שבתי כהן

רבי שבתי כהן (הש"ך; ה'שפ"ב (1622) - א' באדר א' ה'תכ"ג (8 בפברואר 1663)) היה רב ופוסק הלכה, מחבר פירוש הש"ך על השולחן ערוך.

Shabbatai HaKohen's grave.jpeg
המצבה של קברו

תולדות חייו

שבתי[1] נולד בעיירה אמסטיבובה בפולין, שם שימש אביו, רבי מאיר הכהן (מכונה מהר"ם כ"ץ), תלמיד מהר"ם מלובלין, ברבנות. רבי מאיר היה תלמיד חכם ידוע, וראשית לימודו של היה אצלו. כבר בילדותו נודע כעילוי מופלג, ובגיל שתים עשרה נשלח ללמוד בקז'ימייז' בישיבה של ר' יהושע העשיל בעל "מגיני שלמה"[2] ידידו ושותף לימודים של אביו. בהמשך נסע ללובלין ולמד אצל רבני העיר רבי העשיל, ורבי נפתלי כץ. בלולבין נישא לינטה-לאה, בתו של שמעון וולף, אחד מעשירי וילנא שהיה נכדו של הרמ"א, וישב בווילנא כשהוא סמוך על שולחן חותנו.

כבר בצעירותו נחשב לאחד מגדולי הפוסקים. בשנת תי"א מונה לחבר בית הדין של וילנא (אצל ר' משה לימא בעל החלקת מחוקק), על מקום רבי הלל בן נפתלי הירץ ה"בית הלל". בתקופת הגזירות שהחלה בעת המלחמה בין פולין לרוסיה, בעת כיבוש ווילנא בידי הרוסים בשנת 1655 גלה מווילנא ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם נתקבל לרב, אך נפטר לאחר זמן קצר.

אגדה מספרת שאיבד את בתו התינוקת ביער כשברח מביתו בשנת 1655, שנה בה כבשו הרוסים את ווילנא, ומלך או שר מקומי מצא אותה, וגידל אותה כנסיכה ללא שתדע את מוצאה היהודי, ובאורח פלאי, החליטה להצטרף לעם היהודי, ומצאה את אביה שזיהה אותה כבתו[3].

משפחתו

מסופר מפי נכדו ר' משה, אשר בלמדו גמרא בחברותא עם ידידו רבי יהושע העשיל מחבר ספר 'מגיני שלמה' על פירוש רש"י. החליטו שלא לעיין בפירושי רש"י ותוספות על הגמרא, אלא לעיין לבדם. ורבי יהושע חריף כיון תמיד לפירושו של רש"י, ורבי מאיר לפירושם של התוספות.

  • אשתו הייתה נכדת ר' שמחה בונם מייזליש מקראקא בנם של שפרינצא (בת ר' שמואל מקראקא) ור' אברהם מייזליש, בן ר' יוסף, בן יצחק אייזיק.

הספיק לראות את חיבורו הגדול של בנו, ואף לכתוב שיר קצר, עם ראשי תיבות של "מאיר הכהן חזק":

"דברי אבי המחבר בשפה ברורה מדבר"

מה ברי ובר בטני במעשה ידיך ארנן

אלקים יחנך בני אל ה' אתחנן

ישמח לבי גם אני אם חכמתך בחוץ תרונן

רב עוד יוסיף בני ספרים בתבונה לכונן

הלא יסכימו בעלי האסופות מרנן ורבנן

כי חכים ברי בטריפות כרבי יוחנן

האל יגן בעדו כצפרים עפות לנחותו בעמוד הענן

נמלצו לחכי דברי היפות יעלו חן כרב חנן

חזק קריותנו השרופות ירושלים נוה שאנן

לא ידוע מתי נפטר, אם בשנת ה'ת"ה או בשנת ה'ת"ג (על פי מצבה של "האלוף מוהר"ר מאיר במוהר"ם כ"ץ" שיש מיחסים אליו), או שנפטר בפרעות ת"ח ות"ט.

