שדרות

שְׂדֵרוֹת (להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר במחוז הדרום בישראל, סמוך לקצה הצפון-מזרחי של רצועת עזה. הוקמה בשנת 1951 והוכרזה כעיר בשנת 1996.

שדרות
Coat of arms of Sderot
שדרות מגבעת ינצ'יק
שדרות מגבעת ינצ'יק
שם בערבית سديروت
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה אלון דוידי
גובה ממוצע[1] ‎89‏ מטר
תאריך ייסוד 1951
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 26,455 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎77
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎5.2%‏ בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 3,984 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎43
תחום שיפוט[2] 6,300 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎175
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev
 
שדרות
שדרות
31°31′40″N 34°35′40″E / 31.5277700926378°N 34.5944999231765°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
5 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3767
    - דירוג מדד ג'יני
‎196
פרופיל שדרות נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.e-sderot.org.il/Openning.asp

היסטוריה

במחצית הראשונה של 1951 הוקמה מעברה בין ניר עם, גבים ודורות[3]. בדצמבר 1951 היו במעברה 70 אוהלים[4]. המעברה שכנה בסמוך לאדמות הכפר הערבי נג'ד (בערבית: نجد), שתושביו נטשו אותו במהלך מלחמת העצמאות. תחילה התגוררו במעברה עולים מכורדיסטן ואיראן. ביולי 1953 הייתה במעברה תעסוקה מלאה וצריפי העץ במעברה היו מלאים. 94 תלמידים למדו בבית הספר. באותו זמן התוכנית הייתה לפרק את המעברה ולהעביר את תושביה להתיישבות חקלאית[5]. אולם בשנת 1954 הוחלט להקים יישוב במקום, שעל פי התוכנית אמור היה לכלול מאה בתים לתושבי המעברה ועוד 200 לעולים חדשים[6]. ביולי 1955 התגוררו במעברה כ-90 משפחות שכללו כ-400 נפש[7]. באותה תקופה הוצבו באתר, שהיה ממערב לכביש הראשי, 35 צריפים צבעוניים אליהם עברו חלק מתושבי המעברה[8]. היישוב הוגדר כמרכז אזורי חצי עירוני[9]. בנובמבר 1955 היו 150 יחידות דיור בתהליך בנייה, בבתים דו משפחתיים. חלק מהדירות היו בשטח של 35 מ"ר וחלק 45 מ"ר[10]. בסוף 1955 פלשו כ-15 משפחות מהמעברה לתוך דירות שהיו עדיין בבנייה[11]. מפברואר 1955 הגיעו לשדרות משפחות רבות של עולים מצפון אפריקה[12]. ביולי 1956 התגוררו בשדרות כ-500 משפחות, שלמעלה משני שלישים מהם היו עולים חדשים מצפון אפריקה[13].

שדרות קיבלה את שמה לציון האקליפטוסים שנטעו על ידי הקרן הקיימת[14] לאורך כבישי הנגב[15].

PikiWiki Israel 6558 Settlements in Israel
חגיגת יום העצמאות בבית הספר בשדרות בשנות ה-50

במשך שנות ה-50 קלטה שדרות עולים רבים ממרוקו ומרומניה, ובשנת 1958 הוכר היישוב כמועצה מקומית. בראשית שנות ה-60 צמחה האוכלוסייה בשדרות במידה ניכרת והגיעה לכ-6500 תושבים בשנת 1963[16]. בשנת 1968 היו בשדרות כ-8000 תושבים, כ-85% יוצאי מרוקו, 7% מרומניה והשאר מארצות שונות[17].

בשנות ה-90 קלט היישוב עולים מאתיופיה ומחבר המדינות. ממדינות ברית המועצות לשעבר (בעיקר מאזור הקווקז) הגיעו לעיר למעלה מ-10,000 עולים, שהכפילו למעשה את אוכלוסיית העיר.

בשנת 1996 הוכרה שדרות כעיר.

בתחילת שנות ה-2000 קודמה תוכנית להקמת שכונה של 1000 יחידות דיור חדשות בעיר[18].

העיר תחת ירי הטילים משנות ה-2000

העיר שדרות שוכנת במרחק של מעט יותר מקילומטר מרצועת עזה - עובדה אשר השפיעה על מצבה הביטחוני. מתחילתה של האינתיפאדה השנייה נורו על העיר רקטות "קסאם" רבות מספור מרצועת עזה. מרביתן לא גרמו נזק פיזי, אולם היו בהן גם כאלה שגרמו להרוגים ונזק לרכוש. גם עם דעיכתה של האינתיפאדה לא שב השקט אל שדרות, והיא המשיכה לסבול מהפגזות של רקטות. עם ביצועה של תוכנית ההתנתקות והשלמת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה, הפך ירי הקסאם תכוף יותר ונזקו גבר.

SderotBurningFactory1
מפעל בשדרות עולה באש בעקבות פגיעת רקטה, 28 ביוני 2014
Visit to Shderot 2012 No.250 (7982959518)
חנוכיה עשויה טילי קסאמים שנפלו בעיר
Sderot first houses
אחד מבתי המגורים המקוריים שהוקמו ביישוב בראשית ימיו
Qassam-Rockets-Sderot
אוסף טילי קסאם שנפלו בעיר שדרות
Sderot Shelter
אחד מן המקלטים נגד רקטות המצויים בעיר
Sderot shelters3
פרויקט מיגון בתי המגורים בעיר, 7/2010
שוקשדרות
השוק של שדרות
The Harp Player in Sderot
מנגן הנבל בכיכר על שם אדמונד ספרא

ירי הרקטות מהרצועה הוביל את צה"ל לבצע מבצעים על מנת לצמצם את הירי, כדוגמת מבצע גשמי קיץ, שהחל ביוני 2006. בנובמבר 2006, לאחר תקופת הפגזות קשה יחסית, הושגה הפסקת אש בין ישראל לחמאס וירי הקסאם צומצם אם כי לא הופסק כליל. באפריל 2007 החלה הידרדרות מחודשת בגזרת גבול הרצועה כאשר עשרות רקטות נורו אל העיר וסביבתה בבוקר יום העצמאות. ההסלמה נמשכה לתוך חודש מאי, אז גבר מאוד ירי הרקטות אשר גרם לנפגעים ולפינוי חלקי של תושבים מהעיר.

