שוחד

שוחד הוא טובת הנאה, בכסף או בשווה כסף, הניתנת בחשאי לנושא תפקיד על מנת שיפעל באופן הנוגד את מטרות תפקידו. מתן שוחד, קבלת שוחד ותיווך לקבלת שוחד הם מעשי שחיתות המטופלים כעבירות פליליותישראל לפי חוק העונשין).

מאפייני שוחד

יסודות עבירת השוחד, כפי שמובאים בסעיף 290 לחוק העונשין:

  • עובד ציבור - על-פי סעיף 34כד לחוק העונשין: "עובד ציבור - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור".
  • לוקח שוחד - התמורה - כל דבר שיש בו משום טובת הנאה.
  • בעד פעולה - נדרש קשר סיבתי בין המתת לבין התפקיד. כלומר, על המתת להיות קשורה לתפקיד של עובד הציבור, מונעת או מושפעת מהתפקיד.
  • הקשורה בתפקידו - גם פעולות אחרות הנעשות בקשר עם התפקיד כל עוד יש זיקה לעובדה שמקבל השוחד מכהן בתפקיד פלוני.
  • בכוונה להשיג תוצאה

כדי שתתקיים עבירת השוחד צריך שיתקיימו לפחות שלושה מן היסודות.[1]

דוגמאות למצבים של מתן שוחד:

  • שוחד לשופט, על מנת שיטה את משפטו לטובת אחד הצדדים.
  • שוחד לאיש ציבור, על מנת שיקבל החלטות בתוקף תפקידו באופן הרצוי לנותן השוחד.
  • שוחד לפקיד רגולציה על מנת שיקל בהפעלת הרגולציה על עסקיו של נותן השוחד, או על מנת שיקשה על מתחריו של נותן השוחד עם השתת פרשנות דווקנית של הוראות הרגולציה.
  • שוחד לממונה על רכש, כדי שיבצע את רכישותיו אצל ספק מסוים.

שיטות למתן שוחד

שוחד ניתן בצורה הברורה ביותר באמצעות העברת כסף מנותן השוחד למקבל השוחד. בצורה פחות ברורה ניתן השוחד בשווה כסף, כגון:

  • שימוש ברכושו של נותן השוחד, כגון הצטרפות לטיסה במטוסו של איש עסקים או בילוי בבית נופש השייך לו.
  • עריכת עסקה שבה ניתנת למקבל השוחד הנחה מופלגת, מעבר למקובל בעסקה מסוג זה.
  • שוחד מיני - קיום יחסי מין בתמורה לקבלת טובת הנאה.
  • יצירת ציפייה להעסקה עתידית על ידי נותן השוחד, בתגמול גבוה, של איש רגולציה או מחוקק לאחר סיום הקדנציה הציבורית שלו.

שיטה קשה לגילוי של מתן שוחד היא ביצוע עסקאות חוקיות לכאורה:

  • העסקת בן משפחה של מקבל השוחד בשכר גבוה, בלי שמשרתו תצדיק שכר כזה.
  • השקעה בעסק של בן משפחה של מקבל השוחד, בלי כוונה לקבל תמורה להשקעה זו.
  • קבלת שירותים מעורפלים, כגון ייעוץ אסטרטגי, ממקבל השוחד לאחר שפרש מתפקידו.

במשפט הישראלי

בחקיקה העוסקת בשוחד ניתן למצוא מרכיבים מחוקים שונים, השפעות ממורשת המשפט העברי, מן המשפט המקובל ומן ההיגיון של חיי היומיום.

תקופת המנדט

החוק הפלילי העות'מאני - סעיפים 67–80 של ספר החוקים הפליליים העות'מאני עוסקים בעבירות השוחד. בסעיף 67 למקבל השוחד יש הגדרה רחבה (ולא רק שופטים ועובדי ציבור) ומטרת הנתינה צריכה להיות על-מנת שיעשה דבר שעליו לא לעשות. הענישה מוגדרת בסעיף 68 שם על מקבל השוחד מוטל עונש של עבודת פרך והחזרת פי שניים ממה שקיבל. נותן השוחד ייתן את סכום השוחד כקנס ובמקרים מסוימים יקבל גם עבודת פרך.

