שארות

שארות היא שם למכלול הקשרים המתבססים על מוצא מהורה משותף או על קשרים משפחתיים אחרים, כגון נישואין, אימוץ ועוד.

בחברות לא-תעשייתיות השארות היא לרוב הגורם המשפיע ביותר על עיצוב והגדרת קבוצות חברתיות, וגם בחברות מתועשות קשרי שארות תופסים מקום מרכזי בחייו של האדם.

Relative Table
תרשים שארות לשמונה דורות

המשמעות של שארות

המשמעות העיקרית של שארות היא הגדרת בני זוג פוטנציאליים, ודרך כך הגדרת קבוצות חברתיות. הגדרה זו קיימת בשתי רמות.

ברמה אחת, השארות מגדירה לאדם עם מי אסור לו להתחתן מכיוון שיהיה בכך משום גילוי עריות. חוקי השארות הנהוגים בחברה מסוימת מגדירים את המשפחה המינימלית ודרכה מגדירים מהו הקשר המינימלי שאינו מהווה גילוי עריות. האיסור על קיום יחסי מין (גם ללא נישואים) בין קרובי משפחה הוא טאבו נפוץ מאוד בתרבויות האנושיות.

ברמה רחבה יותר, השארות מגדירה לאדם את בני הזוג שאינם לגיטימיים מכיוון שאינם שייכים לאותה קבוצה חברתית - השארות מגדירה שבטים ועמים, וחוקי ההתנהגות המקובלים ברוב החברות אינם מתירים נישואין מחוץ להם.

מעבר לכך, קיים מגוון של משמעויות נוספות לשארות - כלכליות, תרבותיות ועוד- המשתנות בין תרבויות.

סוגים של קבוצות שארות

קיימות קבוצות שארות בכל הגדלים. להלן מספר קבוצות שארות נפוצות, מהקטנה אל הגדולה:

  • קרבה מדרגה ראשונה, משפחה גרעינית: קרבת המשפחה ההדוקה ביותר היא זו שבתוך המשפחה הגרעינית: בין בני זוג, בין אחים ובין הורה לילדיו.
  • משפחה: מקרבת משפחה מדרגה ראשונה נגזרים מצבים מגוונים של קרבת משפחה הדוקה פחות: זו שבין אדם לבין קרובי משפחה של בן זוגו, של אחיו, של ילדיו ושל הוריו. לחלק ממצבי הקרבה יש שמות, כגון נכד, נין, צאצא, סבא, סבא-רבא, אחיין, דוד, דודן, חתן, גיס, ועוד. למצבי קרבה פחות הדוקים אין שם ספציפי, אך ניתן לתארם באמצעות צירוף לשוני של מצבי קירבה בעלי שם ספציפי (למשל גיס-הסב).
  • משפחה מורחבת - חמולה. מספר דורות החולקים מקום מגורים משותף.
  • קלאן - אוסף של מספר משפחות מורחבות, המקיימות ביניהן יחסים הדוקים ולרוב גם שיתוף פעולה כלכלי הדוק.
  • שבט - קבוצת שארות גדולה יותר מקלאן, שהקשרים בין חבריה פחות הדוקים. יכול להיות מורכב ממספר קלאנים או ישירות ממשפחות מורחבות. בדרך-כלל קיים שיתוף פעולה כלכלי בין חברי השבט והם בעלי רקע תרבותי משותף.
  • עם - יחידת השארות הגדולה ביותר. היחידות שלה יכולות להיות כל אחת מהיחידות לעיל, או אף יחידים.
 
 
סבי
 
סבתי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דודי/דודתי
 
 
 
 
 
אבי
 
אמי
 
חמי
 
חמותי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דודני/דודניתי
 
גיסתי/גיסי
 
אחי/אחותי
 
אני
 
 
 
אשתי/בעלי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחייני/אחייניתי
 
 
כלתי/חתני
 
בני/בתי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נכדי/נכדתי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ניני/נינתי

אופני יצירת קבוצות שארות

השאלה לאיזו קבוצת שארות משתייך אדם ומיהם קרוביו אינה שאלה טריוויאלית או מובנת מאליה. חברות אנושיות שונות מגדירות את ההשתייכות לקבוצות שארות באופן שונה.

