שאול ליברמן

הרב פרופ' שאול ליברמן (כ"ז בניסן תרנ"ח, אפריל 1898ט' בניסן תשמ"ג, 22 במרץ 1983) היה מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1969, חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 1957, פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשל"א (1971), ופרס הארווי לשנת 1976.

שאול ליברמן
Saul Lieberman cropped
ליברמן בצעירותו
ענף מדעי מדעי היהדות
מדינה האימפריה הרוסית, ישראל, ארצות הברית
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל למדעי היהדות (1971)
תרומות עיקריות
ההדרת התוספתא ופירושה, מחקרים בנושאי התלמוד הבבלי

תולדות חייו

נולד במוטול (מוטילי) שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, למשה ולדינה בדנה,[1] בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, שעל שמו הוא נקרא. בצעירותו למד בישיבות מלץ, סלבודקה, מינסק, ישיבת נובהרדוק שגלתה להומל (ליד מינסק),[2] וכן עם בן דודו החזון איש (אמו ואם החזון איש היו אחיות), הוסמך לרבנות ונודע בכינוי "העילוי ממוטילי". אח סבתו מצד אביו היה הרב מלכיאל צבי טננבוים, רבהּ של לומז'ה, מחבר שו"ת "דברי מלכיאל" ומגדולי המשיבים בדורו, אשר אף הוא היה יליד מוטול, ואבי-סבו מצד אביו היה בעל הקרן אורה. בשנת 1920 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת קייב, לאחר מכן המשיך את לימודיו בננסי עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1927.

ליברמן התיישב בירושלים ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1931 התמנה למרצה. בין השנים 19351940 עמד בראש המכון לחקר התלמוד ע"ש הארי פישל בשכונת הבוכרים בירושלים, שאליו הוזמן על ידי ידידו הראי"ה קוק. כן לימד בבית המדרש של תנועת המזרחי וכן במכללת ליפשיץ.

בשנת 1940 קיבל משרה בבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק, המשתייך לתנועה הקונסרבטיבית, שם התמנה לפרופסור ולאחר מספר שנים שירת כרקטור המוסד. הסכמתו לעבוד במוסד ליברלי יחסית הביאה לביקורת עליו מצד החרדים, בייחוד על רקע הקרע המתעצם בין האורתודוקסיה לקונסרבטיבים בעשורים הבאים. ליברמן עצמו תקף את מבקריו פעמים רבות, ועמדתו התבטאה במכתב ששלח ב-1974 "אני מלמד תורה לעם ישראל ופוליטיקה לא מעסיקה אותי. אינני 'אורתודוקסי' ולא 'קונסרבטיבי'. יש רבנים 'קונסרבטיבים' הנוהגים כפי ההלכה ורבנים 'אורתודוקסים' שאינם נוהגים לפיה. אני דואג לכך שהמורים בבית-המדרש יהיו משלומי אמוני ישראל ושהתלמידים והבוגרים יהיו שומרי תורה ומצוות כראוי וכיאות." הוא אף הכריז בפני כנסת הרבנים שהסירוב לקבל את תקנותיה בענייני קידושין נובע מחשש פוליטי ולא משיקולים הלכתיים, ולעג לנכונות האורתודוקסים להתפשר בהלכה ולהעניק הכשרים וכדומה במקרים מסופקים.[3] ב-1957 התעוררה סערה ציבורית כאשר הרב משולם ראטה סירב לקבל ביחד עם ליברמן את פרס הרב קוק לספרות תורנית, ובשל כך ובשל מחאת הרבנים האורתודוקסיים באמריקה, ויתר ליברמן על הפרס.[4] הרבי מלובביץ', לעומת זאת, טען שכל עוד שאול ליברמן מכהן בבית המדרש לרבנים מותר לעבוד שם.[5]

הישגו הגדול והמוכר ביותר של ליברמן הוא ההדרת התוספתא ופירושה. מהדורתו ופירושיו הם נכס צאן ברזל של המחקר התלמודי. בנוסף יש לציין את מחקריו פורצי הדרך בתלמוד ירושלמי.

