רשות התחרות

רשות התחרות (בעבר נקראה רשות ההגבלים העסקיים) היא רשות ממשלתית האמונה על שמירת עקרונות התחרותיות במשק של מדינת ישראל. הרשות הוקמה בשנת 1994 והיא פועלת מתוקף חוק התחרות הכלכלית.

Rashut haHegbelim
סמלילה של הרשות בשמה הקודם
רשות התחרות
סמליל רשות התחרות
מידע כללי
משרד אחראי משרד הכלכלה
הקמה 1994
ראש מיכל הלפרין
מרץ 2016
שמות קודמים רשות ההגבלים העסקיים
אתר רשמי

ראש הרשות

Michal Halperin, 2015
מיכל הלפרין, הממונה על ההגבלים העסקיים הנוכחית, 2016

תפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים נקבע בחוק ההגבלים העסקיים, התשי"ט-1959, שהוחלף בשנת 1988 בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. בשנת 2019 שונה של החוק לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988, שם הרשות המפקחת שונה ל"רשות התחרות", ושם העומד בראשה שונה ל"הממונה על התחרות".

הממונה על התחרות ממונה על אכיפת דיני ההגבלים העסקיים, הן באמצעות כלים אזרחיים, הן באמצעות כלים פליליים והן באמצעות כלים כלכליים. האחריות למינויו של ראש הרשות מוטלת על שר הכלכלה אליו מובאת המלצת ועדת האיתור. המינוי כפוף לאישור הממשלה.

רשימת ראשי הרשות והממונים על ההגבלים העסקיים

מספר הממונה כהונה הערה
1 יהושע יפה 1960-1967 הממונה הראשון על ההגבלים העסקיים
2 שבתי בן-דב 1967-1968
3 מרדכי הורוביץ 1969 - 1978
4 זאב גלמור 1978 - 1992
5 יורם טורבוביץ' 1992 - 1996 במהלך כהונתו הפכה היחידה להגבלים עסקיים במשרד התמ"ת לרשות עצמאית
6 דוד תדמור 1997 - 2001
7 דרור שטרום 2001 - 2005
8 רונית קן 2005 - 2011
9 דייוויד גילה 2011 - 2015
19 מיכל הלפרין מרץ 2016 - מכהנת במהלך כהונתה שונה שם התפקיד לראש רשות התחרות

תפקידי הרשות

הרשות אמונה על טיפול בענפים בהם מבנה השוק אינו מאפשר תחרות של ממש בין החברות הפעילות בו, בעיקר מונופולים, טיפול בענפים בהם יש תיאום בין החברות (קרטלים) המונע תחרות, ומניעת היווצרות מבני שוק כאלה. תפקידי הרשות מתחלקים למספר תחומים:

  • תחום ההסדרים הכובלים: תחום זה אוסר על אנשי עסקים וגופים עסקיים לתאם פעולות באופן הפוגע בצרכן, כמו למשל יצירת קרטלים ותיאום והסכמה על מדיניות דומה בנושאי מחירים, אזורי מכירה או איכות מוצר.
  • תחום המונופולין: תחום זה אוסר על חברה המחזיקה בנתח שוק משמעותי (בעבר הוגדר כלמעלה מ־50% מנתח השוק; כיום המגבלה לא קיימת) (בתחומה), לנצל לרעה את מעמדה בצורה שתביא לפגיעה בציבור או תמנע תחרותיות. לרשות יש גם סמכות להכריז על כמה חברות בשוק ריכוזי כקבוצת ריכוז ולתת לחברות האלה הוראות שיכולות למנוע פגיעה בתחרות או להגביר את התחרות.
  • תחום המיזוגים: תחום זה נותן את הסמכות לממונה על ההגבלים העסקיים לאשר או לא לאשר איחוד בין חברות שונות, במקרה שהאיחוד עלול לפגוע בתחרות. אמות המידה שעל הרשות להפעיל באישור מיזוגים נתונה במחלוקת. בית הדין להגבלים עסקיים קבע:

"על המתנגד למיזוג הנטל להוכיח כי המיזוג פוגע באופן משמעותי בתחרות, כנובע מכך שהתערבות בזכות להתקשר על דרך מיזוג היא בגדר הגבלה ופגיעה בזכויות יסוד. לא ניתן לפגוע בזכויות יסוד ללא ראיות של ממש לפיהן הפגיעה הכרחית.

