שאול

שָׁאוּל בֶּן קִישׁ הוא דמות מקראית המוזכרת בתנ"ך כמלך הראשון על ממלכת ישראל המאוחדת. תקופת מלכותו מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס. רובם המוחלט של סיפורי שאול המוכרים לנו, מופיעים בספר שמואל[1]. רק סיפור מותו של שאול בהר הגלבוע מוזכר גם בספר דברי הימים[2].

שאול בן קיש
שָׁאוּל
Saul 1878
שאול המלך, מתוך ציור מעשה ידי ארנסט יוזפסון, 1878, המוזיאון הלאומי סטוקהולם, שוודיה
לידה גבע בנימין
מדינה ממלכת ישראל המאוחדת
מקום קבורה צלע שבהרי בנימין
בת זוג אחינועם בת אחימעץ
שושלת בית שאול
תואר מלך ממלכת ישראל המאוחדת
אב קיש
צאצאים יהונתן, מלכישוע, אבינדב, איש בושת/אשבעל, מיכל, מרב, ארמוני, מפיבושת.
יורש העצר יהונתן
מלך ממלכת ישראל המאוחדת ה־1
→ -
Stamp of Israel - Festivals 5721 - 0.07IL
דמותו של שאול על בול "מועדים לשמחה ה'תשכ"א משנת 1960 בעיצובו של אשר קלדרון
Saul and David by Rembrandt Mauritshuis 621
דוד מנגן לפני שאול, ציור מעשה ידי רמברנדט
Witch of Endor. Dore 1866
שאול ובעלת האוב, תחריט מעשה ידי גוסטב דורה

דמותו

רקע

על פי ספר שופטים, לאחר כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון, היה עם ישראל חסר מנהיג קבוע במשך מאות שנים. מנהיגים שבטיים שנקראו שופטים עלו בזמני מצוקה, הובילו מערכות צבאיות ואף ביססו הנהגה יציבה במשך עשרות שנים, אך בניהם לא המשיכו בתפקידי ההנהגה אחריהם, פרט אולי לגדעון[א]. במהלך תקופה זו היו השבטים מפולגים, שיתופי הפעולה ביניהם היו חלקיים, ומדי פעם אף פרצו מלחמות אחים.

את תקופת השופטים חתם שמואל הנביא: לעת זקנה, ביקש שמואל למנות את בניו לשופטים, אך הם לא היו ראויים להנהיג את העם. אז התקבצו אצל שמואל זקני ישראל, וביקשו ממנו למנות לעם מלך. למרות התנגדותו של שמואל לעצם מוסד המלוכה, הוא נאלץ להסכים לבקשת העם. שמואל המליך אז את שאול האלמוני: ראשית, במשיחה בטקס נסתר, ופעמיים נוספות בהמלכה פומבית[3]. בסופו של דבר, אם כן, הומלך שאול שלוש פעמים:

טקסי ההמלכה

חיפוש אתונות אביו

שאול נשלח בפקודת אביו לחפש אתונות שאבדו לו. לאחר מסע ארוך וכושל באזור נחלת בנימין, הציע נערו של שאול להיעזר בנביא שביקר בעיר קרובה, כדי שייעץ להם לגבי מיקום האתונות. שמואל, הנביא שבעיר, צווה על ידי האל למשוח למלך את שאול, וכאשר בא שאול לבקש את עצתו, הזמין אותו שמואל לאכול יחד איתו מהסעודה הגדולה שנערכה אז. בבוקר למחרת, משח שמואל את שאול למלך בסתר על גג בקצה העיר, ואז שלח אותו לביתו. שמואל ניבא לשאול על שלושה אירועים שיתרחשו בדרכו של שאול חזרה, וביניהם פגישתו של שאול עם קבוצת נביאים, והתנבאותו יחד איתם – מאורע שהוליד את האמרה "הגם שאול בנביאים?"[4].

