שומרית

שׁוּמֵרִית (eme-ĝir) הייתה שפתם של השׁוּמֵרִים. היא דוּברה ונכתבה בין האלף ה-4 וה-2 לפנה"ס בדרום מסופוטמיה. השומרית נדחקה בהדרגה בידי השפה האכדית שדוברה בידי פולשים ממוצא שמי, עד שחדלה כליל מלשמש כשפת דיבור; עם זאת, עדיין נמשך השימוש בשומרית כשפה ליטורגית וכשפת המדע והשירה (כמו הלטינית באירופה של ימי הבינים), ואף נלמדה במקומות שיוחדו לכך (E-DUBA). בשומרית נכתבו החשובים באפוסים השומריים, כמו "עלילות גילגמש", "אנכי ונינמח", "אדפה", "אתרחסיס", ו"עלילות לוגלבנדה".

סיווג

שאלת סיווגה הגנטי של השומרית בתוך משפחת שפות כלשהי ידועה, נותרה פתוחה, והתאוריות בנושא רבות ומגוונות. מספר חוקרים מצאו קווי דמיון דקדוקיים מסוימים בין השומרית לבין קבוצת השפות האלטאיות. אחרים מצאו דמיון בין התחיליות הדקדוקיות שבשומרית לבין אלו של השפות הכרתווליות והגאורגית. מאידך, האשורולוג הפיני סימו פרפולה הציג בכנס האשורולוגים הבינלאומי בשנת 2007 מעל 500 נתונים המצביעים לדעתו על קשר הדוק של השומרית לשפות הפינו-אוגריות.[1]

בשנת 1988 העלה השומרולוג הרוסי אנטולי קיפישין השערה לפיה, בהסתמך על כינויי הגוף השומריים, קיימת קרבה מסוימת בין השומרית לבין שפות המונדה המדוברות בצפון-מזרח הודו. אחרים אף נטו לקשר בין השומרית ליפנית או לשפות האוסטרונזיות.

הבלשן הפולני יאן בראון מצא קרבה מסוימת בין השומרית לבין השפה הטיבטית העתיקה (וממילא למשפחת השפות הסינו-טבטיות). תאוריה זו נתמכת ביותר מ-300 התאמות דקדוקיות, ובכללן כינויי הגוף, המספרים, שמות תואר, שמות חלקי הגוף, והתאמה פונטית, וכן אופן בניית המילים והמורפולוגיה.[2] בהתחשב במעמדה הדומיננטי של השפה הטיבטית העתיקה בעולם העתיק ובתפקידה הליטורגי, הרי שזוהי התאוריה היחידה הנסמכת גם על נתונים היסטוריים תרבותיים.

היסטוריה

השומרית שימשה כשפת הדיבור והכתיבה בדרום מסופוטומיה מסוף האלף ה-4 ועד לאלף ה-2 לפנה"ס. חוץ מבערים השומריות עצמן, נלמדה השומרית גם בצפון מסופוטמיה (אזור הפרת והחידקל), בעילם ובממלכות החיתים והחורים באסיה הקטנה. כתובות מסחריות ויצירות ספרותיות שומריות המתוארכות לאלף ה-3 לפנה"ס נמצאו אף בעיר אבלה בצפון סוריה, ששפתה הייתה אבלאית. לדעת מספר חוקרים, אף לוחיות טרטריה שנמצאו ברומניה ותוארכו לאלף ה-4 לפנה"ס, נכתבו בשפה הקרובה לשומרית.

תקופות בהתפתחות השפה השומרית

נהוג לחלק את החומר הרב שנמצא בשפה השומרית לשש תקופות.

