שבט נפתלי

שֵׁבֶט נַפְתָּלִי הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט, נפתלי בן יעקב ובלהה.

Stamp of Israel - Tribes - 60mil
בול המוקדש לשבט נפתלי

ברכות לשבט

ברכת יעקב

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה--הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר." (בראשית, מ"ט, כ"א).

ברכת משה

בברכת משה לשבטים בפרשת וזאת הברכה נאמר "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה" (דברים, ל"ג, כ"ג).

השבט במדבר

סימלי השבט: אבן החושן והדגל

על פי הפירוש[1], סמלו של שבט נפתלי האבן המסמלת שבט זה היא השבו באמצע הטור השלישי של החושן, המזוהה לרוב כאגט ועל פי במדבר רבה האבן שלו היא אחלמה.

ה"אות" של השבט (כלומר הדגל שלו) הוא האיילה על רקע יין צלול עם צבע אדום עדין.

Flag of Naphtali
הדגל של שבט נפתלי

לפי פירוש הרמב"ן סמל זה מציין את טובו של נפתלי, כאיילה הנשלחת לבשר טוב.

נשיאי השבט

במפקד הראשון מוזכר אֲחִירַע בֶּן עֵינָן. מוזכר 4 פעמים בספר במדבר. הקריב את קורבנות הנשיאים ביום השנים עשר (12) לחנוכת המשכן.

כיוון שנחלת שבט נפתלי, שאחירע בן עינן היה נשיאו, היא בגליל המזרחי ועמק החולה, הונצח שם אביו במספר אתרים באזור, כגון האתר הארכאולוגי עינן, נחל עינן ומאגר עינן.

בסיפור המרגלים, נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי (במדבר, י"ג, ט"ו), ובמפקד השני בסוף ספר במדבר, בפרשת מסעי, פדהאל בן עמיהוד.

המסע במדבר

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט נפתלי במחנה שבט דן, שהיה מצפון למשכן. היה שלישי במחנה זה.

  • במפקד הראשון שערך משה רבנו במדבר הוא מנה 53,400 איש.
  • במפקד השני שערך משה רבנו במדבר הוא מנה 45,400 איש.

נחלת השבט

12 staemme israels heb
נחלות שבטי ישראל

שבט נפתלי התנחל בחלק המזרחי של הגליל באזור עמק החולה, בקעת גינוסר וחופי הכנרת.

נחלת שבט נפתלי או כפי שהיא מכונה "ארץ נפתלי", מצויה בצפון-מזרח ארץ ישראל. היא השתרעה מהגבול הצפוני של ארץ ישראל - קו חצביה - צידון לאורך נהר הליטני עד לנחל יששכר בדרום, וכללה מספר ערים כגון עין חצור. נחלת שבט נפתלי תחומה נהר הירדן, ימת החולה וים כנרת במזרח, ועם נחלת שבט אשר ונחלת שבט זבולון. סביבת הר תבור היא נקודת המפגש לשלושת השבטים.

ארץ נפתלי נחשבה לחבל ארץ גדול. בתור שכזו היא אחד מאזורים הנכלל בתיאור הארץ מפי משה כאשר הוא עולה להר נבו, לפני פטירתו. וכך מתואר בספר דברים: וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.[2]

השבט בארץ ישראל

שבט נפתלי השתתף במלחמות דבורה הנביאה ומבני שבט זה יצא ברק בן אבינועם, מצביא מלחמת דבורה, בן היישוב קדש נפתלי שבנחלת נפתלי. כמו כן השבט השתתף במלחמתו של השופט גדעון בן יואש במדיינים (שופטים, ו', ל"ה).

הערות שוליים

  1. ^ רבינו בחיי, בפירושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח
  2. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוקים א'-ב'.
אבל בית מעכה

אָבֵל בֵּית מַעֲכָה הוא תל באצבע הגליל כ-2 ק"מ דרומית למטולה, לא הרחק מקיבוץ כפר גלעדי בצד כביש 90.

