שושלת טאנג

שושלת טאנג (סינית: ; פיניין: Táng) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השביעית, אשר שלטה בסין מיד אחרי שושלת סווי במשך 289 שנים משנת 618 ועד שנת 907, עת עברה סין לתקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.

שושלת טאנג נוסדה על ידי משפחת לי (李) שצברה כוח והשפעה במהלך שקיעתה של שושלת סווי.

רצף שלטונה של שושלת טאנג נקטע למשך 15 שנה על ידי הקיסרית וו דזה טיין (הקיסרית היחידה בכל תולדות סין), אשר הקימה שושלת משלה, בשם שושלת ג'ואו השנייה, אולם מאחר שהשלטון נלקח ממנה, מנתה שושלתה רק אותה עצמה.

בתקופת שושלת טאנג שלטו בה 21 קיסרים. האוכלוסייה בסין בזמנה נעה, על פי מפקדי אוכלוסין שנערכו במאות השביעית והשמינית, בין 50 מיליון איש ל-80 מיליון איש בשיא כוחה, וזאת מתוך אוכלוסייה כלל עולמית של 190 עד 240 מיליון נפש. בירתה של הקיסרות הייתה צ'אנג-אן (ש'י-אן של היום) שהייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם באותה תקופה. שטח ממלכת טאנג היה השטח הגדול ביותר שנשלט עד אותה עת על ידי שלטון מרכזי אחד והתחרה בשטחיהן של שושלות מאוחרות יותר.

תקופת שלטונה של שושלת טאנג על סין, זכורה כתור הזהב הסיני, השושלת מיסדה שירות ציבורי שהקבלה אליו התבססה על מבחני השכלה. תקופה זו נחשבת כתור הזהב של השירה הסינית, שניים מהמשוררים הסינים הנחשבים ביותר, לי באי ודו פו פעלו בתקופת שושלת טאנג. בתקופתה חלה התקדמות בתחומי התרבות, המוזיקה, הכלכלה, התחבורה, החקלאות, קרטוגרפיה ועוד. בתקופתה שלט הקיסר האהוב והזכור לטובה ביותר, הקיסר טאידזונג.

בתקופת השושלת, סין נפתחה לעולם, הדתות זכו בתחילה לחופש פולחן, הבודהיזם התפשט, סוחרים מרחבי העולם סחרו, והשתקעו בסין. דרך המשי המפורסמת הגיעה לשיא תהילתה, ובמשך הזמן המאוחר יותר של השושלת, נפגעה דרך המסחר החשובה. עד היום טאנג הוא שם נרדף לסין.

כל זאת עד המאה ה-9, כאשר מפקדי צבא מקומיים שנטלו לעצמם סמכויות שלטוניות ערערו את יציבות השושלת.

TangGaozu
מייסד השושלת של טאנג, לי יואן (הקיסר גָאו דְזוּ )
TangTaizong
הקיסר האהוב טָאידְזונְג
YiJingMap2
מפת שושלת טאנג
Spring Outing of the Tang Court
טיול אביבי של חצר הקיסר של טאנג, צייר:זאנג-קסיואן 713-755
Tang Dynasty circa 700 CE
מפת סין בזמן שושלת ג'ואו השנייה
Tang-xuanzong
הקיסר שׂוֵ'אנדְזונְג 712-756
A Tang Dynasty Empress Wu Zetian
הקיסרית ווּ-זי-טיאן-שושלת ג'ואו השנייה
שושלת טאנג
唐朝
Tang Dynasty circa 700 CE
תחום שלטונה של שושלת טאנג ב-700 לספירה
יבשת אסיה
שפה נפוצה סינית תיכונה
עיר בירה צ'אנגאן (שיאן) - 618-684, 705-904
לוו-יאנג - 684-705, 904-907
משטר מונרכיה אבסולוטית
ישות קודמת שושלת סווי
ישות יורשת חמש השושלות ועשר הממלכות
שליטים בולטים טאי-דזונג
דת קונפוציאניזם, דאואיזם, בודהיזם סיני, נצרות נסטוריאנית, מניכאיזם, זורואסטריות, הדת הסינית העממית
Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
פורטל סין
קטגוריה ראשית

היסטוריה

כישלונה של שושלת סווי במלחמה השלישית מול קוריאה, בנוסף לפרויקט התעלה הגדולה, ובניית החומה הגדולה של סין, אשר גבו קורבנות רבים בנפש, גרמו למורת רוח קשה נגד השושלת וקיסריה וגרמו להתקוממויות מקומיות.

מייסד שושלת טאנג, לי יואן שהפך לקיסר בשם גָאו דְזוּ, היה קצין צבא בכיר בצבא הקיסרי ומושל מחוז בתקופת בן דודו - הקיסר יָאנְג גונְג יוּאוּ, הקיסר השלישי והאחרון לבית סווי.

יְוֵּ'אן לי לחם במשך עשר שנים בטועני הכתר השונים כדי לבסס את שלטונו. במלחמה זו הוא נעזר בבתו, הנסיכה הלוחמת פינגיאנג (מתה ב-623) שהובילה כוחות צבאיים משלה ובבנו לי שימין, שהפך מאוחר יותר לקיסר טָאידְזונְג. ב-617 הצליח לכבוש את עיר הבירה והפך לעוצר של קיסר הבובה, הקיסר הרביעי לבית סווי, שמונה לתפקיד אחרי הרצחו של אביו. כעבור כשנה הכריז לי על עצמו כעל קיסר וכמייסד שושלת חדשה.

