שולחן ערוך

השולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563 ונדפס לראשונה בוונציה במהלך שנת 1565 (שכ"ה-שכ"ו)[1].

הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה.

Brockhaus and Efron Jewish Encyclopedia e9 327-0
שולחן ערוך, חלק אורח חיים, ונציה, י"ח בכסלו, ה'שכ"ה (בחיי המחבר)
Shulchan aruch
שולחן ערוך, חלק אבן העזר, אמסטרדם, ה'תקס"ג

שם הספר

הרב יוסף קארו קרא לספרו "שולחן ערוך" "כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים"[2] הדמיון לשולחן, לקוח ממאמר במכילתא דרבי ישמעאל[3] לפיו הקב"ה אמר למשה שיש לפרש את משפטי התורה לעם ישראל בצורה ברורה ביותר "ערכם לפניהם כשולחן הערוך"[4].

תוכן הספר

השולחן ערוך מתבסס על ספרו של ר' יעקב בן הרא"ש ("בעל הטורים") הנקרא "ארבעה טורים", ומכונה גם "טור". על ה"ארבעה טורים" כתב ר' יוסף קארו פירוש בשם "בית יוסף". מכיוון שה"בית יוסף" הוא ספר ארוך ומורכב, כתב רבי יוסף קארו את ההלכות "בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל"[2]. כמו כן מטרת השולחן ערוך הייתה לאפשר חזרה כל שלושים יום על הבית יוסף (ובזמננו אף יצא לאור שו"ע מסודר לפי ימי החודש).

מכיוון שהשולחן ערוך בנוי על סדר הטור, נכללות בו - כמו בטור, רק ההלכות המעשיות לימינו אלו, שבהם אין בית המקדש קיים. מסיבה זו, הלכות רבות (כמו הלכות טומאה וטהרה, קורבנות, וחלק מהמצוות התלויות בארץ) לא מופיעות בספר. זאת בניגוד לספרו של הרמב"ם "משנה תורה", שמקיף את התורה כולה וכולל את כל תרי"ג המצוות, גם אלה שאינן רלוונטיות לימינו.

ב'שולחן ערוך' פסק רבי יוסף קארו בדרך כלל על פי דעת הרוב מבין שלושת "עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם, והרא"ש. כאשר לא יצאה מ-"עמודי ההוראה" הכרעה ברורה בנושא מסוים, צירף רבי יוסף קארו את דעות הרמב"ן, הר"ן, הרשב"א, המרדכי, הסמ"ג וספרים נוספים והכריע על פיהם.

מבנה הספר

השולחן ערוך, כמו ה"טור", מתחלק לארבעה חלקים:

  1. אורח חיים - על ההלכות היומיומיות - השכמת הבוקר, ציצית ותפילין, תפילה, שבת, חגים וכדומה.
  2. יורה דעה - על הלכות שחיטה, איסור והיתר, דיני כשרות, דיני נידה, דיני ריבית, דיני נדרים, מצוות התלויות בארץ שניתן לקיימן אף בזמן הגלות, זרעים, דיני אבלות ועוד.
  3. אבן העזר - עוסק בדיני המשפחה (נישואין וגירושין), ועל הלכות אישות. חלק זה נקרא כך על פי הפסוק בבראשית ב, י"ח "אעשה לו עזר כנגדו".
  4. חושן משפט - על הלכות דיינים, ממונות, דיני בית דין, הדין האזרחי והפלילי.

הסימנים בשולחן ערוך מחולקים וממוספרים באופן זהה לסימנים בספר ארבעה טורים, אלא שרבי יוסף קארו הוסיף בכל סימן חלוקה לסעיפים.

