שא-נור

שא-נור הייתה התנחלות בצפון השומרון, צפונית-מערבית לכפר ג'בע. שמה הוצע על ידי הפזמונאית נעמי שמר, בעקבות הכפר הפלסטיני סנור, השוכן צפונית-מזרחית לו. שא-נור פונה מתושביו ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות, אך השליטה הביטחונית במקום נותרה בידי צה"ל.

שא-נור (יישוב לשעבר)
SA-NUR FROM 669
ההתנחלות שא-נור במרכז התמונה במבט מגבעה 669 שליד חומש
מדינה ישראל  ישראל
מחוז יהודה ושומרון
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1977
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה אוגוסט 2005
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 60 משפחות (2005)
קואורדינטות 32°20′14″N 35°12′07″E / 32.337111111111°N 35.201866666667°E 
אזור זמן UTC +2
(למפת צפון השומרון רגילה)
North-shomron
 
שא-נור
שא-נור
Settlement1978
שא-נור בשנת 1978

היסטוריה

בשנת 1977 עלה לקרקע הגרעין הדתי "דותן", שביקש להקים התנחלות בצפון השומרון. אנשי הגרעין התגוררו בתחילה במבנה ישן ששימש בעבר את משטרת המנדט ובקרוואנים, ואחר כך קיבלו אישור ליישוב קבע. לאחר שחלפו שנתיים הקימו אנשי הגרעין את מבוא דותן, וגרעין חילוני של תנועת ההתיישבות העובד הלאומי עלה למקום. בשנת 1984 עלה גרעין שלישי למקום, הפעם של אמנים, רובם עולים מברית המועצות, וההתנחלות הפכה למעשה לכפר אמנים. בשנת 1987 הוקם היישוב שא-נור באופן רשמי. בסוף שנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הפכה הגישה להתנחלות המבודדת למסוכנת, והאמנים החלו נוטשים את המקום. כדי לחזק את ההתנחלות, הצטרפו אליה עשרות משפחות דתיות, ואוכלוסייתה גדלה פי ארבעה. לפני ההתנתקות התגוררו ביישוב כ-60 משפחות, והיו בו גן ילדים, מעון יום, ספרייה ובית כנסת.

היישוב נבנה על גבעה במרכזה של בקעת סאנור, העשירה בגידולי דגנים וחקלאות מישורית. החקלאות המישורית אינה מצויה לרוב בשומרון, המאופיין על ידי גידולי גפנים וזיתים. הגבעה חולשת על שדות נרחבים, אך נמוכה מכל ההרים שמקיפים אותה. כיוון שהשטח עצמו מישורי למדי, מאפשרת הגבעה תצפית טובה על האזור כולו ממרכזו, ובשל כך נבחרה על ידי הטורקים כמקום לבניית מצודת משטרה להגנה על מסילת השומרון שעברה בסמוך, שעמדה במרכז היישוב. המצודה נותרה בשלמותה והיוותה את המרכז הקהילתי של שא-נור.

בשנת 2005, לקראת פינוי ההתנחלות במסגרת תוכנית ההתנתקות, הצטרפו להתנחלות תושבים נוספים, בהם חבר הכנסת אריה אלדד (שיצא ממנה למסע מחאה נגד ההתנתקות), ו-25 תלמידים מישיבת ניר שבקריית ארבע.

הפינוי

לפני פינוי ההתנחלות ציטטו אמצעי התקשורת גורמים צבאיים שהביעו חששות שביישוב ישנם אמצעי לחימה ושמתבצרים קיצוניים השייכים לכ"ך או לנוער הגבעות מתכוונים להשתמש בנשק חם כנגד הכוחות המפנים. ראשי היישוב, שאספו את כל כלי הנשק מהתושבים ודאגו לרסן את הגורמים הרדיקלים ביותר מבין מתנגדי ההתנתקות, הכחישו האשמות אלה, וטענו שהן נועדו להשחיר את שמם של מתנגדי ההתנתקות. במהלך פינוי ה"מצודה" נדקרה חיילת על ידי מתנגדת לתוכנית ההתנתקות.[1]

הפינוי נערך ב-23 באוגוסט 2005, ובמספר מקרים השתמשו הכוחות המפנים בשופלים ובמנופים על מנת לטפל במתרסים מאולתרים ובאנשים שהתבצרו על הגגות. חרף תקריות אחדות, מרבית המתבצרים התנגדו רק באופן פסיבי. הרמטכ"ל דן חלוץ, המפכ"ל משה קראדי ודוברת צה"ל מירי רגב אף ציינו לשבח את הנהגת היישוב ורבני יש"ע שדאגו להרגיע את הרוחות ומנעו אלימות בפינוי.