  • את אמו מזכיר הש"ך (ביו"ד סימן שכ"ו סס"ק ד') "וכן ראיתי מהגבירה הרבנית אמי תי' ומשאר נשים צדקניות חכמניות שנזהרו בזה"
  • אחיו הרב יונה נחום כהנא, אב"ד סוכטשוב שבפולין, למד אצל אביו ואחיו, ולאחר מכן בסלוצק אצל רבי יעקב מטומשוב. חתנו של הרב אהרן שמואל קאיידנובר, וסבו של הרב גדליה משה כהנא מחבר ספר 'חמד משה'.
  • אחות נוספת הייתה סבתו של רבי מאיר אייזנשטאט מחבר שו"ת "פנים מאירות".
  • בן אחד ידוע לנו בשם 'משה', והוא אבי 'יצחק' שהביא לדפוס את ספרו של סבו 'גבורת אנשים'.

ספריו

שפתי כהן על השולחן ערוך

הרב שבתי הספיק לכתוב ספרים רבים וחשובים, המפורסם בהם הוא הספר 'שפתי כהן' (בקיצור ש"ך, ועל שמו כונה הש"ך) על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט[4]. את חיבורו על יורה דעה פרסם רבי שבתי בקרקא בשנת ת"ו 1646, בגיל 24.

באותה שנה יצא לאור בלובלין גם הספר 'טורי זהב' על חלק "יורה דעה" מאת ר' דוד הלוי סגל (הט"ז), שהיה פוסק זקן ומפורסם, וחתנו של הב"ח, הש"ך השיג על ספרו השגות בשם "נקודות הכסף", שעל חלקן השיב הט"ז ב"דף אחרון", ועל תשובות אלו ענה הש"ך בחריפות ב"קונטרס אחרון" (ה"דף" וה"קונטרס" נדפסו בסוף הכרך הראשון של חלק יו"ד, במהדורות הגדולות של השו"ע).

מעניינת התבטאותו של הש"ך אודות השגותיו על הט"ז, בה מתאר את ביקורו של הט"ז אצלו:

אל יעלה על לב הקורא בספרי זה שמפני שהיה לי ח"ו מחלוקת עם הבעל טורי זהב או שיש לי בלבי איזו טינא עליו חברתי השגות על ספרו, כי הלא נודע לכל כי נתקיים בנו "את והב בסופה", והתורה מחזרת אחר אכסניה שלה, שנעשיתי אכסניה להבעל טורי זהב, והיה אצלי שלשה ימים וכבדתיו כבוד גדול אשר לא יאומן כי יסופר וגם הוא נתכבד בי הרבה עד שנשקני על ראשי ושמח בי ממש כשמחת בית השואבה. ואל אלהים יודע ועד שלא חיברתי ספרי נקדות הכסף הלז רק לשם שמים.

הקדמתו לספרו נקודות הכסף

בדפוסים המקובלים של השולחן ערוך, נוהגים להדפיס את דברי הש"ך והט"ז משני צידי דברי השולחן ערוך, ונקראים "אשלי רברבי".

ספרים נוספים

הרב שבתי חיבר מספר ספרים נוספים:

  • "ספר הארוך" - על טור יורה דעה
  • "תקפו כהן" - ספר למדני - על "דיני תפיסה". ספר זה נלמד הרבה בישיבות, רבי יונתן אייבשיץ אף חיבר לו קיצור, והספר קונטרס הספקות נכתב עליו.
  • "פועל צדק" - מנין המצוות לפי סדר ימות השבוע.
  • "גבורת אנשים" - על אבן העזר סימן קנד.
  • "מגילת עיפה" (אמסטרדם 1651), שבו הוא מבכה את חורבן קהילות אירופה שהיה עד לו. בספר יש מידע היסטורי רב על התקופה.
  • הש"ך גם כתב קינות על פרעות ת"ח ות"ט (אמסטרדם 1651), חלק מקינותיו נכנסו לספר הקינות, הנאמרות על ידי האשכנזים בט' באב.
  • קיימים הגהותיו על ספר ים של שלמה לחולין בכתב יד.

