שושלת זאגווה

שושלת זאגווה (מכונה גם "בית משה") היא שושלת קיסרים ששלטו באימפריה האתיופית מ-928 עד-1270 שושלת זו היא היחידה מכל שליטי האימפריה שלא התייחסה לזרעו של מנליק בנם של מלכת שבא ושלמה המלך, ולכן התקשתה לשלוט בחבשים שראו בהם כבלתי חוקיים לכתר.

שושלת זאגווה
מדינה האימפריה האתיופית
מייסד מארה תקלה היימנות
השליט האחרון יטברק
שנת ייסוד 933
התפזרות 1270
הדחה המהפכה הסולומונית
אתניות אגאו

היסטוריה

על פי המסורת האתיופית בשנת 858 יהודית מלכת ממלכת ביתא ישראל התקוממה כנגד קיסרות אקסום וכבשה את שטחה, קיסר אקסום דיל נהואד מצא מקלט בשאווה ושם המשיך לשלוט המסורת מספרת שהברית ההדוקה בין האגאו ליהודים התמוטטה ומלכי ביתא ישראל נלחמו כנגדם במחוז לסתה לחימה זו גרמה להגירה של תושבי האגאו צפונה לאזור בוגוס שם הם מצאו מקלט וצאצאיהם נקראים כיום ביליאנים. בשנת 933 המצביא הצבאי מארה תקלה היימנות רצח את הקיסר דיל נהואד והצליח להשיב את השטחים הנוצריים בצפון אתיופיה שנשלטו על ידי היהודים תחת שלטון השושלת שייסד "שושלת זאגווה" שפירושה בשפת האגאו "זא" ("מתוך") ו"אגאווה" ("האגאו"). בגלל שלא היו מצאצאי מנליק ואפילו לא היו שמים אלא כושים לחבשים הנוצרים היה קשה לראותם בתור שליטים ולכן שושלת זו ייחסה את עצמה לצאצאי משה רבנו ואשתו צפורה. ממלכתם של הזאגווה כללה את רמת אריתריאה, תיגראי, וג, לסתה, דמות ובגמדר. הזאגווה כמו קבעו בירה חדשה בלסתה העיירה רוהה כיום לליבלה.

קישורים חיצוניים

ג'אן סאיום, קיסר אתיופיה

ג'אן סאיום היה קיסר אתיופיה וחבר בשושלת זאגווה. ההיסטוריון האתיופי טאדסה טמרת כותב שהוא היה בנו של הקיסר מארה תקלה היימנות אחיו הצעיר של הקיסר טאטדים ואביו של הקיסר לעתיד ימהרנה קריסטוס. שמו אינו מופיע ברשימת הקיסרים הגדולה.

גארמה סאיום, קיסר אתיופיה

גארמה סאיום היה קיסר אתיופיה וחבר בשושלת זאגווה. ההיסטוריון האתיופי טאדסה טמרת כותב שהוא היה בנו של הקיסר מארה תקלה היימנות אחיו הצעיר של הקיסר טאטדים ואביהם של הקיסרים לעתיד קאדוס חארב וגברה מסקל לליבלה. שמו אינו מופיע ברשימת הקיסרים הגדולה.

דיל נהואד, קיסר אקסום

דיל נהואד היה קיסר אקסום האחרון לפני עליית שושלת זאגווה, ובנו הצעיר ביותר של דאגנה דג'אן. הוא חי במאה התשיעית או העשירית. ירש את הכתר מאחיו אנבאסה וואדאם. לפי וואליס באדג' "תקופת שלטונו של דיל נהואד הייתה מאוד קצרה, אולי 10 שנים".

דיל נהואד מתועד במי שיצא לקמפיינים ברמה האתיופית דרומה מאקסום ושליחת מיסיונרים לאזור וכן סייע לאבונה סלאמה הראשון בבניית כנסיית דברה אגזיבהר שמשקיפה על אגם חייאק.

