שושלת האן

שושלת האן (סינית: 漢; פיניין: Hàn), הייתה שושלת קיסרים ששלטה בסין במשך כ-400 שנה, לאחר נפילתה של שושלת צ'ין. למעשה, בני המשפחה הקיסרית של האן שלטו בסין בשתי תקופות נפרדות (ולכן השושלת "מחולקת" לשתיים): שושלת האן המערבית שלטה על סין בין השנים 206 לפנה"ס ל-9 לספירה, ושושלת האן המזרחית שלטה על סין בין 23 לספירה עד שנת 220 (בין השנים 23-9 לספירה שלטה שושלת שין). בתקופת האן התגבשה זהותם של הסינים כבני האן, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסין וכיום הגדולה בעולם, זהות הנשמרת עד ימינו אנו.

בתקופת שלטונה של השושלת הפך הקונפוציוניזם לדת המדינה ולפילוסופיה המנחה אותה ואשר המשיכה להנחות את המשטר הסיני עד לקץ העידן הקיסרי בתחילת המאה ה-20. תחת שלטון ההאן עשתה התרבות הסינית התקדמות אדירה בתחומי ההיסטוריוגרפיה, האומנות והמדע.

שושלת האן הרחיבה משמעותית את שטחה של סין בסדרה של מסעות צבאיים שהגיעו לקוריאה, לווייטנאם, למונגוליה (הקיסר וו חיזק והרחיב את הממלכה בהודפו את שבטי השׂיוֹנג-נוּ אל תוך מונגוליה של ימינו, תוך שהוא מספח לממלכתו את השטחים בהם ישבו שבטים אלו). שטחים חדשים אלו אפשרו לסין לראשונה לפתח קשר מסחר עם המערב בדרך המשי ולמרכז אסיה.

Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
פורטל סין
קטגוריה ראשית
Han map
האימפריה של שושלת האן בשנת 87 לפנה"ס

היסטוריה

ההיסטוריה של שושלת האן מתחלקת לשתי תקופות, "המערבית" וה"מזרחית", כאשר ב-14 השנים שבין שתיהן שלטה שושלת שין קצרת-היומין של ואנג מאנג.

שושלת האן המערבית

תקופת האן המערבית אופיינה ביציבות פוליטית, בפריחת היצירה האמנותית והתרבות, בעליית קרנו של הקונפוציאניזם (שנרדף בתקופת צ'ין), בפיתוח יחסי החוץ של סין ובתחילת המסחר בדרך המשי.

שלטונה נמשך מ-206 לפנה"ס, בה עלה לשלטון הקיסר הראשון ליוּ באָנג, ועד 9 לספירה. חוסר יציבות שלטוני שנגרם עקב השתלטותן של משפחות אצולה על אדמות המדינה תוך ערעור בסיס המיסוי של הממלכה, נוצל על ידי וואנג מאנג, שהקים את שושלת שין (新), ששלטה עד שנת 23 לספירה.

שושלת האן המזרחית

החלה בשנת 25 לספירה, ושלטונה הסתיים בשנת 220 לספירה. עימותים עם בעלי הקרקעות, יחד עם פלישות מבחוץ ומאבקים פנימיים במיעוטים החלישו שוב את השלטון. מרד הטורבן הצהוב שפרץ בשנת 184, סימן את תחילתה של תקופה חדשה, שבה הובילו שליטים צבאיים מלחמות בתוך סין, וסין התפצלה לשלוש ממלכות (屬 - שׁוּ; 吳 - ווּ; 魏 - וֵיי), שלחמו זו בזו. תקופה זו נודעה בשם תקופת שלוש הממלכות (סינית: 三國; פיניין: Sān Guó).

קישורים חיצוניים

ג'ונקה

ג'וּנקה היא דגם עתיק של ספינת מפרש סינית הנמצא בשימוש גם בימינו. פיתוח הג'ונקה התרחש בתקופת שושלת האן (206 לפנה"ס–220 לספירה) והשתמשו בה כספינת ים. מבנה הג'ונקות התפתח והשתכלל במרוצת השושלות הסיניות הבאות, והשתמשו בהן בכל רחבי אסיה למסעות ארוכים במרחבי האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי. השימוש בג'ונקות היה נפוץ, ועדיין נפוץ, אם כי במספרים הולכים וקטנים, ברחבי דרום-מזרח אסיה והודו, ובעיקר בסין. המקום הידוע ביותר שבו ניתן למצוא ג'ונקות כיום הוא הונג קונג. השימוש בג'ונקות כאמצעי להובלת סחורות ואנשים הולך ופוחת, אך מאידך ישנו גידול בכמות היכטות המודרניות המשתמשות בטכניקת המפרש הייחודית של הג'ונקות.

