שבט אפרים

שֵׁבֶט אֶפְרַיִם הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המתוארים במקרא. בני השבט נקראים "אפרתים". השבט נקרא על שם בנו השני של יוסף, אפרים.

שבט זה נודע בחשיבותו והצמיח מתוכו מספר מנהיגים מהותיים, ביניהם יהושע בן נון אשר הנהיג את העם בכיבוש הארץ וירבעם בן נבט מייסד ממלכת ישראל.

Stamp of Israel - Tribes - 200mil
בול המוקדש לשבטי יוסף: מנשה ואפריים
The Tribes of Benjamin and Ephraim
מפה עתיקה של שבט אפרים ובנימין משנת 1658

ברכות לשבט

ברכת יעקב

יעקב מברך את בניו של יוסף בנפרד, ומקדים את ברכתו לאח הצעיר אפרים על פני האח הבכור מנשה. "וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי – גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם, וְגַם הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם." (בראשית, מ"ח, י"ט).

ברכת משה

שבט אפרים קיבל את ברכת משה לשני בני יוסף אפרים ומנשה בפרשת וזאת הברכה:

וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ,
מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.
וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.
וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.
וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.

.

השבט במדבר

סמלי השבט: אבן החושן והדגל

על פי הפירוש[1], האבן שמייצגת אותו ואת שבט מנשה היא אבן השוהם שאותה נשא אהרן הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

על פי המסורת, סמל שבט אפרים היה דגל שחור ועליו ציור של שור ושל מצרים[2].

על פי הכתוב: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י"ז)

Flag of Ephraim
הדגל של שבט אפרים

נשיאי השבט

בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט אפרים במדבר: אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד, שהיה סבו של יהושע בן נון ואביו של נון. בפרשת מסעי נזכר נשיא אפרים שונה בשם קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן.

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן משבט אפרים, היה אחד המרגלים שנשלחו לבדוק את מצבה של הארץ המובטחת. הקב"ה מינה את יהושע בן נון להיות יורשו של משה רבנו לאחר מותו. יהושע בן נון היה המנהיג שכבש לראשונה את שטחי ארץ ישראל לאחר יציאת מצרים.

המסע במדבר

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט אפרים כראשון במחנה שהיה ממערב למשכן.

במפקד שנערך במדבר לאחר יציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20–50 בשבט אפרים 40,500 איש אך מספרם ירד בהדרגה בשנים הבאות וכאשר בני ישראל הגיעו לארץ המובטחת, לאחר 40 שנה של נדידה במדבר, מנו 32,500 איש.

נחלת השבט

12 staemme israels heb
נחלות שבטי ישראל

נחלת שבט אפרים עלתה בגורל ב"בית יוסף", לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון אשר קבל נחלה מיהושע בן נון, לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל הירקון לבין נהר הירדן וכללה את החלק המרכזי של שטח ההר שבין ירושלים לעמק יזרעאל. נחלה זו כללה ערים חשובות בתקופת המקרא דוגמת שכם, בית אל ושילה.

נחלתו בארץ ישראל השתרעה בדרומה של ממלכת הצפון, ממלכת ישראל.

שבט מנשה, שהיה שותף להגרלה, קיבל את האזור מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון, והתקיימה בהם ברכת משה: "וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם (דברים, ל"ג, ט"ו).

השבט בארץ ישראל

בתקופת השופטים באו בני אפרים בתלונות כנגד השופטים גדעון בן יואש ויפתח הגלעדי, בשני סיפורים שונים, על שלא שיתפו אותם במלחמותיהם. בעוד שבימי גדעון נפתרה המחלוקת בדרכי שלום (שופטים, ו', ל"ה), בימי יפתח היא נגמרה בטבח נורא בבני אפרים.

אישים מפורסמים שיצאו משבט אפרים כוללים את יהושע בן נון, בית ירבעם בן נבט ובית אחאב.

על אף שמעמדו של השבט נחלש מעט בתקופת המלוכה, שבט אפרים נחשב לאחד השבטים החשובים, המרכזים והמשפיעים בשבטי ישראל.

עם חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס נטמעו תושביה בממלכת יהודה השכנה או הוגלו לרחבי האימפריה האשורית. עדת השומרונים מייחסת את עצמה לשבט זה.

סופו של שבט אפרים

בשנת 722 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל בידי האימפריה האשורית החדשה, ותושביה ובהם צאצאי שבט אפרים הוגלו לרחבי האימפריה ונטמעו בה, כאשר הנותרים בארץ ישראל נטמעו בממלכת יהודה השכנה. שבט אפרים נחשב במסורת היהודית כאחד מעשרת השבטים האבודים של בני ישראל. עם זאת, השומרונים ויהודי קוצ'ין בימינו מיחסים את עצמם לשבט זה.

