ש"ס וילנא

ש"ס וילנא הוא הגרסה הנפוצה ביותר של התלמוד הבבלי, והיא נוצרה בדפוס האלמנה והאחים ראם (נהגה "רוֹם") שבעיר וילנה בשנים תר"םה'תרמ"ו (18801886).

הדפסת המהדורה ארכה כשש שנים, החל בכרך של מסכת ברכות, שפורסם בי"ח באייר תר"ם, ועד הכרך של מסכת נידה, שיצא לאור בי"ג בניסן תרמ"ו.

באחרית הדבר שבסוף הכרך האחרון כתב מנהל בית הדפוס, שמואל שרגא פייגנזון ('שפ"ן הסופר'), כי נוסח הש"ס גובש בעזרת חשיפת מקורות שכמעט שאבדו ועל פי כתבי יד שונים של התלמוד. הפרשנים שמופיעים לצד טקסט הגמרא גם הם הועתקו מכתבי יד ונעשתה עבודת בדיקת הנוסח. על העבודה הופקדו יותר ממאה דפסים וארבעה עשר מגיהים. בדיקת נוסח הדפוס עצמו מראה שבאחרית דבר זו יש לא מעט גוזמאות ואי דיוקים.[דרושה הבהרה]

שער המסכתות הנפוץ, שבו רשימת מאה הפירושים שנלווים לתלמוד, הופיע בתחילה רק בפתח הכרך האחרון, ובהדפסות מאוחרות יותר התווסף לכל כרכי התלמוד. גם מיקומן של הלכות הרי"ף השתנה: במהדורות הראשונות הודפס החיבור בכרכים נפרדים, שיצאו לאור במקביל לכרכי מסכתות הגמרא, ורק בשכפולים המאוחרים אוחדו הגמרא והרי"ף בכרך אחד.

Babylonischer Talmud - Titelblatt der Wilnaer Ausgabe (1880 - 1886)
שער מסכת ראש השנה של ש"ס וילנא
First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos)
העמוד הראשון בתלמוד הבבלי במהדורת וילנא. הטקסט במרכז הוא התלמוד ומסביב - דברי הפרשנים השונים: בצד אחד רש"י ובצד שני בעלי התוספות. בעוד שהתלמוד כתוב בגופן מרובע, הפרשנים כתובים בגופן כתב רש"י. פורמט זה מקובל כבר למעלה מ-500 שנה מאז דפוס שונצינו

עבודת ההכנה להדפסת הש"ס

בתארו את העבודה העצומה של הכנת המהדורה המודפסת של הש"ס, לא חוסך מנהל ההדפסה פייגנזון בתיאורים ציוריים.

והרבינו לפאר ולהאדיר המלאכה בכל פאר והידור אפשרי, לא עצמה ממנו כל הוצאה, ולא שגבה ממנו כל עבודה – כמה ממון שקעו בבנין זה ! כמה נפשות עמלו בבנין זה ! יותר ממאה חרשים פועלי הדפוס עמלו בבניינו, ארבעה עשר מגיהים מומחים חכמי התורה, ומהם גדולי וגאוני ישראל...

המו"לים של המהדורה אכן הקדישו זמן רב וממון בחיפוש אחר נוסחאות מדויקות של התלמוד ושל מפרשיו הראשונים, ולאלה הוסיפו פירושים של האחרונים. צוות עורכי המהדורה כלל דמויות מוכרות כרב שלמה הכהן מווילנה, שפירושו על הש"ס מופיע במהדורה זו, הרב אליעזר ליפמן פרינץ מאמסטרדם, והרב רפאל נתן נטע רבינוביץ, בעל דקדוקי סופרים. הרב רבינוביץ נשלח לספריית הוותיקן ברומא על מנת להעתיק מכתב יד את פירוש רבינו חננאל, ובזכות המלצות מיוחדות שקיבל הורשה לעבוד שם גם בזמן שהספרייה סגורה.