היסטוריה של סין

סין היא כנראה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם[דרוש מקור], כשתיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות ביורוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-6 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני הנוכחי.

המאה ה-2 לפנה"ס

המאה ה-2 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 101 לפני הספירה. זוהי המאה השנייה לפני תחילת הספירה הנוצרית.

עם תחילת המאה ולאחר סיום המלחמה הפונית השנייה והניצחון על קרתגו, החלה לפרוח הרפובליקה הרומית והפכה לאימפריה ים-תיכונית ששלטה על יוון, צפון אפריקה והמזרח התיכון. עם זאת, שנת 133 לפנה"ס נזכרת כנקודת ההדרדרות של רומא דווקא לאחר שיא פריחתה. בשנה זו נרצח הטריבון טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס שהיה הוגה הוועדה האגררית שתפקידה חלוקת הקרקעות לאיכרים העניים.

בסין, הייתה תקופה זו גם שיא בשלטונה של שושלת האן המערבית.

בין 167 לפנה"ס ל-160 לפנה"ס התרחש בארץ ישראל מרד החשמונאים - מרד של היהודים בשלטון הממלכה הסלאוקית ובתומכיה המתייוונים. לזכר המרד נקבע במסורת היהודית חג החנוכה.

לוליינות

לוליינות או אַקְרוֹבָּטִיקָה (מיוונית: אקרוס - גבוה, באט - הליכה) הוא ענף ספורט ואמנות הבמה המשלב לרוב קואורדינציה, זריזות ושמירה על שיווי משקל.

מופעי אקרובטיקה היו נפוצים בתרבויות רבות - למשל ביוון המינואית בכרתים (2000 לפנה"ס), בסין מתקופת שושלת האן (200 לפנה"ס) ובימי הביניים באירופה. מופע האקרובטיקה הבולט ביותר בעבר היה הליכה על חבל, ומהמאה ה-19 המונח מתייחס גם להתעמלות אקרובטית ולמופעי קרקס.

בסוף המאה ה-19, התעמלות אקרובטית הפכה לספורט תחרותי באירופה. אליפות עולם ספורטיבית באקרובטיקה נערכת החל משנת 1974, וכוללת חמש קטגוריות - זוגות גברים, זוגות נשים, זוגות מעורבים, שלישיות לנשים ורביעיות לגברים.

מלחמת האופיום הראשונה

מלחמת האופיום הראשונה הייתה מלחמה על זכויות סחר בין בריטניה לשושלת צ'ינג בסין אשר נמשכה בין 1839 ל-1842. המלחמה, שנתפסת כיום כתחילתו של האימפריאליזם האירופי בסין, יצרה היסטוריה ארוכה של התנגדות סינית למערב, התנגדות שנמשכת במובנים מסוימים עד ימינו.

מרד הבוקסרים

מרד הבוקסרים (בסינית: 義和團起義) היה התקוממות עממית בסין כנגד המעורבות המסחרית והפוליטית של המעצמות הזרות, ארצות המזרח, כולל יפן בסין בשנים האחרונות של המאה ה-19 - 1898. עד אוגוסט 1900 בו נהרגו במהומות יותר מ-230 זרים, אלפי נוצרים סינים ומספר לא ידוע של מורדים ותומכיהם. המרד נוהל על ידי האליטה הפוליטית של סין, ופרץ בתמיכתה. בתחילת המרד הותקפו מיסיונרים נוצרים, לאחר מכן מוקדים כלכליים הותקפו, ולבסוף הוטל מצור על רוב השגרירויות בבייג'ינג. בתגובה נוצרה קואליציה בינלאומית של המעצמות (רוסיה, יפן, ארצות הברית, בריטניה, צרפת ועוד), שצעדה 55 יום מהנמל לבייג'ינג והכניעה את המרד. ארצות הברית מנעה את חלוקת סין בין המעצמות, והוטל עליה לשלם פיצויים כבדים ביותר. במרד השתתפו כ־ 140,000 לוחמים סינים.