פקודת החוק הפלילי 1936 - הסעיפים העוסקים בעבירות שוחד הם 106–109. בפקודה זו ניתן לראות צמצום של תחולת עבירת השוחד, במובן זה שמדובר באפשרות מתן שוחד לעובדי ציבור בלבד, בניגוד לחוק העות'מאני שכלל גם אנשים פרטיים כפוטנציאל לקבלת שוחד. בפקודה הזו יש עונש אחד גם לנותן השוחד וגם למקבל השוחד ודינו של הפועל בניסיון לשוחד, כמוהו כעבירה המושלמת.

פקודת החוק הפלילי 1944 - עקב קשיים שהתגלו תיקן המחוקק את הסעיף, תוך נתינת פירוט רב לנסיבות השוחד. המטרה העיקרית הייתה להלחם במקבלי השוחד ועל כן החליט המחוקק לוותר על קיום העבירה של מתן שוחד.

המחוקק הישראלי

החוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד), התשי"ב-1952 - הגדרתו של מקבל השוחד הורחבה ולגבי נותן השוחד, הרי שלאחר שב-1944 בוטלה אחריותו, היא הוחזרה ב-1952, אך העונש המרבי שנקבע על נותן השוחד הוא מחצית העונש הצפוי למקבלו.

חוק העונשין, התשל"ז-1977 - סעיפים 290–297: החוק נותן פירוט לעניין לקיחת שוחד ומתן שוחד, תוך שימת דגש על עניין של 'עובד ציבור'. חוק העונשין הגדיר חמישה יסודות לעבירת השוחד: עובד ציבור, לוקח שוחד, בעד פעולה, הקשורה בתפקידו, בכוונה להשיג תוצאה. היסוד הנפשי הדרוש בעבירת השוחד הוא מחשבה פלילית - מודעות בפועל של העבריין לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות. החוק קובע כי המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד, והמציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד. מתווך לשוחד והמקבל טובת הנאה על מנת שיניע עובד ציבור למשוא פנים או להפליה – דינם כלוקח שוחד.

בעקבות חתימת ישראל על אמנת האו"ם נגד שחיתות ובהתאם לאמנה נגד שוחד של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי בדבר המלחמה בשוחד עובדי ציבור זרים בעסקאות בין–לאומיות[2] נוסף בשנת 2008 לחוק העונשין סעיף 291א,[3] האוסר מתן שוחד לעובד ציבור זר. אזרח ישראל ותושב ישראל עומדים לדין על עבירה זו גם אם נעשתה בחו"ל. הרשעה ראשונה לפי עבירה זו נפסקה בשנת 2016, נגד חברה ישראלית שנתנה שוחד לשר הפנים בממלכת לסוטו.[4]

בשנת 2010 החמירה הכנסת את העונשים על עבירות שוחד, ועונש הכליאה המרבי ללוקח שוחד הוגדל מ-7 שנות מאסר ל-10 שנות מאסר.[5] בהנחיות פרקליט המדינה נאמר על כך: "החמרת עונש המאסר מבטאת את חומרת עבירות השוחד, שהינה עבירת השחיתות המצויה במקום הגבוה ביותר במדרג החומרה".[6]

בשנת 1982 פסק בית המשפט המחוזי בחיפה שהכנסה מקבלת שוחד חייבת במס הכנסה.[7] לעומת זאת, הוצאה על מתן שוחד אינה נחשבת להוצאה מוכרת.[8]

שוחד בידי שרים בישראל

השר אריה דרעי נחשד כי קיבל שוחד בסך כולל של 150,000 דולר מאנשי ישיבת 'לב בנים', בין השנים 1984 ל־1990. על פי עד המדינה בתיק, הכספים שולמו בעקבות בקשות מפורשות של דרעי, כאשר הנהלת הישיבה אישרה את העברת הכספים לשם קידום טובות הנאה לישיבה מגורמי שלטון בעתיד. נטען שכספי השוחד הופקדו לחשבונות הבנק של דרעי ושל רעייתו, וכן שימשו לקניית דירות בירושלים ולמימון נסיעות לחו"ל. יחד עמו הועמדו לדין נותני השוחד על פי כתב האישום - אנשי ישיבת לב בנים: יום טוב רובין (גזבר הישיבה), הרב אריה ויינברג (ראש הישיבה) ובנו משה ויינברג. דרעי הורשע בלקיחת שוחד ובעבירות נוספות.[9]

