שופר

השופר הוא כלי נשיפה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש, לנגינה, להעברת מסרים ולהתרעה מפני סכנות. המילה "שופר" מקורה בתנ"ך, והיא משמשת בעיקר בהקשר הדתי שלה. ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה ועוד, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם.

Shofar-0006c
למעלה: שופר איל של עדות אשכנז.
למטה: שופר קודו של יהדות תימן.
תקיעה בשופר: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה

הכנת השופר

Near the Tomb of Rabbi Meir (2)
שופרות בתהליך ההכנה

רוב השופרות עשויים מקרני אַיִּל, כבש בוגר ממין זכר. משום שבישראל אין אילים שקרניהם מתאימות לשופרות, מיובאות הקרניים ממדינות המגרב ודרום אפריקה. את השופר ה"תימני" מכינים מקרני קודו גמלוני.

רוב הקרניים המיובאות לארץ נפסלות מיד בשל שברים, סדקים ורקבונות. רק כשלושים אחוזים מהן מתחילות את העיבוד הראשוני[דרוש מקור], במהלכו מנוקה הקרן ומלוטשת. ציפוי הקרן הקשה מופרד מחומר העצם שבצידו הפנימי, תוך זהירות שלא לשבור את הקרן.

לאחר ההפרדה, נבדקת הקרן שוב. אם יש בה חור או סדק לכל עוביה – היא נפסלת הלכתית. אם הנקב הוא חיצוני בלבד, אז הקרן כשרה.

בהמשך התהליך, הקרן עוברת תהליך חימום באש, ומיושרת באיטיות. השופר הספרדי בדרך כלל מיושר לכל אורכו, בעוד זה האשכנזי ישר בתחילתו ומסתלסל לקראת סופו. יישור השופר הספרדי מעלה את מחירו עד פי שלושה וגורם לשבירתו של כל שופר שני בתהליך זה.[דרוש מקור]

בתום היישור, מלטשים את הפייה ואת גוף הקרן, ומשיגים את קול השופר הרצוי בתהליך הדורש מיומנות מיוחדת.

הרב יוסף קאפח הוכיח מדברי התלמוד,[1] ששופר הראוי לכתחילה למצוות התקיעה בראש השנה, הוא שופר הכפוף כפיפה טבעית .[2] ובכך הוא מחזק את דברי רס"ג הסובר שאין ליישר את השופר כלל בתהליך הכנתו, דבר הגורם לכך שתהליך ההכנה מורכב יותר, ושהשופר המוגמר יקר יותר[דרושה הבהרה], וכך נוהגים חלק מיהודי תימן.

מיני שופרות

ShofarSound
תקיעה בשופר תימני.
Haredi man blowing a Shofar
תקיעה בשופר אשכנזי

השופר נעשה בדרך כלל מקרנו של אַיִּל, כבש בוגר ממין זכר, ובכך מתקיימת המצווה בראש השנה מן המובחר. אך מעיקר הדין יש להכשיר קרן של כבש אף אם אינו איל, ואף קרני בעלי חיים אחרים טהורים כשרים לשופר לדעת רוב הפוסקים. אין משתמשים בקרן של שור ולא של בעלי חיים אחרים שקרניהם אינן חלולות אלא עשויות עצם אחד, כיון שאין הם קרויים "שופר", ורק הקרניים הדומות לשפופרת קרויות שופר.

ביהדות תימן

בקרב יהדות תימן היה מנהג[3] לתקוע בראש השנה בשופר ארוך ומסולסל העשוי מקרן אנטילופה אפריקנית הקרויה "קודו" (לרוב קודו מהמין קודו גמלוני), וזאת על אף שהרמב"ם, שיהודי תימן לרוב הולכים אחר פסיקותיו, מצריך לתקיעת שופר בראש השנה שופר כבש כפוף דווקא ופוסל שופרות אחרים. לדעת הרב אבירן יצחק הלוי מנהג זה איננו קדום, שכן רק במאות שנים האחרונות התאפשר מסחר בין תימן ואפריקה.

