שבט זבולון

שֵׁבֶט זְבֻלוּן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט זבולון שהיה בנו השישי של יעקב אבינו מאשתו לאה. קיימת מסורת של יהודי האי ג'רבה ויהודי כרתים שהם צאצאי שבט זבולון.

Stamp of Israel - Tribes - 180mil
בול המוקדש לשבט זבולון

ברכות לשבט

ברכת יעקב

שבט זבולון קיבל מיעקב ברכה: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן;, " (בראשית, מ"ט, י"ג).(סוף פרשת ויחי)

ברכת משה

בברכת משה לשבטים בפרשת וזאת הברכה נתנה לשבט ברכה יחד עם שבט יששכר: וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ; עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל; (סוף פרשת וזאת הברכה)

השבט במדבר

סימלי השבט: אבן החושן והדגל

Flag of Zebulun
הדגל של שבט זבולון על פי במדבר רבה
בית הכנסת - אתרי מורשת במרכז הארץ 2015 - רחובות (33)
סמלו של שבט זבולון בבית הכנסת של רחובות

על פי הפירוש,[1] האבן שמייצגת אותו בחושן היא אבן היהלום שאותה נשא אהרן הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

ה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של ספינה על רקע לבן. במדרש אגדה (לבמדבר ב') ישנה דעה נוספת כי על דגלו היה מצויר בית על פי נרדפותה של המילה בית למילה זבול.

נשיאי השבט

בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט זבולון במדבר: אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. הוא מוזכר בספר במדבר 4 פעמים. הוא הקריב את קורבנות הנשיאים ביום השלישי לחנוכת המשכן. לפי המדרש, קדם נשיא שבט זבולון לנשיא שבט ראובן, אף כי ראובן הוא בכור השבטים, בזכות שפירנס את שבט יששכר כדי שיוכל לעסוק בתורה (הסכם יששכר וזבולון).

ברשימת הנשיאים בפרשת מסעי נזכר אליצפן בן פרנך.

המסע במדבר

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט זבולון אחרון במחנה יהודה, שהיה ממזרח למשכן.

במפקד הראשון שערך משה מנה השבט 57,400 איש, ובמפקד השני 60,500 איש.

נחלת השבט

12 staemme israels heb
נחלות שבטי ישראל (נחלת זבולון מסומנת לפי חלק מהשיטות)
Toussaint, A. Carte de la Palestine. 1834.D
נחלת שבט זבולון. א. טוסיין. 1834

נחלת זבולון מתוארת מספר פעמים במקרא. עיקרה בספר יהושע שם מתוארים גבולותיה הגאוגרפיים. תיאורים נוספים מופיעים במקומות אחרים במקרא, מהם ניתן להסיק פרטים שונים על המיקום הגאוגרפי של נחלת השבט. (כך למשל, בברכת יעקב לשבטים, המתוארת בספר בראשית, נאמר: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְהוּא - לְחוֹף אֳנִיּוֹת, ויַרְכָתוֹ - עַל צִידֹן" .

אין ידיעות מחוץ למקרא על קיומו של שבט כזה בארץ ישראל בתקופה המתוארת (תקופת הברזל, המחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה), אולם ארכאולוגים וחוקרי מקרא מנסים לשרטט את גבולותיה של אותה נחלה בהסתמך על התיאורים המקראיים בלבד, ובהיעדר מקורות נוספים. קיימות עדויות מתקופת בית שני ומזמן התלמוד על צאצאי שבט זה שחיו לכאורה לחוף הים התיכון.