הש"ך היה לאחד מ"נושאי הכלים" (כינוי לפרשני השו"ע) העיקריים של שו"ע יורה דעה וחושן משפט, ופירושיו מודפסים בכל המהדורות.

למרות קביעת רבני ועד ארבע הארצות בשנת ה'תמ"ג (1683) שיש לפסוק כט"ז כשהוא חולק על הש"ך, מקובל לפסוק ברוב המקרים כש"ך נגד הט"ז. כך, רוב רבני פולין נטו בהלכה אחר הש"ך, בעוד שבגרמניה התקבלו פסיקות הט"ז[5].

עצמאותו בפסיקת הלכה

בכתביו לא נרתע מלחלוק על דברי השולחן ערוך[6] ולהכריע נגד התוספות מכח סברה[7] ובמקום אחר[8] תמה על דברי השו"ע, הרמ"א ועוד: "וכל זה ברור כשמש בצהרים ולא הוצרכתי להאריך רק שהב"י ומהר"ם איסרליש, ובעל ספר לחם משנה ושארית יוסף וב"ח לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם ומקום הניחו לי מן השמים".

קישורים חיצוניים

ספריו לקריאה מקוונת

הערות שוליים

  1. ^ השם נכתב שבתי ולא שבתאי (הסבר ראו בערך על השם).
  2. ^ שבתי כהן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  3. ^ הרב מאיר להמן, בת הש"ך (תרגום מגרמנית)
  4. ^ ראו בספר נפש חיה (הוצאת בית מוריה, באר שבע, לרב ראובן מרגליות) שהביא בסימן מ"ד שהמגן אברהם היה לו כתב יד של הש"ך גם לאו"ח. ראו גם ש"ך יורה דעה (סימן קג סק"א) שהפנה לדברים שכתב באורח חיים, ובפרי מגדים שם ציין שאין בידו חיבורו לאורח חיים.
  5. ^ מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, בערכו, להלן "קישורים חיצוניים", עמ' 1245.
  6. ^ ש"ך חו"מ סימן מו ס"ק מ"ה
  7. ^ ש"ך חו"מ סימן ל"ז ס"ק כ"ט: "ואין דבריהם נראין [...] והכי משמע מדברי כל הפוסקים"
  8. ^ ש"ך חו"מ סימן ל"ח סק"א.
א' באדר

א' באדר הוא היום הראשון בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הראשון בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד באדר א' או בשנה פשוטה, היא ברב השנים, פרשת תרומה. אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא שהיא שנה פשוטה או זחג לילד שנולד באדר א') פרשת בר המצוה היא פרשת משפטים.

עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת פקודי. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת ויקרא.

אחרונים

אחרונים הוא כינויים, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד וגם בתולדות עם ישראל בכלל, של הרבנים והיוצרים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

דוד הלוי סגל

הרב דוד הלוי סגל (הט"ז) (1586 – 1667, כ"ו בשבט ה'תכ"ז) היה רבן של קהילות חשובות בפולין, אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך ומגדולי הפוסקים האשכנזיים במאה ה-17. מכונה על שם חיבורו הטורי זהב.

טענת קים לי

טענת קִים לי היא טענה במסגרת המשפט העברי אותה יכול לטעון נתבע במקרה שבו קיימת מחלוקת הנוגעת לדין בו הוא מעורב. הניב "קים לי" (ק' חרוקה) הוא הצורה הארמית של "מוחזק בידי", או בתרגום מילולי "עומד לי (הטיעון כי)".

הטענה יכולה להיטען כאשר קיימת מחלוקת הלכתית שלא הוכרעה, שכתוצאה ממנה הנתבע יכול לצאת חייב או זכאי בדין. הנתבע יכול לטעון כי הוא סבור שצודק הפוסק המזכה אותו, ובכך להיפטר מהחיוב. התובע אינו יכול להשתמש בטענה מצידה ההפוך על מנת לחייב את הנתבע, שכן לפי הכלל המוציא מחברו עליו הראיה, על התובע מוטל נטל ההוכחה שהדין הוא כפוסק המחייב את הנתבע, ומאחר שאינו יכול להוכיח זאת, הנתבע פטור.

