שבלי - אום אל-גנם

שבלי[3] – אום אל-גנם[4]ערבית: الشبلي - أم الغنم, תעתיק: אלשִבְּלי - אֻם אלע'נם) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1954. המועצה מורכבת משני ישובים סמוכים ערב אל-שיבלי ואום אל-גנם הממוקמים על המורדות המזרחיים (שיבלי) - דרום מזרחיים (אום אל-גנם) של הר תבור.

במקור שמה של המועצה המקומית היה שבלי, עם צרוף הכפר אום אל-גנם שונה גם שם המועצה המקומית.

שבלי - אום אל-גנם
Shibli-Umm al-Ghanam ap 002
שם בערבית =الشبلي - أم الغنم
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה מוניר שיבלי
גובה ממוצע[1] ‎178 מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 5,995 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 214
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.7% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 2,021 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 111
תחום שיפוט[2] 2,920 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 222
(למפת עמק בית שאן רגילה)
Emek-beit-shean
 
שבלי - אום אל-גנם
שבלי - אום אל-גנם
32°41′26″N 35°24′08″E / 32.6906738276073°N 35.4021415081217°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
3 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3454
    - דירוג מדד ג'יני 240
פרופיל שבלי - אום אל-גנם נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
אתר המועצה
Um el ganem mount tavor
מבט מהאוויר. (ויקיאוויר)

היסטוריה

לפני קום המדינה היו תושבי שיבלי הפלג השולט בשבט הבדווי ערב א-צְבֵּיח (או: א-זביח, נקראו גם "הזביחים"' ובערבית: عرب الصبيح),[5][6] שהיה בעל השפעה רבה במזרח הגליל התחתון. בתוכם חיו שבט שיבלי כאריסים.[5] בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הבריטים יישבו את שבט א-צביח בבתים, ואילו שבט שיבלי נותר באוהלים והיו אריסיהם.[5] מהבחינה האנתרופולוגית, בני הפלג שיבלי הם ברובם המכריע צאצאי נוודים שהגיעו ממדבר חרן ומדרום טורקיה וחלק קטן הם צאצאי עבדים סודאניים שהגיעו עם צבאותיו של מוחמד עלי.

בעודם תחת השלטון הטורקי, נערכה סולחה בין השייך של שבט א-צביח לראש הוועד במסחה (לעתיד כפר תבור) בעקבות תקרית בו שומר ערבי ירה והרג פורץ, ובעיתונות הערבית פורסם שהפורץ נהרג בידי יהודים.[7] בישיבתה השנייה של אגודת השומר בבית מניה שוחט מיום ז' בטבת תר"ע, הוחלט להסיר את השמירה על מסחה. הפרות חוזרות ונשנות מצד בני השבט גרמו להחזרת השמירה. תחת השלטון הבריטי, במאורעות תר"פ (1920) ובמאורעות תרצ"ו (1936–1938) הותקפו ונרצחו תושבי כפר תבור (שבינתיים החליפה את שמה מ'מִסחה').

במלחמת העצמאות, אחרי התנכלויות בלתי פוסקות ליישוב היהודי, ומארב והריגת חוליית חיילים בפיקודו של עלי בן-צבי, שהסתיימו בקרב בית קשת, גורשו מרבית אנשי שבט א-צביח (הזביחים) לירדן. אנשי פלג שיבלי, שבאותה תקופה גרו באוהלים באזור שבו מצוי כיום היישוב, והיו אריסים של שבט א-צביח, הושארו במקומם, ליד בית הספר החקלאי כדורי.[5] אנשי שבט זה נחשבו אוהדים, ושמרו על יחסי שכנות טובים עם יהודי כפר תבור, יחס הנמשך עד היום. רבים מבני כפר שיבלי משרתים בצבא, ביניהם כמות בולטת של חיילים וקצינים בתפקידי גשש, או לוחמים בגדוד הסיור המדברי.

במהלך השנים הפך היישוב ליישוב קבע כאשר האוהלים האחרונים בו הוחלפו בבתי קבע בתחילת שנות השמונים.

עד לסוף שנות התשעים נשלט היישוב על ידי ההנהגה המסורתית, תחילה על ידי מוכתר הכפר ואחר כך על ידי בנו (עלי שיבלי) שמונה כראש מועצה המקומית על ידי הממונה על המחוז, ישראל קניג, בשנת 1984.