התנגדות לספר

הספר נתקל בתחילה בהתנגדות עזה מצד רבנים רבים באותה תקופה ובמיוחד מצד חכמי אשכנז ופולין משתי סיבות:

  • הספר מסכם בקיצור רב סוגיות ארוכות מאוד ויש חשש שאנשים ילמדו את הספר ויזנחו את התלמוד ואת הפוסקים האחרים. טענה זו לא נתקבלה לבסוף, וגם המתנגדים השתכנעו לבסוף שמפני "ירידת הדורות", ספר כזה חיוני הוא.
  • כיוון ששניים מבין הפוסקים שעליהם נשען השו"ע בחיבורו הם ספרדים והרמב"ם היה קרוב בדעותיו לרי"ף, יצא שהלכות ומנהגי האשכנזים לא הופיעו בשו"ע. אכן, בעקבות כך כתב הרמ"א הגהות ("השגות" או "המפה") על פסקי השו"ע והביא את ההלכות שפסקו האשכנזים בכל מקום שהם נוגדים את פסקי השולחן ערוך. ההגהות נדפסו בתוך השולחן ערוך בצורת "חלון" בתוך ההלכות עצמן. דבר זה גרם לכך שהשולחן ערוך התקבל גם אצל האשכנזים במהלך הדורות, ולבסוף פסקו על פי השולחן ערוך בכל מקום שהרמ"א אינו חולק עליו.

לפי סיפור אחד, הרמ"א התחיל לכתוב ספר פסיקה בעצמו לפני שידע על ספרו של רבי יוסף קארו. לאחר שנודע לו על ספרו של רבי יוסף קארו, סופר שגנז את ספרו שלו כדי שלא תהיה מחלוקת בישראל. במקום להוציא ספר פסיקה, כתב הרמ"א את השגותיו על השולחן ערוך, המודפסות כאמור בתוך השולחן ערוך עצמו.

רבנים שונים אף התנגדו לספר רעיונית, כך שלדבריהם ספר כינוס הלכתי ממעט את העיון בהלכה, ביניהם המהר"י בן לב, שאסר על תלמידיו לעיין בספר זה[5]. המהר"ל מפראג[6] ואחיו הרב חיים[7][8] .

פסיקה לפי השולחן ערוך

ישנו רוב בקרב הרבנים המורים לפסוק הלכה לפי השולחן ערוך לספרדים, ועל פי הגהות רבי משה איסרליש (הנודע בכינויו הרמ"א) לאשכנזים. השולחן ערוך הוא קיצור ההלכות מספר בית יוסף, אותו כתב ר' יוסף קארו על הטור ובו הביא את כל דעות הראשונים העקריות בכל נושא. ר' יוסף קארו מציג בהקדמת הספר את הסיבות לכתיבת הספר, בפרט הוא מדגיש את הקושי שיש לאדם הפשוט להגיע להלכה ברורה עקב ריבוי המחלוקות ואריכות הדיונים בבית יוסף.

פרשני שולחן ערוך

מסביב לשולחן ערוך נכתבו מאות פירושים שונים המביאים מקורות להלכותיו מן התלמוד והראשונים, מבארים את דבריו ומביאים דעות חולקות. בדומה לאופן כינויים של פרשני הקודקס ההלכתי של הרמב"ם, משנה תורה, שנדפסו סביב הטקסט המרכזי של הרמב"ם ונתכנו בשל כך: "נושאי כליו של הרמב"ם", כך גם הפירושים וחיבורי ההגהות שנדפסו סביב השולחן ערוך מכונים בדרך כלל "נושאי כלים". מהדורה אחת של הדפסת השולחן ערוך ומפרשיו השונים, אף נקראה כולה על שמם (במקום על שם השולחן ערוך עצמו): אשלי רברבי (דפוס סלאוויטא, 1833), כלומר: עצי-האשל הגדולים הנסובים סביב שולחנו הערוך של המחבר, ברוח משורר התהילים (תהילים קכ"ח,ג) המתאר דימוי של 'שתילי זיתים' הנסובים על שולחנו של בעל הבית.

