שביתה

שביתה היא הפסקת עבודה זמנית שנוקטים עובדים נגד מעסיקיהם כאמצעי לחץ במסגרת סכסוך כלכלי בין העובדים לבין המעסיק. שביתות מאורגנות על ידי איגוד מקצועי או על ידי התארגנות עובדים אחרת. אף על פי ששביתות פוגעות בכלכלה בטווח הקצר וגוררות הפסדים כספיים למעסיקים במגזר הפרטי ולעיתים נזק משני של פגיעה בעסקים משיקים, יש הרואים בהן אמצעי הכרחי, כלי שהדמוקרטיה מעניקה לעובדים כדי שלא יעמדו חסרי כל כנגד איומים מצד מעסיקים, כגון הפחתת שכר, פיטורים, הרעה בתנאי ההעסקה ויחס לא הוגן.

השביתה הראשונה המתועדת בהיסטוריה התרחשה במצרים העתיקה באלף הראשון לפנה"ס, ובה הפועלים שבנו את קברי המלכים בדיר אל-מדינה שבתו במחאה על כך שלא סיפקו להם מזון.[דרוש מקור]

השביתה פוגעת לא רק במעסיק, אלא גם במשק ובלקוחות או במקבלי שירות הבאים במגע עם הגורם השובת. במקרים מסוימים עלול הנזק לגרום במהירות למשבר חמור, במיוחד בגופים או במגזרים שבהם תלויה פעילות רבה או קריטית, למשל בתי חולים, נמלים, רשת החשמל וכדומה.

במקרים מסוימים יכולים המדינה להוציא צו מניעה שמונע מהעובדים (או מחלקם) לשבות, ומחייב אותם להתייצב לעבודתם - בעיקר כאשר מדובר בעובדים חיוניים למשק.

Ladies tailors strikers
תופרות בשביתה, ניו יורק 1910

מטרות השביתה

מטרות השביתה העיקריות הן על פי רוב:

  • העלאת שכר או מניעת הפחתת שכר
  • השגת תנאים סוציאליים
  • מניעת פיטורים
  • שיפור בתנאי העבודה או מניעת הרעה בתנאי העבודה
  • שיפור תנאי בטיחות.

צעדים שכוללים השבתת פעילות משמשים גם למחאה פוליטית או להבעת התנגדות למעשי השלטון. דוגמה לכך היא השביתה ביום האדמה שבאה למחות על הפקעת אדמות מערביי ישראל. שביתה פוליטית אינה מכוונת כלפי מעסיק, אלא כלפי הממסד (הממשלה או הפרלמנט) ובמשפט העבודה היא נחשבת לצעד לא-לגיטימי.

ישנן גם שביתות הזדהות שמטרתן להראות סולידריות בין עובדים ובאופן עקיף ללחוץ על המעסיק.

סוגי שביתות

Tyldesley miners outside the Miners Hall during the 1926 General Strike
כורים נאספים במהלך השביתה הכללית בבריטניה (1926)
  • שביתה מלאה - העובדים אינם באים לעבודה ואינם מספקים שירותים.
  • שביתה חלקית או עיצומים - שני סוגים אפשריים:
    • שביתה בה מגיעים העובדים למקום עבודתם אולם מבצעים רק חלק מעבודתם.
    • חלק מהעובדים מגיעים לעבודה וחלקם לא. בארגוני עובדים בעלי סניפים רבים שביתה זו מכונה לעיתים שביתה מקומית. לעיתים היא נמשכת זמן רב ורק מיקומה מתחלף מעת לעת.
  • שביתת האטה (שביתה איטלקית) - שביתה שבה העובדים מגיעים למקום עבודתם, אך עבודתם מאופיינת בהקפדה יתרה על נהלים ובירוקרטיה, כדי לגרום להאטה בעבודתם. העבודה "לפי הספר" ועודף הרשמיות גורמים לתפוקה נמוכה. כיוון שהעובדים מצייתים לכללים הרשמיים אין הצדקה לצעדים משמעתיים נגדם. שביתה זו נקראת "שביתה איטלקית" כיוון שבזמן שלטונו של מוסליני, לא היו איגודים מקצועיים והיה איסור לקיים שביתות. ולכן במקום שביתה, הפועלים האיטלקים המשיכו לעבוד, אך לאט. העבודה האיטית הייתה גרועה כמו שביתה, אולם לא יכלו להאשימם בדבר היות שלא עצרו את העבודה.
  • שביתה כללית - שביתה של מסה קריטית מתוך כוח העבודה בעיר, באזור או בתאגיד. לחלופין, כאשר איגוד עובדים גדול, כמו ההסתדרות הכללית, מורה לכל חבריו לשבות, נהוג לכנות את השביתה "כללית".
  • שביתה וירטואלית - שביתה שבה העובדים ממשיכים לעבוד ולקבל את שכרם באופן סדיר, הכנסות המעסיק בתקופת השביתה מועברות לחשבון נאמנות עד להגעה להסדר. השביתה מאושרת ומנוהלת על ידי ביה"ד לעבודה. בישראל סוג שביתה זה אינו שכיח (בוצע לראשונה בפרשת רשות הטבע והגנים-1998).