הוא הובס על ידי מארה תקלה היימנות נסיך מחוז לסתה שנשא את בתו לאישה. לפי האגדה צאצאיו של דיל נהואד מצאו מחסה בשוואה ובשנת 1270 בהנהגת יקונו אמלאק הם חזרו לשלטון באתיופיה (השושלת הסולומונית).

השושלת הסולומונית

השושלת הסולומונית (מכונה גם "בית שלמה") היא שושלת קיסרים ושליטים ששלטו באתיופיה כמעט ברציפות משנת 1270 בקירוב ועד ל-12 בספטמבר 1974 שושלת זו היא השושלת השלטונית החוקית היחידה בחבש וזה כמתחייב ממסורת הדתית הנוצרית האתיופית. שושלת זו כמשתמע משמה טוענת למוצא משושלת מנליק שהיא עצמה טוענת למוצאה משלמה המלך ומלכת שבא.

אם משלבים את השושלת יחד עם בית האב שושלת מנליק ובית האב שלה השושלת האגעזית מקבלים את אחת השושלת הארוכות ביותר בעולם שתחילתה ב-1978 לפנה"ס ועד 1974 כך יוצא ששנות שלטונם הם כ-3,952 שנים. הספר כברה נגסט הוא מקור גאוותה של שושלת זו וגם סיפור מוצאם.

וג

וג (בגעז: ዌግ) הוא אזור היסטורי בצפון אתיופיה השוכן בין תיגראי ללסתה. סקוטה היא העיר העיקרית במחוז המשמשת כמרכז מסחרי ואזורי חשוב.

לפנים ישבו במחוז האגאו ובמסורת האתיופית נחשב לחלק מהשטחים שקיבל אדל. מראשיתו היה המחוז למקום בו הייתה התנגדות לממלכת אקסום וכן למולדתה של שושלת זאגווה ששלטה באתיופיה בתקופת החושך. במאה ה-13 תושבי המחוז היו ברובם נוצרים.

כאשר השושלת הסולומונית תפסה את כס הקיסרות האתיופית בשנת 1270 ניתנו וג וסביבותיה כחלק מהסדר החדש לשושלת זאגווה המודחת אשר קיבלה גם את התואר וגשום (מושל וג).

במאה ה-20 היה האזור לנפה במחוז וואלו. כיום, שטחי וג כלולים במחוז וג המרה שבמדינת אמהרה.

חארבי, קיסר אתיופיה

חארבי היה קיסר אתיופיה וחבר בשושלת זאגווה. מעט מאוד ידוע על שלטונו, ההיסטוריון וואליס באדג' גורס ששנות שלטונו היו כ-20 שנה. מקורות אחרות מתארך את המוות שלו לפני 1270 כאשר יקונו אמלאק הוכתר לקיסר אתיופיה.

טאטדים, קיסר אתיופיה

טאטדים היה קיסר אתיופיה בן לשושלת זאגווה. על פי ההיסטוריון האתיופי טאדסה טמרת הוא היה בנו הבכור של הקיסר מארה תקלה היימנות.

על פי הספר הגאדלה ימהרנה קריסטוס, טאטדים עשה מאמצים להבטיח את רציפות הקיסרות לילדיו, ונקט בפעילויות כנגד אחיו ג'אן סאיום וגארמה סאיום. החוק האגאווי של ירושה קבע שהכתר עובר לאחיו ולא לילדיו בעיה שהטרידה את מלכי הזאגווה.

יטברק, קיסר אתיופיה

יטברק היה קיסר אתיופיה וחבר בשושלת זאגווה. על פי טאדסה טמרת הוא היה בנו של הקיסר לליבלה.

