שאטי

מחנה הפליטים א-שאטיערבית: مخيّم الشاطئ, תעתיק מדויק: מח'ים אלשאטי - "מחנה החוף") הוא מחנה פליטים פלסטינים ברצועת עזה. המחנה נמצא בצפון רצועת עזה, על שפת הים התיכון, וגובל בעיר עזה במזרחו. למעשה, נכלל המחנה בשטח העיר עזה ונחשב כיום כאחת משכונותיה.

שאטי (מחנה פליטים)
مخيّم الشاطئ
Shati RC - panoramio (1)
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
חבל ארץ רצועת עזה
תאריך ייסוד 1949
שטח 0.727 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחנה הפליטים 78,800 (נכון ל־2011)
 ‑ צפיפות 47,010 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות 31°31′56″N 34°26′43″E / 31.532197°N 34.445394°E 
אזור זמן UTC +2
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev
 
שאטי
שאטי

אוכלוסייה

על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, שטח המחנה הוא 727 דונם (0.7 קמ"ר) וב-2007 התגוררו בו 34,176 נפש.[1] על פי אונר"א, שטח המחנה הוא 0.52 קמ"ר ורשומים בו 87,000 נפש.[2]

בזמן מבצע קדש עמדה אוכלוסיית המחנה על כ-27,000 נפש[3]. על פי נתונים ישראליים, ב-1967 התגוררו במחנה כ-30,500 ובשנת 1976 ירד המספר לכ-28,600 לאחר מעבר משפחות לשיח' רדואן[4].

היסטוריה

המחנה הוקם בשלהי מלחמת העצמאות כחלק ממערך של שמונה מחנות פליטים ברצועת עזה. הפליטים שבמחנה הגיעו מיפו, לוד, באר שבע וכפרי שפלת יהודה. בראשיתו מנה המחנה כ-23,000 פליטים. לאחר מלחמת ששת הימים עברה כל רצועת עזה, כולל המחנה, לשליטה ישראלית. במחנה אירעו אירועים ביטחוניים רבים של זריקת רימונים[5] ובעקבות זאת הוכרז על עוצר לילה במחנה[6]. בשנים 1970-1971 התגברו פעולות החבלה במחנה[7] כבכל רצועת עזה. בינואר 1971, בעקבות רצח ילדי משפחת ארויו הוטל על המחנה עוצר של 22 שעות ביממה למשך חודש, בו ערכו כוחות צה"ל חיפושים אחר נשק ומבוקשים[8][9].

ביולי 1971 פונו בתים שנמצאו קרוב לחוף, כדי למנוע סיוע לחדירות מהים[10]. באוגוסט 1971 הרס השלטון הישראלי 598 בתים במחנה בעת שפרץ והרחיב דרכים בתוכו במטרה לאפשר פעולת צה"ל כנגד פעילות עוינת. המשפחות שבתיהן נהרסו הועברו לשכונות סמוכות בעזה, 86 עברו לאל עריש, והשאר עברו למקומות אחרים, ביניהם 11 ליהודה ושומרון[11][12]. בדבר נכתב: "מיום שנשלמה פעולת הדילול והסלילה במחנה נשתנתה האווירה. חלק מהתושבים מקבלים את שוטרי משמר הגבול המסיירים במחנה בברכת אהלן וסהלן. כמה מהתושבים השתמשו להרחבת דירותיהם בחמרי הבניין שלקטו מהריסות הבתים. כמה תושבים אמרו כי עכשיו יותר טוב במחנה, אפשר לנשום בו אוויר"[13]. בינואר 1972 הודיע הממשל על שלב ב' של תוכנית דילול המחנה. 1200 מגרשים שווקו בשכונת שיח' רדואן שנבנתה בסמוך ורוכשי המגרשים נדרשו למסור את בתיהם לממשל אשר יעבירם למשפחות אחרות שבתיהם יהרסו לצורך הרחבת דרכים[14]. התוכניות החלו להתממש בנובמבר 1974 כאשר הוגרלו 65 המגרשים הראשונים לתושבי שאטי[15] ובדצמבר 1974 עת עברו משפחות ראשונות לשיח' רדואן[16]. התנאים בבתים החדשים היו משופרים בהרבה מאלו במחנה והעוברים לא נדרשו לוותר על מעמדם כפליטים[17].