שמו של המרד נלקח משמה של קבוצה מהפכנית בשם אגרופי הצדק ההרמוני, שם שתורגם לאנגלית בצורה מפושטת מאוד: בוקסר (מתאגרף). קבוצת אגרופי הצדק ההרמוני התנגדה בתחילה למשטר שושלת צ'ינג המנצ'ורית אך בסופו של המרד עברה לתמוך בה.

סין (אזור)

סין (סינית מפושטת: 中国, סינית מסורתית: 中國, פין-יין:. Zhōnghuá Rénmín Gònghéguó Zhōng guó (מידע • עזרה)), היא ישות תרבותית בת אלפי שנים במזרח אסיה. סין היא אחת מן העתיקות שבתרבויות העולם, עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. מלחמת האזרחים הסינית (1927–1950) פיצלה ארץ זו לשתי ישויות פוליטיות הנושאות את השם "סין" וטוענות לחזקה על אותו השטח בקירוב (אך השם המוכר כ"סין" ניתן למדינה הראשונה):

הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין, השולטת על שטחה היבשתי של סין וכן על שני אזורים מנהליים מיוחדים: הונג קונג הונג קונג מקאו ומקאו;

טייוואן הרפובליקה הסינית, השולטת על האי טאיוואן וסביבותיו, ולכן מוכרת גם בשם טאיוואן.הכתב הסיני הוא צורת הכתב העתיקה ביותר, הנמצאת בשימוש רציף. סין העתיקה גם תרמה לעולם כמה מן ההמצאות החשובות ביותר ובהן המצפן, הנייר והשטר, אבק השריפה והדפוס.

שאאנשי

שַׁאַנְשִׂי (כתב סיני: 陕西, פין-יין: Shǎnxī ‏- IPA: [ʂan˨˩ɕi̋] (מידע • עזרה)) הוא מחוז במרכז סין. שטחו 205,800 קמ"ר. אוכלוסייתו 37 מיליון נפש: 99.5% בני האן ורק 0.5% מוסלמים בני חווי.

למחוז, ובמיוחד בירתו שׂיאן (西安/Xī'ān), חלק חשוב בהתהוות התרבות הסינית ובהיסטוריה שלה. 13 שושלות פיאודליות, משושלת ג'ואו במאה ה-11 לפנה"ס ועד שושלת טאנג, ששלטה עד 907, בחרו למקם את בירתם בעיר או בקרבתה. זהו גם קצה של דרך המשי, שהובילה סחורות במשך למעלה מאלף שנה לאירופה, לחצי האי ערב ולאפריקה.

צ'ין שה-חואנג, הקיסר הראשון משושלת צ'ין והראשון שאיחד את סין כולה, הקים את בירתו בשייניאנג, קרוב לשיאן של ימינו. לא רחוק משם הקים את מה שהיה עתיד להיות קברו, כשצבא של פסלי חיילים ופרשים מטרקוטה מלווים אותו בדרכו לעולם הבא (ראו צבא הטרקוטה).

שושלת האן, שיוסדה אחרי הפיכה נגד שושלת צ'ין קצרת הימים (221 לפנה"ס עד 207 לפנה"ס), יסדה את בירתה בצ'אנג-אן (长安/Cháng'ān), שׂיאן של ימינו. השושלת שרדה ארבע מאוד שנה ולאחריה התפוררה סין. ב-581 שוב אוחדה סין בידי שושלת סווי ובירתה שבה להיות צ'אנג-אן ב-582. ב-681 הוחלפה שושלת סווי בידי שושלת טאנג ותחתיה שגשגה צ'אנג-אן ונהייתה לעיר הגדולה באסיה, אם לא בעולם כולו.

המחוז נחלק לארבעה חלקים טופוגרפיים - מדבר בצפון סמוך למונגוליה הפנימית; מישור אדמת לס במרכז המחוז; רכס הרי צ'ינלינג דרומית לו; ואקלים סובטרופי בדרום המחוז.

שושלת ג'ין (265–420)

שושלת ג'ין (סינית:晉, פיניין: Jìn) ששלטה בסין בשנים 420-265, הייתה אחת משש השושלות, מיקומה של שושלת קיסרים זו בהיסטוריה של סין הוא מיד אחרי שלוש הממלכות ולפני השושלות הדרומיות והצפוניות.