מנהג זה עורר פולמוס בין רבני תימן, לאחר שחכמי טבריה כתבו מכתב[4] המפקפק על כשרותו של השופר, הרב יחיא קאפח כתב כמה מכתבים חריפים האוסרים את השופר,[5] בעקבות זה רבים החמירו שלא לתקוע בשופר זה בתקיעות החובה שבראש השנה, לעומתם הרב יוסף צוברי[6] סבור שה"קודו" הוא מין גדול ממיני הכבשים, ולדעתו גם הרמב"ם מכשיר שופר זה.[7]

ככלל, יהודי תימן לא שינוי את צורתו המקורית של השופר. ואף לדעת הרב יוסף קאפח יש חשש פסול בשופר שמעובד ומשונה מצורתו הטבעית, בעקבות פסיקה זו נוהגים תלמידיו לתקוע בשופר שאפילו בצד הצר לא נעשה כל שינוי או מתיחה. מה שמקשה יותר את ההתאמה לפיו של התוקע, ודורש מיומנות שונה מהרגיל.

חלק מהשופרות האשכנזיים קטנים ביותר (מעט יותר מגודל כף היד) ודמויי האות "ו". שיעורו המינימלי של השופר בהלכה הוא טפח – בין 8 ל־10 סנטימטר.

Liten askenasisk sjofar 5380

שופר של עדות אשכנז

Jemenittisk sjofar av kuduhorn

שופר מסולסל מקרן קודו גמלוני המכונה "שופר תימני"

השופר במקרא וביהדות

בתנ"ך מובא השופר בהקשרים רבים והוא כלי הנגינה המוזכר מספר הפעמים הרב ביותר בתנ"ך. השופר גם היה בשימוש אצל עמים אחרים בימי קדם. גם במלחמות היו נוהגים לתקוע כדי להרתיע את האויב. בכרכמיש נמצא תבליט מתקופת הברזל המראה אנשים מנגנים על שופר ותוף.[8]

על פי המסופר בספר יהושע הייתה יריחו העיר הראשונה שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל. על כיבוש העיר מסופר שהיה בדרך נס. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז החומה 'נפלה תחתיה', והם פרצו לתוך העיר, כבשו ושרפו אותה.

השופר מוזכר בתנ"ך מספר פעמים בהקשר של גאולה ואחרית הימים, ועל פי המסורת עתיד המשיח לתקוע בשופר בזמן הגאולה.[9]

Shofar for the Sabbath from the Matson Collection, ca. 1934-39 (LOC)
תקיעה בשופר, 1934

התקיעה בשופר מצוינת לעיתים קרובות יחד עם תקיעה בחצוצרות (לפעמים השופר עיקר והחצוצרות נלוות ולפעמים להפך). כך למשל בבית המקדש בראש השנה: "שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצוות היום בשופר", ואילו בכיבוש יריחו בזמן יהושע מוזכר השופר כנלווה לחצוצרות.

אף שכיום שימושו הכמעט בלעדי של השופר הוא למצוות תקיעת שופר בראש השנה, במקרא וביהדות היו לתקיעת השופר שמושים רבים:

שופר בימים נוראים

AlphonseLévy Shofar
איגרת שנה טובה ובה איור של יהודי תוקע בשופר (מאת אלפונסו לוי)
Shofar in Rosh Hashanah
יהודי חרדי אשכנזי תוקע בשופר בראש השנה.

בימינו, עיקר שימושו של השופר ביהדות הוא לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה ונלמד מן הפסוק "יום תרועה יהיה לכם". התוקע בשופר מכונה "בעל תוקע".

בקהילות מסוימות נהוג לתקוע בשופר במהלך חודש אלול (למעט ערב ראש השנה, בו לא תוקעים כדי ליצור הפסקה בין התקיעות שאינן אלא מכח מנהג לבין התקיעות שהן מצווה מן התורה). אצל האשכנזים נהוג לתקוע לאחר תפילת שחרית, ויש מהם שנוהגים לתקוע גם לאחר תפילת ערבית. אצל חלק מהספרדים נהוג לתקוע במהלך אמירת י"ג מידות שבסליחות או במהלך הקדיש שבסוף הסליחות, אולם במספר קהילות ספרדיות לא נהוג כלל לתקוע בשופר במהלך חודש אלול.