בפברואר 1972 נבחרה נציגות מוכתרים של המחנה, במטרה להביא לנורמליזציה של החיים בשאטי[18]. באוקטובר 1972 הוקם ועד נבחר[19]. אולם ראש הוועד נרצח בפברואר 1973 בידי חוליה של החזית העממית לשחרור פלסטין ובכך הקיץ הקץ על הוועד[20].

תושבי המחנה ראו עצמם כתושבים זמניים ולא ניסו להתערות בחיי העיר ותושבי העיר הוותיקים ואנשי עיריית עזה לא עשו מאמץ לשלב את הפליטים. באותן שנים לא היו נישואים בין תושבי שאטי ובין תושבי עזה ובבתי הספר התיכוניים היו כיתות ייחודיות לילדי הפליטים. לתושבי המחנה לא ניתן לבנות מחוץ לגבולות המחנה והם הוסיפו חדרים לבתיהם במחנה, דבר שיצר צפיפות מוגברת[21].

השתייכות מוניציפלית

בתחילה, לא העניקו שלטונות מצרים לתושבי שאטי שירותים מוניציפליים, על מנת לשמר את בעיית הפליטים. היו שהעידו שכבר בתחילת שנות ה-60 החלה עיריית עזה לספק שירותים מוניציפליים לתושבי שאטי בשיתוף פעולה עם אונר"א. אולם מסמך משנת 1966 על פגישה עם השלטונות בו מבקשים התושבים תאורת רחובות, סלילת כבישים, אספקת מים והגברת הנוכחות המשטרתית, מעידה שלפחות אז שירותים אלו לא סופקו. המסמך מציין שראש העיר אמר שהוא הורה להפסיק את מתן השירותים למחנה, אך אין כל הסבר להפסקה ואין ציון באלו שירותים מדובר[22]. רשאד א-שאווה טען שבשנת 1966 החליטו שלטונות מצרים על סיפוח המחנה לעזה מבחינה מוניציפלית.

באמצע 1972 הודיע השלטון הישראלי על צירוף המחנה לשטח המוניציפלי של עיריית עזה. שר הביטחון משה דיין טען שתושבי המחנה מתפרנסים בכוחות עצמם וכבר אינם פליטים[23]. צו רשמי בעניין הוצא באוקטובר 1972[24] ובעקבות זאת החליטה עיריית עזה לאחר דיונים קדחתניים לסרב לבצע את ההוראה וראש העיר רשאד א-שאווה, התפוטר[25]. ההתנגדות לסיפוח נבעה מהחשש שהסיפוח יפורש כבעל משמעות פוליטית שיביא לשלילת מעמד הפליטות של התושבים וקביעה שעליהם לוותר על חזרה לבתיהם בישראל. בפועל, בשנים הראשונות לאחר הסיפוח, לא הייתה לכך תוצאה מעשית מעבר לאספקת חשמל ומים דרך העירייה[26]. לאחר מספר שנים, משהרגיש רשאד א-שאווה שהסיפוח אינו טעון פוליטית הוא חזר בו מהתנגדותו לסיפוח.

כיום, המחנה נמנה באתר האינטרנט של העירייה כאחת משכונות העיר.

גאוגרפיה

מחנה הפליטים גובל בצפון בשכונת שיח' רדואן שנבנתה כשכונה מתוכננת בניסיון להעביר חלק מפליטי א-שאטי למגורי קבע שיאפשרו קליטתם בעיר. שכונה זו נמצאת במצב סוציו-אקונומי נמוך. מדרום וממזרח, גובל המחנה בחלקה הצפוני של שכונת רימאל שהיא השכונה היוקרתית ביותר בעזה. במקום זה בולט הפער בין הבתים הצפופים של א-שאטי ובין הווילות ברימאל.