הפירושים הבאים מודפסים במהדורות הנפוצות של השולחן ערוך:

פירושים חשובים נוספים אשר הודפסו בנפרד מהמובאים לעיל:

ספרי המשך לשולחן ערוך

רובם ככולם של ספרי ההלכה בדורות האחרונים מתבססים על דברי השולחן ערוך בתוספת חידושים וביאורים מרבנים נוספים. דוגמה לספרי הלכה שכאלו אשר נכתבו בדורות האחרונים והתקבלו ביהדות אשכנז: שולחן ערוך הרב, חיי אדם וחכמת אדם, ערוך השולחן וקיצור שולחן ערוך.

גם בארצות האסלאם כתבו הרבנים השלמות על השולחן ערוך. המפורסמים מבין ספרים אלה הם: שתילי זיתים, הבן איש חי, ערך השולחן וכף החיים.

בזמננו פרחה שוב הפסיקה הספרדית ונכתבו לרוב פסקים לפי מנהגי בני ספרד.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אמנון רז-קרקוצקין, "חקיקה, משיחיות וצנזורה: הדפסת השולחן ערוך כראשית המודרניות", א' באומגרטן ואח' (ע'), טוב עלם - מאמרים לכבודו של ראובן בונפיל, תשע"א, עמ' 306 - 335

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ החלקים "אורח חיים", "יורה דעה" ו"אבן העזר" הודפסו בשנת שכ"ה, והחלק "חושן משפט" הודפס בשנת שכ"ו.
  2. ^ 2.0 2.1 הקדמה לספר
  3. ^ ריש פרשת משפטים. הובא גם ברש"י על ספר שמות, פרק כ"א, פסוק א'.
  4. ^ מנחם מנדל זלטקין שמות הספרים העברים עמוד 176 באתר היברובוקס
  5. ^ שם הגדולים ערך "בית יוסף"
  6. ^ דרך חיים, אבות פרק ו' משנה ו'
  7. ^ בספרו "ויכוח מים חיים" בהקדמה
  8. ^ ראו מנחם אלון, מניעים ועקרונות בקודפיקציה של ההלכה, גוילין כרך כו עמוד 79
אבן העזר

אבן העזר או בקיצור אה"ע או אבה"ע הוא שמו של החלק השלישי בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

חלק זה עוסק בדיני אישות (כגון קידושין וגיטין). השם נלקח בהשראה מן הפסוק "אעשה לו עזר כנגדו" שמדבר על בריאת זיווגו של האדם הראשון - חווה.

כיום השם אבן העזר משמש להגדרת מכלול הדינים הנוגעים לדיני נישואים וגירושים. דינים אלו אינם כוללים את דיני נידה המהווים חלק מהלכות איסור והיתר המובאות בחלק יורה דעה.

בספרות ההלכה והשו"ת של האחרונים חולקו לרוב הנושאים העוסקים בהלכות אלו לפי הסדר שנקבע בחלק אבן העזר בטור.

אברהם דוד מבוטשאטש

הרב אברהם דוד בן אשר וואהרמן מבוטשאטש (בוצ'אץ') בגליציה (1771, ו' באדר ה'תקל"א - 1840,כ"ט בתשרי ה'תר"א), המכונה גם הבוטשאטשר רב, או בעל האשל אברהם - בוטשאטש, או הצדיק מבוצ'אץ', היה רב חסידי ופוסק אחרון.

אורח חיים (שולחן ערוך)

אורח חיים או בראשי תיבות או"ח הוא שמו של החלק הראשון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך. יצא לאור לראשונה בוונציה שכ"ה-שכ"ו.

ה"אורח חיים" עוסק במכלול הדינים של סדר היום ומעגל השנה של היהודי וכולל את הלכות התפילות, ברכות, שבת, ערובין, חגים וצומות.

הכינוי "אורח חיים" משמש במובן הרחב ככינוי להלכות אלו, ובספרות האחרונים משמש הכינוי "אורח חיים" בספרי הלכה ושות"ים, לאותו חלק מהספר המתייחס לנושאי היום יום ומעגל השנה היהודי.