לאחר רגיעה מסוימת התחדש ירי הקסאמים לעבר העיר אם כי בתדירות בינונית ונמוכה[דרושה הבהרה]. בחודשים ינואר ופברואר 2008, חלה הסלמה נוספת במצב כאשר בעקבות הירי נפגעו מספר רב יחסית של אזרחים ובהם ילדים. במהלך תקופה זו נורה אל העיר מספר שיא של רקטות (כ-50 ביום), אשר גרמו לפגיעות ברכוש ובנפש. פגיעות אלו הובילו את צה"ל לפתוח במבצע חורף חם בניסיון לצמצם את הירי.

בדצמבר 2008, הגיע סבב נוסף של ירי רקטות לעבר תושבי העיר עובדה אשר הייתה אחד הגורמים לפריצתו של מבצע עופרת יצוקה.

בשדרות קיימת מערכת "צבע אדום" (לשעבר "שחר אדום") המתריעה על ידי אזעקה על ירי רקטות קסאם בערך 10–15 שניות לפני נחיתת הרקטות. רק לעיתים רחוקות מונעת התרעה זו נזק, אולם היא יכולה להציל חיי אדם אם יספיקו למצוא מחסה באחד מעשרות המבנים הממוגנים שפוזרו בעיר.

ביולי 2014 נורו רקטות אל העיר וגרמו לנזק. ירי זה, לשדרות וליתר יישובי עוטף עזה, הוביל ליציאת צה"ל למבצע צוק איתן, ביולי-אוגוסט 2014, שבמהלכו נורו רקטות רבות לעבר העיר. חלק מהן יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחדות מהן פגעו בעיר וגרמו לפצועים ולנזק. ירי הטילים על העיר חודש במהלך מאי-יוני 2018 ואף לראשונה נפגעו בתים בעיר מירי מקלעים פלסטיני, ומעפיפוני תבערה כחלק מההידרדרות הביטחונית מול רצועת עזה

נתונים סטטיסטיים

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בשדרות 26,455 תושבים (מקום 77 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎5.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לשדרות דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 71.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 7,201 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[19]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

פוליטיקה

העיר מהווה לעיתים סמל לפריפריה הישראלית, למשל בביטוי "מסעודה משדרות". עם זאת הצמיחה מתוכה כמה פוליטיקאים ידועים. הבולט שבהם הוא עמיר פרץ, ששימש כראש המועצה המקומית ולאחר מכן כיהן כיושב ראש ההסתדרות, עמד בראש מפלגת העבודה בבחירות לכנסת השבע עשרה וכיהן כשר הביטחון בממשלת ישראל השלושים ואחת בזמן מלחמת לבנון השנייה. פרץ המשיך להתגורר בשדרות בזמן שכיהן בתפקידים אלה. בנוסף, גר בשדרות הרב אריה גמליאל שהיה ח"כ מטעם ש"ס במשך שנים. חבר הכנסת לשעבר יהונתן יפרח מהמערך, שימש כראש המועצה המקומית של שדרות לפני הפיכתה לעיר.

שכונות העיר

העיר שדרות מחולקת לתשע שכונות:

  • נאות אביב (שכונת נירעם)
  • נאות שמחה מויאל
  • נאות המייסדים
  • נאות הדקל
  • ברית ערים (נווה אשכול)
  • שכונת בן-גוריון (שכונת קסדור)
  • נאות הנביאים (אתר חירום)
  • נאות יצחק רבין (שכונת מ'3)
  • בן-גוריון ב'

שכונות בבנייה

  • שכונת האחוזה
  • שכונת המוזיקה
  • שכונת נאות שקמה
  • שכונת הכרמים
  • הכלניות
  • הבוסתנים[20]
  • מתחם 11 [1]

ראשות המועצה

ראש המועצה הראשון שנבחר היה יצחק זכאי. בשנת 1962 הוא התפטר ופינה את מקומו ליהונתן יפרח שהנהיג את המועצה עד סוף 1973. את האופוזיציה בעיר הנהיג בראשית שנות ה-70 יצחק טריקי, שסיעתו החזיקה מספר מושבים במועצה. בסוף 1973 הסתיימו הבחירות למועצה ללא הכרעה ברורה, כאשר המערך בראשות יפרח ורשימה עצמאית של טריקי קיבלו כל אחת ארבעה מנדטים ומנדט תשיעי היה בידי חנניה עמוס מהמפד"ל. בתקופת כהונת המועצה התחלפו המכהנים בראשות העיר מספר פעמים. פעמיים, ב-1973 וב-1978 כיהן עמוס בראשות המועצה בתמיכת הרשימה העצמאית של טריקי[21]. בשאר הזמן כיהן בראשות המועצה נציג של המערך, תחילה יפרח, ולאחר תפטרותו, יעקב אלקבץ. בשנת 1978 זכה חנניה עמוס בבחירות לראשות המועצה והוא כיהן בתפקיד עד 1983, עת הפסיד בסיבוב שני לעמיר פרץ.

בשנת 1983 נבחר לראשות המועצה עמיר פרץ שהחזיר את ראשות המועצה לידי המערך. בשנת 1989 נבחר דוד בוסקילה לראשות המועצה והוא החזיק בתפקיד עד שנת 1998, עת הודח בידי אלי מויאל, אשר שימש כראש העירייה עד 2008. מויאל זכה לכיסוי תקשורתי נרחב לאחר שהחל ירי קסאמים על שדרות. מויאל שובץ למקום ה-40 ברשימת הליכוד לכנסת ה-17, אולם לא נבחר לכנסת. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו ב-11 בנובמבר 2008 לא התמודד מויאל פעם נוספת, ודוד בוסקילה נבחר שוב לראשות העיר. בבחירות שהתקיימו ב-22 באוקטובר 2013 נבחר לראשות העיר אלון דוידי, שהגיע לשדרות יחד עם גרעין תורני בשנת 1995/6.

בשנת 2011 סבלה שדרות מקשיים כלכליים ומונה לה חשב מלווה. בשנת 2015 הוחלף החשב המלווה לבקשת ראש המועצה, בטענה שהחשב המלווה היה קשוח מדי[22].