בתחילת 2006 הוגש נגד השר לשעבר שלמה בניזרי כתב אישום, שבו הואשם כי קיבל שוחד בהיקף כולל של מיליוני שקלים ממשה סלע, ובתמורה לכך השתמש בסמכותו כשר בממשלה כדי להיטיב עם סלע, יזם שעסק, בין היתר, בגיוס עובדים זרים לישראל. באפריל 2008 הורשע בניזרי בלקיחת שוחד, והרב אלבז, פטרונו של בניזרי, הורשע בתיווך לשוחד.[10] ערעורם של השניים נדחה בבית המשפט העליון.[11]

במרץ 2014 הרשיע בית המשפט המחוזי את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת הולילנד בעבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים, ונגזרו עליו שש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך מיליון ש"ח, אך לבסוף, ב-29 בדצמבר 2015, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו בפרשת הולילנד, וזיכה אותו מחמת הספק. עם זאת, אולמרט הורשע בגין נטילת שוחד ב"פרשת הזרע", מה שגרר עונש מאסר בפועל של שנה ושבעה חודשים, שאותו החל לרצות ב-15 בפברואר 2016.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • דליה צמריון חלק, עבירת השוחד, אוצר המשפט, התש"ע 2009
  • דליה צמריון חלק, דרוג עבירת השוחד לאור הערך המוגן, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, האוניברסיטה העברית, ירושלים
  • דליה צמריון חלק, "מדרגות סולם השוחד", עורך הדין, כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, אפריל 2010, עמ' 56

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ע"פ 574/81 מ"י נ' שדמי; ע"פ 355/88 לוי נ' מ"י
  2. ^ הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102) (מתן שוחד לעובד ציבור זר), התשס"ח-2008, ה"ח הממשלה 389 מ-11 ביוני 2008
  3. ^ חוק העונשין (תיקון מס' 99), התשס"ח-2008, ס"ח 2168 מ-21 ביולי 2008
  4. ^ ת"פ 57177-11-16 פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה נגד ניפ גלובל בע"מ, ניתן ב-15 דצמבר 2016
  5. ^ חוק העונשין (תיקון מס' 103), התש"ע-2010, ס"ח 2225 מ-4 בפברואר 2010
  6. ^ הנחיה מס' 9.15 - מדיניות הענישה בעבירות שוחד, 11 במרץ 2010]
  7. ^ עמ"ה (חיפה) 13/82‏‎ ‎יצחק פרומקין‎ ‎נגד פקיד השומה חיפה, פ"ד תשמ"ג(1) 410
    אבי נוב, ‏גם על שוחד משלמים מס, באתר גלובס, 2 במאי 2010
  8. ^ סעיף 32(16) לפקודת מס הכנסה
  9. ^ ע"פ 3575/99 אריה דרעי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12 ביולי 2000
  10. ^ ת"פ 2062/06 מדינת ישראל נגד שלמה בניזרי וראובן אלבז
  11. ^ ע"פ 5083/08 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-24 ביוני 2009

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

אהוד אולמרט

אֵהוּד אוֹלְמֶרט (נולד ב-30 בספטמבר 1945) הוא פוליטיקאי ישראלי אשר כיהן כראש הממשלה ה-12 של מדינת ישראל מטעם מפלגת קדימה, בין השנים 2006–2009. קודם לכן היה שר בממשלות ישראל מטעם מפלגות קדימה והליכוד וראש עיריית ירושלים (1993–2003). האירועים הביטחוניים המרכזיים במהלך כהונתו של אולמרט בראשות הממשלה השלושים ואחת היו מלחמת לבנון השנייה, תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, מבצע גשמי קיץ ומבצע עופרת יצוקה. על תפקודו במלחמה ספג ביקורת ממבקר המדינה ומ"ועדת וינוגרד".