אלון בצעננים

אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים הוא אתר מקראי בדרום נחלת שבט נפתלי, בין הירדן לבין הר תבור, על פי המסופר בספר יהושע:"וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן:"

באלון בצעננים נטו את אהליהם בני שבט הקיני, ובהם יעל אשת חבר הקיני ובני משפחתה.

בספר שופטים מוזכר אלון בצענים, אף כי הקריאה המקובלת היא: בצעננים, כאתר שבו הרגה יעל את סיסרא שר הצבא של יבין מלך חצור:"וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ:"

אל האתר הגיע גם ברק בן אבינועם ברודפו אחרי סיסרא, ובו נודע לו על הריגתו; ובכך הושלמה נבואת דבורה לברק על העתיד להתחולל במערכה הצבאית כנגד יבין וצבאו.

במאה ה-20 הוצע לזהות את אלון בצעננים באתר ששמו הערבי: סהל אל אחמא, ולחלופין באתר בשם שג'רת אל-כלבּ. שמורת הטבע חורשת יעלה הממוקמת ברמת יבנאל בין המושבה יבנאל למנחמיה, מנציחה את שמה של יעל אשת חבר הקיני ומציינת את מיקומה המשוער של אלון בצעננים.

יש הסוברים כי אלון בצעננים ואלון בצענים הם שני אתרים שונים. הם מזהים את אלון בצעננים בנחלת שבט נפתלי, בגבולה הדרומי; ואילו את אלון בצענים הם מזהים בתל אל-קדיס בבקעת מגידו, ממזרח ללג'ון.

בקעת יבנאל

בִּקְעַת יַבְנְאֵל (בערבית: "סהל אלחמא") היא בקעה במזרח הגליל התחתון, בין רמת פוריה שמעל הכנרת מצפון-מזרח, לרמת יבנאל מדרום-מערב. אורכה המרבי כ-9 קילומטרים ורוחבה 4–5 קילומטרים.

הבקעה משתפלת מגובה כ-50 מטרים מתחת לפני הים בצפון-מערב, לכ-70 מטרים מתחת לפני הים בדרום-מזרח, ומנוקזת על ידי נחל יבנאל הנשפך אל נהר הירדן בקרבת דגניה ב'.

נזכרת לראשונה בתיאור דרום נחלת שבט נפתלי בספר יהושע: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד-לַקּוּם".

בתחום הבקעה ובשוליה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים המעידים על יישוב קדום שהיה בה בתקופות שונות, בייחוד בתקופת התלמוד, ובהם:

תל ינועם – "תל אל-נעמה", מזוהה כיום על ידי מספר חוקרים עם יבנאל המקראית, וזוהה בעבר עם העיר הכנענית ינועם הנזכרת במצבת ישראל.

חורבת ימה – "ח'רבת ימא", מזוהה עם היישוב התלמודי "כפר ימה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם יבנאל המקראית.

תל אדמי – "ח'רבת דאמיה", מזוהה עם היישוב התלמודי "דמין", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "אדמי".

חורבת עטוש – "ח'רבת עטושה", ממנה הגיע ככל הנראה האמורא מהדור השלישי רבי יצחק עטושיא.

חורבת אבצם – "ח'רבת בצום", במקום מערכת מחילות מסתור ומבנה קבר גדול.

חורבת בית גן - "ח'רבת בית ג'ן", במקום התגלו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

חורבת ציידתה – "ח'רבת ציאדה", מזוהה עם היישוב התלמודי "ציידתה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "הנקב".

חורבת סרגונה – "ח'רבת סרג'ונה", עיירה תלמודית ממנה הגיעו מספר חכמים.בתקופת העלייה הראשונה נרכשו אדמות בקעת יבנאל על ידי הברון רוטשילד, והוקמו עליהן המושבות יבנאל (1901) ובית-גן (1904). סמוך להן הוקמו המושבים משמר השלושה (1937) וסמדר (1953). ארבעת יישובים אלו אוחדו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 למועצה המקומית יבנאל. בצפונה של הבקעה הוקם בתקופת חומה ומגדל מושב הזורעים (1939).

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור: 'משם הלך לטבריה.... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים...באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה'.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

חוקוק (יישוב עתיק)

חוּקוֹק (במקרא: חוּקֹק או חֻקֹק), הוא תל הנמצא מצפון-מערב לקיבוץ חוקוק ליד כביש 65 במקום בו שכן הכפר יאקוק.

