שואת יהודי ליטא

שואת יהודי ליטא התחוללה בחודשים יוני עד דצמבר 1941. המעטים ששרדו מקרב יהדות ליטא היו הנמלטים ליערות ואותם שהצליחו להסתתר אצל קרובים ליטאים.[1][2][3] על פי מחלקת הסטטיסטיקה הליטאית ליטא מנתה בין 203,000 ל-207,000 יהודים עד ה-1 בינואר 1941.[4] על פי ספרות המחקר, אוכלוסיית היהודים בליטא מנתה כמאתיים ועשר עד מאתיים ועשרים אלף נפש. מספר היהודים ששרדו בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית בליטא בתום המלחמה נאמד בכ-8,000 נפש.[5] הרציחות ההמוניות של היהודים בליטא היו תקדים בהיסטוריה של ליטא, במספר הרוגים הרב בזמן כה קצר.[3]

Map used to illustrate Stahlecker's report to Heydrich on January 31, 1942
מפת אומדני היהודים שנרצחו במחוזות ליטא בדין וחשבון שנשלח לריינהרד היידריך, 1942
WW2-Holocaust-ROstland big legend
מפת השואה באוסטלנד שהייתה חלק מליטא
Bundesarchiv Bild 183-L19427, Litauen, brennende Synagoge
גרמנים וליטאים צופים בבית כנסת עולה בלהבות, ליטא, יוני 1941
NaxalatJicxak003
אנדרטה לזכר יהודי ליטא שנספו בשואה, בבית הקברות נחלת יצחק

כיבוש ליטא על ידי ברית המועצות

ביוני 1940, סמוך לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכבשה ליטא על ידי ברית המועצות, כפי שהוסכם בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. בתקופה זו עלתה לשלטון ממשלה ליטאית-קומוניסטית בחסות ברית המועצות. השלטון החדש הלאים רכוש רב ושלח רבים מבני-מעמד הבורגנות למחנות בסיביר, ביניהם כ-5,000 יהודים.

אף על פי שהיהודים היו הגרעין הקשה של המפלגה הקומוניסטית במחתרת, לא זכו הקומוניסטים היהודים לכוח ממשי בשלטון החדש. עם זאת, הליטאים זיהו את היהודים עם המשטר החדש, שנוא-נפשם, אשר נתפש בעיניהם ככיבוש סובייטי זר. בתקופה זו הוצאה התנועה הציונית אל מחוץ לחוק, וכל בתי-הספר שלימדו בעברית נאלצו לעבור ללימוד ביידיש. הקומוניסטים רדפו את הישיבות (לפחות חלק מהישיבות המשיכו בלימוד באופן מחתרתי), ורבים מבני הישיבות הוגלו לסיביר.[6]

בתקופת השלטון הסובייטי הנפיק צ'יאונה סוגיהארה סגן הקונסול היפני ויזות מעבר רבות, ובעזרתן נמלטו אלפי יהודים ליפן.

כיבוש ליטא על ידי גרמניה הנאצית

ב-22 ביוני 1941, שנה אחרי הכיבוש הרוסי של ליטא, במבצע ברברוסה, פלשו כוחות של גרמניה הנאצית לליטא, שברשות ברית המועצות.

כוחות הכיבוש הגרמנים התקבלו בליטא באהדה כגיבורים, וזאת לעומת סלידתם של ההמונים מן הכיבוש הרוסי הסובייטי. מכוחה של התעמולה הגרמנית, ליטאים רבים ראו בגרמנים כמקימים החדשים של עצמאות ליטא.[7] הליטאים שיתפו פעולה עם שלטונות הכיבוש הגרמני. חלקים ניכרים מהעם הליטאי הביעו את רגשותיהם האנטישמים כלפי העם היהודי בנוכחות הציבור הרחב. הגרמנים ניצלו זאת לטובתם וביצעו כמה פעולות משמעותיות כנגד הממשל הליטאי. למשך זמן מה נראה כי הגרמנים יאפשרו שלטון עצמאי בליטא,[7] אך, בין ספטמבר לאוגוסט פוזרו כל הארגונים הממשלתיים בליטא כאשר גרמניה צברה כוח רב.[7] פעולות אלו גרמו להרס השלטון העצמי בליטא עד לחיסולו.[7]