לחצים במהלך השביתה

Writers raise signs at wga rally
הנזקים שנגרמו לתעשיית הטלוויזיה והסרטים של לוס אנג'לס בעקבות שביתת איגוד התסריטאים האמריקאי ב-2007, מוערכים בכמיליארד וחצי דולר

בעת שביתה גורמים השובתים נזק כלכלי למעביד משום שהוא חדל לספק את המוצר או השירות שעליהם מתבססת פעילותו. לעיתים מדובר בנזק כבד, שהמעסיק מתקשה לעמוד בו לאורך זמן, ולעיתים מדובר בנזק שהמעסיק מסוגל לשאת (מפעלים שונים נבדלים זה מזה ביכולתם לעמוד בנזקי השביתה). כאשר למעסיק יש מתחרים, הוא מסתכן במהלך השביתה במעבר לקוחות אל המתחרים (סיכון זה אינו קיים כשהמעסיק הוא מונופול). במגזר שבו התחרות עזה נוקטים העובדים זהירות רבה בשימוש בנזק השביתה, כדי שלא להגיע למצב שבו בריחת לקוחות תחסל את מקור פרנסתם.

גם לעובדים נגרם נזק כלכלי בזמן השביתה משום שאינם זכאים למשכורת בתקופה זו. כדי לאפשר לעובדים לשבות חרף אבדן המשכורת, מקיים ארגון העובדים קרן שביתה, המעניקה לעובדים, בשביתה ממושכת, תשלום שיחליף את שכרם. גם למעסיקים יש לעיתים קרן שביתה, שנועדה לאפשר להם לעמוד בנזקי השביתה.

שביתה בדין הישראלי

על פי החוק במדינת ישראל, ככלל מותר לעובדים לשבות, במסגרת סכסוך עבודה קיבוצי בלבד. כלל זה מסויג גם בקשר לקבוצות עובדים מסוימות, וגם בקשר לנסיבות מסוימות.

סייגים מן הסוג הראשון נקבעו לגבי חיילים ושוטרים. כתחליף לזכות השביתה, עובדים אלו אמורים לקבל הגנה על ידי הצמדת שכרם להסכם קיבוצי שנחתם במגזר דומה, קבוצות אחרות, של עובדים במפעלים חיוניים, מוגבלים ביכולת השביתה. שאר העובדים זכאים לשבות תחת סייגים מהסוג השני, כגון התחייבות ל"שקט תעשייתי" לפי הסכם קיבוצי, שביתה "כלכלית" ולא "פוליטית" ועוד.

בפסק-דין גינסטלר[1] הוגדרה שביתה כ"פעולה מתואמת של קבוצת עובדים כלחץ על המעביד להשגת דרישות שהציגו לעניין תנאי עבודתם".

בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה[2] מוגדרת שביתה במגזר הציבורי כהפסקת עבודה מאורגנת, מלאה, או חלקית, של קבוצת עובדים. השביתה כוללת כל הפרעה מאורגנת של מהלך העבודה התקין.