השושלת נוסדה על ידי משפחת סימה, בשיאה שלטה השושלת על 20 מיליון תושבים.

עקב פלישות של עמים נוודים מצפון, ומלחמת אזרחים פנימית של נסיכי השושלת נחלשה הקיסרות, נרצחו שני קיסרים, ושלטון השושלת נקטע בין 313-311 ובין 317-316.

בני ההאן נמלטו לדרום הנהר הצהוב, ושם חידש את שלטון השושלת הקיסר סְה-מָה יְוֵּ'אן דִי בשנת 317.

ואילו בצפון הקימו העמים הלא-סינים קואליציה של שש-עשרה הממלכות עיקריות (שהתקיימו זמן קצר) ששלטו בין השנים 439-304 על צפון סין.

סה"כ שלטו 16 קיסרים מהשושלת.

שושלת האן המזרחית

שושלת האן המזרחית (בסינית: 漢; בפין-יין: Hàn. נקראת גם שושלת האן המאוחרת) הייתה השושלת הקיסרית הרביעית. השושלת שלטה בסין משנת 23 לספירה, בה הודח ואנג מאנג, מייסד שושלת שין, עד 220 לספירה.

שושלת האן המערבית

שושלת האן המערבית (בסינית: 漢; בפין-יין: Hàn) הייתה שושלת הקיסרים השנייה בסין; היא עלתה לשלטון אחרי הבסתה של שושלת צ'ין. שלטונה נמשך מ-206 לפנה"ס, בה עלה לשלטון הקיסר הראשון ליוּ באָנג, ועד 9 לספירה, בה הוחלפה על ידי שושלת שין (שנפלה לאחר שנים ספורות, ובמקומה עלתה שושלת האן המזרחית מיסודם של צאצאי ליו באנג). תקופת האן המערבית אופיינה ביציבות פוליטית, בפריחת היצירה האמנותית והתרבות, בעליית קרנו של הקונפוציאניזם (שנרדף בתקופת צ'ין), בפיתוח יחסי החוץ של סין ובתחילת המסחר בדרך המשי. לשושלת האן הייתה השפעה עצומה על ההיסטוריה הסינית; בני הקבוצה האתנית הסינית מכנים את עצמם עד היום "בני האן", והסימניות הסיניות מכונות "סימניות האן".

שושלת סונג

שושלת סונג הייתה השושלת ששלטה בחלקים נרחבים מסין בין 960 ל-1279. היא הוקמה בתום תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות, ולאחריה שלטה בסין שושלת יואן. ממשל שושלת סונג היה הממשל הראשון בהיסטוריה של העולם שהדפיס כסף על שטרות נייר, והממשל הסיני הראשון שהקים צי ימי חזק. בתקופתה נעשה לראשונה בהיסטוריה שימוש באבק שריפה ובמצפן.

תקופת שושלת סונג מחולקת לשניים: תקופת סונג הצפונית, ותקופת סונג הדרומית. במהלך תקופת סונג הצפונית (1127-960), הייתה בירת סונג העיר הצפונית ביאנג'נג (כיום קאיפנג) והשושלת שלטה ברוב סין. תקופת סונג הדרומית (1127-1279) מתייחס לתקופה לאחר ששושלת סונג איבדה שליטה בשטחים רחבים בצפון סין לשושלת ג'ין. בתחילת תקופה זו נסוג ממשל סונג דרומית לנהר יאנגצה, וביסס את בירתו בלינאן (כיום האנגג'ואו). אף על פי ששושלת סונג איבדה שליטה על האזור המקובל כמקור הציוויליזציה הסינית לאורך הנהר הצהוב, הכלכלה של סונג לא נפגעה, משום שהאימפריה הדרומית של סונג כללה 60 אחוז מאוכלוסיית סין, ואת רוב הקרקעות החקלאיות הפוריות. ממשלת סונג הדרומית, הגבירה משמעותית את כח הצי שלה, כדי להגן על גבולותיה הימיים והיבשתיים, ובכדי לאפשר משלחות מחקר ימיות. כדי להדוף את צבא שושלת ג'ין, ומאוחר יותר את המונגולים, פותחה טכנולוגיה צבאית מהפכנית שהשתמשה באבק שריפה. ב-1233 נכבשה קאיפנג בירת שושלת ג'ין על ידי צבא משותף למונגולים ושושלת סונג הדרומית. הטריטוריות של שושלת ג'ין היו אמורות להתחלק בין האימפריה המונגולית לבין שושלת סונג, אבל אי הסכמה על חלוקת השטחים הובילה למלחמה בין שתי הישויות. מונגקה חאן, החאן הרביעי של האימפריה המונגולית, מת ב-1259, עת בה צר על עיר במחוז צ'ונגצ'ינג. אחיו הקטן קובלאי חאן הומלך להיות החאן הבא, למרות שההמלכה הוכרה רק חלקית בחלקים המערביים של האימפריה. ב-1271 הוכרז קובלאי חאן כקיסר סין בשושלת חדשה היא שושלת יואן. לאחר שני עשורים של לחימה לסירוגין, כבש צבא קובלאי חאן את כל הטריטוריה של שושלת סונג ב-1279. סין הייתה מאוחדת שוב, והפעם תחת שושלת יואן (1271–1368).