בעקבות עדות מוקדמת שנגבתה בפרשת מעטפות הכסף דרשה מפלגת העבודה, השותפה העיקרית בקואליציה, את התפטרותו והוא התפטר מתפקיד ראש הממשלה. במרץ 2015 הורשע בפרשה זו בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובהמשך נגזרו עליו 8 חודשי מאסר וקנס. במשפט נוסף הורשע בקבלת שוחד ב"פרשת חברת הזרע" ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים. נגזר עליו גם חודש מאסר בפועל נוסף, בגין שיבוש מהלכי משפט. ב-2 ביולי 2017 סיים לרצות את עונש המאסר לאחר שנוכה שליש ממנו. אולמרט הוא ראש ממשלת ישראל היחיד שהורשע בעבירה פלילית.

אורי לופוליאנסקי

אורי לופוליאנסקי (נולד ב-1951) הוא ראש עיריית ירושלים לשעבר, מייסד ויו"ר אגודת "יד שרה".

אריה דרעי

אריה מכלוף דרעי (נולד בט' באדר א' ה'תשי"ט, 17 בפברואר 1959) הוא פוליטיקאי ישראלי, ממייסדי מפלגת ש"ס ומכהן מטעמה כחבר הכנסת, שר הפנים, שר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל וחבר הקבינט המדיני ביטחוני. בעבר כיהן כשר הכלכלה. בשנת 1999 הורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, נידון למאסר של 3 שנים (מתוכן ריצה שנתיים בפועל) והוטל עליו קלון. בסוף 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, חזר להנהגת ש"ס, הוצב מטעמה במקום השני ונבחר לכנסת. במאי 2013 מונה שוב ליו"ר תנועת ש"ס.

דרעי הוא השר היחיד שלאחר שישב בכלא חזר לכהן כשר בממשלה.

בומרנג (קומיקס)

בומרנג (באנגלית: Boomerang, בומרנג) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס ספיידרמן ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת Tales to Astonish #81 מיולי 1966 ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

בומרנג הוא האלטר אגו של פרדריק "פרד" מאיירס, אמריקאי-אוסטרלי, שלאחר קריירת בייסבול קצרה פיתח את כישרונו והפך לרוצח שכיר עצמאי. הכינוי שאימץ לעצמו, בומרנג, נקרא על שם הנשק העיקרי שלו - בומרנגים קטלניים. פרט לעובדה כי הם קרובי משפחה, עברם של סאנדמן ובומרנג דומה: שניהם היו ספורטאים שסולקו מלימודיהם לאחר שקיבלו שוחד. על אף שנאבק במספר גיבורי-על והופיע בהרצות קומיקס רבות, בומרנג מזוהה כנבל של ספיידרמן.

ג'ק פלאג

ג'ק פלאג (באנגלית: Jack Flag) הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת Captain America #434 מדצמבר 1994 ונוצרה על ידי הכותב מארק גרונוולד והמאייר דייב הובר.

ג'ק פלאג הוא האלטר אגו של ג'ק האריסון, שיחד עם אחיו דרייק היה חבר בקו החם כחלק ממשמר אזרחי אותו ארגנו בעיר הולדתם לצורך תמיכה בפועלו של קפטן אמריקה. דרייק הותקף בידי חבורת פושעים ולא יכול היה להשתמש עוד ברגליו. לאחר המתקפה, שני האחים גילו כי חבורת הנחשים הסתננה לעיר הולדתם והם ניסו ליצור קשר עם רשויות החוק, אך אלה האחרונים קיבלו שוחד מקבוצת הנבלים ונמנעו מלהתערב. כועס מההתעלמות לפנייתו, ג'ק החל להתאמן באמנויות לחימה והרמת משקולות כדי להלחם בחבורת הנחשים לבדו. הוא נטל לעצמו תחפושת שחשב שתגרום לקפטן אמריקה להתגאות בו והחל ללחום בפשע כג'ק פלאג.

בתקופת מלחמת האזרחים של מארוול, ג'ק פלאג הופך למטרתה של קבוצת ת'נדרבולטס באשמת הפרה של חוק רישום העל-אנושיים. הוא מצליח להביס כמעט את כל חברי הקבוצה, אך נדקר לבסוף בגבו בידי בולזאיי בזמן שנמלט, ונדמה כי נותר משותק.