השמדת הקהילה היהודית

לאחר כניסת הגרמנים לליטא החל גל של פגיעות ורציחות של יהודים. רובן בוצעו על ידי יחידות האיינזצקומנדו 3 של האיינזצגרופה A, בסיוע נרחב של ארגונים ליטאיים פרו נאציים ומשטרת הסדר הליטאית. אנשי האיינזצגרופה הכינו תוכנית חיסול מאורגנת של יהדות ליטא ועל פי "לוח זמנים מדויק". הקורבנות היהודים אותרו, נעצרו, הושפלו ברחובות במעין תרגילי סדר או ריקוד, והובלו לאתרי הרצח ההמוניים על ידי ליטאים, שחלקם היו אנשי משטרת העזר הליטאית וזאת כאשר המוני אזרחים צופים בהם, ומביעים הנאה מהמחזה.[8] במבצעים המאורגנים היטב, בחודשים יולי-אוגוסט 1941 נרצחו רובם של יהודי הערים והעיירות, ובספטמבר-נובמבר 1941 נרצחו מרבית יהודי הערים הגדולות. פעולות הרצח סוכמו בדין וחשבון מפורט שחיבר מפקד איינזצקומנדו 3, קרל יגר.

ב-2016 פרסמה הסופרת הליטאית רוטה ונאגייטה ספר שנוי במחלוקת ספר בשם "Mūsiškiai: Kelionė su priešu" (תרגום חופשי: "משלנו: מסע עם האויב"), נכתב לפי תחקיר שנעשה בשיתוף פעולה עם אפרים זורוף שעורר סערה בדעת הקהל בליטא כשהציף את הטענה לפיה התייחדה שואת יהדות ליטא בכך שהטבח העיקרי במדינה נעשה בידי שכניהם הליטאים של היהודים. הסערה התעוררה, בין היתר, משום שהספר מציג רק פן אחד של האירוע, ומתעלם מההיקף הנרחב של הצלת יהודים על ידי ליטאים בתקופת השואה.

תיעוד והנצחה

לאחר המלחמה החל איסוף עדויות של ניצולי שואת יהודי ליטא. אוסף משמעותי הוא אוספו של לייב קוניוחובסקי (Leyb Koniuchowsky) מאליטוס, ניצול מגטו קובנה. קוניוחובסקי אסף מיד בתום המלחמה מעל 150 עדויות כתובות של עדי ראייה וכן תצלומים ומפות.

ראו גם

לקריאה נוספת

מקורות

  • נתן כהן, יומנים מליטא - חיי היומיום והגורל היהודי, בשביל הזיכרון, 13, תשנ"ו-1996, עמ' 24–26.
  • נתן כהן, ימיו האחרונים של גטו וילנה - דפים מיומן, יד ושם, ל"א, תשס"ג-2003, עמ' 13–46.