  • התקופה העתיקה (30002700 לפנה"ס בקירוב) – בה נכתבה השומרית בסימנים פיקטוגרפיים, וצוּרנים דקדוקיים לא סומנו כלל בכתב. סדר הסימנים על הכתב אקראי לעיתים, וחלק גדול מהסימנים השייכים לתקופה זו עדיין לא פוענח היטב
  • התקופה הקדם-קלאסית (2700–2500 לפנה"ס) – בתקופה זו החל להיוצר כתב היתדות הראשוני. צורנים דקדוקיים נכתבים חלקית. לתקופה שייכות כתובות מִנהליות וספרותיות רבות
  • התקופה הקלאסית (2500–2200 לפנה"ס) – הלשון השומרית בצורתה ה'טהורה' ביותר. בתקופה זו נכתבו החשובות שבכתובות השומריות, כגון אלו של גודאה מלך לגש
  • התקופה הבתר-קלאסית (2200–2000 לפנה"ס) – ניכרת התחלתה של השפעה שמית-אכדית רבה
  • התקופה הבתר-שומרית המוקדמת (2000–1700 לפנה"ס) – לתקופה זו שייכות כמעט כל היצירות הספרותיות השומריות הידועות. עם זאת, השומרית כבר חדלה מלשמש כלשון חיה, והשימוש בה נעשה בקרב משכילים דוברי אכדית, דבר שגרם להשפעה שמית רבה על הדקדוק והמורפולוגיה
  • התקופה הבתר-שומרית המאוחרת (1700–100 לפנה"ס) – לשון ספרותית בלבד שנלמדה בבתי ספר מיוחדים כשפה ארכאית. משפטים ומילים שומריות רבות נכתבות בתוך טקסטים באכדית

כתב

Sumerian 26th c Adab
כתב יתדות שומרי קדום

ידועות שתי מערכות כתב שומריות שונות.

הכתב השומרי מורכב מסימנים המייצגים מילים שלמות (לוגוגרמות) והברות בודדות (סילבוגרמות). כתב היתדות הלוגוגרפי-סילבלי התפתח בהדרגה מן הכתב הפיקטוגרפי הקדום, שבו כל סימן ייצג מושג שלם על כל האסוסיאציות הקשורות אליו, יותר מאשר 'מילה' במובנה הדקדוקי. מספר הסימנים השומרי בתחילה עלה על אלף, אך צומצם בהדרגה לכמה מאות. כמחצית הסימנים שימשו כלוגוגרמות וסילבוגרמות בו-זמנית (בדומה לסינית בת ימינו, שבה כל לוגוגרמה יכולה לשמש אף כסימן הברה בלבד, למשל בתעתיק של שמות זרים), שאר הסימנים שימשו כלוגוגרמות בלבד. עקב מקורם הפיקטוגרפי של הסימנים נוצר מצב שבו לכל סימן היו כמה משמעויות אסוציאטיביות. כך למשל, כוכב סימֵּן את המילה DINGIR (אל). ציור רגל שימש בו זמנית ללוגוגרמות GUB (לעמוד), DU (ללכת), GEN (קשה), ו-TUM2 (להביא). מאידך גיסא, הייתה השומרית משופעת בהומופונים, שכפי הנראה נבדלו טונאלית זה מזה. כתוצאה משתי תופעות אלה נוצר מצב שבו אותה סדרה מסוימת של עיצורים ותנועות יכלה להכתב בכמה עשרות צורות סימנים שונים, שנקבעו על פי המשמעות הסמנטית של המילים ולא לפי הגייתן. במחקר השומרית נהוג לסמן את ההומופונים הללו בצורה DU1, DU2, DU3, DU4, DU5, בהתאם לשכיחותם בטקסטים השומריים.

כסילבוגרמות לציון הברות שימשו בעיקר אותם סימנים שיצגו לוגוגרמות בנות הברה אחת. וכך, במילים השומריות נכתב שורש המילה (היינו שם העצם או המילה עצמה; ראו להלן) על ידי לוגוגרמה, ואילו המורפמות הדקדוקיות הצמודות אליו – על ידי סימני הברות בלבד. צורנים המורכבים מעיצור ותנועה שימשו לייצוג המשמעות הפונטית של המילה עצמה. כך למשל, המילה GUB (רגל) שנוספה לה המורפמה BA נקראה GUBA (עומד), ואילו עם הסימן NA נקראה GINA (הולך). לקראת סוף המחצית הראשונה של האלף ה-3 לפנה"ס החל השימוש במגדירים – סימנים מיוחדים המשייכים את שמות העצם שלאחריהם לקטגוריות מסוימות (למשל, מגדירים מיוחדים לבני אדם, ציפורים, כלי עץ, כלי אבן).

דקדוק

שומרית היא שפה אגלוטינטיבית. ככזו, שורשיה קבועים ואינם משתנים, אלא מתווספות אליהם תחיליות וסיומות דקדוקיות. יחידת היסוד התחבירית שלה היא מכלול של מילים ולא המילה היחידה; המיליות הדקדוקיות קיימות בנפרד ואינן נקשרות ללא היכר לשרשי המילים. סדר הוספת הצורניות קבוע: שורש המילה (שם עצם)-תואר-שייכות-כינוי הגוף-ריבוי-יחסה. כך למשל במילה diĝir-gal-gal-ĝu-ne-ra ("אל-גדול-גדול-שלי-רבים-יחסת מושא עקיף" – לכל האלים הגדולים שלי).