קיימים קווי דמיון בין טענה זו לבין הגנת "אמת דיברתי" בלשון הרע.

יוון מצולה

"יְוֵן מְצוּלָה" הוא שמה של כרוניקה שכתב הרב נתן נטע הנובר על גזירות ת"ח ת"ט.

המחבר התגורר באיזיאסלב, משם נמלט עם פרוץ המרד למז'יבוז'. הרב הנובר היה עד ראייה למתרחש בעירו; את היתר השלים משמועות ומהעתקה ספרותית משלוש כרוניקות קודמות: "צוק העתים" למאיר בן שמואל משברשין (יצא ב-1650), "מגילת עיפה" לר' שבתי כהן (1651), ו"פתח תשובה" מאת גבריאל בן יהושע שוסבורג (1651). הרב הנובר תיאר את התקופה הסוערת שהחלה במרד חמלניצקי, בו תקפו הקוזאקים והטטרים מח'אנות קרים את האיחוד הפולני-ליטאי, תוך שהם טובחים ביהודים וביתר האוכלוסייה. כמו כן תיאר את ההגנה על ערים בידי כוחות האיחוד, כולל היהודים. הספר התקבע בזיכרון ההיסטורי: הוא יצא ביותר מעשרים מהדורות ותורגם לכמה שפות. הרב הנובר נטה להגזים מאוד בקני-מידה מספריים וניסה, כסופרים אחרים בני זמנו, לקשור את קרבנות המאורעות למסורת האשכנזית של מוות על קידוש השם. בין היתר, דיווחו על הסירוב ההמוני להתנצר בטולצ'ין הוא כנראה העתקה מהתיעוד של מאיר בן שמואל על אירוע דומה בהומל. עד המאה ה-20 כמעט ולא היה היסטוריון יהודי שלא הסתמך על ספרו, אך במחצית השנייה שלה הפחית המחקר המודרני בהערכת אמינותו המוחלטת של "יוון מצולה"; למרות זאת, הוא עודנו מקור חשוב אודות המאורעות.

יוסף קורקוס

רבי יוסף קורקוס (שנות הר', אמצע המאה ה-15 - ה'ש', 1540) היה מחכמי מצרים וארץ ישראל לאחר גרוש ספרד, מראשוני מפרשי הרמב"ם. מכונה גם "מהר"י קורקוס" (מורנו הרב יוסף) או "ר"י קורקוס".

יורה דעה

יורה דעה או בקיצור יו"ד הוא שמו של החלק השני בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך.

הדינים הנכללים בחלק יורה דעה נוגעים להלכות איסור והיתר, ונחשבים כשניים בחשיבותם רק להלכות המובאות בחלק אורח חיים, ההלכות הנוגעות ליומיום.

כיום משתמשים בשם יורה דעה גם כדי להגדיר את מכלול הדינים הנוגעים לדיני איסור והיתר, כגון: תערובות, נדרים ונידה.

יחיא צאלח

הרב יחיא צאלח (מכונה גם מהרי"ץ או מהר"י צאלח; 1713–1805), היה מגדולי רבני תימן במאה ה-18, מגדולי הפוסקים האחרונים, מחבר הספר "פעולת צדיק", ועוד.

יחיאל מיכל הלוי אפשטיין

הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (כ' בשבט תקפ"ט, 24 בינואר 1829 - כ"ב באדר ב' ה'תרס"ח 24 בפברואר 1908) היה רבה של נובהרדוק, פוסק ומחבר הספר ערוך השולחן על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכונה גם 'ערוך השולחן' על שם ספרו.

כ' בסיוון

כ' בסיוון הוא היום העשרים בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. כ' בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

מסייע אין בו ממש

מסייע אין בו ממש הוא כלל הלכתי המובא בתלמוד, לפיו אדם המסייע לאחר לבצע פעולה מסוימת, שיכולה הייתה להיעשות גם בלי עזרה זו, המסייע אינו נחשב אחד מעושי המלאכה, ובמידה ומדובר בפעולה אסורה, אין איסור לעשות זאת. לדעת הרב צבי הירש אשכנזי הכלל אינו פוטר מאיסור, רק מעונש.