גם במוצאי יום הכיפורים נהוג לתקוע במהלך הקדיש שבסיום תפילת נעילה, זכר לתקיעת השופר של שנת היובל. יהודי תימן נוהגים שלא לתקוע בסיום תפילת נעילה שבצאת הצום אלא רק לאחר תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים הבאה לאחר תפילת נעילה. בסדר התפילות ליום העצמאות קבעה הרבנות הראשית לישראל לתקוע בשופר בסוף תפילת ערבית.

משמעותו הסמלית של השופר

Shofar-16-Zachi-Evenor
שופר מקרן איל (כבש זכר בוגר), הנמצא בשימוש בקרב רוב הקהילות היהודיות בישראל ובתפוצות.

משמעויות סמליות רבות נתנו לקול השופר. רבי סעדיה גאון מנה עשר משמעויות[דרוש מקור], וביניהן:

רבי נחמן מברסלב, בספרו "ליקוטי מוהר"ן", מסביר בצורה רעיונית, על פי הפסוק שנהוג לקרוא לפני תקיעות השופר בראש השנה: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ." (תהילים, קי"ח, ה'), שאדם תוקע בשופר מהצד הצר (מיצר) והקול יוצא מהצד הרחב (מרחב) – דבר הבא לרמז לחשיבות הגדולה של תיקון המידות, בין קטן בין גדול.[17]

השופר במאבק הלאומי

בתקופת השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי אסור היה ליהודים לתקוע בשופר בכותל המערבי. איסור זה היה בין הגורמים לפרוץ מאורעות תרפ"ט שהתמקדו בכותל.

עם כיבוש העיר העתיקה של ירושלים במלחמת ששת הימים הגיע הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, אל הכותל המערבי ותקע בשופר.

Book of Joshua Chapter 6-3 (Bible Illustrations by Sweet Media)

ציור המתאר את בני ישראל בהנהגת יהושע בן־נון מפילים את חומות יריחו על ידי תקיעה בשופרות.

Shofar, Prague, 200901

יהודי תוקע בשופר בהפגנה למען ישראל בפראג, צ'כיה

Jerusalem old city market P6070002

שופרות בשוק העיר העתיקה בירושלים, נמכרים כמזכרות יודאיקה ליהודים ותיירים

Hasid-Uman (6)

חסיד ברסלב תוקע בשופר באומן

ראו גם

לקריאה נוספת

  • תיאודור רייק, השופר – מחקר פסיכואנליטי של הריטואל היהודי, רסלינג, 2005.

קישורים חיצוניים

מידע כללי
הלכות השופר
מחקרים והגות על השופר במורשת ישראל
יצירת השופר
תקיעה בשופר (סרטים, תמונות וקובצי מדיה)

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ו, עמוד ב'
  2. ^ סיני כרך סט, עמוד ר"ט.
  3. ^ הנוסע יעקב ספיר סערת תימן פרק לה, כותב שבכל תימן השתמשו רק בשופר זה, "באין להם שופרות של איל, או כי לא ידעו לעשותו".
  4. ^ מובא בספר "ענף עץ אבות" י"ל על ידי הרב פנחס קורח בני ברק תשנ"ד עמוד תתל"ד. "גם אודות מין השופר שהביא עמו הרב השד"ר מהר"ר יחזקאל שאול רופא הי"ו, הנה מין השופר כזה שיהיה מהכבשים לא נמצא כלל ועיקר במחוזותינו, גם מימינו לא שמענו כזה, הנה כי כן על מעלת כבוד תורתם לחקור דבר אודותיו ושלום."
  5. ^ ספר הזיכרון להרב יחיא יצחק הלוי, "איש ימיני" חלק א' עמוד רל
  6. ^ בסידורו כנסת הגדולה, חלק ג' סימן נא
  7. ^ סריקות של מחקרים וסקירות בנושא מנהגי יהדות תימן בשופר, פורום אלמדרש, היידפארק.(הקישור אינו פעיל, 20.4.2019)
  8. ^ Amos, Hosea, Micah By Philip J. King, Westminster John Knox, Press, 1988, page 156
  9. ^ למשל: "ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" (ישעיה כז,יג)
  10. ^ "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם" (במדבר י,ט)
  11. ^ משנה, מסכת תענית, פרק א', משנה ו'
  12. ^ מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד א'
  13. ^ מסכת מועד קטן, דף כ"ז, עמוד א'
  14. ^ מסכת נדה, דף ל"ח, עמוד א', 'שיפורא גרים' ופירוש רש"י על אתר.
  15. ^ מסכת עבודה זרה, דף מ', עמוד א'
  16. ^ מסכת שבת, דף ל"ה, עמוד ב'
  17. ^ בהקשר זה מאמר חז"ל בנוגע לתשובה: "פיתחו לי פתח כפיתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". מסביר את הקשר שבין שופר ותשובה
  18. ^ Jewish Life and American Culture By Sylvia Barack Fishman, SUNY Press, 2000, page 58
אלול