אורח חיים נחשב בעל קדימות בלימוד הלכה, כפי הסברו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בתחילת ספרו משנה ברורה, מכיוון שרוב ההלכות הנידונות בו נוגעות לחיי היום יום בזמן שאין לאדם אפשרות לעיין בספר ועל כן יש לו ליודען מבעוד מועד.

אחרונים

אחרונים הוא כינויים, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד וגם בתולדות עם ישראל בכלל, של הרבנים והיוצרים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

ברכה

בְּרָכָה היא תפילה קצרה שנאמרת בזמן קיום מצווה, מועד או חוויה יוצאת-דופן בחייו של אדם. קיימת חובה על פי התורה היהודית, לברך על אכילה. הברכה הדתית כוללת את המילים "ברוך אתה ה'", ומכילה דברי שבח, הודאה או בקשה לה'. המצווה לברך היא אחת משבע מצוות דרבנן.

דוד הלוי סגל

הרב דוד הלוי סגל (הט"ז) (1586 – 1667, כ"ו בשבט ה'תכ"ז) היה רבן של קהילות חשובות בפולין, אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך ומגדולי הפוסקים האשכנזיים במאה ה-17. מכונה על שם חיבורו הטורי זהב.

הגאון מווילנה

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון מווילנה (ביידיש: דער וילנער גאון), הגאון החסיד ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו), היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה.

הגר"א סירב לשמש במשרת רבנות בווילנה או בכל מקום אחר, כנראה בשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. הוא היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות במזרח אירופה.

חושן משפט

חושן משפט או בקיצור חו"מ הוא שמו של החלק הרביעי והאחרון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

מקור השם "חושן משפט" נובע מהפסוק "ועשית חושן משפט מעשה חושב" וזאת משום המילה משפט המורה על עיסוקו של הספר בדיני ממונות.

כיום משמש הביטוי חושן משפט למכלול הדינים הנוגעים לדיני ממונות.

חיי אדם

חיי אדם הוא ספר הלכה שנכתב בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 בידי רבי אברהם דנציג.

בספר קיצור ההלכות הנהגות ביום-יום ובשבתות וחגים. הספר כולל הסברים רעיוניים ולא רק הלכות (בשונה משולחן ערוך הכולל בעיקרו תמצות ההלכות בלי הרחבה על הסבר טעם ההלכות). רבי אברהם קיבל את הסכמתו של רבי חיים מוולוז'ין על חיבור ספריו, ובטרם הדפסת ספרו חכמת אדם על שולחן ערוך יורה דעה, המליץ לו לסדר את הכללים בספר, במקביל לסימנים שולחן ערוך על מנת לאפשר ללומדים לעיין בהלכות בהרחבה.

הספר עצמו בנוי בחלוקה לפרקים (הנקראים "כללים"). 69 פרקים בהלכות על סדר היום ועוד 155 פרקים בהלכות שבת וחגים.

הספר נחשב לאחד הספרים היסודיים באחרונים ואף מוזכר פעמים רבות בספר קיצור שולחן ערוך של רבי שלמה גאנצפריד ובספר משנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן.

רבי אברהם דנציג הלך לעולמו בגיל 73 . היו שמצאו בזה רמז לספרו העיקרי שחיבר ("חיי אדם" בגימטריה 73).

היו גם שערערו על מעמדו של הספר בטענה כי בזמן כתיבתו המחבר עסק במסחר ולא כיהן בפועל כמורה הוראה.

רבי חיים חזקיהו מדיני בספרו "שדי חמד" דוחה טענה זו ומונה שורה ארוכה של גדולי תורה שראו ברבי אברהם דנציג פוסק בר סמכא. רבי אברהם דנציג עצמו מסביר את עיסוקו במסחר, ומדוע אין זה אומר שהוא לא ראוי, בהקדמתו לספרו "חכמת אדם".

המהדורה הראשונה הודפסה בשנת ה'תק"ע בעילום שמו של המחבר.

