שולמית לסקוב

שוּלמית (סולה) לַסְקוֹב (10 ביוני 191616 בספטמבר 2016) הייתה אשת חינוך, היסטוריונית ומחברת ספרי תעודה ישראלית.

שולמית לסקוב
שולמית לסקוב עם בעלה, הרמטכ"ל החמישי חיים לסקוב. ראשון משמאל, מאיר עמית ולשמאלה גנרלים צרפתים. סוף שנות ה-50 של המאה ה-20
שולמית לסקוב עם בעלה, הרמטכ"ל החמישי חיים לסקוב. ראשון משמאל, מאיר עמית ולשמאלה גנרלים צרפתים. סוף שנות ה-50 של המאה ה-20
לידה 10 ביוני 1916
האג שבהולנד
פטירה 16 בספטמבר 2016 (בגיל 100)
מדינה ישראל  ישראל
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול
מקום מגורים תל אביב
בן זוג חיים לסקוב
פרסים והוקרה פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס יצחק בן-צבי, יקירת העיר תל אביב, פרס הרצל

ביוגרפיה

לסקוב נולדה בהאג שבהולנד למשפחת ליין-ח"ן[1], שהיגרה מרוסיה לקלן שבגרמניה.

בשנת 1922 נשלח אביה, פרץ, לירושלים מטעם קק"ל והיא עלתה לארץ ישראל עם משפחתה. שולמית גדלה בשכונת בקעה ובשכונת תלפיות בירושלים ולמדה בבית הספר למל ובגימנסיה העברית רחביה. על חבריה למחזור נמנו, בין השאר שרה שניאורסון ואפרים קציר. לסקוב הייתה חברה בשומר הצעיר ולאחר סיום לימודיה החלה ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית, אך עזבה את לימודיה[2] ב-1935 והצטרפה לקיבוץ אילון, בו הייתה חברה במשך ארבע שנים, עד שהחליטה לעוזבו ושבה לירושלים. ספרה הראשון נכתב על רקע חוויותיה מהקיבוץ[3]. בירושלים עסקה במוזיקה וניגנה בכינור, בפסנתר ובוויולה. ב-1939, בעקבות תאונת דרכים בה נפצעה קשה, החלה לעבוד ככתבנית במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בירושלים. ב-1940 נישאה לרענן ויץ[4]. לסקוב הוכשרה כאלחוטנית בקורסים בכפר ויתקין, בחניתה ובעין השופט והצטרפה לגדעונים.

לאחר קום המדינה עברה לתל אביב, שם עבד בעלה בסוכנות היהודית. היא עבדה כפקידה ראשית באגף ההדרכה של צה"ל, שם הכירה את האלוף חיים לסקוב, לימים הרמטכ"ל החמישי. בעקבות ההיכרות ביניהם התגרשה מבעלה ונישאה בשנת 1949 ללסקוב.

לסקוב עבדה במשרד החינוך בתפקידים שונים, בהם כמפקחת על חינוך מיוחד[5].

לסקוב כתבה ביוגרפיה של יוסף טרומפלדור שיצאה לאור בתחילת 1972. בעקבות ספר זה בקשה לסקוב לחקור את תולדות תנועת ביל"ו, ועשתה זאת במסגרת המכון לחקר הציונות וישראל באוניברסיטת תל אביב[6]. עבודתה נמשכה מספר שנים והניבה מאמרים על הבילויים[7] וספר עליהם שיצא בשנת 1979[8], והיו שראו בו מנפץ המיתוס של ביל"ו[9]. בהמשך חיברה ביוגרפיות על יוסף ויתקין ואחד העם. היא הוציאה לאור את מכתביו של ד"ר חיים חיסין. ב-2010 פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "לפנים", בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

נפטרה ב-16 בספטמבר 2016, בגיל 100, ונטמנה בבית העלמין קריית שאול.

פרסים

בשנת 1972 זכתה שולמית לסקוב בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על הביוגרפיה של יוסף טרומפלדור[10].

בשנת 1981 זכתה בפרס יצחק בן-צבי[11].

בשנת 2010 זכתה באות יקיר העיר תל אביב-יפו על פועלה ותרומתה לחקר הציונות[12]

בשנת 2011 זכתה בפרס הרצל על תרומתה לחקר תולדות היישוב והתנועה הציונית.