אֱלוּל הוא חודש בלוח העברי, השישי במספר לפי המסורת המקראית והשנים-עשר לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסוף הקיץ והוא מאופיין במנהגי תשובה רבים לקראת ימים נוראים.

בחודש אלול 29 יום. א' באלול חל בימים ראשון, שני, רביעי או שישי.

אמנון יצחק

הרב אמנון יצחק (נולד ב-8 בנובמבר 1953, א' בכסלו ה'תשי"ד) מהבולטים בין המחזירים בתשובה בישראל, חוזר בתשובה בעצמו וראש ארגון "שופר" הפועל להחזרה בתשובה בישראל ובריכוזי יהודים נוספים בעולם.

ארבעת המינים

ארבעת המינים הם ארבעה צמחים שהתורה מצווה על נטילתם בחג הסוכות. חז"ל מזהים אותם כאתרוג, לולב, הדס וערבה. מצווה זו ידועה גם בשם נטילת לולב.

נהוג לאגד את ארבעת המינים ולשאת אותם במהלך החג. לפי ההלכה, המצווה מתקיימת בהנפה ונענוע של ארבעת המינים בסדר מיוחד המתקיים במהלך התפילה.

אשכנז (דמות מקראית)

אַשְׁכְּנַז, דמות מקראית, היה בנו הראשון של גומר בן יפת ונינו של נֹחַ (בראשית י' 2–3).

לפי מסורות קדומות, העיר רג'ו די קלבריה בדרום איטליה נוסדה על ידי אַשְׁכְּנַז. על הגעתם של יהודים לעיר כתבו יוסף בן מתתיהו והירונימוס.

בספר ירמיהו נזכרת ממלכה בשם אשכנז כעם הקרוב למני ואררט, אבל אין לדעת מי הוא "עם אשכנז" ובאיזה אזור ישב:

בתעודות האשוריות מימי אסרחדון (אשר מלך בין השנים 681 ו-668 לפנה"ס) נזכר השם אשכנז אבל לא נאמר שם היכן היה מיקומו. יש סברה שמדובר בסקיתים אשר נקראו באשורית אישגוזה.

ב' בתשרי

ב' בתשרי הוא היום השני בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ב' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בב' תשרי היא פרשת וילך, אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי בשנת בר המצווה. לעומת זאת, אם ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת בשנת בר המצווה, פרשת בר המצווה תהיה פרשת האזינו.

ברכת שהחיינו

ביהדות, בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ (נקראת גם ברכת הזמן) היא ברכת שבח שתיקנו חכמים לברך בשני סוגי מצבים: בשעה שזוכים להגיע לחג או מועד, או בזמן קיום מצווה שקבוע לה זמן כמו תקיעת שופר, נטילת לולב והדלקת נרות חנוכה. וכן בזמן שמתרחש לאדם אירוע חיובי, כמו קניית בגד חדש, אכילת פרי חדש, ראיית חבר טוב שלא ראה 30 יום, או בשורה טובה ששמע.

גרים ריפר (קומיקס)

גרים ריפר (באנגלית: Grim Reaper, על שם מלאך המוות) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס, ומשמש בעיקר כאויב של קבוצת האוונג'רס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Avengers #52 מאוגוסט 1968, והיא נוצרה בידי הכותב רוי תומאס והמאייר ג'ון בוסימה.