על פי מספר מסורות יטברק הוכתר לקיסר אתיופיה לאחר אביו הקיסר לליבלה למרות שבן דודו נאקוטו לאב היה יורש העצר. ההיסטוריון האתיופי טאדסה טמרת גורס שהמסורת הזאת מבוססת על מספר אירועים, ומספרת שיטברק נלחם על הכתר כנגד נאקוטו לאב ולאחר מאבק מתמשך מונה לקיסר אתיופיה.

טאדסה טמרת טוען גם שיטברק הוא הקיסר אשר מוזכר במסורת האתיופית בשם זא-ילמאקנאן ("הלא ידוע, האחד המוסתר") הקיסר שאותו הרג הקיסר יקונו אמלאק. טאדסה טמרת כותב עוד שהמסורת לא רצתה שידעו שהרגו את אותו הקיסר ולכן ניתן לו שם הסתר.

ימהרנה קריסטוס, קיסר אתיופיה

ימהרנה קריסטוס (נקרא אברהם על יד המסיונר הפורטוגזי פרנסיסקו אלואראס) היה קיסר אתיופיה ובן שושלת זאגווה. ההיסטוריון האתיופי טאדסה טמרת כותב שהוא היה בנו של הקיסר גארמה סאיום. ההיסטוריון האתיופי טאדסה טמרת כותב שקיסר זה היה הנוצרי האדוק ביותר מבין קיסרי אתיופיה והתעקש שאתיופיה תנהג לפי הקנונים של שליחי ישו.

הקיסר ימהרנה קריסטוס בנה כנסיות החצובות בסלע, שנקראות על שמו ונמצאות כ-6 קילומטרים צפונית-מזרחית מלליבלה. פרנסיסקו אלואראס מתאר תיאור מפורט של הכנסיות בספרו פרסטר ג'ון של איי הודו המערבית מהמאה ה-16. ההיסטוריון טאדסה טמרת מייחס את בניית הכנסייה למשלחת אתיופית שהגיע לח'ליף צלאח א-דין ב-1173 והביאה משם מתנות רבות וזהב. בספר גאדלה ימהרנה קריסטוס נכתב שאת הזהב לכנסייה המשלחת לקחה את דלתו של הח'ליף. החוקר פאול ב' האנז מספק רשימה מלאה של הכנסיות החצובות בסלע שבנה קיסר זה. אחת הכנסיות נקראת על שמו (ይምርሃነ ክርስቶስ).

פרנסיסקו אלואראס מזכיר בספרו שקיסר זה החל את מנהג הכליאה של קרובי משפחה הטוענים לכתר באמבה גאשאן.

לליבלה, קיסר אתיופיה

גברה מסקל לליבלה (באנגלית Lalibela תרגום מאגאווית: הדבורים מקיימים את הריבונות שלו) היה קיסר אתיופיה וחבר בשושלת זאגווה, קיסר זה נחשב כקדוש ידי הכנסייה האתיופית. על פי טאדסה טמרת, הוא היה בנו של הקיסר ג'אן סאיום ואחיו של הקיסר קאדוס חארב. על פי המסורת האתיופית הוא שלט כ-40 שנה. על פי ההיסטוריון האתיופי גאטאצ'אוו מקונן חסן שנות מלכותו היו בין 1189–1229‏. קיסר זה ידוע בעקבות הכנסיות החצובות שבנה הנמצאות בעיירה לליבלה.

הקיסר לליבלה נולד בעיר אדאפה הנמצאת כיום בפלך בוגנה. על פי המסורת שמו ניתן לו מכיוון שכאשר נולד נחיל דבורים הקיף אותו, ובעקבות זאת אמו ראתה שזהו סימן שבנה יהיה הקיסר הבא. המסורת גורסת שלליבלה יצא לגלות בעקבות ריב בין דודו הקיסר קאדוס חארב לבין הקיסר לשעבר טאטדים ולליבלה כמעט הורעל למוות על ידי אחותו למחצה. טאדסה טמרת כותב שלליבלה עלה לשלטון בהפיכה צבאית.