כתביה (מבחר)

ספרים מפרי עטה

  • איש לחשבון עולמו, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ה 1965. ‬
  • טרומפלדור: סיפור חייו, חיפה: שקמונה, (1972), ירושלים: הוצאת כתר, 1982, 1995.
  • הביל"ויים, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ט, תשמ"א (1981). ‬
  • קול קורא: חייו וזמנו של יוסף ויתקין, תל אביב: הוצאת פפירוס, תשמ"ו 1986.
  • קודם כל: מסיפורי ראשונים, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, תשמ"ו 1986[13].
  • חיי אחד העם: פסיפס מתוך כתביו וכתביו אחרים, ירושלים: המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן - אוניברסיטת תל אביב, תשס"ז 2006. ‬
  • לפנים: פרקי זיכרונות מארץ ישראל שלפני מלחמת העולם השנייה, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2010. ‬

ספרים שערכה וההדירה

  • כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב ארץ ישראל, ליקט וערך לראשונה אלתר דרויאנוב, תל אביב: הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ב 1982-תשנ"ג 1993. ‬
  • המושבה גדרה, השתלשלותה וקורותיה: מראשית התייסדותה עד היום הזה: מתוך לוח ארץ ישראל לשנת תרס"א מאת דוב אריאל (לייבאוויץ), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשל"ט. ‬
  • מכתבים בענייני ארץ ישראל: (1891–1926), אחד העם (אשר צבי גינצברג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תש"ס 2000. ‬
  • מסע בארץ המובטחת, חיים חיסין, תרגם מרוסית: חיים בן-עמרם, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב. ‬
  • מרשומות אחד הביל"ויים, חיים חיסין,‫ ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"א 1990. ‬

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

על ספריה:

הערות שוליים

  1. ^ אביה פרץ ליין נכד הרב פרץ חן - אבני חן - תולדות משפחת חן לדורותיה, ני יורק, קה"ת, תשע"ה, פר' טו
  2. ^ שולמית לסקוב, יקירי העיר תל אביב, באתר עיריית תל אביב.
  3. ^ י. בר לב, לבטים נושנים, חרות, 21 במאי 1965
  4. ^ רענן ויץ - שולמית ליין - נשואים, דבר, 9 ביולי 1940 (מודעה)
  5. ^ דני עשת, [1.pdf שולמית לסקוב]. 1909-2009 מחווה לתושבי תל אביב יפו סביב גיל מאה.
  6. ^ ציונות תחת מיקרוסקופ, דבר, 19 בינואר 1973; המשך
  7. ^ הציונות, כרך ה', דבר, 24 בנובמבר 1978 (מודעה)
  8. ^ חיה צוקרמן בראלי, הביל"ויים, דבר, 10 באוגוסט 1979
  9. ^ זכויות לחוד ודיוק היסטורי לחוד, מעריב, 26 ביוני 1980
  10. ^ היום עצרת זכרון ליצחק שדה בגבעת ברנר, דבר, 9 באוגוסט 1972.
  11. ^ פרס בן צבי לשולמית לסקוב, דבר, 10 במאי 1981
  12. ^ יקירי העיר תל אביב-יפו לשנת 2010, עיריית תל אביב.
  13. ^ עיון ראשון, עליות ראשונות, מעריב, 11 באפריל 1986
10 ביוני

10 ביוני הוא היום ה־161 בשנה (162 בשנה מעוברת), בשבוע ה־24 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 204 ימים.

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934, ט"ז באב ה'תר"ה – כ"ד בחשוון התרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב נקרא על שם בנו, בעוד מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

אחד העם

אַחַד הָעָם הוא שם העט של אשר צבי (הירש) גינצברג (18 באוגוסט 1856, י"ז באב ה'תרט"ז, פלך קייב – 2 בינואר 1927, כ"ח בטבת ה'תרפ"ז, תל אביב), שהיה מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית, ומהחשובים במנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית.

אלתר דרויאנוב

אַלְתֶר אשר אברהם אבא דרוּיאָנוֹב (6 ביולי 1870, ז' בתמוז תר"ל, דרויה, מחוז וילנה, האימפריה הרוסית (ליטא) – 10 במאי 1938, ט' באייר ה'תרצ"ח, תל אביב, פלשׂתינה-א"י) היה סופר, עורך, מתרגם ועיתונאי עברי ועסקן ציוני.