הכפר אום אל גנם הוקם בשנות הארבעים של המאה העשרים ע"י בדווים בני שבט סעאידה ( או סעדיה). ליפני כן הם ישבו בתור אריסים בכפר קירה, סמוך למושבה יקנעם. אדמות הכפר קירה נרכשו ע"י קק"ל מבעלי הקרקע ואנשי השבט נאלצו לפנות אותה. עם כספי הפיצויים שקיבלו רכשו את אדמות אום אל גנם[8]. במשך שנים רבות לא פעלה כל רשות מקומית בכפר[9] ולא נסללה אליו דרך גישה[10]. בעבר קונה הכפר גם ערב אל-סעאידה.

בשנות-1993 הוקמה המועצה האזורית "נוף הגליל". המועצה האזורית וצורפו אליה מספר ישובים מוסלמיים מבקעת בית נטופה ומעמק יזרעאל וכן את הכפרים ואדי אל-חמם, הממוקם בבקעת גינוסר ואום אל-גנם. בשנת 1999 הקים שר הפנים ועדה לבדיקת "המבנה המוניציפלי הראוי באזור נוף הגליל, הגלבוע ומשגב" בראשות פרופסור יוסי בן ארצי.בעקבות המלצות הועדה הוחלט לפרק את המועצה האזורית נוף הגליל[11] ולצרף את הכפר אום אל-גנם למועצה המקומית שבלי, בהתאם לבקשת נציגי שני הכפרים[12], ולשנות את שם המועצה לשבלי אום אל-גנם.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בשבלי - אום אל-גנם 5,995 תושבים (מקום 214 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לשבלי - אום אל-גנם דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 52.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,222 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[13]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ האיות במשרד הפנים הוא שבלי ומכאן שם הערך, בפועל האיות הנפוץ הוא שיבלי
  4. ^ האיות הנפוץ הוא ג'נם
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 בית קשת (אתר ארגון ההגנה)
  6. ^ ערב א-צביח סרטון תלמידי בית הספר שיבלי על שבט זה בעת המלחמה וצאצאיו כיום בירדן בסוריה בעיראק ובשוודיה (ערבית, יוטיוב)
  7. ^ מקרה לא נעים, הצבי, ה' טבת, תר"ע
  8. ^ פרץ לוינגר, פרשת רכישת הקרקעות באזור יקנעם ‬, קתדרה - לתולדות ארץ ישראל וישובה. גיליון 42
  9. ^ שאלת ח"כ תופיק זיאד לשר הפנים, רשות מקומית לכפרים ערביים, אתר הכנסת, הישיבה ה-462 של הכנסת ה-11, ‏20 ביולי 1988
  10. ^ על המשמר, "לא יותקן טלפון כי אין כביש גישה", ‏6 ביולי 1969
  11. ^ צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי״ח–1958, ויקיטקסט
  12. ^ ד"וח מסכם: ועדה לבדיקת המבנה המוניציפאלי הרצוי באזור נוף הגליל, הגלבוע ומשגב
  13. ^ פרופיל שבלי - אום אל-גנם באתר הלמ"ס
בוקעאתא

בוקעאתא (בערבית: بقعاثا, תעתיק מדויק: בקעאת'א) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1982. בוקעאתא הוא אחד מארבעת היישובים הדרוזיים ברמת הגולן שנכבשו מסוריה במלחמת ששת הימים, תושבי הכפר זכאים לאזרחות ישראלית מתוקף חוק הגולן (1981) אולם רובם אינם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית.

בסמת טבעון

בַּסְמֶת טַבְּעוּן (בערבית: بسمة طبعون) היא מועצה מקומית בדואית במחוז הצפון בישראל. כל תושביה הם מוסלמים.

בענה

בּענה (בערבית: البعنة) הוא כפר ערבי במעמד של מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. בענה יושבת בבקעת בית כרם (בקעת שגור) בלב הגליל. שטח השיפוט שלה הוא 6,000 דונם. הכפר הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1976.

ג'וליס

ג'וליס (בערבית: جولس) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1967. כל תושבי ג'וליס הם דרוזים.

יפיע

יפיע (בערבית: يفيع; או יאפא, يافا; כדי להבדילה מיפו היא מכונה גם يافة الناصرة, יאפת א-נאצרה - קרי, "יפו של נצרת") היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1960. כיום היא חלק מהאזור העירוני של נצרת.

כפר מנדא

כפר מנדא (בערבית: كفر مندا) הוא מועצה מקומית ערבית במחוז הצפון בישראל, בשולי המערביים של בקעת בית נטופה, למרגלות הר עצמון. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1964.

מועצה אזורית עמק הירדן

מועצה אזורית עמק הירדן היא מועצה אזורית בעמק הירדן. היא הוקמה בשנת 1949, לאחר שגוש היישובים באזור התקיים משנות ה־30, והיוותה דגם למועצות אזוריות שהוקמו לאחריה.