שיבת ציון

בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים א' פרק ט' מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים (שני השבטים האחרונים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, פרופסורים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ:"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה")[3], עם זאת תיאור בני השבטים: מנשה ואפרים, אינו מוזכר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ולוי (כולל הכהנים).

ימי בית שני

ישנה התייחסות לשבט אפרים בתלמוד בה מוזכרים בני השבט ככאלה שעבדו בהקמת בית המקדש השני בממלכת יהודה המתחדשת בתקופה הפרסית. המקור מזכיר כי בני השבט עבדו שעה אחת בלבד ביום עבודה וקיבלו שכר עבודה על יום מלא.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ רבינו בחיי, בפירושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח
  2. ^ במדבר רבה ב ז
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוקים א'-ב' מתייחסים גם לממלכת ישראל וגם לשבים ארצה משבטי אפרים ומנשה
אלישמע

אֶלִישָׁמָע הוא מושב באזור השרון ליד הערים הוד השרון וכפר סבא ושייך למועצה אזורית דרום השרון.

המושב הוקם בשנת 1951 על ידי עולים מלוב מהעיר בנגאזי ומאזור קירנאיקה, שישבו קודם לכן במשך כשנתיים בבתי כפר סבא הערבית, וכונו ארגון "אל כרום" ו"כרמים". היישוב הוקם על אדמות הכפר הערבי ביאר עדס שהוקצו למושב כנכסי נפקדים, לאחר שתושביו ברחו ממנו במהלך מלחמת העצמאות.

בעת הקמתו הוקצו למושב 2,400 דונם, בהם עסקו בפלחה.

באוקטובר 1952 הושלמו בתי הקבע במושב, כולל חמישה מבני ציבור (גן ילדים, בית ספר, בית כנסת, מועדון נוער ומרפאה) ושמו של היישוב הוסב לאלישמע, שמו של נשיא שבט אפרים, אלישמע בן עמיהוד.

אפרים

אֶפְרַיִם הוא דמות מקראית, בנו השני של יוסף. הוא נולד במצרים במהלך "שבע השנים הטובות"; אמו הייתה אסנת בת פוטיפרע. צאצאיו היו שבט אפרים.

מקור שמו של אפרים מוסבר בספר בראשית: "וְאֵת שֵם הַשֵנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְאֶרֶץ עָנְיִי".כשהביא יוסף את בניו אפרים ומנשה לאביו יעקב כדי שיברכם, הוא החזיק את אפרים בימינו, כדי שיעקב יחזיקו בשמאלו - ואת מנשה יברך יעקב בימינו, משום שמנשה היה הבכור. אולם יעקב שיכל את ידיו והניח את יד ימינו על אפרים בעת שברך את נכדיו: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ". למרות מחאת יוסף, מבהיר יעקב כי הוא עושה זאת במכוון ("יָדַעְתִי בְנִי יָדַעְתִי") ומציין כי מנשה "יִהְיֶה-לְעָם" אולם "אָחִיו הַקָטֹן (אפרים) יִגְדַל מִמֶנוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגוֹיִם".

לצאצאי אפרים מתייחס גם יהושע בן נון.הסיפור המופיע בדברי הימים מספר על רשימה גנאלוגית של אפרים וסותר אף את הסיפור בבראשית, על פיו נולד אפרים ליוסף במצרים, ולא התגורר בארץ כנען. ואילו על פי המסורת בדברי הימים, חי אפרים בארץ כנען, בניו נהרגים בהתקלות עם תושבי העיר גת ולאחר מותם בונה שארה בתו שלוש ערים. ייתכן כי מגמתו של סיפור זה היא להבליט את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. יש הסוברים כי שבט אפרים עלה לארץ טרם התנחלות השבטים בארץ, ואחרים טוענים כי הסיפור מיוחס לתקופה שלאחר כיבוש הארץ.

בית חורון (עיר מקראית)

בֵּית חוֹרוֹן (גם: בֵּית חֹרוֹן) הייתה עיר מקראית בנחלת שבט אפרים בגבול נחלת שבט בנימין, אשר נזכרה במקורות, ונודעה על שני חלקיה - בית חורון תחתון ובית חורון עליון.

שמה נבע כנראה מפולחן האל המצרי-כנעני חורון (הורוס) שהתקיים במקום, בדומה ליישובים מקראיים נוספים ששמם מתחיל ב"בית".