בהמשך, ג'ק נראה בכיסא גלגלים כשהוא מוביל קבוצת אסירים לנגד צבאו של בלאסטאר באזור השלילי. הוא נמלט עם קבוצת שומרי הגלקסיה, ועמוד השדרה שלו מתוקן בידי המכשור הרפואי המתקדם שבבסיסם בחלל. לבסוף, הוא מצטרף לקבוצה במהלך אירועי מלחמת המלכים.

הולילנד

הולילנד הוא כינויו של מתחם מגורים שהוקם בדרום ירושלים, בפסגת רכס המתנשא מול שכונת מלחה, ברום של כ-770 מטר מעל פני הים. המתחם גובל בשכונות בית וגן מצפון ורמת שרת ממערב, ובכביש בגין ועמק הצבאים ממזרח.

המתחם קרוי בשם המלון שהיה קיים במקום בו נבנה. המתחם בולט באופן חריג על פני קו הרכס של ירושלים, בניגוד למקובל לגבי בנייה לגובה בירושלים.

הלבנת הון

הלבנת הון היא ביצוע פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה - בעבירות מקור (כגון סחר בסמים, סחיטה, ניהול וארגון הימורים בלתי חוקיים, שוחד, סחר בנשק, סחר בבני אדם וכדומה), וזאת במטרה להסתיר או להסוות את מקורו של הרכוש, את זהות בעלי הזכויות בו, או את מיקומו, להטמיעו ברכוש לגיטימי ולהכינו לשימוש חוזר. בדרך זו ניתן להפוך "הון שחור", שהוא כסף שמקורו בעבירות חמורות, לכסף לגיטימי. בהתאם לחוק איסור הלבנת הון והצווים מכוחו, הלבנת הון היא עבירה פלילית.

כיום מוסדר תחום איסור הלבנת הון בצורה גלובלית, תוך שיתוף פעולה קפדני בין הרשויות בכל העולם, ועל רקע הדרישות שקבע הארגון הבינלאומי FATF - Financial Action Task Force שבו שותפה גם מדינת ישראל.

הלבנת הון עלולה לפגוע ביציבות של כלכלת מדינות רבות, יציבות המשטר, סיכונים לסקטור הפיננסי, פגיעה בשוק החופשי, וכן עלולה לגרום ללחץ בינלאומי על העסקים במדינה, ופגיעה במוניטין של המדינה.

המאבק בהלבנת הון מהווה אמצעי להקטנת המוטיבציה של העבריין לבצע עבירות ומאפשר פעולה נגד ראשי הפשיעה החמורה.

נהוג לזהות בהלבנת הון שלושה שלבים:

שלב ההרשמה Placement - השלב בו מוחדר הכסף אל תוך המערכת הפיננסית.

שלב הריבוד Layering - השלב בו נעשות פעולות לטשטוש מקורו של הכסף.

שלב ההטמעה Integration - השלב בו נמשך הכסף בצורתו החדשה, ה"מולבנת", על מנת לשמש את העבריין לניהול אורח חיים נורמטיבי.תחומי הפשיעה העיקריים הם לצורכי ארגוני פשיעה, שוחד ושחיתות, זיוף ומרמה, מימון טרור, הימורים, סחר בסמים, ואלימות.

דפוסי הלבנת הון העיקריים הם שימוש במזומן, העברות בינלאומיות, שימוש בנותני שירותי מטבע (צ'יינג'ים), ושימוש בחברות קש. כמו כן, שימוש בנדל"ן, הלוואות, ובעמותות וגמ"חים.

המנהל האזרחי

המִנְהַל האזרחי (בר"ת: מנהא"ז) הוא גוף צבאי שמנהל מטעם מדינת ישראל את הפעילות האזרחית (הלא-צבאית) בשטחים שישראל כבשה אך לא החילה עליהם את סדרי המינהל והשיפוט שלה. בחודשים שלאחר מלחמת סיני ברצועת עזה ובסיני ומאחרי מלחמת ששת הימים ועד נובמבר 1981, הייתה האכלוסיה הפלסטינית כפופה למנהל תחת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים. בנובמבר 1981, עם מינוי פרופ' מנחם מילסון לראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, הופרד המינהל האזרחי מהממשל הצבאי והוכפף ישירות לשר הביטחון.ראש המנהל האזרחי הנוכחי הוא תת-אלוף רסאן עליאן. הוא כפוף למתאם פעולות הממשלה בשטחים.