בתחומי המועצה ישנם 22 יישובים, מתוכם 17 קיבוצים, 4 יישובים קהילתיים ומושב אחד. כמו כן נמצאת בתחומה המכללה האקדמית כנרת.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

משהד (מועצה מקומית)

משהד (בערבית: مشهد) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1960.

נחף

נַחְף (בערבית: نحف) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, בבקעת בית כרם (בקעת שגור) בלב הגליל. במקום הייתה התיישבות בלתי רציפה החל מתקופת הברונזה. הכפר הנוכחי הוקם במאה ה-15 והוא הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1968.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בנחף 12,846 תושבים (מקום 145 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לנחף דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 64.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 5,638 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).מקור השם שנוי במחלוקת: פירוש אחד מקשר עם "נחיף" בערבית, במשמעות: "רזה", "קטן". מנגד, יש האומרים שמקור השם הוא מן "לחף", מדרון ההר, ובמשך הזמן נשתנה השם.

נפת יזרעאל

נפת יזרעאל (נקראת לעיתים נפת עפולה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם עמק יזרעאל הנמצא בשטחה.

שטח הנפה הוא 1,193 קמ"ר.

נכון לשנת 2015 חיים בנפה כ-490,300 תושבים.

נפת כנרת

נָפַת כִּנֶּרֶת (נקראת לעיתים נפת טבריה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם הכנרת הנמצאת בשטחה.

שטח הנפה הוא 529 קמ"ר. ההתיישבות היהודית על גדות הכנרת החלה בעשור הראשון של המאה ה-20 ובה הוקם הקיבוץ הראשון בארץ ישראל, דגניה.

הנפה מחולקת לשני אזורים טבעיים: אזור כנרת 221 ואזור גליל תחתון מזרחי 222

נפת עכו

נפת עכו היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. קרויה על שם העיר עכו.

לנפה שישה אזורים טבעיים: אזור אילון, אזור יחיעם, אזור נהריה, אזור עכו, אזור כרמיאל ואזור שפרעם.

שטח הנפה הוא 928 קמ"ר.

הנפה חופפת פחות או יותר את אזור הגליל המערבי.

נפת צפת

נפת צפת היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל השכונת בצפון מזרח הגליל ועמק החולה. הנפה קרויה על שם צפת שהיא העיר הגדולה בנפה. עמק החולה יושב על ידי יהודים כבר בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל.

שטח הנפה הוא 670 קמ"ר.

הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: עמק החולה 211, גליל עליון מזרחי 212 ואזור חצור 213.

נפת רמת הגולן

נפת רמת הגולן היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה מתפרסת על מרבית חבל רמת הגולן וחופפת לשטח שנכבש במלחמת ששת הימים מידי סוריה והועבר לריבונות ישראלית אחרי חקיקת חוק רמת הגולן ב-1981. היישוב הגדול ביותר בנפת רמת הגולן הוא הכפר הדרוזי מג'דל שמס אשר למרגלות החרמון בצפון הנפה.

שטח הנפה הוא 1,154 קמ"ר.

הנפה מחולקת לארבעה אזורים טבעיים: אזור החרמון, גולן צפוני, גולן תיכון וגולן דרומי.

עין מאהל

עין מאהל (בערבית: عين ماهل) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1964.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בעין מאהל 13,130 תושבים (מקום 143 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לעין מאהל דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 36.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 5,132 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).בשנת 1997 הועבר למקום תיכון טכנולוגי של רשת נעמת.

צח"ר

צח"ר הוא אזור בגליל. השם צח"ר הוא ראשי תיבות של צפת, חצור הגלילית וראש פינה.

אוכלוסיית היישובים מונה כ-40,000 איש, רובם יהודים.

לצח"ר יש הסכם ערים תאומות עם וסט פלם ביץ', פלורידה.

צ.ח.ר הוא גם שמו של אזור תעשייה שנמצא ממזרח לראש פינה בסמוך לשדה התעופה ראש פינה.

שיבלי

האם התכוונתם ל...

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 99.9%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 0.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 10.2%
גילאי 5 - 9 11.7%
גילאי 10 - 14 10.9%
גילאי 15 - 19 11.0%
גילאי 20 - 29 15.4%
גילאי 30 - 44 18.5%
גילאי 45 - 59 14.6%
גילאי 60 - 64 2.5%
גילאי 65 ומעלה 5.4%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 3
תלמידים 1,542
 –  יסודי 891
 –  על-יסודי 651
מספר כיתות 61
ממוצע תלמידים לכיתה 25.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישי • שבלי - אום אל-גנם • שלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.