המסורת העממית סיפרה על נחלת זבולון לחוף הים התיכון, בצפון החוף הישראלי ודרום חופי לבנון.[2]

ממקורות שונים ניתן להבין שנחלת זבולון הייתה באזור הגליל התחתון.[3] לפי הכתובים, נחלת זבולון גבלה בדרומה בנחלת שבט יששכר ובחצי המנשה, בצפונה בנחלת שבט נפתלי ושבט אשר, במזרחה בכנרת וגבול נחלת חצי המנשה של שניים וחצי השבטים ובמערבה בשבט אשר וחצי המנשה.[4]

ישנן מסורות שונות ופירושים לגבי גבולות הנחלה. לפי המסורת היהודית הנחלה כללה הן גבול קצר בחוף הכנרת (אך לא את הים עצמו), והן חוף לים התיכון, ושטחים בסביבות עמק יזרעאל, למרגלות התבור, כגון העיר עין חדה,[5] אך ישנם חוקרי מקרא הנוטים לראות את נחלת זבולון קרוב לכנרת, ללא חוף כלל (כפי שמשתקף מהמפה).[6]

לפי תרגומים קדומים (אונקלוס וירושלמי) ובאופן מפורש בספר הזהר הכוונה בברכת יעקב לברכה עתידית, אשר בה יכבוש איים בים, בעוד שנחלתו המקורית של זבולון היא ביבשה בלבד.[7]

לפי פרשנות נוצרית הנחלה כללה גם חוף לאורך הירדן.[8]

המנסים לזהות את מיקום נחלת זבולון על פי הכתובים והמסורת, נוטים כיום לראות את אזור הגליל התחתון החל מצפון חיפה ונחל הקישון כאזור נחלת שבט זבולון.[9] וכך גם נכתב למשל בפירוש דעת מקרא.

המועצה האזורית "זבולון" נמצאת דרומה מעכו לא רחוק מחוף הים התיכון, לפי הדעה הרווחת, הנוטה לראות את זבולון כ"שוכן לחוף ימים" - כלומר לחופו של הים התיכון.

השבט בארץ ישראל

שבט זבולון השתתף במלחמות דבורה הנביאה.

כמו כן השבט השתתף במלחמתו של השופט גדעון בן יואש במדיינים (שופטים, ו', ל"ה).

הסכם יששכר וזבולון

הסכם יששכר וזבולון, זהו הסכם שבין אדם המתפרנס ממלאכתו לבין תלמיד חכם שתורתו אומנותו, ואינו עוסק במלאכה כלל: האדם שמתפרנס ממעשה ידיו מפרנס את התלמיד חכם שאינו עוסק במלאכה, ובתמורה שכר תלמוד התורה של התלמיד חכם עובר גם לאדם שמפרנס אותו.

חז"ל בבראשית רבה כתבו שזהו ההסכם שחתמו ביניהם שבט יששכר ושבט זבולון - יששכר עסק בתורה בלבד, ואילו זבולון עסק בענייני מסחר, והם התחלקו בכל באופן שווה:

זבולן לחוף ימים ישכון, הרי זבולן קדם ליששכר שכן מייחסן "יששכר זבולן", ולמה כן? אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו עליו אמר הכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה", יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו, וכן משה אומר "שמח זבולון בצאתך" למה? שיששכר באהליך שלך הן, שאת מסייעו לישב בהן

בראשית רבה, פרשה צט ד"ה ט

מסורות יהודי ג'רבה וכרתים

פרופסור נחום סלושץ בספרו "האי פֶּלִיא" (דביר 1957) על האי ג'רבה, מביא את מסורת יהודי האיים ג'רבה וכרתים על היותם צאצאי שבט זבולון, ומקיימי הנבואה של ברכת יעקב (על פי פרשנות הזוהר הקדוש). הוא מביא עשרות מנהגים של יהודי כרתים המורים על המסורת שלהם כצאצאיהם של שבט זבולון, ובנוסף, כתב על מסורת יהודי ג'רבה: "לפי חכמי התורה של ג'רבה, האי שהם יושבים בו אינו אלא גוש מאדמת ארץ ישראל ..."[10]. אחד מבניו של זבולון היה סרד. על סמך זה כתב בספרו נ.ר. גנור 'מי היו הפיניקים ' (ע' 219) כי יכול להיות שמשפחת הסרדי מבני זבולון התנחלה באי סרדיניה. כמו כן, בספר דברי הימים, ברשימת היוחסין של השבטים כפי שהיא משתקפת בתחילת ימי הבית השני, לא נמצאת רשימת יחס מעודכנת של שבט זבולון, מכאן לכאורה משמע שבני זבולון לא חזרו כלל לארץ ישראל לאחר הגלות ואולי נשארו באיי הים התיכון.