האוכלוסייה של סין הוכפלה בגודלה בין המאות העשירית לאחת עשרה. גידול זה התאפשר בזכות הרחבת שדות גידול האורז בדרום סין. מפקד האוכלוסין בתקופת שושלת סונג הצפונית, העריך את האוכלוסייה בכ-50 מיליון, כמו בתקופת שושלת האן או שושלת טאנג. אבל הערכה מודרנית משערת שהמספר הנכון יותר הוא כ-100 מיליון איש, כאשר בתחילת שושלת מינג שהחליפה את שושלת יואן כבר חיו בסין כ-200 מיליון תושבים.

הגידול העצום באוכלוסייה עורר מהפכה כלכלית בסין. התרחבות האוכלוסייה הייתה בין הגורמים לנסיגה ההדרגתית של הממשל המרכזי מהפעלה מסיבית של תהליכי ויסות על השוק החופשי. אוכלוסייה רבה יותר גרמה להעלאת חשיבותם של בני האצולה הנמוכה בחיי הקהילה המקומית. פקידי ממשל רשמיים במרכזי המחוזות והנפות, הסתמכו על שירותיהם של משכילים מקומיים מבני האצולה ביישום החלטות ופיקוח על ביצוען.

חיי החברה במהלך סונג היו תוססים. אזרחים השייכים לאליטה החברתית היו נוהגים להתאסף על מנת לצפות ולסחור ביצירות אומנות יקרות ערך. האוכלוסייה על שכבותיה השונות נהגה להתערבב בחגיגות ופסטיבלים ציבוריים, ובמועדונים פרטיים, ובערים היו מקומות בילוי תוססים. המצאות כדוגמת הגרסאות הראשונות של הדפוס אפשרו הפצה של ספרות וידע. תחומים כדוגמת טכנולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה, הנדסה וכדומה פרחו במהלך תקופת סונג. פילוסופים דוגמת צֶ'נְג יִי וג'ו שי הפיחו רוח חיים חדשה בקונפוציאניזם תוך שימוש בפרשנות חדשה, ששילבה רעיונות בודהיסטיים, והדגשה של ארגון מחדש של הטקסטים הקלאסיים, רעיונות שהיוו את לב הדוקטרינה של הנאו-קונפוציאניזם. למרות ששיטת הבחינות הקיסריות לכניסה לשירות הציבורי הייתה קיימת מאז שושלת סווי, היא הפכה להיות משמעותית יותר בתקופת שושלת סונג, והייתה הגורם העיקרי למעבר מאליטה של אריסטוקרטים לאליטה של בירוקרטים.