ה"ע 613/05, סעיף 16

לעומת זאת, בלא לקבוע עמדה חד משמעית בנושא כתבה השופטת אילה פרוקצ'יה שהחקיקה בנושא מרמזת לכאורה על "נקודת מוצא של החוק לפיה חברות שחל עליהן פרק המיזוג לא תתמזגנה אלא אם כן הוכח כי למיזוג זה לא תהיה השפעה מהותית שלילית על התחרות"[1]

כל התאגידים הגדולים במשק, כגון הבנקים, חברות הביטוח, חברת החשמל, בזק, מקורות וכו', נתונים לפיקוח שוטף על ידי הרשות.

תחום ייעוץ למשרדי הממשלה: הרשות מייעצת למשרדי הממשלה לגבי ההשלכות התחרותיות של מהלכים שהממשלה יכולה לנקוט בהם. כך למשל, משרדי הממשלה נדרשים להתייעץ עם הממונה על הגבלים עסקיים לגבי ההשלכה של הקצאת זכויות המנויות ב"רשימת הזכויות" שפרסם הממונה על התחרות הענפית באותו תחום. כמו כן, הממונה על הגבלים עסקיים הוא יו"ר וועדת הריכוזיות, המייעצת למשרדי ממשלה לגבי ההשלכות של הקצאות נכסי ציבור על הריכוזיות הכלל-משקית.

סעיף 43(ה) לחוק ההגבלים העסקיים קובע שקביעה של הרשות להגבלים עסקיים מהווה במסגרת כל הליך משפטי, ראייה לכאורה לנקבע בה. בית המשפט העליון קבע שהקביעה היא ראיה לכאורית בעלת משקל ממשי[2].

ערעורים על החלטות הרשות להגבלים עסקיים מוגשים לבית הדין להגבלים עסקיים.

היסטוריה

כבר בשנת 1950 הגיש חבר הכנסת יוחנן בדר הצעת חוק נגד הגבלים עסקיים, אולם ההצעה הוסרה מסדר היום של הכנסת. בימי הכנסת השנייה הוקמה ועדה בראשות זלמן סוזאיב להכנת חוק בנושא, אך גם היא התפזרה בלא כלום. בסוף שנת 1957 הוגשה לכנסת הצעת חוק ממשלתית בנושא. החוק הגדיר קרטלים ומונופולים חוקיים כמו בתחום התוצרת החקלאית ועל ידי חברות ממשלתיות, וקבע שימונה ממונה על הגבלים עסקיים שיאשר או יאסור קרטלים ומונופלים[3]. החוק עבר בכנסת ב-28 ביולי 1959 ובינואר 1960 נכנס לתוקף חוק ההגבלים העסקיים תשי"ט (1959)[4]. ד"ר יהושע יפה מונה אז לממונה על ההגבלים העסקיים והוקמה מועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים בראשות השופט זאב צלטנר. החוק אז נגע לשני עניינים: מונופולים והסדרים כובלים. במהלך שנות ה-60 עלו טענות רבות כנגד חוסר היעילות של החוק להגבלים עסקיים. המועצה הסכימה לרשום מאות הגבלים עסקיים והממונה לא פעל בנחרצות נגד הסדרים עסקיים שלא נרשמו[5].

בשנת 1983 הוגשה לכנסת הצעת חוק חדשה להחלפת החוק הישן. החוק החדש, שעבר בשנת 1988, הוסיף פרק שנגע למיזוג חברות ושינה את שם המועצה לבית הדין להגבלים עסקיים[6].