רבים מן השורשים השומריים הם חד- או דו-הברתיים (למשל IGI – עין, E2 – מקדש). הכפלת השורשים משמשת לציון ריבוי של עצמים או פעולות. שמות עצם רבים מורכבים מצירופי מילים, כגון LU-GAL (איש-גדול) – מלך, DUB-SAR (לוח-כותב) – סופר. E-DUB-AK (בית-לוחות) – בית ספר, E-GAL (בית גדול, מקביל ל'היכל' בעברית). שמות-עצם מופשטים נוצרים בעזרת התחילית NAM. למשל, NAM-LUGAL - מלכות. שמות העצם לא נחלקו למינים דקדוקיים, אלא לשתי קטגוריות, שכללו בני-אדם ואלים מחד, ובעלי חיים ודוממים מאידך. שם העצם קודם תמיד לשם התואר (LUGAL-GAL – מלך גדול).

שמות התואר בשומרית מעטים, ובמקומם נעשה שימוש רב ביחסת הקניין. כמו כן מועט השימוש במשפטי זיקה. את מקומם תופס לעיתים קרובות בינוני-פעול.

כלשון ארגטיבית, סדר המילים במשפט הפעלי השומרי הוא OSV (מושא-נושא-נשוא).

מערכת היחסות השומרית

כשאר השפות האגלוטינטיביות, אף בשומרית צוינו היחסות באמצעות מוספיות.

סיומות היחסות
המוספית שם היחסה משמעותה
Ø Absolutive יחסה אופינית לשפות ארגטיביות. משמשת לציון מושא במשפט סביל
e Ergative יחסה אופינית לשפות ארגטיביות. משמשת לציון נושא במשפט סביל
ak Genitive מסמלת שייכות או סומך
gin Equative משמשת לציון הקבלה לדוגמה: lugal "מלך", lugal-gin "כמלך, כמו המלך"
(e)š(e) Terminative משמשת לציון "עד" מקום או זמן מסוים.
da Comitative משמשת לציון חיבור. "עִם"
a Locative תיאור מקום, "ב"
ta Ablative תיאור מקום מוצא. עונה על השאלה "מהיכן?" "מאיזה מקום?"

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 53e Rencontre Assyriologique Internationale, Moscow, July 23, 2007
  2. ^ Jan Braun. Sumerian and Tibeto-Burman. Agada, 2004. ISBN 8387111325
אומה (עיר)

אומה היא עיר מדינה שומרית, כיום האתר הארכאולוגי תל-ג'וחה (Tell Jokha). העיר אשר שכנה בעבר בדרום מסופוטמיה על הגדה הצפונית של תעלת שט-אל-חי, מול עיר המדינה השומרית לגש. העיר הייתה מיושבת עוד בתקופה הכלקוליתית.

ארידו

אֶרידוּ הייתה עיר שוּמֶרִית קדומה, היום "תל אבו שהרֵין" (تل أبو شهرين), ששכנה בדרום מסופוטמיה בעיראק במחוז ד'י קאר של היום. העיר נחשבת במשך זמן רב כעיר הקדומה ביותר בדרום מסופוטמיה ויש הטוענים שהיא העיר הקדומה ביותר בעולם. העיר שוכנת כ-12 ק"מ דרומית-מערבית לאור. היא הייתה אחת מקבוצת ערים שומריות עתיקות שנוסדו בקרבת ערים אחרות. במיתולוגיה השומרית העיר מופיעה כעירו של האל אנכי שנחשב כמייסד העיר. המקדש לאל נקרא א-אָבְּזוּ (E-Abzu) שמשמעותו היא "מים עמוקים" והאמונה הייתה שהאל חי במים שהיו מקור לכל המים הטריים.

אשנונה

אֵשְנוּנָה הייתה ממלכה זעירה, שתחילתה בשומר בתקופת הממלכה הקדומה באלף השלישי לפנה"ס. שרידי ממלכת אשנונה נמצאו במספר אתרים, תל אסמר (Tel-Asmar) שבו שכנה עיר הבירה של אשנונה השוכן כ- 50 ק"מ צפונית-מזרחית לבגדד. אתר חָפָגֶ'ה, ותל חַרְמַל, האתר של העיר העתיקה שדופום, שבה נמצאו לוחות חרס אשר כללו את חוקי אשנונה. הממלכה שכנה בעמק נהר דיאלא – אחד היובלים של החידקל בחלקה הצפוני של מסופוטמיה הדרומית אשר בעיראק של היום.