בשנת תשל"א (1971) הוענק לו פרס ישראל למדעי היהדות, אף שלא היה תושב ישראל, כנדרש בכללי הפרס. בשנת 1971 הוענק לו פרס הארווי על עבודתו בהכרת תרבויות המזרח הקרוב בתקופה ההלניסטית והרומית, ועל עבודתו להבנת מקורותיה של הספרות התלמודית.[6] באותה השנה, הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.[7]

אשתו הראשונה, רחל (נפטרה בי"ח בסיון תרצ"א),[8] הייתה נכדתו של ר' ירוחם יהודה ליב פרלמן, ה"גדול ממינסק", שהיה מגדולי דורו – בת חתנו, הרב אליעזר רבינוביץ, רבהּ של מינסק. אשתו השנייה של ליברמן הייתה יהודית בר-אילן, בתו של הרב מאיר בר-אילן. לליברמן היה אח יחיד בשם מאיר יונה ליברמן (19072004), אשר היה בן-בית אצל הרב חיים עוזר גרודזינסקי, בעל ה"אחיעזר", הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש" והרב יצחק זאב סולובייצ'יק – הרב מבריסק, וכן היה מהוגי הדעות של חוג נטורי קרתא ואף פרסם מאמרים בבטאון החומה.

נפטר במטוס בדרכו לישראל בט' בניסן תשמ"ג 22 במרץ 1983.

על שמו בניין בית המדרש של המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן. וכן על שמו מאגר עדי נוסח.[9]

מספריו וכתביו

  • תוספת ראשונים (ארבעה חלקים)
  • מהדורה מדעית לתוספתא, (ארבעה חלקים)
  • תוספתא כפשוטה - על ספר זה זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל
  • שקיעין
  • מדרשי תימן
  • ספרי זוטא
  • מדרש דברים רבה ע"פ כת"י אוקספורד קובץ 147[10]
  • יוונית ויוונות בארץ-ישראל
  • ספריו על התלמוד הירושלמי:

לקריאה נוספת

  • שמא יהודה פרידמן (עורך), ספר הזיכרון לרבי שאול ליברמן, בית המדרש לרבנים באמריקה, תשנ"ג.
  • ארי יצחק שבט, "קשריו של הרב קוק עם הפרופ' הרב שאול ליברמן כמדגם ליחסו למחקר תורני", צוהר לה (טבת, תשס"ט), עמ' 59–66.
  • אביעד הכהן, "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו": (חליפת מכתבים בין הר"ש ליברמן לי"ד אברמסקי), הצופה – מוסף ספרות, י"ח בניסן תשמ"ד (21.4.84), עמ' 5
  • אביעד הכהן, "התנא מניו יורק", מדעי היהדות 42 (תשס"ג-תשס"ד), עמ' 289–301
  • דב זלוטניק, "המתודולוגיה של שאול ליברמן ב"יוונית ויוונות בארץ ישראל", דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות יא, חטיבה ג: היצירה הרוחנית, כרך ראשון: ספרות תלמודית ורבנית (תשנ"ג / 1993), עמ' 9–14
  • Saul Lieberman: The Man and His Work: The Man and his work, Eliyahu J. Schochet and Solomon Spiro, New York, New York: The Jewish Theological Seminary of America, 2005
  • Saul Lieberman and the Orthodox, Marc Shapiro, University of Scranton Press, 2006

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "שאול ליברמן", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2317
  2. ^ ארי (יצחק) שבט, קשריו של הרב קוק עם הפרופ´ הרב שאול ליברמן כדגם ליחסו למחקר תורני ביקורתי, אתר מרכז יב"ע
  3. ^ ראה גולינקין, Orthodox or Conservative, בקישורים החיצוניים
  4. ^ שאול ליברמן והתנועה האורתודוקסית, הרהורים, 26 בינואר 2006. הבלוג מתייחס לספר של מלך שפירא.
  5. ^ Chaim Daflin (1996) ,Conversations with the Rebbe, Menachem Mendel Schneerson : Interviews with 14 leading figures about the Rebbe. Los Angeles: JEC, pp. 53-63.
  6. ^ http://www.admin.technion.ac.il/harvey/1976-1.html
  7. ^ מקבלי תואר "דוקטור לשם כבוד" ואותות הוקרה אחרים, אוניברסיטת בר-אילן
  8. ^ ליברמן שאול, תלמודה של קיסרין, תרביץ תרצ"א, עמ' 8
  9. ^ http://www.lieberman-institute.com/
  10. ^ לבקרת ראה http://www.hebrewbooks.org/26799.
1971 במדע

ערך מורחב – 1971

אברהם אבלי הלוי גומבינר

רבי אברהם אבלי (אַבֶּא'לֶה) הלוי גומבינר (ה'שצ"ז, 1637 – ג' בתשרי ה'תמ"ג, 5 באוקטובר 1682) מגדולי האחרונים, מחבר ספר המגן אברהם (מג"א), פירוש מרכזי ל"שולחן ערוך".