שם העיר נשתמר עד ימינו בשם הכפרים בית עור א-תחתא (בית חורון תחתון) ובית עור אל-פוקא (בית חורון עליון). על שמה קרוי היישוב בית חורון שהוקם בסמוך לאתרה של בית חורון עליון.

העיר נודעה במקורות בשל הדרך מן השפלה לירושלים שעברה בה עוד מימי קדם, ובשנים האחרונות התגלו באזור ממצאים ארכאולוגים רבים.

גדעון בן יואש

גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ הוא דמות מקראית, שעל פי המסופר בספר שופטים היה השופט החמישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

גדעון הציל את ישראל מיד מדיין, עמלק ובני קדם. הוא כונה גם ירובעל (שמואל א', י"ב, י"א) וירובשת (שמואל ב', י"א, כ"א), היה משבט מנשה מהעיר עפרה, ממשפחת "אבי העזרי". (לדעתו של רש"י אביו היה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה.)

הניצחון על המדיינים נזכר בדורות הבאים כאחד הניצחונות הגדולים. הניצחון על מדיין ועל מלכיהם, מוזכר במזמור תהילים, פ"ג, י"ב, מצוין בשמואל א', י"ב, י"א, וגם בישעיהו, ט', ג' ו-י', כ"ו.

סיפורו מתואר בספר שופטים, פרק ו' עד פרק ח'. גדעון פעל אחרי דבורה הנביאה וניצחונה על עמי כנען. לאחר מותו תפס בנו אבימלך בן גדעון, את המלוכה על העיר שכם תוך טבח אֶחיו, והוקע על ידי אחיו יותם במשל יותם (שם, ספר שופטים, פרק ו' עד פרק ט').

הר אפרים

הר אפרים מוזכר במקרא מספר פעמים, אך לא ברור אם מדובר על הר יחיד, רכס הרים או אזור הררי בנחלת שבט אפרים. יש סוברים על פי האזכור במקרא "הר צמרים אשר בהר אפרים" (עליו עמד המלך אביה במלחמה מול עשרת השבטים) כי מדובר על אזור ולא על הר יחיד.

ירבעם בן נבט

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, דמות מקראית, למטה שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקתה של ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שנות מלכותו על פי הכרונולוגיה המקראית היו בין השנים 928–907 לפנה"ס. דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).

נחלת שבט אפרים

נַחֲלַת שֵׁבֶט אֶפְרָיִם עלתה בגורל "בית יוסף" (אפרים ומנשה), לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון שקיבל נחלה מיהושע בן נון לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן ושבט מנשה על שני חלקיו מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

נחלת שבט מנשה

נחלת שבט מנשה עלתה בגורל "בית יוסף", לאחר נחלת שבט אפרים. נחלת שבט מנשה נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט מנשה שתי נחלות: האחת בעבר הירדן המזרחי והשנייה בעבר הירדן המערבי. מושב בני השבט משתרע מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם".

נעלה

נַעֲלֶה היא התנחלות ויישוב עירוני חילוני באופיו בדרום-מערב שפלת השומרון, צפונית לעיר מודיעין וממזרח ליישוב ניל"י, שייך למועצה האזורית מטה בנימין. היישוב שוכן בגובה של 430 מטרים מעל לפני הים ונמצא כיום בתנופת פיתוח. היישוב נעלה שוכן בתחומי נחלת שבט אפרים המקראית.

הקמת היישוב החלה בתחילת שנות ה-80, בתכנונם של האדריכלים אברהם יסקי ויוסי סיוון, והאיכלוס הראשוני היה בספטמבר 1988 על ידי קבוצה של עובדי התעשייה האווירית שכינו את ארגונם "לביא" על שם פרויקט הלביא. בתחילה נבנו ביישוב 26 בתי קבע, ובתחילת שנות ה-90 הוצבו ביישוב כ-15 קרוואנים.

בשנת 1998 החלו פרויקטים להרחבת היישוב, שבמהלכם נבנתה שכונה חדשה, הקראוונים פונו ובמקומם נבנו בתי קבע נוספים. באמצע שנת 2008 התגוררו בנעלה 230 משפחות. בשנת 2009 החל פרויקט הרחבה נוסף "מעלה מודיעין" אשר קלט כ-105 משפחות חדשות. בסוף 2016 מנה היישוב 1,661 תושבים.

כיום ישנם ביישוב רק בתי קבע והוא מונה כ-320 משפחות. כיום נבנית שכונה חדשה, בשם "שכונת הווילות", על שם הפרויקט "הווילה בנעלה", המונה כ-100 בתים פרטיים ובתים מדורגים.