שארות מבוססת אגו

בשארות מבוססת אגו, אין קבוצות שארות המוגדרות מעבר לאדם הספציפי (המכונה בגנאלוגיה אגו, ומכאן השם). במערכת שארות כזו, קבוצת השארות היא יחסית לאדם מסוים: עובדת היותם של שני אנשים קרובים של אדם מסוים, אינה אומרת כי הם קרובים אחד של השני.

דוגמה להמחשה: במונחי השארות המקובלים בישראל, אם א' הוא אח של אשתו של ב', ונשוי לאחותו של ג', הרי שא' הוא קרוב (גיס) הן של ב' והן של ג', אך לא נאמר שב' וג' הם קרובי משפחה.

שארות מבוססת אגו מקובלת בחברות מתועשות.

קבוצת מוצא חד-קווית

בקבוצת מוצא חד קווית (UDG - Unilineal Decent Group) קבוצת השארות אינה תלויה באדם מסוים - היא קיימת מעבר לחברים בה. משמעות הדבר היא כי קרובי המשפחה מהווים קבוצה סגורה, בה כל אדם הוא קרוב של כל אדם אחר.

קבוצות מוצא חד קוויות מתחלקות לשתיים, לפי הדרך בה נקבע מי ישתייך לאיזו קבוצת שארות. בקבוצת מוצא פטרי-ליניאלית ילדי זוג נשוי משתייכים לקבוצת השארות של האב, ואילו בקבוצת מוצא מטריליניאלית הילדים ישתייכו לקבוצת השארות של האם.

קבוצת מוצא פטרילוקלית

כאשר זוג מתחתן בחברה פטרילוקלית, האישה מצטרפת למשפחה של הבעל, ועוזבת את משפחתה שלה. עזיבה זו היא לרוב פורמלית בלבד, נשמר קשר בין האישה למשפחתה שטיבו משתנה בין חברות, אך האישה, הן מבחינת מגורים, הן מבחינה כלכלית ומרוב הבחינות האחרות, היא חלק ממשפחת בעלה. גם ילדיהם, לכשיוולדו, ישתייכו למשפחת הבעל.

קבוצת מוצא מטרילוקלית

קבוצת מוצא מטרילוקלית דומה מבחינות רבות לזו הפטרילוקלית, בהיפוך המגדר. אין לבלבל בין מטרילוקליות למטריארכליות ו/או מטריליניאליות - ברוב החברות המטרילוקליות מעמדה של האשה נחות מזה של הגבר, אך ניתן לומר שהוא עדיף על מעמדה בחברות אחרות.

בחברות מטרילוקליות, ראש המשפחה הוא בדרך כלל הבעל של אם השושלת. היחס בינו לבין בעליהן של בנותיו הוא יחס מיוחד, מכיוון שהם אלו שירשו אותו בתפקידו.

קבוצת מוצא ביליניארית

על פי שיטה זו מתחקים אחר שורשי המשפחה של שני בני הזוג, ומתייחסים לקרבה הן מצד משפחת האם והן מצד משפחת האב.

זכויות ומגבלות של קרובי משפחה

בחוקי מדינת ישראל

במשפט נקבעו זכויות שונות לקרובי משפחה, ומאידך נקבעו הגבלות שונות על קרובי משפחה. הקרבה הרלוונטית משתנה מחוק לחוק.