בנימין מונטר

בנימין מונטר (1894 – 1 במרץ 1920) היה חלוץ ומנהיג פועלים איש העלייה השנייה, אחד מן הלוחמים לצדו של יוסף טרומפלדור בתל חי.

גידי וייץ

גדעון (גידי) וייץ (נולד ב-19 במרץ 1975) הוא עיתונאי ישראלי, חתן פרס סוקולוב. במהלך שנות עבודתו העיתונאית בלט בתחקירים שעשה בתחום השחיתות הציבורית, שזיכוהו באות אביר איכות השלטון.

הוועד האודסאי

"הוועד האודסאי" (ברוסית: Одесский комитет; בשמו הרשמי: החברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה וארץ ישראל, Общество вспомоществования евреям земледельцам и ремесленникам в Сирии и Палестине) היה מרכז חובבי ציון במזרח אירופה.

היסטוריוגרפיה ישראלית

היסטוריוגרפיה ישראלית היא המחקר ההיסטורי המפורסם (היסטוריוגרפיה) של תולדות היישוב מאז ראשית היישוב היהודי החדש בארץ ישראל ועד לימינו.

שורשיה של ההיסטוריוגרפיה הישראלית במפעלי החקר של ההיסטוריה היהודית על ידי משכילים יהודים במתכונת המדעית המודרנית, שראשיתם בשלהי מאה ה-18. מפעל מחקר, אשר המשיך ושגשג במאה ה-19, ה-20 וה-21 בחיבוריהם של יהודים ושאינם יהודים ברחבי העולם. תחילתה של ההיסטוריוגרפיה הישראלית בשלהי המאה ה-19; במאה ה-20 בתקופת המנדט ולאחר הקמת המדינה, הוא התפתח ושגשג על ידי היסטוריונים וחוקרים, שחלקם היו אנשי אקדמיה, הוגי דעות או אנשי ציבור.

בעשרות השנים מאז הקמת מדינת ישראל הייתה כתיבת ההיסטוריה כלי חשוב בגיבוש הזהות הלאומית הישראלית, בהארת תפקידם של קבוצות ומפלגות שהיו הגמוניות או מנודות בעבר, בביקורת על מדינת ישראל ובנקיטת עמדה של חיוב או שלילה כלפי התנועה הציונית.

בראשית מאה העשרים והעשרים ואחת היא מהווה נדבך משמעותי בשיח החברתי והפוליטי בישראל.

זאב דובנוב

זאב וולף (ולדימיר) דוּבְּנוֹב (ברוסית: Вольф (Владимир) Маркович Дубнов; תרי"ח, 1858, – ת"ש, 1940‏), היה פעיל חברתי ומורה, שנמנה עם חברי ביל"ו שעלו לארץ ישראל בשלהי המאה ה-19. אחיו הצעיר היה ההיסטוריון הנודע שמעון דובנוב.

חיים חיסין

ד"ר חיים איסר חיסין (3 בינואר 1865 – 26 בספטמבר 1932) היה רופא, עסקן ציוני, איש ביל"ו מראשוני תל אביב.

טוב למות בעד ארצנו

"טוב למות בעד ארצנו" היא אמרת כנף וסיסמה בתרבות הישראלית, המבוססת על דבריו האחרונים של יוסף טרומפלדור, לפי עדויות הנוכחים. טרומפלדור היה אחד מאנשי המופת והמנהיגים הציוניים בראשית המאה ה-20, ובעקבות מותו בקרב תל חי זכתה הסיסמה לתהודה רבה.

יוסף ויתקין

יוסף ויתקין (בכתיב יידי: וויטקין; 2 באוגוסט 1876, מוהילב – 22 בינואר 1912, ראשון לציון) היה איש חינוך, מראשוני תנועת העבודה, חבר במפלגת הפועל הצעיר ודמות מפתח במעבר מהעלייה הראשונה לעלייה השנייה.

יוסף טרומפלדור

יוסף (אוסיה) טרוּמְפֶּלְדוֹר (ברוסית: Иосиф Владимирович (Вольфович) Трумпельдор, יוסף ולדימירוביץ' (ווֹלפוביץ') טרומפלדור; לעיתים תרומפלדור; 21 בנובמבר 1880 על פי הלוח היוליאני‏ – 1 במרץ 1920, א' בטבת ה'תרמ"א - י"ב באדר ה'תר"ף) היה לוחם יהודי, מנהיג ציוני סוציאליסטי וחלוץ. מהלך חייו, גבורתו ונפילתו בקרב תל חי הפכוהו לדמות מופת ציונית ולגיבור לאומי.