דיר (עיר)

דֵיר הייתה עיר שומרית קדומה ששכנה ממזרח לחידקל, בגבול של שומר עם עילם, כיום במחוז ואסט שבעיראק.

האימפריה האכדית

האימפריה האכדית הייתה מדינה דוברת שפה שמית שהתפתחה סביב העיר אכד צפונית לשומר, והגיעה לשיא התרחבותה תחת שלטונו של סרגון מלך אכד. במרוצת השנים, האכדים אימצו אט אט את התרבות ומערכת הכתב של השומרים. האימפריה התקיימה בין השנים 2350–2150 לפנה"ס לערך.

האלף ה-3 לפנה"ס

האלף ה-3 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 3,000 לפנה"ס עד סוף שנת 2,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-30 לפנה"ס עד סוף המאה ה-21 לפנה"ס).

הוראות שורופק

הוראות שוּרוּפָּק (או משלי שורופק) היא ספרות חוכמה שומרית שנכתבה בעת העתיקה במסופוטמיה. הספרות כוללת הוראות ועצות חכמה ושייכת לסוגת הדרכה. הם נכתבו כשורה של הוראות כדי לתת כלים להתנהגות ראויה בקהילה, טיפוח המעלות וכללים המהווים מתכון להצלחה בחיים, וכדי לשמר את הנהוג והמקובל בקהילה. ההוראות מייצגות השקפת עולם שומרית לדרך חיים נכונה.

זיאוסודרה

זיאוסודרה (בשומרית: 𒍣𒌓𒋤𒁺. נהגה: זי. אוד.סוד.רה.; ביוונית: Ξίσουθρος Xisuthros (קסיסותרוס), מילולית: "חיים של ימים ארוכים") משורופק מופיע ברשימת המלכים השומרית בתור המלך האחרון שלפני המבול, וכגיבור אפוס המבול השומרי, בדומה לגיבורים נוספים דוגמת אתרחסיס האכדי, אותנפישתים ונח, אשר כולם דמויות ראשיות בסיפורי מבול עתיקים מהמזרח התיכון.

דמותו של זיאוסודרה מופיעה גם בספרות עתיקה נוספת, בכתבים כגון "מותו של גלגמש", ובגרסה מאוחרת של הוראות שורופק.

למרות שלכל גרסה של המבול יש מרכיב ייחודי משלה, ישנם אלמנטים רבים בסיפור אשר משותפים לשתיים, שלוש, או ארבע גרסאות.

הגרסה המוקדמת ביותר של סיפור המבול שנמצאה, היא גרסה של בריאת העולם מתוך המיתולוגיה השומרית, כלומר, הגרסה בה זיאוסודרה הוא גיבור הסיפור, אשר נשמרה באופן חלקי בכתב יד שומרי, ומתוארכת למאה ה-17 לפני הספירה - תקופת השושלת הראשונה של בבל, כששפת הכתיבה והמנהלה עדיין הייתה שומרית. לגרסה זו קווי דמיון רבים לאגדות מבול של עמים שונים במזרח התיכון, וכמו כן, גם לתיאור המקראי של נח.

כיש

כיש הייתה עיר שומרית. חורבותיה נמצאו בתל אל-אוחימיר במסופוטמיה שבעיראק. מיקום העיר הוא 12 ק"מ ממזרח לבבל, ו-80 ק"מ מדרום לבגדד.

כתב יתדות

כתב יתדות (בלעז: כתב קוניפורמי) הוא שיטת כתב קדומה שהייתה נפוצה באזור מסופוטמיה. סימני הכתב מורכבים מטביעות יתד (מכאן שמו) העשוי ממקל שנלחץ על לוחות חומר (טיט רטוב) ויצרו סימנים שונים המורכבים משילובים שונים של סימני יתדות. הלוחות נשרפו והוקשו ויצרו לוחות חרס. שיטת הכתב הייתה כתב הברתי שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כחלק ממילה שימש כהברה שנקראת כך בתוך המילה.

השפה האוגריתית נכתבה בכתב יתדות אחר, האלפבית האוגריתי, שהיה אבג'ד.