ההמלכה הפומבית

שמואל כינס את כל העם למצפה שם הטיל גורלות בין שבטי ישראל[ב], ומתוכם נבחר שבט בנימין, מתוכו משפחת המטרי, ומתוכה נבחר שאול בן קיש. שאול עצמו באותו זמן התחבא[ג], והעם נאלצו להוביל אותו אל שמואל בכוח. שאול בלט מיד בגובהו מעל כל העם[7], והעם קיבל אותו למלכם. לא רק זאת, אלא שחלקם אף הצטרף אליו כשהלך לביתו. עם זאת, היו מספר אנשים שזלזלו בשאול, וסירבו לראות בו מנהיג.

יבש גלעד

תושבי יבש גלעד, שהיה יישוב ספר, היו מאז ומעולם בסכנת כיבוש מצד עמון. זמן לא רב לאחר המלכתו של שאול, עלה נחש מלך עמון למלחמה על יבש גלעד, וכתנאי להסכם הכניעה ביניהם, דרש לבייש אותם על ידי ניקור העין הימנית של כל אחד תושבי המקום. זקני יבש גלעד שלחו אז קריאה לעזרה לכל שבטי ישראל והשליחים הגיעו אל יישובו של שאול, גבעת שאול. כאשר שאול שמע על המאורע הוא שחט צמד בקר ושלח את נתחיו לכל שבטי ישראל באיום שכך יעשה לבקרו של מי שלא ייצא עמו למלחמה[8]. העם התגייס בהיקף נרחב (היקף רחב בהרבה משהתגייס בכל שאר המלחמות שהיו בתקופת השופטים), יצא למלחמה, והושיע את אנשי יבש גלעד מידי העמונים. לאחר המערכה המוצלחת, עלו קולות שקראו להמתת המתנגדים למלוכת שאול, אך שאול עצר אותם ומנע מהם לעשות כך. העם התכנס בגלגל וחידש את המלוכה בטקס הקרבת שלמים.

פועלו

שאול מרד בשלטון הפלשתים בארץ, והיה הראשון לייסד צבא סדיר לעם ישראל, שבראשו עמד אבנר בן נר בן דודו. הוא ייצב את גבולות הממלכה באזור ההררי של יהודה, שומרון והגליל, כאשר נלחם כנגד עמון ומואב במזרח, פלשתים במערב, צובא בצפון ועמלק בדרום, והנחיל תבוסות קשות לכל אחד מעמים אלו[9].

כדמות ספרותית, דמותו של שאול בספר שמואל היא דמות עגולה ורבת תהפוכות, בכמה אופנים: ראשית, בטקסי ההמלכה שאול מצטייר כאדם צנוע ושקול, המוכן להבליג גם על עלבונות קשים כדי למזער את הפגיעה בעם, אך בתקופת רדיפתו את דוד, נראה ששאול פעל לפי גחמותיו, ומוכן היה לפגוע בסביבתו ללא הבחנה. באופן נוסף, מתבטא הגיוון באופיו של שאול בכך שמצד אחד, שאול מתואר כמלך דתי וסגפן: דיבורו דתי ושם ה' נזכר פעמים רבות בדבריו; הוא גם הקפיד על מצוות התורה אף במחיר אישי כבד;[ד] מצד שני, חשיבות ציוויי הנביא היא יחסית ואינה מוחלטת בעיניו, ופעמיים הוא נכשל בהפרת ההוראה שנתן לו שמואל[12].

לאחר שמשח שמואל את דוד למלך במקום שאול, נתקף שאול במצבי רוח קשים[13]. כדי להתמודד עם מצבי רוח אלו, נעזר שאול בנגינתו של דוד, אך גם במהלך הנגינה הוא נתקף זעם וניסה להרוג את דוד[14]. יש מי ששיער, בעקבות תיאור המקרא, ששאול סבל ממחלת המלנכוליה[15], שהיא אחד ממאפייני הדיכאון.