בית המשפט נדרש מספר פעמים לנושא השביתה:

  • בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואחר, פ"ד מט(2) 485, דן בנושא שביתה פוליטית או כזו שניתן לראותה כשביתה פוליטית
  • ע"א 593/81 - מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל, פ"ד מא (3), 169., דן בנושא נזקי שביתה
  • דב"ע 41-92/97 ארגון העובדים בעיריית תל אביב יפו נ' עיריית תל אביב יפו עבודה ארצי כרך ל (1) 356, בעניין עובדי התברואה של עיריית ת"א - יפו מדבר על שביתה לגטימית לעומת שביתה לא לגטימית

הכרזה על סכסוך עבודה

החוק הישראלי מחייב הודעה מראש על סכסוך עבודה וכן הודעה מראש על שביתה, אחרי הודעה שניתנת כחוק (חוק ישוב סכסוכי עבודה, חוק ההסכמים הקיבוציים) ונמסרת גם ליחידה ליחסי עבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה[3]. ההודעה צריכה לפרט את עילות השביתה, ולא ניתן לשבות בהסתמך על הודעה לא מפורטת או שהעילות המפורטות בה אינן כדין[4]. גם לאחר מתן ההודעה אין לפתוח בשביתה במשך תקופה של 15 יום, אשר מטרתה לאפשר מאמצים של משא ומתן וגישור לפני הסלמת הסכסוך ופגיעה בצדדים שלישיים. הכרזה כחוק על סכסוך עבודה ומעבר הזמן הקבוע בחוק הם תנאי, ברוב המקרים, לתוקף ההגנות שקובע החוק לעובדים שובתים.

הגנת השובתים

בעת שביתה גורמים השובתים נזק למעביד, וגם צד שלישי, כגון לקוחותיו של המעביד, עלול למצוא עצמו ניזוק מהשביתה. על-פי הגישה הכללית, ניזוקים רשאים לתבוע פיצוי בשל הנזק שנגרם להם. כדי שלא לפגוע בחירות השביתה, ניתנת לשובתים הגנה מפני תביעה:

  • סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קובע ששביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד.
  • הגישה הכללית בדיני נזיקין, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, היא שצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בשל עוולת גרם הפרת חוזה. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מעניק הגנה מיוחדת לשובתים, בקובעו שלעניין סעיף זה, "שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה".

המשמעות המעשית של החריג:

  • ארגון עובדים או ארגון מעבידים שגרם לשביתה לא ייחשבו כמפרי חוזה או כגורמי הפרת חוזה.
  • עובדים שגרמו בדרך שביתה להפרת חוזה עם צד שלישי לא ייחשבו כגורמי הפרת חוזה.

בבסיס החריג עומדת התפיסה כי ביחסים שבין עובד למעביד קיים פער כוחות; העובד נמצא בעמדת מיקוח נחותה ביחס למעביד. התארגנות של עובדים לפעולה קיבוצית עשויה לאזן את הפער הקיים. מטרת החריג היא להגן על זכות העובד לשבות על ידי מתן חסינות מפני תביעות בשל נזקים שנגרמו כתוצאה מהשביתה. המחוקק מגן על השובתים, על המשביתים ועל מארגני השביתה. בפסק-דין פיינשטיין אמר השופט ח' כהן כי שביתות והשבתות גורמות מטבען להשבתת חוזים שונים, ואילו היה על יוזמי השביתות או המשביתים לשאת בנזק הנובע מהפרות אלו, היה בכך כדי לחסל למעשה את מוסד השביתה ולעשותה בלתי אפשרית.

דוגמאות טיפוסיות:

  • ארגון עובדים יוזם שביתה מוגנת שבעטיה לא מגיעים העובדים לעבודה ומפרים את התחייבותם כלפי המעביד. למעביד נגרם נזק כלכלי עקב השביתה, אך בשל החריג הוא לא יוכל לתבוע את הארגון שגרם לעובדים לשבות.
  • שביתת עובדים מאופיינת בכך שהיא גוררת הפרת חוזים נוספים. לדוגמה, עקב שביתה חל עיכוב באספקת מוצר כלשהו ללקוח שעמו היה קשור המעסיק בחוזה. הלקוח ירצה אולי לתבוע את העובדים בשל הנזקים שנגרמו לו בעקבות הפרת החוזה בינו לבין המעביד, אך בשל החריג תביעתו תידחה.

בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, מוגדרת שביתה בלתי מוגנת שהיא שביתה של עובדים בשירות הציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי שבו הם מתחייבים שלא לשבות בתמורה לתנאים שהם מקבלים מהמעסיק. גם אם לא חל הסכם על העובדים, אך השביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסדות המוסמכים לכך או שלא נמסרה עליה הודעה מוקדמת של 15 יום, תיחשב לבלתי מוגנת. על השבתה כזו לא חלות ההגנות הניתנות לשביתה, כלומר:

  • לא חלה הקביעה בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, לפיה שביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד. בהתאם לכך, שביתה בלתי מוגנת מהווה הפרת חוזה, והמעביד רשאי לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.
  • לא חל החריג האמור בסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, וצד שלישי רשאי לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו.