ראשי המועצה

מספר שם תקופת כהונה הערה
1 יצחק זכאי 1958-1962
2 יהונתן יפרח 1962-1973
3 יעקב אלקבץ 1974-1978
- יהונתן יפרח 1974-1975
4 עמוס חנניה 1978-1984 נבחר לראשונה על ידי חברי המועצה ושנה לאחר מכן בבחירות הכלליות
5 עמיר פרץ 1983-1989
6 דוד בוסקילה 1989-1996

ראשי העיר

מספר שם תקופת כהונה הערה
1 דוד בוסקילה 1996-1999 בכהונתו שדרות הוכרזה כעיר
2 אלי מויאל 1999-2008
- דוד בוסקילה דצמבר 2008- 2013
3 אלון דוידי 2013 - מכהן

תעשייה וכלכלה

שדרות הוקמה כעיירת פיתוח שיועדה להיות עיר שתושביה עוסקים בתעשייה. בבחירת מיקומה של שדרות השתתפו שיקולים כלכליים כאשר הגורמים המתכננים סברו שכלכלת היישוב תתבסס על מתן שירותים לסביבה הכפרית, ועל עבודה חקלאית ביישובים החקלאיים שבסביבה, מה שיסייע להגדיל את התפוקה החקלאית של האוכלוסייה המתרבה במדינה החדשה. בשנות החמישים והשישים היה ליישוב אופי כפרי למדי: האוכלוסייה הייתה מצומצמת, הבתים היו בעיקר חד-קומתיים וכללו יחידות קרקע ששימשו כמשקי עזר. דו"ח של משרד הפנים משנת 1957 שסקר את המסחר בשדרות הציג תמונה עגומה למדי כאשר במקום היו ארבע צרכניות שהעסיקו כ-13 איש בלבד. יחד עצם היו מספר מוכרי ירקות ומחלק נפט אחד. מבחינת התעשייה והמלאכה בשדרות היה מפעל תעשייה אחד שהיה מפעל לייבוש אספסת, שני ספרים, סנדלר ומתקן אופניים אחד[23]. אוכלוסיית היישוב גדלה בקצב איטי, והיו תקופות שבהן סבל היישוב ממאזן הגירה שלילי. הגידול האיטי יצר צפיפות נמוכה יחסית, בהשוואה ליישוב עירוני. בשלב מאוחר יותר נבנו במקום שכונות של רבי-קומות ולצדן שכונות "בנה ביתך" הכוללות בתים פרטיים.

יחסי התלות בין שדרות ליישובים הסמוכים לה

כאשר קמה שדרות סברו הגורמים המייסדים שכלכלת היישוב תתבסס על תעסוקה חקלאית במשקי עזר ובמשקי הסביבה ועל מתן שירותים לסביבה הכפרית, אך ציפיות אלה התממשו רק בחלקן. היישובים הכפריים שבסביבה סיפקו בעצמם את השירותים שנזקקו להם (חינוך, בריאות, שיווק התוצרת החקלאית ועוד) ובערים הגדולות הסמוכות, כמו באר שבע ואשקלון, היה היצע שירותים נרחב ושדרות הושפעה בעיקר מהקיבוצים שהיו סביבה.

"אין להסתמך על תלות הגומלין הכלכלית שבין עיירת הפיתוח, בגודל שהיה מקובל עד כה, לבין הסביבה החקלאית להבטחת ביסוסה של העיירה ויציבות תעסוקת תושביה; בתנאינו אנו, נכון לחקלאות בקרבת עיירת הפיתוח תפקיד כלכלי משני ועיקר ביסוסה של העיירה צריך להיות על תעסוקה יציבה בתעשייה, במלאכה ושירותים אזוריים" כך כתבה במסקנותיה ועדת מהנדסים שבחנה את הנעשה בשלוש עיירות פיתוח - שדרות, אופקים ונתיבות[24].

בשנת 1957 העיירה שדרות הייתה שרויה בסערה מאחר שהוחלט להעביר את מפעל קייזר פרייזר מהמקום ונעשו פניות לביטול החלטה זו לראש הממשלה דוד בן-גוריון ולגורמים נוספים[25]. בשנת 1958 התריע ראש המועצה המיועד יצחק זכאי על מספר בעיות מרכזיות במקום[26]: היעדר שלטון מקומי בתוכה משום שלאחר שפג תוקפו של הצו המתיר לוועד המקומי לפעול בחסות מועצה אזורית שער הנגב. בעיה נוספת הייתה נעוצה בשטח שיפוט שלא תאם את צורכי היישוב משום שלמקום הוקצו כ-3,000 דונם שרובם לא היו מתאימים להתיישבות, אוכלוסייה הומוגנית ברובה וחובות ציבוריים רבים. במשך הזמן התברר שכלכלת העיר לא תוכל להסתמך על אספקת שירותים לסביבה הכפרית ועל עבודה חקלאית ביישובים הסמוכים, ובד-בבד גדלה המודעות לצורך במדיניות תיעוש ביישוב עצמו.

במשך הזמן יישובי שער הנגב החלו לקלוט את ילדי שדרות שלמדו שם במוסדות חינוכיים אשר קלטו 60 תלמידים בבתי ספר יסודיים. מפעלי התעשייה בשער הנגב גדלו והצליחו והעסיקו מאות מתושבי שדרות, אך הרווחים וההתפתחות של יישובים אלה לא הראו את אותותיהם בשדרות שנחשבה עדיין כעיירת פיתוח המלאה בעולים חדשים, שהיו ברובם חסרי השכלה.

כיום ניתן למצוא בעיר אזור תעשייה גדול ומפעל תעשייה אף מופיע בסמל העיר. בעיר נמצאים מספר מפעלים גדולים של חברות "אלביט", "אסם", "שטראוס" "עלית", "תפוד", "עוף קור" ו"הולנדיה". בשנת 2001 הקימה חברת ההיי-טק אמדוקס שלוחה בשדרות. מול תחנת הרכבת של העיר הושלמה בקיץ 2015 בנייתו של מרכז הקניות מול 7.

ירי הקסאם המתמשך מאז תחילת שנות ה-2000 גרם להדרדרות בכלכלת העיר ובתעסוקת תושביה. לפי טענת ועד העסקים הקטנים בשדרות (2008) לפחות 20% מהעסקים הקטנים שהיו קיימים לפני 2001 נסגרו או עברו ליישובים הסמוכים (נתיבות, אופקים, אשקלון, קריית גת) וחלק נכבד מאותם 20% אף הכריזו על פשיטת רגל. בשנת 2007, לאחר מאבק ממושך זכו העסקים הקטנים בשדרות לתמריץ חד פעמי בגובה שכר המינימום לכל בית עסק, וזאת על מנת לעזור לקיים את העסקים. בשנת 2004 הגיעה שיעור האבטלה בשדרות ל-20%[27].