שאול ודוד

לאחר מלחמת דוד וגוליית – אז התגלה שאול בחולשתו לעומת דוד שניצח בקרב – החל שאול לקנא בדוד, לחשוש מפניו והוא אף ניסה להרוג אותו בשתי הזדמנויות שונות. לעומת שאול, ילדיו יהונתן ומיכל גילו חיבה לדוד ורצו בטובתו ובקרבתו, ובמיוחד יהונתן, שמוזכר בפירוש שאהב את דוד, וכך גם מקונן עליו דוד[16]. שאול ידע שדוד נמשח להיות המלך הבא ושבכך תגדע שושלתו שלו. לכן, ניסה שאול לעצור אותו, והתייחס בגסות לבנו שניסה לדבר טוב על דוד. גם כאשר הוא רודף את דוד, שנאתו של שאול אליו לא שלמה, ואהבתו לדוד חוזרת ומתגלת. בשני המקרים בהם נפגשו, לאחר מרדף ממושך, כינה שאול את דוד "בני" ובירך אותו. יחסי השנאה-חיבה בין שאול לדוד היו הדדיים. במהלך הרדיפות ניתנה לדוד האפשרות לפגוע בחייו של שאול פעמיים, אך הוא לא עשה זאת, מחמת יראת הכבוד שרחש לשאול. וכאשר אנשיו ניסו לשדלו לפגוע בשאול הוא סירב בטיעון: "חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'"[17]. באחת הפעמים, הוא כינה אותו אף "אבי" ובאחרת "אדני המלך". בנוסף, קינת דוד ממחישה את הכבוד והיראה הרבים שרחש דוד לשאול.

לאחר רדיפה ארוכה, דוד נאלץ לעזוב את גבול ישראל. במהלך רדיפת שאול את דוד שנחשד כמורד במלכות, שאול חשד בכהני נוב ששיתפו פעולה עם דוד ותומכים בו. לכן הוא הורג את תושבי העיר, מעשה שנחשב לכתם הגדול ביותר במלכותו.

מותו

סופו של שאול טרגי. הוא יצא למלחמה כנגד פלשתים בהר הגלבוע, מתוך ידיעה שייהרג, על פי נבואת בעלת האוב מעין דור. המלחמה הסתיימה בתבוסת ישראל. בניו של שאול, בהם יהונתן, נהרגו, וכשקשתי האויב שאיגפו אותו קרבו אליו, בחר שאול ליפול על חרבו. על פי גרסה אחרת של הנער העמלקי, שמגיע לבשר את מותו לדוד, ובידו הכתר והצמיד שלו, הוא נהרג בידיו, לאחר שנפל על חרבו ועדיין נותר בחיים[18].

לאחר מותו מצאו הפלשתים את גופתו של שאול והתעללו בה. הם כרתו את ראשו ובזזו את כליו. את גופתו קיבעו בחומת בית שאן. אנשי יבש גלעד שזכרו חסד נעורים לשאול, התגנבו למקום בלילה הורידו את גוויותיהם של שאול ובניו מהחומה, נתנו להן קבורה נאותה במחוזותם והתאבלו על המלך שבעה ימים[19].

מאוחר יותר, העביר דוד את עצמות שאול ויהונתן בנו לקבורה בצלע שבבנימין[20].

מות שאול ובניו הונצח בתנ"ך בקינת דוד[21]. בקינה מצוינת, בין היתר, גבורתו הגדולה של שאול שחרבו לא חזרה ריקם מדם חללים, שהוא ובנו קלים מנשרים וגיבורים מאריות, וכן גם השלל הרב שהם משיגים בלחימתם.

משפחתו

אשת שאול היא אחינועם בת אחימעץ ולהם נולדו ארבעה בנים ושתי בנות: יהונתן, מלכישוע ואבינדב שנפלו עמו בגלבוע, איש בושת/אשבעל/ישוי שירש את המלוכה, מרב ומיכל. נוסף לאשתו מסופר על פילגשו רצפה בת איה ממנה נולדו לו שני בנים אַרְמֹנִי ומְפִבשֶׁת.

