שאול מופז

שאול מופז (נולד ב-4 בנובמבר 1948 בטהראן שבאיראן) הוא איש צבא ואיש ציבור ישראלי. כיהן בין היתר כרמטכ"ל ה-16 של צה"ל, כשר הביטחון ה-15, כחבר כנסת, כיו"ר מפלגת "קדימה", כיו"ר האופוזיציה וכשר בממשלות ישראל.

שאול מופז
Secretary Clinton Meets With Israeli Deputy Prime Minister Mofaz (7414559360) (cropped)
מדינה ישראל  ישראל
מפלגה הליכוד, קדימה
ראש האופוזיציה
23 ביולי 2012 – 5 בפברואר 2013
(28 שבועות ויומיים)
משנה לראש הממשלה
9 במאי 2012 – 19 ביולי 2012
(10 שבועות ויומיים)
ראש האופוזיציה
2 באפריל 2012 – 9 במאי 2012
(5 שבועות ו-3 ימים)
סגן ראש הממשלה
4 במאי 2006 – 31 במרץ 2009
(שנתיים ו-47 שבועות)
שר התחבורה
4 במאי 2006 – 31 במרץ 2009
(שנתיים ו-47 שבועות)
שר הביטחון
4 בנובמבר 2002 – 4 במאי 2006
(3 שנים ו-26 שבועות)
חבר הכנסת
17 באפריל 200631 במרץ 2015
(9 שנים)
כנסות 17 - 19
C.O. OF CENTRAL COMMAND RECHAVAM ZEEVI AND SERGEANT SHAUL MOFAZ (AT HIS RIGHT), AFTER A PURSUIT IN THE JORDAN RIFT
אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי (עם כומתה שחורה), וסמל שאול מופז, (לצידו בדגמ"ח צנחנים) בזמן מלחמת ההתשה בבקעת הירדן

ביוגרפיה

שאול מופז נולד בשם שהרם מופזזקרפרסית: شهرام مفضض‌کار)[1] בטהראן, איראן לאליהו ומירה, מאספהאן. בשנת 1957 עלה לישראל עם משפחתו. המשפחה עברתה את שם המשפחה ל"מופז". משפחתו נקלטה באילת, שם למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "ימין הרצוג". בנעוריו למד בבית הספר החקלאי של נהלל כתלמיד פנימייה (הוא הרמטכ"ל ושר הביטחון השני בוגר בית ספר זה, לאחר משה דיין). הוא בוגר המכללה לפיקוד ולמטה של חיל הנחתים של ארצות הברית בקוונטיקו שבווירג'יניה, בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1977 היה מופז ממקימי היישוב אלקנה שבמערב השומרון. נשוי לאורית ואב לארבעה. מתגורר בכוכב יאיר.

גם אחיו, שלמה מופז, הגיע לדרגה בכירה בצה"ל. בתפקידו האחרון בצה"ל שימש סגן ראש חטיבת המחקר באמ"ן בדרגת אלוף-משנה.[2]

שירותו בצה"ל

בשנת 1966 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים[3] ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. במלחמת ששת הימים לחם ברפיח במסגרת חטיבת הצנחנים בפיקודו של רפאל איתן. ניסה להתקבל לקורס קצינים מספר פעמים, אך נדחה בגלל נתונים נמוכים.[4] בסופו של דבר התקבל לקורס בעקבות תפקוד יוצא-דופן במהלך פעילות מבצעית. מופז, אשר שימש אז כמפקד כיתה, פיקד על מארב בבקעת הירדן. הכוח זיהה חוליית מחבלים שחדרה מירדן ותיכננו לירות על המוצבים לאורך הגבול מתוך מחפורת. מופז פעל בניגוד לכללים, פיצל את הכוח שבפיקודו, תוך שהוא משאיר שלושה חיילים שירתקו באש את המחפורת, הוביל שני חיילים באיגוף שמאלי (המהלך כונה מאז "מארב מופז") והרג את המחבלים מטווח קרוב.[5] אופן ניהול ההתקלות הרשימה את מפקד הפלוגה, איציק מרדכי, ואת המג"ד, דן שומרון והם הפעילו את השפעתם על מנת שיתקבל לקורס הקצינים.[6] מופז שירת בחטיבה במגוון תפקידים. במלחמת ההתשה היה מפקד מחלקה בגדוד 890 ואייש מוצבים בקו בר לב בתעלת סואץ. פיקד על מוצב המזח, שימש כמ"פ בגדוד וזמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים מונה למפקד סיירת צנחנים.[7] במהלך המלחמה הוביל אותה בפשיטות מעבר לקווי האויב בסוריה[8] (מבצע כותונת ומבצע דוידקה).[9]

סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, לאחר מכן היה סגן מפקד סיירת מטכ"ל בשנים 19751976 בעת שמפקדה היה יוני נתניהו, ופיקד על כוח מהיחידה במבצע אנטבה ב-1976. לאחר מכן מונה למפקד גדוד 202 של הצנחנים,[10] בין היתר במבצע מנורה, ובתפקידו הבא כיהן כסגן מפקד חטיבת הצנחנים. במבצע שלום הגליל היה מפקד עוצבת חירם[11] שלחמה במסגרת אוגדה 36. יצא לשנת השתלמות בארצות הברית במכללה לפיקוד ולמטה של הצבא האמריקאי ובתפקידו הבא, בשנים 19841986, שימש כמפקד בה"ד 1‏.[12] בשנים 1986 - 1988 פיקד על חטיבת הצנחנים הסדירה. כמח"ט הוביל את החטיבה במבצעים התקפיים כנגד חזבאללה בדרום לבנון[13] ופיקד על פעולת הצנחנים בכפר מיידון בשנת 1988[14] (מבצע חוק וסדר).

ביולי 1988 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד עוצבת עידן, אוגדת מילואים משוריינת, בשנת 1990 מונה למפקד עוצבת הגליל.[15] בשנת 1993 מונה למפקד אוגדת איו"ש בדרגת אלוף (אף על פי שהתפקיד היה בתקן תת-אלוף). אז נחשף לראשונה לציבור הרחב, כאשר נחקר ארוכות על ידי ועדת שמגר שדנה בטבח מערת המכפלה. כמפקד האוגדה פיקד מופז על המבצע לחילוץ נחשון וקסמן[16] שלא צלח.[17] בהמשך שירותו בצה"ל שירת בתפקיד מפקד פיקוד הדרום, ראש אגף התכנון,[18] סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. ב-9 ביולי 1998 מונה לרמטכ"ל על ידי שר הביטחון, יצחק מרדכי, תוך שהוא גובר על המועמד האחר לתפקיד, האלוף מתן וילנאי.[19]

לחלק מהחיילים הקרביים בצה"ל נודע מופז גם בזכות ההמצאה המיוחסת לו, ה"מופזית", מתקן להחזקת המחסנית שחולק לחיילי צה"ל משנות השמונים ואילך.