בנעלה פועלים מעונות יום, גני ילדים, בית ספר יסודי, צהרונים, ספריה, מתנ"ס, ברכת שחיה עונתית, מכולת, פיצרייה, בית קפה ופאב, מקווה טהרה, בית כנסת ואולם אירועים. לטובת גילאי התיכון עומדות הסעות מאורגנות לבתי ספר תיכון במודיעין. רבים מתושבי נעלה עובדים באזור המרכז ובירושלים.

עבדון בן הלל

עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל לפי המקרא, היה שופט בתקופת השופטים. עבדון נזכר בשלושה פסוקים בספר שופטים:

האויב שמולו נלחם עבדון, אם בכלל, אינו נזכר בפסוקים, ולכן אינו ידוע. עבדון שפט את ישראל שמונה שנים ונקבר בפרעתון, המזוהה על ידי החוקרים, עם הכפרים הפלסטינים פרע'תה ופרח'ה שבשומרון.

על פי הרב דוד הלל וינר, אין מדובר בשם יהודי כלל אלא בכינוי שמטרתו להדגיש את מעמדו של השופט בתור נציב העיר מטעם עם פולש כלשהו. לטענתו של וינר הר העמלקי, שמוזכר בהקשר של עבדון, הוא למעשה האזור הגבוה עליו יושבת העיר גזר שנכללה בתחום נחלתו של שבט אפרים, אולם לא נכבשה על ידי בני ישראל מידי העמלקים (הכנענים). לעניין שינוי שמה של גזר לפרעתון משיב וינר כי בעקבות מסע המלחמה שערך פרעה מרנפתח בארץ ישראל, אשר במהלכו נלכדה העיר (אירוע המוזכר במצבת ישראל), הוסב שמה לפרעתון מתוך כבוד לפרעה מרנפתח. מתוך הנחה זאת היה עבדון נתין מצרי (עבדון, על שם השעבוד למצרים) המופקד על גזר (המאבק של שבט אפרים בעמלק בניסיון להתנחל בעיר היה, כאמור, חלק מרכזי בפעולותיו של השבט).הנוכחות העמלקית בגזר נותרה אמנם גם לאחר כיבושה בידי מרנפתח (לטענתו של וינר המאבק בין העברים לעמלקים על השליטה בעיר נמשך עד לכיבושה בידי המצרים בתקופת מלכות שלמה וצירופה אל ממלכת ישראל), אולם לטענתו הצליח עבדון לבסס בעיר את שלטונו של שבט אפרים, דבר הנרמז בתיאור העיירים, שכן תיאור הרכבת צאצאיו של עבדון על גבי עיירים מדגישה את מעמדם בתור מנהיגים, בדומה למסופר בפרשת יאיר הגלעדי.

קרני שומרון

קַרְנֵי שׁוֹמְרוֹן היא התנחלות במעמד של מועצה מקומית במרכז השומרון, כ-20 קילומטרים מזרחית לכפר סבא בכביש 55, מערבית לקדומים ומזרחית למעלה שומרון. היישוב הוקם בשנת תשל"ח (1978), והוכרז כמועצה מקומית בשנת תשנ"א (1991). שטח השיפוט שלו הוא קרוב ל-7,200 דונם.

היישוב שוכן על מספר שלוחות מצפון לאפיקו של נחל קנה, גבול נחלות שבט אפרים ושבט מנשה לפי התנ"ך, ומקור שמו בצורת הנוף של הגבעות ובזיקה לעיר הקדומה שומרון.

רמה

האם התכוונתם ל...

רמה (שבט אפרים)

רמה באפרים, או רמה בהר אפרים, הייתה יישוב מקראי, ועיר מרכזית, בחלק מהתקופה הישראלית. מוזכרת בתנ"ך בספר שופטים,החוקר ד"ר יואל אליצור מעלה השערה במחקריו, כי רמה אפרים היא עירם של אלקנה ובנו שמואל ואליה התכוון הפסוק:

"וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל-יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה".אליצור טוען כי "מלמדים הכתובים בפירוש על קיומה של עיר בשם "הרמה" בהר אפרים מחוץ לארץ בנימין.וכן, טוען אליצור כי רמה באפרים היא הרמתיים צופים שבארץ צוף. השם צוף ניתן לאזור רמה באפרים על שם צוף, מאבותיו של אלקנה.

שארה

שֶׁאֱרָה, היא דמות מקראית, בתו של אפרים בנו של יוסף. שמה מופיע פעם אחת בתנ"ך, בספר דברי הימים. מסופר עליה כי בנתה שלוש ערים, בית חורון תחתון, בית חורון עליון ואת אוזן שארה.