דמותו בדברי חז"ל

בתלמוד ובמדרשים דמותו של שאול מואדרת, והוא נחשב למלך צדיק שהסתבך בחטא הקנאה.

כך למשל האמורא רב הונא מציין שכאשר עלה למלכותו לא טעם טעם חטא מעולם. רב יהודה בשמו של שמואל אומר, שמלכותו לא נמשכה מפני שלא היה בה דופי ובשמו של רב, רב יהודה טוען, ששאול נענש מפני שלקה בענוותנות יתר ומחל על כבודו כאשר ביזוהו בני הבליעל בהכתרתו[22].

חז"ל העירו ששאול סולק ממלכות לאחר חטא אחד ודוד לא סולק ממלכותו גם לאחר שחטא פעמיים[22].

הקפדתו במצוות רמוזה גם בדברי הנער העמלקי אל דוד: "ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרֹעו" שחכמים פרשו כתפילין שביד ושבראש.

ביישנותו מתוארת מספר פעמים. במדרש ובפירוש רש"י על בסיס המדרש, מפורשת הקללה שהוא מקלל את בנו "בן נעות המרדות" - שכאשר היה צריך לחטוף את אשתו כמתואר בספר שופטים לאחר מעשה פילגש בגבעה שבני בנימין חטפו מבנות שילה, התבייש שאול ואחינועם העיזה פניה ורצה אחריו ו"חטפה" אותו. רבי יוחנן מציין שמחלו לו על עוונותיו לאחר מותו ושהוא בעולם הבא במחיצתו של שמואל הנביא, על סמך הפסוק "מחר אתה עימי". חכמים הביאו ראיה לדבריהם מהפסוק הקשה "והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר לה'"[23] – יצאה בת קול ואמרה "בחיר ה'"[24].

במסכת מועד קטן (דף ט"ז, עמוד ב') אף מבואר שאלוהים כועס על דוד שאומר שירה לפניו על נפילתו של שאול, וששאול יותר צדיק ממנו אלא שכך היה מזלו של שאול.

בארכאולוגיה

בעיר בירתו של שאול, גבעה, נערכו חפירות ארכאולוגיות. לא נמצאו שם ראיות לכך שהיה בישראל מלך ושמו שאול (ואף לא במקומות אחרים). עם זאת, ממצא משמעותי שנמצא באתר הארכאולוגי בגבעה הוא קלע, שהיה אחד מכלי הנשק בתקופה זו (כפי שמתואר גם בספר שמואל, בתיאור קרב דוד וגוליית וכן בספר שופטים[25]).

בספר שמואל נאמר כי לאחר מותו של שאול, הונחו כליו במקדש עשתורת בבית שאן[26]. מאידך, בספר דברי הימים מסופר כי ראשו הונח במקדש דגון באותה העיר[27]. שנים רבות התקשו החוקרים לקבל את שתי הטענות גם יחד, כיוון שחשבו שאין זה סביר שבאותה עיר ובאותו הזמן עמדו שני מקדשים לאלים שונים. עם זאת, חפירות שנערכו באתר מראות כי במקום עמדו בו־זמנית שני מקדשים, שהופרדו זה מזה במסדרון: אחד מהם הוקדש לדגון והאחר לעשתורת.[דרוש מקור]

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

יצירות ספרותיות על דמותו

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ גם אצל גדעון, בנו אבימלך שניסה להמליך עצמו, נכשל בכך.
  2. ^ לפי חלק מהפרשנים, הבחירה התבצעה על ידי האורים והתומים[5].
  3. ^ הניסוח המקורי הוא "נחבא אל הכלים"[6], ביטוי שהפך בעברית לתיאור של אדם עניו.
  4. ^ תכונה זו מתבטאת היטב במלחמת ישראל בפלשתים במכמש, לאורכה שאול התייעץ בכהן, הציב אבן כדי למנוע מהעם "לאכול על הדם"[10], והקפיד על קיום שבועת הצום שנשבעו העם, אפילו במחיר חיי בנו יהונתן, שהיה גם גיבור הקרב. תכונה זו מתבטאת גם בהערת אגב של בעלת האוב אליה הלך שאול במצוקתו, ממנה נלמד כי שאול הקפיד להכרית את בעלי האוב והידעוני האסורים לפי התורה[11].