על פי המסורת לליבלה ראה את ירושלים בחלומו ולכן בנה ירושלים חדשה שתשמש כבירתו בתגובה לכיבוש ירושלים על ידי המוסלמים ב-1187. כתוצאה מכך רבים משמות המופעים בעיירה לליבלה הם שמות תנ"כיים, אפילו הנחל העובר בעיירה ידוע בשם נחל הירדן. לליבלה שימשה כעיר בירה מסוף המאה ה-12 עד לאמצע המאה ה-13.

אשתו של קיסר זה נקראה מסקל קיברה והיא הייתה אישה רבת השפעה, בעיקר מבחינה דתית, משום שהניעה את אבונה מיכאל למנות את אחיה חיראן לבישוף, וכמה שנים לאחר מכן האבונה עזב את אתיופיה למצרים, מכיוון שהבישוף שמינה מרד בו ולקח את סמכותו.

מסורת נוספת מציינת שאשתו של לליבלה שכנעה את בעלה לוותר על הכתר ולמנות את אחיינו נאקוטו לאב לקיסר, אך כעבור 18 חודשים חזרה בה. שלא כמו קיסרי שושלת זגאווה האחרים, כתבים רבים שרדו מתקופתו, נוסף על הגאדלה לליבלה.

לסתה

לסתה (געז: ላስታ) מחוז היסטורי בצפון מרכז האימפריה האתיופית לשעבר וכיום נפה במדינת אמהרה. הנפה גובלת בנפת מקת מדרומה, נפת בוגנה במערבה, נפת דהנה בצפון-מערבה, נפת גזה גיבלה בצפונה ונפת גידן במזרחה.

זה האזור שבו ממוקמת לליבלה, לשעבר בירת אתיופיה בתקופת שושלת זאגווה, ואשר מפורסמת בזכות הכנסיות החצובות בסלע הגעשי שנבנו בה, ואשר 11 מהן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1978.

מארה תקלה היימנות, קיסר אתיופיה

מארה תקלה היימנות היה קיסר אתיופיה ומייסד שושלת זאגווה. רשימות מלכים מתייחסות לקיסר זה בשם מארה וחלק בשם תקלה היימנות.

מארה נולד במחוז לסתה, שהיה מרכז כוחו. בתחילה מארה היה גנרל של המלך האקסומי דיל נהואד, בתו של דיל נהואד מאסובה ווארק נישאה למארה והוא מיצדו הפיל חותנו וייסד את שושלת זאגווה.

ישנו תיאור ברשומות היסטוריות לתחלופת מכתבים בין קיסר זה לבין פטריארך אלכסנדריה ג'ון החמישי, שדרש שימונה אבונה חדש לכנסייה האתיופית. החוקר כונטי רוסיני כותב שהסיבה הממשית שהקיסר דרש אבונה חדש הוא על מנת לחזק את שלטונו לאחר הפלת מלכי אקסום. שטח הממלכה של היה קטן וכלל חלקים מהמחוזות לסתה, וג, תיגראי וחלק מצפון באגמדיר.

מירארי, קיסר אתיופיה

מירארי היה קיסר אתיופיה וחבר בשושלת זאגווה. מעט מאוד ידוע על שלטונו, ההיסטוריון וואליס באדג' גורס ששנות שלטונו היו כ-15 או 18 שנים ומת בשנת 1308. מקורות אחרות מתארך את המוות שלו לפני 1270 כאשר יקונו אמלאק הוכתר לקיסר אתיופיה.

נאקוטו לאב, קיסר אתיופיה

נאקוטו לאב היה קיסר אתיופיה וחבר בשושלת זאגווה. על פי טאדסה טמרת הוא היה בנו של הקיסר קאדוס חארב.

המסורת גורסת שהקיסרית מסקל קיברה שיכנעה את בעלה הקיסר לליבלה לוותר על הכתר ולהכתיר את נאקוטו לאב לקיסר אך 18 היא התחרטה ושיכנעה אותו להפך. טאדסה טמרת גורס שלליבלה הופל בהפיכה צבאית על ידי נאקוטו לאב.