כשני קילומטרים מצפון לא-שאטי, סמוך לחוף הים וליד מקום הנקרא אלבלחיה ("התמרים"), נמצא מקומו המשוער של הנמל העתיק אנתדון, אותו הקים הורדוס בתקופת בית שני וקראו "אגריפס"[27]

כלכלה וחינוך

עד האינתיפאדה השנייה ב-2000, כשישראל הפסיקה את מעבר הפועלים מרצועת עזה לישראל, עבדו רוב המועסקים בא-שאטי בישראל. מלבד העבודה בישראל עבדו חלק מאנשי המחנה גם בדיג ובחקלאות. כיום מתפרנס חלק מיושבי המחנה מעבודה במפעלי תפירה וחלק (2,453 משפחות) מעבודה בדיג.

במחנה קיימת מערכת ביוב, מרכז רפואי ו-23 בתי ספר, 17 יסודיים ושישה בתי ספר תיכוניים.

אישים בולטים מא-שאטי

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Localities in Gaza Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016, באתר הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה
  2. ^ פרופיל מחנה החוף (שאטי), באתר אונר"א (באנגלית)
  3. ^ שמואל רולבנט, עזה ביום בהיר, דבר, 4 בינואר 1957
  4. ^ דני צדקוני, ריבוי טבעי גבוה ברצועת עזה, דבר, 12 באוקטובר 1977
  5. ^ חומר נפץ הוטל על רכב צה"ל ליד עזה, מעריב, 11 במרץ 1969
  6. ^ הוטל עוצר לילה על מחנה שאטי, מעריב, 23 במרץ 1969
  7. ^ רימון יד פצע שמונה, מעריב, 7 במאי 1970
    מחבלים ניסו לעשות חיפוש, מעריב, 20 במאי 1970
    שני חיילים ו-10 תושבים, דבר, 8 ביוני 1970
  8. ^ מפר עוצר בעזה נהרג מיריות, דבר, 26 בינואר 1971
    עזרא ינוב, בוטל העוצר במחנה שאטי ברצועה, מעריב, 2 בפברואר 1971
  9. ^ Esther Rosalind Cohen, Human Rights in the Israeli-occupied Territories, 1967-1982, Manchester University Press, 1985, page 135
  10. ^ פינוי גם ממחנה שאטי ברצועה, דבר, 2 באוגוסט 1971
  11. ^ דוד מושיוב, שתי פנים לעקירה לאל עריש, דבר, 3 באוגוסט 1971
  12. ^ דני צדקוני, בתום שלב א' לדילול הפליטים, דבר, 6 בספטמבר 1971
  13. ^ יותקנו שלושים מגרשי משחקים ברצועת עזה, דבר, 31 באוגוסט 1971
  14. ^ דני צדקוני, ארבע שכונות עירוניות ייבנו ברצועה לתושבי המחנות, דבר, 24 בינואר 1972
    עזרא ינוב, הוחל בביצוע תכנית נרחבת, מעריב, 24 בינואר 1972
  15. ^ עזרא ינוב, בעזה החלו למכור מגרשים, מעריב, 8 בנובמבר 1974
  16. ^ עזרא ינוב, משפחות פליטים עוברות לשכונה חדשה בעזה, מעריב, 30 בדצמבר 1974
  17. ^ Esther Rosalind Cohen, Human Rights in the Israeli-occupied Territories, 1967-1982, Manchester University Press, 1985, page 232
  18. ^ עזרא ינוב, נבחרה נציגות מוכתרים, מעריב, 29 בפברואר 1972
  19. ^ דני צדקוני, תושבי שאטי הקימו ועד בדרך בחירות, דבר, 17 באוקטובר 1972
  20. ^ דני צדקוני, נרצח יו"ר הוועד של מחנה שאטי, דבר, 12 בפברואר 1973; המשך
    עוד שלושה ועדים התפטרו בעזה, דבר, 21 בפברואר 1973
    נלכדו מחבלים שהשתתפו ברצח, מעריב, 18 במרץ 1973
    מאסר עולם לרוצחי הכומר, דבר, 15 ביולי 1974
  21. ^ Elisha Efrat, Urbanization in Israel, p. 205, Palgrave Macmillan (Aug 1984), ISBN 031283523X,
  22. ^ Governing Gaza: Bureaucracy, Authority, and the Work of Rule, 1917–1967, pages 170-172
  23. ^ עזרא ינוב, כ-200 אלף עזבו השטחים מ-1967, מעריב, 3 באוגוסט 1972
  24. ^ מחנה הפליטים שאטי סופח לעזה, דבר, 15 באוקטובר 1972
  25. ^ א-שאווה נבחר יו"ר ועד שכונת רימל, דבר, 25 בינואר 1973
  26. ^ דני צדקוני, עזה רוצה בחירות, דבר, 7 בפברואר 1977
  27. ^ צבי אילן, "עזה", עמ' 277 בנופים ואתרים, הוצאת משרד הביטחון, 1973
  28. ^ [1] Abu Shanab, Ismail (1955-2003)
אדירי