שבט זבולון בהלכה

על פי המסורת שבט זבולון עסקו במסחר ימי, ותפקידם היה לפרנס את אחיהם, שבט יששכר - אשר למדו תורה.

משום כך שבט זבולון קשור במושג ההלכתי הסכם יששכר וזבולון - על פיו אדם מממן לומדי תורה, כתחליף לחובתו האישית ללימוד התורה. המושג נוצר בעקבות הפרשנות למילים "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" בברכת משה.[11]

כמו כן לפי המסורת, עסקו בייצור התכלת המשמשת לציצית, ובארגמן ששימש בַּד שרד עבור המשכן והמקדש ולבגדי כהונה וּמָלְכוּת, וכן לצורכי עשירים בארץ ובעולם. למקומה של נחלת שבט זבולון משמעות הלכתית בדיון על נושא התכלת.[12] בעקבות מציאת שרידי מפעלי ייצור צבע תכלת משבלולים באזור עין דור וצפונה לו, קבע הרב הראשי לישראל הרב ד"ר יצחק אייזק הלוי הרצוג כי בסבירות גבוהה ארגמון הקוצים הוא "חלזון התכלת" בתוך נחלת זבולון.[13]

קישורים חיצוניים

נחלת שבט זבולון

הערות שוליים

  1. ^ רבינו בחיי, בפירושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח
  2. ^ הספר שפוני טמוני חול עוסק כולו בהבנת המדרשים והפסוקים העוסקים בנחלה זו - שהינם בעלי השלכה הלכתית על חידוש התכלת. בעקבותיו נכתבו מאמרים וספרים רבים בתחום (בין היתר: של רבה הראשי של ארץ ישראל - הרב הרצוג.
    בציורי קיר וחלונות הרווחים בבתי כנסת, ושבהם מצוירים שנים עשר השבטים, זבולון מופיע לרוב כבעל אניות מפרש גדולות (כמו בחלונות שאגאל), המתאימות לים התיכון, על פי הפסוק בברכת יעקב.
    בשנות ה-90 נתגלו שרידים של תעשיית התכלת העתיקה, בחוף דור ומקומות נוספים סמוך לאכזיב, אך לא נמצאו תימוכין לקיום שבט ושמו זבולון באזור זה.
  3. ^ הבנה זו הציע יהוסף שווארץ בספרו תבואת הארץ, על פי מסורת ארוכת שנים מימי המשנה והתלמוד ועד ימיו בסוף המאה ה-19. בנוסף למסורות, לשמות היישובים ולעדויות הנוסעים לאורך הדורות, הספר גם מתעד פרשנות ארוכת שנים לגבי הפסוקים, כרבי אברהם אבן עזרא והרמב"ן בימי הביניים, אשר סברו שהנחלה גבלה הן בים התיכון והן בימת כנרת, והגאון מווילנא במאה ה-18 אשר התמודד עם הקושי הגאוגרפי והציע שמדובר בשבט דייגים שעיקר שטח היה בהרי הגליל לאורך הנחלים המובילים לים הכנרת, ולו רצועה דקה בלבד (אולי לאורך נחל הקישון) אל הים התיכון.
  4. ^ המקורות בתנ"ך הם כאמור בברכת יעקב שבסוף ספר בראשית (בפרשת ויחי), בברכת משה שבסוף ספר דברים (פרשת וזאת הברכה), וכן במפורט בתיאור כיבושי יהושע (ספר יהושע י"ט), ובספר שופטים נרשמו ערים בנחלת זבולון שלא נכבשו על ידי בני ישראל (ספר שופטים ל'). בנוסף לכך ישעיהו מנבא נבואת זעם בה מוזכרים הרי זבולון ונפתלי כהרים קשים למעבר אותם זכרו גולי ישראל בגלות קודמת, ואשר המעבר בהם היה קל מאוד לעומת קשיי ההולכים בגלות הבאה. "...כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן - הֵקַל: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי. וְהָאַחֲרוֹן - הִכְבִּיד: דֶּרֶךְ הַיָּם! עֵבֶר הַיַּרְדֵּן! גְּלִיל הַגּוֹיִם!