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל א', פרק ט' עד פרק ל"א. בתוך פרקים אלו, רק הקטע מפרק ט' עד פרק ט"ז (וללא פרק י"ב) עוסק ישירות בשאול ושאר הפרקים מתרכזים בעליית דוד למלוכה.
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק י'.
  3. ^ ספר שמואל א', פרק ט'-פרק י"א, וראו עוד בהמשך.
  4. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק י"א, והשוו עם פרק י"ט, פסוק כ"ד.
  5. ^ ראו למשל: רד"ק על ספר שמואל א', פרק י', פסוק י"ט
  6. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק כ"ב
  7. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק כ"ג וראו גם פרק ט', פסוק ב'
  8. ^ "אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ" (ספר שמואל א', פרק י"א, פסוק ז').
  9. ^ "וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ: וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ" (ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוקים מ"ז-מ"ח).
  10. ^ ראו ספר ויקרא, פרק י"ז, ובמיוחד בפסוקים ה, י.
  11. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ט'
  12. ^ ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוקים ח'-י"ד; שם, פרק ט"ו, פסוקים ח'-י"ט.
  13. ^ ""וְרוּחַ ה' סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה, מֵאֵת ה'" (ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק י"ד).
  14. ^ ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוקים י'-י"א; שם, פרק י"ט, פסוקים ט'-י'.
  15. ^ ילקוט מעם לועז, שמואל א, עמ' רא.
  16. ^ "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים." (ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ"ו)
  17. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ו, פסוק י"א.
  18. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י'.
  19. ^ ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוקים ח'-י"ג.
  20. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים י"ב-י"ד.
  21. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוקים י"ט-כ"ז.
  22. ^ 22.0 22.1 תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ב, עמוד ב'.
  23. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ו'.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ב, עמוד ב'.
  25. ^ "מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ כָּל-זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא." (ספר שופטים, פרק כ', פסוק ט"ז)
  26. ^ ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוק י'
  27. ^ ספר דברי הימים א', פרק י', פסוק י'
בית העלמין קריית שאול

בית העלמין קריית שאול הוא בית קברות בצפון תל אביב. בית העלמין שוכן בסמוך לשכונת קריית שאול שעל שמה הוא קרוי, מערבית לדרך משה סנה ודרומית לכפר הירוק. גבולותיו הצפוני והמערבי הם גבול תחום השיפוט של תל אביב עם רמת השרון. שטחו של בית העלמין 320 דונם, ונטמנו בו כ-86,000 נפטרים. בצדו המזרחי של בית העלמין נמצא בית עלמין צבאי גדול ובית עלמין שומרוני קטן.

במאי קולנוע

במאי קולנוע הוא אדם שתפקידו לקחת תסריט ולבצע עמו סרט קולנוע. פעילות זו קרובה לזו של במאי טלוויזיה, אך שונה ונפרדת מזו של במאי תיאטרון.

לבמאי הקולנוע תפקיד מרכזי ביצירתו של סרט קולנוע, ולו ההשפעה העיקרית על אופיו של הסרט. מובן שהבמאי זוכה למקום של כבוד ברשימת יוצרי הסרט, המופיעה בתחילת הסרט ובפרסומים אודותיו. לעיתים פורץ סכסוך בין הבמאי, כוכב הסרט והאולפן, שגורם לכך שהבמאי אינו רואה בסרט את המוצר שלו התכוון, ומסרב לחתום עליו. בשנים 1969–1999 היה נהוג בארצות הברית, במקרה כזה, שהבמאי חותם בשם אלן סמית'י. בחלק ממדינות אירופה, הבמאי נתפס לעיתים גם כמחברו של הסרט.