בין היתר חידש את שיטת חלוקת המחוזות של סין, הוא חילק את הקיסרות ל-300 מחוזות (מחוז=דז'ואו), ו-1500 נפות (נפה=ש'יאן). שיטה זו אומצה על ידי הסינים לשנים רבות, והייתה בסיס לחלוקה מנהלית של סין העממית עד ימינו.

הקיסר טָאידְזונְג הדיח את אביו ב-626. כבר בגיל 18 הוביל טָאידְזונְג כוחות צבאיים תחת פיקודו של אביו, נחשב כגיבור צבאי, שלט בלוחמה בכלי נשק רבים והצליח לשלב במלחמותיו פרשים. במהלך ביסוס מעמדו הרג טָאידְזונְג שניים מאחיו, בהם יורש העצר לי ג'אנשנג.

טָאידְזונְג נחשב לקיסר טוב ומוצלח אשר חיזק את הישגי אביו.

שם הקיסר תקופת שלטונו הערות
יְוֵּ'אן לי גָאו דְזוּ 618-626 מייסד השושלת
טָאידְזונְג 626-649 קיסר נערץ
גָאודְזונְג 649-683
ג'ונְגדְזונְג תקופת שלטון הראשונה שלו ארכה חודשיים ב 684 הודח על ידי הקיסרית וו
זְ'ווֵידְזונְג תקופת השלטון ראשונה שלו הייתה ב 684-690 הודח על ידי הקיסרית וו

הקיסרית ווּ-זי-טיאן

נכנסה לארמון הקיסר טָאידְזונְג בגיל 13, כונתה על ידי הקיסר מאי (היפה) והפכה לפילגשו. לאחר מות הקיסר האהוב (השני) טָאידְזונְג, פילגשו ווּ-זי-טיאן, צברה כוח פוליטי, והפכה לפילגשו של הקיסר גָאודְזונְג, בשנת 655 הפכה לקיסרית (הרעיה). באוגוסט 690, היא נטלה את הכתר, הכריזה על עצמה כקיסרית הראשונה של שושלת ג'ואו השנייה. שם השושלת, ג'ואו השנייה על בסיס המשכיות לשושלת ג'ואו הראשונה ששלטה בסין, אחרי שושלת שאנג. הקיסרית וו החליפה את המינויים הפוליטיים בקיסרות שלה, במלומדים ומשכילים שעברו בחינות, דבר שפעל לרעתה לבסוף כאשר בשנת 705 יועציה אילצו אותה לוותר על כיתרה, והחזירו את שושלת טאנג, והקיסר זונגזונג לשלטון (לקדנציה שנייה).

חזרת שלטון השושלת

שם הקיסר תקופת שלטונו הערות
ג'ונְגדְזונְג 705-710 הוחזר לשלטון בעזרת יועצי הקיסרית וו
שָׁאנְג די 710 שלט זמן קצר בשנת 710, הודח, ונכלא בארמון למניעת מרד.
זְ'ווֵידְזונְג 710-712 חזר לשלטון לתקופה נוספת
שׂוֵ'אנדְזונְג 712-756
סוּ דְזונְג 756-762
דָאי דְזונְג 762-779
דֶה דיזונג 779-805
שׁוּן דְזונְג 805 נרצח על ידי אנשי חצר
שְׂייֵן דְזונְג 805-820
מוּ דְזונְג 820-824
גִ'ינְג דְזונְג 824-826
וֶן דְזונְג 826-840
ווּ דְזונְג 840-846
שׂוֵ'אן דְזונְג 846-859
יִי דְזונְג 859-873
שִׂי דְזונְג 873-888
גָ'או דְזונְג 889-904 נרצח על ידי ג'או-וין, מצביא, ומייסד שושלת ליאן המאוחרת.
אָי די 904-907 קיסר הבובה האחרון של השושלת, הורעל למוות בגיל 17 על ידי רוצח אביו.

הקיסרים ג'ונגדזונג וזְ'ווֵידְזונְג

עם מות הקיסר גָאודְזונְג בשנת 683, נטל את הכתר הקיסר גונְגדְזונְג, כאשר הוא החל להמרות את פי הקיסרית וו (אלמנתו של גָאודְזונְג) בסיוע החצר והמצביאים החליפה אותו כקיסר בבנו זְ'ווֵידְזונְג. באוגוסט 690, היא נטלה את הכתר, הכריזה על עצמה כקיסרית הראשונה של שושלת ג'ואו השנייה. לאחר שיועצי הקיסרית אילצו אותה לוותר על כיתרה, הקיסרות חזרה לידי הקיסר גונְגדְזונְג, לתקופת שלטון שנייה, של 5 שנים. לאחר מות גונְגדְזונְג, נטל את הכתר הקיסר שָׁאנְג די, אך הוא הספיק לשלוט זמן קצר, עד שהודח, ונכלא למניעת מרד. את השלטון נטל בנו של גונְגדְזונְג, הקיסר זְ'ווֵידְזונְג לקדנציית שלטון שנייה של שנתיים.

דעיכתה של השושלת

אף כי גודל האוכלוסייה של סין אפשר לשליטיה לגייס צבא שמנה מאות אלפי איש במטרה להתמודד עם פלישות נוודים מצפון וממערב, להשתלט על דרך המשי ולהכפיף עמים למרותה, הרי שבתקופת המלך הטיבטי סונגצן גאמפו (618-649), טיבט התפשטה ללא הפסקה. הצבא הטיבטי הגיע עד צפון הודו, והווה איום על סין ושושלת טאנג, אשר נאלצה להיכנס לברית עם הטיבטים. בשנת 763, פלשו צבאות טיבט אל הבירה הסינית צ'אנג-אן, ואילצו את הסינים להסכים לברית שבה נקבעו הגבולות החדשים, הם נסוגו תוך זמן קצר, סין איבדה שטחים מערביים. השטחים הוחזרו במהלך שלטון המאוחר של שושלת טאנג, ואחריה.