  5. ^ בתלמוד הבבלי מדרש על גבול זבולון לחוף הים התיכון, ובהרי הגליל התחתון: אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! לאחיי - נתת להם שדות וכרמים, ולי - נתת הרים וגבעות? לאחיי - נתת להם ארצות, ולי - נתת ימים ונהרות? אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חילזון! שנאמר '...ושפוני טמוני חול' (דברים לג יט) תני רב יוסף: 'שפוני' – זה חילזון (חילזון התכלת, הנדרשת לעשיית מצוות הציצית). 'טמוני' – זו טרית. 'חול' – זו זכוכית לבנה... (מגילה ו.)
  6. ^ מאמר "רימון והגבול בין נחלת זבולון ונפתלי, קתדרה, חוברת 101 יד בן צבי. "על נחלת זבולון", זאב ח' ארליך, מחקרי יהודה ושמרון, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1991.
  7. ^ הזוהר (חלק ב' פרשת משפטים, סוד הפסוק "אם אחרת יקח לו") דן בכפילות ברכת יעקב, בפסוק "זבולון לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אניות" ומפרש שמדובר בברכה עתידית, בעוד שהנחלה המקורית של זבולון מוגבלת ליבשה. כך בתרגום אונקלוס "הוא יכבש מחוזין בספינן", ובתרגום ירושלמי "והוא יהא שליט במחוזין ומכבש הפרכי ימא בספינתיה" - כלומר שזבולון ינחל את מחוזות הים שאינם קשורים לנחלתו היבשתית.
  8. ^ מקור המסורת הנוצרית המקדשת את כפר נחום, נהר הירדן ודרום הכנרת, הוא בברית החדשה, שם יש התייחסות לפסוקים בישעיהו במשמעות משובשת ובשינוי קל, ועל פיה ישו ביקר בירדן ובכנרת, כדי לקיים את נבואת ישעיהו (הובא בהערה 3 לעיל), ועל ההולכים בדרכו אף הם לעבור שם בתחילת הגאולה (הבשורה על פי מתי).
  9. ^ קתדרה (הוצאת יד בן צבי) חוברת 108 מאמר של יגאל לוין על כסלות-תבור, רמון, הנחל אשר על פני יקנעם וגי יפתח-אל: להבנת גבולותיה של נחלת זבולון.
  10. ^ האי פליא (הוצאת דביר 1957) עמ' 30
  11. ^ הביטוי "שמח... יששכר באוהליך" פורש כלימוד התורה בידי שבט יששכר. האוהל פורש במקומות שונים על ידי חז"ל כלימוד תורה, לדוגמה על הפסוק "יעקב איש תם, יושב אוהלים" (בראשית כה כז)). "שמח זבולון בצאתך" בהקשרו עם יששכר - פורש כשמחת שבט זבולון ה"יוצא" לעבוד ולסחור בעזרת צי האניות שלו, ומסייע במימון שבט יששכר
  12. ^ וראו ספר שפוני טמוני חול של הרבי מרדזין אשר פתח את הדיון בחידוש התכלת בעת החדשה.
  13. ^ תמצית מאמריו של הרב הרצוג בנושא תכלת בכתב העת ההד (התרע"ג). - מאתר דעת
בית לחם הגלילית

בֵּית לֶחֶם הַגְּלִילִית הוא מושב עובדים בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, כ-6 ק"מ מזרחית לקריית טבעון, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

גת חפר

גַּת חֵפֶר או גַּת הַחֵפֶר היא עיר מקראית, המוזכרת בתנ"ך.