ט' בניסן

ט' בניסן הוא היום התשיעי בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

יונה בן גרשון מווילנא

רבי יונה ב"ר יהודה גרשון מוילנא (ריב"ג מווילנא) היה דיין בווילנה ומחבר פירוש לתוספתא לסדר זרעים ומועד.

יחזקאל אברמסקי

הרב יחזקאל אברמסקי (ו' באדר א' ה'תרמ"ו, 11 בפברואר 1886 - כ"ד באלול ה'תשל"ו, 19 בספטמבר 1976) היה רב חרדי, ראש בית דין בלונדון, ופרשן התוספתא, מראשי ישיבת סלבודקה בבני ברק וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. חתן פרס ישראל ופרס הרב קוק לספרות תורנית.

יצחק שבדרון

הרב יצחק הכהן שבדרון (תרכ"ו, 1856 - תרע"ט, 1919) היה רב בגליציה ובירושלים, פרשן התוספתא ומהדיר כתבי אביו המהרש"ם מברז'אן.

כתב יד ארפורט

כתב יד אֶרְפוּרְט (בכתיב ארכאי: ערפורט) הוא כתב היד הקדום ביותר הקיים כיום של נוסח התוספתא, והוא מתוארך למאה ה-12 לספירה. מלבדו קיימים מספר קטעי תוספתא שנתגלו בגניזה הקהירית שהם אמנם קדומים יותר אולם הם מכילים רק קטעים מועטים מנוסח התוספתא, ועוד שני עדי נוסח עיקריים אחרים, הלא הם כתב יד וינה בן המאה ה-14 לספירה, ונוסח דפוס וונציה משנת 1520–1521 שהסתמך על כתב יד שאינו קיים תחת ידינו כיום.

מאיר בניהו

מאיר בניהו (28 בנובמבר 1926, כ"ב בכסלו תרפ"ז – 26 באפריל 2009, ב' באייר תשס"ט) היה חוקר ההיסטוריה של הקבלה והשבתאות, חוקר הפזורה הספרדית המזרחית, וחוקר הספרות הרבנית במזרח ובאיטליה.

משה שמואל צוקרמנדל

רבי משה שמואל צוקרמנדל (בגרמנית: Moses Samuel Zuckermandel, לעיתים Zuckermandl;‏ 24 באפריל 1836/תקצ"ו – 27 בינואר 1917/ ד' בשבט תרע"ח ) היה רב, תאולוג וחוקר תלמוד צ'כי-גרמני, שעסק בחקר התוספתא, והראשון שהוציא מהדורה מדעית שלה.

ספרי זוטא במדבר

ספרֵי זוטא במדבר הוא מדרש הלכה על ספר במדבר, שרובו אבד, ושוחזר בעיקר מתוך ציטוטים במקורות משניים. זהו מדרש מקביל למדרש הנפוץ יותר, ספרי במדבר. בעוד שספרי במדבר הוא מדבי רבי ישמעאל, הרי שספרי זוטא הוא ענף מיוחד של דבי רבי עקיבא. בשנים האחרונות גילה מנחם כהנא שרידים של מדרש בעל מאפיינים דומים על ספר דברים, וכינה אותו ספרי זוטא דברים.

"זוטא" פירושו "קטן", אך כנראה הכינוי הזה למדרש בפי הראשונים אינו מתייחס לגודלו (כפי הנראה אורכו היה דומה לספרי במדבר), אלא לנדירות תפוצתו. המדרש שוחזר בעיקר מתוך מובאות בילקוט שמעוני (בשם "זוטי"), ובמדרש הגדול (באופן סתמי).