לרסה

לרסה הייתה עיר חשובה בשומר העתיקה, נמצאה בתל סנקרה (Tell Sankarah) בדרום עיראק כ-25 ק"מ דרומית מזרחית לארך. יש חוקרים הסוברים שלרסה היא אלסר המוזכרת בספר בראשית, פרק י"ד. אריוך, מלך אלסר היה אחד מארבעת מלכי ארם נהרים אשר נלחמו בחמשת מלכי כיכר הירדן.

השם לַרְסָה אינו שם שומרי או שמי אלא משפה בלתי ידועה שדוברה כנראה על ידי אוכלוסייה קדם שומרית והם נתנו לה את שמה.

מדים

מדים הם מערכת של פריטי לבוש הנלבשים על ידי חברי ארגון בזמן השתתפות בפעילות של הארגון.

מיתולוגיה מסופוטמית

המיתולוגיה המסופוטָמית היא המיתולוגיה של השׁוּמֵרִים, האכַּדִים, הבַּבְלִים והאשׁוּרִים. 'מֶסוֹפּוֹטָמִיָה' (mesopotamia) ביוונית עתיקה פירושה 'הארץ שבין הנהרות' והכוונה לאותן ארצות ששיגשגו בין הנהרות פרת וחידקל והיוו את ערש התרבות האנושית.

הדת השומרית אכדית כללה אלים רבים ואילו הדת הבבלית אשורית אלים מעטים ומאוחדים. יחד הם יוצרים פנתיאון של אלי כוחות טבע קדומים, אלי תרבות וציוויליזציה מאוחרים וקבוצת אלים עליונים שבראשם עמד בסופו של דבר האל מרדוך. האשורים קיבלו על עצמם את דת בבל ודיברו אותה שפה, אך הפרידו עצמם מן הבבלים מבחינה דתית על ידי הצבת האל אשור בראש הפנתאון. אשור סימל את המובחנות הדתית ואת עצמאותה הלאומית של אשור.

הפנתאון המסופוטמי התפתח למעשה מצירוף אלוהויות ספציפיות של ערים נפרדות. בכל עיר היה אל עליון ובחצרו מספר אלים משניים. בעיר בבל היה מרדוך אל עליון; בסִיפָּר ובלָרְסָה: שמש; באור: ננה או סין אל הירח; בארך ובדיר: אנו, אל השמים; בארידו: אאה או אנכי; בניפור: בל; בכּוּתָּה: נרגל אל המגפות; בנינוה ובאירבל: אישתר; וכן הלאה. כשהפכה בבל לעיר הבירה, הפך מרדוך לאל העליון של הממלכה כולה. לפני מרדוך היו אלים עליונים אחרים: אנכי ואנו.

הבבלים היו אנימיסטים למחצה, שהאמינו שיש ניצוץ חיים קדוש בכוכבים ובגרמי השמיים האחרים. הם גם האמינו באינספור רוחות ושדים. האלים הקדמוניים ביותר של התרבות המסופוטמית היו בעלי מאפיינים אנימיסטיים. נינורתה, למשל, אל הרעם השומרי תואר כאריה מכונף ענק ששאגותיו נשמעות ברחבי הארץ בזמן הסופות. עם התפתחות החברה והתרבות, עברו האלים השומריים תהליך של אנתרופומורפיזציה ולבשו אט אט דמות בני אדם. הם נותקו בהדרגה מן הטבע והפכו ליותר מבוססי תרבות וציויליזציה. נינורתה, אל הרעם, הפך גם לאל מלחמה ולאל סערות אביב, המסייעות לפריון לאדמה. כלומר, התווספו לו תכונות של ציוויליזציה אנושית: מלחמה ועיבוד אדמה.

פרשת הבריאה במיתולוגיה המסופוטומית נקראת אנומה אליש. היא מספרת כיצד נוצר העולם ממי התהום המתוקים ומי המים המלוחים, איך התגבשו סדרי עולם, וכיצד נברא האדם. פרשת אנומה אליש מזכירה במקומות מסוימים את פרשת בראשית.

נגירסו

נגירסו, או גירסו, הייתה עיר שומרית קדומה ששכנה במרחק של 25 קילומטר צפון-מערבית לעיר לגש. כיום העיר נמצאת בתחומי ד'י קאר שבעיראק.