תזכיר חוק דיני ממונות בא לאחד את החוקים העיקריים במשפט האזרחי תחת מטרייה אחת, שעתידה להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי. גם כאן ניתנת הגנה לשובתים - בסעיף 377 לתזכיר החוק נקבע כי "אדם לא ישא באחריות נזיקית בשל מעשה שעשה במסגרת שביתה או השבתה כדין, ובלבד שהמעשה נעשה במהלך הטבעי והישיר של שביתה או השבתה. הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי מעשה שגרם נזק לגוף."

שבירת שביתה

בעת שביתה, נהגו מעסיקים להעסיק עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים, דבר ששם לאל את השביתה. העובדים השובתים נהגו לכנות את העובדים החלופיים שוברי שביתה, להפגין מול מקום העבודה באופן המונע כניסת עובדים חלופיים ואף לפעול בכוח כדי למנוע העסקת עובדים חלופיים.

בישראל

בשנת 1932, בעת שביתה ארוכה במפעל פרומין, הפעילו השובתים אלימות כלפי פועלים שבאו לעבוד בבית החרושת[5]. לאחר 20 שנה, ציין אברהם ארסט את השביתה במפעל פרומין כנקודת זמן בה הוכרה זכות הפועל המאורגן לשימוש בכוח הזרוע למניעת שבירת שביתה[6]. לדברי ההיסטוריונית אניטה שפירא, "שביתת פרומין" הסתיימה בכישלון ההסתדרות, משום שזו נאלצה להשלים עם העסקתם של אנשי בית"ר במקום.[7]

בעת חקיקת חוק שירות התעסוקה בשנת 1959 נקבע בחוק שהשירות לא ינקוט צד בשביתות. שירות התעסוקה לא ישלח למפעל עובדים להחלפת עובדים שובתים, אך המפעל יורשה להעסיק עובדים במקום העובדים השובתים, למרות שלא הופנו על ידי שירות התעסוקה[8].

בישראל היו פעמים בהן מעסיקים פעלו להביא עובדים חלופיים במקום אלו ששבתו. למשל, בעת שביתת דוורים בשנת 1969 הוזמנו מתנדבים לחלק את הדואר במקום השובתים. הדוורים פעלו באלימות כדי למנוע את פעילות המתנדבים[9]. ביולי 2013 טענו עובדי משרד החוץ כי עובדי שירות הביטחון הכללי שברו את שביתתם.[10]

בשנת 1996, בעת חקיקת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, הוכנס סעיף 16 לחוק, האוסר על מעביד להעסיק עובדי קבלן כתחליף לעובדים שובתים[11].

שביתה ביהדות

הדיעות חלוקות בשאלה האם מותר לפועלים לשבות באופן מאורגן. ישנם הטוענים שמותר לפועל לשבות, כשכך מנהג המדינה. עם זאת לא תמיד מוצדק לשבות לפי היהדות. הרב אברהם יצחק הכהן קוק קרא להקמת בית דין שינסה למצוא פתרון לפני שמשתמשים בנשק השביתה. כיום ישנם דעות שונות לעיתים בין רבנים אם לשבות כשלא נעשו צעדים לפשרה קודם השביתה. יש האומרים שכאשר קבוצה שובתת יש חובה להשתתף עמם בשביתה ויש חולקים.