רמטכ"ל

שאול מופז (איש צבא)
Mofaz Wolfowitz
רב-אלוף שאול מופז במהלך ביקור בארצות הברית
לידה אספהאן
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1966 - 9 ביולי 2002
דרגה רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע יונתן
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מבצע חומת מגן

בתחילת כהונתו כרמטכ"ל כיהן בנימין נתניהו כראש הממשלה ויצחק מרדכי היה שר הביטחון, אך לאחר ניצחון "ישראל אחת" בבחירות, קיבל אהוד ברק תפקידים אלו. פעולתו המשמעותית ביותר של מופז בתקופה זו הייתה הכנת צה"ל לנסיגה מלבנון. אף על פי שלא תמך בנסיגה חד צדדית מלבנון, ואף הביע דעתו זו בפורומים שונים ובהם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ביצע את הוראתו של שר הביטחון ועמד בראש המבצע של נסיגת צה"ל מלבנון ב-24 במאי 2000. באוקטובר 2000, לאחר כישלון שיחות קמפ דייוויד בין אהוד ברק ליאסר ערפאת, החלו אירועי האינתיפאדה השנייה. צה"ל, בפיקודו של מופז, התכונן לאירועים אלו, מתוך תפיסה שאלה ידמו לאירועי מנהרת הכותל בשנת 1996,‏[20] והגיב למתקפות הפלסטיניות בתקיפות, כפי שהנחה מופז.[21] אך עד מהרה התדרדרו האירועים למתקפת טרור פלסטינית כוללת שגררה תגובות חריפות מצד ישראל וחוזר חלילה. בתחילת האירועים התרחשה תקרית קבר יוסף, שבמהלכה נהרג החייל מדחת יוסף בקבר יוסף שבשכם, לאחר שדימם למוות במשך שעות מבלי שחולץ. קושי מבצעי משמעותי בחילוצו, ובעיקר מגעים עם הרשות הפלסטינית בעניין זה גרמו לעיכוב גדול בחילוצו. עד שהגיעו אליו כוחות צה"ל, נפטר יוסף. תקרית זו גרמה להפסקה מוחלטת של שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות. יש שמתחו ביקורת חריפה על תפקודו של מופז כרמטכ"ל ופגיעתו בערך הרעות הצה"לי באירוע זה.[22]

לאחר התפטרותו של אהוד ברק מראשות הממשלה, נבחר בבחירות שנערכו ב-6 בפברואר 2001, אריאל שרון לראשות הממשלה, והקים ממשלת אחדות לאומית במסגרתה מונה בנימין בן אליעזר לשר הביטחון. הרכב פרסונלי זה הוביל נקיטה של קווים חדשים במה שהוגדר כ"עימות נמוך עצימות". השלושה סברו ש"אין פרטנר פלסטיני" ויש צורך לנקוט במדיניות שתביא אצל הפלסטינים ל"צריבה תודעתית" כי לא ישיגו את מטרותיהם באמצעים של טרור, ורק לאחר השגת "צריבה תודעתית" זו ניתן יהיה לנקוט צעדים מדיניים. גם במהלך תקופה זו היו חילוקי דעות של מופז עם הדרג המדיני, כשהתקרית החריפה ביותר הייתה ב-15 באוקטובר 2001, אז הביע בן אליעזר את דעתו כי על מופז להתפטר מתפקידו, לאחר שזה מתח ביקורת על החלטת הממשלה לסגת מהשכונות הפלסטיניות בחברון. הממשלה החדשה החלה במדיניות תקיפה, שעיקרה סיכול ממוקד של פעילי טרור, כניסת צה"ל לחלק משטחי הרשות הפלסטינית, ונקיטת יד קשה יותר ויותר כנגד האוכלוסייה הפלסטינית. צעדים אלו, כמו גם מגעים מדיניים שנערכו במקביל, לא הצליחו לעצור התדרדרות המצב לפרק זמן משמעותי. חודש "מרץ השחור", שבו נהרגו יותר מ-110 ישראלים, הביא לערעור של תחושת הביטחון האישי בערי ישראל.

ב-29 במרץ 2002 יצא צה"ל למבצע הגדול ביותר במהלך האירועים עד אז, "מבצע חומת מגן", במסגרתו נכנס צה"ל לערים הפלסטיניות כבית לחם, רמאללה וג'נין, ונלחם כנגד הפלסטינים שהתנגדו לו בערים אלו.[23] במבצע הרג צה"ל כ-250 פלסטינים ועצר מאות מחבלים.[24] תקריות בולטות במהלך הלחימה היו הקרב בג'נין, קרב קשה בשטח בנוי שבו נהרגו 23 חיילי צה"ל, שגרר האשמות שקריות על טבח שביצעה ישראל במחנה, והמצור על כנסיית המולד בבית לחם, שבה התבצרו כ-13 מבוקשים פלסטינים. בתחילת המבצע קלט מיקרופון פתוח את שאול מופז לוחש לאריאל שרון כי זו ההזדמנות לגרש את יאסר ערפאת. אם זו אכן הייתה עמדתו, היא לא התקבלה, וערפאת נותר נצור במשך זמן רב בלשכתו במוקטעה ברמאללה. מאוחר יותר נשמעו טענות כי תקרית זו נועדה ליצור לחץ פסיכולוגי על ערפאת. לאחר המבצע, הצליחו תשתיות הטרור להתאושש, דבר שהביא את צה"ל לבצע סדרה ארוכה של פעולות שכונו "מבצע דרך נחושה" וניצלו את הישגי חומת מגן.[23] ב-9 ביולי 2002 פרש מתפקידו כרמטכ"ל ובמקומו מונה משה יעלון.[25]

פוליטיקאי

שר הביטחון

Yadlin Ayalon Mofaz Rumsfeld
נספח צה"ל עמוס ידלין, שגריר ישראל דני איילון, שר הביטחון שאול מופז ומזכיר ההגנה דונלד רמספלד בכניסה לפנטגון

פירוק ממשלת האחדות, בחודש אוקטובר 2002, לאור הבחירות המתקרבות, הביא לפרישת בנימין בן-אליעזר מתפקיד שר הביטחון. אריאל שרון זימן את מופז לשמש בתפקיד, על אף שזה פרש מצה"ל רק זמן קצר לפני כן. שרון הסביר כי המדובר ב"מינוי מקצועי", ומופז נכנס למשרד הביטחון ב-4 בנובמבר 2002. כשני רמטכ"לים שקדמו לו, אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק, גילה מופז מהר מאוד את נטיותיו הפוליטיות והצטרף למפלגת הליכוד, ואף נבחר למקום ריאלי ברשימתה לכנסת בבחירות מקדימות. מישאל חשין, שעמד בראש ועדת הבחירות המרכזית, קבע[26] כי תקופת הצינון הדרושה בין פרישתו של מופז מתפקיד הרמטכ"ל ובין מועד הבחירות לא חלפה, וכתוצאה מהחלטה זו, שאושרה בבית המשפט העליון, נמנע ממופז להיבחר לכנסת השש עשרה.

בתפקידו כשר הביטחון המשיך מופז במדיניות אותה יישם כרמטכ"ל. מדיניות "הסיכול הממוקד" נמשכה, ושימשה כאחד הכלים העיקריים ששימשו את הממשלה בניהול הלחימה עם הפלסטינים. מדיניות זו, הכוללת מטבעה גם פגיעה בחפים מפשע (דוגמת מקרה סלאח שחאדה שבו הופצץ מהאוויר בניין בו שהה מפקד הזרוע הצבאית של החמאס, ויחד עמו נהרגו אזרחים רבים שאינם קשורים אליו) הביאה לתופעה של סרבנות, בקרב חיילי המילואים.[27]

במסגרת תפקידו הוביל מופז מהלכים לשינויים מבניים מהותיים בצה"ל, על מנת להתאימו לשינויים שחלו באזור לאחר מלחמת עיראק, המצב הכלכלי הקשה בו הייתה נתונה מדינת ישראל והצורך בקיצוץ תקציבי. בין היתר פורסמו תוכניות להפוך את צה"ל מצבא שעיקרו מילואים לצבא שעיקרו חיילים סדירים, ואשר שירות המילואים בו הוא למעטים בתפקידים נבחרים, וגם זאת לתקופות קצרות של אימונים.