חבר הכנסת

חבר הכנסת הוא אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות.

כחלק מחברותם בכנסת, משמשים חברי הכנסת גם כחברים בוועדות הכנסת, ויכולים לכהן גם כשרים או כסגני שרים בממשלה. ראש הממשלה וממלא מקומו חייבים לכהן גם כחברי הכנסת.

יוניברסל מיוזיק גרופ

יוניברסל מיוזיק גרופ (באנגלית: Universal Music Group; בתרגום לעברית: קבוצת המוזיקה יוניברסל) היא אחת מחברות התקליטים הגדולות בתעשיית המוזיקה בעולם כיום ונמנית עם וורנר מיוזיק גרופ וסוני מיוזיק ב"שלוש הגדולות" - שלוש חברות התקליטים השולטות בשוק המוזיקה העולמי. בסיסה בסנטה מוניקה, קליפורניה, ארצות הברית, והיא מפעילה חברות קטנות יותר ולייבלים במקומות רבים בעולם. סניפי יוניברסל נמצאים בערים כמו: יוניברסל סיטי, סנטה מוניקה, נאשוויל, לונדון, פריז ורומפורד. בשנת 2004 היא נמכרה לחברת התקשורת הצרפתית ויונדי שכיום מחזיקה ב 100% ממניותיה.

בין האמנים החתומים בחברה: אבבא, אמינם, אייקון, אשנטי, אשלי סימפסון, אריקה באדו, בון ג'ובי, בלאק אייד פיז, בלינק 182, ג'ה רול, ג'י יוניט, גוון סטפאני, דאפי, דימה בילאן, הובסטנק, הקילרס, ואן ריפאבליק, יו 2, טוקיו הוטל, טיילור סוויפט, כריסטינה מילאן, ליידי גאגא, דמי לובאטו, ליל ויין, לורד, מוב דיפ, מריה קארי, ניק ג'ונאס, מרילין מנסון, מת'וד מן, נאס, נו דאוט, סאם 41, סטיבי וונדר, סלאש, סנופ דוג, פול אאוט בוי, קווינס אוף דה סטון אייג', קמיליונר, קניה וסט, קרייג דייוויד, ריהאנה, D12 ,Pussycat Dolls ,TYP סימורלי, ג'נקרלוס קנלה, שולם למר.

בחברה חתומים גם מספר ישראלים, ובהם: אסף אבידן, סטטיק ובן-אל תבורי והצמד הישראלי TYP, שהוחתמו בחברה וסומנו בידיה כ"דבר הגדול הבא".

מונסטון (קומיקס)

מונסטון (באנגלית: Moonstone, בתרגום לעברית: "אבן הירח") היא דמות בדיונית של נבלת-על המופיעה בחוברות הקומיקס האוונג'רס האפלים ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Captain America #192 מדצמבר 1975 ונוצרה על ידי הכותב מארב וולפמן והמאייר פרנק רובינס.

מונסטון היא האלטר אגו של קרלה סופן, בתו של משרת אחוזה מואן נייס, קליפורניה. לאחר מות אביה, אמה עבדה בשלוש עבודות כדי לעזור לבתה לעבור את שנות המכללה, וקרלה נשבעה שלא להגיע למצב כמו של אמה - כלומר לשים את מאוויי אחרים לפני אלה שלה. למרות שסיימה לימודי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה בהצטיינות, קרלה לא אהבה להיות תלויה במטופליה כמקור הכנסה, והיא החלה בקריירת פשע כעוזרתו של דוקטור פאוסטוס, אויבו של סטיב רוג'רס - גיבור-העל הידוע בכינוי קפטן אמריקה. בלומדה אודות לויד בלוך - מונסטון המקורי - היא הפכה לפסיכולוגית שלו ותמרנה אותו לדחות מעליו את מקור כוחותיו - אבן חן חייזרית בעלת כוחות בלתי יתוארים. היא השיגה לעצמה את האבן ושאבה אותה לתוכה כדי לקבל את כוחותיה. במהלך אירועי "שלטון אפל" התגלה כי לפני שהפכה לחברת ת'נדרבולטס, היא חנקה את אמה למוות ושרפה את ביתם.מונסטון גויסה לקבוצת אדוני הרשע, ונלחמה לצידם נגד האוונג'רס. לאחר שנלחמה נגד קפטן מארוול היא נותרה משותקת לזמן מה ואף שקלה לפרוש מקריירת הפשע שלה. כאשר מונסטון המקורי חטף אותה, היא נלכדה ובחרה לרצות את זמן המאסר שלה ולנטוש את חיי הפשע. בזמן שברון זמו הקים קבוצת נבלי-על שישמשו תחלופה לגיבורי-העל, הוא הבריח את מונסטון מהכלא, ובלית ברירה היא שבה לחיי הפשע כחברה בקבוצת ת'נדרבולטס תחת הכינוי מטאוריט.