יש רבנים האומרים שאסור למורה המלמד תורה לשבות כי בכך הוא מבטל את הלימוד החיוני ומחנך את הילדים שכסף חשוב מחינוך ותורה. לעומתם יש האומרים שאם בשביתה יש סיכוי לשפר את מצב החינוך אזי חייבים לשבות גם מורים אלו. יש מקומות בהם כפשרה מלמדים בזמן השביתה מקצועות קודש מחוץ למסגרות בית הספר. דוגמה מובהקת לכך ניתן ללמוד מההבנה בין ארגון המורים למרכז ישיבות בני עקיבא בזמן השביתה הגדולה בשנת 2007: המרכז הודיע לארגון שהוא לא יכול לבטל תורה ולכן השתתף בשביתה בצורה מוגבלת ולא על חשבון זמני לימוד התורה במוסדות המרכז, וארגון המורים הסכים לכך.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דב"ע לו/5-4 גינסטלר ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע ח 3
  2. ^ חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז–1957, באתר הכנסת
  3. ^ יחסי עבודה וזכויות עובדים(הקישור אינו פעיל, 3.9.2019)
  4. ^ פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בסק"כ 3127-05-16, מדינת ישראל - ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ואח'; ניתן ביום 11.5.2016.
  5. ^ התנפלות דמים על פועלי ביהח"ר של פרומין, דואר היום, 18 באוקטובר 1932
    אסירי שביתת פרומין שוחררו בערבות, דבר, 20 באוקטובר 1932
    על שביתת פרומין, דבר, 7 בדצמבר 1932
  6. ^ אברהם ארסט, 20 שנה לשביתת פרומין, על המשמר, 28 באוקטובר 1952; המשך
  7. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק ב, עמ' 394–395.
  8. ^ חוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959, סעיף 44
  9. ^ התנגשות בין דוורי ירושלים לבין המשטרה; אחדים נפצעו ו-2 נעצרו, דבר, 4 בספטמבר 1969
  10. ^ ברק רביד, עובדי משרד החוץ הפגינו: "השב"כ משת"פ", "דיפלומניה", הבלוג של ברק רביד באתר הארץ, 3 ביולי 2013
  11. ^ חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996
1886 בארצות הברית

1886 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 110 שנה מיום היווסדה.

1 במאי

1 במאי הוא היום ה-121 בשנה (122 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.

26 באוגוסט

26 באוגוסט הוא היום ה-238 בשנה בלוח הגרגוריאני (239 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 127 ימים.

5 בנובמבר

5 בנובמבר הוא היום ה-309 בשנה (310 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 56 ימים.

המרד המזרח-גרמני

המרד המזרח-גרמני (גרמנית Aufstand des 17. Juni - "התקוממות ה-17 ביוני") התרחש ביוני 1953 ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. המרד החל כשביתה של פועלי בניין בברלין המזרחית, בירת גרמניה המזרחית, בתגובה להעלאת מכסות העבודה, והתפתח למהומות המוניות נגד המשטר המזרח-גרמני במקומות רבים ברחבי המדינה. המרד דוכא באכזריות, אך לא בקלות על ידי הפולקספוליציי - המשטרה המזרח-גרמנית, ובעזרת הצבא הסובייטי.

המרד הערבי הגדול

המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, בערבית: ثورة فلسطين الكبرى, תעתיק: תַ'וּרַת פלסטין אלכֻּבְּרַה, בעברית: מרד פלסטין הגדול) היה מרד מאורגן שפרץ בארץ ישראל בשנת 1936, ונמשך בהפסקות עד מרץ 1939. מרד זה כונה באנגלית: המרידה הערבית בפלשׂתינה (Arab revolt in Palestine 1936-1939). במהלך המרד נהרגו למעלה מ-400 יהודים, כ-200 בריטים וכ-5,000 ערבים, רובם במסגרת חיסולי חשבונות ותקיפת מתנגדים. מספר קהילות יהודיות או יישובים קטנים נחרבו, גלו או פונו, בעיקר באזורי ספר ובערים עתיקות, בעקבות ההתקפות עליהן, וביניהן משמר הכרמל, חוות משמר הכרמל, עין זיתים, פקיעין, רוחמה, שכונת שמעון הצדיק, חברון, כפר השילוח, ביפו ובשכונות סביבה.

המרד כלל בעיקרו פעולות טרור של ערבים נגד מוסדות המנדט הבריטי ששלט בארץ ישראל, ובמידת-מה גם נגד יהודים. פעולות אלה כללו תקיפות כנגד חיילים בריטיים, מוסדות השלטון הבריטי ונציגיו, והצתת גידולים חקלאיים ורכוש יהודי. המרד כלל גם טרור פנימי בתוך הציבור הערבי, בעיקר כלפי מתנגדי המרד. מאורעות אלה היו שונים מן הקודמים להם בהיקפם, בעוצמתם ובארגונם ונמשכו גם תקופה ארוכה יותר. היקף הפעולות האלימות ועוצמתן גבר עם הזמן. לצד פעולות הטרור נערכו הפגנות, נערכה שביתה רחבת היקף בניסיון לפגוע במשק היהודי, ובוצעו פעולות מרי אזרחי כדוגמת סרבנות מיסים.