החלטות שנויות במחלוקת של מופז היו ההחלטה לקרוא לציבור לשאת את ערכות המגן במהלך מלחמת עיראק, פרשת טננבוים במסגרתה הוחלפו אנשי חזבאללה ומחבלים נוספים עבור אלחנן טננבוים וגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב בשנת 2000. בנוסף, התעורר דיון ציבורי בנוגע למבצע קשת בענן שערך צה"ל ברפיח בחודש מאי 2004, שכלל הריסת בתים, ירי (שלא במתכוון לדברי צה"ל) של פגז טנק לעבר מפגינים פלסטינים וחיפושים אינטנסיביים ומסוכנים של חלקי גופות חיילים שנהרגו.

במסגרת תפקידו כשר ביטחון החל מופז ברפורמה בשירות המילואים שמטרתה הפחתת הנטל על חיילי המילואים, קיצור הזמן שנדרש חייל המילואים לשרת, הפניית רוב משימות הבט"ש לצבא הסדיר ולאנשי הקבע והתרכזות כוחות המילואים באימוני כשירות לקראת מלחמה. הדבר קרה בין השאר בעקבות לחציהם של ארגוני המילואים ושדולת המילואים בכנסת.[28][29] בפועל הייתה בימיו של מופז ירידה חדה בימי המילואים שהוקדשו לאימון יחידות המילואים למלחמה.

מופז שינה דעתו במהלך תקופת כהונתו כשר הביטחון בשתי שאלות חשובות. בשאלת גדר ההפרדה נמנה בתחילה על מתנגדי הגדר, אך לאחר גבור הלחץ הציבורי, החל לפעול להקמתה. בשאלת הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה או "תוכנית ההתנתקות" הביע מופז את דעתו פעמים רבות כי אין לסגת ללא הסכם, כפי שסבר שאין לסגת באופן חד-צדדי בלבנון. בין השאר נאם בפני תלמידי מכללת "שערי משפט" ביום 26 באוקטובר 2003 ואמר כי "לא יוצאים מעזה לא תחת טרור ולא תחת כפייה". עם זאת, משהובהר כי שרון נחוש להמשיך בתוכנית, יצא מופז להגנתו, והפך לאחד מתומכיה העיקריים של תוכנית ההתנתקות.

מופז היה אחראי על הכנת מערכת הביטחון לביצוע תוכנית ההתנתקות, ומגדולי תומכיה בממשלה (יחד עם השרים אהוד אולמרט וציפי לבני). הרמטכ"ל משה יעלון התבטא כנגד נסיגה חד-צדדית מעזה, ובין השאר אמר שנסיגה כזאת תיתן "רוח גבית לטרור". בעקבות התבטאויות אלה, ויחסים שהיו בין כך וכך מתוחים בין השניים, החליט מופז שלא להאריך את כהונתו של יעלון בשנה, למרות הנוהג המקובל. מופז טען שהמהלך לא כוון אישית כנגד יעלון אלא מדובר בחלק מתוכנית שינויים שהוא רוצה לבצע בצה"ל. במקומו של יעלון מונה לתפקיד רב-אלוף דני חלוץ, שנכנס לתפקידו ב-1 ביוני 2005.

המעבר ל"קדימה" ותוכנית ההתנתקות

ב-9 בנובמבר 2005 נבחר עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה והוביל לפרישתה מהממשלה ב-21 בנובמבר 2005. הקדמת הבחירות ל-28 במרץ 2006 הביאה לפרישתו של אריאל שרון מהליכוד והקמת סיעה עצמאית בשם "אחריות לאומיות" (בהמשך "קדימה"). לסיעה הצטרפו עוד כ-14 שרים וחברי הכנסת מהליכוד, בנוסף למספר חברי הכנסת מהעבודה וממפלגות אחרות, וכן מספר אנשי ציבור. שרון הפעיל לחץ כבד על מופז להצטרף לתנועה ביום ההודעה על הקמתה, אך מופז - שהבטיח לא לפרוש מהליכוד, ויהי מה - נשאר בליכוד ולא עזב. בעקבות פרישתו של שרון מהליכוד החלו בנימין נתניהו, סילבן שלום, עוזי לנדאו, משה פייגלין, ישראל כץ ומופז במירוץ על הנהגת הליכוד. הסקרים ניבאו תמיכה קטנה מאוד למופז.

ב-3 בדצמבר, כתב מופז מכתב למתפקדי הליכוד ובו הודיע כי יישאר במפלגה משום שהיא התנועה איתה הוא מזדהה אידאולוגית: "אני החלטתי שאני נשאר בליכוד וזהו. אם שרון רוצה לשנות את הכיוון שלו ולהקים מפלגה חדשה, זה לא אומר שבהכרח צריך להצטרף אליו. אני מאמין בדרך. היום, כשאני צריך לבחור, בין הדרך לאיש, בחרתי בדרך. הליכוד הוא ביתי ובית לא עוזבים". כשבוע לאחר מכן, ב-11 בדצמבר, הודיע מופז על פרישתו מהליכוד והצטרפותו ל"קדימה" בראשות שרון, שהבטיח למופז שימשיך לכהן בתפקיד שר הביטחון בממשלתו.[30] מעברו של מופז ל"קדימה" בא ימים ספורים אחרי פרסום הסקרים שחזו לו תבוסה במאבק על ראשות הליכוד. מופז דחה טענות שקשרו בין הדברים, ונימק את מעברו לקדימה במילים "תנועת הליכוד פנתה לימין הקיצוני של המפה הפוליטית, וזו לא דרכי". ביחס לביקורת על אמינותו, כמי שהתחייב להישאר בליכוד, אמר כי "איני רואה שום בעיה ושום סוגיה בנושא אמינות".[31]

לאחר ההתנתקות וחידוש הירי של רקטות קסאם אל עבר שדרות, יישובי עוטף עזה, ולראשונה גם אשקלון - ספג מופז ביקורת על התגובה הרפה של צה"ל לירי, בניגוד להצהרות על "תגובה חסרת פרופורציה" שנאמרו לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות והנסיגה מרצועת עזה.

