שביית שמונת חיילי הנח"ל בלבנון

ב-4 בספטמבר 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה שהחלה כשלושה חודשים קודם לכן, נשבו שמונה חיילי נח"ל ששהו באזור בחמדון שבלבנון, על ידי ארבעה מחבלים מארגון הפת"ח שנתקלו בהם באקראי. השמונה שוחררו בעסקאות חילופי שבויים, שבהן שחררה ישראל יותר מ-5,900 אסירים ועצורים.

לוחמי הנח״ל בשבי בלבנון
לוחמי הנח״ל בשבי בלבנון
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

נפילתם בשבי

בשעות הבוקר של יום שבת, 4 בספטמבר 1982, חוליה של ארבעה מחבלים מארגוני פת"ח והחזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית התקרבו למוצב אריסת בלוט הסמוך לבחמדון, בו היו שמונה חיילים מחטיבת הנח"ל. אחד מהם קרא לחיילים וביקש סיוע מהם. כאשר שניים מהם באו לסייע לו, יצאו שאר המחבלים ממסתורם, איימו על החיילים בנשק וגרמו להם לקרוא לשאר החיילים מהמוצב. ששת החיילים הנותרים יצאו מהמוצב, חלקם ללא נשק, וכאשר הגיעו לנקודה בה המתינו המחבלים והחזיקו את שני החיילים הראשונים תחת איומי נשק, נכנעו כל השישה ללא קרב. ארבעת המחבלים צעדו עם שמונת החיילים, תוך שמחבלים נוספים מצטרפים אליהם, עד שהגיעו לבסיסם, שם חילקו ביניהם את החיילים (שישה לפת"ח ושניים לחזית העממית - המפקדה הכללית)[1].

שחרורם

שישה מהשבויים - אבי קרוננפלד, ראובן כהן, רפי חזן, דני גלבוע, אבי מונטלביסקי ואלי אבוטבול - הוחזקו על ידי הפת"ח. בעקבות מידע מודיעיני הוחל בתכנון מבצע של סיירת מטכ"ל לשחרורם, אולם המבצע לא יצא אל הפועל[2]. הם שוחררו ב-23 בנובמבר 1983 בעסקת חילופי שבויים (המכונה לעיתים עסקת ג'יבריל הראשונה) שבה שחררה ישראל 4,700 עצורים לבנוניים ממחנה אנסאר שבדרום לבנון, 29 קצינים של פת"ח שנתפסו מספר שבועות קודם לכן במבצע של חיל הים ו-65 אסירים ביטחוניים, שהיו כלואים בישראל[3]. ישראל מיהרה לבצע את החילופים בגלל הקרבות בין הפת"ח לקבוצה של אבו מוסא והחשש לגורל השבויים בעקבות הקרבות הללו. מרבית העצורים הלבנונים ששוחררו נשארו בלבנון, וכאלף מתוכם ביקשו להטיסם לאלג'יריה. בין האסירים הביטחוניים ששוחררו נמנים מחבלים מימי המרדפים בבקעת הירדן, בין השאר אלו שהשתתפו בקרב בו נהרג צבי עופר, הרוצחים מבית הדסה[4], חלק מהאסירים הביטחוניים ששוחררו, היו אזרחים ישראלים. הם נדרשו כתנאי לשחרורם לוותר על אזרחותם הישראלית ולעזוב את ישראל לצמיתות. אחד מהם, יוסף בן חסן אבו אלחייר, שב לישראל במאי 2017 והושב לכלא להמשך ריצוי עונשו. בדיון בבית המשפט העליון נקבע שהוא יישאר בכלא עד דצמבר 2020 ואז יגורש לצמיתות מישראל[5]. מספר אסירים ביטחוניים שהיו ברשימת המשוחררים, בהם זיאד אבו עין, הוחלפו על ידי ישראל ברגע האחרון, ככל הנראה בגלל הקשרים שלהם עם החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, שלא הייתה חלק מההסכם.

שני השבויים הנותרים, נסים סאלם ויוסף גרוף, הועברו לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל, והוחזקו בשבי הארגון בדמשק. יחד עם חזי שי, שנפל בשבי ארגון זה בקרב סולטאן יעקוב, שוחררו במסגרת עסקת ג'יבריל שנעשתה ב-21 במאי 1985, ותמורתם שחררה ישראל 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים ובהם קוזו אוקמוטו, טרוריסט יפני שעמד בראש חוליית מחבלים מתאבדים שביצעה את הטבח בנמל התעופה לוד ב-30 במאי 1972. רבים מהאסירים הפלסטינים שוחררו לבתיהם שבשטחים, וחלק גדול מהם היווה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר מכן.