מחקרים

  • רוטה ונאגייטה ואפרים זורוף, מסע עם האויב, תרגמה מאנגלית: צילה אלעזר, הוצאת ידיעות ספרים, 2018.
  • ישראל גוטמן (עורך), האנציקלופדיה של השואה, ירושלים: הוצאת יד ושם, ותל אביב: ספרית פועלים, 1990.
  • יהושע הוטנר, על יהודי פולין בין שתי המלחמות : המנהיגות היהודית הרבנית והמנהיגות הכללית בפולין וליטא הפולנית כולל גליציה בתקופה שבין 1914–1945, סיני, קל"ח, תמוז-אלול תשס"ו-2006, עמ' קיג-קכד. ‬
  • דב לוין, הכחשת השואה, דיסאינפורמציה וצורות חדשות של אנטישמיות בארצות הבלטיות (1945–1995), נתיב, 3, 19, תשס"ו-2006, עמ' 3–9. ‬
  • דב לוין, דב, המערך הרפואי של יהודי הארצות הבלטיות בשואה, 1941-1945, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 12, ה, תשסא, עמ' 155–166.
  • עקיבא סלע, הנצחת זיכרון השואה באמצעות אנדרטאות בליטא ובישראל, דרך אפרתה, י"ג, תשס"ט-תש"ע-2010, עמ' 285–301.
  • מיכאל אברהם, מה אקוב לא קבה א-ל, ומה אזעום לא זעם ה’ (דיון בדיני ממונות בגטו קובנא), צהר, כ', תשס"ה-2005, עמ' 9–19. ‬
  • פנינה מייזליש, ’המזרחי’, ’תורה ועבודה’ ותנועות הנוער שלהן בפולין ובליטא בתקופת השואה ואחריה (1939–1949), ‬מאה שנות ציונות דתית, ב, תשס"ג-2033, עמ' 189–244 .‬
  • יצחק ארד, רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941–1944), דפים לחקר השואה, י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 135–156.
  • לאה לנגלבן, מורים עבור כיכר לחם : פעילות חינוכית בגטו סלובודקה 1941–1944, הגיגי גבעה, י', תשס"ב-2002, עמ' 151–171.‬
  • לאה לנגלבן, "תמיד להישאר בן אדם" - חיים של תורה בגיטו קובנה (1941–1944), הגיגי גבעה, ד', תשנ"ו-1996, עמ' 227–266. ‬
  • כריסטוף דיקמן, ‬המלחמה ורצח יהודי ליטא, בתוך: מדיניות ההשמדה הנאצית, 1939-1945, תשס"א-2001, עמ' 277–315.
  • ‫יצחק ארד, הארכיון המחתרתי של גטו וילנה, בתוך: מגניזה לציוני דרך היסטוריים, תשנ"ז-1997, עמ' 151–160.‬
  • ‫איה בן-נפתלי, ‏ההיסטוריה של המשטרה היהודית בגיטו קובנה, משואה כ"ד, תשנ"ו-1996, עמ' 240-250

.‬

  • איה בן-נפתלי, "הפורט התשיעי" - קורות אתר ההרג, משואה, כ"ז, תשנ"ט-1999, עמ' 283–301. ‬
  • שרה שנר-נשמית, ‬רוצחים וחסידי אומות העולם ליטאיים, דפים לחקר תקופת השואה, י"ד, תשנ"ח-1998, עמ' 273–312.‬
  • ויגנטס וריקיס, מ"ירושלים דליטא" עד פונאר : יחסי ליטאים-יהודים בפרספקטיבת השואה, בשביל הזיכרון, 39, תשס"א-2001, עמ' 9–19. ‬
  • דוד אליהו פישמן, אודים מוצלים מאש : הצלת אוצרות התרבות היהודיים בוילנה, מדעי היהדות, 37, תשנ"ז-1997, עמ' 39–52.

ביידיש

  • ‫דוד-הירש רוסקיס, "צום מאמענט" : ד"ר צמח פעלדשטיינס עדיטאריאלן אין ווילנער געטא, 1942-1943, יווא בלעטער, 3, 1997, עמ' 114–205.
  • דב לוין, דב, צו דער געשיכטע פון דער יידישער פאליציי אין קאוונער געטא, ייווא בלעטער, 3, 1997, עמ' 208–295. ‬

באנגלית

    David Bankier, Expulsion and Extermination: Holocaust Testimonials from Provincial Lithuania, Jerusalem: Yad Vashem, 2011

באנגלית (מתורגם מליטאית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פורת, דינה (2002):השואה בליטא (באנגלית)
  2. ^ מקווין, מיכאל (1998):The Context of Mass ליטא: מוקד שואה(באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 שואה בליטא: השלכות. (באנגלית)
  4. ^ יצחק ארד, רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941–1944), דפים לחקר השואה, י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 136
  5. ^ ראו: דב לוין, הערך: ליטא,האנציקלופדיה של השואה, עמ' 638.
  6. ^ בצלאל לנדוי, ישיבות ליטא ופולין - מוולוז'ין ועד השואה, באתר דעת
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 שואת יהודי פולין (באנגלית)
  8. ^ ראו: דב לוין, הערך: ליטא, האנציקלופדיה של השואה, עמ' 638.
אליטא

אליטא (בליטאית: Alytus, בפולנית: Olita, ברוסית: Олита, בבלרוסית: Аліта, ביידיש: אליטע, בגרמנית: Aliten) היא בירת מחוז אליטא בדרום ליטא, על גדות נהר הניֶימן ועל הדרכים הראשיות לווילנה, לקובנה ולבלארוס. בעיר מוזיאון המוקדש לוותיקי מלחמת אפגניסטן.