בינואר 2006 הסתבך מופז בשתי פרשיות הקשורות לתפקודו:

  • ב-24 בינואר הואשם מופז על ידי ועדת החוץ והביטחון בכך ששיקר לה ביודעין לגבי ההסכם בנושא מעבר רפיח. מופז ספג ביקורת קשה הן מהימין והן מהשמאל, ונציגים משני הצדדים קראו לו להתפטר מתפקידו.[32] מאוחר יותר דרש מופז מוועדת החוץ והביטחון להתנצל על האשמתו בשקר בוטה, והוועדה הסכימה לשנות את ההאשמה משקר ל"הטעייה שלא במתכוון".
  • בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה, הואשם מופז בכך שעיכב את ביצוע פעולות ההתמגנות מכיוון שחשש שביצוע העבודות יביא לאובדן התמיכה הציבורית בהתנתקות (שכן ביצוען תהיה הודאה בכך שההתנתקות תביא להרעה במצב הביטחוני). ההאשמות - והקריאות שיתפטר - באו בעיקר מהצד הימני של הקשת הפוליטית והתבססו על הפסקה הבאה בדו"ח:

ביוני 2004, כשלושה שבועות לאחר החלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות, קיים שר הביטחון "דיון להצגת תכניות צה"ל להינתקות", ובמסגרת זו הוצגה גם תוכנית מיגון היישובים בגזרת "עוטף עזה"... שר הביטחון אישר באותו דיון "את מדרגת המענה הראשון ב-7 היישובים סמוכי הגדר" בעלות של 130 מיליון ש"ח. שר הביטחון ציין כי "המענה שניתן בתוכנית בהחלט סביר וכי המימוש יהיה מדורג ותלוי בהתפתחויות בשטח" אך הזהיר באותו דיון מפני פעילויות והתבטאויות (בתחום המיגון ובכלל) העלולות לשדר ולהנחיל את התחושה שבעקבות ההינתקות יורע מצב הביטחון". המבקר קובע כי בפועל תוכנית זו לא בוצעה.

דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עוטף עזה, עמוד 13.
מופז הכחיש את ההאשמות הללו.[33]

בהמשך הועברו כוחות ארטילריה לעוטף עזה והחלו בירי ארטילרי מסיבי אל עבר מקורות הירי וצפון עזה, תוך כדי חידוש מדיניות הסיכול הממוקד.

שר התחבורה

בבחירות לכנסת השבע עשרה נבחר מופז לכנסת, לאחר שהוצב במקום השמיני ברשימת "קדימה" לכנסת. במסגרת המשא ומתן הקואליציוני, קיבל יושב ראש מפלגת העבודה עמיר פרץ את תיק הביטחון למורת רוחו של מופז. במסגרת ממשלתו של אהוד אולמרט, הממשלה ה-31, קיבל מופז את תפקיד סגן ראש הממשלה ואת משרד התחבורה. כן קיבל אחריות מטעם הממשלה לנהל דיאלוג תיאום מול ארצות הברית בעניין איראן. מתוקף תפקידו שימש מופז כשר בקבינט במהלך מלחמת לבנון השנייה. במהלכה חלק על חלק מן המהלכים שעליהם החליטה הממשלה ואף הציע תוכנית חלופית לזו שהציע הצבא.[34] למרות זאת הצביע מופז בעד מהלכים אלו כאשר הועלו להצבעה.[35]

בזמן כהונתו כשר התחבורה קידם ביחד עם גלעד ארדן את ההחמרה בעונשים למבצעי תאונות דרכים, והציג תוכנית רב-שנתית לשיפור התחבורה בישראל, הכוללת סלילת כבישים חדשים ואף רכבת לאילת. בנוסף, בתקופת כהונתו החל השימוש ב"כרטיס חכם" בתחבורה הציבורית, שבבוא היום היה אמור לאפשר נסיעה בכל חברות האוטובוסים וגם ברכבות רכבת ישראל, באמצעות שימוש בכרטיס אחד בלבד.[36]

על תקופת כהונתו כשר התחבורה העיבו אירועים בטיחותיים רבים, ובהם הורדת דירוג בטיחות הטיסה של ישראל,[37] תאונות רכבת קטלניות (דוגמת תאונת הרכבת בבית יהושע), ותאונת דרכים קשה שבה נהרגו 24 תיירים מרוסיה בעקבות התהפכות אוטובוס בהרי אילת.[38]

בשנת 2007 מינה ועדה ציבורית לבחינת בטיחות התעופה האזרחית בראשות עמוס לפידות, מפקד חיל האוויר לשעבר.[39] במאי 2008, לאחר שהמלצות הוועדה לא יושמו, התפטר לפידות מתפקידו זה תוך שהוא האשים את מופז וראשי משרד התחבורה בזלת יד והתריע מפני אסון.[40][41] שישה חודשים מאוחר יותר רשות התעופה הפדרלית (FAA) הכריזה על הורדת דירוג התעופה של ישראל לקטגוריה של מדינות העולם השלישי.[42]

באותה שנה מינה גם את מפקד חיל האוויר לשעבר, הרצל בודינגר, לעמוד בראש ועדה ציבורית שתכין תוכנית אב לשדות התעופה בישראל. ב-8 בספטמבר 2008 פורסם כי מגיע לסיומו סקר על צורכי תעופה שמבצע בודינגר. בהתאם לתוצאות הסקר, התגבשת המלצה לבנות נמל תעופה בינלאומי במנחת מגידו.

כשר בממשלת אולמרט, מיצב עצמו שאול מופז כאופוזיציה ימנית למדיניות הממשלה. כמו שרי ש"ס וישראל ביתנו התנגד השר מופז לוועידת אנאפוליס, לדיונים על חלוקת ירושלים ולשחרור מחבלים פלסטינים. בנוסף חתם על עצומת חברי הכנסת שקראה לפיטורי שרת החינוך יולי תמיר, עקב השביתות הממושכות במערכת החינוך בסתיו 2007.

בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" שהתפרסם ביום 6 ביוני 2008 הביע את דעתו כי תקיפה ישראלית באיראן היא "בלתי נמנעת". ההתבטאות זכתה לתהודה רבה בעיתונות העולם, וסבורים כי הייתה בין הגורמים שהביאו לעלייה משמעותית במחירי הנפט בעולם בימים שלאחר מכן.[43]

באוגוסט 2008, לאחר קבלת ההחלטה לביצוע בחירות לראשות "קדימה", הכריז מופז על מועמדותו לראשות התנועה. בבחירות לראשות התנועה, שנערכו ב-17 בספטמבר, ניצחה בהפרש קטן יריבתו העיקרית, שרת החוץ, ציפי לבני, שזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% לשאול מופז).[44]

בכנסת ה-18

Secretary Clinton Meets With Israeli Deputy Prime Minister Mofaz (7414559360)
סגן ראש הממשלה שאול מופז עם מזכירת המדינה הילרי קלינטון, יוני 2012

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השני ברשימת "קדימה" לכנסת. עם היבחרו לכנסת מצא עצמו באופוזיציה, כשאר חברי "קדימה". במהלך כהונתו הרבה לתקוף את יו"ר "קדימה", ציפי לבני. בנובמבר 2010 נבחר לראשות ועדת החוץ והביטחון בכנסת.[45]

ב-27 במרץ 2012 ניצח בפריימריז בהתמודדות מול ציפי לבני, ברוב של 62% לעומת 37% ללבני, ונבחר ליו"ר מפלגת "קדימה".[46] בעקבות זאת התמנה ליו"ר האופוזיציה.

ב-8 במאי 2012 הודיעו מופז וראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכם להצטרפות סיעת קדימה לקואליציה, ומינויו של מופז לשר בלי תיק ומשנה לראש הממשלה. קודם להודעה זו הרבה מופז לתקוף את נתניהו וממשלתו, והצהיר בנחרצות שלא יצטרף לקואליציה בראשותו.[47]

ב-17 ביולי 2012, בעקבות המשא ומתן של קדימה והליכוד בנוגע לגיוס החרדים, דחה מופז את הצעת נתניהו בנוגע לחוק גיוס חדש, הודיע על פרישתו מהממשלה, וכעבור שישה ימים חזר לתפקיד ראש האופוזיציה.

