שושלת

שושלת היא שורה של שליטים השייכים לאותה משפחה, הנמשכת במשך דורות רבים. שושלת, העוברת בדרך כלל רק דרך הצאצאים הזכרים, נקראת גם "בית" (בעיקר באירופה), כגון בית הבסבורג. המונח משמש לעיתים גם כדי לתאר את התקופה בה אותה משפחה שלטה, או את האירועים והאופנות של אותה התקופה, למשל "אגרטל שושלת מינג" או סגנון טיודור. היסטוריונים בדרך כלל נוהגים להתייחס להיסטוריה של מדינה מסוימת בתוך מסגרת של רצף שושלות, במיוחד באומות כמו סין, מצרים העתיקה וממלכת פרס. רוב ההיסטוריה הפוליטית של אירופה הושפעה או נשלטה על ידי שושלות כמו השושלת הקרולינגית, השושלת הקאפטינגית, שושלת הבסבורג, שושלת סטיוארט, שושלת הוהנצולרן ושושלת רומנוב.

עד המאה ה-19 היה זה מובן מאליו שאחד מתפקידיו הלגיטימיים של המלך היה להגדיל את שושלתו, כלומר, להגדיל את שטחיהם, עושרם וכוחם של בני משפחתו.

"נישואים שושלתיים" הם כאלו שנענים לחוקים ולהגבלות של השושלת כך שלצאצאים של אותם נישואים תישאר זכות הירושה וזכויות מלכותיות אחרות.

שושלות לפי אזורים

אפריקה

אתיופיה

מרוקו

  • שושלת האידריסים (780-974)
  • שושלת מגרווה (987-1070)
  • שושלת אלמורביטון (1073-1147)
  • שושלת אלמוואחידון (1147-1269)
  • שושלת המארינים (1258-1420)
  • שושלת וואטאסיד (1420-1547)
  • שושלת סעדי (1554-1659)
  • שושלת העלאוים (1666-עד היום)

אמריקה

ברזיל

  • בית ברגנזה (1822-1889)

האיטי

  • שושלת דסלין (1804-1806)
  • שושלת כריסטוף (1811-1820)
  • שושלת סולוק (1849-1859)

מקסיקו

האוקיינוס השקט

הוואי

  • שושלת קמהאמהא (1810-1872)
  • שושלת קלהקאווה (1874-1893)
  • שושלת קאווננקוה (?-1859 (עדיין טוענים לכתר))

טהיטי

  • שושלת פומאר (900-1865)

טונגה

  • שושלת טו'י טונגה (900-1865)
  • שושלת טופו (1875-עד היום)

בני המאורי בניו זילנד

  • שושלת טה וורוורו (1856-עד היום)

אסיה

אפגניסטן

  • שושלת דוראני (1747-1823) (1839-1842)
  • שושלת בראקזי (1818-1839) (1842-1929) (1929-1973)

הודו

יפן

  • שושלת יאמטו

ישראל

ירדן

ערב הסעודית

מלזיה

סין

קוריאה

  • שושלת גו-ג'וסיאון
  • שושלת גוגוריאו
  • שושלת באקג'ה
  • שושלת גאיה
  • שושלת בוייאו
  • שושלת אוקג'או
  • שושלת דונגייה
  • שלושת ההאנים
  • שושלת טאמלה
  • שושלת אוסאן
  • שושלת סילה
  • שושלת גוגוריאו החדשה
  • שושלת באקג'ה החדשה
  • שושלת גוריאו
  • שושלת ג'וסיון

קטר

תאילנד

  • שושלת צ'אקרי (1782-עד היום)

אירופה

חצי האי האיברי

  • שושלת פלאייז (718-739)
  • שושלת פרז (739-925)
  • שושלת חימנז (1035-1162)
  • בית ברצלונה (1162-1410)
  • בית טרסטמארה (1412-1516)
  • שושלת פרז (910-1037)
  • שושלת חימנז (1037-1126)
  • בית בורגון (1126-1369)
  • בית טרסטמארה (1369-1516)
  • בית אינייגז (824-905)
  • שושלת חימנז (905-1234)
  • בית שמפן (1234-1305)
  • בית קאפה (1284-1349)
  • בית אוורו (1328-1441)
  • בית טרסטמארה (1425-1479)
  • בית פואה (1479-1516)
  • בית אלבר (1483-1572)
  • בית בורבון (1572-1620)
  • בית לארה (930-1032)
  • שושלת חימנז (1035-1126)
  • בית בורגון (1126-1369)
  • בית טרסטמארה (1369-1516)

איטליה

אלבניה

  • שושלת פרוגון (1190-1216)
  • שושלת אנגווין (1272-1368)
  • בית קאסטריוטי (1444-1468)
  • בית וייד (1914)
  • בית זוגו (1928-1939)

אנגליה

בית המלוכה הבריטי הבא, לאחר אליזבת השנייה, ייקרא בית מאונטבאטן-וינדזור.