בשנת 860 התנתקה קוריאה מסין. שושלת טאנג, משנת 860 לערך, נחלשה בשל מרידות שונות בסין. מרד משמעותי פרץ בממלכה המשועבדת נאן-ג'או, אשר הכריזה על עצמאותה.

ב-879 כבש אחד המצביאים, חואנג צָ'או, תוך גיוס צבא אדיר בן מליון חיילים, את גואנגג'ואו והרג את מרבית 200,000 תושביה, על קהילת הסוחרים הזרים שבה. לאחר מכן כבש את לְווֹיָאנג ואחר-כך את צ'אנג-אן. בשיא המרד מזרח סין הייתה כמעט כולה בידיו. על אף שבסופו של דבר עלה בידי כוחות טאנג להביס אותו, פגע המרד בשושלת אנושות, וזמן קצר לאחר מכן השושלת הגיעה לקיצה.

בשנת 904 הקיסר גָ'או דְזונְג (889-904),נרצח על ידי ג'או-וין מצביא ומייסד שושלת ליאן המאוחרת. הוא העניק את הכתר לקיסר אָי די (904-907) הקיסר שליט הבובה האחרון של השושלת, הורעל למוות בגיל 17 על ידי רוצח אביו ג'או-וין, בשנת 907. סין שקעה לתקופה נוספת של פיצול וחוסר-סדר, המוכרת בשם תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.

ממשל

שליטי שושלת טאנג מיסדו מערכת חוקים חדשה, ששילבה עקרונות פילוסופיים שבאו מהגישה התחוקתית הסינית המסורתית עם עקרונות קונפוציאניזם.

בזמן שושלת סווי החלו להכניס למשרות בממשל, משכילים ומלומדים שעברו בחינות קבלה לשירות הציבורי. הדבר מוסד בזמן שושלת טאנג, במיוחד בזמן הקיסר השני של טאנג טאידזונג, והקיסרית ווּ, כבר לא הספיק להיות מקורב למשפחות השלטון כדי לזכות במשרות ממשל בכירות, ויותר משכילים ומלומדים שהצטינו, נכנסו לעמדות מפתח, לטובת הכלל.

תרבות

שירה וספרות

בתקופה זו פעלו משוררים נודעים:

  • לי בָּאי (701 עד 762)-אשר נולד באזור נידח במערב סין, גדל בסצ'ואן, זכה לחסדי הקיסר שׂו'אן דזוֹנג, הסתבך בעקבות מרד אָן לוּשאן ב-755, הוגלה, ומת זמן קצר לאחר מכן. דאואיסטי (ספונטני, רומנטי, בז למוסכמות).
  • דוּ פוּ (712 עד 770) - מי שנחשב זה מאות שנים למשורר הגדול ביותר של סין, כ-1,400 משיריו שרדו, בצורות שיריות שונות, רובם מהעשור האחרון של חייו, אחרי שהותו בגוויג'ואו יצא למסע מזרחה בנהר היאנגצה, חלה ומת בדרכו למולדתו. דוּ פוּ היה הקונפוציאני (מעורב חברתית, מוסרי).
  • ונג וי.
  • בו צ'ו-יי.

בזמן השושלת של טאנג נכתבו מאות אלפי יצירות ספרות ושירה. עד היום הסינים מתגאים ומצוטטים את שירי טאנג, אוסף שירים מפורסם שנשתמר מתקופה זו.

בשנת 868 הודפס בסין, כך מאמינים חוקרים הספר הראשון המודפס בעולם, סוטרת היהלום סוטרה המתיימרת להביא את דברי הבודהא, אשר תרגום שלו לסינית, נמצא כיום בספרייה הלאומית הבריטית.

דתות

הבודהיזם

הבודהיזם, שהחל חודר לסין כבר במאה הראשונה, הוכרז כדת הרשמית של המדינה ואומץ על ידי המשפחה הקיסרית ורבים בקרב העם. הקיסרית וו העניקה לבודהיזים מעמד בכיר מדת הטאואיזם. בהמשך חלה פגיעה במעמד של הדת הבודהיזם בסין, חל איסור על הדת לזמן קצר, על ידי הקיסר ווזונג, ששלט בשנים 840-846, אך הפגיעה בה הייתה לאורך זמן רב לאחר מכן.

האסלאם

התפשטות האסלאם

המוסלמים הראשונים שהגיעו לאזור היו סוחרים שנעו לאורך "דרך המשי" בתקופת השושלת, אחרי שהמונגולים בהנהגת ג'ינג'יס חאן כבשו את האזור בתחילת המאה ה-13 גברה השפעת האסלאם באזור וסינים רבים (המכונים הוי) המירו את דתם.

כיום במחוז שינג'יאנג, הגדול ביותר בסין, מתגוררות יותר מארבעים קבוצות אתניות, כאשר הגדולה שבהן – יותר משמונה מיליון בני אדם, היא של האויגורים, מוסלמים טורקמנים שקשורים בשפה ובתרבות לעמי מרכז אסיה.

קרב טאלאס

עד סוף המאה ה-8 הגיעו הכובשים הערבים, לכל מרכז אסיה כולל סמרקאנד ובוכרה. ב-713 כבשו את קאשגאר שבמערב סין. בשנת 751 לחמו הסינים, בערבים שניסו לפלוש לכיון סין במשך שלושה ימים בקרב טאלאס, הקרב הקשה הסתיים ללא הכרעה. מסופר ששבויים סינים, שהיו מומחים בייצור נייר ומשי העבירו את המידע בשבי, הידע עבר לפנים היבשת האסייתית, והפרסים החלו לפתח תעשיית נייר ומשי, דבר שפגע בסחר בדרך המשי.