בכנסת ה-19

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הראו סקרי דעת הקהל ירידה חדה במספר מצביעי קדימה. בתקופה זו התפצלו 7 מחברי קדימה והקימו את סיעת התנועה בראשות ציפי לבני, שבעצמה התפטרה מהכנסת חודשים קודם לכן, וחברי כנסת אחרים הודיעו על פרישתם מהפוליטיקה. בבחירות עצמן זכתה קדימה בשני מנדטים בלבד, ומופז שעמד בראש הרשימה נבחר לכנסת, יחד עם ישראל חסון, אשר הוצב במקום השני.

עם התקדמות המשא ומתן הקואליציוני להרכבת ממשלת ישראל ה-33, התנהלו מגעים בין הסיעה לבין יו"ר מפלגת "יש עתיד" יאיר לפיד על כך שזו תוותר על תיק אחד מתוך שישה תיקים שהוצעו לה, לטובת תיק אחד שיקבל יו"ר קדימה מופז וכך קדימה תצטרף לקואליציה ומופז יכנס לממשלה. לבסוף, מגעים אלה עלו בתוהו כאשר לפיד הכריז כי ברצונו להקים ממשלה צרה ככל האפשר ומופז ומפלגת קדימה נותרו בכנסת ה-19 באופוזיציה.

פרישתו מהחיים הפוליטיים

בינואר 2015 הודיע כי לא יתמודד בבחירות לכנסת ה-20, זאת לאחר שדחה הצעות קודמות להצטרף למחנה הציוני.[48] יו"ר קדימה שנבחר במקומו הוא אכרם חסון, שעבר למפלגת "כולנו" ובכך בא הקץ למפלגת קדימה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הביע מופז את תמיכתו ברשימת כחול לבן, ובעומד בראשה, בני גנץ.[49]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ ילקוט הפרסומים 715 מ-11 בנובמבר 1959
  2. ^ גל ברגר, סכסוך בין הרמטכ"ל לאחיו של מופז: האח נטש את התפקיד בצה"ל, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 1 בנובמבר 2004
  3. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005, עמוד 44.
  4. ^ הקצינים החדשים במחנה, 18 באפריל 2008(הקישור אינו פעיל, 31.8.2019)
  5. ^ דני דור, יהודה שיף ודב גולדשטיין, "המצביאים: סיפורם של הרמטכ"לים", הוצאת "מעריב", 2002, עמודים 187 - 188
  6. ^ משה זונדר, "בלילה כזה נולדים רמטכ"לים", מעריב "סופשבוע", ‏ 27.03.1998, עמודים 23–28, כפי שהועלה באתר פרש.
  7. ^ לילך שובל, ‏המובחרים, באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2011.(הקישור אינו פעיל, 31.8.2019)
  8. ^ אלישיב שמשי, "ממני תראו וכן תעשו", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2016, עמודים 201-218.
  9. ^ ‫שאול מופז, המלחמה שלי רב-אלוף שאול מופז (מיל): 300 קילומטר בעומק סוריה, באתר nrg‏, 5 באוקטובר 2003.
  10. ^ ‫יוסי קליין. צילומים: עדי מזן, צה"ל? לא מה שחשבתם, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2003.
  11. ^ רתם קליגר, ‏עשרה טיפים למח"ט המתחיל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 11 במרץ 2014.(הקישור אינו פעיל, 31.8.2019)
  12. ^ גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 25
  13. ^ אביחי בקרמלחמות ישראל, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2001.
  14. ^ ‫עמיר רפפורט, מחקו את הכפר, מחקו את רון ארד, באתר nrg‏, 19 ביולי 2008.
  15. ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 12.
  16. ^ רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009, עמודים 409-411.
  17. ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמודים
  18. ^ עפר שלח, מפקד שאהבתי, מעריב מוסף שבת, ‏ 01.03.1996, עמודים 16–17, כפי שהועלה באתר פרש.
  19. ^ ‫שלום ירושלמי, מתן וילנאי מזנק מהספינה הטובעת, באתר nrg‏, 7 בינואר 2011.
  20. ^ ד"ר אורי מילשטיין, ‏תחקיר: כך הצליח צה"ל למנוע מעורבות איראנית בשטחים באינתיפאדה השנייה, באתר מעריב השבוע, 26 במרץ 2016
  21. ^ זאב שיףמעביר ליורשו צבא חזק יותר, באתר הארץ, 9 ביולי 2002.
  22. ^ שמעון כהן, 'לזכור את מדחת ולא להצביע מופז', באתר ערוץ 7, 25 באוגוסט 2008
    ‫שיר גנור, "החלטת מופז - הרג יהודים", באתר nrg‏, 5 באוגוסט 2004.
  23. ^ 23.0 23.1 עפר שלח, הרמטכ"ל שקבע את הנולד, באתר ynet, 8 ביולי 2002.
  24. ^ עפר שלח, שום דבר לא ישתנה, ynet, ‏ 01.11.2002.
  25. ^ עפר שלח, אל תצפו למהפכה, באתר ynet, 14 במרץ 2002.
  26. ^ החלטת השופט חשין בעניין שאול מופז, האתר הרשמי של הבחירות לכנסת ה-16
  27. ^ ח"כים: "דין הקצינים הסרבנים כדין הטייסים", באתר ynet, 6 בינואר 2005.
  28. ^ ‫אמנון ברזילי‏, מילואימניק, הייתה רפורמה?, באתר וואלה! NEWS‏, 24 בדצמבר 2004.(הקישור אינו פעיל, 31.8.2019)
  29. ^ ‫אילן מרסיאנו, שדולת המילואים בכנסת נגד שר הביטחון, באתר ynet, 4 במרץ 2003.
  30. ^ ‫בן כספית, אילאיל שחר ומיה בנגל, מופז עוזב את הליכוד ועובר ל"קדימה", באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2005.
  31. ^ עקיבא אלדראין די בשמלה נקייה, באתר הארץ, 21 ביולי 2008.
  32. ^ אילן מרסיאנו, ועדת חוץ וביטחון: מופז הונה אותנו ואת הציבור, באתר ynet, 24 בינואר 2006.
  33. ^ קריאות במערכת הפוליטית להתפטרות מופז אתר ערוץ 7, 27 בינואר 2006.
  34. ^ עמוס הראלמלחמת 60 השעות, באתר הארץ, 8 בינואר 2008.
  35. ^ עפר שלח, שיא לעזות המצח, באתר nrg‏, 13 בינואר 2008.
  36. ^ ‫nrg מעריב, בתחבורה הציבורית נפטרים מהכסף הקטן, באתר nrg‏, 20 באוגוסט 2007.
  37. ^ יצחק בן-חורין, ארצות הברית הורידה דירוג בטיחות התעופה בישראל, באתר ynet, 19 בדצמבר 2008.
  38. ^ ‫דנה ויילר-פולק, לילי גלילי, טל לוי, יניר יגנה, זוהר בלומנקרנץ, ברק רביד, נועה קושרק, עמוס הראל, יובל גורן, רוי-שטיין, 24 הרוגים בהידרדרות אוטובוס תיירים לתהום ליד אילת, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008.
  39. ^ ‫זוהר בלומנקרנץ, עכשיו זה גם רשמי: מצב בטיחות הטיסה בישראל קשה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2007.
  40. ^ ‫זוהר בלומנקרנץ, עמוס לפידות: המצב בשמי המדינה - מסוכן, באתר הארץ, 28 במאי 2008.
  41. ^ ‫זוהר בלומנקרנץ, לפידות: מופז לא שולט בנהלים, יהיה אסון, באתר הארץ, 4 ביוני 2008.
  42. ^ ‫זוהר בלומנקרנץ, הורדת דירוג התעופה: פחות טיסות לארצות הברית, כרטיסים יתייקרו, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2008.
  43. ^ ‫כתבי מעריב, מופז מאיים, העולם משלם: כך גרם שר התחבורה לעלייה במחיר הנפט, באתר nrg‏, 8 ביוני 2008.
  44. ^ אטילה שומפלבי ואמנון מרנדה, לבני ניצחה ב-431 קולות; מופז התקשר לברך, באתר ynet, 18 בספטמבר 2008
  45. ^ עפר שלח, לא לזלזל בו, באתר nrg‏, 29 במרץ 2012.
  46. ^ אטילה שומפלבי ומרון אזולאי, שאול מופז בנאום הניצחון: ציפי, מקומך איתנו, באתר ynet, 28 במרץ 2012
  47. ^ מופז, לפני חודשיים: "לא אשב בממשלה עם נתניהו. זה ברור?", באתר גלובס, 8 במאי 2012.
  48. ^ עמית סגל, שאול מופז לא יתמודד בבחירות לכנסת ה-20: "לא פוליטיקאי מצטיין", באתר רשת, 27 בינואר 2015
  49. ^ גנץ עם מופז ומרידור: "מרגישים את הסחף"; נתניהו בכנס חירום במעונו, באתר ynet, 7 באפריל 2019
4 בנובמבר