גרים ריפר הוא האלטר אגו של אריק ויליאמס, אחיו של סיימון ויליאמס. השניים נולדו וגדלו בפטרסון, ניו ג'רזי, ואריק נחשב ל"כבשה השחורה" של המשפחה. אמו חיבבה את סיימון, ואביו המתעלל והאדיש העדיף לצפות בטלוויזיה בעצלות בעוד אריק התעלל בחתול המשפחתי. היות שאמו הייתה יותר קשובה ואוהבת עם סיימון, אריק גדל מריר וקנאי. בעת משחק עם כימיקלים, אריק גרם לשריפה אשר שרפה את ביתם. חש אשמה, סיימון החל לדאוג לאריק יותר. כשגדלו, סיימון נעשה שקדן ואילו אריק - לספורטאי. אריק נעשה מרדני יותר, וניסה לשכנע את סיימון להצטרף אליו ב"גניבות הקטנות" שביצע. בסופו של דבר, הוא הצטרף למשפחת הפשע מאגיה ועבר ללאס-וגאס. בינתיים, סיימון השתלט על העסק המשפחתי. בשל תחרות עם תעשיות סטארק, המכירות צנחו וסיימון פנה לאריק וקשרי המאפיה שלו לעזרה. הוא ניסה למעול בכספי החברה, אך נתפס ונכלא. אחרי שורת תקריות שבהן עשה עסקה עם ברון זמו והפך ליצור עשוי מאנרגיה יונית, סיימון נהרג ואריק נעשה נקמן. באמצעות המאגיה, אריק קיבל חרמש בעל כוחות, אשר שופר בהמשך על ידי אולטרון. הוא אימץ את השם גרים ריפר, הביס את חברי האוונג'רס הוקאיי, גוליית והצרעה, גרם להם לשקוע בתרדמת אך הובס על ידי הפנתר השחור.

אריק חזר, והוביל את הלגיון הקטלני נגד האוונג'רס. הלגיון הביס את רוב האוונג'רס, ו-ויז'ן הביס והתחזה לפאוור מן. הלגיון הובס כשאריק גילה שהוא אינו מסוגל לפגוע בויז'ן, וזאת לאור העובדה שדפוסי המוח של אחיו משמשים את ויז'ן. ויז'ן שחרר את האוונג'רס, אשר הביסו את הלגיון הקטלני. מזימה של גרים ריפר, פנטום החלל וארגון הידרה להחזיר את תודעתו של סיימון לגופו סוכלה על ידי האוונג'רס, ואחרי כמה הרפתקאות, אריק נהרג בקרב נגד סיימון כוונדר מן ומגנטו. הוא קם לתחייה על ידי אימורטוס, אך נהרג שוב. נקרה, מוטאנטית, החזירה אותו לחיים כזומבי. על מנת להמשיך להתקיים, היה מוטל עליו לספוג כוח חיים כל יממה. קורבנו הראשון היה נקרה עצמה. הוא נאבק באחיו, ברח, ונאבק בו ובמנדריל שוב. כשחרמשו התמזג עם זרועו של אולטרון, השניים כרתו ברית. הוא מת, וחזר לחיים על ידי מכשפת השני. אחרי מקרה עם אולטרון, אריק השתתף במלחמה הסודית. הוא נכלא בכלא הרפסודה, והיה אחד מהנבלים שנמלטו ממנו. במלחמת האזרחים, אריק הובס על ידי קפטן אמריקה וקייבל, ונשלח למעצר של סוכנות S.H.I.E.L.D יחד עם הנשר.

במהלך אירועי שלטון אפל, אריק הקים מחדש את הלגיון הקטלני. הצוות הובס על ידי סוכני H.A.M.M.E.R והאוונג'רס האפלים, ונכלאו בכלא הרפסודה. הוא נדקר בליבו על ידי אסיר הנאמן לנורמן אוסבורן, ואחרי ניתוח, מת מהדקירה. לאור מה שהתרחש במחוזת המוות, אריק חוזר לחיים ונעשה משרתו של מלך הכאוס. הוא ונקרה נאבקים בגיבורים המתים - ויז'ן, מאר-וול, דוקטור דרואיד, אמן החרבות, דת'קריי ויילוג'אקט. הוא הצליח להרוג את רובם, פרט לאמן החרבות, יילוג'אקט וויז'ן. כאשר ויז'ן ביצע השמדה עצמית, אריק נהרג פעם נוספת. בהרצת הכותרים המחודשת "מארוול עכשיו!", אריק התגלה בחיים ותוקף את האוונג'רס המופלאים במסיבת עיתונאים. עם כוחו של וונדר מן, רוג הרגה את אריק. באמצעות זרע המוות, תאומי אפוקליפס החיו אותו וצירפו אותו לארבעת פרשי המוות. אריק נהרג בידי אשתו הרובוטית של ויז'ן, וירג'יניה, לאחר שפרץ לביתם ותקף את "בניהם" הרובוטיים. שנים אחר כך, דוקטור סטריינג' משתמש בקסם שלו על מנת להחזיר את לאס וגאס, לאחר שנהרסה, ומחייה, שלא בכוונה, את אריק.