האם התכוונתם ל...

אסמאעיל הנייה

אִסמאעיל עבד א-סלאם אחמד הנייה (בערבית: إسماعيل عبد السلام أحمد هنية; תעתיק מדויק: אסמאעיל עבד אלסלאם אחמד הניה; נולד ב-29 בינואר 1962) הוא ראש הלשכה המדינית של חמאס, החל ממאי 2017. החליף בתפקיד זה את ח'אלד משעל. קודם לכן, כיהן כראש ממשלת הרשות הפלסטינית ה-5, ולאחר ההפיכה בעזה המשיך לכהן כראש הממשלה של ארגון הטרור חמאס, ברצועת עזה, בניגוד להחלטת יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, שמינה כראש ממשלה את סלאם פיאד.

הנייה הוא אחד מראשי הנהגת ארגון חמאס לאחר חיסול יאסין ורנתיסי, ובאפריל 2012 נבחר גם לכהן כראש הלשכה המדינית של חמאס בעזה.

דוגית

דוגית הייתה התנחלות בעלת אופי קהילתי חילוני בצפון רצועת עזה, סמוך לאלי סיני, שפונתה בשנת 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות.

הקש בגג

נוהל "הקש בגג" הוא נוהל של השב"כ וצה"ל שנחשף ב-2009 ועל פיו במקרה שבבית שהוגדר כמטרה עבור חיל האוויר הישראלי יש חשש להימצאות אזרחים, מתקשרים בטלפון ליושבי הבית ומזהירים אותם מפני תקיפה קרובה. לאחר מכן, וכדי לוודא שהם אכן יצאו מהבית, משגרים טיל קטן שפוגע בסמוך לבית או על הגג, ורק לאחר מכן משגרים את הפצצה שמשמידה את הבית.

צה"ל הפעיל את הנוהל ברצועת עזה במבצע עופרת יצוקה, במבצע עמוד ענן, ובמבצע צוק איתן. חמאס קרא לאזרחים שלא לפנות בתים גם כאשר צה"ל מזהיר מפני ירי. בעקבות כך חמאס הואשם בשימוש באזרחים כמגן אנושי. בדצמבר 2018 פורסם כי צה"ל חוקר את נסיבות מותם של שני נערים פלסטיניים חצי שנה קודם לכן במחנה הפליטים שאטי ברצועת עזה. לטענת בצלם השניים נהרגו מטיל בעל חימוש מופחת שנורה במסגרת נוהל "הקש בגג".

באפריל 2016 פורסם כי צבא ארצות הברית אימץ את נוהל "הקש בגג" במלחמתו נגד דאעש.

ח'ליל אל-קוקא

ח'ליל אל-קוקא (בערבית: خليل القوقا; 1947–2005) היה מדור המייסדים של תנועת הטרור חמאס.

יריב הורוביץ

יריב הורוביץ (נולד ב-25 באוגוסט 1971) הוא במאי ותסריטאי ישראלי ויו"ר איגוד במאי הקולנוע והטלוויזיה לשעבר.

מחוזות לוב

מבחינה מנהלית לוב מחולקת ל-22 מחוזות (שעביאת). מחוזות מחולקים לנפות. חלוקה זו נכנסה לתוקף בשנת 2007.