4 בנובמבר הוא היום ה-308 בשנה בלוח הגרגוריאני (309 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 57 ימים.

אודי שלוי

אהוד (אודי) שלוי הוא קצין צה"ל בדימוס, בדרגת תת-אלוף, שכיהן כמפקד יחידת שלדג וכמפקד עוצבת אדום.

ב' בחשוון

ב' בחשוון הוא היום השני בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השני בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. ב' בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בב' חשוון היא פרשת לך לך, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת נח אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

הבחירות לכנסת התשע עשרה

הבחירות לכנסת התשע עשרה הן הבחירות הכלליות שנערכו בישראל ביום שלישי, 22 בינואר 2013 (י"א בשבט תשע"ג), והביאו לכינונה של הכנסת התשע עשרה, לאחר תום כהונתה של הכנסת השמונה עשרה.

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בתשעה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה אותו יזמה הממשלה.

תוצאות הבחירות סימנו הפתעה מסוימת כאשר המפלגות יש עתיד והבית היהודי, שפנו לקהל הצעיר ושבראשן עמדו פוליטיקאים חדשים, הצליחו להגיע להישגים משמעותיים. מנגד, מפלגת השלטון הליכוד שהתאחדה לרשימה משותפת עם מפלגת ישראל ביתנו, רשימה שכונתה הליכוד ביתנו, נחלשה בצורה ניכרת. במקביל, מפלגת קדימה, שהייתה הסיעה הגדולה ביותר בכנסת הקודמת, כמעט נמחקה לחלוטין תוך שהיא מאבדת 26 מנדטים, והפכה לסיעה הקטנה ביותר בכנסת החדשה, בעוד שגם התנועה, מפלגה שהורכבה בעיקר מפורשי קדימה, לא הצליחה להגיע להישגים משמעותיים. לעומתן, מפלגת העבודה רשמה התחזקות בהשוואה למצבה בכנסת היוצאת וכך גם מפלגת מרצ ורשימת יהדות התורה. יתר המפלגות הצליחו לשמור על כוחן.

הבילויים

הבילויים היא להקת פולק-רוק תיאטרלית ישראלית, שהוקמה בשנת 1996 על ידי ימי ויסלר (גיטרה) ונועם ענבר (שירה, באס, אקורדיון).

הכנסת השמונה עשרה

הכנסת השמונה עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השמונה עשרה, הושבעה ב-24 בפברואר 2009. ב-16 באוקטובר 2012 התפזרה הכנסת. הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013.

המכללה לפיקוד טקטי

המכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק), הידועה גם בשם האקדמיה לפיקוד, היא מכללה צה"לית שהוקמה ב-1999 בברכת הרמטכ"ל רא"ל שאול מופז ונועדה להכשיר את הקצונה הצעירה בזרוע היבשה לביצוע תפקידי פיקוד במערך הטקטי.

ועדת החוץ והביטחון

ועדת החוץ והביטחון (ועדת החו"ב) או ועחו"ב של הכנסת היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות ונחשבת לאחת משתי החשובות בהן (יחד עם ועדת הכספים). סעיף 13 (א) (4) לתקנון הכנסת קובע שתחומי עיסוקה הם מדיניות החוץ של מדינת ישראל, כוחותיה המזוינים וביטחונה. מתפקידה של הוועדה לבצע חקיקה בנושאי חוץ וביטחון, וכן לפקח ולבקר את משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולאשר את סעיפי תקציביהם.

חטיבת הצנחנים

חטיבה 35 היא חטיבת צנחנים סדירה בצה"ל, הכפופה לעוצבת האש. בראש החטיבה עומד קצין בדרגת אלוף-משנה. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אל"ם יובל גז.

חטיבת הצנחנים היא חטיבה בצה"ל ומוגדרת כחטיבה מוצנחת, מוטסת ורכובה. החטיבה מתניידת על גבי האמרים וכלי רכב מיוחדים אחרים. יכולות אלו משפיעות על המקום והאופן בו יופעלו כוחות החטיבה בפעילות מבצעית ובמלחמה.

מהחטיבה צמחו תשעה רמטכ"לים, והם: מרדכי גור, רפאל איתן, משה לוי, דן שומרון, אמנון ליפקין-שחק, שאול מופז, משה יעלון, בני גנץ ואביב כוכבי. שישה מתוכם אף כיהנו כמפקדי החטיבה. רמטכ"ל נוסף שאף שלא נמנה עם יוצאי החטיבה, אך חבש את הכומתה האדומה, היה אהוד ברק, יוצא סיירת מטכ"ל.

בחטיבה 4 גדודים: גדוד 890 - אפעה, גדוד 101 - פתן, גדוד 202 - צפע, וגדוד הסיור 5135 - שרף.

חיל נשים

חיל נשים (בר"ת: ח"ן) היה חיל צה"לי שהתקיים עד שנת 2001, שתחום אחריותו היה טיפול ספציפי בחיילות צבא ההגנה לישראל. תפקידיו היו קליטת החיילות, אימונן בהכשרה או טירונות, ושיבוצן ביחידות צה"ל השונות. במהלך שירותן היה החיל אחראי על שירותים שונים לחיילות על ידי יחידות ח"ן שפעלו ביחידות. הח"ן גם הפעיל בנות כמורות-חיילות באזורי פיתוח ושכונות עולים בישראל. מאמצע שנות ה-90 החל הח"ן בהדרגה להעביר את סמכויותיו למפקדי היחידות. יחידת המורות החיילות הועברה אל חיל החינוך.