בירז'

בירז' (בליטאית: Biržai (מידע • עזרה), בירז'אי; ביידיש: בירזש) היא עיר קטנה במחוז פוניבז' שבצפון ליטא המשמשת כמרכז המנהלי של מחוז המשנה בירז'. בבירז' התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

דוסיאט

דוסיאט (בליטאית: Dusetos (מידע • עזרה), דוסטוס, בפולנית: Dusiaty, דוסיאטי; ביידיש: דוסיאַט) היא עיירה במחוז אוטנה שבליטא, כ-30 ק"מ מערבית לזרסאי, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

השם "דוסיאט" מתועד מהמאה ה-13. בשנת 1686 הוענקו ליישוב זכויות עיר. בעיירה, השוכנת על גדת אגם סראטי (Sartai), הוקם פארק.

וילקי

וילקי (בליטאית: Vilkija (מידע • עזרה), וילקיה; בפולנית: Wilki) היא עיירה במחוז קובנה שבליטא, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.

וילקי נזכרת לראשונה בשנת 1364, ובהמשך הוענקו לה זכויות עיר.

וקשנה

וֶקְשְׁנֶה (ביידיש: וועקשענע; בליטאית: Viekšniai להאזנה (מידע • עזרה), וייקשניאי; בפולנית: Wieksznie) היא עיירה במחוז טלז שבליטא, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.

וקשנה נזכרת לראשונה במאה ה-9, ובשנת 1725 הוענקו לה זכויות עיר.

טאורגה

טאורגה (בליטאית Tauragė; ביידיש טאווריג; בגרמנית Tauroggen, בפולנית Taurogi) היא עיר קטנה במערב ליטא בסמוך לגבול עם מחוז קלינינגרד, על נהר היורה. בירת מחוז טאורגה. אוכלוסייתה נאמדה בשנת 2008 ב-27,816 תושבים.

טרשקון

טרשקון (בליטאית: Troškūnai (מידע • עזרה), טרושקונאי; בפולנית: Traszkuny, טרשקוני; ביידיש: טראשקון) היא עיירה במחוז אוטנה שבליטא, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

העיירה נוסדה בסוף המאה ה-17 בידי ולדיסלאב סוקולובסקי, אשר ייסד במקום כנסייה ומנזר.

יאנובה

יאנובה (גם ינבה; ביידיש: יאנאווא; בליטאית: Jonava; בפולנית: Janów; ברוסית: Ёнава; לעיתים נכתב Jonawa) היא עיר בת כ-35,000 תושבים במרכז ליטא, במחוז קובנה. לפני השואה הייתה זו עיירה יהודית מובהקת: ב-1893 היה אחוז היהודים מבין תושביה 92%, וערב שואת יהודי ליטא - כ-65% (2,700 יהודים).

לזדיי

לזדיי (בליטאית: Lazdijai (מידע • עזרה); בפולנית: Łoździeje, לוז'דז'ייה; ביידיש: לאַזדיי) היא בירת מחוז המשנה לזדיי במחוז אליטא בדרום ליטא, בסמוך לגבול פולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

סלנט

סלנט (Salantai; ביידיש: סאַלאַנט) היא עיירה באזור ז'מוט שבצפון מערב ליטא. הקרויה על שם נהר סלנטס העובר דרכה.