טאדסה טמרת כותב בספרו ששלטונו של נאקוטו לאב הייתה קצרה ומלאת מלחמת אזרחים עד אשר בנו של קיסר זה יטברק הצליח לעלות לשלטון.

קאדוס חארב, קיסר אתיופיה

קאדוס חארב היה קיסר אתיופיה וחבר בשושלת זאגווה. ההיסטוריון האתיופי טאדסה טמרת כותב שהוא היה בנו של הקיסר ג'אן סאיום. כמה מההיסטוריונים מסכימים ששלטונו היה בין התאריכים 1079–1119. ההיסטוריון האנטינגפורד אינו כולל אותו ברשימתו על שליטי שושלת זאגווה.

קיסרות אקסום

קיסרות אקסום הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה בצפון-מזרחה של אפריקה, בשטחי אתיופיה ואריתריאה של ימינו, שהתפתחה מהתקופה הפרוטו-אקסומית. הוקמה במאה ה-1 לפני הספירה על ידי החבשים. שיאה היה במאה ה-1. ממלכת אקסום הוקמה כממלכה קטנה, שמרכזה בעיר אקסום (המצויה בצפון שטח אתיופיה המודרנית) ולאחר מכן נהפכה לאימפריה וקיסרות באופן רשמי לאחר שהמלך סאמבראוטאס שינה את תואר שליטי אקסום מ"מלך" ל"קיסר".

תקלה גיורגיס השני, קיסר אתיופיה

תקלה גיורגיס השני היה קיסר אתיופיה בשנים 1868-1872. שמו לפני ההכתרה היה וגשום (שליט מחוז וג) גובזה גברה מדהין. נפטר בשנת 1873.

טיעונו של גובזה לכתר הקיסרות התבסס על כך שהוא צאצא של שושלות קיסריות דרך שני הוריו. דרך אביו ווגשום גברה מדהין, שהיה משושלת זגווה, ודרך אימו שהייתה צאצאית לשושלת הסולומונית. גובזה נישא לדינקינש מירצ'ה, אחותו של דג'אזמאץ' קאסה.

לאחר התאבדותו של תוודרוס השני יריביו לכתר הקיסרות היו מנליק השני (בזמנו מלךשוואה) וגיסו של גובזה, דג'אזמאץ' קאסה (בעתיד קיסר אתיופיה יוהנס הרביעי). בשנת 1868 ווגשום גובזה הכריז על עצמו קיסר אתיופיה תחת השם תקלה גיורגיס השני בסקוטה שבמחוז ווג. מכיוון שאבונה סלאמה, ראש הכנסייה האתיופית מת זמן קצר לפני כן, לא היה מי שיכתירו כראוי. יריביו לכתר, קאסה ומנליק לא הכירו בו בתור קיסר, ולכן בשנת 1871 יצא בראש צבאו לתיגראי להכניע את גיסו קאסה בכוח אולם הוא הובס. הוא וילדיו נפלו בשבי. זמן קצר אחר כך קאסה הכריז על עצמו קיסר אתיופיה תחת שם המלכות יוהנס הרביעי.

תקלה גיורגיס מת בשבי בשנת 1872. בגלל השפעתו המינימלית בהיסטוריה האתיופית לפעמים הוא מושמט מרשימת קיסרי אתיופיה.

שושלת זאגווה
תקופת החושך האתיופית
קיסרים מארה תקלה היימנותטאטדיםג'אן סאיוםגארמה סאיוםימהרנה קריסטוסקאדוס חארבלליבלהנאקוטו לאביטברקמיראריחארבייטברק Lalibela Église Bet Giyorgis
ראו גם יהודית המלכהירושלים החדשההשושלת הסולומוניתתקלה גיורגיס השני
מחוז וג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.