המהדורה השנייה הודפסה בשנת תקע"ט, לאחר שמצבו הכלכלי של הרב דנציג הורע והוא נאלץ להתמנות למורה הוראה בווילנה. במהדורה זאת גילה את שמו.

מאז החיבור זכה לעשרות מהדורות, אולם בחלקן המדפיסים הרשו לעצמם לשנות ולהגיה כהבנתם..

הספר היה מספרי לימוד ההלכה המרכזיים של יהדות אשכנז האורתודוקסית במאות ה-19 וה-20.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ספר ההלכה המרכזי הוא המשנה ברורה שריכז את ספרי ההלכה שנכתבו לפניו וכולל ציטוטים רבים מספר "חיי אדם".

במערכת החינוך הממלכתית-דתית בישראל שימש כספר לימוד מרכזי בהלכה בשנים 1962-1972 ולאחר מכן הוחלף על ידי קיצור שולחן ערוך מקור חיים, קיצור שולחן ערוך והמשנה ברורה, על רקע טענות שהוא ספר קשה ומבלבל עבור בני נוער ואף לא עדכני מספיק ביחס להתפתחות הטכנולוגית.

הרב ברוך הלוי אפשטיין שיצא נגד ספרי קיצורי הלכות אמר בספרו "מקור ברוך" לגבי שם הספר: ״חיי אדם״: המחבר בחר בשם טוב לספרו מכיוון שאף לא אחד יעשה קיצור מספרו, שהרי אף לא אחד יקרא לספרו "קיצור חיי אדם".

למעשה, ספר בשם: "קצור מספר חיי אדם" יצא לאור כבר בתרי"ד (1854) בדפוס יוסף ראובן ראם שבוילנה.

כשם הספר נקראו רחובות בשכונת נחלת יצחק בתל אביב ובשכונת גאולה בירושלים.

יוסף קארו

רבי יוסף קארו (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; 1488, ה'רמ"ח – 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה), היה מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.

יוסף תאומים

רבי יוסף בר מאיר תאומים (ה'תפ"ז, 1727 - י' באייר ה'תקנ"ב, 2 במאי 1792) היה רבה של פרנקפורט על האודר; מגדולי פרשני שולחן ערוך. נודע בעיקר בזכות חיבורו פרי מגדים (פמ"ג).

יורה דעה

יורה דעה או בקיצור יו"ד הוא שמו של החלק השני בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

הדינים הנכללים בחלק יורה דעה נוגעים להלכות איסור והיתר, ונחשבים כשניים בחשיבותם רק להלכות המובאות בחלק אורח חיים, ההלכות הנוגעות ליומיום.

כיום משתמשים בשם יורה דעה גם כדי להגדיר את מכלול הדינים הנוגעים לדיני איסור והיתר, כגון: תערובות, נדרים ונידה.

ילקוט יוסף

ילקוט יוסף הוא חיבור הלכתי מעשי נפוץ הכולל כ-40 כרכים על סדר השולחן ערוך מאת הרב הראשי לישראל, הראשון לציון ונשיא מועצת הרבנות הראשית הרב יצחק יוסף. סדרת הספרים מקיפה את כל חלק אורח חיים שבשולחן ערוך, ובנוסף גם משאר החלקים - יורה דעה אבן העזר וחושן משפט. בכל עמוד מובאת הלכה המנוסחת באופן פסקני, ותחתיה המקורות לפסיקה ודיונים מרחיבים.

ספר זה נחשב כספר יסוד בקרב חלקים גדולים של היהדות הספרדית בארץ ובעולם. על חיבור זה זכה הרב יוסף ב-1988 ב"פרס הרב טולדאנו" של המועצה הדתית תל אביב ובפרס "מוסד הרב קוק".

משנה ברורה

משנה ברורה הוא חיבור הלכתי של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ("החפץ חיים"), ונחשב לאחד מחיבורי ההלכה המרכזיים והחשובים ביותר, בעיקר בעדות אשכנז.