ארמניה

  • השושלת האורונטידית
  • שושלת ארטאשס (189 לפני הספירה - 12 לספירה)
  • השושלת הארסקידית (54-428)
  • השושלת הבגרטידית (885-1045)
  • השושלת הרובנידית (1080-1225)

האימפריה הביזנטית

  • השושלת הקונסטנטינית (303-336)
  • השושלת הולנטינית (364-457)
  • השושלת הלאונידית (457-518)
  • השושלת היוסטיניאנית (518-602)
  • השושלת ההרקלינית (602-695) (705-711)
  • השושלת האיסוריאנית (717-802)
  • השושלת הפוסידית (802-813)
  • השושלת הפריגיאנית (820-867)
  • השושלת המקדונית (867-1056)
  • השושלת הקומננידית (1057-1059) (1081-1185)
  • השושלת הדוקידית (1059-1081)
  • השושלת האנגלידית (1185-1204)
  • השושלת הלסקרידית (1204-1261)
  • השושלת הפלאילוגידית (1261-1453)

ברברים

  • שושלת אמאל
  • שושלת באלתי (395-531)
  • שושלת האסדינגי
  • השושלת הלת'ינגית
  • השושלת הגוסיאנית (546-572)
  • השושלת הבווארית (616-712)

גאורגיה

  • השושלת הפרנבזידית (299-90 לפני הספירה) (30 לפני הספירה - 189 לספירה)
  • שושלת ארטאשס מאיבריה (90-30)
  • השושלת הארסקידית (189-284)
  • השושלת הצ'וסרוידית (284-580) (627-684)
    • השושלת הגווארמידית (588-627) (684-748) (779-786)
  • השושלת הנרסיאנידית (748-780
  • שושלת בגרטיוני (813-1810)

גרמניה

  • השושלת הלואיטפולדית (843-961)
  • שושלת בילונג (961-1106)
  • שושלת סופלינבורגר (1106-1127)
  • שושלת ולף (1127-1138) (1142-1180)
  • שושלת אסקניה (1138-1142) (1180-1422)
  • שושלת וטין (1422-1918)

דנמרק

  • בית אולאף
  • בית הארת'קנאט (917-1047)
  • בית מונסו (1047-1412)
  • בית פומרניה (1412-1439)
  • בית ויטלסבאך (1439-1448)
  • בית אולדנבורג (1448-1863)
    • בית שלזוויג-הולסטיין-סונדרבורג-גלוקסבורג (1863-עד היום)

הונגריה

מונטנגרו

  • שושלת ווז'יסלאב (1186-המאה השביעית)
  • שושלת נמאניץ' (1186-1355)
  • שושלת בלשיץ' (1356-1435)
  • שושלת צ'רנוייביץ' (1435-1516)
  • שושלת פטרוביץ'-נייגוש (1696-1918)

נורווגיה

  • שושלת בהירי השיער (890-1319)
  • בית שלזוויג-הולסטיין-סונדרבורג-גלוקסבורג (1905-עד היום)

סקוטלנד

פולין

  • שושלת פיאסט (1281-1923)
  • שושלת פז'מיסל (1291-1306)
  • השושלת הקפטינגית (בית אנז'ו) (1306-1399)
  • השושלת היגלונית (1386-1572) (1575-1586)
  • בית ולואה (1573-1574)
  • בית בטורי (1576-1586)
  • בית ואזה (1587-1668)
  • בית ויצ'ניווייצ'קי (1669-1673)
  • בית סובייסקי (1674-1696)
  • שושלת וטין (1697-1706) (1709-1733) (1736-1764)
  • בית לשצ'ינסקי (1704-1709) (1733-1736)
  • בית פוניאטובסקי (1764-1795)

צרפת

קרואטיה

האימפריה הרומית

רומניה

רוסיה

שוודיה

  • בית מונסו (970-1060)
  • בית סטנקיל (1060-1130)
  • בית סוורקר (1130-1222)
  • בית אריק (1156-1250)
  • בית פולקונג (1248-1387)
  • בית ואזה (1521-1654)
  • בית ויטלסבאך (1654-1720)
  • בית הסה (1720-1751)
  • בית הולסטיין-גוטורפ (1751-1818)
  • בית ברנדוט (1818-עד היום)

טורקיה

איראן

בוהמיה

בוהמיה (בצ'כית: Čechy; בגרמנית: Böhmen; בלטינית: Bohemia; בפי היהודים: ביהם או פיהם) הוא חבל הארץ המרכזי והמערבי של הרפובליקה הצ'כית היום. האזור תופס שני שלישים משטחה הכולל של הרפובליקה הצ'כית. שטחו 52,065 קילומטר רבוע ומספר תושביו ב־2005 היה 6.25 מיליון איש - כ־60 אחוז מכלל תושבי המדינה.