טעמי המקרא

טַעֲמֵי הַמִּקְרָא או טְעָמִים מקראים הם סימנים מיוחדים המצורפים לטקסט המקראי (מעל המילה, מתחתיה או אחריה), המסמנים לקורא את נגינת המילים, את צורת ההגייה ואת חלוקת המשפט, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית.

יום הכיפורים

יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא אחד ממועדי ישראל. הלכתית הוא חמור יותר מיום טוב אך פחות משבת, אך מצד סגולתו למחילת עוונות, והמצוות, האיסורים, והמנהגים הרבים הקשורים בכך, הוא נחשב לקדוש במיוחד.

יום הכיפורים חל בעשרה בתשרי ובמוקדו עומדות התשובה והסליחה, ועל פי ציווי התורה נדרש להתענות בו עינוי הנפש. חז"ל מפרשים במשנה את מהות העינוי הכולל חמישה עינויים: אכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות).

מצוות התענית, התפילה וההימנעות ממלאכה, זוכות לאחוזי שמירה מהגבוהים ביותר בקרב היהודים, מבין מצוות היהדות. על אף שיום הכיפורים הוא יום צום ותענית, אין אלו מפני אבלות או צרה כבתעניות ציבור אלא בשל קדושתו הרבה של היום. למעשה הוא זכור ונחשב ליום שמח מכיוון שעל פי המקרא וחז"ל, לאחר שמשה רבנו חזר פעם נוספת ושהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מההר ביום כיפור עם לוחות הברית השניים. בעקבות כך למדו ישראל ממשה את דרכי הסליחה והכפרה הציבוריים באמצעות התפילה ועבודת המקדש ונקבע יום זה כיום המסוגל במיוחד לסליחה וכפרה. מאז שימש מדי שנה כאחד המועדים הבולטים באירועי עבודת המקדש והיווה מעמד לאומי מרכזי בימים בו היה קיים בית המקדש.

יום הכיפורים מכונה במקרא "שבת שבתון", ומקרא קודש, ובמשנה מוזכר כאחד מהימים הטובים שהיו לישראל (ביחד עם ט"ו באב).

כביש

כביש הוא נתיב תחבורה סלול - לרוב באספלט או בטון - המשמש לתנועת כלי תחבורה. על פי החוק,

ובניגוד למשמעות הרחבה של המלה העברית נתיב, מוגדר שם גם

הגדרות דומות להגדרות חוקיות אלו מקובלות כיום בכל העולם, והן דוחקות משמעויות יותר רחבות שהיו נפוצות בעבר.

כבישים מהווים רחובות בתוך ערים ויישובים ומחברים בינם לבין רחובות אחרים ובנוסף ישנן מערכות כבישים בין-עירוניות המחברות בין ערים ויישובים מרוחקים, לאורך קילומטרים רבים.

מלכויות זכרונות ושופרות

מלכויות זכרונות ושופרות הן שלוש חטיבות תפילה המתווספות לעמידה של תפילת מוסף במהלך תפילת ראש השנה. שלוש החטיבות נאמרות זו אחר זו, ובסיום כל אחת מהן, על פי מנהג רוב העדות, תוקעים בשופר. כלולים בהן, נוסף על הברכות הרגילות, פסוקים המבטאים שלושה נושאים אלו.

מסכת ראש השנה

מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה היא המסכת השמינית בסדר מועד לפי סדר המשניות, במסכת זו ארבעה פרקים ובתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 34 דפים.

המסכת עוסקת בפרטי ההלכות של לוח השנה העברי, קידוש החודש, הלכות תקיעת שופר, והלכות ברכות התפילה התלויות בהם.