בעקבות הקרב הקיסרים משושלת טאנג החלו לשלוח משלחות לחצר המוסלמית.

הטורק האויגורים והקרגיזים

במהלך השנים שושלת טאנג ערכה מלחמה נגד עמי הטורק, והקימה שושלת בת-חסות של שבטי האויגורים, בשיטחם. שיתוף הפעולה עם האויגורים, פעל לטובת הסינים במניעת פלישת צבאות ערבים (איסלמים), לסין. אך בסופו של דבר הסינים פעלו נגד בני בריתם, ועודדו את הקירגיזים, להפיל את האימפריה האויגורית ממנה חששו בשנת 846.

הנצרות

נזירים נוצרים

במהלך הסחר עם עמי המזרח התיכון, אירופה, ואסיה נכנסו נזירים נוצרים לקיסרות, בתקופה של הקיסרים הראשונים הייתה פתיחות כלפי דתות אחרות, וכך החלו הנוצרים להשתקע בקיסרות.

הכנסייה האשורית

בשנת 635 קבוצת מיסיונרים נוצרים אשורים הגיעה לסין.

היהדות

במהלך הסחר הבינלאומי עם העולם, בדרך המשי המפורסמת, הגיעו סוחרים יהודים לסין, וחלק קטן מהם השתקע בה.

מסחר

הסחר הבינלאומי

תקופת טאנג נחשבת לאחת מתקופות השגשוג החשובות בהיסטוריה של סין. טאנג, בדומה להאן, פיתחה נתיבי מסחר מערבה ודרומה וקיימה קשרי מסחר ענפים גם עם מדינות מרוחקות. הסחר התקיים עם אירופה, המזרח התיכון, פרס, הודו.

הגירת זרים לסין

סוחרים זרים רבים התיישבו באותה העת בסין. השושלת החדירה לממשל שיטת חלוקת קרקעות לפיה קיבלו משפחות מענקי אדמה על-פי צורכיהם ולא על פי עושרם.

סין הקיסרית המוקדמת

תקופת סין הקיסרית המוקדמת, היא תקופה אשר נמשכה משנת 221 לפנה"ס, עד שנת 907, 1128 שנים. עם נפילת שושלת טאנג, מסתיימת תקופת סין הקיסרית המוקדמת. תקופת סין הקיסרות המאוחרת, מתחילה בשנת 907, ונמשכת עד נפילת השושלת הקיסרית האחרונה בשנת 1911.

גלריית תמונות של שושלת טאנג

Court Ladies of the Tang

נשות חצר טאנג.

Emperor Taizong gives an audience to the ambassador of Tibet

מינוי שגריר טיבט בחצר הקיסר טאידזונג של טאנג, צייר:יאן לי-בן בשנת 641.

Age of Caliphs

התפשטות האסלאם לפי תקופות, עד גבולות הקיסרות הסינית.

Gilt silver eared cup

כוס מצופה כסף מתקופת טאנג.

Gilt silver jar with pattern of dancing horses

כד מצופה כסף מתקופת טאנג.

Plat à offrandes Chine Musée Guimet 2418 1

צלחת מתקופת טאנג.

מיקומן של השושלת בהיסטוריה של סין

שושלת טאנג שושלת ג'ואו השנייה
690-705
שושלת טאנג
שושלת סווי שושלת טאנג
618-907
תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות

קישורים חיצוניים

3 ביולי

3 ביולי הוא היום ה-184 בשנה (185 בשנה מעוברת), בשבוע ה-27 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 181 ימים.

גקטורקים

הגקטורקים (בטורקית: Göktürk, בכתב הטורקי הקדום: 𐱅𐰇𐰼𐰰:𐰜𐰇𐰛 - "הטורקים השמימיים" או "הטורקים הכחולים"; בסינית: 古突厥, gǔ tū jué) היו קבוצת עמים נודדים רבת עוצמה בתקופת ימי הביניים במרכז אסיה, בין השנים 552 ל-745. תחת הנהגתו של בומין ח'אן ובניו הצליחו שבטי הגקטורקים להשתלט על דרך המשי וירשו את הז'וֹאוּזָ'אן ככוח המרכזי באזור. בין היתר, היו קשורים לעלייתה של שושלת טָאנְג בסין (618). האימפריה הגקטורקית השתרעה בשיא כוחה בין הים הכספי למנצ'וריה והייתה המדינה הראשונה בהיסטוריה של מדינות העמים הנודדים במרכז אסיה שניתן לזהות את שפתה הרשמית (טורקית עתיקה) ואת הכתב שלה באמצעות הכיתובים שנמצאו על מצבות שליטיה, לוחות אורחון. הם גם העם הראשון אליו יש התייחסות כ"טורקי", או "tūjué", מילה שמשמעותה "חזקים".

היסטוריה של סין

סין היא כנראה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם[דרוש מקור], כשתיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות ביורוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-6 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני הנוכחי.

המאה ה-7

המאה ה-7 היא התקופה שהחלה בשנת 601 והסתיימה בשנת 700. זוהי המאה השביעית של המילניום הראשון. מאה זו נחשבת לתחילתם של ימי הביניים במזרח התיכון, והאירוע המשמעותי בתקופה זו הוא ייסוד האימפריה המוסלמית בעקבות כיבושי הערבים, אשר כבשו כליל את האימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים מהאימפריה הביזנטית והביאו את האסלאם לכל רחבי המזרח התיכון וחלקים מאירופה.