מחנה פליטים פלסטינים

מחנה פליטים פלסטינים הוא יישוב קבע המאוכלס על ידי פלסטינים שנמלטו או שגורשו בנכבה מבתיהם, בתים שהיו על שטחים שכיום בגבולות מדינת ישראל, או פלסטינים שנמלטו או שגורשו במלחמת ששת הימים מבתיהם, בתים שהיו ברצועת עזה או בגדה המערבית, ועל ידי צאצאיהם.

מחנות הפליטים הוקמו תחילה, בדומה למחנות פליטים אחרים, לשיכון זמני של פליטים. עם השנים, משלא נמצא פתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים, הפכו המחנות ליישובי קבע.

פליטים פלסטינים מטופלים על ידי אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (UNRWA).

סלאח שחאדה

סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה (בערבית: صلاح مصطفى محمد شحادة, תעתיק מדויק: צלאח מצטפא מחמד שחאדה; 1953 - 22 ביולי 2002) היה טרוריסט פלסטיני, ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה. הריגתו על ידי צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה, שלוותה בהריגת עוזרו ו-14 אזרחים, בהם 11 ילדים, עוררה ביקורת בקרב אנשי שמאל בישראל.

סעיד סיאם

סעיד מוחמד שעבאן סיאם (1959 - 15 בינואר 2009; בערבית: سعيد محمد شعبان صيام; תעתיק מדויק: סעיד מחמד שעבאן ציאם) היה ממנהיגי החמאס החשובים ביותר, והאחראי על מנגנוני הביטחון של הארגון ובהם הכח המבצעי (שהוא נחשב למייסדו), המשטרה, הכח הימי וסוכנויות ביטחון פנים. שר הפנים והביטחון הלאומי בממשלת חמאס ברצועת עזה. נודע כאחד מהמובילים של הגישה האידאולוגית והפוליטית הקיצונית ביותר מבין מנהיגי הארגון. חוסל על ידי צה"ל בסיכול ממוקד במסגרת מבצע עופרת יצוקה.

עאישה עבד אלרחמאן

עאישה עבד אלרחמאן (בערבית: عائشة عبد الرحمن; 18 בנובמבר 1913‏ - 1 בדצמבר 1998), הידועה גם בשם בנת א-שאטי (بنت الشاطئ, בעברית: "נערת החוף"), הייתה עיתונאית וסופרת מצרית, פרופסור לספרות, השפה הערבית ופרשנות הקוראן. האישה הראשונה שהרצתה באל-אזהר, האקדמיה המוסלמית בקהיר. האמינה בשוויון בין נשים לגברים באסלאם, וניסתה להבין ולממש את זכויות האישה המוסלמית דרך פרשנות הקוראן.

עזה

העיר עַזָּה (בערבית: غزة, תעתיק מדויק: עַ'זַּה, תעתיק חופשי: רזה, גזה; לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה) היא בירתה של רצועת עזה והעיר הגדולה ברשות הפלסטינית, עם אוכלוסייה של 448,426 נפש (2015). נמצאת בשליטת החמאס.

השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הכוחות הבריטיים, והפכה לחלק מהמנדט הבריטי של ארץ ישראל. כתוצאה ממלחמת העצמאות עברה עזה לשלטון מצרים. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל, אך בשנת 1994, הועברה העיר לידי הרשות הפלסטינית. בעקבות בחירות 2006, פרץ סכסוך בין הפת"ח לבין החמאס, שהוביל להשתלטות החמאס בכוח על העיר ולקרע פוליטי בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז תפיסת השלטון על ידי החמאס, מעבר סחורות, כמו גם מעבר בני אדם, נמצאים תחת פיקוח ומגבלות של ישראל ומצרים. המטרה המוצהרת של ישראל היא מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה.

עזה (נפה)

נפת עזה (בערבית: محافظة غزة‎‎) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית, והיא נמצאת בצפון-מרכז רצועת עזה. מבחינת ריבונות היא מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ומאז עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה ב-2007 היא בשליטת החמאס. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2006 הייתה אוכלוסיית המחוז 505,700.

בשנת 2006 זכה חמאס בכל מושביה של הנפה בבחירות לפרלמנט. מושל עזה הוא מוחמד קאדורה.