שושלת צ'ין

שושלת צִ'ין (בסינית: 秦朝, בפין-יין: Qín Cháo) היא שושלת הקיסרים הסינית הראשונה, ששלטה בין השנים 221 לפנה"ס ל-207 לפנה"ס; היא החליפה את שושלת ג'ואו והוחלפה בתורה על ידי שושלת האן. מקורה של השושלת הוא במדינת צ'ין, אחת מהישויות המדיניות האוטונומיות שהתקיימו בתקופת המדינות הלוחמות; באמצע וסוף המאה השלישית לפנה"ס, צ'ין כבשה את נחלתם של קיסרי ג'ואו ואת שאר שבע המדינות אליהן התפרקה שושלת ג'ואו המערבית. איחוד סין ב-221 לפנה"ס על ידי הקיסר הראשון בשושלת, צִ'ין שְׁה חְוָאנְג, נחשב כתאריך הקמתה של קיסרות סין, קיסרות שהתקיימה עד נפילתה של שושלת צ'ינג והקמת הרפובליקה הסינית ב-1912. שמה של סין, הן בעברית והן ברבות מהשפות הלועזיות, נגזר משמה של שושלת צ'ין. למרות ששלטה בסין בסך הכל 14 שנים, השושלת הטביעה את חותמה על סין.

שושלת צ'ין שאפה להקים מדינה בעלת שלטון ריכוזי, שבו המדיניות נקבעת ישירות בידי הקיסר ("חואנג-די"), שמעמדו היה גבוה בהרבה מאשר מלכי השושלות הקודמות (שאנג וג'ואו), ונחשב לדמות אלוהית כמעט. מדיניותה הכלכלית של השושלת הייתה פעלתנית מאוד, ואופייניים לה מיזמים ראוותניים כמו קברו של הקיסר הראשון (בו נמצאו צבא הטרקוטה ומרכבות הברונזה) שהיקף חלקו החיצוני היה כ-6.5 ק"מ, איחוד החומות מימי המדינות הלוחמות לחומה הגדולה של סין, בניית תעלה המחברת בין היאנגצה לבין נהר הפנינה וסלילת דרכים בכל רחבי הקיסרות באמצעות כוח עבודה שמנה מאות אלפי איכרים. כמו כן, בימי צ'ין נכבשו חלקים מהערבה שמצפון לסין מהשיונגנו וחלקים מצפון וייטנאם של היום. בימיה של השושלת אוחדו המידות, המשקולות, המטבעות והכתב. בירתה של שושלת צ'ין, שִיאָנְיָאנְג, הייתה ממוקמת בסמוך לשיאן של ימינו.

השיטה הפילוסופית שהנחתה את השושלת הייתה הלגליזם , "אסכולת החוק", מיסודו של שאנג יאנג . אסכולה זו העלתה על נס את חשיבותם של השלטון המרכזי היציב, הכבוד לקיסר, החקלאות והמלחמה (שנחשבו ל"עיסוקים המועילים" לעומת העיסוקים ה"לא מועילים" כגון הטקסים, הלמדנות והמוזיקה), ואת ה"חוק" האחיד, הקשוח והבלתי-מתפשר, לפיו תתנהל המדינה. מדיניות זו התבטאה, כביכול, בשריפת הספרים וקבירת המלומדים הקונפוציאניים, שאמנם ספק אם התקיימה, אך היא בכל זאת מייצגת במידה מסוימת את הקו שנקטה השושלת.

מותו של הקיסר הראשון היה נקודת המפנה של השושלת; הקיסר השני, שעלה לכס בזכות תככיו של כמה מיועצי הקיסר, והסכסוכים ביניהם הובילו בסופו של דבר למותם, למות הקיסר ולקריסת השושלת. המרד שפרץ כנגד השושלת הצליח, והמצביא ליו באנג תפס את השלטון בשנת 207 לפנה"ס וייסד את שושלת האן המערבית.

שושלת צ'ינג

שושלת צ'ינג (בסינית: 清朝; פין-יין: Qīng cháo) אשר מוכרת לעיתים כשושלת מַנצ'וּ, הייתה השושלת אשר שלטה בסין בין השנים 1644 ל-1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבט מנצ'ורי בשם אַיִסִין גיוֹרוֹ, אשר יסד את אימפריית צ'ינג הגדולה במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את המרחב הגאוגרפי המוגדר כיום כסין, תקופת השושלת נמשכה עד 1911, שנה בה ניסו להקים משטר רפובליקני.

שושלת שין

שושלת שין (בסינית: 新, בפיניין: Xīn) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השלישית, ששלטה על סין בין השנים 9–23. משמעות המילה "שין" בסינית היא "חדש", כלומר שושלת חדשה.