במערב אירופה התבססה השושלת הקרולינגית שמרכזה בצרפת שהחליפה את השושלת המרובינגית. נציגה המפורסם ביותר של השושלת הזאת הוא קארל הגדול, מייסד האימפריה הרומית הקדושה בראשית המאה ה-9.

בדרום אמריקה המשיכה לפרוח תרבות המאיה שהייתה בתור הזהב שלה. בסין עלתה שושלת טאנג ואילו המשיך המאבק בין המדינות השונות על השליטה בתת-היבשת.

טאי-יואן

טָאייְוֵּ'אן (בסינית: 太原, פין-יין: Tàiyuán), היא נציבות עירונית ובירת מחוז שאנשי ברפובליקה העממית של סין.

לוו-יאנג

לְווֹיַאנְג (סינית: 洛阳; פיניין: Luòyáng) היא נציבות עירונית במחוז חֶנַאן שבסין. העיר הייתה בירתה של סין כולה בתקופות שונות, החל מהמאה השמינית לפנה"ס ועד למאה העשירית לספירה.

את העיר לוויאנג ייסד בראשונה הדוכס של ג'ואו, אחיו של המלך ווּ, מייסד שושלת ג'ואו במאה ה-11 לפנה"ס. הוא קרא לעיר צֵ'נְגג'וֹאוּ ושיכן בה את שאריות האצולה של שושלת שאנג. בשנת 770 לפנה"ס הפכה העיר לבירת הממלכה. היא נהרסה במלחמת אזרחים בשנת 510 לפנה"ס ונבנתה מחדש שנה לאחר מכן.

בשנת 25 לספירה הפכה לוויאנג לבירת שושלת האן המזרחית, תוך שמעמדה מתבסס כאחד ממוקדי התרבות הסינית במשך מאות השנים שלאחר מכן. בשנת 68 הוקם בעיר מקדש הסוס הלבן, המקדש הבודהיסטי הראשון בסין. המקדש עדיין קיים, אם כי המבנים הנוכחיים הם בעיקר מן המאה ה-16.

בשנת 190 נחרבה העיר במהלך מלחמה פנימית בשושלת האן המזרחית, והבירה הועתקה מערבה לצָ'אנְגְאֶן (שִׂיאָן של ימינו). שלושים שנה לאחר מכן, בתקופת שלוש הממלכות, השיב לה את מקומה הקיסר וֶן, כשהפך אותה לבירה של שושלת ויי. שושלת גִ'ין, שאיחדה מחדש את סין, מיקמה גם היא את בירתה בלוויאנג. העיר הוחרבה בשנית בשנת 317 כאשר פולשים מצפון אילצו אותה להעתיק את בירתה לגְ'ייֶנְקָאנְג (נאנג'ינג של ימינו).

בשנת 493 העתיקה שושלת וֵיי הצפונית, אחת מהשושלות הדרומיות והצפוניות, את בירתה ללוויאנג. סמוך לעיר החלו לחצוב פסלי בודהה במערכת מערות לוֹנְגְמֶן. למעלה מ-30,000 פסלי בודהה נחצבו בסלע באותה תקופה, והם מהווים היום אתר מורשת עולמית, אף כי ראשיהם של רבים מן הפסלים נותצו בזמן מהפכת התרבות. עם פיצול השושלת ב-534 לשושלת ויי המזרחית והמערבית, שוב איבדה העיר את בכורתה, כשהשושלת העתיקו את בירותיהם ליֶצֵ'נְג ולצָ'אנְגאָן, בהתאמה. צָ'אנגְאָן נותרה הבירה גם לאחר איחוד הקיסרות תחת שושלת סווי וכן תחת שושלת טאנג אחריה. לאחר מכן לא חזרה לוויאנג להיות הבירה, אלא לשנים ספורות בשלהי שושלת טאנג (904-907), וכן תחת ממלכת טאנג המאוחרת (923-936) בתקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.

בשנת 1948, במהלך מלחמת האזרחים הסינית בין הקוומינטנג למפלגה הקומוניסטית הסינית, "המאבק על לוו יאנג" - שהסתיים בניצחונם של הקומוניסטים והייתה לאבן דרך במסע כיבושם מיידי הלאומנים.

מונגוליה הפרה-אימפריאלית

התקופה הפרה-אימפריאלית במונגוליה היא התקופה המקדימה את ייסודה של האימפריה המונגולית בשנת 1206. במהלך תקופה זו נשלט חבל הארץ המונגולי על ידי שבטי נוודים ובחלקו על ידי שושלות סין השונות.

מערות לונגמן

מערות לוֹנְגְמֶן (סינית: 龍門石窟; פיניין: lóngmén shíkū – מילולית "נקרות שער הדרקון") הן אתר היסטורי השוכן כ-12 קילומטרים דרומית לעיר לוו-יאנג במחוז חנאן שבמרכז הרפובליקה העממית של סין. המערות מכילות עשרות אלפי פסלים של הבודהה ותלמידיו, והן אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לאמנות בודהיסטית סינית. הפסלים, שרבים מהם היו בעבר צבועים, גולפו בתוך מערות, כוכים ונקרות שנחצבו בצוקי אבן הגיר התלולים של משני עברי הנהר יִי.