על פי ספר יהושע היא נמסרה לנחלת שבט זבולון:

"וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד: וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר הַנֵּעָה:" (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י'-י"ג)

העיר מוזכרת בספר מלכים, כאתר הולדתו של הנביא יונה בן אמיתי שעליו מסופר בספר יונה; אשר הושבה לתחום השליטה הישראלי על ידי מלך ישראל, ירבעם בן יואש:

"בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה: ... הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר:" (ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוקים כ"ג-כ"ה)

הירונימוס, אשר פעל באירופה ובארץ ישראל במפנה המאות ה-4-ה-5, זיהה את גת חפר בסמוך לציפורי, בספרו "מקומות האתרים העבריים ושמותיהם" (Liber De Situ Et Nominibus Locorum Hebraicorum); וזיהוי זה אומץ אצל חלק מהחוקרים במאה ה-20.

זיהוי נוסף שהתקבל, הוצע בתל א-זרְעְ (או חִרבת א-זֻרַאעַ) ליד משהד; באתר נערכו חפירות ארכאולוגיות ונמצאו חרסים מהתקופה הישראלית.

דברת (יישוב מקראי)

במהדורת האנאלים של תגלת-פלאסר השלישי 'דָּבְרַה' היתה עיר שסבלה ממדיניות ההגליות האשוריות דאז.[1]

דָּבְרַת הייתה עיר הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, והתקיימה גם בתקופת בית שני.

תחילה נזכרת העיר בגבול שבין נחלת שבט זבולון ונחלת שבט יששכר, ליד הר תבור: "וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר, וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיעַ".

לאחר מכן, נזכרת כעיר לוויים בנחלת שבט יששכר: "וּמִמַּטֵּה יִשָּׂשכָר אֶת קִשְׁיוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ, אֶת דָּבְרַת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ".

העיר המשיכה להתקיים כיישוב יהודי גם בתקופת בית שני, ובתקופת המרד הגדול מזכיר אותה יוסף בן מתתיהו (בצורה דבריתא) כעיר שצעיריה שדדו את שיירת המלכה ברניקי.

היישוב המשיך להתקיים גם בתקופת התלמוד, ואוסביוס באונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה) זיהה את "דברת" המקראית עם "דבריתא" בת זמנו, וציין כי מדובר בכפר של יהודים.

שם העיר השתמר בשמם של קיבוץ דברת וכפר דבורייה, השוכנים באזור שבו שכנה העיר.

זבולון

זְבוּלוּן לפי ספר היובלים, נולד ב-ז' בתשרי אקצ"ח (2,198 לבריאת העולם) ומת בן מאה ועשר שנים.

הוא בנו העשירי של יעקב, ובנה השישי של לאה, המהווה את השבט השישי משבטי ישראל.

חנתון

חַנָּתוֹן הוא קיבוץ והרחבה קהילתית בגליל התחתון, הנמצא בשוליים המערביים של בקעת בית נטופה, שלושה קילומטר צפונית למחלף המוביל, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא נקרא על שם יישוב מקראי בנחלת שבט זבולון, המוזכר בספר יהושע בתיאור הגבול בין נחלות השבטים אשר וזבולון. בבעלות הקיבוץ 2,400 דונם קרקע חקלאית, רפת (המופעלת על ידי הקיבוץ בשותפות עם כפר מכבי), לול (המופעל על ידי הקיבוץ בשיתוף עם קיבוץ אלונים) ובית עלמין (המופעל יחד עם היישוב שמשית).

יפיע (יישוב עתיק)

יפיע היה יישוב בארץ ישראל שהתקיים בתקופת הברונזה המאוחרת, ויישוב יהודי בתקופות הבית השני, המשנה והתלמוד. היישוב שכן על גבול עמק יזרעאל, בתחומי הכפר יפיע כיום. משמעות השם "יפיע" היא מקום בולט בהדרו על פני סביבתו.

לבן

לבן הוא הצבע הנראה כאשר מביטים על אור המורכב מכל קשת הספקטרום הנראה, באור בהיר וללא בליעה, ואין לו כל גוון. צבע זה מתואר לפעמים כצבע אכרומטי (חסר צבע, כמו הצבע השחור וגווני האפור).

תאורה של אור לבן יכולה להיווצר על ידי ערבוב פרופורציונלי של שלושת צבעי היסוד של האור: אדום, ירוק וכחול.