מאז הקמתה הפכה הרשות לגורם בעל משמעות ולמרות מיעוט משאביה הצליחו הממונים השונים להופכה לגוף הקובע את מדיניות התחרות בישראל ויוצר הרתעה בקרב הקהיליה העסקית. מעבר לעיסוקיה משמשת הרשות כיועצת התחרות של הממשלה ובפרט של אגף התקציבים באוצר. ביטוי למעמדה של הרשות ניתן לראות בכך שבוועדות הממשלתיות השונות הקובעות רפורמות מבניות במשק מילאו העומדים בראשה (בוועדת ברודט - ד"ר יורם טורבוביץ' ובוועדת בכר - עו"ד דרור שטרום) תפקידים מרכזיים.

בתחום הענישה, הביאה הרשות לעליית מדרגה בטיפול בעבריינות קרטל (הסדרים בין מתחרים למניעת תחרות, בין היתר באמצעות תיאום מחירים ברמה הפוגעת בצרכנים, חלוקת שוק וקביעת מכסות). בשני מאבקים משפטים מפורסמים - תיק קרטל הביטוח[7] ותיק קרטל המרצפות[8], שנוהלו בשנים 2005-1997 ואשר הגיעו לבית המשפט העליון - קבעה הרשות נורמות חדשות לענישה בתחום. בתיק קרטל הביטוח נקבעו קנסות כספיים כבדים לחברות ולמנהלים ומנהלי החברות הושעו מתפקידיהם בחברות; בתיק קרטל המרצפות עמדה הרשות לראשונה על הטלת עונשי מאסר בפועל על המנהלים ובתי המשפט קבעו כי עונשים אלה הם בבחינת "ברירת המחדל" לעברייני קרטל.

אכיפה מנהלית

רשות ההגבלים העסקיים מבצעת אכיפה מנהלית, בהתאם לסמכויותיה על פי חוק ההגבלים העסקיים. כך לדוגמה, הממונה על ההגבלים העסקיים מוסמך על פי חוק לקבוע שפעילותו של גוף עסקי מסוים מהווה מונופול, קרי חברה בעלת נתח שוק מרכזי בשוק הרלוונטי. הממונה גם רשאי לקבוע ששיתוף פעולה בין שני גופים עסקיים או יותר מהווה הסדר כובל אשר מטרתו היא למעשה ליצור קרטל, שהוא הסכם בין שיתוף פעולה בין שתי חברות אשר פוגע בתחרות בענף. למשל, במצב בו שתי חברות מסכימות ביניהן שימכרו מוצר מסוים באותו מחיר. כמו כן, הממונה רשאי לאשר או שלא לאשר מיזוג בין חברות ורשאי לקבוע האם מונופול ניצל לרעה את מעמדו.

בדצמבר 2011 עבר בכנסת בקריאה ראשונה תיקון[9] לחוק ההגבלים העסקיים השואף להעניק לממונה על ההגבלים העסקיים סמכות להטלת עיצום כספי בהינתן יסוד סביר להניח רשלנות. תיקון החוק הוגש בשם הממשלה ועל פי לשון התיקון מטרתו להוות "כלי משלים למנגנוני האכיפה המנהלית ולאפשר מתן מענה אפקטיבי, מהיר ויעיל למגוון הפרות". בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת הדן בתיקון החוק עלו מספר ביקורות[10] ועיקרם הפרה של עיקרון הפרדת הרשויות[11] בשל אי קיום מנגנון של בלמים ואיזונים, גובה העיצומים, האיסור על ביטוח ושיפוי[12] והפגיעה בפעילות התקינה של החברות[13]. התיקון עבר בקריאה שלישית במאי 2012.