יש באתר כ-1,400 מערות ובהן כ-100,000 פסלים. את חציבת המערות שהחלה בשנת 493 מימנו נדבנים ופטרונים שכללו קיסרים, ובהם הקיסרית וו דזה טיין משושלת ג'ואו השנייה, בני המשפחה המלכותית, משפחות עשירות אחרות, מפקדי צבא, וקבוצות דתיות.בשנת 2000 צרף ארגון אונסק"ו את אתר מערות לונגמן לרשימת אתרי המורשת העולמית, כשהוא מתאר אותו כ"התגלמות יוצאת דופן של היצירתיות האמנותית האנושית, וכתמצית הרמה התרבותית הגבוהה והחברה המתוחכמת של סין בתקופת שושלת טאנג".

מרד אן לושאן

מרד אן לושאן (בסינית: 安祿山之亂, בפין-יין: Ān Lùshān zhī luàn), מכונה לעיתים גם מרד אן-שי (בסינית: 安史之亂, בפין-יין: Ān Shǐ Zhīluàn), הוא מרד שהתעורר כנגד שושלת טאנג הסינית באמצע המאה השמינית לספירה. המרד החל כאשר אן לושאן, ממצביאיה הבכירים של השושלת, החליט לפנות כנגדה ולהקים שושלת חדשה - שושלת יאן; והסתיים בהתפוררות הדרגתית של המרד לאחר שהמורדים ספגו תבוסות. למרד היו השלכות משמעותיות: הוא גרם לנזק עצום בצפון סין וערער את היציבות של השושלת ואת האמון בין ההנהגה לבין הצבא. בנוסף, המרד אפשר לאויביה של סין לנצל את חולשתה ולכבוש ממנה שטחים משמעותיים. מרד אן לושאן נחשב לקו פרשת מים בתולדות שושלת טאנג, ומסמן את תחילת דעיכתה של השושלת, שנמשכה עד לנפילתה הסופית, כ-150 שנים מאוחר יותר.

יחסית לאוכלוסיית העולם, מרד לושאן היה האירוע הקטלני ביותר בהיסטוריה. כשני שלישים מאוכלוסיית סין, שישית מאוכלוסיית העולם, נהרגו במרד ובעקבות האנרכיה והרעב שפשו בעקבותיו.

ספרות סינית

לסין היסטוריה עשירה של כתיבה ספרות קאנונית. העתיק שבהם הוא ספר התמורות. ספרים קלאסיים רבים נכתבו בתקופת המדינות הלוחמות, שהידועים שבהם הם ספר המאמרות לקונפוציוס והדאו דה ג'ינג של לאו דזה. בסין הקיסרית הייתה גם מסורת עתיקה של כתיבת דברי ימי השושלות, מסורת שהחלה בסה-מה צ'יאן, היסטוריון החצר של שושלת האן שבספרו רשומות ההיסטוריון (史記), העלה על הכתב את דברי ימי סין המסורתית מתחילתה ועד למאה הראשונה לפנה"ס. תקופת שושלת טאנג ידעה פריחה של שירה סינית, והמפורסמים שבמשורריה הם דו פו ולי באי. השיא של כתיבת הפרוזה הוא בתקופת שושלות מינג וצ'ינג, אז נכתבו ארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים.

רשומות ההיסטוריון

רשומות ההיסטוריון, (מתורגם גם הרשימות ההיסטוריות) או בשמן הסיני שְׁה-גִ'י (סינית מסורתית: 史記, סינית מפושטת: 史记, פין-יין: Shǐjì), נכתבו בשנים 109 לפנה"ס-91 לפנה"ס הן היו מפעל חייו של סְה-מָה צְ'ייֵן. הרשומות מתעדות את ההיסטוריה הסינית מאז ימי הקיסר הצהוב אשר מתוארך בסביבות 2,600 לפנה"ס, הדמות הקדומה ביותר שסְה-מָה צְ'ייֵן מצא כדמות היסטורית אמיתית, ועד ימיו של סְה-מָה צְ'ייֵן בתקופת שושלת האן. רשומות ההיסטוריון נחשבות לטקסט ההיסטורי השיטתי הראשון בסין, ובכך הייתה להן השפעה מכריעה על ההיסטוריוגרפיה והפרוזה הסינית בדורות הבאים.

שאאנשי

שַׁאַנְשִׂי (כתב סיני: 陕西, פין-יין: Shǎnxī ‏- IPA: [ʂan˨˩ɕi̋] (מידע • עזרה)) הוא מחוז במרכז סין. שטחו 205,800 קמ"ר. אוכלוסייתו 37 מיליון נפש: 99.5% בני האן ורק 0.5% מוסלמים בני חווי.

למחוז, ובמיוחד בירתו שׂיאן (西安/Xī'ān), חלק חשוב בהתהוות התרבות הסינית ובהיסטוריה שלה. 13 שושלות פיאודליות, משושלת ג'ואו במאה ה-11 לפנה"ס ועד שושלת טאנג, ששלטה עד 907, בחרו למקם את בירתם בעיר או בקרבתה. זהו גם קצה של דרך המשי, שהובילה סחורות במשך למעלה מאלף שנה לאירופה, לחצי האי ערב ולאפריקה.

צ'ין שה-חואנג, הקיסר הראשון משושלת צ'ין והראשון שאיחד את סין כולה, הקים את בירתו בשייניאנג, קרוב לשיאן של ימינו. לא רחוק משם הקים את מה שהיה עתיד להיות קברו, כשצבא של פסלי חיילים ופרשים מטרקוטה מלווים אותו בדרכו לעולם הבא (ראו צבא הטרקוטה).