החוקרים זיהו בחיבור זה מאפיינים ייחודיים, שאינם זהים לרגיל במדרשים מדבי רבי עקיבא, שאליהם הוא שייך באופן כללי. כך לדוגמה, המשנה המצוטטת אצלו כמעט תמיד אינה זהה לנוסח משנתנו, בשונה מהרגיל אצל דבי רבי עקיבא. גם המינוחים אינם זהים תמיד לרגיל באותו בית מדרש. שאול ליברמן סבר שעורך המדרש היה ממתנגדי בית רבי יהודה הנשיא (רבי), ומסיבה זו רבי אינו מוזכר במדרש זה כלל, וגם משנת רבי אינה מצוטטת כפי שהיא. מלומדים מאוחרים יותר הטילו ספק במוצקות טענה זו, וסבורים שאין לדעת מעבר לכך שמדובר בסוג מסוים של בית מדרש בתוך "דבי רבי עקיבא".

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

פרס הרב קוק לספרות תורנית

פרס הרב קוק לספרות תורנית על שם הרב אברהם יצחק הכהן קוק הוא פרס הניתן בתחום הספרות התורנית על ידי עיריית תל אביב-יפו לזכרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל.

סכום הפרס עומד על 18000 ש"ח, והזוכים נבחרים בידי ועדה בת 5-7 חברים של עיריית תל אביב-יפו, שבה חברים גם נציגים של הרבנות הראשית לישראל ו/או הרבנות הראשית לתל אביב-יפו, מישיבת מרכז הרב ומאוניברסיטאות העוסקות בתחום.

הפרס ניתן החל משנת 1943 לעוסקים בתחום ספרות תורנית מקורית כמו פרשנות, חידושים ושאלות ותשובות וספרות מחקר וספרי עזר תורניים, כמו הוצאות מחדש של ספרי ראשונים, ספרי עזר, מחקרים ופילוסופיה דתית. הפרסים ניתנו על ספרים שיצאו ב-2–3 השנים שלפני שנת חלוקת הפרס. מטרת הפרס בחיזוק אלו העוסקים בכתיבת ובחקר ספרות תורנית. סכום הפרס נקבע על מאה לירות לשנה, בשנת 1944 הוכפל ל-200 לירות וב-1945 חולקו פרסים בשווי 400 לירות.

בשנת 1956 נבחר פרופ' שאול ליברמן לקבל את הפרס, על מהדורתו לתוספתא, אך בשל המחאה החרדית ארוכת השנים בעקבות עבודתו בבית המדרש לרבנים באמריקה המשתייך לתנועה הקונסרבטיבית, סירב אחד השופטים לחתום על חלוקת הפרסים לכל הזוכים, וחלוקת הפרס בוטלה. בשנת 1957 בקשו לחלק את הפרסים לזוכים מהשנה הקודמת ולאלו שנוספו עליהם, אולם בעקבות סירובו של הרב משולם ראטה לקבל את הפרס יחד עם ליברמן נדחה טקס חלוקת הפרס, עד שליברמן הודיע שויתר על הפרס.

שאול קצנלבוגן

הרב שאול קצנלבוגן (אפשטיין) (תקפ"ח, 1828 - י"ט בתשרי תרנ"ב, אוקטובר 1891) היה רבן של הערים קוסובה וקוברין. סבו של החזון איש ושל פרופ' שאול ליברמן.

שמואל אביגדור תוספאה

רבי שמואל אביגדור תּוֹסְפָאָה (רבינוביץ) (תקס"ו, 1806, סלונים – י"ט בניסן תרכ"ו, 4 באפריל 1866, קרלין) היה רב ליטאי, רבן של קרלין וערים נוספות, שנקרא על שם חיבורו הגדול תנא תוספאה על התוספתא, שחלקו, מנחת ביכורים, נדפס במהדורת התוספתא של ש"ס וילנא.

שמעון בר אבא

רבי שמעון בר אבא (או רבי שמעון בר בא או בר ווא) הכהן היה תלמיד-חבר של רבי יוחנן.

התלמוד ירושלמי (ברכות פ"ב) מזכירו כמדקדק במצוות, הגם שהיה בר-ידען בשוויון יהלומים לא הצליח להיות עשיר מימיו, אבל היותו מוכר כאיש כהן עזר לו להתפרנס ממעשר. בתלמוד הירושלמי מובא שבעל אחוזה עשיר בשם אליפוסה ביקש ליתן לו מעשרות, אך רבי שמעון בר אבא היסס לקבלן, מפני שפקפק בנאמנותו של אליפוסה בתרומות ומעשרות, ורק לאחר שהתייעץ עם רבי יוחנן, שאישר לו נאמנות האיש, הסכים לקבלם (ירושלמי תרומות פ"א ה"א). ייתכן שהיה קרובו או אף אחיו של רבי חייא בר אבא.