ב-1 בינואר 2019 עבר בקריאה שלישית תיקון לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 שמתקן את שם החוק, הממונה, בית הדין והרשות. על פי התיקון יוכר החוק בשם "חוק התחרות הכלכלית" והרשות תשנה את שמה לרשות התחרות. בין התקנות החדשות אשר נמנות בחוק המעודכן נמנות התקנות הבאות:

  • מונופול יוגדר כמי שיש לו כוח שוק משמעותי וזאת גם אם נתח השוק שלו נמוך מ-50%.
  • מיזוגים של חברות שמנהלות מחזור כספי בהיקף של עד 360 מיליון שקל ואינן מונופולין לא ידרשו אישור מוקדם מצד הרשות.
  • כלל העסקים יהיו נתונים לרף עיצומים בשיעור של עד 8% מהמחזור שלהם, ובתקרה של 100 מיליון שקל זאת לעומת עיצום מרבי של 24.5 מיליון שקל עד כה.

עוד הוסדר בחוק כי ההליכים הנקשרים בבקשות פטור להסדרים כובלים יקוצרו מ-90 יום ל-30 יום.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ע"א 3398/06 הרשות להגבלים עסקיים ו"סוכני דלק ושמנים" נ' דור- אלון אנרגיה בישראל וסונול ישראל, סעיף 27
  2. ^ רע"א 2725/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קניון הראל ובנק הפועלים
  3. ^ יוחנן בדר, האם זה חוק נגד קארטלים?, חרות, 1 בדצמבר 1957
  4. ^ חוק ההגבלים העסקיים תשי"ט (1959), אתר הרשות להגבלים עסקיים
  5. ^ מתחדש המאבקי לשנוי חוק הקרטלים, דבר, 20 באפריל 1972
  6. ^ הצעות חוק - חוק ההגבלים העסקיים, 7 בנובמבר 1983
  7. ^ אפרת פורשר, סוף לפרשת קרטל הביטוח, באתר nrg,‏ 31 במרץ 2005
    שמואל דקלו‏, ‏סוף פרשת קרטל הביטוח: העליון לא יקיים דיון נוסף בהרשעת איילון ובני משפחת רחמני, באתר גלובס, 23 באפריל 2006
  8. ^ עודד ארבל, קרטל המרצפות: 14 שנה, הרשעות וייצוגיות בסך 1.5 מיליארד שקל, באתר הארץ, 18 במאי 2006
  9. ^ הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14) (עיצום כספי), התשע"ב-2011, באתר רשות ההגבלים העסקיים
  10. ^ עדכונים של פורום CFO על ישבת ועדת הכלכלה, 23/01/2012, אתר פורום CFO
  11. ^ גיא שמואלי, ‏הדמוקרטיה הישראלית זקוקה להפרדת רשויות, באתר גלובס, 7 בפברואר 2012
  12. ^ פרופ' גרוס: "אין הצדקה באי-מתן ביטוח ושיפוי", 16/02/12, CFO TV
  13. ^ פרופ' גרוס: "אי אפשר להתייעץ עם עורך דין לפני כל פעולה", 16/02/12, CFO TV
הגבלים עסקיים

הגבלים עסקיים הוא ענף משפטי העוסק בקידום התחרות ואוסר תחרות לא הוגנת. בישראל, עיקר הפיקוח על התחרות מתבצע בידי רשות התחרות, בהתאם לחוק התחרות הכלכלית. בארצות הברית מכונה הענף Antitrust Law, ובממלכה המאוחדת Competition Law.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בראשי תיבות: למ"ס) היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, ומטרתה איסוף, עיבוד, ניתוח ופרסום מידע סטטיסטי אודות מדינת ישראל, כבסיס למקבלי ההחלטות וכשירות לציבור. הלשכה פועלת מכוח פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש), התשל"ב-1972. משרדה הראשי של הלשכה נמצא בירושלים, שלוחות נוספות פועלות בתל אביב ובחיפה בראשה עומד הסטטיסטיקן הלאומי.

המגזר הציבורי בישראל

המגזר הציבורי הוא החלק של הפעילות הכלכלית המתבצע על ידי הממשל - ממשל לאומי (כלומר הממשלה וגופים שבשליטתה), ממשל אזורי או שלטון מקומי.