ביקורת על נסיבות נפילתם בשבי

נפילתם בשבי של חיילי הנח"ל ללא קרב הביאה עליהם ביקורת מצד בכירים במערכת הביטחון הישראלית. יצחק רבין, שהיה שר הביטחון בעת עסקת ג'יבריל, היה שותף לביקורת אך נמנע מלהביעה באופן פומבי[6]. הרמטכ"ל בעת ביצוע העסקה, משה לוי, אמר שנפילתם בשבי אל מול כוח קטן וללא התנגדות, אינה ראויה.[דרוש מקור] אחרי שובם דובר צה"ל הוציא הודעת גינוי ראשונה מסוגה לחיילים שחזרו מהשבי[7] ומפקד הנח"ל, יורם גלבוע, כינה אותם פחדנים[8].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, כינרת זמורה-ביתן, מהדורה שניה, 2011, פרק 4 - בחזרה מעולם המתים, עמ' 62-63
  2. ^ אילן כפיר, ברק:הביוגרפיה, עמוד 184
  3. ^ 35 + 63 + 4,500 תמורת 6, דבר, 25 בנובמבר 1983
  4. ^ דני רובינשטיין, המסוכנים במחבלים, דבר, 25 בנובמבר 1983; המשך
  5. ^ רע"ב 7155/17 יוסף בן חסן אבו אלחייר נ' מדינת ישראל, ניתן ב-13 בדצמבר 2017
  6. ^ דן מרגלית, ראיתי אותם, כנרת, 1997, עמוד 26
  7. ^ שרי מקובר-בליקוב, בכל מחיר?, מעריב, 3 באוקטובר 2003
  8. ^ ברוך נאה, מפקד הנח"ל על השבויים: "הם היו שמונה פחדנים", מעריב, 10 ביוני 1985
1982

שנת 1982 היא השנה ה-82 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1982 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

4 בספטמבר

4 בספטמבר הוא היום ה-247 בשנה בלוח הגריגוריאני (248 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 118 ימים.

חטיבת הנח"ל

חטיבת הנח"ל (חטיבה 933) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצבא ההגנה לישראל, הכפופה לעוצבת הפלדה. החטיבה השתתפה בכל מערכות ישראל החל ממלחמת שלום הגליל, למעט מבצע עופרת יצוקה בה תפסה קו בגבולות סוריה ולבנון.

שמה של החטיבה נגזר מראשי תיבות של מסגרת נוער חלוצי לוחם (נח"ל), משום שמקורה בגרעיני הנח"ל שהוקמו החל מימיה הראשונים של מדינת ישראל. עם זאת, במשך הזמן הורכבה רוב החטיבה מחיילים מכלל הציבור, שאינם קשורים לתנועת ההתיישבות ולגרעינים. חיילי חטיבת הנח"ל חובשים כומתה בצבע ירוק בהיר עם סמל חיל רגלים ונועלים נעליים אדומות. תג היחידה של הנח"ל מורכב מחרב, מגל וחיטה. החרב מסמלת את ההגנה והמגל והחיטה מסמלים את עבודת האדמה והחלוציות. ארבעת החצים מסמלים את גדודי החטיבה: שחם, גרניט, בזלת והגדס"ר (גדוד הסיור).

מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה ישראל שומר.

נוהל חניבעל

נוהל חניבעל הייתה פקודה מטכ"לית של צה"ל שעסקה בכללים לפעולה מיידית במקרה של חטיפת חייל בידי האויב. הנוהל גובש בשנת 1986, ובשנת 2017 הוחלפה על ידי הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, בפקודה מבצעית חדשה.

רצועת הביטחון

רצועת הביטחון הייתה שטח בדרום לבנון הסמוך לגבול עם ישראל שבו שהה צה"ל מיוני 1985 ועד לנסיגה לגבול הבינלאומי בשנת 2000. צה"ל התייצב על גבול רצועת הביטחון לאחר שנסוג מרוב השטח שנכבש בשנת 1982 במלחמת לבנון הראשונה. השם רצועת הביטחון ניתן על ידי ישראל, כדי לשקף את מטרתה: יצירת שטח המפריד בין יישובי קו העימות שבצפון ישראל ובין מחבלים השוהים בלבנון, ובכך להגן על יישובים אלה.

במהלך שהותה של ישראל ברצועת הביטחון החזיק צה"ל מספר מוצבים באזור, ותמך במיליציה מקומית - צד"ל - צבא דרום לבנון. צד"ל ניהל במידה רבה את חיי היום יום ברצועת הביטחון, והחזיק את כלא אל-חיאם. באזור שהו גם כוחות יוניפי"ל מטעם האו"ם, שפרוסים בדרום לבנון מתום מבצע ליטני ב־1978.

רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח. הרצועה כללה כ-10% מהשטח הכולל של לבנון, שכנו בה כ-150,000 תושבים שחיו ב-67 כפרים ועיירות שיעים, מארונים, ועיירה דרוזית אחת, חאצביא. מרכז הרצועה היה העיירה המרונית מרג' עיון שנחשבה לעיירה החשובה ברצועה. בתקופת קיומה של הרצועה רבים מתושבי הכפרים שבה נמלטו אל מצפון לה. לתושבים שנותרו ברצועה היו קשרים רבים עם ישראל, רבים מהם עבדו בה, וקיבלו ממנה שירותים שונים.

יחידת הקישור ללבנון הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו בצד"ל. הכניסה לישראל התקיימה דרך ארבעת המעברים בגדר הטובה: בראש הנקרה, בבירנית, במעבר תורמוס ובשער פאטמה ליד מטולה, שהיה מעבר הגבול המרכזי.רבים טוענים שההחלטה להשאר ברצועת הביטחון הייתה שגויה וגרמה לאבדות רבות.

שביית שני חיילי צה"ל בלבנון (1986)

שביית שני חיילי צה"ל בלבנון הוא מאורע ב-17 בפברואר 1986 בו חיילי חטיבת גבעתי, יוסף פינק ורחמים אלשייך, נשבו בקרב לאחר שמחבלי חזבאללה הניחו מארב לסיור של צה"ל. בדיעבד התברר שאחד החיילים נהרג במהלך הקרב וחברו נהרג מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.