  • זכות הירושה - הזכות לקבל את רכושו של אדם לאחר מותו. כל עוד האדם לא קבע אחרת בצוואתו, הזכות לרשת אותו ניתנת לקרובי משפחתו, בהתאם לכללים שבדיני הירושה. ברבות מקרנות הפנסיה הפועלות בישראל ניתנות הזכויות לפנסיית שאירים לקרובי משפחה מסוימים (בעיקר בן זוג וילדים) בהתאם לתקנון הקרן, ללא זכות למבוטח לשנות זאת. גם בחוק הביטוח הלאומי ניתנת הזכות לקצבת שאירים ולקצבת תלויים לקרובי משפחה מסוימים של המנוח.
  • בדיני הראיות חלות הגבלות מסוימות על מתן עדות על ידי קרוב משפחה. בסעיף 3 לפקודת הראיות נאמר: "במשפט פלילי אין בן-זוג כשר להעיד לחובת בן-זוגו, ואין כופים אותו להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם בן-זוגו בכתב אישום אחד" ובסעיף 4 נאמר: "במשפט פלילי אין הורה וילד כשרים להעיד האחד לחובת משנהו, ואין כופים אחד מהם להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם משנהו בכתב אישום אחד". עם זאת סייג המחוקק הגבלה זו בכך שקבע כי היא לא תחול במקרים מסוימים, במיוחד בנוגע לעבירות אלימות.
  • מבחינת דיני המשפחה אדם חייב במזונות ילדיו, בין אם מכח הדין האישי, או מכוח החוק האזרחי. במדינת ישראל חל על מי שאין לו דין אישי (אינו שייך לעדה דתית מוכרת) החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט - 1959, המחייב אדם במזונות ילדיו.
  • החוק הפלילי במדינת ישראל קובע כי שארות היא נסיבה מחמירה בעבירות מסוימות. כך, למשל, בנוגע לעבירות מין במשפחה, קבע המחוקק עונשים מחמירים ביחס לעבירות מין במי שאינו בן משפחה, תקופת התיישנות מוארכת, חובת דיווח, ועבירה מיוחדת של בעילת קרוב משפחה עד גיל 21, גם אם הדבר נעשה בהסכמה (סעיף 351 לחוק העונשין). סעיף 300 (א) לחוק העונשין קובע מספר מקרים בהם תחשב המתה לרצח, שעונשו מאסר עולם. בנוסף למקרה הידוע של המתה בכוונה תחילה, ייחשב רוצח גם מי שגרם למותו של "אביו, אמו, סבו או סבתו".
  • החוק הפלילי במדינת ישראל קובע חובות מיוחדות של אדם לשלומו של "ילדו או בן ביתו הקטין", לספק צרכיו, לדאוג למחייתו ולמנוע התעללות בו (סעיף 323 לחוק העונשין), וכן חובות נוספות.
  • בעבירות אחרות על פי החוק הפלילי במדינת ישראל משמשת השארות כנסיבה מקלה, או אף כפטור מאחריות פלילית. כך, למשל, אין סעיף 95 לחוק העונשין הדן ב"חיפוי על עבירה" חל לגבי "בן זוג, הורה, צאצא, אח או אחות של אדם שזמם לעבור עבירה כאמור".

בהלכה היהודית

גם בהלכה היהודית מוגדרות זכויות ומגבלות הקשורות בקרובי משפחה.

  • קיום יחסי מין בין קרובי משפחה מסוימים קרוי איסור עריות, והוא מהחטאים החמורים ביותר, אחד משלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור". איסור העריות רחב במיוחד בקהילת ביתא ישראל, בה דרגות השארות השונות מכונות זמד.
  • עדות של קרובי משפחה של אחד הצדדים במשפט (עד דרגת קירבה מסוימת), או של שני עדים הקרובים זה לזה, פסולה.
  • חובת אבלות חלה על מי שמת אחד משבעת הקרובים לו: אב, אם, אח, אחות, בן/בת זוג, בן, בת.

בביולוגיה

להבדיל מהגדרת השארות במובן החברתי, שארות בביולוגיה מוגדרת אך ורק על פי קרבה גנטית. מידת השארות בין שני פרטים נמדדת על פי ריחוק הדורות מהאב המשותף לשניהם. מקדם השארות הוא מספר בין אפס לבין אחת המתאר את מידת הדמיון הגנטי בין שני פרטים באותו מין, כך שמקדם שארות השווה לאחת מורה על זהות גנטית כלומר, תאומים זהים, ומקדם שארות השווה לאפס מורה על שני פרטים מאותו מין חסרי קשר משפחתי. מקדם השארות בין אחים ובין הורה לבן הוא חצי.