המחבר המקראי מציין כי שארה היא צאצאית יחידה של אפרים, אשר ניצלה בעקבות כישלון שבט אפרים בניסיונם להיאחז באזור עמק איילון:

בתנ"ך מופיעים סיפורים רבים המייחסים בניית ערים לדמויות מקראיות אך אלו ברובם גברים. אף ייסוד עיר אינו מיוחס במקרא לאף אישה זולת שארה. קין בנה את העיר הראשונה, יהושע בן נון בנה את תמנת סרח וחיאל בית האלי אשר בנה את יריחו ובעקבות קללת יהושע מתו שני בניו, הם חלק מבוני ערים המוזכרים המקרא.יש הסוברים כי בסיפור זה, המופיע בספר דברי הימים, משובצת מסורת שנעלמה ביד עורך ובאה בסתירה לסיפור יציאת מצרים. הסיפור המופיע בדברי הימים מספר על רשימה גנאלוגית של אפרים וסותר אף את הסיפור בבראשית, על פיו נולד אפרים ליוסף במצרים, ולא התגורר בארץ כנען. ואילו על פי המסורת בדברי הימים, חי אפרים בארץ כנען, בניו נהרגים בהתקלות עם תושבי העיר גת ולאחר מותם בונה שארה שלוש ערים. ייתכן כי מגמתו של סיפור זה היא להבליט את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. יש הסוברים כי שבט אפרים עלה לארץ טרם התנחלות השבטים בארץ, ואחרים טוענים כי הסיפור מיוחס לתקופה שלאחר כיבוש הארץ.

שבט מנשה

שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט מנשה, בנו הבכור של יוסף שהיה בן לרחל וליעקב. יוסף הוא הבכור לבני רחל, ואחיו השני, בנימין, הוא בנה הצעיר.

שילה (עיר מקראית)

שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. על-פי הממצאים הארכאולוגיים, שילה חרבה זמן מה בטרם יסד שאול את הממלכה, ואחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים. האתר כולל ממצאים ארכאולוגים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה.

תל גזר

תל גזר הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי בישראל, השוכן לצד הצומת של דרך הים הקדומה ודרך יפו-ירושלים, בתחום מועצה אזורית גזר, בין לטרון לרמלה, ומזוהה עם העיר הכנענית העתיקה גזר. התל הוא מהחשובים שבתלי ארץ ישראל, יחד עם תלי חצור, מגידו ובאר שבע.

תמנת חרס

תִּמְנֵת חֶרֶס (או תִּמְנַת סֶרַח) הוא יישוב מקראי בהר אפרים, המתואר במקרא כמקום מגוריו וקבורתו של יהושע בן נון.

יש המזהים אותו עם הכפר הפלסטיני כיפל חארת', הממוקם כק"מ צפונית מערבית לעיר אריאל, סמוך לכביש חוצה שומרון. הוא גם מזוהה עם ח'רבת תִּבְּנֶה, שנמצאת כק"מ מערבית ליישוב נווה צוף (חלמיש).

העיר נכללה בתחום נחלת שבט אפרים וניתנה על ידי עם ישראל ליהושע בן נון, כאמור: "...וַיִּתְּנוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן בְּתוֹכָם. עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ אֶת הַעִיר אֲשֶׁר שָאָל, אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיִּבְנֶה אֶת הֵעִיר וַיִּשֶׁב בָּה".יהושע בן-נון התגורר בתמנת חרס עד יום מותו ואף נקבר במקום: "וַיָמָת יְהוֹשֻּעַ בִּן-נוּן...וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם".לפי המסורת היהודית גם קברו של כלב בן יפונה ואביו של יהושע, נון נמצאים במקום, ועד היום משמשים למקום עליה לרגל.

מקור השם "תמנת סרח" הוא שיבוש שמו המקורי של המקום "תמנת חרס". לדעת חוקרי המקרא, השיבוש נבע בעיקרו מכוונת הגנאי של סופר המקרא, מפני שהשם המקורי נשמר ככל הנראה מהיישוב הכנעני שקדם לתקופתו של יהושע ורמז על פולחן השמש ("חרס" היא שמש) במקום, טרם התנחלות השבטים.

על פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י ליהושע, על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש.

במסכת בבא בתרא "אמר ר' אלעזר: בתחלה פירותיה כחרס, ולבסוף פירותיה מסריחין". סרח שהפירות שמנים ועולים על גדותיהם כמו סרח העודף. ;

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.