מועצה אזורית זבולון

מועצה אזורית זבולון היא מועצה אזורית במחוז חיפה, עמק זבולון. שם המועצה ושם העמק נגזרים מהתנ"ך, כי הם נמצאים בשטח של נחלתו הקדומה של שבט זבולון. בתחומי המועצה 14 יישובים, כמעט מכול צורות ההתיישבות. המועצה קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1950. ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 12.2 ק"מ. למועצה 16 חברי מועצה ובראשם עומד עמוס נצר. בתחומי המועצה מכללת אורנים ותשעה בתי־ספר. במועצה בית ספר התיכון "כרמל זבולון", הנחשב לאחד מטובי בתי הספר בארץ ומבין עשרים בתי הספר בעלי שיעור הגיוס הגבוה ביותר לצה"ל בכלל, ובפרט בגיוס ליחידות קרביות. קבוצת הכדורמים של המועצה היא הפועל "פלרם" גוש זבולון שזכתה באליפות המדינה בכדורמים בשנת 2009.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית זבולון 13,400 תושבים (מקום 138 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית זבולון דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 77.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 9,971 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

נהלל

נַהֲלָל הוא מושב עובדים בצפון עמק יזרעאל, והוא מושב העובדים הראשון בארץ. משתייך לתנועת המושבים, ונמצא בתחומי המועצה האזורית עמק יזרעאל. שטחו כ-8,700 דונם. במושב 77 משקים חקלאיים.

נחל יקנעם

נַחַל יָקְנְעָם (שם בערבית: ואדי אלמלח) מהווה גבול גאוגרפי בין הר הכרמל ורמות מנשה. תחילתו בגובה כ-200 מטר מעל פני הים ליד מחלף אליקים בקו פרשת המים. אורכו של הנחל 5 ק"מ. הנחל יורד בתלילות לכיוון צפון-מזרח ונשפך לנחל קישון מצפון ליקנעם ליד כביש 722 צפונית מזרחית לצומת התשבי. הנחל הוא חלק מהדרך הקרויה ואדי מילק.

נחל יקנעם הוא נחל אכזב. אפיק הנחל עובר בעמק עמוק ורחב למדי, המהווה גבול ברור בין הכרמל השוכן מצפון מערב לאפיק הנחל והבנוי בעיקר מסלע גיר קשה, לבין אזור רמות מנשה מדרום מזרח הבנוי מגבעות קירטון רך. מדרונות אפיק הנחל מיוערים. בצד הצפוני על הכרמל צמחיית חורש טבעי. ובצד רמות מנשה יער אורנים נטוע.

נחל יקנעם מוזכר בספר יהושע פרק יט, יא כגבול נחלתו של שבט זבולון " וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה, וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת; וּפָגַע, אֶל-הַנַּחַל, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יָקְנְעָם."

עמק הנחל שימש מתקופות קדומות כדרך חשובה. העמק היה חלק מדרך הים. בפתח הכניסה לעמק הנחל מכיוון צפון נמצא תל יקנעם, מצביאיו של תחותמס השלישי הציעו במאה ה-15 לפנה"ס את הדרך הזאת כדרך חלופית לדרך שעברה בנחל עירון במסעו לקרב מגידו בציינם "והאחרת ראה מובילה מפאת צפון לצפתי והיו תוצאותיה מצפון למגידו".

בעמק הנחל עובר כביש 70. במלחמת העצמאות בעקבות חסימת כביש חיפה-תל אביב על ידי תושבי הכפרים הערביים בחוף הכרמל, שימש קטע הכביש העובר כעורק תחבורה ראשי מצפון לדרום.

נחלת שבט אשר

נַחֲלַת שֵׁבֶט אָשֵׁר, היא החלק מארץ ישראל, שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט אשר. הנחלה ממוקמת בצפון-מערב ארץ ישראל לאורך חופו של הים התיכון. הנחלה עלתה בגורל החמישי. ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים כ"ד-ל"א.