מאז, שיעור האבטלה בשדרות ירד בצורה משמעותית ובשנת 2009 עמד על כ-7%[28] .

תרבות

SderotCinemaSouthFestival
תושבים ליד פוסטרים במהלך פסטיבל קולנוע דרום

שדרות נודעת כעיר אשר הצמיחה אנשי תרבות ידועים רבים. מהעיר יצאו מוזיקאים כקובי אוז, תומר אלבז וחיים אוליאל וכן להקות רבות ביניהן "טיפקס", "כנסיית השכל", הזמר מיכה ביטון מקים להקת "טאנארה", "הסוכריות", "הגדת הבריות" ו"שפתיים". הלהקות משדרות (ביחד עם להקות נוספות מהסביבה, שהבולטת ביותר היא להקת אלג'יר) מתאפיינות בדרך כלל בעירוב של רוק עם אלמנטים של מוזיקה מזרחית. בתקשורת אף נוצר על רקע זה המושג "סצנת הרוק של שדרות", בעוד שלמעשה רובם של מוזיקאים אלה פעלו ופועלים בסופו של דבר במסגרת סצנת הרוק התל אביבית.

הסופרים שמעון אדף ויהודה אבוטבול (כותב הספר "שני אחים בסאפי"), וכן גם מירי בוהדנה והשחקן והמוזיקאי מאור כהן הם ילידי שדרות גם כן.

בשנת 1999 הוקם בעיר סינמטק שדרות. החל משנת 2001 מתקיים בו פסטיבל קולנוע דרום בשיתוף עם מכללת ספיר הסמוכה לעיר.

מנהלה המוזיקלי של העיר הוא המנצח ניר ברנד.

רב העיר

כרב העיר כיהן הרב דוד בר חן במשך 38 שנים, עד לפטירתו בשלהי שנת 2011.

החל משנת 2012 מכהן כממלא מקום רב העיר הרב משה הבלין, המכהן אף כרבה של קריית גת.

חינוך

PikiWiki Israel 6555 Sderot 11950
מפעל ההזנה בבית הספר בשדרות בשנת 1950–1956
Sapir Academic College 2007 המכללה האקדמית ספיר
מכללה אקדמית ספיר

אחוז הזכאים לתעודת בבגרות מבין כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ד (2013–2014) עלה ל 73.43%.

השכלה גבוהה

בסמוך לשדרות נמצאת המכללה האקדמית ספיר, בה לומדים כ-8,000 סטודנטים, רבים מהם מתגוררים בעיר. מ-1998 המכללה היא מוסד אקדמי מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

חינוך בלתי פורמלי

בשדרות החינוך הבלתי פורמלי נמצא תחת ניהול המתנ"ס בשיתוף מנהל חברה ונוער ועיריית שדרות. החינוך הבלתי פורמלי מציע עבור בני הנוער בכיתות ד'-י"ב שלל פעילויות. עמותת "חברים למען החברה" תומכת בתיאום עם אגף הרווחה, אגף החינוך, המתנ"ס, תחנת המשטרה המקומית ומסגרות אחרות בפעילויות מגוונות המיועדות לילדים ונוער ממשפחות במצוקה ולתלמידי בתי הספר התיכונים בתחום החינוך הבלתי פורמלי. בנוסף הוקמה בשדרות לפני 3 שנים מועצת נוער עירונית, גוף דמוקרטי א-פוליטי המקבל החלטות הנוגעות בסוגיות נוער כמו: אלכוהול, עישון, צבא וכדומה ובהפעלת פרויקטים לקהילה ונוער כמו: מסיבות, כנס מתגייסים, יקיר העיר ועוד.

בשדרות פועלות שש תנועות נוער והן:

  • שני סניפים של תנועת אריאל: סניף בנים וסניף בנות. שני הסניפים הם הגדולים ביותר בעיר עם כ-300 חניכים והם פועלים כ-10 שנים, תוך הפרדה בין בנים לבנות.
  • שני סניפי בני עקיבא: סניף אגוז לעדה האתיופית באתר החרום, וסניף בני עקיבא הזית הנמצא ברחוב הזית. סניף הזית פעיל כבר יותר מ-40 שנים.
  • בעיר פועל מאז הקמתה גם קן של תנועת הנוער העובד והלומד, המפעילה קן לילדים ונוער במשך השבוע וגם בחופשות.
  • בנוסף, מזה 13 שנים פועל בהצלחה שבט הצופים "סיני" המנוהל על ידי מתנדבי שנת שירות ומונה קרוב ל-100 ילדים תושבי העיר. גרעין זה שלח בעבר קבוצות שונות למדינות בחו"ל, ופועל למען דיאלוג בין נערים, תושבי שדרות, לערביי השטחים וערביי מדינת ישראל.
  • תנועת מקום בלב הפועלת מכיתה ז'-י"ב ומדריכיה הם תלמידי ישיבת ההסדר או סטודנטיות דתיות בשכר. תנועת מקום בלב ממומנת על ידי המרכז הישראלי של OU בישראל.

מסגרות הנוער הנוספות הן: אתגרים, מרכז מחשוב, נטע, פותחים עתיד, מועדון בן-גוריון, מועדון אפיקי אור, מל"ש (מרכז לימודי שדה) של החברה להגנת הטבע, משצ"ים, SYL, מד"צים במרום מועדונית כוכב, מרכז תכלית, מרכז קשת, הפוך על הפוך

ועוד.

חינוך דתי

בשדרות קיימת מזה כ-23 שנים ישיבת הסדר בשם "אפיקי דעת" ושלוחתה ישיבת לב לדעת.