ההוספות החדשות שנוספו בש"ס וילנא

מלבד הפירושים שהיו קיימים במהדורות קודמות של הש"ס, נוספו בש"ס זה עוד מאה פירושים על התלמוד, וארבעים פירושים על הרי"ף. בתארו את הדפוסים שקדמו לו כותב שפ"ן הסופר שמאז הדפוסים הראשונים של הש"ס, לא הופיע שום חידוש משמעותי במהדורות הבאות, וכל חמישים המהדורות שנדפסו מאז ש"ס ונציה (למעשה 64 מהדורות, חלקן לא שלמות) לא היו אלא כ"מעשה קוף" ובנוסף "הוסיפו שיבושים חדשים על שלפניהם".

עד שקמתי ראם שקמתי דפוס בישראל, עד אשר העיר ה' את רוחנו ונתן את לבנו ונפשנו ומאדנו להציל את אמרות קדשם מאבדון, ואת פליטת מחמדיהם מכליון...

החידושים החשובים שנוספו בש"ס וילנא

כמו כן הודפסו פירושים רבים ממהדורות עתיקות ונדירות של דפוסים ראשונים. על אלה נוספו חידושים של חכמי אותה תקופה, בדגש על יהדות ליטא, בה נדפס הש"ס הזה. מהדורה זו עמדה במוקד מאבק מו"לי מפורסם בינה ובין מהדורת הש"ס בדפוס סלאוויטא. במחלוקת זו נתפסה כל מהדורה כמייצגת מחנה אחד בשוני הרעיוני והגאוגרפי שבין המרחב החסידי והליטאי. כך למשל, במהלך בירור הדיון בין שני המו"לים הניצים בבית הדין הרבני, העלו מדפיסי ש"ס וילנה את הטענה כי אצלם, בניגוד לדפוס החסידי, יופיעו גם הגהותיו של הגאון מווילנה, נציגה המובהק של יהדות ליטא ושל המחנה המתנגד לחסידות.

ואכן, בייחוד נוספו 'הגהות' או 'חידושים' פרי עטם של רבנים מן העיר וילנה (בה נערכה ההדפסה המחודשת), כמו חידושי הרש"ש וכן הגהותיו של בנו, הרב מתתיהו שטראשון, וכך גם "הגהות חשק שלמה" - פרי עטו של הרב שלמה הכהן מווילנה, שהיה שותף בעריכת הש"ס. זה האחרון התנצל בפני רב אחר ששלח לו חידושי תורה על מנת שיכללם וידפיסם בתוך הערותיו על הש"ס, וכך כתב: "כבוד הרבנים המדפיסים הם מקפידים מאד והזהירוני כמה פעמים שלא להכניס בהגהותי לא דבר ולא חצי דבר בשם אחרים כו' ואני ביקשתי מן המדפיסים כמה פעמים שיתנו לי רשות אבל לא הועילה מאומה" (ספר 'דברי שלום', דף קמ"ה). אפשר שזו גם הסיבה להכתרת התוספות הפרשניות הללו (מאת רבני זמנם של המדפיסים) כ'הגהות', משום הקפדתם של המדפיסים על קיצור תמציתי וחסכני.

בסוף כל מסכת נדפס חיבורו של מגיה הש"ס מרדכי פלונגיאן, בשם "המתרגם", ובו ביאורי מילים לועזיות המופיעות בפירוש רש"י לתלמוד ובתוספות, בתרגום ליידיש ולעברית.

ראו גם

לקריאה נוספת

אבל רבתי

אבל רבתי היא אחת מן המסכתות הקטנות. לעיתים היא מכונה בלשון סגי נהור מסכת שמחות, מכיוון שהיא עוסקת בהלכות גוסס, התאבדות, הלוויית המת, דיני הספד וקבורה, ניחום אבלים ודיני אבלות. המסכת מחולקת לארבעה עשר פרקים.

על פי רוב היא נדפסת בסוף סדר נזיקין שבתלמוד. חכמי התלמוד ראו אותה כברייתא, ויש ממנה הרבה מובאות בתלמוד בעיקר במסכת מועד קטן העוסקת בין השאר בדיני אבלות, בלא הזכרת שמה. אולם יש בתלמוד ציטטות ממסכת זו תנא באבל רבתי, שאינן בנוסח שבידינו.