המקרא מתאר את גבול שבט אשר, מקטעי גבולות ומרשימות ערים, אשר חלק מהן, ערי גבול אשר מציינות את גבול השבט. בתחום נחלת שבט אשר עמק עכו, צפונית לכרמל ונקודתו הצפונית ביותר בעיר צידון. גבולו המזרחי של השבט אינו מוגדר, אך יש המשערים כי הוא ממשיך בגבול הגליל המערבי בקו כבול - קנה. תחום גבולו נתחם בגבול נחלת שבט זבולון. בתחום נחלת אשר נכללות ערי הכנעני: עכו, צידון, אחלב אכזיב, חלבה, אפק ורחוב. שבט אשר לא הגיע להתגבשות הנחלה כגוש אחיד. היאחזותו הייתה בקרקעות הפנויים בין ערי הכנענים ככתוב בספר שופטים א', ל"ב: "וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ."

מיקום נחלת אשר יצר קושי כי היא נמצאה בדרומה של פיניקיה. פיניקיה לא הייתה בשליטת ישראל אלא רק בתקופתו של דוד ובתחילת מלכות בנו שלמה, אשר נתן אותה לחירם מלך צור. שמואל אחיטוב טוען כי ניתן לשער שלפני המחבר המקראי היה מסמך מימי הממלכה המאוחדת, אשר בו תיאור הנציבות התשיעית בממלכת שלמה, וזאת בדומה לכתוב המתאר את נחלת שבט דן (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ח) ולכן אין הכתוב מוסר מידע על גבול בין נחלות אשר וזבולון וזאת כי שני השבטים היו מאוחדים.

נחלת שבט נפתלי

נַחֲלַת שֵׁבֶט נַפְתָּלִי או כפי שהיא מכונה "ארץ נפתלי", מצויה בצפון-מזרח ארץ ישראל. הנחלה עלתה בגורל השישי לאחר נחלת שבט יהודה ונחלאות "בית יוסף". היא השתרעה מהגבול הצפוני של ארץ ישראל - קו חצביה - צידון לאורך נהר הליטני עד לנחל יששכר בדרום, במזרח היא תחומה עם נהר הירדן, ימת החולה וים כנרת ובמערב עם נחלת שבט אשר ונחלת שבט זבולון. סביבת הר תבור היא נקודת המפגש לשלושת השבטים.

נשיאי שבטי ישראל

נשיאי שבטי ישראל היו נשיאי שבטי ישראל במהלך נדודי בני ישראל במדבר. בתורה מוזכרים כמה פעמים נשיאי ישראל, בכל פעם בשמות ובהקשרים אחרים; לא הוברר לחלוטין עד כה מהי משמעות "נשיא" בהקשרים אלו - האם אדם מכובד באופן כוללני או בעל תפקיד מוגדר, ומהי משמעות הרשימות השונות.

עמק זבולון

עמק זבולון או "עמק עכו" הוא עמק בצפון ארץ ישראל, הנמצא לאורך מפרץ חיפה ומהווה למעשה המשך השבר של עמק יזרעאל.

שבט יששכר

שבט יששכר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט יששכר בנה החמישי של לאה ובן תשיעי ליעקב.

תל חנתון

תל חַנָּתוֹן (בערבית תַל בַּדַוִּיָה) הוא תל גדול הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה, דרומית לכפר מנדא ומספר ק"מ צפון-מזרחה לקיבוץ חנתון. התל מזוהה על ידי הארכאולוגים עם חַנָּתוֹן המקראית.

תל יקנעם

תֵּל יָקְנְעָם הוא תל גדול ואתר ארכאולוגי הנמצא בין העיר יקנעם עילית למושבה יקנעם של ימינו. בערבית ולאורך רוב ההיסטוריה המאוחרת של האתר התל נודע בשם הדומה לקמון או קיימון. מקור שם זה כנראה בעיוות של השם העברי. האתר משתרע על שטח של כ40 דונם וגובהו 60 מטרים. עם מספר הפסקות קצרות, תל יקנעם היה מיושב במשך 4,000 שנים מאז תקופת הברונזה הקדומה ועד ימי הסולטנות הממלוכית.