ספורט

Safe image
סקייטפארק בשדרות

קבוצות ספורט עירוניות

מתחמי ספורט

  • סקייטפארק: בשדרות הוקם לאחרונה סקייטפארק סמוך לפארק שדרות, הכניסה היא ללא תשלום והיא אוסרת על כניסה לרוכבי אופניים וקורקינט. סמוך לסקייטפארק הוקם שביל אופניים באורך של כ-150 מטרים.
  • אצטדיון כדורגל: במערב שכונת בן-גוריון, צמוד לבית הספר "גוטווירט", הוקם אצטדיון כדורגל (טוטו שדרות) שמכיל 1,186 מקומות ישיבה, ומארח משחקים בליגות הדרום. על פי התוכניות יוקם בסמוך גם מתחם חנויות גדול.
  • אולם ספורט ע"ש "גיטיס": אולם הספורט הוקם בשנת 1983 ובו מגרש כדורסל ובו כ-584 מקומות ישיבה. באולם גם חדר התעמלות קרקע וחדר איגרוף.
  • מרכז פיס קהילתי: במרכז חדר כושר ממוגן, מזרני התעמלות ומאחורי המרכז הוקם מגרש כדורגל וכדורסל ובו המשטח בנוי מדשא סינתטי וליד המגרש גם פרגולה למזמינים. במרכז גם קיר טיפוס במתחם של 50 מ"ר.
  • פאטיו: ליד הבריכה העירונית הוקם ה"פאטיו" ובו 3 מגרשי טניס, מגרש כדורסל ומגרש כדורגל העשויים מאספלט. בעתיד עשוי להחליף מגרש הטניס את משטחו במשטח חימר.
  • מרכז פיס לחינוך גופני: המרכז נמצא בתוך בי"ס למדעים אלון ובו אולם התעמלות גדול וציוד לחינוך גופני וכמו כן גם רשת כדורעף.

תחבורה

תחנת שדרות ביום הפתיחה
תחנת רכבת שדרות

בשנת 2013 החלה לפעול תחנת הרכבת שדרות כחלק מפרויקט מסילת ב"ש-אשקלון (תת"ל 14) שקודם בוועדה לתשתיות לאומיות ושיכלול תחנות נוסעים באופקים נתיבות ושדרות, בתחנה עוברות אחת לשעה רכבות בשני הכיוונים בקו באר שבע - רעננה.

במרכז שדרות קיימים שני רציפי אוטובוסים משני צדיו של כביש מנחם בגין ועוברים בהם אוטובוסים משדרות ליישובים: באר שבע, נתיבות, אופקים, אשקלון, אשדוד, תל אביב, ירושלים, רחובות וקיבוצי המועצות האזוריות שער הנגב, אשכול וחוף אשקלון.

הטבות בחקיקה

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.[29] בהיותו אחד מיישובי עוטף עזה, ניתנת לתושביו הטבת מס בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.[30]

קיבוץ מגוון

מגוון הוא קיבוץ עירוני המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי. הקיבוץ נוסד בשנת 1987 ובשנת 2005 היו בו כ-50 חברים, כיום מונה הקיבוץ כעשר משפחות.

ערים תאומות

לקריאה נוספת

  • אהרון (אהרל'ה) כהן, תולדות הקמתן של עיירות הפיתוח בנגב המערבי: שדרות, אופקים, נתיבות, ספריית בית אל, 2016.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ בן ציון גלר, האמנם לית דין ולית דיין?, על המשמר, 6 במאי 1951
  4. ^ גשמי ברכה בנגב, על המשמר, 17 בדצמבר 1951
  5. ^ ראובן שלגי, הישגים של חלוצים מעברה בנגב, על המשמר, 13 ביולי 1953
  6. ^ הורחבו תוכניות הבניה בנגב, חרות, 22 באוגוסט 1954
  7. ^ תועמלני מפא"י נאלצו לעזוב את מעברת שדרות, על המשמר, 24 ביולי 1955
  8. ^ מרכז אזורי חדש מוקם בנגב הצפוני, למרחב, 18 באוגוסט 1955
  9. ^ מרכז אזורי חדש בנגב הצפוני, על המשמר, 15 באוגוסט 1955
  10. ^ שדרות ואופקים מתפתחות, דבר, 24 בנובמבר 1955
  11. ^ הסתננו לדירותיהם בגבים דורות, דבר, 7 בדצמבר 1955
  12. ^ 1250 עולים הועברו אתמול לאזורי פיתוח, הצופה, 17 באוקטובר 1955
    הגיעו 806 עולים מצפון אפריקה, הצופה, 9 בפברואר 1956
  13. ^ חוסלה התקרית סביב רכז הקליטה בעיירה שדרות, למרחב, 10 ביולי 1956
  14. ^ על הנטיעות ראו: מליון וחצי עצים יינטעו בנגב בשנת תשט"ו, על המשמר, 9 בינואר 1955
  15. ^ שמות חדשים ליישובים, חרות, 23 באוקטובר 1955
  16. ^ מ. בן אלול, יום של חול - בעיירת פיתוח, דבר, 18 בספטמבר 1963
  17. ^ שדרות, דבר, 18 באוקטובר 1968; המשך
  18. ^ גדי גולן, ‏שדרות: שכונה חדשה בת 1,000 יח"ד, באתר גלובס, 15 ביולי 2001
  19. ^ פרופיל שדרות באתר הלמ"ס
  20. ^ עופר פטרסבורג, 1,620 דירות "אקולוגיות" ייבנו בשדרות, במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות, 7 במאי 2017
  21. ^ עזרא ינוב, הקרוסלה של שדרות, מעריב, 27 בינואר 1978
  22. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 4002/15
  23. ^ ארכיון המדינה, תיקי יישובים - שדרות - תעשייה, עמ' 73
  24. ^ הבוקר, אוכלוסייה של 30-20 אלף ערובה לביסוס עיירות הפיתוח, 17 בספטמבר 1963.
  25. ^ דבר, 2 בדצמבר 1957
  26. ^ יצחק יעקבי, שדרות-עיירה ללא שלטון חוקי, דבר, 7 בנובמבר 1958.
  27. ^ גדי גולן, ‏שדרות: 13% אבטלה ובריחת משקיעים, באתר גלובס, 29 ביוני 2004
    שדרות מאפייני אוכלוסייה ותעסוקה 2004 - תמונת מצב, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, 18 בנובמבר 2004
  28. ^ מיכל גרינברג, רחוק מהעין: הפריפריה בדרך לקריסה, באתר nrg‏, 19 בפברואר 2009
  29. ^ תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964
  30. ^ בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה ניתן לתושב יישוב זה זיכוי ממס הכנסה בשיעור מסוים מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, בתנאי שהתגורר ביישוב שנה לפחות. ראו רשימת היישובים המזכים לשנת 2018, באתר של רשות המיסים
  31. ^ צביקה רובינגר, לא רק קסאמים, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 3 באוגוסט 2008
באר שבע

בְּאֵר שֶׁבַע היא עיר במחוז הדרום. היא העיר השמינית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם. הוכרזה כעיר בשנת 1906.