המרד לא השיג את מטרותיו: הדרישות הפוליטיות של הערבים לא התקבלו על ידי השלטון הבריטי, היישוב היהודי לא נפגע באופן מהותי ממעשי הטרור ואף התחזק, הופחתה התלות בפועלים ערבים ובמשק הערבי, נפתח נמל ים בתל אביב, ושיטת יישובי חומה ומגדל באה לעולם, באישור שלטונות המנדט עד 1938, תוך עקיפת גזרות הספר הלבן של פאספילד. לעומת זאת הציבור הערבי הוכה מבחינה כלכלית וצבאית, והתדרדר למצב של אנרכיה פנימית עקב הטרור הפנימי.

הפוטש של קאפ

הפוּטש של קאפ היה ניסיון הפיכה (פוטש) כושל על ידי חוגים ימניים בגרמניה, בראשות וולפגנג קאפ, במטרה להפיל את משטר רפובליקת ויימאר ב-1920.

הפרת חוזה נישואין והפרת חוזה עקב שביתה והשבתה כחריג לגרם הפרת חוזה

עוולת גרם הפרת חוזה מעוגנת בסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומעניקה לצדדים לחוזה הגנה מפני צד חיצוני, המתערב בחוזה באופן שמביא להפרתו. הגנה זו מעמידה לנפגעים מהפרת החוזה זכות תביעה בנזיקין כנגד הצד החיצוני שגרם להפרה. סעיף 62(ב) קובע שני חריגים: יחסים הנוצרים על ידי נישואים, ושביתה או השבתה. במקרים אלה הצדדים המתקשרים בחוזה אינם מוגנים מפני צד חיצוני שהתערב וגרם להפרתו ואינם יכולים לתבוע ממנו פיצוי בנזיקין בגין גרם הפרת חוזה.

הרפורמה בנמלי הים בישראל

הרפורמה בנמלי ישראל או הרפורמה בנמלים הוא השם שניתן לשינוי מבני כולל בענף הנמלים הימיים בישראל, שהחל בשנת 2003 עם חקיקת חוק הרפורמה בכנסת, ומטרתו הסופית היא הכנסת תחרות בנמלי הים של ישראל (נכון לשנת 2003 - נמל חיפה, נמל אשדוד ונמל אילת) והפרטתם.

עיקר הרפורמה כולל את פירוק רשות הנמלים למספר גופים - חברת נמלי ישראל שתהיה אחראית על החזקה, ניהול ופיתוח של שטחי הנמלים והשכרתם לחברות ההפעלה; חברות נמל אשדוד, נמל חיפה ונמל אילת, אשר אחראיות על מתן השירות ופיתוח מתקני הנמל (בפרט המנופים וניהול מסופי המטענים); ורשות הספנות והנמלים שתהיה אחראית על אסדרת הענף.

נכון לשנת 2014, כעשור לאחר תחילת מימוש הרפורמה בפועל בשנת 2005, ישנה ביקורת על דרך מימוש הרפורמה ואף נטען על ידי מבקר המדינה כי הרפורמה של שנת 2003 נכשלה.כיום נעשים צעדים נוספים על מנת לקדם תחרות בתחום נמלי הים והיא קידום הקמת נמל המפרץ ונמל הדרום.

כ"ח בשבט

כ"ח בשבט הוא היום העשרים ושמונה בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ח שבט הוא ברב השנים פרשת תרומה. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת משפטים.

כיכר העירייה של פריז

כיכר העירייה של פריז (צרפתית: Place de l'Hôtel de Ville - פלאס דה ל'אוֹטֶל דֶה וִיל) נמצאת למרגלות בית עיריית פריז, ברובע הרביעי של העיר, בגדה הימנית של נהר הסן. שמה של הכיכר היה עד שנת 1803 "פלאס דה גְרֶב" (Place de Grève, המילה הצרפתית "grève" פירושה שטח המכוסה חצץ או חול באזור הגָּדָה של מקור מים). ב-18 במרץ אותה שנה שונה שמה לשם הנוכחי.

האזור שימש בעבר כגישה לנמל הראשון של העיר. מאוחר יותר שימש האזור כמקום מפגש, וכן כאתר בו מובטלים חיפשו עבודה; כתוצאה מכך מציינת בצרפתית המילה Grève שביתה (כמו בביטוי être en grève, שפירושו לשבות).