הבמאי נותן כיוון לשחקנים ולצוות ויוצר חזון כולל שדרכו הסרט בסופו של דבר הופך למובן. הבמאים צריכים להיות מסוגלים לפתור את ההתנגשויות שבין החזון היצירתי לבין הגבולות התקציביים של הסרט. לאדם יש מסלולים רבים בשביל להפוך לבמאי. אחת הדרכים היא בדרך של למידה מקצועית - במסגרת בתי ספר לקולנוע ובמסגרת החוג לקולנוע באוניברסיטה או במכללה. כמה מהבמאים התחילו כתסריטאים, עורכי סרט (כמו טים ברטון) או שחקנים. במאי קולנוע אחרים אינם למדו בבתי ספר לקולנוע כמו סטיבן ספילברג שיצר סרטים קצרים עוד בנעוריו.

לבמאים שונים יש גישות שונות ומרובות ביחסם לעבודת הבימוי. חלקם מתווים קו עלילה כללי ונותנים לשחקנים לאלתר דיאלוג, ואילו אחרים שולטים בכל היבט, ודורשים מהשחקנים והצוות לעקוב אחר ההוראות במדויק. במאים מסוימים גם כותבים באופן חלקי או מלא את התסריט.

מהבמאים הבולטים בהיסטוריה: האחים כהן, וודי אלן, קתרין ביגלו, גיירמו דל טורו, לוק בסון, ספייק ג'ונז, גרטה גרוויג, רומן פולנסקי, רוברט זמקיס ,אליה סולימאן, סטנלי קובריק ,סטיבן ספילברג, אלפרד היצ'קוק, מרטין סקורסזה, וס אנדרסון, קוונטין טרנטינו, כריסטופר נולאן.

מהבאים הבולטים בישראל בימינו: שבי גביזון, רמה בורשטין, ארי פולמן, מייסלון חמוד, יוסף סידר, ניר ברגמן, ג'ולי שלז, דרור שאול, דובר קוסאשווילי, שירה גפן, יובל שפרמן, טליה לביא, עילית זקצר, ערן קולירין, רם נהרי, מיכל בת-אדם, קרן ידעיה, טל גרניט ושרון מימון.

ברסט (בלארוס)

בְּרֶסְט (בעבר נקראה בְּרֶסְט לִיטוֹבְסְק; בלארוסית: Брэст, לעיתים גם Бе́расьце או Бярэ́сьце; רוסית: Брест; יידיש: בְּרִיסְק ובעבר בריסק דליטא; פולנית: Brześć‏ ובעבר Brześć Litewski; ליטאית: Brestas) היא העיר השישית בגודלה בבלארוס ומרכז מחוז ברסט השוכנת בסמוך לגבול עם פולין (ממול לטרספול). בעיר 330,934 תושבים (נכון ל-1 בינואר 2014).

גבעת שאול

גבעת שאול היא שכונה ואזור תעשייה במערב ירושלים, מדרום לכביש 1. השכונה ממוקמת בצמוד לכניסה הראשית לעיר, וגובלת בשכונת קריית משה בדרומה ובמזרחה. תושבי השכונה חרדים ודתיים לאומיים. אזור התעשייה נמצא בין שכונת גבעת שאול ממזרח להר נוף ממערב, והוא מתפשט דרומה גם במערב קריית משה, עד לבית הכרם. הנכנסים לירושלים דרך צומת גינות סחרוב, עוברים דרך גבעת שאול בדרכם לתוך העיר.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

דוד תדהר

דוד תדהר (7 ביוני 1897 – 15 בדצמבר 1970) היה קצין משטרה יהודי-ישראלי, בלש פרטי וחוקר חלוצי היישוב. ערך את ה"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו".

הר הגלבוע

הגלבוע הוא רכס הרים בישראל, המהווה את השלוחה הצפון מזרחית של הרי השומרון.