המועצה להשכלה גבוהה

המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) היא, מאז 1958, רשות פיקוח ממלכתית במדינת ישראל. הגוף המפקח על הקמת אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות חדשות, הרחבת מוסדות להשכלה גבוהה קיימים ואישור תארים, המלצה להכרה במוסדות אקדמיים כולל שלוחות של מוסדות השכלה גבוהה מחו"ל, פיקוח על הענקת תארים מדעיים, העברת הכספים מהממשלה למוסדות והצעות לקידום חקירה מדעית בנושאים שונים. המועצה פועלת על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, על-פיו אסור לה להגביל את חופש הדעה והמצפון, להתערב בקביעת תוכניות לימודים ולהתערב במינוי הסגל האקדמי ובדרכי ההוראה.

המועצה להשכלה גבוהה שוכנת בכיכר אלברט איינשטיין בירושלים, בצמוד אל בניין האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

הרשות הארצית לשירותי דת

הרשות הארצית לשירותי דת פועלת במסגרת המשרד לשירותי דת.

הרשות הוקמה כאגף במשרד ראש הממשלה, לאחר פירוק משרד הדתות ב-31 בדצמבר 2003.

הרשות קיבלה את מרבית הסמכויות שהיו בידי משרד הדתות, ובהן: פיקוח על מועצות דתיות, חברות קדישא, בתי עלמין, כשרות, עירובין ומקוואות. בראש הרשות עומד אביגדור אוחנה.

לאחר בחירות 2006, הוחלט על מינוי ח"כ יצחק כהן (ש"ס) כשר במשרד ראש הממשלה, הממונה על הרשות הארצית לשירותי דת.

ב-14 בינואר 2008 אישרה הכנסת את הקמתו של המשרד לשירותי דת, בראשותו של השר יצחק כהן, והרשות הארצית לשירותי דת הועברה למשרד זה.

הרשות הארצית לתחבורה ציבורית

הרשות הארצית לתחבורה ציבורית היא הגורם המפקח של משרד התחבורה על התחבורה הציבורית בישראל, ועל מפעילותיה.

הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית

הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית היא גוף ממשלתי שהוקם על-פי חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, תשע"ו-2016. שמטרתו להגדיל את היקף המימוש של מיזמי התחדשות עירונית. הרשות מובילה את תחום ההתחדשות ומסייעת במימון, בהדרכה מקצועית ובחקיקה.

הרשות לשיקום האסיר

הרשות לשיקום האסיר (רש"א) היא גוף ממשלתי טיפולי-שיקומי, בעל עצמאות סטאטוטורית הכפוף לשר הרווחה, שתפקידו שיקום אסירים כלואים ומשוחררים. בשירות מועסקים עובדים סוציאליים וכן גם מדריכים ומתנדבים שעברו הכשרה ייחודית.

השירות המטאורולוגי הישראלי

השירות המטאורולוגי הישראלי הוא יחידת סמך במשרד התחבורה האחראית לחיזוי מזג האוויר, אספקת מידע מטאורולוגי וחקר האקלים בישראל. ראשיתו בשנת 1937 במסגרת ממשלת המנדט הבריטי, והוא חבר בארגון המטאורולוגי העולמי מאז 1949. השירות מפעיל יותר מ-150 תחנות מדידה ברחבי ישראל, ומרכזו בקצה הצפון-מערבי של ראשון לציון, בשטחו של מרכז וולקני ליד מחלף השבעה.

חוק התחרות הכלכלית

חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1988 מסדיר את תחום ההגבלים העסקיים בישראל. מכוח החוק הוקמה בשנת 1994 רשות התחרות, שהיא הגוף העיקרי המפקח על התחרות בישראל. בראש הרשות עומד הממונה על התחרות. במקביל הוקם בית הדין להגבלים עסקיים.

החוק, בשם חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 אושר בכנסת בשנת 1988, והחליף את חוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959. בינואר 2019 אושר תיקון לחוק שבמהלכו הרחיב המחוקק את סמכויותיו המנהלתיות, ובו שונה שם החוק לחוק התחרות הכלכלית.