חורבת ציידתה

חורבת ציידתה (ידועה גם בשם ח'רבת ציאדה) היא חורבה בבקעת יבנאל שבגליל התחתון, מדרום למושב הזורעים, שבה שכן לפי הסברה היישוב התלמודי "ציידתה".

שמה המקורי של החורבה, הנזכר גם במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, הוא "ח'רבת ציאדה".

בספר יהושע מתואר בפירוט אזור דרום נחלת שבט נפתלי: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם".

לכל המקומות שלעיל הייתה מסורת של זיהויים בתקופת התלמוד: "מחלף - חלף, מאילון - איילון, בצעננים - אגנייא דקדש, ואדמי - דמין, הנקב - ציידתה, ויבנאל - כפר ימה, עד לקום - לוקים".

לפי מסורת זו, המעוגנת גם באונומסטיקון של אוסביוס, חז"ל ראו ב"אדמי" ו"הנקב" שני יישובים נפרדים, הגם שמבחינה לשונית דומה שמדובר ביישוב אחד, כאשר התוספת "הנקב" נועדה כנראה להבחין את "אדמי הנקב" מיישוב נוסף בשם "אדמי".

"ציידתה" התלמודית זוהתה אפוא על ידי חז"ל עם עיר מקראית בשם "הנקב", שייתכן שיש לה זיקה ל"דרך החורנים" שעברה במקום, בשל משמעות המילה "נקב" כ"מעבר".

בסקר שנערך במקום נתגלו שרידים מעטים, הכוללים אבני גזית ספורות, שרידי בתים ושרידי פסיפסים.

חטיבת עודד

חטיבת עודד או חטיבה 9 היא חטיבת חי"ר במילואים הכפופה לאוגדת הבשן, אוגדה מרחבית בפיקוד הצפון. בעברה הייתה אחת משלוש החטיבות שהוקמו בצפון הארץ בתש"ח, בזמן מלחמת העצמאות. עם הקמת צה"ל הפכה לחטיבה 9.

סמל החטיבה כולל "איילה שלוחה" - סמלו של שבט נפתלי. כיום חטיבת עודד היא חטיבת חי"ר מילואים ובסיס הקבע שלה נמצא במחנה פילון ליד ראש פינה.

חמת דאר

חַמֹּת דֹּאר או חַמַּת, הייתה עיר מבצר על שפת הכנרת בתקופת המקרא.

בספר יהושע מסופר שחמת נמסרה לשבט נפתלי עם האתרים: חלף, אלון בצעננים, אדמי הנקב, ויבנאל וערי המבצר: הצדים, צֵר, וכנרת ואתרים נוספים:" לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן: ... וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת:"

בספר יהושע מסופר שחמת דאר הייתה עיר מקלט וגם נמסרה ללויים:"א וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר ה' צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ: וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן: ... וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת חַמֹּת דֹּאר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת קַרְתָּן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שָׁלֹשׁ:"

חוקרי מקרא הציעו לזהות בין חמת דאר או חמת, ובין העיר חמון, שהוזכרה בספר דברי הימים כשייכת לנחלת שבט נפתלי:"וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת חַמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת קִרְיָתַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:"

בתקופת בית שני הוקמה, באתר חמת דאר, העיר חמתן או חמתא, שבמעיינותיה החמים נהגו רבים לרחוץ; הוזכרה על ידי ההיסטוריון יוסף בן-מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים, ובמסכת מגילה בתלמוד הבבלי.במאה ה-20, האתר נקרא חמי טבריה.

יראון

יִרְאוֹן הוא קיבוץ באזור הצפון בתחום המועצה אזורית הגליל העליון. קיבוץ יראון שייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת, הוא אינו מופרט ושומר על אורח חיים שיתופי, בדגש על ערבות הדדית.

היישוב נקרא על שם יִרְאוֹן המקראית (יהושע י"ט ל"ח) שבצפון נחלת שבט נפתלי, שיש המזהים אותה בכפר הלבנוני הסמוך ממערב "יארון".