מבחינה אבולוציונית יש יתרון לגנים המעודדים את הפרט לתרום להישרדותם של שאריו, מכיוון שיש סיכוי גבוה שאותם הגנים נמצאים גם בשאריו. ברירה זאת נקראת ברירת שארים. דוגמה אחת לכך היא אצל החרקים החברתיים, אצלם רוב הפרטים עקרים, אך הם משקיעים את מרבית משאביהם בטיפול בשאריהם הקרובים אליהם גנטית, וכך הגנים שלהם עוברים הלאה. עקרון זה יכול להסביר את מידת הזולתנות והחברתיות הגבוהה בקרב יצורים חיים בטבע.

ראו גם

אדם הראשון

אדם הראשון (ידוע גם כהאדם הראשון, אדם קדמון, אב קדום, האב הקדום או אם קדומה. באנגלית הוא ידוע כ-ancestor או Progenitor) הוא מונח הבא לתאר אחת ממספר אפשרויות:

אב השושלת (אחד מהורי הוריו של הצאצא) עד האב הקדום המשותף של כל האנשים החיים על פני כדור הארץ. אדם כרומוזום Y וחוה המיטוכונדרית שהיא אם כל האנושות, או אדם שהוא האדם הנבון הראשון, רמוס ורומולוס שהם אבות הרומאים או האב הקדמון הכולל של כל היצורים החיים על פני כדור הארץ.

כמעט לכל תרבות אנושית יש מיתוס או נרטיב של ראשית החיים. יש מישהו שנחשב כאב האנושות או האדם והאישה הראשונים.

ביהדות ובשאר הדתות האברהמיות אלו הם אדם וחוה.

בהינדואיזם זהו מנו

אצל הסינים פנגו

אצל היפנים איזאנגי ואיזאנמי

אצל היוונים האלים יצרו את פנדורה כאישה הראשונה

בגרסה אחרת של המיתולוגיה היוונית, איו היא האם הראשונה, שצאצאיה הם ראשית כל העולם המוכר על ידי היוונים

הקיקויו מאמינים שגיקויו ומומבי היו הזוג הראשון

בפרו ובוליביה (והסביבה) מאמינים שאל השמש הוריד את האדם הראשון והאישה הראשונה על אי השמש באגם טיטיקקה (בחלק הבוליביאני) וביקש מהם להוליד ילדים

אחאות

אחאות (במילון ספיר אחהות) היא שארות מדרגה ראשונה, המתארת את היחס הפיזיולוגי בין בני-אדם שנולדו להורה משותף. הכינוי היחסי לזכר הוא אח, והכינוי היחסי לנקבה הוא אחות.האח הראשון שנולד נקרא בכור, ובתרבויות מסוימות הוא זוכה ליחס מיוחד על פני האחים האחרים. אח קטן שנולד בהפרש שנים גדול מהאחים האחרים נקרא לעיתים "בן זקונים". אח אמצעי בין שני אחים מכונה לעיתים "ילד סנדוויץ'". אחים לאם משותפת אשר נולדו באותה הלידה נקראים תאומים.

אלמנות

אלמנוּת היא מעמדו האישי של מי שבן-זוגו נפטר. אשה שבן זוגה נפטר בעודה בחיים, קרויה אלמנה; גבר שזוגתו נפטרה בעודו בחיים נקרא אלמן. בתרבויות שונות קיים יחס שונה למצב האלמנוּת בכלל, ולאלמנים ולאלמנות כקבוצות נבדלות מבחינה מגדרית בפרט.

אנדוגמיה

אֶנְדּוֹגַמְיָה (מהמקור באנגלית: Endogamy. בעברית: נִשּׂוּאֵי פְּנִים) היא הנוהג לבחור את בן הזוג לנישואין מתוך הקבוצה החברתית, קבוצת השארות (מוצא אתני) או אותה קטגוריה חברתית. גם כיום רוב בני האדם בוחרים בני זוג מאותה קבוצת גיל, קבוצה אתנית, דת או מעמד חברתי.

בעבר היה נהוג להנשא בתוך השבט, כיום יש חברות בהן מקובל להנשא בתוך קבוצת שארות מורחבת (חמולה). נוהג זה נחשב למשמעותי עד כדי כך שאנתרופולוגים נוהגים לעיתים לקבוע את הקבוצה הרלוונטית לניתוח בהתאם לגבולות האנדוגמיה.