סוכה

סוכה היא מבנה ארעי המשמש ביהדות לקיום מצוות ישיבה בסוכה בחג הסוכות. הסוכה בנויה על פי כללים הלכתיים מוגדרים ובמהלך ימי החג מועברות אליה כל פעולות המגורים העיקריות, בעיקר האכילה והשינה. הישיבה בסוכה היא מצוות עשה שהזמן גרמה ולכן היא חובה לגברים ורשות לנשים.

המילה סוכה נגזרת מן השורש סכ"כ ומשמעותה מבנה הסוכך על האנשים שבתוכו, מכאן נובע גם שמו של הסכך. היא מופיעה מספר פעמים בתנ"ך, וצורת הרבים סֻכּוֹת מופיעה בהקשרים שונים: לעיתים כצורת הרבים של סוכה, לעיתים כעיר במצרים, לעיתים כעיר בעבר הירדן ולעיתים כשם החג. בספר הזוהר מכונה הסוכה "צילא דמהמנותא" (=צל האמונה, השכינה).

עשרת ימי תשובה

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה הם עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, המוקדשים ביהדות לעשיית תשובה. היום הראשון בעשרת ימי תשובה הוא ראש השנה, הנקרא בתנ"ך "יום תרועה". היום העשירי והאחרון בעשרת ימי תשובה הוא יום כיפור עצמו, המתקיים בי' בתשרי.

שם נוסף לימים אלו הוא בין כֵּסֶה לעשור, על פי הפסוק בתהילים (פא, ד) "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". על פי המדרש, ראש השנה מכונה "כסה" מלשון המילה "כיסוי", מכיוון שבניגוד לרוב החגים הוא מצוין בתחילת החודש, ביום שבו הירח אינו נראה כלל (מכוסה), ויום הכיפורים מכונה "עשור", שכן הוא חל בעשירי לחודש תשרי.

קרן (זואולוגיה)

קרן היא איבר מחודד (לרוב חלול) היוצא מעבר לעור של בעלי חיים שונים. הקרן מורכבת בעיקר מקרטין וחלבונים, לעיתים הקרניים גדלות על עצם מחודדת ולעיתים רק על בליטות קצרות בקצות הגולגולת. קרניים אמיתיות נמצאות בקרב מכפילי פרסה מעלי גירה, במשפחות אנטילוקפריים ופריים (פרות, תאו, יאק הבר, עזים, יעלים, ראמים, אנטילופות וכו'). לחיות אלה יש זוג אחד או שניים של קרניים, ולעיתים קרובות הן מסולסלות או מעוקלות.

המונח "קרן" משמש גם לציין כל איבר מחודד המחובר לראשו של בעל חיים גם במשפחות אחרות:

ג'ירפיים: לג'ירפה יש גבשושיות עצם המכוסות בעור פרוותי, שנראות כמו קרניים.

אייליים: לאיילים אין קרניים אמיתיות מקרטין, אלא מבני עצם הנקראים Antler. הללו גדלים ונושרים כל שנה.

קרנפיים: ה"קרניים" של הקרנף עשויות מקרטין אבל הן בעצם יותר שער דחוס מאשר קרן אמיתית.

לוויתני חדשיניים: לחדשן חדקרן יש חט ארוך שהוא בעצם שן, שנראה כמו קרן בורגית, בדומה לקרן של היצור הבדיוני חד-קרן.

צרטופסיים: הקרניים של הטריצרטופס וצרטופסיים אחרים הן המשכי עצם של הגולגולת, אך ככל הנראה היו מצופות בקרטין, והיוו קרניים אמיתיות.למיני בעלי חיים רבים במשפחות שונות יש חטים, שלעיתים קרובות ממלאות את אותן פונקציות של קרניים, אבל הן למעשה שיניים מגודלות. אלו כוללים את: איילי מושק, חזירי יבלות, פילים, חדשיניים (חדשן חדקרן) וניבתנים.

ראש השנה

ראש השנה החל בחודש תשרי הוא חג מהתורה ואחד מראשי השנה העבריים. הוא מצוין בימינו כחג יהודי בא' וב' בתשרי ופותח עשרת ימי תשובה עד יום כיפור. המצווה בתורה מורה על עשיית יום א' בתשרי "יום תרועה" ולכן מצוות החג העיקרית היא תקיעת שופר.