מרדכי כרמי

רבי מרדכי כרמי (ה'תק"ט, 1749 - ה' בסיוון ה'תקפ"ה, 22 במאי 1825) היה רב ודיין בקרפנטראץ שבפרובנס. נודע בעיקר בזכות ספרו ההלכתי מאמר מרדכי.

משפחות כהן

ביהדות, כהן הוא מצאצאי אהרן הכהן. זיהוי המשתייכים לכהנים על פי שם המשפחה "כהן" הוא המובהק ביותר. עם זאת, קיימות משפחות כהן נוספות בעלות ייחוד. להרבה שמות משפחה של משפחות כהנים, הצטרפו שמות לוואי, לרוב לפי מקום מושבם או מוצאם. על פי נתוני הלמ"ס, נכון ל-2017, אחד מכל 50 איש בישראל נושא את שם המשפחה כהן.קיימים שמות משפחה נוספים שהם גרסאות של השם כהן ובהם: הכהן, כהנא, כוהני, כגן, קגן, קוגן, כוגן, קאהן, קנר, קון, קז, כהנמן, כהנר, כוהנר, ברכגן, ברקן, ברכאן (לא מעוברת) ועוד. כמו כן קיימים שמות משפחה שהן ראשי תיבות המאפיינים משפחות כהן: כ"ץ (= כהן צדק), מזא"ה (= מזרע אהרן הכהן). יש הטוענים כי סג"ל משמעו סגן הכהנים, אשר היה מחליפו של הכהן הגדול בבית המקדש והממונה על כל הכהנים. מאידך רוב הנושאים את השם סגל משתייכים לשבט לוי, כי סגן לכהן הוא הלוי.

בעדה החלבית קיימת מסורת שבני משפחת שעיו וגינדי הם צאצאים של משפחת כהנים.

שם המשפחה רפפורט נקשר אף הוא עם משפחות הכהנים, כשבדרך כלל משפחות רפפורט מיוחסות לרבי שבתי כהן, מחבר הספר "שפתי כהן", הידוע בכינויו "הש"ך".

אליאב (מעוברת מאליוביץ', משפחת כהנים גדולה בפולין).

בני משפחת "בנצ'קובסקי" הם, על פי המסורת, כהנים.

בני משפחת "טוויל" הם כהנים. על פי המסורת הם צאצאי עלי הכהן.

שם משפחה "מולקנדוב" יוצאי בוכרה, שם משפחה קודם "מולו כהן" או "מלמד".

בעדה העיראקית ידועים בעיקר משפחת "זלכה" אשר ידועה ככהנים. "זלכה" למעשה משמש כראשי תיבות: זכר לכהן הגדול). יש אשר עברתו משפחתם עם השנים ל "זילכה".

בעדה הבוכרית קיימת מסורת לפיה לבני משפחת "חבסוב" ("כבאסוף" במקור "חבס" "כוואס" או "כבאס" - משמעות מילולית של השם הוא "חפץ" מלשון רצון, חשק.) מהעיר סמרקנד ייחוס למשפחת כהונה, על פי עדויות וממצאים מבית העלמין היהודי העתיק הקיים בעיר קיימות מצבות של אבות המשפחה מהמאה ה-19 ובהם ייחוס המשפחה כמשפחת כהונה. על פי מקובלי העדה משפחות הכהנים כשרים לכל דבר ועניין.

בעדה הפרסית משפחות כהנים רבות שינו את שמות משפחתם לשמות משפחה אחרים, מהפחד מפרעות של מוסלמים בידיעה שהם יהודים, או בגלל שלא היה רצוי לתת לאישה שהיא "ישראל" להתחתן עם כהן מחשש שכשהיא תפגע בו או כשהוא יכעס עליה, יהיו עליה קללות ויקרה לה משהו רע. שמות משפחה ידועים ככהנים - "גבורה", "פולאדי", "צמח", "צדק" ועוד.

שם המשפחה "ארזי" או "כהן ארזי" הוא שם משפחה של כהנים שמקורה בסוריה ובלבנון.