הר המנוחות

הר המנוחות הוא בית הקברות היהודי המרכזי בירושלים החל מאמצע המאה ה-20. בית הקברות נפתח בשנת 1951, והוא נמצא על גבעת הר המנוחות, שמתנשאת לגובה 750 מטר, בצדה המערבי של ירושלים, מצפון מערב לשכונת גבעת שאול ומעל לכביש 1.

מזרחית להר המנוחות ממוקם בית הקברות גבעת שאול, השני בגודלו מבין בתי הקברות בירושלים.

התיאטרון הקאמרי

התיאטרון הקאמרי (נוסד ב-1944) הוא התיאטרון העירוני של תל אביב, המהווה אחד מהתיאטראות הגדולים והחשובים בישראל. בשנת 2005 זכה התיאטרון בפרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה. מנכ"ל התיאטרון הוא רן גואטה, המנהל האמנותי של התיאטרון הוא גלעד קמחי.

כ"א בסיוון

כ"א בסיוון הוא היום העשרים ואחד בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השלישי

למניין החודשים מניסן.

מוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב לאמנות הוא אחד ממוזיאוני האמנות החשובים בישראל. המוזיאון פועל בלב מטרופולין גוש דן ומהווה מאז הקמתו ב-1932 ועד היום מוסד אמנות ותרבות מרכזי בארץ.

המוזיאון מתמקד בתחומים של אמנות מודרנית ועכשווית. בבעלותו אוסף לאמנות ישראלית מהגדולים בעולם ואוספים לאמנות מודרנית, רישום והדפס, אמנות עכשווית, צילום, עיצוב ואדריכלות ואוסף לאמנות אירופאית מהמאה ה-16 עד המאה ה-19. בשבעת האוספים ניתן למצוא, בין השאר, יצירות של האמנים פטר פאול רובנס, מאוריצי גוטליב, ג'יימס אנסור, אלכסנדר ארכיפנקו, פבלו פיקאסו, מארק שאגאל, נחום גוטמן, אריה ארוך, פרנסיס בייקון, לאה ניקל, אביבה אורי, משה קופפרמן, מיכה בר-עם, יעקב קאופמן, מיכל נאמן, אניש קאפור, עדי נס וסיגלית לנדאו.

המוזיאון ממוקם באזור הצפוני של מרכז העיר תל אביב-יפו ומשתרע על פני ארבעה בניינים: הבניין הראשי והבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר ממוקמים בשדרות שאול המלך בסמוך לבתי המשפט, ספריית בית אריאלה והמשכן לאמנויות הבמה. מבנה נוסף של המוזיאון, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית, שוכן לצד היכל התרבות ותיאטרון הבימה ברחוב תרס"ט. סדנאות האמנות של אגף החינוך פועלות במרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות שברחוב דובנוב.

משכנו הראשון של המוזיאון היה ב"בית דיזנגוף", ביתו הפרטי של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל אביב, אשר יזם וייסד את הקמת המוזיאון. בשנת 1948 נערך בבית דיזנגוף טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

בשנת 2018 נשבר שיא המבקרים במוזיאון עם מספר של 1,018,323 כניסות למוזיאון במהלך השנה.בזכות נתון זה, נכנס מוזיאון תל אביב לאמנות לרשימת 100 המוזיאונים עם כמות המבקרים הגבוהה ביותר לשנת 2018 ודורג במקום ה-72 ברשימה.

מלכי יהודה וישראל

על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ-ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים ומלכה הראשון היה ירבעם. ממלכת יהודה כללה את השבטים יהודה ובנימין ומלכה היה רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.

סנהדריה

סנהדריה היא שכונה חרדית בצפון ירושלים, ממזרח לכביש גולדה מאיר וצמוד לשכונת רמת אשכול, שמואל הנביא, מעלות דפנה ובית הקברות סנהדריה. השכונה כוללת בתוכה את שיכון פאג"י.