יום זה נחשב במסורת היהודית ליום שבו מכתירים בני האדם את אלוהים כמלכם, וליום דין שבו נידון האדם על השנה שעברה ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה. כמו כן, בהלכה יום זה נחשב ליום הראשון בשנה לצורך מניין השנים בלוח העברי ולצורך מניין שנות שמיטה ויובל.

לפי הכלל לא אד"ו ראש, היום הראשון של ראש השנה אינו חל בימים ראשון, רביעי ושישי.

שנת היובל

שנת היובל ביהדות הייתה שנה מקודשת אחת לחמישים שנה, שבה העבדים היו משתחררים, והנחלות היו חוזרות לבעליהן המקוריים. בנוסף, כמו בכל שנת שמיטה, היה איסור על עבודת הקרקע בארץ ישראל. על פי ההלכה למצוות היובל קשר הדוק לארץ ישראל ולישיבת כל היהודים בה, ולכן בתקופות ארוכות בהיסטוריה, בעת גלויות ישראל, לא נהגה שנת היובל והמצוות התלויות בה.

תור-אייבלסטאר

התור־אייבלסטאר (באנגלית: Thor-Ablestar) שנקרא גם תור־אפסילון היה משגר אמריקאי ששוגר 19 פעמים בין השנים 1960 ל־1965. המשגר כלל שני שלבים: השלב הראשון היה טיל תור והשלב השני היה שלב מסוג אייבלסטאר. הטיל הוא בן למשפחת טילי התור ונגזרת של משגר התור־אייבל.

השלב השני, שלב האייבלסטאר, היה שלב אייבל שהוגדל ושופר כדי שיוכל לשאת מטענים כבדים יותר למסלול. השלב שופר כך שמנועו יוכל להידלק ולהיכבות מספר פעמים וכך היה למשגר הראשון שתוכנן כך שיוכל לשאת מספר מטענים למסלולים שונים.

19 שיגורים בוצעו. 6 שיגורים נכשלו ובשיגור נוסף רק אחד המטענים השתחרר מהטיל. לטיל היו שתי גרסאות. לתור־אייבלסטאר 1 היה מנוע DM-21 בשלב הראשון ומנוע AJ-10-104 בשלב השני. לתור־אייבלסטאר 2 היה טיל תור DSV-2A כשלב ראשון ומנוע AJ-10-104D בשלב השני. התור־אייבלסטאר 1 שוגר ב־LC-17 מנמל החלל קייפ קנוורל והתור־אייבלסטאר 2 שוגר ב־LC-75-1 מפוינט ארגואלו, כיום SLC-2 בבסיס חיל האוויר וונדנברג.

תקיעת שופר

תְּקִיעַת שׁוֹפָר היא מצוות עשה מן התורה, לתקוע בשופר בראש השנה. יום ראש השנה מכונה בתורה "יום תרועה" ו"זכרון תרועה" , וחז"ל למדו מכך שיש מצווה להריע בשופר בראש השנה. השופר ומצוות התקיעה בו תופסים מקום רחב בעולמה של ההלכה, האגדה והמחשבה היהודית.

סדר תפילות יום הכיפורים על פי ההלכה היהודית כיום
טרם החג כפרותתפילת מנחהסעודה מפסקת Kol Nidrei
ערבית לך אלי תשוקתי/תפילה זכהכל נדריתפילת שבע עם וידויסליחותוידוי
שחרית תפילת שבע עם וידויוידויאבינו מלכנוקריאת התורה והפטרהתפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום המלכותונתנה תוקף
מוסף תפילת שבע עם וידויעלינו לשבחסדר העבודהברכת כהניםסליחותוידוי
מנחה אשרי יושבי ביתךקריאת התורהתפילת שבע עם וידויסליחות
תפילת נעילה אשרי יושבי ביתךתפילת שבע עם וידויחזרת הש"ץוידוי וברכת כהניםסליחות • תקיעת שופר • לשנה הבאה בירושליםתפילת ערביתברכת הלבנה
שונות יום הכיפורים בבית המקדששעיר לעזאזלעבודת כהן גדולחמשת העינוייםעשוראאיהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.