מונופול

מונופול (מיוונית: μόνος, "מוֹנוֹס" - אחד ו-πωλεῖν - "פּוֹלָיֶן" - למכור) הוא מונח המגדיר בעלות או שליטה בלעדית של גורם מסוים בתחום חיים כלשהו או בחלק הארי שלו. בתחום הכלכלה מגדיר המונח מצב בו בשוק של מוצר (או שירות) מסוים קיים מוכר יחיד אשר חולש על רוב השוק או אדם המחזיק כוח שוק משמעותי ביחס לאספקת נכסים. דבר זה מקנה לאותו גורם, הקרוי "בעל המונופול" או מונופוליסט, שליטה בתחום פעילות בשוק, לרוב תוך הגבלה של התחרות בו. דוגמאות למונופולים יכולים להוות הכנסייה הקתולית בימי הביניים באירופה, ובישראל: חברת החשמל, רשות הנמלים (בטרם הפרטת הנמלים) וחברת "אגד" בתחום תעבורת הנוסעים בישראל, בטרם כניסתם של גורמים נוספים לפעילות.

יש המבדילים בין מונופול טבעי הנוצר על ידי היותו היעיל או זול ביותר בשוק לבין מונופול ממשלתי או פרטי בחסות הממשלה הקיים בזכות חסם כניסה לשוק, במיוחד בכלכלות פרוטקציוניסטיות או מרקנטליסטיות, כאשר מונופול טבעי אינו יכול למנוע כניסה של שחקנים חדשים לשוק במידה, על אף שיכול לנסות על ידי אסטרטגיות כמו מכירה במחירי היצף.

על פי תפיסות כלכליות רווחות תופעת המונופול היא שלילית ויש להקים ארגונים ממשלתיים שיתערבו בו (בישראל - הממונה על התחרות) כדי להחזיר את השוק למצבו ה"טבעי". תאוריות ביקורתיות יטענו ששיח המונופול מאפשר להסוות את העובדה שלמעשה שוק חופשי הוא שוק המנוהל באמצעות סוכנויות ממשלתיות המגדירות רגולציות משמעותיות.

ראוי להבחין מונח זה ממונחים מקורבים כמו מונופסון, המייצג מצב שבו יש רק קונה אחד למוצר או שירות או אוליגופסון, שבו יש מספר בודד של קונים למוצר או שירות; קרטל, שהיא תופעה דומה ומקושרת של שליטת מספר חברות שביניהן יש הסכמה חלקית; ואוליגופול, שבו יש מספר קטן של מוכרים בשוק, עם או בלי התארגנות קרטלית.

קרן היסוד

קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל היא המוסד הכספי המרכזי לפעולותיה של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל, מרכזת את כל המגביות בחו"ל (למעט ארצות הברית) לאיסוף תרומות לבניין הארץ.

מנכ"ל הקרן הוא גרג מייזל.

רשות הספנות והנמלים

רשות הספנות והנמלים הוקמה בשנת 1961, במקור בשם "רשות הנמלים". תפקידיה העיקריים היו לדאוג ליעילותם של הנמלים בישראל ולהבטיח את פיתוחם התמידי, בהתאמה להיקף תנועת המטענים.

רשות העתיקות

רשות העתיקות היא הגוף האחראי על החפירות הארכאולוגיות ועל אתרי העתיקות במדינת ישראל. כמו כן אחראית הרשות על מתן היתרים מתאימים לביצוע חפירות ארכאולוגיות, על פיקוח אתרי עתיקות וקביעת המדיניות והקריטריונים לטיפול בממצאים.

רשות התאגידים

רשות התאגידים פועלת במסגרת משרד המשפטים ומאגדת את גופי הרישום, הפיקוח והאכיפה הפועלים במשרד: רשם החברות, רשם השותפויות, רשם המשכונות, רשם העמותות, רשם ההקדשות ורשם המפלגות.