מאז כתיבתו, התקבל הספר כספר פסיקה מרכזי ביהדות אשכנז. ביטוי לכך ניתן למצוא בדבריו של החזון איש: "ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה, היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית". וכך גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק כותב עליו 'הלכה כמותו בכל מקום'.

קיצור שולחן ערוך

קיצור שולחן ערוך הוא ספר הלכה שחיבר הרב שלמה גאנצפריד, המתמצת את השולחן ערוך, בעיקר את החלקים "אורח חיים" ו"יורה דעה", ועוסק בהלכות היומיומיות, בתפילות, בדיני שבת וחג וכדומה. הספר הפך לאחד הספרים התורניים הפופולריים יותר, וזכה למהדורות רבות, לפירושים ולתרגום לשפות שונות. הספר מבוסס על קיצורי האחרונים, החיי אדם, שולחן ערוך הרב ודרך החיים.

שבתי כהן

רבי שבתי כהן (הש"ך; ה'שפ"ב (1622) - א' באדר א' ה'תכ"ג (8 בפברואר 1663)) היה רב ופוסק הלכה, מחבר פירוש הש"ך על השולחן ערוך.

שולחן ערוך הרב

שולחן ערוך הרב (נקרא גם שולחן ערוך אדמו"ר הזקן או שו"ע הגר"ז) הוא ספר הלכה שנכתב בידי רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, שנודע בכינויים "האדמו"ר הזקן", "בעל התניא" ו"הרב".

שלמה גאנצפריד

רבי שלמה בן יוסף גאנצפריד (תקס"ד, 1804 – כ"ח בתמוז תרמ"ו, 31 ביולי 1886) היה פוסק הלכה וראש בית דין באונגוואר. מחבר הספר "קיצור שולחן ערוך".

תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב. האירועים שהתחוללו ביום זה גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף לגלות בת כאלפיים שנה.

בניגוד לכל שאר התעניות מדרבנן, תענית זו נמשכת מערב עד ערב (ולא מבוקר עד ערב) וכוללת את כל חמשת העינויים הנהוגים ביום כיפור. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור את מגילת איכה ולאורך היום לומר קינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית מפניה לי' באב.

לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה, כשאר הצומות על החורבן. בתלמוד הירושלמי נאמר כי מלך המשיח נולד בתשעה באב.

ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורהתנ"ךמשנהתוספתאתלמוד (בבלי וירושלמי) • סידור ומחזור תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספריספרי זוטאמכילתא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבהמדרש תנחומאפרקי דרבי אליעזרסדר עולםילקוט שמעוניאבות דרבי נתןתנא דבי אליהופסיקתא דרב כהנאפסיקתא זוטרתאמדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורהפירוש רש"י לתלמודמשנה תורההשגות הראב"ד) • תוספותספר הזוהר • שולחן ערוך (והגהות הרמ"א)
סוגות מדרשספרות האגדהספרות ההיכלות והמרכבהפרשנות למקראפרשנות למשנהפרשנות לתלמודשו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים
פרשני הטור והשולחן ערוך
על כל החלקים באר הגולהבאר היטבב"חביאור הגר"אבית יוסףכנסת הגדולהברכי יוסף
על אורח חיים מגן אברהםט"זפרי חדששערי תשובהמחצית השקלשולחן גבוהמטה יהודהפתח הדבירמחזיק ברכהפרי מגדיםמשנה ברורהשתילי זיתיםכף החיים (סופר) מור וקציעה
על יורה דעה ש"ךט"זמחצית השקלפרי חדשפתחי תשובהכרתי ופלתישלחן גבוהשבט יהודהמחזיק ברכהפרי מגדיםכף החיים (סופר)בית הלל • בית יצחק • חידושי הרי"םערוגות הבושם
על אבן העזר חלקת מחוקקבית שמואלפתחי תשובהבית הללחידושי הרי"ם
על חושן משפט סמ"עש"ךט"זפתחי תשובהאורים ותומיםנתיבות המשפטקצות החושןחידושי הרי"ם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.