לאחר אירועי מלחמת האזרחים של יקום מארוול, מונסטון שימשה כמנהיגת השטח של קבוצת ת'נדרבולטס, וזאת כאשר נורמן אוסבורן המטורף אילץ אותה להצטרף באמצעות שוחד. הוא אף מגייס אותה לקבוצת האוונג'רס האפלים שלו במהלך אירועי "שלטון אפל", והיא משמשת כמתחזה לגברת מארוול.

ספירו אגניו

ספירו תאודור אגניו (באנגלית: Spiro Theodore Agnew‏; 9 בנובמבר 1918 - 17 בספטמבר 1996) היה סגן נשיא ארצות הברית בתקופת כהונתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בשנים 1969–1973. לאחר הצלחה מטאורית וקריירה מרשימה, הוא נאלץ להתפטר מתפקידו ולפרוש מהחיים הפוליטיים ב-1973 עקב אישומים בהעלמת מס ובלקיחת שוחד בעת שכיהן כראש הממשל של מחוז בולטימור, מושל מרילנד וסגן נשיא.

צבי בר

צבי בר (ברזאני; נולד ב-8 באוקטובר 1935) כיהן כראש העירייה הרביעי של רמת גן בשנים 1989–2013, וקודם לכן שימש כניצב במשטרת ישראל וכאלוף-משנה בצה"ל. נדון לשלוש שנות מאסר באשמת קבלת שוחד.

קבוצת העבודה

קבוצת העבודה (בסלובקית: Pracovna Skupina) הייתה קבוצה מחתרתית מקרב יהודי סלובקיה שפעלה מלחמת העולם השנייה במטרה להציל יהודים ולהפיץ מידע על גורלם של היהודים ששולחו לפולין. עודדה בריחת יהודים ועסקה בהברחתם, עודדה הקמת מחנה עבודה למטרת הצלה, קיימה משא ומתן להצלת יהודים תמורת שוחד ויזמה את תוכנית אירופה להצלת שרידי יהדות אירופה.

ראש עירייה

ראש עירייה (מכונה לעיתים "ראש עיר") הוא תוארו של בעל תפקיד העומד בראש העירייה - הגוף שנבחר במדינות דמוקרטיות על ידי תושבי העיר לשם ניהולה, או שממונה על ידי הממשל במדינות בעלות שיטת משטר שאיננה דמוקרטית.

בראש רשויות מקומיות קטנות מעיר ניצב בעל סמכות דומה: ראש מועצה מקומית (בראשות מועצה מקומית) וראש מועצה אזורית (בראשות מועצה אזורית).

שדלנות

שַׁדְלָנוּת (באנגלית: Lobbying) היא פעילות שמטרתה להשפיע ברשויות השלטון, במטרה לגרום לנבחרי ציבור (לרוב חברי פרלמנט) לפעול, לקדם ולהצביע בעד מדיניות או הצעת חוק ששוכר השירות מעוניין בה.

העוסק בשדלנות קרוי שַׁדְלָן (לוֹבִּיסְט). מרבית הלוביסטים פועלים תמורת תשלום, אך חלקם פועלים בהתנדבות מטעמים אידאולוגיים או הומניים. השדולה היא לרוב כלי בידי קבוצות אינטרס לשרת את מטרותיהם. פעמים רבות מדובר בחברות מסחריות, הפועלות לקדם חוקים ותקנות שיפעלו לטובתן, כגון הגבלת תחרות, הפחתת מיסים, צמצום רגולציה או הגברת רגולציה על מתחרים וכיוצא בזה. עם זאת, יש גם שדלנים שפועלים מטעמם של גופים ללא מטרות רווח ועמותות.