רשות התעופה האזרחית

רשות התעופה האזרחית (או רת"א) הוקמה ב-13 במאי 2005 מכוח חוק רשות התעופה האזרחית, תשס"ה-2005, ותפקידה להסדיר ולפתח את נושא התעופה האזרחית בישראל. לרשות מעמד סטטוטורי, והיא החליפה את מינהל התעופה האזרחית שפעל קודם לכן כאגף במשרד התחבורה. מקום מושבה של הרשות הוא באיירפורט סיטי.

בראש הרשות עומד מסוף שנת 2014 יואל פלדשו.

רשות ניירות ערך

רשות ניירות ערך היא רשות סטטוטורית בישראל העוסקת בשמירת עניינו של ציבור המשקיעים בניירות ערך. הרשות הוקמה ופועלת על פי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.

יו"ר הרשות וחבריה מתמנים בידי שר האוצר. מקצת מן החברים ממונים מקרב הציבור ומקצתם מקרב עובדי המדינה. הרשות מעסיקה רואי חשבון, משפטנים, כלכלנים ועובדי מנהל.

הרשות ייסדה, יחד עם לשכת רואי חשבון בישראל, את המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, ומשמשת שותפה שווה בו.

רשות שדות התעופה

רשות שדות התעופה בישראל (מכונה גם בראשי תיבות רש"ת) הוקמה בשנת 1977 כתאגיד סטטוטורי מכוח חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1977, כרשות המופקדת על תפעולם של שדות התעופה האזרחיים העיקריים בישראל. מקום מושבה הוא בנמל התעופה בן-גוריון.

תחרות

תחרות היא פעילות ספורטיבית בידורית בין שני משתתפים או יותר. תחרות היא מצב שתוצאותיו האפשריות נתפסות כניצחון או הפסד.

ישראל מוסדות ממשלתיים בישראל
כלכלה המוסד לביטוח לאומישירות התעסוקה • רשות התחרות • בנק ישראלרשות המסים בישראלרשות ניירות ערךהלשכה המרכזית לסטטיסטיקהמכון התקנים הישראלירשות החברות הממשלתיותהרשות הלאומית להסמכת מעבדותרשות שוק ההון ביטוח וחיסכוןרשות החדשנות סמל מדינת ישראל
תחבורה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכיםנתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה‏ (מע"צ)חברת נמלי ישראלרשות שדות התעופהרשות התעופה האזרחיתרשות הספנות והנמליםרכבת ישראלהרשות הארצית לתחבורה ציבוריתנת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים
אנרגיה ומים רשות החשמלרשות הגז הטבעיהרשות הממשלתית למים ולביובהשירות המטאורולוגי הישראלי
סביבה רשות מקרקעי ישראלקרן קיימת לישראלקרן היסודרשות הטבע והגניםרשות העתיקות
בינוי ושיכון המרכז למיפוי ישראלהרשות הממשלתית להתחדשות עירונית
דת הרבנות הראשית לישראלהרשות הארצית לשירותי דת
תקשורת רשות השידורתאגיד השידור הישראליהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיוהמועצה לשידורי כבלים ושידורי לווייןדואר ישראלרשות לאומית לתקשורת (עתידי) • ארכיון המדינה
חברה רשות השירות הלאומי-אזרחיהרשות לשיקום האסיררשות האוכלוסין וההגירההרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהולהרשות לקידום מעמד האישהמבקר המדינהנציבות פניות ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית
בריאות רשות בתי החולים הממשלתיים (בעבר)
משפטים רשות התאגידיםרשות האכיפה והגבייההרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרורהיחידה הממשלתית לחופש המידעהרשות להגנת הפרטיות
חינוך המועצה להשכלה גבוהה
ביטחון פנים שירות בתי הסוהרהרשות הארצית לכבאות והצלההרשות להגנה על עדיםרשות חירום לאומית (בעבר)
ביטחון רשות מעברים יבשתייםהרשות לפינוי מוקשים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.