פשע מאורגן בישראל

פשע מאורגן בישראל (לעיתים מכונה גם "פשיעה מאורגנת") הוא כינוי לפעילות הלא-חוקית והעבריינית של ארגוני פשע היררכיים בישראל, בדרך כלל במטרה להשיג רווח כספי.

צבא האסלאם (עזה)

צבא האסלאם (נקרא גם: גדודי הג'יהאד והתווחיד, אל-קאעידה בפלסטין או אל-קאעידה ברצועת עזה. בערבית: جَيش الإسلام; תעתיק: ג'יש אל-אסלאם) הוא ארגון טרור קטן המסונף לארגון הטרור העולמי אל-קאעידה. מרכז הארגון בשכונת סברה שבמרכז העיר עזה.

כמה מהפעולות הידועות בהן השתתף הארגון הן חטיפת החייל הישראלי גלעד שליט, חטיפת כתב ה-BBC אלן ג'ונסון והצתת בית הספר האמריקאי בעזה. הקבוצה הייתה בתחילה מקורבת לחמאס, אך התרחקה ממנה בעקבות התנגדות החמאס והפת"ח לפעולותיה.

צווארון כחול לבן (סרט)

צווארון כחול לבן הוא סרט ישראלי של נעם קפלן (שביים את הסרט וכתב את התסריט). הסרט הופק בשנת 2004 במסגרת בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל בירושלים, והיה לסרט הראשון שנוצר בבית ספר זה ויצא להקרנות מסחריות (בקולנוע "לב דיזנגוף" בתל אביב וכן בסינמטק ירושלים).

סרט הוא מוקומנטרי, בחלקו דרמה מבוימת, בחלקו קטעים אותנטיים מאולתרים ולא מבויימים וקטעי מצלמה נסתרת. ניתן לתאר את הסרט גם כקומדיה שחורה המערבת מציאות ודמיון.

הסרט מגולל את סיפורו של איתן קאליש, בחור תל אביבי ציני שחברתו הצ'כית עזבה אותו. בתחילת הסרט, יוצא קאליש לירושלים לערוך עסקת סמים עם עימאד, פלסטיני מהשטחים. את הסמים הוא מתכוון למכור לקהל שיגיע לאירוע "רייב נגד הכיבוש" ברחבת מוזיאון תל אביב.

בסרט מככב קפלן בתפקיד הראשי ולצידו יוהנה הורניקובה, דיראר סולימאן, משה שאטי, בנצי שני, מירי וצ'יקו מזרחי והראפרים הירושלמים סגול 59 (חן רותם) ושאנן סטריט (סולן להקת "הדג נחש") בתפקידי אורח. הפסקול כולל קטעי היפ הופ ירושלמי של סאבסוניק, סגול 59, הדג נחש. את המוזיקה המקורית בסרט כתב דודוש קלמס (קלידן להקת "הדג נחש").

רשיד משהראווי

רשיד משהראווי (בערבית: رشيد مشهراوي; נולד ב-1962), במאי קולנוע פלסטיני.

שאטרסטאר

שאטרסטאר (באנגלית: Shatterstar) הוא דמות בדיונית של גיבור-על מוטאנט המופיעה בחוברות הקומיקס אקס פורס ואקס פקטור חקירות ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת New Mutants #99 ממרץ 1991, ונוצרה על ידי הכותב פביאן ניצ'זה והמאייר רוב ליפילד.

את דמותו של שאטרסטאר בסרט הלייב אקשן "דדפול 2" גילם השחקן לואיס טאן.

שיח' רדואן

שיח' רדואן (בערבית: الشيخ رضوان, בתעתיק מדויק: אלשיח' רצ'ואן) היא שכונה בעיר עזה הממוקמת 3 קילומטרים צפון-מערבית ממרכז העיר. היא גובלת במחנה הפליטים א-שאטי מדרום-מערב, בשכונת רימאל בדרום, ובג'באליה במזרח. בית הקברות הוא מהאתרים המרכזיים בשכונה, וקבורים בו מאות אנשים שמצאו את מותם במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בהם מנהיגי חמאס אחמד יאסין ועבד אל-עזיז א-רנתיסי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.