חוקרים שונים מבדילים בין שני סוגי אנדוגמיה: אנדוגמיה ערכית-נורמטיבית ואנדוגמיה התנהגותית.

אנדוגמיה ערכית-נורמטיבית מתאפיינת באיסור מפורש על נישואי חוץ. האיסור נשען בדרך כלל, על נורמות מנוסחות ופורמליות, כגון: חוקים דתיים. ביהדות מזהיר האל את בני ישראל מנישואים עם בני עמים אחרים. בספר נחמיה העם היהודי מתחייב, כי "לא ניתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא ניקח לבנינו".

אנדוגמיה התנהגותית אינה אוסרת על נישואים מעורבים. אנדוגמיה מסוג זה מוגדרת כנטייה ממשית להימנע מנשואין עם בני זוג מחוץ לקבוצת השייכות. אנדוגמיה התנהגותית נתמכת על ידי גורמים שונים (משפחה, קבוצת השווים וכדומה) שמפעילים את המכניזמים של פיקוח חברתי.בחברות מתועשות אנדוגמיה ערכית אינה נחשבת, לרוב, ללגיטימית, אך אנדוגמיה התנהגותית נפוצה מאוד. בחברה המערבית, לרוב תהיה לבני הזוג רמת השכלה דומה, אמונותיהם והערכים שלהם משותפים או דומים, הם דבקים במצוות דתיות דומות, ולעיתים הם אף מאותו אזור מגורים ולמדו יחד באותם בתי ספר.

החברות האנושיות ברחבי העולם דוחקות בבני האדם להתחתן עם בני זוג הבאים מרקע חברתי דומה, אך נמנים עם המין השני. ההיגיון של אנדוגמיה פשוט: אנשים בעלי עמדה חברתית שווה מורישים אותה לצאצאיהם, וכך שומרים על הדפוסים החברתיים המסורתיים.

בדיקת סמני DNA

בדיקת סמני DNA בודקת מספר רב של סימנים בחומר התורשתי, שאצל אותו אדם או אצל תאומים זהים חייבים להיות זהים, אך אצל אנשים חסרי קירבה משפחתית, הסיכוי לדמיון כל שהוא ביניהם הוא קלוש. לבדיקה זו יש שלושה שימושים נפוצים - בירור קרבה משפחתית בין אנשים, בדיקת שייכות עקבות חומר ביולוגי לחשוד, במסגרת עבודת זיהוי פלילי וזיהוי חללים או אנשים חיים, בעלי ערפול הכרה.

בן

במשפחה, בן הוא יחס שארות הקושר (זכר) אל הוריו (המושג המקביל לנקבה הוא בת). להבדיל מילד, שהוא מצבו של אדם בשנותיו הראשונות, היותו של אדם בגדר בן של הורים מסוימים היא עובדה שרירה וקיימת לצמיתות. המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך רלוונטי גם לבעלי חיים, למשל בפסוק: "ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ח).

בן (וגם בת) הוא תוצאה של לידה, אך אדם עשוי להפוך לבן גם כתוצאה של אימוץ. לבן מאומץ יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותו) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותו).

בת

במשפחה, בת היא יחס שארות הקושר נקבה אל הוריה (המושג המקביל לזכר הוא בן). המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך ישים גם לבעלי חיים.

בת (וגם בן) הוא תוצאה של לידה, אך ילדה עשויה להפוך לבת גם כתוצאה של אימוץ. לבת מאומצת יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותה) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותה).

גיס (משפחה)

גיס הוא יחס שארות הנוצר בעקבות נישואים. גיס הוא אחד מאלה:

האח או האחות של בן או בת הזוג

בן או בת הזוג של האח או האחות

בן או בת הזוג של האח או האחות של בן או בת הזוג (כלומר בן הזוג של הגיס במשמעות הראשונה של המושג).