ניפור

ניפּוּר (Nippur) הייתה עיר שוּמֶרִית קדומה, ששכנה בדרום מסופוטמיה על גדת הפרת, כ-70 ק"מ דרומית-מזרחית לבבל (כ-150 ק"מ דרומית-מזרחית לבגדד של היום, בעיראק). היא אחת מהערים העתיקות ביותר בשומר; כבר באלף ה-3 לפנה"ס נודעה כמרכז דתי ראשי, מרכז פולחן לאחד האלים החשובים בפולחן השומרי, אנליל. אשר היה שליט התבל והיה כפוף אך ורק לאל אנו אל השמים ומנהיג כל האלים באסיפות האלים. האל של העיר היה נינורתה בנו של אנליל.

שומר

ארץ שוּמֶר השתרעה על רובו של אזור הנמצא בדרום מסופוטמיה אשר בדרום עיראק המודרנית. לדעת החוקרים, התרבות השומרית היא אחת התרבויות הראשונות בתולדות האנושות. לפי ההנחה המקובלת, ראשיתה של תרבות זו בסביבות שנת 3500 לפנה"ס. שומר הייתה מחולקת בין ערי-מדינה שנלחמו באופן תדיר זו עם זו.

לתרבות זו מיוחסות כל ההתחלות של ציוויליזציה מתקדמת שעתידות היו לשמש כבסיס לתרבות המערב: המצאת הגלגל, כתב היתדות, מדע, בתי משפט ועוד. תרבות זאת זוהתה לראשונה בשנת 1869 על ידי הצרפתי ז'יל אופרט שחקר לוחות בכתב יתדות. הוא קרא לתרבות שומר.

שורופק

שוּרוּפָּק או שורופג (בשומרית: "מקום הריפוי"; תעתיק נוסף בעברית שורופךּ) הייתה עיר שומרית עתיקה. שרידי העיר נמצאו באתר הארכאולוגי תל פארה (Tall Fa'rah) השוכן 35 ק"מ דרומית לעיר השומרית ניפור בעיראק, על גדות נהר הפרת במחוז אל-קאדסיה של היום, כ-175 ק"מ דרומית-מזרחית לבגדאד.

לפי רשימת המלכים השומרית, שורופק הייתה העיר האחרונה ששלטה על שומר לפני בוא המבול. האלה של העיר הייתה נינליל (Ninlil), שנקראה גם סוד, אלת התבואה והאוויר ובת זוגו של אנליל.

תמוז (אל)

תַּמּוּז (שומרית: דּוּמוּ-זִיד, "ילד טוב") הוא אל הפריון במיתולוגיה המסופוטמית. הוא היה האל הפטרון של העיר השומרית באד-טיבירה.

במיתולוגיה השומרית, תמוז נשוי לאלה איננ (לפעמים בכתיב "איננה"), הנחשבת גם היא לאלת אהבה ופריון, המקבילה לאלה האכדית עשתר. תמוז נחשב כמקבילו של אוזיריס במיתולוגיה המצרית, ולאדוניס במיתולוגיה היוונית.

על פי המיתולוגיה השומרית תמוז מבלה חצי שנה עם איננה וחצי שנה הוא מבלה בשאול תחתית עם אחותו התאומה. שהותו של תמוז בעולם או בשאול תחתית מקבילה לעונות השנה. בין שאול תחתית ובין העולם יש הפרדה מוחלטת, ותמוז הוא האל היחיד המורשה לבלות בשאול תחתית ולחזור משם לעולם.

החודש הרביעי, לפי מנין ניסן, נקרא גם כן בשם זה, תמוז. הפולחן של תמוז היה שכיח בכל המזרח התיכון, כולל ארץ ישראל. לפי האמונה היה מת תמוז בכל שנה בחודשי הקיץ, וקם לתחייה לאחר מכן. בעת מותו, בשיא חום הקיץ, היו מקוננים וסופדים עליו, וכך מעיד גם יחזקאל, שראה נשים "מבכות את התמוז".

בספר יחזקאל מובא תיאור של עבודות אלילים שהתבצעו בתוך בית המקדש, ובהם מופיע פולחן התמוז. עיני פסל התמוז היו מעופרת, ובהדלקת אש היו ניתכות, ונראה היה כאלו שהתמוז בוכה ומבקש שיקריבו קרבן לפניו.

תקופת אור 3

תקופת אור 3 היא תקופה בהיסטוריה של שומר. תקופה זו מחליפה את תקופת הגותים ונחשבת לרנסאנס השומרי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.