הכיכר מפורסמת במפגני העונשין וההוצאות הפומביות להורג שנערכו בה. בכיכר הוצב הגרדום של העיר, ובין המפורסמים שנקטלו בו ניתן למנות את המתנקשים ז'אק קלמן (Jacques Clément), פרנסואה רוויאק (François Ravaillac) ורובר-פרנסואה דֶמְיֶן (Robert–François Damiens). הפילוסוף מישל פוקו מצטט את גזר דינו של דמיין בספרו לפקח ולהעניש, שם נקבע כי הוא: "יושם ויובל בעגלה...כשבידו לפיד עם שעווה בוערת...אל פלאס דה גְרֶב, שם על גרדום שיוקם, ייתלש בשרו מעל חזהו, זרועותיו, ירכיו ושוקיו באמצעות מלקחיים לוהטים...ידו הימנית...תיצרב על ידי גופרית, ועל המקומות שמהם נתלש הבשר ייווצקו עופרת מותכת, שמן רותח, שרף בוער שעווה וגופרית שהותכו יחדיו"בכיכר זו בוצעה שריפת התלמוד בשנת 1242.בספר הגיבן מנוטרדאם משתמש הסופר ויקטור הוגו ב"פלאס דה גרב" כסמל לימי-הביניים ולצדק הברוטאלי, המושחת והלקוי של המשטר הישן.

פעולה ישירה

פעולה ישירה היא צורה של אקטיביזם פוליטי ששואף להתמודד עם מצבים שנתפסים כלא צודקים, באופן ישיר ומיידי, בניגוד לפעולות כגון בחירת נציגים שמבטיחים להביא לשינוי במועד עתידי כלשהו. פעולה ישירה יכולה לכלול פעולות כגון: שביתה, חרם כלכלי או חרם חברתי, התבצרות במקום העבודה, חסימת דרכי גישה, סבוטז', סקווטינג, לוחמת גרילה, ונדליזם אידאולוגי ואמצעים אגרסיביים פחות כדוגמת הקמת מרכזים קהילתיים רדיקליים או גינון מחתרתי. פעולה ישירה היא לעיתים קרובות צורה של אי-ציות אזרחי, ובמקרים מסוימים מהווה עבירה על החוק.

מטרות הפעולה הישירה הן:

הכשלת גורם או ארגון אחר מלבצע מעשה לו מתנגדים הפעילים.

לפתור בעיות שמוסדות חברתיים גדולים (כגון עסקים, ממשלות, הממסד הדתי, איגודים מקצועיים) אינם מתייחסים אליהן.

פרשת אמור

פָּרָשַׁת אֱמֹר היא פרשת השבוע השמינית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ד, פסוק כ"ג.

שביתה כללית

שביתה כללית היא שביתה של מסה קריטית מתוך כוח העבודה בעיר, אזור, מגזר או מדינה. לחלופין, כאשר איגוד עובדים גדול, כמו ההסתדרות, מורה לכל חבריו לשבות, נהוג לכנות את השביתה "כללית". מטרות השביתה יכולות להיות כלכליות או פוליטיות, וכאשר המניע לה אינו מסתכם בהוראה מלמעלה, הוא בדרך כלל מתבסס על סולידריות מעמדית או אחרת של המשתתפים. גם בשביתות בעלות מטרות כלכליות, בדרך כלל לרוב העובדים המשתתפים, העובדים בעסקים שונים, אין אינטרס כלכלי מיידי בהצלחתה. שביתות כלליות מערבות את כלל האוכלוסייה, ולכן הוגים שונים ותנועות מהפכניות (כגון הסינדיקליזם) ראו בהן הקדמה אפשרית למהפכה.

שביתת הנשים באיסלנד 1975

ב-24 באוקטובר 1975 קיימו הנשים באיסלנד שביתה למשך יום אחד כדי "להדגים את הצורך בעבודה של נשים בכלכלה ובחברה באיסלנד", וכדי "למחות נגד פערי שכר ופרקטיקות העסקה בלתי הוגנות". תשעים אחוז מאוכלוסיית הנשים באיסלנד, בהנהגת מספר ארגוני נשים שפעלו במשותף, לא הלכו למקומות העבודה שלהן, ואף סירבו לעשות כל סוג של עבודת בית או טיפול בילדים במשך כל אותו היום.