גנאלוגיה

גֵּנֵאָלוֹגְיָה, או חקר אילן היוחסין, היא מדע עזר בהיסטוריה לחקר ההקשר הגנטי של קבוצת אורגניזמים. במובן הצר, המונח מתייחס לחקר היוחסין והשתלשלות הדורות. המונח הרשמי שנקבע בעברית למילה הלועזית Genealogy הוא: חֵקֶר יֻחֲסִין (הגנאלוג, אשר נקרא באנגלית Genealogist, הוא חוֹקֵר יֻחֲסִין).

הגנאלוג אוסף מידע על קשרי שארות, בין אם מדובר באנשים שעודם בחיים, ובין אם המדובר בנפטרים, ומבסס את היחסים המשפחתיים ביניהם, לצורך בניית אילן יוחסין, או עץ משפחה. המילה גנאלוגיה לקוחה מיוונית. genum פירושו גזע, או משפחה, בצירוף הסיומת לוגיה - תורה.

במושג גנאלוגיה משתמשים גם בהשאלה, כדי לתאר רצף היסטורי של ישויות מדיניות, כלכליות או אחרות, שירשו זו את זו או מוזגו זו לתוך זו.

זוגיות

זוגיות היא מערכת יחסים הדוקה בין שני פרטים. מאפיין בולט, אם כי לא הכרחי, של זוגיות הוא קיום יחסי מין בין בני הזוג.

חוה המיטוכונדרית

במדע הגנטיקה, חוה המיטוכונדרית או חוה המיטוכונדריאלית (באנגלית: Mitochondrial Eve) הוא כינוי פופולרי לאישה שהייתה האם הקדמונית המשותפת המאוחרת ביותר של כל בני האדם החיים כיום, דרך שושלות אמהיות בלבד. מחקר השושלות של רצפי הגנום המיטוכונדרי, אשר עובר בתורשה רק מצד האם, בשלמותו וללא שחלוף למעט מוטציות, מעלה שחוה המיטוכונדרית חייתה לפני כ-100,000 עד 200,000 שנה, ככל הנראה בדרום או במזרח אפריקה.

חמולה

בסוציולוגיה, חמולה (תת-שבט) היא קבוצת שארות של אנשים בעלי קרבה ביולוגית לאב ראשוני אחד, שחי לפני כמה וכמה דורות. פעמים רבות מורחב המושג "חמולה" וכולל גם משפחות קטנות, שנהפכו לבנות חסות של המשפחה הגדולה המקורית. בחברות רבות מקובל להינשא בתוך קבוצת החמולה. לעיתים קרובות מתגלעות יריבויות בין חמולות שונות הסמוכות זו לזו, ומתפתח מעגל דמים של איבה בין החמולות, שעלול להימשך שנים ארוכות.

עד לאמצע המאה העשרים, היה לחמולה תפקיד כלכלי משמעותי ביותר בחיים של כל פרט מפרטיה. החמולה הקצתה לפרט את הקרקע שממנה הוציא את פרנסתו, התמודדה נגד חמולות אחרות על משאבים, וחברי החמולה דאגו לפרנסתם ובריאותם של האחרים. במהלך המאה העשרים, עקב תהליכים של עיור ותיעוש, השתנה הרכב החמולה, והשפעתו על חיי הפרט קטנה.

בישראל יש מספר יישובים ערביים ששימרו מבנה חמולתי. על פי מחקר שנעשה על ידי פרופ' אבי בן בסט וד"ר מומי דהן, בני חמולה מסוימת נוטים להצביע למועמד מהחמולה שלהם. כמו כן, התגלה ששיעור ההצבעה הממוצע ביישובים אלה הגיע לכ-90%, עקב החשיבות הגדולה שמייחסים התושבים לתמיכה במועמד ממשפחתם.

יחסי מין

יחסי מין (מלעז: סקס) הם מגע אינטימי בין בני אדם בו מעורבים איברי המין. ישנן סיבות רבות לקיום יחסי מין. שלוש הסיבות הנפוצות הן:

למטרת רבייה.

לשם ביסוסו והעמקתו של קשר רגשי וכביטוי של אהבה בין שותפים ליחסי מין.