העיר שוכנת בצפון הנגב, בבקעת באר-שבע ומכונה "בירת הנגב והדרום" בשל היותה העיר המרכזית והגדולה ביותר באזור. בעיר נמצאים אוניברסיטת בן-גוריון, בית החולים סורוקה, תיאטרון באר שבע, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בית משפט מחוזי, משטרת מרחב הדרום, פיקוד דרום ואנדרטת חטיבת הנגב.

בתחום השיפוט המוניציפלי של באר שבע נמצאים כ-38 אחוזים מסך הכפרים הלא מוכרים, שהם כרבע מתושבי הפזורה הבדואית.

ראש עיריית באר שבע מאז נובמבר 2008 הוא רוביק דנילוביץ'. העיר חברה בארגון הערים פורום ה-15 והיא הדרומית מבין חברות הפורום.

באוקטובר 2015, חתם דנילוביץ' עם ממשלת ישראל על הגדלת יחידות הדיור בעיר במסגרת הסכם גג. במסגרת ההסכם ישווקו בחמש השנים הקרובות כ-20,000 יחידות דיור, ברובן ב"מחיר למשתכן". על פי ההסכם, יושקעו בפרויקטים ציבוריים לפיתוח העיר 1.5 מיליארד שקלים חדשים.

הוליווד

הוליווד (באנגלית: Hollywood) היא שכונה בעיר לוס אנג'לס במדינת קליפורניה שבארצות הברית. השכונה ידועה כמרכז תעשיית הקולנוע של ארצות הברית, ועל כן נהוג להשתמש במונח "הוליווד" לתיאור של כלל תעשיית הקולנוע האמריקאית.

הרובע משתרע בין שדרות סנסט לבין דרך מלהולנד, ובין גבעות הוליווד והרי סנטה מוניקה לפארק גריפית'.

המכללה האקדמית ספיר

המכללה האקדמית ספיר היא מכללה אקדמית השוכנת בנגב הצפוני בסמוך לעיר שדרות, בתחום המועצה האזורית שער הנגב. במכללה מתקיימים לימודים לתואר אקדמי וכן קיים בית ספר להנדסאים, בית ספר לאמנות ומרכז לימודי הסמכה והכשרה. כנשיא המכללה משנת 2014 מכהן הפרופסור עמרי ידלין.

במכללה לומדים כ-8,500 סטודנטים וכך, היא נחשבת למכללה הציבורית הגדולה בישראל.

שכר הלימוד במוסד (בלימודים לתואר אקדמי) הוא כמקובל באוניברסיטאות ובמכללות ציבוריות בישראל. חייל או בוגר שירות לאומי, שסיים שירותו החל מ-1 בינואר 2010, זכאי למלגת שכר לימוד מלאה עבור שנת לימודיו הראשונה לתואר ראשון (בהתאם להחלטה בדבר לימודי חיילים משוחררים במוסד להשכלה גבוהה בפריפריה).

התחנה המרכזית של נתניה

התחנה המרכזית של נתניה היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר נתניה. שוכנת במרכז החלק המערבי של העיר, סמוך לרחוב הרצל בקרן הרחובות אחד העם ואלון צבי.

התיאטרון הקאמרי

התיאטרון הקאמרי (נוסד ב-1944) הוא התיאטרון העירוני של תל אביב, המהווה אחד מהתיאטראות הגדולים והחשובים בישראל. בשנת 2005 זכה התיאטרון בפרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה. מנכ"ל התיאטרון הוא רן גואטה, המנהל האמנותי של התיאטרון הוא גלעד קמחי.

כביש בגין

כביש בגין הוא כביש עירוני החוצה את ירושלים. הכביש ידוע גם כשדרות מנחם בגין. לפי משרד התחבורה היה מספר הכביש "404", אך בשנת 2012 המספר שונה ל-"50". בתיעוד הפנימי של עיריית ירושלים מספר הכביש היה "4", אך החל משנת 2012 גם העירייה משתמשת במספר "50". הכביש נקרא על שמו של ראש הממשלה לשעבר של מדינת ישראל, מנחם בגין.

כיכר שארל דה גול

כיכר שארל דה גול (צרפתית: place Charles-de-Gaulle), לשעבר כיכר האטואל (Place de l'Étoile; "כיכר הכוכב") נמצאת בפריז, בגבולות הרבעים של פריז - השמיני, השישה עשר והשבעה עשר. הכיכר, הידועה גם כיום בשמה הישן, הפכה רשמית לכיכר שארל דה גול לאחר מותו של שארל דה גול, ב-13 בנובמבר 1970. הכיכר נמצאת במרכז הציר ההיסטורי של פריז (אקס היסטוריק), ובמרכזה ניצב שער הניצחון.

סמינר הקיבוצים

סמינר הקיבוצים הוא מכללה אקדמית לחינוך והוראה בתל אביב. המכללה מציעה לימודים לתואר ראשון (.B.Ed), לתואר שני (.M.Ed) והסבת אקדמאים ב 4 פקולטות: חינוך, מדעים, מדעי הרוח ואמנויות. כמו כן, למכללה בית ספר ללימודי תעודה בעל 4 מרכזים: למקצועות הטיפול; להורות, גיל רך, הנחיית קבוצות ואימון; התפתחות מקצועית והשתלמויות לאנשי חינוך; לתוכניות נגישות וכן תחום חברה ותרבות.

המכללה רואה את שליחותה בהכשרת אנשי חינוך וטיפול בעלי גישה הומניסטית ואחריות חברתית סביבתית – היא פועלת לטיפוח דעת אקדמית, לביסוס אזרחות דמוקרטית ולשילוב אמנויות בחינוך. ערכים אלו באים לידי ביטוי בתוכנית לימודים רב תחומית ועשירה.

עמיר פרץ

עמיר פרץ (נולד ב-9 במרץ 1952, י"ב באדר ה'תשי"ב) הוא יו"ר מפלגת העבודה וחבר הכנסת מטעמה. בעבר, שימש סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, שר להגנת הסביבה, יושב ראש ההסתדרות החדשה וראש המועצה המקומית שדרות. כמו כן, כיהן בעבר כחבר הכנסת מטעם המפלגות "עם אחד" ו"התנועה".