בית הכנסת החדש במקום, שנחנך זמן קצר קודם לפינוי היישוב[2], מולא ונקבר בעפר[3], כדי להימנע מהשחתה של בית הכנסת על ידי הפלסטינים כפי שאירע בגוש קטיף לאחר יציאת צה"ל מהאזור.

בסיס הקבע של צה"ל שהיה בהתנחלות פונה אף הוא כשנה לאחר תוכנית ההתנתקות. ב-2006 נבדקה בפיקוד המרכז האפשרות להקמת הבסיס מחדש בנימוק שהוא חיוני למלחמה בטרור באזור צפון מערב השומרון. חוות דעת משפטית שהוגשה לאלוף פיקוד מרכז העלתה שהקמת הבסיס מחדש עומדת בניגוד להחלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות.[4]

ניסיונות חזרה

  • מספר חודשים לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, הגיעה קבוצה של כשישים בנות אולפנא לשא־נור בהליכה רגלית מאלון מורה, אך פונתה באותו יום.
  • ביום העצמאות של שנת 2008 הגיעו לשא־נור מספר קבוצות מכיוונים שונים לאחר הליכה לילית, שאורגנו על ידי מטה צפון ומטה חומש תחילה. הקבוצות התפנו מהיישוב לאחר יום העצמאות[5].
  • בפברואר 2012 הגיעה לשא-נור, לראשונה מאז ההתנתקות, קבוצת אזרחים באישור ובליווי צה"ל. בביקור השתתפו ח"כ אורי אריאל, יוסי דגן מ"מ ראש המועצה האזורית שומרון ותא"ל יהודה דובדבני[6]
  • ביולי 2013 התקיים אירוע המוני בשא-נור, בהשתתפות 5 חברי כנסת, סגן השר אלי בן דהן וראש המועצה האזורית שומרון[2].
  • ב-28 ביולי 2015 שבו כ-300 פעילי ימין במבצע חשאי ליישוב ובהם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) וחבר הכנסת לשעבר, פרופסור אריה אלדד ועוד 30 משפחות שגרו ביישוב. כעבור שתי יממות פינה אותם הצבא.

במקום מבקרים מעת לעת קבוצות מטיילים בתיאום וליווי של כוח צה"ל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שא-נור: חיילת נדקרה בידי מפונה; נפצעה קל
  2. ^ חגית רוטנברג, מיחידה 101 ועד לביצורי שא-נור, באתר "בשבע"
  3. ^ אפרת וייס וחנן גרינברג, בית הכנסת בשא-נור נקבר באדמה, באתר ynet, 18 בספטמבר 2005
  4. ^ חגי הוברמןממניע פוליטי לא יחודש בסיס שא-נור, באתר ערוץ 7, 27 בספטמבר 2006.
    חגי הוברמןנדחתה בקשה לבסיס קבע בשא נור, באתר ערוץ 7, 13 בנובמבר 2006.
  5. ^ פנחס וולף, צה"ל פינה מתנחלים מהריסות שא־נור באתר וואלה 9/5/2008
    חגית רוטנברג, ‏ביקור בית, באתר בשבע - ערוץ 7
  6. ^ [1]
ביצוע תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית לנסיגה ישראלית מרצועת עזה ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון ולפינוין מישראלים. התוכנית יצאה לדרך ב-15 באוגוסט 2005 (י' באב תשס"ה). פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים. תוכנית זו של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, עוררה ויכוח פוליטי עז בין שולליה לתומכיה.

התכנון המקורי היה פינוי הרצועה ללא כל משא ומתן עם הפלסטינים, אולם לאחר מותו של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת וחילופי ההנהגה ברשות בעת עלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשלטון, נעשה מאמץ לתאם את התוכנית עם הפלסטינים. תוכנית ההתנתקות שנויה במחלוקת עזה, ועומדת בניגוד גמור להצהרותיו של שרון טרם היבחרו. למרות זאת היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים. על פי הסקרים, התוכנית נהנתה מתמיכת רוב הציבור, אולם שרון סירב להעמידה למשאל עם והמשיך בתוכנית גם לאחר שנדחתה בידי מתפקדי הליכוד.

חלק מחברי הליכוד התנגדו ואף התפטרו מהממשלה בעקבות המהלך.

ברוך סקציאר

ברוך (בוריס) סַקְצִיאֶר (Saktsier; נולד ב-1942) הוא פסל ישראלי-רוסי.