לשם הנאה.על קיום יחסי מין יש מגבלות חוקיות ותרבותיות שונות: יש איסורים שונים על קיום יחסי מין בתוך קבוצת שארות (יחסים אלו מוגדרים כגילוי עריות), עם קטינים, ועם אדם שמקיים קשר קבוע עם בן/בת זוג אחר/ת או עם יותר משותף אחד, וישנן תרבויות האוסרות על קיום יחסי מין שלא במסגרת חיי נישואים. כאשר יחסי המין מתקיימים ללא הסכמת אחד הצדדים המעורבים, הם מוגדרים כאונס, והדבר נחשב ברוב התרבויות כעבירה מוסרית וחוקית חמורה. ברוב החברות יש איסור על קיום יחסי מין עם בעלי חיים.

לקיום יחסי מין ללא חשש מהיריון משתמשים באמצעי מניעה מסוגים שונים. הקונדום משמש גם להגנה מפני הידבקות במחלות מין, מחלות המועברות בעת קיום יחסי מין.

לעיתים, בני זוג ליחסי מין משתמשים גם באביזרי מין.

למילה "מין" אין כל קשר לשמו של אל הפוריות והפריון במיתולוגיה המצרית שנקרא "מין", זאת משום שהשימוש בה בהקשר זה מאוחר ובהשפעת שפות כדוגמת האנגלית.

יחסי מין הכוללים חדירה מכונים גם בשם הזדווגות, בעיקר בהקשר של בעלי חיים. יחסי מין בין בני אדם הכוללים חדירה, קרויים מִשגל.

יחסי אישות, הוא כינוי ליחסי מין, לרוב בהקשרים הלכתיים או משפטיים.

ילדה

ילדה היא נקבה אנושית צעירה בתקופה שמהלידה ועד גיל ההתבגרות.

המונח משמש לעיתים קרובות גם כמילה נרדפת ל"בת". עם זאת המונח "בת" יכול לתאר גם יחס שארות הקושר נקבה אל הוריה (המושג המקביל לזכר הוא בן). כמו כן ההבחנה בן או בת יכולה לחול על אישה בכל הגילאים. החל מגיל ההתבגרות מכונה האישה "נערה".

היחס והמעמד של בנות בכל חברה קשור בדרך כלל במעמדן של הנשים באותה התרבות. בתרבויות בהן לנשים יש מעמד חברתי נמוך, בנות עשויות להיות לא רצויות על ידי הוריהן, והמדינה עלולה להשקיע פחות משאבים במתן שירותים הנחוצים לבנות.

ילדות

יַלְדוּת היא תקופה במהלך חייו של האדם. על פי המקובל היא מתחילה בסביבות גיל 3 ומסתיימת בסביבות גיל 12. תקופת הילדות חלה לאחר תקופת הינקות ולפני גיל ההתבגרות. התפתחות גוף האדם בתקופת הילדות מואצת בכל התחומים - הפיזיולוגי, הקוגניטיבי, הנפש וכו'. המשחק נפוץ מאוד בגילאים אלו.

זכר אנושי בתקופת הילדות מכונה "ילד" ואילו נקבה אנושית בתקופה זו מכונה "ילדה". לעיתים מנעשה שימוש במונחים "בן" ו"בת" כמילים נרדפות לכינויים אלו, אך הם גם משמשים לתיאור יחס שארות שאינם תלויים בגיל או בתקופת החיים של אותו האדם.

משפחה

מִשׁפָּחָה היא מוסד חברתי המאגד יחידים בעלי קשרי שארות לקבוצה שיתופית הדוקה. במשמעות הנפוצה של מושג זה משפחה נוצרת על ידי אישה ואיש הנישאים זה לזה, וכוללת גם את ילדיהם. משפחה נוצרת גם ללא קשר רשמי של נישואים, כאשר בני הזוג הופכים לידועים בציבור. כאשר אחד מבני הזוג נפטר, או שבני הזוג מתגרשים או נפרדים, המשפחה הופכת למשפחה חד-הורית.

במרוצת המאה ה-20 ניתנה למושג "משפחה" משמעות רחבה יותר בחברה המערבית, לפיה יחידה משפחתית היא קבוצה חברתית של שני אנשים או יותר המזהים את עצמם כקשורים זה לזה. לרוב על ידי קשר דם, נישואין או אימוץ וחיים ביחד ביחסי קרבה ואף תלות הדדית.