בוהמיה נחלקת כיום ל־10 מחוזות. בירת צ'כיה, פראג, שוכנת במרכז האזור, ומהווה את אחד המחוזות. לאורך הגבול בין בוהמיה וגרמניה שוכן חבל הסודטים, בו מתגורר מיעוט גרמני. בעברה של צ'כיה הייתה לבוהמיה חשיבות רבה, עד למלחמת העולם השנייה, ובה התקיימה במשך שנים זהותו של הלאום הצ'כי.

מבלי להמעיט בחשיבותו של השליש השלישי של צ'כיה, מוראביה, מהווה בוהמיה את המרכז הפוליטי והכלכלי של הרפובליקה הצ'כית.

בית אומיה

שושלת בֵּית אוּמַיָה (ערבית: بنو أمية, בני אמיה; الأمويون , האמיים) הייתה שושלת הח'ליפים הראשונה באימפריה המוסלמית לאחר שלטונם של ארבעת "א-ראשידון" (ישרי הדרך: אבו בכר, עומר, עות'מאן, ועלי). היא נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס, הנחשב לאחד המנהיגים החשובים בעיר מכה לפני האסלאם. הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית בדמשק (661 עד 750), ולאחר מכן שלטו בספרד (756 עד 1031).

בית בורבון

בית בורבון הוא שמה של שושלת אשר בניה שלטו בארצות רבות באירופה. תחילתה של השושלת מתוארכת לתחילת המאה ה-13 עם התחברותה הראשונה למשפחת המלוכה הצרפתית. עם השנים, הפכה שושלת בורבון לאחת ממשפחות השלטון החזקות ביותר באירופה, כאשר בניה מולכים בצרפת, בספרד, בדרום איטליה, בנווארה (מדינה בצפון ספרד) וכן במספר דוכסויות ברחבי היבשת.

בית הבסבורג

בית הבסבורג (לעיתים מאוית גם הפסבורג, בגרמנית Habsburg) היה אחד מבתי המלוכה החשובים של אירופה. בין התפקידים בהם החזיק הבית:

קיסרי גרמניה (למשך מספר מאות עד 1806), בדרך כלל הוכתרו בתור קיסרים רומים קדושים ושליטי אוסטריה (בתור דוכסים 1282–1453, ארכידוכסים 1453-1804)

קיסרי אוסטריה - קיסרי האימפריה ההבסבורגית (1804-1526), קיסרי האימפריה האוסטרית (1867-1804), קיסרי האימפריה האוסטרית ("ציסלייטניה") במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית ובמקביל קיסרי האימפריה האוסטרו-הונגרית כולה (1918-1867)

מלכי קרואטיה (1437-1439, 1445-1457, 1526-1918)

מלכי הונגריה (1437-1439, 1445-1457, 1526-1918)

מלכי ספרד (1516-1700)

מלכי פורטוגל (1580-1640)

מלכי בוהמיה (1526-1618, 1621-1867)

הנסיכים הגדולים של טראנסילבניה (1690-1867)בנוסף, הבית החזיק במספר כתרים אחרים לזמן קצר:

מלך אנגליה ואירלנד (1554–1558)

קיסר מקסיקו (1864-1867)

הדוכס הגדול של טוסקנה (1790-1859)

דוכס פארמה (1814-1847)

דוכס מודנה (1814-1859)ועוד תארים רבים נוספים.

בית הוהנצולרן

בית הוהנצולרן (בגרמנית: Hohenzollern) הוא משפחת אצולה גרמנית שהתקיימה שמונה מאות וחמשים שנה, החל מהמאה ה-11 ועד לאחר מלחמת העולם הראשונה, שהעמידה נסיכים לברנדנבורג, מלכים לפרוסיה ולגרמניה כולה. ענף נוסף של המשפחה, הוהנצולרן-זיגמרינגן, העמיד מלכים ברומניה.

גנאלוגיה

גֵּנֵאָלוֹגְיָה, או חקר אילן היוחסין, היא מדע עזר בהיסטוריה לחקר ההקשר הגנטי של קבוצת אורגניזמים. במובן הצר, המונח מתייחס לחקר היוחסין והשתלשלות הדורות. המונח הרשמי שנקבע בעברית למילה הלועזית Genealogy הוא: חֵקֶר יֻחֲסִין (הגנאלוג, אשר נקרא באנגלית Genealogist, הוא חוֹקֵר יֻחֲסִין).

הגנאלוג אוסף מידע על קשרי שארות, בין אם מדובר באנשים שעודם בחיים, ובין אם המדובר בנפטרים, ומבסס את היחסים המשפחתיים ביניהם, לצורך בניית אילן יוחסין, או עץ משפחה. המילה גנאלוגיה לקוחה מיוונית. genum פירושו גזע, או משפחה, בצירוף הסיומת לוגיה - תורה.

במושג גנאלוגיה משתמשים גם בהשאלה, כדי לתאר רצף היסטורי של ישויות מדיניות, כלכליות או אחרות, שירשו זו את זו או מוזגו זו לתוך זו.