תוספתא

הַתּוֹסֶפְתָּא (בארמית: "תוספת") היא קובץ מסודר של מסורות מתקופת התנאים, הנקראות ברייתות, שלא נכללו במשנה שערך רבי יהודה הנשיא. על פי המסורת, רבי חייא, מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, ערך את התוספתא יחד עם רבי אושעיא; אך החוקרים בימינו חולקים על דעה זו, ומעלים השערות מורכבות יותר. הנחה מקובלת היא שהתוספתא משקפת מסורות ארץ-ישראליות, והיא קרובה יותר לעולמו של התלמוד הירושלמי מאשר לזה של הבבלי.

התוספתא מסודרת לפי סדר המסכתות במשנה, ולכן היא כוללת שישה סדרים המחולקים לכ-60 מסכתות. סדר הדברים ברוב המסכתות דומה במשנה ובתוספתא, אם כי הן מביאות לעיתים מסורות הפוכות והלכות שונות. כמו כן, במקרים רבים התוספתא מאריכה בענייני מוסר ואגדה. התוספתא מרבה גם להביא "מעשים" הנוגעים להלכות הנידונות במשנה.

תלמוד ירושלמי

התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות בתוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא בתלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.

הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאה השלישית. הרמב"ם ייחס את החיבור לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. אך מוזכרים בו אמוראים שחיו כמה דורות אחריו, והכוונה שזה יצא מבית מדרשו. מסכת נזיקין שונה באופיה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר, המזוהה על פי חוקרים מסוימים כ"תלמודה של קיסרין" הנזכרת בתלמוד זה מספר פעמים. לפי הרב יצחק אייזיק הלוי התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו הוא זה שנלמד בישיבת ציפורי לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א (351). בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא.

תלפיות (רבעון)

תלפיות – כתב עת תורני מדעי שיצא לאור בניו יורק.

כתב העת שהוגדר כ"רבעון להלכה אגדה ומוסר היהדות" נוסד בניו יורק בשנת תש"ד (1944), ונערך כמעט בכל זמן יציאתו על ידי הרב והחוקר שמואל קלמן מירסקי. הסיבה לייסודו על פי מאמר הפתיחה של העורך, מכיוון שבזמן הזה, מרכזי התורה באירופה נהרסו, ומרכזים חדשים לדעתו נבנים כעת באמריקה ובארץ ישראל.

כתב העת הוגדר כ"רבעון", אך למעט שני הגליונות הראשונים, יצאו כל הגליונות במתכונת כפולה אחת לחצי שנה.

החל משנתו החמישית של כתב העת הצטרפה הוצאת הספרים של הישיבה יוניברסיטי להוצאתו. כתב העת יצא ברציפות עד תשכ"ה, ואז חדל לצאת. בשנת תש"ל לאחר פטירת העורך יצא כרך אחרון שהוקדש לזכרו של הרב חיים הלר.

בכותבים בכתב העת רבים מחכמי התורה ששהו בארצות הברית באותו זמן, בעיקר מזרם האורתודוקסיה המודרנית, וכן רבנים וחוקרים מישראל. בשנה הראשונה התפרסם בו מאמרו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק – "איש ההלכה". באותה שנה סער העולם התורני בעקבות שאלת קו התאריך בהלכה, ונתפרסמו בו מאמריהם של הרבנים מנחם כשר ויחיאל מיכל טיקוצינסקי בנידון. נתפרסמו בו גם מאמרים של חכמי ארץ ישראל ובהם הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל.

בכתיבת מאמרים לכתב העת השתתפו בין השאר הרבנים: ישעיהו וולפסברג-אביעד, זאב גולד, כתריאל פישל טכורש, ראובן כץ, שלמה זלמן אוירבך, יחיאל יעקב ויינברג, מרדכי גיפטר, ברוך ישר, אליהו חזן, יצחק קוסובסקי, ורבים אחרים.