השכונה קרויה על שם 70 חכמי הסנהדרין, אשר, לפי המסורת, קבריהם נמצאים במערת קבורה במתחם גן הסנהדרין שבפאתי השכונה הקרוי קברי הסנהדרין.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

פאולוס

פאולוס מתרסוס (במקור: שאול התרסי) או פאולוס השליח (10-5? – 67-64?) היה, לפי האמונה הנוצרית והמתואר בברית החדשה, אחד מהחשובים בשליחי ישו (אף על פי שלא היה שייך ל-12 השליחים המקוריים ומעולם לא פגש אותו), כותב רוב האגרות בברית החדשה ואחת הדמויות המרכזיות בהפצת וביסוס הנצרות.

פאולוס נולד בתרסוס שבאסיה הקטנה (טורקיה), ובצעירותו הוא היה יהודי פרושי-הלניסטי. לפי עדותו בכתביו קיבל חינוך פרושי מקיף ובתחילה שנא את הנוצרים והיה מופקד על רדיפתם, אך בדרכו לדמשק כדי לבער את הקהילה הנוצרית המקומית, נגלה אליו ישו בחזיון והמיר אותו. הוא הצטרף למאמיניו והפיץ את בשורתו ברחבי האימפריה הרומית, תוך שהוא עצמו נרדף על ידי הממסד היהודי. לבסוף נאסר ונשלח לרומא למשפט, שם הוסיף להטיף לנצרות ולבסוף הוצא להורג. פאולוס נחשב לקדוש. הוא קידם בעיקר את הפצת האמונה בישו בקרב לא-יהודים ומתייהדים, ונחשב לאחד מיוצריה של הדוקטרינה הנוצרית המוקדמת. איגרותיו מהוות חלק חשוב מן הברית החדשה. הדעה המקובלת במחקר ההיסטורי היא כי תרם תרומה עצומה להתגבשות הנצרות מזרם של היהדות לדת חדשה לגמרי, בכך שקבע כי נכרים הרוצים להצטרף אל האמונה אינם צריכים לשמור את התורה ופטורים מברית מילה.

בשל השפעתו העצומה על התפתחות התאולוגיה הנוצרית ועל התרחקותה מהדת היהודית, מאז ראשית המחקר הביקורתי בנושא רואים בו רבים את מייסדה האמיתי של הנצרות. הוא נתפש כמי שחרג מהגותו של ישו והוסיף דוקטרינות חשובות חדשות. חוקרים בעלי השקפה נוצרית טוענים לעומת זאת כי לא שונתה כל הגות, וכי פאולוס רק הרחיב והעמיק את ההתגלות של ישו.

שאול טשרניחובסקי

שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי (בכתב רוסי: Саул Гутманович Черниховский; י"ט באב תרל"ה, 20 באוגוסט 1875 – ט"ו בתשרי (א' סוכות) תש"ד, 14 באוקטובר 1943) היה רופא, משורר עברי ומתרגם, אחד מגדולי המשוררים העבריים. מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה.

שאול מופז

שאול מופז (נולד ב-4 בנובמבר 1948 בטהראן שבאיראן) הוא איש צבא ואיש ציבור ישראלי. כיהן בין היתר כרמטכ"ל ה-16 של צה"ל, כשר הביטחון ה-15, כחבר כנסת, כיו"ר מפלגת "קדימה", כיו"ר האופוזיציה וכשר בממשלות ישראל.

שמואל

שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוא דמות מקראית, בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים. שמואל היה נביא, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים, בין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים - יואל ואביה.

תקופת בית ראשון

תקופת בית ראשון היא התקופה בהיסטוריה של עם ישראל, על פי המסורת, שהחלה עם תקופת המלכים ונסתיימה בחורבן מקדש שלמה על ידי נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס. בתקופת זו נכללת גם תקופת מלכות שאול ודוד, שקדמה לבניית בית המקדש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.