המאה ה-13

המאה ה-13 היא התקופה שהחלה בשנת 1201 והסתיימה בשנת 1300 (בין התאריכים 1 בינואר 1201 ל-31 בדצמבר 1300). בהיסטוריוגרפיה האירופאית מאה זו נחשבת כחלק מתקופת ימי הביניים המאוחרים, ואילו באסיה שנים אלו מזוהות בעיקר עם עלייתה של האימפריה המונגולית, ששלטה בשיא כוחה על חלק גדול משטח יבשת אסיה ועל חלק ממזרח אירופה.

במהלך המאה ה-13 חדר הידע היווני והערבי לאירופה מספרד והמזרח התיכון, ובהשראתו הגיעה ההגות הנוצרית הסכולסטית לשיאה, ועלו ניצני הרנסאנס באיטליה. כיבושי המונגולים שינו את פניה של אסיה וטלטלו את ארצות המזרח הרחוק, העולם המוסלמי ומזרח אירופה. בארץ הקודש נפלו המדינות הצלבניות בזו אחר זו, ומסעי צלב חדשים הסתיימו לרוב בכישלון. ביהדות פרץ פולמוס עז שהסעיר את העולם היהודי כולו, על דרכה של הפילוסופיה הדתית, ובמקביל פרחה היצירה הקבלית.

המאה ה-14

המאה ה-14 היא התקופה שהחלה בשנת 1301 והסתיימה בשנת 1400 (בין התאריכים 1 בינואר 1301 ל-31 בדצמבר 1400).

במחצית המאה הכתה באירופה ואסיה מגפת המוות השחור, וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה, ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה.

באסיה ירדו מגדולתן ארבע המעצמות שירשו את האימפריה המונגולית, בעקבות שורת משברים. שושלת יואן בסין נפלה, אורדת הזהב במזרח אירופה התפוררה ואיבדה מכוחה, החאנות של צ'אגאטאי במרכז אסיה פוצלה, והמדינה האילח'אנית באיראן התפצלה לנסיכויות יריבות וחדלה מלהתקיים.

באירופה זוהי תקופת ימי הביניים הגותיים. במהלכה פרצה מלחמת מאה השנים בין אנגליה וצרפת, בכנסייה הקתולית צמחו מאבקים וסכסוכים, ובאיטליה הופיע ראשית הרנסאנס. במקביל, עלתה קרנה של האימפריה העות'מאנית, תוך איום גובר והולך על אירופה הנוצרית.

המאה ה-3

המאה ה-3 היא התקופה שהחלה בשנת 201 והסתיימה בשנת 300. היא המאה השלישית של המילניום הראשון. במהלך המאה התרחשו מספר אירועים מדיניים הראויים לציון:

שקיעת האימפריה הרומית (משבר המאה השלישית): האימפריה מאוימת על ידי שבטים גרמאניים. שרי צבא באזורי הגבול מוכרזים על ידי יחידותיהם כקיסרים (תקופה המכונה גם תקופת שלושים הרודנים ברומי). לאחר הירצחו של טרבוניאנוס גלוס בידי כוחותיו באוגוסט 253 באזור מואסיה, הפך איימליאנוס לקיסר, אך זה שלט רק כשלושה חודשים עד שנרצח גם הוא בידי כוחותיו, אשר מינו את גליאנוס ואביו ולריאנוס לקיסרי רומא

הגותים פולשים לאסיה הקטנה (בניגוד להסכם שלהם עם הרומאים); האלמאנים כובשים את ביריקיאנה, מבצר גבול באזור דרום בוואריה של ימינו

תקופת שלוש הממלכות בסין: בצ'נגדו נרצח המפקד הבכיר של כוחות ממלכת שו; מפקד כוחות שושלת וו מוצא להורג עם כל בני משפחתו לאחר הפסד קשה של הלה לממלכת ואי

מלכי צרפת

מלכים שלטו בצרפת מאז ימי הביניים עד שנת 1870 (על אף שנפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי שלטו כקיסרים ולא כמלכים). ישנה אי הסכמה בין היסטוריונים לגבי הקמתה של ממלכת צרפת, אך התאריך המוקדם ביותר המקובל הוא ייסוד הממלכה הפרנקית בשטחי גאליה הרומאית על ידי המלך כלוביס הראשון בשנת 486. מלכי האימפריה הפרנקית הודחו במאה ה-8, ובשנת 843 חוזה ורדן סימן את ייסודה של ממלכת פרנקיה המערבית, ממנה תתפתח ישירות ממלכת צרפת המודרנית. התואר "מלך הפרנקים" (בלטינית Rex Francorum) נשאר בשימוש עד לתקופת שלטונו של פיליפ הרביעי, בשנים 1340-1360 ו-1369-1801 מלכי אנגליה טענו לכתר הצרפתי והכריזו על עצמם כמלכי צרפת. תביעות אלו קיבלו תוקף לזמן קצר כאשר בשנת 1420, במהלך מלחמת מאה השנים, המלך שארל השישי הכיר בחתנו הנרי החמישי, מלך אנגליה כיורשו. עד שנת 1453 האנגלים גורשו כמעט לגמרי מצרפת, אך המלכים האנגליים המשיכו לטעון לתואר "מלך צרפת" עד לייסודה של הממלכה המאוחדת בשנת 1801.