הנוסחה המקובלת הייתה משובשת במקומות רבים, והגר"א הגיה אותה רבות לפי דברי הראשונים שציטטו אותה, וכן כמנהגו לפי שיקול דעתו. בשנת תרצ"א ההדיר מיכאל היגר את המסכת לפי ארבע כתבי יד, וקבע את הנוסח לפי המסתבר מביניהם. מהדורה מדעית אחרת של המסכת יצאה לאור על ידי דוב זלוטניק בשנת 1966. היגר בהקדמתו למסכת מראה שציטוטים רבים של הראשונים ממסכת זו אינם מצויים בנוסחאות שלפנינו.

כמה וכמה פירושים התחברו על המסכת ביניהם בנין יהושע לרבי יהושע פאלק, נחלת יעקב לרבי יעקב נוימבורג, ושמחת יהודה לרבי יהודה נג'אר. במהדורת עוז והדר נוסף גם "קובץ מפרשים" מאחרונים נוספים כמו היעב"ץ, לב חכמים, פעולת שכיר ועוד.

קיימת גם מסכת "אבל זוטרתי" (=אבל קטן) שעיקרה דברי אגדה העוסקת בהלכות חולה שנוטה למות ובדברי מוסר והתעוררות וחזרה בתשובה לקראת הדין בעולם הבא, אשר ציטוטים ממנה נמצאים בספרות הגאונים ומכאן הידיעות עליה. גם היא מכונה בלשון סגי נהור שמחות זוטרתי ובמקורות אחרים שמחות דרבי חייא. היא נשתמרה בכתבי-יד ונדפסה, כמו אבל רבתי, במהדורות מדעיות. המהדורה הראשונה יצאה לאור בפרנקפורט תרמ"ט מכתב יד, ואחריה נדפסה מהדורה אחרת על ידי מיכאל היגר בניו יורק תרצ"א על פי כתבי יד נוספים.

אינציפיט

אינציפּיט (Incipit, בלטינית: "זה מתחיל") הוא מספר מילים ראשונות של שורת הפתיחה של טקסט, כגון שיר או ספר. במוזיקה מושג זה מתייחס לתווי הפתיחה של יצירה מוזיקלית.

לפני שהתחיל השימוש בכותרות ובכותרים, טקסטים זוהו לעיתים קרובות על ידי המילים הראשונות בהם. כך, למשל, ספרים ופרשות בתנ"ך, פיוטים, תפילות וגם שירים פופולריים רבים ופזמונים. בימי הביניים, האינציפיט נכתב לעיתים קרובות בגופן או בצבע שונה משאר הטקסט, כדי להבליט אותו, ולפעמים גם הוספו לו עיטורים מפוארים.

אומנם אינציפיט הוא מושג שמקורו בשפה הלטינית, אולם הנוהג של השימוש בו באזורים שונים בעולם קדם לה באלפי שנים. השימוש באינציפיט לגבי שירים פופולריים רווח כיום עד כדי כך שלעיתים קרובות הוא משכיח מהציבור הרחב את השם שניתן לשיר על ידי היוצר.

דפוס וילנא

האם התכוונתם ל...

דפוס ראם

דפוס ראָם (בכתיב יידי; נהגה "רוֹם"; בכתב לטיני: Romm), המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראָם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), היה בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"ם–תרמ"ו (1880–1886), המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

דפוסי התלמוד הבבלי

התלמוד הבבלי, אולי החשוב בספרי היסוד של הספרות הרבנית, הודפס במהדורות רבות למן שלהי המאה ה-15, זמן לא רב לאחר תחילת מהפכת הדפוס ועד ימינו.

צורתו היסודית של התלמוד המודפס, הבנויה מטקסט התלמוד במרכז ופירושי רש"י ותוספות משני צדדיו נקבעה כבר בדפוס השלם הראשון של התלמוד שנדפס בוונציה בשנים ר"פ-רפ"ג (1520 - 1523). כמעט כל הדפוסים שאחריו שמרו על מסגרת זו, כשהם מוסיפים פירושים וביאורים בשולי הדפים ובסוף כל מסכת, אך גם סובלים מטעויות חדשות והשמטות הצנזורה.