קריית גת

קִרְיַת גַּת היא עיר במחוז הדרום בישראל אשר הוכרזה כעיר בשנת 1972 ומשמשת כבירת חבל לכיש. העיר ממוקמת מזרחית לאשקלון ואשדוד, דרומית לקריית מלאכי וצפונית ללהבים ולרהט.

נכון לחודש ינואר 2019, עומד מספר התושבים בעיר על 60,252 תושבים.

ראשון לציון

רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן היא העיר הרביעית באוכלוסייתה בישראל. היא נוסדה ב-31 ביולי 1882 והוכרזה כעיר בשנת 1950. בעבר, נודעה בעיקר כעיר שינה במטרופולין תל אביב, אך מעמדה התחזק וכיום היא כוללת שטחי מסחר רבים ואזורי תעסוקה. העיר נמצאת בקצה הדרומי של אזור גוש דן, בין בת ים וחולון (בצפון) לנס ציונה (בדרום), מחנה צריפין (במזרח) והים התיכון (במערב). העיר חברה בארגון פורום ה-15.

העיר הוקמה כמושבה חקלאית ציונית; היא המושבה הראשונה שהקימו אנשי העלייה הראשונה. בראשון לציון עוצב דגל ישראל; חודשה התרבות העברית - בייחוד בשפה ובחינוך. ב-1920 הוכרזה כמועצה מקומית וב-1950 הוכרזה כעיר ואם בישראל. בסוף המאה ה-20 התרחבה העיר מערבה וצפונה וגדלה באופן ניכר, והפכה לאחת הערים הגדולות בישראל.

רחובות תל אביב-יפו

בעיר תל אביב-יפו יש כ-1,500 רחובות. חלק מרחובותיה ידועים בשל מאפייניהם הייחודיים בעיר ובישראל כולה, התחוללה בהם היסטוריה הקשורה בהתפתחות העיר, וחלקם אף הפכו לשם דבר בתרבות הישראלית כגון דיזנגוף, שינקין או אלנבי. ברחובות מסוימים, מצויים אתרים רבים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית או אדריכלית, כפי ששכיח בעיר מטרופולינית.

ערך זה מצביע על רחובותיה החשובים, הנודעים והראשיים של העיר.

שאנז אליזה

שאנז אליזה להאזנה (מידע • עזרה), או בשמה המלא (בצרפתית: Avenue des Champs-Élysées) – "שדרת השדות האליזיים", היא אחת השדרות המרכזיות של פריז, ואחד הרחובות המפורסמים ביותר בעולם, אם לא המפורסם שבהם. שמה נקשר בפריז הזוהרת והאלגנטית, והיא אחד מסמליה המובהקים ביותר.

שדרה

שְׂדֵרָה היא דרך, לרוב רחוב, בעלת חשיבות טקסית או סמלית הבאה לידי ביטוי בעיצובה הנופי והעירוני. באופן מסורתי, ההתייחסות לשדרה היא רחוב או שביל ישר ובו שורת עצים המוביל אל מקום חשוב. המילה הלועזית Avenue (בצרפתית ואנגלית, בשפות נוספות קיים שם דומה) היא מלשון המילה "venue" או בשורשה "venir" שמשמעותה "לבוא"; כלומר האטימולוגיה של המילה מרמזת על המעשה הטקסי של הליכה בשדרה.

שדרות מסוג זה קיימות כאדריכלות נוף זה אלפי שנים, כמו למשל שדרת הספינקסים ואובליסקים בכניסה למקדשים מצריים עתיקים. שדרות עצים היו פופולריות במיוחד גם בכניסה אל ארמונות ואחוזות באירופה החל מהמאה ה-15. במאה ה-16, עם פיתוחן של תאוריות חדשות בתחום תכנון הערים, החלו להיבנות שדרות עירוניות כרחובות טקסיים אשר גורמים להולכי הרגל בהם תחושה אצילית ומיוחדת ומבדילה את השדרה מרחובות רגילים בעיר. בתכנון הערים המאוחר יותר המשמעות של שדרה יכלה להיות כל רחוב רחב מאוד בעל חשיבות רבה בשלד העירוני של העיר או חשיבות גדולה למקום אליו הובילה השדרה. בשדרה כזו לא חייבת להיות גם שדרת עצים. כך לדוגמה במאה ה-19 הוקמו שדרות האורך הישרות של מנהטן והשדרות האלכסוניות המפורסמות של וושינגטון הבירה במקביל להקמת השדרות בתוכנית אוסמן להתחדשות פריז שבמסגרתה "נחצבו" שדרות רחבות ומפוארות דרך הרקמות העירוניות הקיימות. השדרות הפריזאיות, יותר מאשר השדרות בכרכים אירופאים נוספים, הן רחובות ישרים עם שורות עצים המקשרות בין מפרקים עירוניים מרכזיים שבהם מבני ציבור ומונומנטים גדולים וחשובים (כגון האופרה גרנייה, הלובר ושער הניצחון).

שדרות בתל אביב-יפו

השדרות בתל אביב-יפו מהוות חלק מרכזי ובלתי נפרד משלד העיר ואף ממלאות תפקיד חשוב בחיי תושביה. בעיר מספר שדרות אשר לכל אחת מהן מאפיינים והיסטוריה משלה.

השדרות המרכזיות קיימות כבר עשרות שנים, אך בעיקר מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 זוכות השדרות ובראשן שדרות רוטשילד להתחדשות עירונית ענפה ושיפוץ נרחב שגרם להחייאתן ולחיזוק מעמדן כחללים ציבוריים חשובים ביותר בעיר, הן לאירועים מיוחדים והן לתרבות הפנאי. שיפוץ שדרות העיר החל בעיקר לאחר היבחרו של רון חולדאי לראש עיריית תל אביב בשנת 1998, אשר הכריז על החייאתן כיעד אסטרטגי של העירייה. השיפוץ כלל הוספת מדשאות, פרחים וספסלים, סומנו שבילי אופניים, הוסרו המשתנות הציבוריות המוזנחות שהיו בשדרה, נבנו מתקני משחקים, ומעברי הרחובות נהיו נוחים יותר. בעקבות השיפוץ, התמלאו השדרות באוכלוסיית האזור והפכו לאחד ממוקדיה המובילים של תל אביב.