עלייה לארץ ישראל

עלייה, או עלייה לארץ ישראל, הוא מונח מרכזי בהווייה היהודית ובציונות, המציין את הגעתם של יהודים אל ארץ ישראל לגור בה. על פי ההלכה המונח כולל תודעה עצמית, אך אינו תלוי בה. הפעולה ההפוכה של יציאת יהודים מארץ ישראל, נקראת ירידה. ביקור זמני בארץ ישראל הנעשה על רקע דתי מכונה עלייה לרגל ומונח זה משמש גם אצל אומות ודתות אחרות, שמאמיניהן באים לארץ ישראל כצליינים.

לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נטענה המילה במשמעויות פוליטיות וכלכליות חדשות ונוספות.

מאז 2016 מציינים את יום העלייה לכבודן של העליות לארץ ישראל.

עם עולם

"עם עולם" (הגייה: אַם אוֹי-לַאם) הייתה תנועת הגירה יהודית אידאולוגית לארצות הברית בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19. במסגרתה התארגנה הגירתם של כמה מאות יהודים, רבים מהם בני תנועת ההשכלה היהודית-רוסית. התנועה דגלה ברעיון הפיכת היהודים לחקלאים העומדים בזכות עצמם, וראתה בהגירה לאמריקה ובהתיישבות בה אידיאל ולא רק פתרון זמני למשבר; הרקע המידי להקמתה היו הפרעות שנודעו כ"הסופות בנגב" בתחום המושב. יוצאי "עם עולם" הקימו מספר מושבות חקלאיות בארצות הברית שלא האריכו ימים. התנועה התפרקה עד סוף העשור, אולם שמה נותר חקוק בזיכרון ההיסטורי של יהדות ארצות הברית, בעיקר בזכות אישים בעלי שם שלקחו בה חלק דוגמת אייב קאהאן, אלכסנדר הרכבי ודוד אדלשטט.

פרס הרצל (הרצליה)

פרס הרצל הוא פרס המוענק על ידי עיריית הרצליה לאישים בעלי תרומה בולטת בתחום הציונות.

פרס יצחק בן-צבי

פרס יצחק בן צבי הוא פרס להיסטוריה המוענק לזכרו של יצחק בן צבי על ידי יד יצחק בן-צבי. הפרס ניתן על ספר מחקר או על מפעל חיים, בשני תחומים - ״תולדות ארץ ישראל ויישובה״ ו״קהילות ישראל במזרח״.

פרץ חן

הרב פרץ חן (ה'תקנ"ז, 1797 - כ"ו באייר ה'תרמ"ג, יוני 1883. מוכר בחב"ד בכינוי "פרץ חן הגדול" מאחר שרבים מצאצאיו נקראו על שמו - שיקל להבדילו מהם) היה רב הערים - בישנקוביץ, נוול וצ'רניגוב. מחשובי רבני חב"ד במאה ה-19. היה מהגורמים למינויים של ה"צמח צדק" והמהר"ש מליובאוויטש, וכן היה החברותא בלימוד של האדמו"ר המהר"ש.

קדיש סילמן

קדיש יהודה-ליב סילמן (28 בנובמבר 1880, חנוכה תרמ"א, ליטא – 13 בנובמבר 1937, ט' בכסלו תרצ"ח, ירושלים), מורה, משורר, סופר, מתרגם ובלשן ארצישראלי. ממייסדי תל אביב ושכונת בית הכרם בירושלים.

עץ משפחת חן
הרב פרץ חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מאיר חןהרב משה לייב לייןהרב אברהם אהרן חןהרב דוד צבי חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב שמואל דובער חן
 
ר' מנחם מענדל ליין
 
חיים דוד
 
מר פרץ חן
 
חנה
 
ר' ישראל נח קפלן
 
ר' דוד
 
הרב אברהם חן
 
הרב מנחם מנדל חן
 
רחל
 
ר' שלום שלמה שניאורסון
 
מוסיא דוברוסקין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אריה רפאלי (צנציפר)
 
לאה רפאלי (צנציפר)
 
יהושע ליין
 
שולמית לסקוב
 
חיים לסקובגרשון חןזלדהמרים דבורה
 
 
 
 
 
דוד צבי הילמן

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.