בשנת 2001 הורה הרמטכ"ל רב-אלוף שאול מופז על ביטול הח"ן. כתוצאה מכך פורקה מפקדת קצינת חיל נשים ראשית (מקחנ"ר), והוקם גוף יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן; ומאז פברואר 2016 - יוהל"ם). תפקידיו העיקריים של גוף זה כיום סובבים סביב שמירת זכויות החיילות, קידומן לתפקידים שונים, מתן ייעוץ וכיוצא באלה.

מבצע גשם ראשון

מבצע גשם ראשון הוא שם קוד למכלול ההתקפות והפעולות של צה"ל ברצועת עזה, בעקבות ירי כבד של רקטות קסאם על שדרות ביום שישי ושבת ה־23 בספטמבר וה־24 בספטמבר 2005. זו הייתה הפעולה הצבאית הראשונה של צה"ל ברצועה מאז היציאה מרצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות שהושלמה ב־12 בספטמבר 2005. המבצע החל ב־23 בספטמבר 2005 והסתיים ב־1 באוקטובר.

מבצע דוידקה

מבצע דוידקה היה פשיטה מוסקת שבוצעה על ידי סיירת צנחנים ב-13 באוקטובר 1973, ביומה השביעי של מלחמת יום הכיפורים בקטייפה בעומק סוריה. המבצע נפסק ובוטל במהלך התנועה אל היעד מאחר שהכוח נתגלה על ידי כוחות סוריים וחולץ על ידי מסוק תחת אש.

מבצע כותונת

מבצע כותונת הוא פשיטה לילית של סיירת צנחנים שהתקיימה ביומה השישי של מלחמת יום הכיפורים בעומק סוריה באזור משולש הגבולות סוריה-עיראק-ירדן, שנועדה לפגוע בתשתיות ובשיירות רכב עיראקיות שנשלחו לסייע לצבא סוריה במלחמה כנגד ישראל.

ממשלת ישראל השלושים ושתיים

ממשלת ישראל השלושים ושתיים, המכונה גם "ממשלת נתניהו השנייה" הייתה הממשלה של מדינת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-18 והושבעה ב-31 במרץ 2009. הממשלה כיהנה עד 18 במרץ 2013, לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה. זו הממשלה השלישית - מאז קום המדינה, והראשונה - במשך שלושים השנים הקודמות לסיום כהונתה, אשר כיהנה לפחות ארבע שנים עבריות רצופות (למעשה מיום ו' בניסן ה'תשס"ט עד יום ז' בניסן ה'תשע"ג ועד בכלל).

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בתשעה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה אותו יזמה הממשלה.

עוצבת חירם

עוצבת חירם (חטיבה 769) היא חטיבה מרחבית בעוצבת הגליל אשר אחראית על הביטחון השוטף בגזרה המזרחית של הגבול בין ישראל ללבנון, גזרה הכוללת בין השאר את אצבע הגליל, רכס רמים והר דב.

בסיס האם של החטיבה יושב במחנה גיבור בצפון קריית שמונה וכולל פלוגות ומחלקות מקצועיות כמו פלוגת רפואה, פלוגת קשר וסדנת טיפול לרכבים.

החטיבה השתתפה במבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת לבנון השנייה, וכן השתתפה בלחימה ברצועת הביטחון.

קארין איי

קארין איי (באנגלית: Karine A) היא אוניית נשק פלסטינית עליה השתלט חיל הים הישראלי ב־3 בינואר 2002 במסגרת מבצע "תיבת נוח". ההשתלטות אירעה בים האדום, סמוך לשארם א-שייח' שבחופו המזרחי של חצי האי סיני.

קדימה (מפלגה)

קדימה (או בשמה הראשון אחריות לאומית) הייתה מפלגה ישראלית שהוקמה בנובמבר 2005 על ידי אריאל שרון, לאחר פרישתו ממפלגת הליכוד על רקע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וסיימה את תפקידה הפוליטי בכנסת במרץ 2015, כאשר יו"ר המפלגה, שאול מופז, החליט לא להשתתף בבחירות ובפועל לחסל את המפלגה; בעת הקמת המפלגה הצטרפו אל שרון שליש מחברי הכנסת של הליכוד. שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק ממפלגת העבודה ומיכאל נודלמן מהאיחוד הלאומי הודיעו על תמיכתם במפלגה אך לא יכלו להצטרף לסיעה בכנסת מסיבות חוקיות.

בבחירות 2006 זכתה קדימה, הפעם בהנהגת אהוד אולמרט, להישג חסר תקדים והייתה למפלגה הגדולה ביותר, ולראשונה, המפלגה הגדולה ביותר בכנסת לא הייתה מפלגת הליכוד או מפלגת העבודה. בבחירות 2009 שוב זכתה קדימה, בראשות ציפי לבני, במספר הקולות הרב ביותר, אך נשארה באופוזיציה בשל חוסר תמיכה של רוב חברי הכנסת.

מ-28 במרץ 2012 עד שנת 2015 יושב ראש המפלגה היה חבר הכנסת שאול מופז. ב-8 במאי 2012 נכנסה קדימה לממשלה ה-32, אך פרשה ממנה כחודשיים מאוחר יותר, ב-17 ביולי, לאחר שלא הגיעה להסכמה על חלופה לחוק טל. ב-3 בדצמבר התפלגו שבעה חברי כנסת מהסיעה והקימו את סיעת התנועה. לבסוף, בבחירות 2013 צנח מספר מושביה של קדימה ל-2 בלבד (בהשוואה ל-28 בכנסת היוצאת). בשנת 2015 אכרם חסון היה מנהיג המפלגה ליומיים לקראת הבחירות לכנסת, אך לבסוף המפלגה לא הגישה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת.

המפלגה חייבת סך של 18 מיליון ש"ח למדינת ישראל עקב חריגה מתקציב הבחירות.

ראש המטה הכללי

ראש המטה הכללי (או בקיצור: הרמטכ"ל) הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא ההגנה לישראל.

ראש המטה הכללי נתון למרות ממשלת ישראל וכפוף ישירות לשר הביטחון. הוא קצין בדרגת רב-אלוף (רא"ל), הדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל.

תוכנית עתידים

תוכנית עתידים היא תוכנית חינוכית בישראל, שנוסדה בשנת 2000 במטרה לשלב צעירים מצטיינים מישובי הפריפריה ושולי החברה במדינה במוסדות להשכלה גבוהה. הוגה הרעיון היה תת-אלוף אבנר ברזני והתוכנית נוסדה על ידי הרמטכ"ל שאול מופז. תחילה הוקמה התוכנית כיוזמה של צה"ל לעודד את בני יישובי ההיקף להשתלב במסלול העתודה האקדמית.

נכון לשנת 2018, תוכנית עתידים מלווה ומתגברת את התלמידים המצטיינים מיישובי ההיקף כבר מחטיבת הביניים ובית הספר התיכון כהכנה לקראת לימודים במסגרת העתודה האקדמית או במסלולים לתואר אקדמי וקריירה מקצועית, המיועדים לבוגרי שירות צבאי ושירות לאומי. הסטודנטים של התוכנית זוכים לסיוע אקדמי, חברתי וכלכלי במהלך הלימודים. ההשקעה הממוצעת בכל סטודנט בתוכנית עומדת על 120,000 ש"ח. נכון לשנת 2018 התוכנית מונה למעלה מ-19,000 תלמידי חטיבה ותיכון, סטודנטים ובוגרים.