מנצ'וריה

מַנְצ'וּריה וצפון-מזרח סין הם שמותיו של חבל ארץ בצפון־מזרח סין שכיום מצוי בשטחה של הרפובליקה העממית של סין וגובלת ברוסיה ובקוריאה הצפונית. כיום מונה אוכלוסיית החבל כ-110 מיליון איש.

במאה ה-17 פלשה קואליציה של שבטים מצפון לחומה הסינית, בהנהגת שבט אַיִסִין גיוֹרוֹ, ממנצ'וריה לסין, והחליפה בשלטון את שושלת מינג. השבט הקים שושלת חדשה, שושלת צ'ינג, ששלטה בסין עד תחילת המאה ה-20 והייתה לשושלת הקיסרית האחרונה ששלטה בסין.

החל מהעשור האחרון של המאה ה-19 עמדה מנצ'וריה התיכונה תחת השפעה רוסית חזקה, בשל בניית מסילת הברזל הסינית מזרח-אסיאתית דרך חרבין לוולדיווסטוק. אחרי מלחמת רוסיה-יפן (1904–1905) גברה השפעתה של יפן באזור, בעיקר לאור הנחת מסילת הברזל הדרום מנצ'ורית ב-1906 לדאליאן (פורט ארתור).

בין השנים 1932–1945 נכבשה מנצ'וריה על ידי האימפריה היפנית, והייתה למדינת חסות יפנית בשם "מַנְצ'וּקְווֹ". המדינה נשלטה על ידי שליט-בובה, הקיסר הסיני לשעבר פויי, הקיסר האחרון של שושלת צ'ינג. חבל הארץ הוחזר בשנת 1945 לסין לאחר כניעתה של יפן.

סין (אזור)

סין (סינית מפושטת: 中国, סינית מסורתית: 中國, פין-יין:. Zhōnghuá Rénmín Gònghéguó Zhōng guó (מידע • עזרה)), היא ישות תרבותית בת אלפי שנים במזרח אסיה. סין היא אחת מן העתיקות שבתרבויות העולם, עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. מלחמת האזרחים הסינית (1927–1950) פיצלה ארץ זו לשתי ישויות פוליטיות הנושאות את השם "סין" וטוענות לחזקה על אותו השטח בקירוב (אך השם המוכר כ"סין" ניתן למדינה הראשונה):

הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין, השולטת על שטחה היבשתי של סין וכן על שני אזורים מנהליים מיוחדים: הונג קונג הונג קונג מקאו ומקאו;

טייוואן הרפובליקה הסינית, השולטת על האי טאיוואן וסביבותיו, ולכן מוכרת גם בשם טאיוואן.הכתב הסיני הוא צורת הכתב העתיקה ביותר, הנמצאת בשימוש רציף. סין העתיקה גם תרמה לעולם כמה מן ההמצאות החשובות ביותר ובהן המצפן, הנייר והשטר, אבק השריפה והדפוס.

קוריאה

קוֹרֵיאָה היא ארץ השוכנת בחצי אי בעל אותו השם בצפון מזרח אסיה, המחולקת מאז מלחמת העולם השנייה לשתי ישויות מדיניות נפרדות: צפונית ודרומית. עד שנת 1910 הייתה כולה מדינה אחת בעלת היסטוריה ותרבות עתיקת יומין, שגבלה בסין בצפון-מערב וברוסיה בצפון. אחרי שסופחה ליפן בשנים 1910–1945, בסוף מלחמת העולם השנייה (1945) חולקה קוריאה לשתי מדינות: הרפובליקה של קוריאה (קוריאה הדרומית) והרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה (קוריאה הצפונית). קוריאה הדרומית קמה על השטח שנכבש ב-1945 על ידי כוחות ארצות הברית והפכה ב-1948 למדינה עצמאית שנטתה לכיוון העולם המערבי והמשטר בה, בהתחלה אוטוריטרי, התפתח עם השנים לדמוקרטיה ליברלית ואילו קוריאה הצפונית, קמה על השטח שנכבש ב-1945 על ידי ברית המועצות והפכה למדינה בעלת משטר קומוניסטי. למרות שמה הרשמי המלא, קוריאה הצפונית איננה דמוקרטית כדמוקרטיה ייצוגית אלא במשמעות המרקסיסטית-לניניסטית של המילה, שפירושה דמוקרטיה פופוליסטית חד-מפלגתית או "דמוקרטיה עממית", שם סגי נהור למשטר דיקטטורי שנקרא בעבר "דיקטטורה של הפרולטריון".

אוכלוסיית חצי האי הומוגנית מבחינה אתנית, ומורכבת מהעם הקוריאני.