שדרות סן-מישל

שדרות סן-מישל (בולבאר סן-מישל) היא אחד משני הרחובות הראשיים שברובע הלטיני בפריז (השני הוא שדרות סן-ז'רמן). זוהי שדרה נטועה טורי עצים שחוצה את הגדה השמאלית מצפון לדרום, מגשר סן-מישל שעל הסן וכיכר סן-מישל הסמוכה, דרך שדרות סן-ז'רמן, והלאה משם לאורך אזור הסורבון וגני לוקסמבורג, ועד לכיכר קמיל ז'ליאן, שם הן מסתיימות אל מול תחנת הרכבת "פורט רויאל" ושדרות האובזרווטואר. את השדרות יצר הברון אוסמן במקביל לרחוב סן-ז'אק, שהיה הציר צפון-דרום ההיסטורי של פריז.

השדרה מהווה את קו הגבול המפריד בין הרובע החמישי והרובע השישי של העיר (הבתים בעלי המספרים האי-זוגיים בצד המזרחי שייכים לרובע החמישי, והבתים בצד המערבי, בעלי המספרים הזוגיים, שייכים לרובע השישי). אורכו 1380 מטרים, ורוחבו הממוצע הוא 30 מטרים. הרחוב קרוי על שם "גשר סן-מישל", המחבר בין הגדה השמאלית לאיל דה לה סיטה. בסלנג מכונות השדרות לעיתים "בול' מיש" (Boul'Mich).

כציר מרכזי ברובע הלטיני שימש האזור (ועדיין משמש) למגורי וחיי סטודנטים, אך מעבר לכך הוא מהווה מוקד מסחרי ותיירותי מרכזי, כשחנויות מעצבים הולכות ותופסות עם הזמן את מקומותיהן של חנויות הספרים הקטנות. באזור הצפוני של השדרה מתרכזים מרבית המבקרים, הודות לחנויות הספרים שבו (כגון החנויות הגדולות ז'יבר ז'וזף וז'יבר ז'ון), בתי הקפה, בתי הקולנוע וחנויות הבגדים.

המבנים המרכזיים בשדרה הם מוזיאון קלוני, בית-הספר סן-לואי, "אקול דה מין", והעיר האוניברסיטאית (cité universitaire) שסביב אזור הסורבון.

שדרות סן ז'רמן

בולבאר סן-ז'רמן (Boulevard Saint-Germain) היא שדרה מרכזית בגדה השמאלית של פריז, מדרום לנהר הסן. הרחוב, שאורכו 3,150 מטרים ורוחבו הממוצע הוא 30 מטרים, מתעקל בצורת קשת החל מאזור מכון העולם הערבי וגשר סולי במזרח (מול איל סן לואי), דרך אזור הרובע הלטיני ורובע סן ז'רמן דה פרה, ועד לגשר הקונקורד במערב (אשר מתחבר לכיכר הקונקורד שבגדה הימנית). בולבאר סן ז'רמן חוצה את הרבעים (arrondissements) החמישי, השישי והשביעי של העיר, ובמרכזו נחצה על ידי שדרות סן מישל, העוברות מכיוון צפון דרומה.

שדרות רוטשילד

שְׂדֵרוֹת רוטשילד הוא שמה של שדרה ראשית במרכז העיר תל אביב, הקרויה על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. זהו אחד הרחובות החשובים ביותר בעיר והשדרה הידועה והחשובה ביותר מבין השדרות בתל אביב; היא ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות האורבנית של תל אביב, ולאורכה אתרים ומבנים חשובים רבים. השדרה הייתה ועודנה מרכז תרבותי של תל אביב, והיא חלק מלבה הכלכלי של ישראל, בהיותה אחד הרחובות העיקריים במרכז העסקים הגדול והחשוב של המדינה. ככזו, וכמרכז השכונה בה התגוררו בעבר רבים ממנהיגי העיר והלאום, התקיימו בה אירועים היסטוריים רבים, בהם הכרזת המדינה. החל משנות ה-90 עוברת השדרה תהליך שבו בניינים נמוכים מוחלפים במגדלים המשמשים למגורים ולמשרדים, תוך שימור אחדים מהמבנים הישנים, ביניהם הקיוסק הראשון של תל אביב ובפרט אלו מסגנון האקלקטי והבאוהאוס.

שמות רחובות בישראל

.

שמות הרחובות ביישובי ישראל נקבעים על ידי ועדת השמות העירונית. לאופן קביעת שמות הרחובות מאפיינים דומים בערים שונות בישראל. אך למרות זאת, קיימים שמות רחובות ייחודיים ויוצאי דופן רבים, שכרוכים לרוב בסיפור מעניין.

מתן שמות לרחובות נעשה בהתאם לסעיפים 235 ו-235א לפקודת העיריות, סעיפים 24א1 ו-24ב לפקודת המועצות המקומיות וצו המועצות המקומיות (מתן מספרים ושמות לרחובות וסימון בתים במספרים), תשל"א-1971.

לאום ודת[2]
יהודים: 93.7%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 6.3%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 11.5%
גילאי 5 - 9 8.3%
גילאי 10 - 14 6.2%
גילאי 15 - 19 6.1%
גילאי 20 - 29 18.5%
גילאי 30 - 44 19.1%
גילאי 45 - 59 15.5%
גילאי 60 - 64 4.4%
גילאי 65 ומעלה 10.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 12
–  יסודיים 9
–  על-יסודיים 6
תלמידים 3,318
 –  יסודי 1,932
 –  על-יסודי 1,386
מספר כיתות 166
ממוצע תלמידים לכיתה 20.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הדרום
נפות נפת אשקלוןנפת באר שבע
מפת מחוז הדרום
ערים אופקיםאילתאשדודאשקלוןבאר שבעדימונהנתיבותערדקריית גתקריית מלאכירהט • שדרות
מועצות מקומיות חורהירוחםכסייפהלהביםלקיהמיתרמצפה רמוןעומרערערה-בנגבנאות חובבשגב שלוםתל שבע
מועצות אזוריות אל קסוםאשכולבאר טוביהבני שמעוןהערבה התיכונהחבל אילותחוף אשקלוןיואבלכישמרחביםנווה מדבררמת הנגבשדות נגבשער הנגבשפירתמר
מועצות אזוריות שבוטלו אבו בסמה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.