רקמת תאים

רקמת תאים היא צבר תאים וחומרים בין-תאיים בעלי מוצא, תפקוד ומבנה משותפים, האחראים על ביצוע פעולה מסוימת או יותר. בגופי יצורים מורכבים קיימים ארבעה סוגי רקמות עיקריים: רקמת עצב, רקמת שריר, רקמת אפיתל ורקמת חיבור. המונח רקמה מתייחס בלעדית ליצורים רב-תאיים, שכן רק בהם קיימים סוגים רבים של תאים. בגוף האדם, למשל, קיימים 260 סוגי רקמות. גם נוזלים המכילים תאים נחשבים כרקמות; הדוגמה הידועה ביותר לכך היא הדם, הנחשב לסוג של רקמת חיבור.

הרקמה מהווה את אחת הרמות בהיררכיה המבנית של יצורים. הרמה הנמצאת מתחת לרקמה היא רמת התאים, ואילו הרמה הנמצאת מעל לרקמה היא רמת האיברים. קבוצת רקמות הפועלות במשותף לצורך מילוי תפקיד מסוים ומצויות בסמיכות אחת לשנייה - מהוות איבר. הענף בביולוגיה החוקר את הרקמות נקרא היסטולוגיה.

Plant cell type sclerenchyma fibers
דוגמה לרקמה: חתך רוחב בסקלרנכימה של צמח, רקמה קשה שתפקידה לייצב ולתמוך.

סוגי רקמות

רקמת אפיתל

רקמת האפיתל (ציפוי) עשויה הרבה תאים צמודים שביניהם חומר בין תאי (Matrix) שמדביק את התאים. באפיתל יש הרבה תאים ומעט חומרים בין-תאיים. איברים שונים, ובהם העור, האיברים החלולים וכלי הדם, מצופים ברקמת אפיתל. קיימים שני סוגי אפיתל, ומחולקים גם לקטלוג משני. הסוגים העיקריים הם אפיתל חד-שכבתי (Simple Epithelium) ואפיתל רב-שכבתי (Stratified Epithelium), שהם אפיתלים השונים בכמות השכבות המרכיבות אותם.

אפיתל חד-שכבתי

מורכב משכבה אחת של תאים. ישנם 5 סוגים של אפיתל חד-שכבתי, המשתנים במבנה של התאים ותפקודם.

אפיתל חד-שכבתי שטוח (קשקשי, Simple Squamous Epithelium) מצפה את דופן הנימים והנאדיות. האפיתל הזה מורכב משכבה דקה שמאפשרת מעבר של גזים, ובכך חילוף חומרים וחדירת חמצן דרך הנאדיות והנימים. האפיתל החד-שכבתי המרובע (Simple Cuboidal Epithelium), מורכב מתאים בצורת ריבוע, הנמצאים בצינורות של בלוטות. האפיתל החד-שכבתי העמודי (Simple Columnar Epithelium) מורכב מתאי אפיתל מוארכים. בין תאי האפיתל נמצאים תאי גביע שמטרתם להפריש ריר (Mucus). רקמת אפיתל מצופה ריר נקראת רירית. אפיתל מסוג זה נמצא בקיבה, והריר הוא שמגן על דופן הקיבה מפני החומציות ומיצי העיכול שהיא מפרישה לפירוק חלבונים. כאשר אין ריר שמגן על הקיבה, החומצה גורמת נזק לדופן הקיבה, מצב המכונה כיב קיבה (Ulcer).

האפיתל החד-שכבתי העמודי הריסני (Simple Columnar Ciliated Epithelium) מורכב מתאי אפיתל מוארכים שביניהם נמצאים תאי גביע. בקצה התאים נמצאים מבנים דמוי-ריסים. רקמת אפיתל מסוג זה נמצאת בחצוצרות. הריר שמופרש על ידי תאי הגביע תופס את הביצית, והריסים מניעים אותה אל עבר הרחם.

רקמת אפיתל דמוי רב-שכבתי עמודי ריסני היא בעלת אותו תפקוד כמו הרקמה הקודמת (עמודי ריסני). ההבדל בין הרקמות הוא במבנה הרקמה. ברקמה זאת גרעיני תאי האפיתל נמצאים בחלקו העליון ובחלקו התחתון של התאים לסירוגין, מה שמקנה להם מראה הדומה לרקמה רב-שכבתית. רקמת אפיתל מסוג זה נמצא בקנה הנשימה במטרה לסנן את הפיח. הפיח נדבק לריר, ובאמצעות הריסים הוא נדחף החוצה עם הריר.

אפיתל רב-שכבתי

רקמת אפיתל המורכבת מהרבה שכבות של תאי אפיתל. השכבה מכונה לפי השכבה העליונה של התאים המרכיבים אותה. קיימים שני סוגים, אפיתל רב-שכבתי שטוח (קשקשי, Stratified Squamous Epithelium) ואפיתל רב-שכבתי משתנה (Stratified Transitional Epithelium). רקמת אפיתל רב-שכבתי שטוח (קשקשי) היא רקמה המורכבת מתאי אפיתל מרובעים שנדחפים כלפי מעלה ונעשים שטוחים. רקמה זאת מרכיבה את האפידרמיס של העור. לעומת זאת, אפיתל רב-שכבתי משתנה מרכיב את אפיתל המעבר. האפיתל הרב-שכבתי המשתנה מורכב מתאים עגולים בעלי יכולת התמתחות. בעת מתיחה הם נעשים שטוחים. רקמת תאים זו מצויה בדופן של שלפוחית השתן.