דגל האיחוד (ראו להלן) מייצג בדרך כלל את קוריאה באירועי ספורט בינלאומיים, אך אינו הדגל הרשמי של אף אחת מן המדינות.

קיסר סין

קיסר סין (במנדרינית תקנית: 皇帝, בפין-יין: Huángdì, תעתיק: חְוָאנְגדִי) הוא תואר המתייחס לכל מונרך ששלט בסין הקיסרית החל ביסוד שושלת צ'ין ב-221 לפנה"ס ועד נפילת שושלת צ'ינג ב-1912. כינוי נוסף מקובל היה "בן השמים" (天子), תואר שנוצר בשלהי תקופת שושלת שאנג, וייחס לקיסר שלטון על "הכול מתחת לשמים" (天下 טְייֵן שְׂיָה, הכינוי המקובל בסין עד המאה ה-20 לעולם כולו). בדרך כלל היה הקיסר השליט העליון על מדינתו, אם כי היו מקרים שלא זה היה המצב.

קיסרים מאותה משפחה סווגו בדרך כלל לתקופות היסטוריות הידועות כשושלות. מקובל להניח כי רוב השליטים הקיסריים של סין היו חברי הקבוצה האתנית של בני ההאן, אם כי מחקרים מודרניים נוטים להיות זהירים יותר לגבי הסיכונים שביישום קטגוריות אתניות עכשוויות לתקופות קודמות בהיסטוריה. במהלך שושלת יואן ושושלת צ'ינג נשלטה סין על ידי מונגולים ומנצ'ורים אתניים בהתאם. ההשקפה ההיסטורית המקובלת שהתעצבה במשך השנים היא ששושלות אלו הן שושלות זרות שעברו סיניזציה במהלך השנים, בעוד שחוקרים מודרניים טוענים כי פעולת הגומלין שבין פוליטיקה ואתניות היו מורכבות הרבה יותר.

שושלת טאנג

שושלת טאנג (סינית: 唐; פיניין: Táng) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השביעית, אשר שלטה בסין מיד אחרי שושלת סווי במשך 289 שנים משנת 618 ועד שנת 907, עת עברה סין לתקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.

שושלת טאנג נוסדה על ידי משפחת לי (李) שצברה כוח והשפעה במהלך שקיעתה של שושלת סווי.

רצף שלטונה של שושלת טאנג נקטע למשך 15 שנה על ידי הקיסרית וו דזה טיין (הקיסרית היחידה בכל תולדות סין), אשר הקימה שושלת משלה, בשם שושלת ג'ואו השנייה, אולם מאחר שהשלטון נלקח ממנה, מנתה שושלתה רק אותה עצמה.

בתקופת שושלת טאנג שלטו בה 21 קיסרים. האוכלוסייה בסין בזמנה נעה, על פי מפקדי אוכלוסין שנערכו במאות השביעית והשמינית, בין 50 מיליון איש ל-80 מיליון איש בשיא כוחה, וזאת מתוך אוכלוסייה כלל עולמית של 190 עד 240 מיליון נפש. בירתה של הקיסרות הייתה צ'אנג-אן (ש'י-אן של היום) שהייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם באותה תקופה. שטח ממלכת טאנג היה השטח הגדול ביותר שנשלט עד אותה עת על ידי שלטון מרכזי אחד והתחרה בשטחיהן של שושלות מאוחרות יותר.

תקופת שלטונה של שושלת טאנג על סין, זכורה כתור הזהב הסיני, השושלת מיסדה שירות ציבורי שהקבלה אליו התבססה על מבחני השכלה. תקופה זו נחשבת כתור הזהב של השירה הסינית, שניים מהמשוררים הסינים הנחשבים ביותר, לי באי ודו פו פעלו בתקופת שושלת טאנג. בתקופתה חלה התקדמות בתחומי התרבות, המוזיקה, הכלכלה, התחבורה, החקלאות, קרטוגרפיה ועוד.

בתקופתה שלט הקיסר האהוב והזכור לטובה ביותר, הקיסר טאידזונג.

בתקופת השושלת, סין נפתחה לעולם, הדתות זכו בתחילה לחופש פולחן, הבודהיזם התפשט, סוחרים מרחבי העולם סחרו, והשתקעו בסין.

דרך המשי המפורסמת הגיעה לשיא תהילתה, ובמשך הזמן המאוחר יותר של השושלת, נפגעה דרך המסחר החשובה.

עד היום טאנג הוא שם נרדף לסין.

כל זאת עד המאה ה-9, כאשר מפקדי צבא מקומיים שנטלו לעצמם סמכויות שלטוניות ערערו את יציבות השושלת.