אחד משיאי הדפסת התלמוד היה דפוס וילנא שבהוצאת האלמנה והאחים ראם בסוף המאה ה-19, מהדורה שנחשבה מפוארת ומדויקת במיוחד. מהדורה זו מהווה יסוד לכל המהדורות שבאו אחריה, כשרובן הן למעשה דפוס צילום, לעיתים עם שיפורים, של מהדורה זו.

תרגום התלמוד, שנכתב ברובו בארמית בבלית, נתקל בהתנגדות לאורך השנים, התנגדות שנחלשה רק סמוך לסוף המאה ה-20, אז ניתנה הסכמת רבנים שונים לתרגומה לשפות שונות, בהן עברית, אנגלית וצרפתית. באותה עת החלו לצאת דפוסים עממיים של התלמוד, שלוו בתרגום לשפה פשוטה ופירושים קלים להבנה.

ה'תר"ם

ה'תר"ם (5640) או בקיצור תר"ם היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-18 בספטמבר 1879, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 5 בספטמבר 1880. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

ה'תרמ"ו

ה'תרמ"ו (5646) או בקיצור תרמ"ו היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-10 בספטמבר 1885, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 29 בספטמבר 1886. שנה מסוג השג, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

י"ג בניסן

י"ג בניסן הוא היום השלושה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושה עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. י"ג בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

י"ח באייר

י"ח באייר הוא היום השמונה עשר בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמונה עשר בחודש השני

למניין החודשים מניסן. י"ח באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

יהודה בכרך

רבי יהודה בכרך (ה'תקל"ה, 1775 - ליל שבת כ"ט בניסן ה'תר"ו, 24 באפריל 1846) היה רב ליטאי, רבה של סייני שבפלך סובאלק בליטא (כיום בצפון-מזרח פולין). נודע בשל הגהותיו לתלמוד הבבלי שנדפסו בשלהי ש"ס וילנא ובכל מהדורות הש"ס המבוססות על מהדורה זו בשם נימוקי הגרי"ב והגהות הגרי"ב.

הגהותיו בשם דומה נדפסו על ספרי יסוד רבים מארון הספרים היהודי: ששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי, משנה תורה לרמב"ם, שולחן ערוך (אורח חיים ויורה דעה) ותורת חטאת לרמ"א.

מהר"ם

האם התכוונתם ל...

מינות (יהדות)

ביהדות, "מינות" (מהמילה "מין" במובן "סוג") הוא כינוי שניתן לכל מי שסטה מדרך הישר או הדעה הישרה ("האורתודוקסיה") שהייתה נהוגה באותה תקופה. בתחילה שימש לכל הקבוצות היהודיות שהתנגדו לחז"ל במאות הראשונות לספירה, כולל הנצרות הקדומה וכיתות יהודיות-גנוסטיות שקיומן משוער, ובתקופה מאוחרת יותר - לתנועת השבתאות. לעיתים שימש המושג גם להתייחסות לאתאיסטים (המכונים אפיקורסים בלשון חז"ל), בתחילת השימוש במושג הכוונה הייתה ליהודי שסטה ולא לנכרים. רק בשלב מאוחר מאד של ההגות היהודית הפך הביטוי לכינוי גם עבור נוצרים שלא היו ממוצא יהודי.

הצנזורה הנוצרית התוודעה לטרמינולוגיה תלמודית זו בעזרת מומרים יהודים כניקולס דונין, והכריחה את המדפיסים של התלמוד בדפוס וילנא להחליף את המילה "מינים" במונח שאינו כולל את הנוצרים: "עובדי כוכבים ומזלות", או בראשי התיבות "עכו"ם". כך הודפסה מהדורת ש"ס וילנא הנפוצה. החלפת הביטויים הייתה לפעמים ללא כל הבנה, כך שבמקום שכתוב "מין קטניות" (במובן של סוג) בוצעה החלפה ל"עכו"ם קטניות". במספר מהדורות דפוס חדשות שיצאו לאחרונה שוחזר הנוסח המקורי.

מסכת מועד קטן

מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן היא מסכת במשנה ובתלמוד העוסקת בדיני חול המועד ובדיני אבלות. דיני האבלות שבה הם מהדברים הבודדים המותרים ללימוד בתשעה באב.