השושלת מנתה למעשה רק קיסר אחד, בשם ואנג מאנג, וחצצה בין שתי שושלות האן ששלטו בתקופות שלפניה ושאחריה. וָאנְג מָאנְג כונה על ידי ההיסטוריונים בסין כקיסר גונב הכס. וָאנְג מָאנְג ביצע רפורמה בכלכלה ובבעלות על אדמות הקיסרות, דבר שקומם עליו את בני המעמד הגבוה - בעלי האדמות העשירים. באוקטובר שנת 23 המורדים צרו על ארמונו של וָאנְג מָאנְג, וב-6 באוקטובר הרגו אותו. בתום הקרב הושחתה גופתו של הקיסר וָאנְג מָאנְג, ראשו נכרת ונלקח לבירת האן וואן-צאנג, שם נתלה על חומת העיר. אחרי מותו קמה שושלת האן המזרחית, אשר המשיכה לשלוט כמאתיים שנים נוספות.

שלוש הממלכות

שלוש הממלכות היא תקופה בסין שהחלה עם נפילת שושלת האן, בה התפצלה קיסרות סין לשלוש ממלכות: (魏 - וֵיי, 屬 - צ'וּ, 吳 -ווּ),ונמשכה משנת 220 ועד שנת 280 לספירה. יש היסטוריונים המצמידים לתקופה זו את מרד הטורבן הצהוב כאירוע המכונן שהביא לתחילת הקץ של שושלת האן. התקופה באה לסיומה עם כינונה של שושלת ג'ין.

תקופה זו מתועדת על ידי שתי יצירות מפורסמות - הרומנסה של שלוש הממלכות, רומן היסטורי למחצה הנחשב לאחת מארבע יצירות המופת של הספרות הסינית ועל ידי רשומות שלוש הממלכות, תיעוד היסטורי המאחד את רשומות ההיסטוריונים של כל אחת מן הממלכות לכדי יצירה אחת.

שלוש הממלכות של קוריאה

שלוש הממלכות של קוריאה היו הממלכות: קוֹגוּריוֹ, פֶּקְצֶ'ה ושׁילָה ששלטו על חצי האי הקוריאני ומנצ'וריה בין המאה ה-1 לפנה"ס והמאה ה-7 לספירה. ממלכות ומדינות שבטיות קטנות היו קיימות לפני ובזמן תקופת שלוש הממלכות והן כללו את גָאיָה, טונג-יֶה, אוֹקְגּ'ה, פּוּיאוֹ, אוּסָאן, טַמְנָה (או פונטית, "טַמְרָה", האי ג'ג'ו כיום), ועוד.

התקופה החלה על פי המסורת בשנת 57 לפנה"ס, כשממלכת סארו (לימים שילה) בדרום-מזרח חצי האי קיבלה אוטונומיה מהאימפריה הסינית (שושלת האן). קוגוריו בצפון ודרומית לנהר יאלו (נהר אמנוק בקוריאנית) קיבלה עצמאות מהסינים ב-37 לפנה"ס. ב-18 לפנה"ס, נמלטו שני נסיכים מקוגוריו בשל קרב ירושה והקימו את פקצ'ה בדרום מערב חצי האי (כיום סיאול), שבירתה הייתה בהתחלה אוּנְג־גִ'ין (כיום גוּנְג־צ'וּ), ואחר כך סאבי מדרום מערב לסיאול. ממלכת גאיה נפרדה מפקצ'ה במאה ה-1 לספירה.

סוף שושלת האן בתחילת המאה ה-3 לספירה איפשר את התפתחות שלוש הממלכות. שלוש הממלכות חלקו תרבות משותפת. הקונפוציאניזם התפשט בחברה הקוריאנית הגבוהה מהמאה ה-1 לספירה. מאוחר יותר הוא הוחלף לחלוטין על ידי בודהיזם.

לקוגוריו, הגדולה מבין שלוש הממלכות, היו שתי ערי בירה. נאנגנאנג (כיום פיונגיאנג) וקוּנגנה על הנהר יָאלוּ. בתחילה המדינה השתרעה עד גבול סין, היא כבשה בהדרגה שטחים נרחבים ממנצ'וריה. לבסוף גרשה את הסינים מנאנגנאנג (313). ההשפעה התרבותית של הסינים נמשכה עד שהבודהיזם אומץ כדת רשמית ב-372.

במאה ה-4 ממלכת פקצ'ה שגשגה ושלטה כמעט על כל חציו הדרומי של חצי האי הקוריאני.