גבעות עולם

גִבְעוֹת עוֹלָם היא חווה חקלאית והתנחלות ישראלית בשומרון. מיקומה הוא ברכס גדעונים, כ-4.5 קילומטרים מדרום-מזרח לאיתמר, בפסגת ההר שלמרגלותיו הכפר הפלסטיני יאנון.

גבעת ארנון

גבעת ארנון (או גבעה 777 או גבעת הברנדי) היא מאחז השוכן מזרחית לאיתמר, על רכס גדעונים המחבר בין השומרון לבקעת הירדן. היישוב נמצא על גבעה בגובה 777 מטר מעל פני הים, ומכאן שמה הנוסף של הגבעה.

גני טל (גוש קטיף)

גני טל הייתה התנחלות ומושב עובדים בגוש קטיף שברצועת עזה, כקילומטר מצפון לחאן יונס, בקרבת היישוב קטיף. המושב נוסד ב-1979 במסגרת ארגון יישובי הפועל המזרחי, והיה בעל אופי דתי. במושב התגוררו 75 משפחות. היישוב פונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות בשנת 2005. יישוב חדש שהוקם על ידי מפוני המושב ונושא את השם "גני טל" נמצא כיום סמוך לקיבוץ חפץ חיים.

גנים

גנים הייתה התנחלות ויישוב קהילתי באזור השומרון, שהשתייכה למועצה אזורית שומרון, כ-5 ק"מ דרום - מזרחית לעיר ג'נין.

היישוב הוקם תחילה בתור היאחזות נח"ל בשם 'גנים ב' והתאזרח בשנת 1983 על ידי ארגון "העובד הלאומי".

שמו של היישוב ניתן לו על שם העיר המקראית עין גנים.

היישוב פונה מיושביו וכל 77 המבנים שבו נהרסו ב-24 באוגוסט 2005 כחלק מתוכנית ההתנתקות.

המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון

מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון מציג את סיפור ההתיישבות בגוש קטיף ובצפון השומרון, ועוסק בערכים הלאומיים והחינוכיים הקשורים למפעל זה.

חומש

חוֹמֶש הייתה התנחלות, במתכונת של יישוב קהילתי-חילוני, של תנועת העובד הלאומי. היישוב היה ממוקם בלבו של השומרון, צפונית ליישוב שבי שומרון וצפונית-מערבית לשכם, על תוואי כביש 60.

היישוב מנה נכון לשנת 2005 כ-70 משפחות. פונה מתושביו ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות. בשנים שלאחר מכן היווה המקום יעד לעליות חוזרות ונשנות של אנשי ימין שביקשו לחדש את היישוב ופונו בידי הצבא והמשטרה. משנת 2009 פועלת במקום "ישיבת חומש המתחדשת".

חרמש (יישוב)

חֶרְמֵשׁ היא התנחלות ויישוב קהילתי באזור צפון-מערב השומרון בין העיירות הפלסטיניות יעבד וקפין, השייך למועצה אזורית שומרון.

היישוב הוקם תחילה כמאחז צבאי שאוייש על ידי הנח"ל. באפריל 1983 הוחלט לאזרח את המקום, למרות התנגדות של רענן ויץ שטען שאין במקום מספיק קרקעות ואין גרעין התיישבותי מתאים לאזרוח המקום. בנובמבר 1983 הוחל בבניית בתים במקום.

ההתנחלות הוקמה בשנת 1984 על ידי תנועת חרות-בית"ר. שמו של היישוב הוא על שם כלי העבודה החקלאי חרמש. תושבי המקום כללו עולים מברית המועצות יחד עם ילידי ישראל.

בחודש אוקטובר 2002 נרצחו שלוש נשים ביישוב - אורנה אשל, הדס תורג'מן ולינוי סרוסי, בפיגוע חדירה של מחבל פלסטיני לחרמש.

במסגרת תוכנית ההתנתקות ופינוי 4 היישובים המבודדים בצפון השומרון (גנים, כדים, שא-נור וחומש), הוצע כי יפונו גם היישובים חרמש ומבוא דותן, הסמוכים יותר לקו הירוק, אך לבסוף הוחלט שלא לפנותם מסיבות ביטחוניות.

מופעלים בריכה, גן ילדים, גן שעשועים, מגרש ספורט, מקווה ומועדון נוער, אשר מהם נהנות 75 המשפחות אשר גרות ביישוב חרמש.

ישראל יצחק

ישראל יצחק (נולד ב-1953) הוא ניצב בדימוס במשטרת ישראל בתפקידו האחרון כיהן כסגן המפקח הכללי של משטרת ישראל.