שושלת מינג

שושלת מינג (בסינית: 明朝, בפין-יין: Míng cháo - מִינְג צָ'אוֹ) הייתה שושלת קיסרים ששלטו בסין במשך 276 שנים מ-1368 ועד 1644. היא הייתה השושלת האחרונה של קיסרים ממוצא סיני אתני (בני האן). שושלת זו עלתה לשלטון במקומה של שושלת יואן של קיסרים ממוצא מונגולי והוחלפה על ידי שושלת צ'ינג של בני המאנצ'ו (תושבי מנצ'וריה). סין תחת שלטון שושלת מינג הייתה קרויה "אימפריית מינג הגדולה" (大明國, בפין-יין: Dàmíng guó - דָאמִינְג גְווֹ), והיא שלטה על אזורים נרחבים: בצפונה שלטה בקוריאה, ואזורים במונגוליה ובטורקסטן של ימינו היו אזורי חסות שלה, עליהם הוטלו מיסים, ובדרומה שלטה על וייטנאם ובורמה של ימינו. שטחה של האימפריה בשיאה היה השטח הגדול ביותר שעליו שלטו קיסרים ילידי סין אי־פעם, כ-6,500,000 קילומטרים רבועים.תחת שלטון שושלת מינג נהנתה סין מקרוב ל-300 שנים של יציבות יחסית. מקים השושלת, הקיסר חונגוו (שלט 1368–1398), ניסה לבנות מערכת חברתית שכלליה נוקשים הבנויה מקהילות כפריות עצמאיות שנועדה להבטיח ולקיים מעמד קבוע של חיילים עבור השושלת. בשירות האימפריה הוקמו צבא גדול שכלל בין כמיליון חיילים, למעל לשני מיליון חיילים והמספנות בנאנג'ינג היו הגדולות בעולם בתקופתן. הוא גם ניסה לשבור את כוחם של הסריסים ואת מעמד הסוחרים העשירים. הוא חילק טריטוריות ברחבי סין לבניו הרבים כשהוא מנסה לחייבם להתנהל לפי סדרת כללים שהכין המכונה "חְוָאנְג מִינְג דְזוּ שׂוּן" (皇眀祖訓). תוכניתו כשלה כאשר נכדו בן ה-22, בנו של יורש העצר שמת קודם לכן, עלה לשלטון ב-1398 כקיסר ג'יינוון (שלט 1398–1402). ג'יינוון ניסה לצמצם את כוחם של דודיו, וגרם בכך למרידה אותה הוביל דודו, נסיך יֵן, בנו הרביעי של חונגוו. במערכה שארכה כשלוש שנים הובס הקיסר ודודו עלה לשלטון כקיסר יונגלה (שלט 1402–1424). יונגלה העביר את בירת הקיסרות מנאנג'ינג (מילולית "הבירה הדרומית") לבייפינג, מרכז שלטונו כנסיך יֵן, ושינה את שם היישוב לבייג'ינג ("הבירה הצפונית"), בנה את העיר האסורה, שיקם את התעלה הגדולה, וחידש את שיטת הבחינות הקיסריות, שהיוו תנאי לקבלת תפקיד בשירות המדינה. הוא גמל לסריסים שתמכו בו והעסיק אותם כמשקל נגדי לפקידי הממשל המשכילים שעברו את הבחינות הקיסריות. אחד מסריסים אלו, ג'נג חה, הוביל שבעה מסעות מחקר גדולים אל האוקיינוס ההודי שהגיעו לחצי האי ערב ולחופה המזרחי של יבשת אפריקה.

בהגיע המאה ה-16 חלה התרחבות בסחר האירופאי, אם כי הוא הוגבל לאיים בסמוך לגואנגג'ואו כדוגמת מקאו, והוא תרם להופעת מינים חדשים של צמחים ובעלי חיים שמקורם ביבשת אמריקה. כך למשל הגיעה פלפלת צ'ילי למטבח של סצ'ואן והיבולים בעלי כושר ייצור גבוה דוגמת תירס ותפוח אדמה, שצמצמו את הרעב ההמוני וזרזו את הגידול באוכלוסייה. הגידול במסחר בין סין לבין פורטוגל, ספרד והולנד יצר ביקוש חדש למוצרים מסין וגרם לייבוא נרחב של כסף ממכרה איוואמי גינזאן ביפן וממרכז אמריקה באמצעות הגליאון של מנילה. שפע המתכת גרם לשינוי במערכת הכספים של כלכלת מינג, שבה שטרות הכסף, שהיו אמצעי התשלום המקובל, סבלו מהיפר-אינפלציה חוזרת ונשנית והאמון בהם אבד. המשכילים ממשיכי דרכו של קונפוציוס התנגדו לתפקיד הבולט שקיבל המסחר והעושר החדש שיצר, אבל משנתו של הפילוסוף הנאו-קונפוציאני ואנג יאנגמינג סללה דרך לגישה מקילה יותר. הרפורמות של גָ'אנְג ג'וּ'גֶ'נְג, ראש הממשלה בפועל בתקופת שלטונו של הקיסר לונְגְצִ'ינְג (שלט 1567–1572) ובחלק מתקופת שלטונו של הקיסר ואן-לי (שלט 1572–1620), נתגלו כהרסניות. התנובה החקלאית הצטמצמה בשל שינויי האקלים המכונים עידן הקרח הקטן, ובמקביל שינויים במדיניות המסחר של היפנים והספרדים גרמו להפסקה מוחלטת של אספקת מתכת הכסף שהפכה אז חיונית לחקלאים כאמצעי תשלום המיסים. השילוב של הכישלונות בחקלאות, שיטפונות ומגפות גרם לסדרה של מרידות שהתבססו על עקרון מנדט השמים. בייג'ינג נפלה לידיו של המורד לִי דְזְה-צֶ'נְג ב-1644, והקיסר האחרון צ'ונְגְגֶ'ן (שלט 1627–1644) התאבד. זו הייתה ההזדמנות של בני המאנצ'ו להתערב והם הביסו את לִי דְזְה-צֶ'נְג ועלו לשלטון כשושלת צ'ינג.