חלק ממסלולי עתידים משולבים בתוכנית "עתודות לישראל".

שאול מופז - תבניות ניווט
שרי הביטחון בממשלות ישראל
דוד בן-גוריוןפנחס לבוןדוד בן-גוריוןלוי אשכולמשה דייןשמעון פרסעזר ויצמןמנחם בגיןאריאל שרוןמנחם בגיןמשה ארנסיצחק רביןיצחק שמירמשה ארנסיצחק רביןשמעון פרסיצחק מרדכימשה ארנסאהוד ברקבנימין בן אליעזר • שאול מופז • עמיר פרץאהוד ברקמשה יעלוןבנימין נתניהואביגדור ליברמןבנימין נתניהו ישראל
שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטרית • שאול מופז • ישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורייגאל ידיןמרדכי מקלףמשה דייןחיים לסקובצבי צוריצחק רביןחיים בר-לבדוד אלעזרמרדכי גוררפאל איתןמשה לוידן שומרוןאהוד ברקאמנון ליפקין-שחק • שאול מופז • משה יעלוןדני חלוץגבי אשכנזיבני גנץגדי איזנקוטאביב כוכבי דגל הרמטכ"ל
סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל
צבי איילוןמרדכי מקלףחיים לסקובצבי צוריצחק רביןחיים בר-לבישראל טליקותיאל אדםמשה לוידוד עברידן שומרוןאמיר דרוריאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקמתן וילנאי • שאול מופז • עוזי דייןמשה יעלוןגבי אשכנזידני חלוץמשה קפלינסקידן הראלבני גנץיאיר נוהגדי איזנקוטיאיר גולןאביב כוכביאייל זמיר
מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) PadamLogoFrom2019.png
יגאל אלוןיצחק רבין (ממלא מקום)משה דייןמשה צדוקיעקב פרי (ממלא מקום)צבי גילתמאיר עמיתאסף שמחוני (ממלא מקום)חיים לסקובחיים הרצוגאברהם יפהצבי זמירישעיהו גבישאריאל שרוןשמואל גונןאברהם אדןיקותיאל אדםהרצל שפירדן שומרוןחיים ארזמשה בר כוכבאאורי שגיאיצחק מרדכימתן וילנאי • שאול מופז • שלמה ינאייום טוב סמיהדורון אלמוגדן הראליואב גלנטטל רוסוסמי תורג'מןאייל זמירהרצי הלוי
ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ)
ראשי אג"ם יגאל ידיןמרדכי מקלףמשה דייןיוסף אבידרמאיר עמיתחיים לסקובצבי צורמאיר זורעיצחק רביןחיים בר-לבעזר ויצמןדוד אלעזרישראל טלרחבעם זאבייצחק חופיהרצל שפיריקותיאל אדםרפאל איתןמשה לוידוד עברידן שומרוןאמיר דרוריאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקמתן וילנאי • שאול מופז • עוזי דיין
ראשי אמ"ץ דני חלוץגיורא איילנדדן הראלישראל זיוגדי איזנקוטטל רוסויעקב איישיואב הר אבןניצן אלוןאהרון חליוה
ראשי אגף התכנון (אג"ת)
אברהם טמירנתן שרוניאהוד ברקמנחם עינןאביהו בן-נוןדני יתוםעמרם מצנעעוזי דיין • שאול מופז • שלמה ינאיגיורא איילנדיצחק הראלעידו נחושתןאמיר אשלנמרוד שפרעמיקם נורקיןאמיר אבולעפיה
מפקדי אוגדת אזור יהודה ושומרון Logo ugdat eyosh.png
גבי אופיריעקב אורמשה יעלון • שאול מופז • גבי אופיריצחק איתןשלמה אורןבני גנץיצחק גרשוןגדי איזנקוטיאיר גולןנעם תיבוןניצן אלוןחגי מרדכיתמיר ידעיליאור כרמליערן ניביניב אלאלוף
מפקדי עוצבת הגליל Logo-ugda-91.png
אפרים חירםיוסף קולריצחק מרדכייהודה ברארוין לביאאילן בירןיורם יאירנחמיה תמרי • שאול מופז • גבי אופירשמואל צוקריום טוב סמיהאפי איתםמשה קפלינסקימאיר כליפייאיר גולןגל הירשיוסי בכרעימאד פארסיואל סטריקהרצי הלוימוני כץאמיר ברעםרפי מילוא
מפקדי חטיבת הצנחנים Tag shfifonN-1.png
אריאל שרוןמנחם אבירםאלי זעיראיצחק חופירפאל איתןדני מטחיים נדללוי חופשעוזי יאיריאריה צידוןמתן וילנאיעמוס ירוןאמנון ליפקין-שחקדורון רוביןיורם יאירשמואל ארדמנחם זטורסקינחמיה תמרי • שאול מופז • דורון אלמוגמשה יעלוןמתי הרריישראל זיובני גנץיצחק גרשוןגדי שמניאביב כוכבייוסי בכרחגי מרדכיהרצי הלויאהרון חליוהאמיר ברעםאליעזר טולדנונמרוד אלונייקי דולף
מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל Bahad 1 Symbol.SVG
חיים לסקובצבי הורביץהלל פפרמןמאיר זורעדניאל דגןיששכר שדמיעמנואל נשריישראל טלאברהם יפהיוסף הרפזיצחק חופיאביב ברזילימאיר פעילשלמה אלטוןישראל גרניתיוסף קסטלצבי ברחיים בנימיניאורי שמחונימתן וילנאידורון רוביןיורם יאירשמואל ארדאילן בירן • שאול מופז • זאב זכריןמתי הרריגיורא איילנדיצחק איתןאלעזר שטרןמוני חורבעמוס בן-אברהםיוסי היימןגל הירשנדב פדןאהרון חליוהיהודה פוקסערן ניבאבי גיליניב אלאלוףגור שרייבמן
מפקדי עוצבת חירם Logo-hativa-769.png
דוד כהןיוסף קולראמיר ראובנייאיר עוגןיורם גלבועגדליה בן-דור • שאול מופז • יעקב סלעגבי אשכנזימוטי מזרחימשה ציןיאיר נוהמשה קפלינסקייצחק גרשוןעמוס בן-אברהםקובי מרוםשמואל זכאימשה תמיראמיר נדןאיתי וירוברביב ניראשר בן לולויניב עשורעמית פישרדן גולדפוסאלרן מוראשמני ליברטייהודה ואך
ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל
ראשי אופוזיציה לא רשמיים מאיר יעריפרץ ברנשטייןמאיר יעריפרץ ברנשטייןמנחם בגיןיצחק מאיר לויןמנחם בגיןשמעון פרסיובל נאמןשולמית אלונישמעון פרסיצחק שמירבנימין נתניהושמעון פרסאהוד ברקאריאל שרון
ראשי אופוזיציה רשמיים אריאל שרוןיוסי שרידבנימין בן אליעזרעמרם מצנעדליה איציקשמעון פרסיוסף לפידעמיר פרץבנימין נתניהוציפי לבני • שאול מופז • שלי יחימוביץ' • שאול מופז • שלי יחימוביץ'יצחק הרצוגציפי לבנישלי יחימוביץ'
הקודמת:
ציפי לבני
יושב ראש מפלגת קדימה
28 במרץ 2012 - 27 בינואר 2015
הבא:
אכרם חסון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.