שביתת כלים

שביתת כלים הוא מונח הלכתי משיטת בית שמאי, המדבר על החלת איסורי המלאכה בשבת גם על כלים שפועלים מעצמם ללא התערבות אדם. האיסור כולל כל כלי שעושה מלאכה בשבת, כגון שעון שבת המדליק ומכבה תאורה חשמלית באופן מתוכנן בשבת. להלכה נפסק כדעת בית הלל שאין חיוב שביתה על כלים.

שבת

הַשַׁבָּת היא יום קדושה ומנוחה שבועי לעם ישראל, המועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה. המועד חל באופן קבוע מדי שבעה ימים, ביום השביעי שבשבוע. תחילת השבת היא בערבו של יום שישי, מעט קודם לשקיעת החמה - זמן הקרוי "ליל שבת", וסיומה הוא ביום המחרת, עם צאת הכוכבים - זמן הקרוי "מוצאי שבת". ביהדות נחשבת השבת למועד המקודש ביותר.שמירת שבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות; לפי המדרש, השבת הראשונה ניתנה לאדם ביום היבראו, ושמירתה שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.השבת מסמלת ביהדות את בריאת העולם בידי אלוהים, וקדושתה קבועה מאז בריאת העולם על ידי אלוהים, ובשונה מחגי ישראל, אינה תלויה בקידוש החודש שנעשה בידי בית הדין. טעמי המצוות והמנהגים המיוחדים לשבת מקורם בציווי המקראי לקדש יום זה ולשבות בו ממלאכה, כמעשה האל אחר השלמתו את הבריאה בששת ימי בריאת העולם, וממספר מקורות בתנ"ך. השבת אינה משמשת רק למנוחה ולהימנעות מעשיית מלאכה, וכבר בתקופת התנ"ך נתפסה כיום של קדושה, עונג, לימוד תורה[דרוש מקור] והתרוממות הנפש. שמירת השבת היא הודאה מעשית בבריאת העולם, מחזקת את האמונה ואי שמירתה גורמת להיחלשות האמונה היהודית, כמו כן שמירת השבת מקרבת את האדם לבורא העולם יותר מפרישות ונזירות גופנית.בחילול השבת רואה התורה חטא חמור שהעונש על עשייתו במזיד בפני עדים שהתרו בו הוא מיתת סקילה, שנחשבת לחמורה מבין ארבע מיתות בית דין. או עונש כרת במקרה שחילל שלא בפני עדים, ואם חילל בשוגג חייב קרבן חטאת.

הרעיון הבסיסי של השבת, יום מנוחה שבועי, אומץ על ידי כלל עמי העולם עוד בימי קדם, ואף השפיע על דוקטרינות סוציאליסטיות שונות לפעול לקיצור אורך יום העבודה ושבוע העבודה. בישראל נקבע יום השבת כיום מנוחה רשמי.

שובר שביתה

שובר שביתה (באנגלית: Strikebreaker) הוא סיפור מדע בדיוני קצר מאת אייזק אסימוב. הסיפור הופיע לראשונה בגיליון ינואר 1957 של The Original Science Fiction Stories, ותורגם לעברית בשנת 1980 בספר אין איש פה, פרט... תחת השם מפר שביתה, ושוב בשנת 2011 בספר כתבי אייזק אסימוב כרך 3.

את ההשראה לסיפור שביתה שאב אסימוב מקבוצה של כשלושים טכנאים שאיימו להשבית את הרכבת התחתית של ניו יורק, דבר שיגרום לנסיעה בתוך עיר להיהפך לכמעט בלתי אפשרית. בסופו של דבר השביתה לא התרחשה, אך אסימוב שאב את ההשראה לסיפור על אדם ששביתתו תעצור את העולם כולו.

שנת הלימודים

שנת הלימודים היא תקופה בשנה, במהלכה מתקיימים לימודים סדירים במוסדות חינוך שונים. במרבית מדינות העולם, תקופה זו נמשכת כעשרה חודשים. בין שנת לימודים אחת לשנייה מפרידה חופשה (בישראל, חופשה זו מכונה "החופש הגדול"). בסיום החופשה מתחילה שנת לימודים חדשה, כשהתלמיד לרוב נכנס לכיתה גבוהה יותר במסלול הלימודים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.