פבראדה

פבראדה (בליטאית: Pabradė (מידע • עזרה); בפולנית: Podbrodzie, פודברודז'יה; ביידיש: פּאָדבראָדז) היא עיירה במחוז המשנה שווינציאן שבמחוז וילנה בליטא, בסמוך לגבול בלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

פוניבז'

פּוֹנֵיבֵז' (בליטאית: Panevėžys (מידע • עזרה), פָּנֵבֶזִ'יס; ביידיש: פּאָנעװעזש) היא העיר החמישית בגודלה בליטא. שטחה הוא כחמישים קמ"ר ואוכלוסייתה מעל 119,000 איש (2004), רובם ליטאים. העיר שוכנת במישור של נהר הנבז'יס (Nevėžis). שם העיר פירושו "על הנבז'יס".

פוניבז' נמצאת במרכז ליטא, במחצית הדרך בין ריגה לבין וילנה, שתי הערים הגדולות ביותר בקרב המדינות הבלטיות. מיקומה הגאוגרפי מקל על התחבורה ממנה באמצעות דרכים מהירות ומסילות רכבת לערים אחרות בליטא וחזרה, וכן לקלינינגרד, עיר הבירה של מחוז קלינינגרד, מובלעת רוסית השכנה לליטא.

פסווליס

פסווליס (בליטאית: Pasvalys (מידע • עזרה); בפולנית: Poswol, פוסבול; ביידיש: פּאָסװאָל) היא בירת מחוז המשנה פסווליס במחוז פוניבז' בצפון ליטא. בעיירה, השוכנת על גדת נהר סבאליה (Svalia), התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

קדאיניאי

קדאיניאי (בליטאית: Kėdainiai, ביידיש: קיידאן, בפולנית: Kiejdany, ובגרמנית: Kedahnen) היא אחת הערים העתיקות בליטא. העיר ממוקמת כ-51 ק"מ צפונית לקובנה על גדות הנהר נבז'יס, ומהווה בירת מחוז.

קודירקוס נאומייסטיס

קודירקוס נאומייסטיס (בליטאית: Kudirkos Naumiestis (מידע • עזרה); בפולנית: Władysławów, ולדיסלבוב; בגרמנית: Neustadt-Schirwindt, נוישטאדט-שירווינדט; ביידיש: נײַשטאָט־שאַקי, נײַשטאָט־שירווינט) היא עיירה במחוז המשנה שאקי במחוז מריאמפולה שבליטא, כ-25 ק"מ דרומית מערבית לשאקי, על גבול מחוז קלינינגרד, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.

היישוב נזכר לראשונה בשנת 1561, תחת השם דוליבאיצ'יאי (Duoliebaičiai), ובשנת 1639 נקרא בשם ולדיסלבוב. בשנת 1643 הוענקו ליישוב זכויות עיר. בשנת 1934 הוענק ליישוב שמו הליטאי הנוכחי.

קורשן

קורשן (בליטאית: Kuršėnai (מידע • עזרה), קורשנאי; בפולנית: Kurszany, קורשני) היא עיר קטנה במחוז שאולאי שבצפון מערב ליטא, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

רוקישקיס

רוֹקישקיס (בליטאית: Rokiškis, ביידיש: ראקישוק) היא עיר במחוז פוניבז' בצפון מזרח ליטא בקרבת הגבול עם לטביה. נכון ל-2018 עמד מספר התושבים בעיר על 12,337 נפש.

שדובה

שדובה (בליטאית: Šeduva (מידע • עזרה); בפולנית: Szadów, שדוב; ביידיש: שאַדעווע) היא עיירה במחוז שאולאי שבליטא, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

שדובה נוסדה כיישוב חקלאי לצד הדרך שבין קובנה וריגה, ובראשית המאה ה-16 נבנתה בה כנסייה. בשנת 1654 הוענקו לשדובה זכויות עיר.

שואת יהודי ברית המועצות

השואה בברית המועצות מתייחסת לרדיפת היהודים כחלק מהשואה במלחמת העולם השנייה.

מונח זה עשוי להתייחס לאחד מהערכים הבאים:

השואה ברוסיה

השואה בבלארוס

השואה באוקראינהמונח זה עשוי להתייחס גם לשואה במדינות הבלטיות שסופחו על ידי ברית המועצות לפני המלחמה:

השואה בלטביה

השואה בליטא

השואה באסטוניה

השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ • ליטא • נורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.