יצחק נולד בירושלים ב-1953, הוריו עלו מעיראק שנתיים קודם לכן. שירת בצה"ל בחיל השריון ולחם במלחמת יום הכיפורים במסגרת פלס"ר 7, נפצע באורח קשה בקרב עמק הבכא. לאחר המלחמה המשיך בשירות קבע עד שהשתחרר בדרגת סגן לאחר תפקיד סגן מפקד פלוגה.

ב-1978 התגייס למשטרת ישראל ולשירות במשמר הגבול, שם שירת כמפקד פלוגה, קצין אגף מטה וקצין מבצעים ביהודה ושומרון, מפקד מג"ב עזה, מפקד משמר הגבול מרכז (קו התפר) ומפקד מג"ב שומרון. במהלך שירותו עוטר בעיטור השירות של משטרת ישראל על תפיסת חוליית מחבלים.

ב-2004 קודם לדרגת ניצב ומונה לסגן מפקד משמר הגבול וב-2005 למפקד מחוז ש"י של המשטרה, האחראי על אכיפת החוק באזור יהודה ושומרון. בתקופתו כמפקד התבצעה תוכנית ההתנתקות ויצחק פיקד על פינוי ההתנחלויות שא-נור וחומש. בפברואר 2006 פיקד על הפינוי האלים של עמונה, התנהלות כוחות המשטרה בפינוי ספגה ביקורת, שהביאה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שקבעה כי בפינוי הופעל כוח מופרז.

במאי 2007 מונה יצחק למפקד משמר הגבול, בתקופתו מוסד ואורגן מחדש מג"ב ירושלים, ועל מג"ב הוטלה אחריות על הטיפול במגזר הכפרי. במאי 2011 מונה לסגנו של המפכ"ל החדש יוחנן דנינו וכיהן בתפקיד עד מאי 2013.

יצחק מתגורר במושב זכריה נשוי אב לשלושה וסב לחמישה.

כביש 60

כביש 60 (שִׁשּים) הוא כביש אורך ארצי בישראל המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. רובו של הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון, והנתיב שלאורכו הוא עובר ידוע גם בשם דרך ההר או "דרך האבות", בה לפי התנ"ך צעדו האבות. בשל המעקפים הרבים שנסללו לאורך הכביש, במידה רבה אין הוא חופף עוד את הדרכים ההיסטוריות.

כדים

כַּדִּים הייתה התנחלות בצפון השומרון, כ-3 ק"מ דרום - מזרחית לעיר ג'נין, שפונתה מיושביה ונהרסה במסגרת תוכנית ההתנתקות.

כדים הוקמה כהיאחזות נח"ל של גרעין מתנועת הנוער הלאומי בשנת 1983, ואוזרחה ב-28 בפברואר 1984 על ידי ארגון "העובד הלאומי".

מקור השם סמלי (אולי על שם כד שמן), ומזכיר את הכפר הערבי "בית קַד", הממוקם מצפון אליו. מקור שמו של בית קד כנראה בשיבוש השם העברי "בית עֵקֶד" (בית עקד הרועים – שם מקום במלכים ב', י', י"ב).תחילה התגוררו במקום חמש משפחות מגרעין שא נור. ערב פרוץ האינתיפאדה השנייה התגוררו בכדים 39 משפחות (כ-160 תושבים). במהלך אירועי האינתיפאדה עזבו את היישוב משפחות רבות.

כדים פונתה מתושביה ונהרסה במסגרת תוכנית ההתנתקות (אוגוסט 2005) שעליה החליטה ממשלת ישראל בשנת 2004. פינוי היישוב בוצע ללא התנגדות.

מאז 2005 מוגדר אזור היישוב כשטח בשליטה ביטחונית ישראלית (שטח B).

מועצה אזורית שומרון

מועצה אזורית שומרון היא מועצה אזורית באזור השומרון. שטחה משתרע על פני 2,800 קמ"ר. בראש המועצה עומד יוסי דגן שנבחר באוגוסט 2015, ולקדנציה שנייה באוקטובר 2018.

נוה דקלים

נוה דקלים הייתה התנחלות ויישוב קהילתי דתי במרכז גוש קטיף, אשר פונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות. כונה גם בשם "בירת גוש קטיף".