יש הטוענים כי אף שלרוב מדובר בפעילות חוקית, יש בכך טעם לפגם והעמקה של אי השוויון, מכיוון שככל שלחברה מסחרית או קבוצה יש יותר אמצעים, כך פתוחות בפניה האפשרויות לשכור שדולה ובכך להיטיב עוד יותר את מצבה. כמו כן נטען כי השדלנות היא בבחינת "פרצה קוראת לגנב" - בניסיונם לשדל את מקבלי ההחלטות הציבוריים עלולים לוביסטים גם לפתות אותם בדרכים בלתי לגיטימיות ואף בלתי חוקיות כגון הצעה למתן שוחד, טובות הנאה או תגמול עקיף אחר (כגון משרה בכירה לאחר סיום כהונת נבחר הציבור, כתבה אוהדת בתקשורת וכו') תמורת תמיכתם. מסיבות אלה נחקקו בחלק ממדינות המערב חוקים שמטרתם לצמצם את הקשר בין הון ושלטון בעזרת הגבלת חופש הגישה של השדולות אל מקבלי ההחלטות בגופים הציבוריים.

שחיתות

שחיתות היא מושג רחב הכולל בתוכו גם שחיתות שלטונית אך אינו מוגבל רק לה. בשיח הפילוסופי, התאולוגי והמוסרי, שחיתות היא חוסר טוהר רוחני או מוסרי או סטייה מן הנדרש הנעשית על ידי אדם בעמדות שלטון או סמכות. שחיתות יכולה לכלול פעילויות רבות כגון שוחד ומעילה. בעברית משמעות המילה שחיתות היא "קלקול, השחתה, ניוון מוסרי, שחיתות המידות." המילה שימשה את אריסטו וגם את קיקרו שקישר אותה למושגים של שוחד וזניחת ההרגלים הטובים.

שלמה בניזרי

שלמה בניזרי (נולד ב-7 בפברואר 1961; כ"א בשבט ה'תשכ"א) כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת ש"ס, מהכנסת השלוש עשרה ועד לכנסת השבע עשרה, והיה סגן שר הבריאות, שר הבריאות ושר העבודה והרווחה. חדל מלכהן כחבר הכנסת לאחר שב-2008 הורשע בקבלת שוחד, בהפרת אמונים ובשיבוש הליכי משפט, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל, מתוכן ריצה שנתיים וחצי.

תאוות בצע

תאוות בצע היא תשוקה עזה וכמיהה לכסף ועושר חומרי. תאב בצע רואה בעושר כמטרה ולא כאמצעי. תאוות הבצע היא אחד משבעת החטאים של הנצרות הקתולית. תאב בצע מסוגל לפעמים להפעיל אמצעים בלתי-כשרים על מנת להגדיל את הונו האישי. תאוות בצע יכולה לבוא לידי ביטוי בקבלת שוחד וטובות הנאה, למשל.

סמל מובהק לתאוות בצע ותוצאותיה הוא המלך מידאס מהמיתולוגיה היוונית, שביקש מדיוניסוס שכל מה שייגע בו יהפוך לזהב. בתחילה היה מידאס מרוצה מיכולת זו, הוא הפך מספר דברים לזהב, ושמח מהתעשרותו הצפויה, אולם עד מהרה החל להתחרט על משאלתו זו. מידאס לא היה יכול עוד לאכול או לשתות, מכיוון שבכל פעם שנגע בשתייה או מזון, הם הפכו לזהב. כאשר ניגשה בתו לנחמו, נגע בה בטעות, והפך אותה לזוועתו לפסל זהב.

ביהדות, הדיבר האחרון מעשרת הדברות, לא תחמוד, נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאיים, כמו גזל, גניבה, שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, ריבית וכדומה. בעל ספר משלי מגנה את התכונה כשלעצמה (משלי, א', י"ט; משלי, ט"ו, כ"ז), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם (ירמיה, ו', י"ג; ירמיה, ח', י'). במקרא, יתרו יועץ למשה למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע (שמות, י"ח, כ"א). בספר שמואל א', פרק ח', פסוק ג' מסופר על בניו של שמואל הנביא, השופטים, שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.