ב-503 שונה שמה של ממלכת סארו ל"ממלכת שילה". ידוע כי ממלכת שילה השתלטה על ממלכת גאיה במחצית הראשונה של המאה ה-4. בירת שילה הייתה גוּמסוֹנג (כיום קִיַאנְגְג'ו). בודהיזם הפכה לדת רשמית ב-528. בתקופת ממלכת שילה פעל מסדר אבירי העילית- הווארנג, ונוסדה אמנות הלחימה הקוריאנית הווארנג דו.

בעזרת הקיסרים משושלת טאנג הסינית כבני ברית, כבשה ממלכת שילה את פקצ'ה ב-660 ואחר כך את ממלכת קוגוריו (668), ובכך החלה תקופת ממלכת שילה המאוחדת שהביאה לקיצה את תקופת "שלוש הממלכות".

בשם הקוריאני "סאמגוּק" או "שלוש הממלכות" נעשה שימוש בספרים קוריאנים קלאסיים "סאמגוק סאגי" ו"סאמגוק יוּסה".

תקופת האביב והסתיו

תקופת האביב והסתיו (בסינית: 春秋時代) הוא כינויה של תקופה בהיסטוריה של סין הקדומה בין השנים 770 לפנה"ס ל-476 לפנה"ס. שמה של התקופה לקוח משם הספר רשומות האביב והסתיו המיוחס לקונפוציוס, שהוא תיעוד היסטורי של השנים 722 לפנה"ס ל-479 לפנה"ס בתוך אותה תקופה.

המשכה הישיר של תקופת האביב והסתיו היא תקופת המדינות הלוחמות.

תקופת המדינות הלוחמות

תקופת המדינות הלוחמות (בסינית: 戰國時代) היא תקופה בהיסטוריה של סין, שהחלה בשנת 475 לפנה"ס והסתיימה בשנת 221 לפנה"ס כאשר סין אוחדה על ידי שושלת צ'ין. רשמית, בתקופת מלחמת המדינות, כמו גם בתקופה שקדמה לה, תקופת האביב והסתיו, הייתה סין תחת שלטונה של שושלת ג'וֹאוּ המזרחית, אך שליטה זו הייתה רק להלכה, ולשושלת לא הייתה השפעה ממשית, ולמעשה חדלה להתקיים 35 שנה לפני סיומה הרשמי של התקופה. את שמה קיבלה התקופה מ"רשומות מלחמת המדינות", תיעוד היסטורי של התקופה, שנכתב בתקופת שושלת האן.

תקופת המדינות הלוחמות, שלא כמו תקופת האביב והסתיו, הייתה תקופה בה שרי צבא ואריסטוקרטים מקומיים סיפחו לאחוזותיהם כפרים, ערים ומדינות זעירות סמוכות והשליטו עליהם את שלטונם. במאה השלישית לפנה"ס הביא מצב זה ליצירת שבע מדינות עיקריות בסין: צִ'י (齊), צ'וּ (楚), יֵן (燕), הַאן (韓), גָ'או (趙), ווֶי (魏) וצִ'ין (秦). סימן נוסף לשינוי במעמדם של הגנרלים היה שינוי תארם הרשמי מגונג (公 - המקבילה הסינית לדוכס), הכפופים כביכול למלך של ג'ואו, לוואנג (王) - מלכים, השווים במעמדם למלך של ג'ואו.

תקופת המדינות הלוחמות היא גם תחילתו של השימוש בברזל במקום ארד בסין כמתכת עיקרית בכל תחומי החיים האזרחיים והצבאיים. במהלך תקופה זו החלו להבנות החומות, שיגנו על הממלכות מפני פלישה של שבטים ברבריים מהצפון, חומות שהיוו את היסוד לחומה הסינית המאוחרת יותר. מאפיין תרבותי נוסף של התקופה היה הפיכתן של פילוסופיות שונות כגון קונפוציאניזם, דאואיזם, לגאליזם, ומוהיזם למעמד של דתות במדינות השונות.

בתום התקופה, לאחר שממלכת צ'ין הצליחה להביס ולכבוש את שאר הממלכות, הפך המלך צ'ין לקיסר הראשון של סין המאוחדת.

התקופה הקדומה
סין הקיסרית
התפוררות הקיסרות
סין המודרנית
העת החדשה
ראו גם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.