מדון

מדון היא עיר כנענית קדומה הנזכרת לראשונה בתעודות חיצוניות מתקופת הברונזה המאוחרת[דרוש מקור]. יש הסוברים שמדון היא חורבת מדין הנמצאת במורד הצפוני של קרן חיטים, הנמצאת ממערב לכפר חיטים, בסמוך לטבריה.

המלך היחיד הידוע כשליט העיר הוא יובב מלך מדון שהשתתף בקרב בין יהושע בן נון לבין צבא בית יבין. שמו של יובב מלך מדון נהוג גם אצל בני עבר (כגון יקטן ואדום). יש ארכאולוגים שמפרשים את השם לפי הפירוש הערבי -וב, שמשמעותו "להתכונן לקרב".

צבא ישראל ניצח את יבין וצבאו ניצחון מוחץ. הם באו בהפתעה למחנה יבין, התנפלו על החיילים הכנעניים, והחלו להרוג אותם. לפי המקרא הם רדפו אחרי צבא יבין עד צידון (עיר נמל פיניקית ומפורסמת, הנקראת על שם בכור בניו של כנען - צידון), ועד להרי לבנון. לאחר המלחמה, חזר יהושע מרדיפתו אחרי מחנות הצבא הכנעני לחצור, ולכד את העיר. מלך חצור נמלט משדה הקרב אל חומות עירו, ויהושע הצליח ללכוד אף אותו. יהושע וצבאו הרגו את כל תושבי חצור, ולאחר מכן אף שרפו את העיר. לאחר כיבוש חצור, המשיך יהושע לשאר ערי הממלכה שעזרו ליבין מלך חצור, והרג חלק מתושביהם, אך הפעם לא שרף את הערים.

נחלת שבט נפתלי

נַחֲלַת שֵׁבֶט נַפְתָּלִי או כפי שהיא מכונה "ארץ נפתלי", מצויה בצפון-מזרח ארץ ישראל. הנחלה עלתה בגורל השישי לאחר נחלת שבט יהודה ונחלאות "בית יוסף". היא השתרעה מהגבול הצפוני של ארץ ישראל - קו חצביה - צידון לאורך נהר הליטני עד לנחל יששכר בדרום, במזרח היא תחומה עם נהר הירדן, ימת החולה וים כנרת ובמערב עם נחלת שבט אשר ונחלת שבט זבולון. סביבת הר תבור היא נקודת המפגש לשלושת השבטים.

נפתלי

נַפְתָּלִי הוא בנו השישי של יַעֲקֹב, והוא נולד לבִּלְהָה, שפחתה של רָחֵל. צאצאיו של נפתלי הפכו לשבט נפתלי. כשיצאו עם ישראל ממצרים העלו את עצמותיו וכאשר סיימו להתנחל בארץ בשנת ב'תצ"ה (1265 לפני הספירה) קברוהו בקדש נפתלי.

נשיאי שבטי ישראל

נשיאי שבטי ישראל היו נשיאי שבטי ישראל במהלך נדודי בני ישראל במדבר. בתורה מוזכרים כמה פעמים נשיאי ישראל, בכל פעם בשמות ובהקשרים אחרים; לא הוברר לחלוטין עד כה מהי משמעות "נשיא" בהקשרים אלו - האם אדם מכובד באופן כוללני או בעל תפקיד מוגדר, ומהי משמעות הרשימות השונות.

עיון (עיר מקראית)

עִיוֹן הייתה עיר מקראית, באזור שיועד לשבט דן בצפון נחלת שבט נפתלי, ואשר בשל היותה על גבול הצורים והצידונים, ידעה כיבושים רבים.

תחילה, העיר נזכרת בתיאור כיבושי בן הדד הראשון הארמי בממלכת ישראל: "וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה".

לאחר מכן, נזכרת בתיאור כיבושי תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר".

בתקופת המשנה והתלמוד נזכרת נוקבתא דעיון, כנקודה הצפון-מזרחית של ארץ ישראל בתחום שהחזיקו עולי בבל.