התפיסה המסורתית של משפחה כללה טיפוס אידיאלי של משפחה הכולל זוג נשוי עם ילדים שהם אחים אחד של השני. לתפיסה זו קמה התנגדות, משום שמשתמע ממנה שכולם חייבים לאמץ אמת מידה אחת של התנהגות מוסרית. ככל שגדל מספר האנשים המקיימים קשרי משפחה בלתי מסורתיים, הולכת וגוברת גם הקריאה להגדיר שארות על פי משפחות המבוססות על קרבה - כלומר, מתרבים האנשים הרוצים להגדיר עצמם כמשפחה, משום שהם חשים שייכות זה לזה, בין אם יש ביניהם קשרי נישואין או קשרי דם ובין אם לא.

בספרות האנתרופולוגית מצוין כי לא נמצאו עדויות לקיומה של חברה כלשהי בה לא היה קיים מוסד משק הבית. המשפחה, לעומת זאת, מתקיימת במרבית צורות החיים המוכרות לנו, אך לא בכולן.

ספר יוחסין

ספר יוחסין הוא רשימה שבה מופיע סדר שושלת הדורות של משפחה או משפחות.

העיסוק בבניית ספר יוחסין קרוי גנאלוגיה.

ספר יוחסין נוהל במחברת גדולה שהוקדשה למטרה זו. עם המצאת המחשוב מנוהלים ספרי יוחסין רבים באמצעות תוכנה מתאימה, ולמעשה ניתן לראות במרשם אוכלוסין ספר יוחסין של תושבי כל מדינה (בהתאם לעומק ההיסטורי הנשמר בו).

קביעת הורות

קביעת הורות היא הליך משפטי שבו נקבע שאדם מסוים הוא הורהו של ילד מסוים. הצורך בקביעה זו עולה בעיקר בתביעה לתשלום מזונות הילד, אך היא נחוצה גם לענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, יוחסין ועוד. הצורך בקביעת הורות עולה לא רק ביחסים שבין הילד להוריו, אלא גם ביחסים שבין המשפחה למדינה, למשל כאשר נתבעת הענקת אזרחות לאדם על סמך האזרחות של הוריו.

הצורך הנפוץ בקביעת הורות עולה בעקבות טענה של גבר כי הוא איננו האב. זאת, במיוחד במקרים שבהם הגבר והאשה לא היו נשואים זה לזה, אך לעיתים גם בין בני זוג נשואים, כחלק מהדיון בגירושיהם. לעיתים נדירות יותר מתעורר צורך בבדיקת אימהות, למשל, כאשר יש חשש שתינוקות הוחלפו בבית היולדות, כאשר ילד מאומץ מנסה לאתר את אמו הביולוגית, או כאשר יש חשש לתקלה בהפריה חוץ גופית.

זכות ההתחקות, שהיא זכותו של קטין לדעת מה מוצאו – מי אביו ואמו, להתחקות אחר הוריו ולגלות את ייחוסו המשפחתי, הוכרה בישראל כזכות יסוד הנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.בשנות ה-70 פותחה בדיקת סיווג רקמות, שאפשרה קביעת הורות ברמה גבוהה של ביטחון. בשנות ה-90 פותחה בדיקת סמני DNA של הילד ושל הנטען להיות הורהו, שאמינותה גבוהה יותר והיא פחות פולשנית, ובדיקה זו הפכה לדרך המלך להוכחת הורות.

שבט

שֵׁבֶט הוא ארגון חברתי-פוליטי, המאורגן על בסיס "קלאנים" (אנגלית: clan) או "ליניאג'ים" (אנגלית: lineage) או קבוצות גיל, או התאגדויות שונות המהוות גורם המאחד את סך פרטי השבט. השבט מהווה קבוצה של קהילות עצמאיות, בעלות תרבות ושפה משותפות, אשר שוכנות באותה יחידה גאוגרפית.

השימוש הרווח בשפת היומיום, של המושג שבט, מתייחס עם זאת לצורת התאגדות היסטורית-פרימיטיבית של קהילות, ללא חשיבות לגודלן ולצורת היחסים החברתיים בתוכן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.