שושלת האן, שיוסדה אחרי הפיכה נגד שושלת צ'ין קצרת הימים (221 לפנה"ס עד 207 לפנה"ס), יסדה את בירתה בצ'אנג-אן (长安/Cháng'ān), שׂיאן של ימינו. השושלת שרדה ארבע מאוד שנה ולאחריה התפוררה סין. ב-581 שוב אוחדה סין בידי שושלת סווי ובירתה שבה להיות צ'אנג-אן ב-582. ב-681 הוחלפה שושלת סווי בידי שושלת טאנג ותחתיה שגשגה צ'אנג-אן ונהייתה לעיר הגדולה באסיה, אם לא בעולם כולו.

המחוז נחלק לארבעה חלקים טופוגרפיים - מדבר בצפון סמוך למונגוליה הפנימית; מישור אדמת לס במרכז המחוז; רכס הרי צ'ינלינג דרומית לו; ואקלים סובטרופי בדרום המחוז.

שואן-דזונג, קיסר סין

שואן דזונג (בסינית: 唐玄宗, ‏8 בספטמבר 685 - 3 במאי 762), הידוע גם כקיסר מינג מטאנג (סינית: 唐明皇 פין-יין: Táng Mínghuáng), נולד בשם לי לונגיי (李隆基), ידוע גם כוו לונגיי (武隆基) בין 690 ו-705, היה הקיסר השביעי של שושלת טאנג בסין ושלט על המדינה בין 712 ל-756.

שושלת סווי

שושלת סווי (בסינית: 隋朝; בפין-יין: Suí cháo) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השישית, אשר שלטה בסין לאחר תקופת השושלות הדרומיות והצפוניות, בין השנים 581 עד 618.בשנת 618 היא הודחה בידי מייסד שושלת טאנג.

מייסד השושלת של סווי היה יָאנְג גְ'ייֵן וֶן גָאודְזוּ.

השושלת נחשבת למאחדת סין לאחר תקופה ארוכה, שבה הייתה סין מפוצלת למדינות שונות.

בזמנה שופצה החומה הגדולה, ונחפרה התעלה הגדולה.

השושלת ערכה מספר מלחמות נגד שכנותיה, לאחר שתי מערכות צבאיות מוצלחות מול קוריאה, באה פלישה כושלת לקוריאה, לחימה קשה בוייטנאם, פלישת עמים מצפון ומערב (טיבטים, טורקים, הונים).

למרות שיגשוג ראשוני, סר חינה מהעם שמאס בקורבנות הרבים שנגרמו עקב הלחימה ומפעלי הבניה הקשים.

השושלת הופלה על ידי קצינים בצבא הקיסרות, שאחד מהם, לִי יוּ'אָן, הקים את שושלת טאנג שבאה לאחריה.

שושלת סונג

שושלת סונג הייתה השושלת ששלטה בחלקים נרחבים מסין בין 960 ל-1279. היא הוקמה בתום תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות, ולאחריה שלטה בסין שושלת יואן. ממשל שושלת סונג היה הממשל הראשון בהיסטוריה של העולם שהדפיס כסף על שטרות נייר, והממשל הסיני הראשון שהקים צי ימי חזק. בתקופתה נעשה לראשונה בהיסטוריה שימוש באבק שריפה ובמצפן.

תקופת שושלת סונג מחולקת לשניים: תקופת סונג הצפונית, ותקופת סונג הדרומית. במהלך תקופת סונג הצפונית (1127-960), הייתה בירת סונג העיר הצפונית ביאנג'נג (כיום קאיפנג) והשושלת שלטה ברוב סין. תקופת סונג הדרומית (1127-1279) מתייחס לתקופה לאחר ששושלת סונג איבדה שליטה בשטחים רחבים בצפון סין לשושלת ג'ין. בתחילת תקופה זו נסוג ממשל סונג דרומית לנהר יאנגצה, וביסס את בירתו בלינאן (כיום האנגג'ואו). אף על פי ששושלת סונג איבדה שליטה על האזור המקובל כמקור הציוויליזציה הסינית לאורך הנהר הצהוב, הכלכלה של סונג לא נפגעה, משום שהאימפריה הדרומית של סונג כללה 60 אחוז מאוכלוסיית סין, ואת רוב הקרקעות החקלאיות הפוריות. ממשלת סונג הדרומית, הגבירה משמעותית את כח הצי שלה, כדי להגן על גבולותיה הימיים והיבשתיים, ובכדי לאפשר משלחות מחקר ימיות. כדי להדוף את צבא שושלת ג'ין, ומאוחר יותר את המונגולים, פותחה טכנולוגיה צבאית מהפכנית שהשתמשה באבק שריפה. ב-1233 נכבשה קאיפנג בירת שושלת ג'ין על ידי צבא משותף למונגולים ושושלת סונג הדרומית. הטריטוריות של שושלת ג'ין היו אמורות להתחלק בין האימפריה המונגולית לבין שושלת סונג, אבל אי הסכמה על חלוקת השטחים הובילה למלחמה בין שתי הישויות. מונגקה חאן, החאן הרביעי של האימפריה המונגולית, מת ב-1259, עת בה צר על עיר במחוז צ'ונגצ'ינג. אחיו הקטן קובלאי חאן הומלך להיות החאן הבא, למרות שההמלכה הוכרה רק חלקית בחלקים המערביים של האימפריה. ב-1271 הוכרז קובלאי חאן כקיסר סין בשושלת חדשה היא שושלת יואן. לאחר שני עשורים של לחימה לסירוגין, כבש צבא קובלאי חאן את כל הטריטוריה של שושלת סונג ב-1279. סין הייתה מאוחדת שוב, והפעם תחת שושלת יואן (1271–1368).