תל יקנעם ממוקם בסמוך לאחת מהדרכים החשובות ביותר בעת העתיקה אשר עברה בוואדי מילק וקישרה בין דרך הים (ויאה מריס) והדרך המובילה צפונה לעיר צור. נקודה זאת הקנתה ליקנעם העתיקה ערך אסטרטגי וכלכלי רב.

האזכור הראשון של יקנעם הוא "ענקנעם", ברשימת הערים אותן כבש תחותמס השלישי מלך מצרים העתיקה באזור ארץ ישראל של ימינו. לאחר מכן מוזכרת העיר בתנ"ך כעיר שהובסה על ידי בני ישראל בהנהגת יהושע בן נון. העיר יושבה על ידי בני שבט לוי. העיר מוזכרת פעמיים במקורות רומיים ושרידים של כנסייה ביזנטית נמצאים בראש התל. בתקופת הצלבנים שמה של העיר היה קיימונט ולמשך תקופה קצרה, העיר הייתה מרכזה של סניוריה קטנה. במאה ה13 לספירה נכבשה העיר על ידי הממלוכים. בראש התל קיים מבצר אשר נבנה על פי דעת חוקרים על ידי דאהר אל-עומר ששלט בגליל בימי ההתקופה העות'מאנית בארץ ישראל במאה ה-18.

תל יקנעם נחפר כחלק מפרויקט של חפירה אזורית יחד עם תל קשיש ותל קירי.

תל שדוד

תל שַדוּד (או תל שריד) הוא תל קדום הממוקם בחלקו הצפוני של עמק יזרעאל, סמוך לקיבוץ שריד הנקרא על שמו. התל מזוהה על ידי החוקרים עם שָׂרִיד המקראית.

שלל הממצאים הארכאולוגיים אשר נחשפו על גבי התל מעידים על התיישבות קבועה ורציפה במקום החל מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-16 לפנה"ס) ועד לסוף התקופה הרומית.

בתנ"ך מוזכרת העיר בהקשר לסיפור התנחלות השבטים. שריד נכללה בתחומו של שבט זבולון והייתה לעיר גבול, כפי שכתוב בספר יהושע: "וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחׁתָם וַיְהִי גְבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד." (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק י')

קרבתה של שריד לאחת מהדרכים המרכזיות בעת העתיקה, אשר חיברה את שימרון ומגידו עם ערי הגליל, העניקה לעיר חשיבות אסטרטגית וכלכלית כאחד. עובדה זו באה לידי ביטוי בממדיו של התל המעידים על גודלו של היישוב שככל הנראה הכפיל עצמו במהלך התקופה הישראלית.

גילוי אבני המיל שאת מרביתן ניתן לראות כיום בסמוך לתל ואף בתחומי הקיבוץ עצמו מעידות על השימוש הנרחב שעשו הרומאים באותה הדרך, שבתקופתם חיברה את מגידו לציפורי הנמצאת בגליל.

בשנת 1868 ניסתה קבוצת צליינים נוצרים ממוצא גרמני להתיישב במקום, אולם הקשיים הפיזיים הרבים בהם נתקלו ומחלת המלריה אילצו את הקבוצה לוותר על רעיון ההתיישבות.

בחפירות ארכאולוגיות שהתקיימו בשנת 2014 התגלו בבית קברות למרגלות התל ארון קבורה אנתרופואידי עתיק וחרפושית חותם עם שמו של פרעה סתי הראשון מהמאה ה-13 לפנה"ס.

תל שמרון

שִׁמְרוֹן הייתה אחת הערים החשובות בצפון ארץ ישראל בעת העתיקה. היא נזכרת בתנ"ך בשם זה בנחלת שבט זבולון, ובתעודות מחוץ למקרא בשם שמע'ון.

בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד נקראה בשם סימוניה, ובשל כך, זוהתה בתל הקרוי בערבית "תל סַמוּנִיֶה", המתנשא כ- 60 מ' מעל סביבתו.

צלעו הצפון מזרחית של התל תלולה, והוא משתפל במתינות לכיוון דרום מערב. התל שוכן מצפון-מזרח למושב נהלל, בגבול עמק יזרעאל והגליל התחתון, ליד כביש הכניסה לתמרת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.