שמה של העיר הקדומה השתמר לפי הסברה בעמק עיון, המכונה בערבית "מרג' עיון", הסמוך מצפון לדן ולאבל בית מעכה.יהוסף שוורץ הציע כי משמעות המילה "נוקבתא" שבמקורות חז"ל היא "עמק צר", כאשר הכוונה היא לאפיק נחל עיון העובר ליד מטולה.

מקום העיר עצמה טרם זוהה בוודאות, ויש המציעים את "תל דבין" שבמרכז עמק עיון, בו נמצאו שרידי חומות וחרסים החל מתקופת הברונזה.

נראה כי העיר נזכרת כבר בכתבי המארות המצריים מראשית המאה ה-18 לפני הספירה, וכן ברשימת הערים של תחותמס השלישי מתחילת המאה ה-15 לפני הספירה.

עמק יזרעאל

עמק יִזְרְעֶאל (בערבית: مرج ابن عامر (מרג' אבּן עאמר), "עמק בן עאמר", וגם سهل زرعين (סַהְל זִרְעין), "מישור זרעין") הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, תחומיו בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני.

קדש נפתלי

קֶדֶשׁ נַפְתָּלִי היא עירו של ברק בן אבינעם, כמסופר בספר שופטים, פרק ד'. מכאן יצא עם עשרת אלפים איש למלחמה ביבין מלך חצור.

קדש זו מזוהה עם ח'ירבת קדיש שלמרגלות רכס פוריה, במדרון הפונה מזרחה, בדרום מזרח נחלת שבט נפתלי, במזרח בקעת יבנאל. התוספת "נפתלי" נועדה, ככל הנראה, להבדיל בינה לבין העיר קדש שבנחלת שבט יששכר, שעליה מסופר בדברי הימים א', ו', נ"ז. קדש זו מזוהה עם תל אבו קודיס, כשלושה ק"מ מדרום-מזרח לצומת מגידו.

אין קשר בין קדש נפתלי שבבקעת יבנאל לבין קדש שבגליל העליון, המכונה "קדש בגליל בהר נפתלי" (יהושע, כ', ז'), קדש זו מזוהה בגן הלאומי "תל קדש", כשני ק"מ ממערב לצומת ישע.

על פי ספר הישר, בקדש נפתלי קבורים נפתלי ואשר, בני יעקב.

על פי מסורת מאוחרת, בקדש נפתלי קבורה דבורה הנביאה.

רמות נפתלי

רָמוֹת נַפְתָּלִי הוא מושב באזור הצפון ליד הגבול בין ישראל ללבנון והשייך למועצה אזורית מבואות החרמון. היישוב נקרא כך משום שהוא ממוקם בהרי נפתלי, בתחום נחלת שבט נפתלי.

תל חצור

תל חצור הוא תל וגן לאומי השוכן בתל אל-קדח, סמוך לאיילת השחר ממערב, בגבולו הדרומי של עמק החולה. תל חצור משתרע על שטח של כ-840 דונם בין התוואי הישן והחדש של כביש 90 והוא הגדול מבין כ-200 תילים מקראיים ברחבי ישראל. בשנת 2005 הוכר תל חצור כאתר מורשת ישראלית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע.

העיר חצור הייתה מיושבת מסוף האלף ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס. בתנ"ך ניזכרת חצור בשלושה הקשרים: תפקידה בעת יישוב הארץ בידי הישראלים באלף השני לפנה"ס, בנייתה מחדש על ידי ממלכת ישראל החל במאה ה-10 לפנה"ס, וכיבושה בשנת 732 לפנה"ס בידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי.

חצור הגלילית, שקמה כמעברה ב-1953, נקראה על שם חצור הקדומה.

תל קדש

תל קֶדֶשׁ (תל קדס) הוא גן לאומי בהרי נפתלי שבגליל העליון המזרחי, כארבעה ק"מ מערבית לצומת ישע. הגן מכיל שני אתרים: תל-קדש שמדרום-מערב לכביש הצפון, והמקדש הרומאי שמצפון-מזרח לכביש. התל הוא הגדול בתילי הגליל העליון. למרגלות התל נובע עין קדש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.