האוכלוסייה של סין הוכפלה בגודלה בין המאות העשירית לאחת עשרה. גידול זה התאפשר בזכות הרחבת שדות גידול האורז בדרום סין. מפקד האוכלוסין בתקופת שושלת סונג הצפונית, העריך את האוכלוסייה בכ-50 מיליון, כמו בתקופת שושלת האן או שושלת טאנג. אבל הערכה מודרנית משערת שהמספר הנכון יותר הוא כ-100 מיליון איש, כאשר בתחילת שושלת מינג שהחליפה את שושלת יואן כבר חיו בסין כ-200 מיליון תושבים.

הגידול העצום באוכלוסייה עורר מהפכה כלכלית בסין. התרחבות האוכלוסייה הייתה בין הגורמים לנסיגה ההדרגתית של הממשל המרכזי מהפעלה מסיבית של תהליכי ויסות על השוק החופשי. אוכלוסייה רבה יותר גרמה להעלאת חשיבותם של בני האצולה הנמוכה בחיי הקהילה המקומית. פקידי ממשל רשמיים במרכזי המחוזות והנפות, הסתמכו על שירותיהם של משכילים מקומיים מבני האצולה ביישום החלטות ופיקוח על ביצוען.

חיי החברה במהלך סונג היו תוססים. אזרחים השייכים לאליטה החברתית היו נוהגים להתאסף על מנת לצפות ולסחור ביצירות אומנות יקרות ערך. האוכלוסייה על שכבותיה השונות נהגה להתערבב בחגיגות ופסטיבלים ציבוריים, ובמועדונים פרטיים, ובערים היו מקומות בילוי תוססים. המצאות כדוגמת הגרסאות הראשונות של הדפוס אפשרו הפצה של ספרות וידע. תחומים כדוגמת טכנולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה, הנדסה וכדומה פרחו במהלך תקופת סונג. פילוסופים דוגמת צֶ'נְג יִי וג'ו שי הפיחו רוח חיים חדשה בקונפוציאניזם תוך שימוש בפרשנות חדשה, ששילבה רעיונות בודהיסטיים, והדגשה של ארגון מחדש של הטקסטים הקלאסיים, רעיונות שהיוו את לב הדוקטרינה של הנאו-קונפוציאניזם. למרות ששיטת הבחינות הקיסריות לכניסה לשירות הציבורי הייתה קיימת מאז שושלת סווי, היא הפכה להיות משמעותית יותר בתקופת שושלת סונג, והייתה הגורם העיקרי למעבר מאליטה של אריסטוקרטים לאליטה של בירוקרטים.

שיאן

שִׂי-אָן (סינית: 西安, בפין-יין: Xī'ān, מילולית: השלווה המערבית), נקראה בעבר גם צָ'אנְג-אָן (סינית: 長安) היא בירת מחוז שאאנשי שבסין.

תקופת אסוקה

תקופת אָסוּקָה (ביפנית 飛鳥時代, "אסוקה ג'ידאי") היא תקופה בהיסטוריה של יפן משנת 538 עד שנת 710 (לפי תיארוך אחר, התקופה נמשכה בין השנים 592-645). מקור שם התקופה הוא באזור אסוקה, הנמצא כ-25 קילומטר מנארה המודרנית, אשר בו התמקמה החצר הקיסרית. תקופה זו מתאפיינת בתמורות פוליטיות וחברתיות רבות הנובעות מחדירת בודהיזם ליפן ואימוץ התרבות ומערכת הממשל הסינית. בנוסף, בתקופה זו השתנה שם הממלכה מוָה (倭) לנִיהוֹן (日本 יפן).

ההיסטוריונים מתחילים את תקופת אסוקה עם הגעתו של הבודהיזם ליפן, בשנת 538. לגבי סוף התקופה אין דעה חד משמעית: בעוד שמרבית ההיסטוריונים רואים את סוף התקופה במעבר עיר הבירה לנארה, היסטוריונים רבים של אמנות ואדריכלות רואים את רפורמת טאיקה בשנת 646 כסימן של סוף התקופה, ונוהגים לקרוא לתקופה שאחריה תקופת הָאקוּהוֹ. בעוד שבתקופת אסוקה הושפעה יפן מהתרבות הקוריאנית ומהתרבות הצפון-סינית, לאחר רפורמת טיקה ניתן לראות יותר השפעה של שושלת טאנג הסינית.

תקופת נארה

תקופת נארה (奈良時代) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן אשר החלה בערך בשנת 710 והסתיימה ב-794. הקיסרית גֵנמֵיי (元明天皇) קבעה את בירת הֵייג'ו קְיו (平城京 היום נארה) ומלבד 5 שנים (740–745), שבהן הבירה עברה באופן זמני, הייתה נארה הבירה של התרבות היפנית. בשנת 784 הקיסר קאמוּ (桓武天皇) העביר את הבירה לעיר נאגַאוֹקה, לפני שעברה להייאן (平安京), או קיוטו (京都), כעשור לאחר מכן, בשנת 794.

רוב אוכלוסיית יפן התפרנסה בתקופה זו מחקלאות ורוכזה סביב כפרים. רוב הכפריים האמינו בדת השינטו, המבוססת על סגידה לאלים של כוחות טבע ואלים קדמונים (קאמי).

הבירה בנארה נבנתה לפי המודל של העיר הסינית צ'אנגאן, עיר הבירה של שושלת טאנג מסין. מהרבה בחינות, התאים עצמו המעמד הגבוה ביפן למנהגים הסיניים, כגון אימוץ האותיות הסיניות (קנג'י 漢字), ואימוץ דת הבודהיזם.

התקופה הקדומה
סין הקיסרית
התפוררות הקיסרות
סין המודרנית
העת החדשה
ראו גם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.