נח"ל עירית

נח"ל עירית (הוקמה בי"ט בטבת תשמ"ב, 14 ינואר 1982) הייתה היאחזות נח"ל בצפון השומרון על הר עירית בגובה של 663 מטר, ליד העיירה טובאס. כאשר הוקמה, עירית הייתה היישוב הישראלי היחיד בצפון-מזרח השומרון. ההיאחזות הוקמה סמוך ליער אורנים שניטע בתקופת המנדט הבריטי, וצפתה לעבר עמק בזק ועמק טובאס.

באפריל 1984 אישרה ועדת ההתיישבות של הממשלה והסוכנות היהודית את הקמת היישוב, כיישוב חלוץ בצפון מזרח השומרון.

בשנת 1993 פונה היישוב בשל הסכמי אוסלו, והמקום הוגדר כשטח A.

סילת א-ד'אהר

סילת א-ד'אהר (בערבית: سيلة الظهر) הוא כפר פלסטיני בצפון השומרון המשתייך לנפת ג'נין של הרשות הפלסטינית. הכפר שוכן על כביש שכם - דיר שרף - ג'נין - חלק מכביש 60 - כביש האורך של השומרון, ונמצא בק"מ ה-20 בכביש שכם - ג'נין כביש 596, בגובה של כ-450 מטר מעל פני הים. בכפר הייתה תחנה של הרכבת שעברה במסילת השומרון - סעיף של מסילת הרכבת החיג'אזית מעפולה לשכם ולטול כרם, שכללה מנהרה מיוחדת שנחפרה למעבר הרכבת והקיימת עד היום, היא מנהרת רמין. מספר התושבים הוא 6,259 (2006).

בסקר הר מנשה הוערך כי ניתן לזהות את המבנה המבוצר בכפר עם Sileta אשר בשנת 1178 הוענק על ידי בלדווין הרביעי, מלך ירושלים להוספיטלרים. כמו כן, היישוב נזכר כבר בפסיפס כתובת רחוב כאחת העיירות היהודיות בתחום סבסטיה לעניין מצוות התלויות בארץ, ונקרא שם בשם "שילתא" (התוספת המודרנית "א-ד'אהר" היא על שם השבט ששלט באזור, ונועדה להבחין את הכפר מכפר נוסף בשם "סילת" בשומרון, הלא הוא סילת אל-חארית'יה). היישוב נזכר בכתובת רחוב לצד העיירה "פנטקמוותא" (היא פנדקומיה של ימינו), מה שמחזק זיהוי זה.

במרד הערבי הגדול היה הכפר בסיס חשוב לכנופיות הערביות. קרוב אליו, במערה ליד הכפר הערבי ג'בע נתפס השודד המפורסם "אבו ג'ילדה".

באינתיפאדה ב-2001 התרחשו בכפר מספר פיגועי ירי, זריקת אבנים וחסימת ציר לישראלים. במסגרת תוכנית ההתנתקות פונו מסביבות הכפר ההתנחלויות שא נור מצפונו וחומש מדרומו. השליטה הביטחונית באזור נשארה ביד ישראל.

סנור

סָנוּר (בערבית: صانور, צאנוּר) הוא כפר פלסטיני בהרי השומרון כ-25 ק"מ צפונית לשכם ובסמוך לכביש שכם - ג'נין (כביש 60). בסמוך לכפר נמצאים חורבות היישוב שא נור שפונה במהלך תוכנית ההתנתקות.

הכפר ממוקם בפתחה של בקעה רחבת ידיים, (בקעת סנור) המוצפת בחורף במי גשמים.

עיר רפאים

יישוב רפאים הוא יישוב שננטש לחלוטין על ידי תושביו. בהתאם לגודל היישוב נהוג גם לומר עיירת רפאים או עיר רפאים. המונח גם משמש לעיתים בהשאלה לתאר ערים, עיירות או שכונות המיושבות באופן דליל משמעותית מאשר בעבר. נטישת היישוב יכולה להיות תהליך מתמשך שמקורו בהידלדלות האוכלוסייה המקומית בשל הגירה, מגפה, רעב וכן הלאה או אירוע חד פעמי שהביא לנטישה. לעיתים ננטשים יישובים ששוכנים סמוך לדרכים ונשענים על אספקת שירותים לעוברי הדרך, כאשר נסללת דרך חדשה ומתמעט מספר הנוסעים בדרך שלצדה שכן היישוב. מה שנשאר מאותם מקומות יישוב קפא בזמן ולפיכך מהווה מעין קפסולת זמן לתרבות יותר ישנה.

בין יישובי הרפאים המפורסמים: אנגקור, פטהפור סיקרי וצ'רנוביל.

שקד (יישוב)

שָׁקֵד היא התנחלות ויישוב קהילתי חילוני בצפון השומרון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.