מבין החוקרים שהשתתפו בכתיבת מאמרים היו:

חיים זלמן דימיטרובסקי, שאול ליברמן, מאיר שמעון גשורי, פנחס חורגין, מנחם ברייאר, שבתי בן דב ועוד.

תרביץ

תרביץ הוא כתב עת מדעי במדעי היהדות היוצא לאור בעברית, רבעון הרואה אור ארבע פעמים בשנה, על ידי המכון למדעי היהדות (כיום ע"ש מנדל) באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא יוצא לאור מאז שנת 1929 ונחשב לאחד מכתבי העת החשובים בתחומו. מקור השם הוא מהמשמעות המילונית של "תרביץ" כאקדמיה ומקום לימוד.

תרביץ עוסק בנושאי יהדות, חקר המקרא, התלמוד, הקבלה, מנהגי ישראל, היסטוריה יהודית, ביבליוגרפיה עברית ועוד. הרבעון יצא לאור לראשונה בתשרי תר"ץ (1929). השתתפו בכתיבתו אישים נודעים בתחומי מדעי היהדות, ובהם גם כאלו שהרבו לכתוב בו בקביעות, כמו גרשם שלום, שאול ליברמן, שמחה אסף, חנוך אלבק ואחרים. מאמרים מרכזיים מתוכו הודפסו גם כתדפיסים בנפרד, או כונסו על ידי כותביהם לספרים.

בשנת ה'תרצ"ה הוקדש כתב העת לנושא הרמב"ם, ונקרא: ספר הרמב"ם של התרביץ: למלאת שמונה מאות שנה ליום הולדתו, י"ד בניסן ד"א תתצ"ה - י"ד בניסן הא אלפים תרצ"ה.

עורכו הראשון של כתב העת היה הפרופ' יעקב נחום אפשטיין, והוא ערך אותו עד לשנת ה'תשי"ב - 1952. אחריו ערך את כתב העת חיים שירמן, בין השנים ה'תשט"ו - ה'תשכ"ט (1955–1969); אפרים אלימלך אורבך בין השנים ה'תשל"א - ה'תשמ"א (1971–1981); יוסף דן, משה דוד הר ומנחם הרן בין השנים ה'תשמ"ב - ה'תשמ"ו (1982–1986); משה אידל, יוסף יהלום ודוד רוזנטל בין השנים ה'תשמ"ז - ה'תשנ"א (1987–1991); זאב הרוי, יוסף קפלן, וישראל מ' תא-שמע בין השנים ה'תשנ"ב - ה'תשנ"ו (1992–1996). עורכיו הנוכחיים הם הפרופסורים מרדכי כוגן, יעקב אלבוים וירחמיאל ברודי.

המוציא לאור הנוכחי הוא הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, שעל יד האוניברסיטה העברית. כללי האזכור של כתב העת אומצו ביחס למקורות המשפט העברי על ידי כמה מכתבי העת המשפטיים של אוניברסיטאות ישראליות.בשנת 2011 הועלו גיליונות תרביץ שיצאו עד 2006 למאגר המקוון JSTOR במסגרת פרויקט משותף של JSTOR עם הספרייה הלאומית וספריית אוניברסיטת חיפה.

פרשני התלמוד הירושלמי
המאה ה-16 רבי שמואל יפה אשכנזי • רבי אלעזר אזכרי • רבי שלמה סיריליו
המאה ה-17 רבי יהושע רפאל בנבנישתי (שדה יהושע) • רבי משה בן שלמה אבן חביב
המאה ה-18 רבי אליהו מפולדא • רבי דוד פרנקל (הקרבן העדה) • רבי יעקב בן אברהם כהנא • רבי משה מרגליות (הפני משה) • הגאון מווילנה • רבי נחום טרייביטש (שלום ירושלים)
המאה ה-19 רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין • רבי מאיר מארים שאפיט • רבי יוסף שאול הלוי נתנזון • רבי יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז) • רבי ישראל משקלוב
המאה ה-20 רבי יחיאל בר לב • רבי ישראל חיים דייכס • רבי חיים קניבסקי • רבי יצחק אייזיק קראסילשציקאוו • רבי חיים אלעזר שפירא • רבי שאול ליברמן • רבי ישכר תמר
פירושים אבודים הרמב"ם • רבי מנחם זמבה
פירושים שלא פורסמו רבי משה זכות • רבי משה פיינשטיין

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.