שם המשפחה "מגארי" (נהגה מרורי) או "מגארי-הכהן" הוא שם משפחה תימני שעל פי המסורת נושאיו הם צאצאי משמרת יהויריב, אחת ממשמרות הכהונה.

ש"ך

האם התכוונתם ל...

שבתי (שם פרטי)

שַׁבְּתַי (לעיתים שַׁבְּתַאי ובכתיב קדום גם שבתיי) הוא שם פרטי יהודי ותיק. ניתן למצוא אנשים הקרויים בשם זה מתקופת שיבת ציון ועד ימינו.

מקובל להסביר ששם זה ניתן לאדם שנולד בשבת (כפי שהשם חגי ניתן למי שנולד בחג, וישנם אנשים ששמם פסח או ניסן), אך נראה שזה איננו הפירוש המקורי של השם.

שולחן ערוך

השולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563 ונדפס לראשונה בוונציה במהלך שנת 1565 (שכ"ה-שכ"ו).

הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה.

שלמה קלוגר

רבי שלמה יעקב יוסף קלוגר (בכתיב יידי: קלוגער; מוכר בעיקר עם שמו הראשון: רבי שלמה קלוגר), מכונה גם המהרש"ק והמגיד מברודי (מרחשון ה'תקמ"ו, 1785 – ל' בסיוון ה'תרכ"ט, יוני 1869) היה רב, מנהיג, פוסק ודרשן מפורסם, מגדולי התורה בגליציה באמצע המאה ה-19.

תענית

ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות דתית. יש חמש תעניות קבועות במהלך השנה: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר. יום הכיפורים לא נחשב לתענית מכיוון שהוא צום למטרות כפרה על חטאים ולא צום למטרות אבל. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות חד-פעמיות שיחידים או קהילות מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

תקפו כהן

תקפו כהן הוא כינוי לסוגיה תלמודית בתחילת מסכת בבא מציעא, שתוכנה העיקרי הוא הכרעה במקרה של ספק בדיני ממונות. הסוגיה דנה במקרה של בהמה שיש ספק אם היא בכור, ולכן ספק אם יש לכהן בעלות ממונית עליה (על פי ההלכה, יש לתת את בכור הבהמה לכהן, אולם לבעלים זכות החלטה לאיזה כהן תינתן הבהמה). במקרה המובא בסוגיה, הכהן לקח בכח וללא רשות את הבהמה, והשאלה היא האם הבהמה תוחזר לבעלים או שתושאר אצל הכהן.

ישנם דיונים רבים על כל שלב של הסוגיה, ויש לסוגיה השלכות על שאלות רבות בעניין ספקות בממון.

הרב שבתי כהן (הש"ך) כתב ספר שלם בשם "תקפו כהן" העוסק בענייני ספקות ממון, על שם סוגיה זו.

תקופת חייו של הרב שבתי כהן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
אחרונים
חכמי יהדות אשכנז הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (ה"קצות") • רבי אברהם דנציג (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שולחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש")
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • הרב שמואל הלוי וואזנר
פרשני הטור והשולחן ערוך
על כל החלקים באר הגולהבאר היטבב"חביאור הגר"אבית יוסףכנסת הגדולהברכי יוסף
על אורח חיים מגן אברהםט"זפרי חדששערי תשובהמחצית השקלשולחן גבוהמטה יהודהפתח הדבירמחזיק ברכהפרי מגדיםמשנה ברורהשתילי זיתיםכף החיים (סופר) מור וקציעה
על יורה דעה ש"ך • ט"זמחצית השקלפרי חדשפתחי תשובהכרתי ופלתישלחן גבוהשבט יהודהמחזיק ברכהפרי מגדיםכף החיים (סופר)בית הלל • בית יצחק • חידושי הרי"םערוגות הבושם
על אבן העזר חלקת מחוקקבית שמואלפתחי תשובהבית הללחידושי הרי"ם
על חושן משפט סמ"ע • ש"ך • ט"זפתחי תשובהאורים ותומיםנתיבות המשפטקצות החושןחידושי הרי"ם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.