על מנת להבדיל את המסכת מכלל סדר מועד, נקראה המסכת "מועד קטן", כיוון שרובה עוסק בחולו של מועד. רוב הראשונים והגאונים קוראים לה מסכת משקין על פי המילה הראשונה של המסכת.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 29 דפים.

מתיבתא (פירוש)

מתיבתא היא הפירוש הארמי למושג ישיבה. המתיבתא היא מוסד ללימוד תורה על כל תחומיה, על פי המסורת היהודית. זהו המוסד להשכלה גבוהה של החינוך היהודי, שהיווה מוסד המשך למסגרת החינוך היסודי היהודי, ה"תלמוד תורה". הישיבה שימשה במהלך הדורות להעברת מסורת התורה שבעל-פה ודברי חז"ל מדור לדור וללימוד ושינון עצמי.

מהדורת מתיבתא הוא שם מסחרי למהדורה מבוארת של התלמוד הבבלי עם הרחבות והוספות שיוצאת לאור על ידי מכון עוז והדר.

לצד צילום דף הגמרא המסורתי של ש"ס וילנא מהמהדורה המחודשת עוז והדר, כלולים במהדורה זו עמודים נוספים ובהם ביאור לגמרא והערות למדניות. הוצאה זו כוללת גמרא מנוקדת ומפוסקת, המשולבת עם פירוש מילולי של הארמית הבבלית שבתלמוד, פירוש על פירוש רש"י ותוספות, תמצית של כמה מפרשני הגמרא, סיכום ההלכות הנלמדות מהגמרא ועוד.

צבי הירש חיות

הרב צבי הירש חיות (בראשי תיבות: מהר"ץ חיות; בהגייה אשכנזית: "חַיֶיס"; 20 בנובמבר 1805, כ"ח בחשוון תקס"ו - 12 באוקטובר 1855, ל' בתשרי תרט"ז), היה אב"ד ז'ולקווה וקאליש ובעל הגהות על התלמוד. מן הרבנים המעטים בגליציה שהיו מקורבים בגלוי לתנועת ההשכלה ורעיונותיה.

שלמה כהן

האם התכוונתם ל...

שמואל אביגדור תוספאה

רבי שמואל אביגדור תּוֹסְפָאָה (רבינוביץ) (תקס"ו, 1806, סלונים – י"ט בניסן תרכ"ו, 4 באפריל 1866, קרלין) היה רב ליטאי, רבן של קרלין וערים נוספות, שנקרא על שם חיבורו הגדול תנא תוספאה על התוספתא, שחלקו, מנחת ביכורים, נדפס במהדורת התוספתא של ש"ס וילנא.

שפן הסופר

שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם הידוע בשם שָׁפָן הַסֹּפֵר, הוא דמות מקראית המוזכרת בספר מלכים (ב' כ"ב, ג'-ט"ו). היה סופר בתקופת שלטונו של יאשיהו מלך יהודה.

יאשיהו החליט להכניס תיקונים בבית המקדש שהיה עזוב. הוא שלח את שפן אל חלקיהו בן שלום הכוהן הגדול למנות את הכסף שנאסף מהעם לצורך השיפוץ. בעקבות השיפוץ מוצא חלקיהו ספר תורה קדום, הוא מוסר אותו לשפן. בעקבות הקריאה בספר, יאשיהו מוביל רפורמה דתית בעם.

שפן היה ראש למשפחת סופרים ושרים בחצר מלכי יהודה: בנו היה גמריהו בן שפן, סופר למלך יהויקים, ונכדו היה גדליה בן אחיקם, מושל יהודה האחרון.

תלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין

תלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין היא מהדורה מבוארת של התלמוד הבבלי שיוצאת לאור על ידי הוצאת "ארטסקרול" וזוכה לפופולריות רבה. לצד צילום דף הגמרא המסורתי של ש"ס וילנא עם פירושי רש"י ותוספות, כלולים במהדורה זו עמודים ובהם ביאור לגמרא והערות למדניות, שהופיעו בשפות עברית, אנגלית וצרפתית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.