הממשל בתקופת שושלת מינג חידש מנהגים מהמורשת של בני האן: בתחום הדת חזר הקונפוציאניזם (וליתר דיוק, הנאו-קונפוציאניזם) להיות דת המדינה הרשמית. בתחום החינוך הוקמו מחדש אקדמיות פרטיות רבות ללימודים קלאסיים (书院, בפין-יין: Shūyuàn - שׁוּיְוֵּאן) - מוסדות שנסגרו בתקופת יואן, והן היוו מקור לפריחת הספרות, השירה והציור כפי שמעידות היצירות הרבות ששרדו עד ימינו. בנוסף, בתקופת מינג שוכללה שיטת הדפוס המבוססת על אותיות מיטלטלות עשויות עץ וספרים רבים הודפסו במספר עותקים רב. המסחר והתעשייה התפתחו ומגמת העיור התגברה. ההערכה היא כי בתחילת תקופת מינג חיו בסין פחות מ-60 מיליון נפש ובראשית המאה ה-17 הגיע גודל אוכלוסיית סין ל-130–150 מיליון.אין פלא לכן שבמאה ה-19, תקופת השקיעה של שושלת צ'ינג שבאה אחרי שושלת מינג, שבה החלה האוכלוסייה הסינית לרחוש איבה לשליטים המנצ'ורים ה"זרים" שהתבטאה בסדרת מרידות נגד הממשל, הופיעה בגלוי דרישה להשבת שושלת מינג לשלטון.

שושלת צ'ינג

שושלת צ'ינג (בסינית: 清朝; פין-יין: Qīng cháo) אשר מוכרת לעיתים כשושלת מַנצ'וּ, הייתה השושלת אשר שלטה בסין בין השנים 1644 ל-1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבט מנצ'ורי בשם אַיִסִין גיוֹרוֹ, אשר יסד את אימפריית צ'ינג הגדולה במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את המרחב הגאוגרפי המוגדר כיום כסין, תקופת השושלת נמשכה עד 1911, שנה בה ניסו להקים משטר רפובליקני.

תנ"ך

הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) או הַמִּקְרָא, הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות, ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבספרי התנ"ך הסתיימה שנים רבות לפני תחילת ספירת הנוצרים. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת. תהליך הקאנוניזציה היה ארוך ועודנו מושא להשערות החוקרים, כשלפי מרבית ההערכות הושלם בין המאה השנייה לפנה"ס למאה השנייה לה. הטקסט המוכר של התנ"ך העברי הוא נוסח המסורה, שהיה מגובש לכל המאוחר במאה העשירית. שפת ספרי התנ"ך היא עברית, אולם היא מכילה מיעוט של קטעים בשפה הארמית המקראית.

התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה, ונודעה לו השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. הספרים שנכללו בקאנון התנ"ך העברי הם גם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, ויחד עם כמה מן הספרים החיצוניים שלא נשמרו ביהדות הם מרכיבים את הברית הישנה הנוצרית (ברבים מהזרמים הפרוטסטנטיים, הספרים החיצוניים הוצאו לגמרי במאה ה-19 והברית הישנה זהה לתנ"ך). בדת האסלאם התנ"ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן התנ"ך בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי התנ"ך מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות.

ספרי התנ"ך, בשל כך שהם כלולים גם בברית הישנה, הם חלק מהביבליה הנוצרית שהיא רב-המכר הגדול בכל הזמנים והספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר.

תנאים

תַּנָּאִים הוא כינוי לחכמי ישראל בתקופה שמימות אנשי כנסת הגדולה והזוגות ועד לחתימת המשנה, כלומר במאה ה-1 וה־2 במשך כ-160 שנה החל מתלמידי הלל ושמאי ועד לרבי יהודה הנשיא. רבים מהתנאים היו שותפים ביצירת המשנה. לאחר תקופת התנאים החלה תקופת האמוראים שהם היו חכמי הגמרא.

המילה תנא פירושה שנה, למד, כלומר למסור את התורה שבעל פה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.