רקמת חיבור

רקמות חיבור הן רקמות המורכבות ממעט תאים ומהרבה חומר בין-תאי. קיימים ארבעה סוגי רקמות כאלה, רקמת חיבור אוורירית, רקמת שומן, רקמת חיבור קומפקטית עם סיבים מסודרים (פיברוטית) ורקמת חיבור קומפקטית עם סיבים לא מסודרים. רקמת חיבור אוורירית מורכבת מפיברובלסטים (Fibroblasts), המפרישים חומר בין-תאי ומסיבים, שהם מבנים מוארכים של חלבונים. השרשראות הארוכות מכונות קולגן והשרשראות הקצרות מכונות סיבי אלסטין. רקמה זו היא אוורירית, ומכאן שמה, וממלאת מרווחים בין איברים. רקמת שומן היא רקמה אוורירית בה יש תאי השומן (אדיפוציטים), ונמצאת בתת-עור ובין איברים (למשל בין איברי מערכת העיכול).

רקמת חיבור קומפקטית עם סיבים מסודרים (פיברוטית) מורכבת מכמות סיבים גדולה. רקמה זו היא בעלת מבנה מאורך של סיבים מקבילים. המבנה מאפשר הימתחות. רקמה זו נמצאת בגידים, ברצועות ובקופסאות מפרקים. לעומתה, ברקמת חיבור קומפקטית עם סיבים לא מסודרים, שגם היא רקמה דחוסה, הסיבים לא מסודרים בצורה מקבילה. רקמה זו נמצאת בשכבת הדרמיס של העור.

רקמת עצב

Human nervous tissue
רקמת עצב

רקמת העצב מורכבת מנוירונים (Neurons) ומתאי גלייה. הנוירונים קולטים ומעבירים אותות בצורה חשמלית. הנוירון מורכב מאקסון, מגוף תא ומדנדריט, הנמצא בצד השני של התא ביחס לאקסון. הגירוי החשמלי עובר מהדנטריט לאקסון, שיכול להתחבר לדנטריט של נוירון אחר, לתא שריר או לבלוטה. נקודת החיבור של הנוירון מכונה סינפסה (Synapse). תאי גלייה הם תאים שלא מעבירים גירוי חשמלי, אך בעלי תפקיד חשוב בתחזוקה ובשמירה על ההומאוסטזה של מערכת העצבים.

רקמת שריר

Illu muscle tissues
דוגמאות לרקמת שריר

רקמת שריר היא רקמה הכוללת הרבה תאי שריר ומבצעת התכווצות. תאי השריר, שהם סיבים ארוכים, מחולקים לרצוניים וללא-רצוניים. סיב השריר מורכב משני סיבי חלבונים עיקריים, מיוזין ואקטין, שמאפשרים את ההתכווצות של השריר.

רקמת סחוס

רקמת הסחוס דומה לרקמות חיבור. היא מורכבת ממעט תאים (כונדרוציטים) ומהרבה מטריצה חוץ-תאית. קיימים שלושה סוגי סחוס, סחוס הייליאני, סחוס פיברוטי וסחוס אלסטי. הסחוס ההייליאני מורכב ממעט סיבים. סחוס זה נמצא במפרקים של הידיים והרגליים, בחיבור הצלעות לסטרנום, באף ובקנה הנשימה. הסחוס הפיברוטי לעומת זאת מורכב מהרבה סיבים ארוכים (בעיקר קולגן). הסחוס הפיברוטי נמצא בדיסקים הבין-חולייתיים ובמניסקוס במפרק הברך. הסחוס האלסטי מורכב מהרבה סיבים אלסטיים שמקנים גמישות ומעט סיבי קולגן, והוא נמצא באוזן ובגרון (אפיגלוטיס).

רקמת עור

העור משמש להגנה, לחישה, למאגר אנרגיה (שומן) ולמניעת התייבשות. זהו איבר החישה הגדול ביותר בגוף (מעוצבב בהרבה קולטני תחושה). הוא מורכב משלוש שכבות, אפידרמיס, דרמיס ותת-עור. האפידרמיס זו השכבה העליונה ביותר, והיא קשה בגלל הימצאות של קרטין. הדרמיס זו השכבה האמצעית, ובה יש את הבלוטות, זקיקי השערות, כלי הדם והעצבים. אחת הדרכים למניעת התייבשות של העור היא ויסות כלי דם בעור, בעזרת הרחבתם בחום והתכווצותם בקור. השכבה התחתונה ביותר, תת-העור, היא שומנית ומכילה את בלוטות הזיעה, העוזרות למניעת ההתייבשות. בנוסף, השערות מתרוממות כדי ללכוד אוויר וליצור שכבה מבודדת מבחינת החום. פעולה זו יעילה בבעלי חיים שעירים, אך אינה יעילה בבני אדם.

אלוגרפט

אלוגרפט הוא רקמת תאים או איבר מושתלים שנלקחו מתורם מאותו המין, אך שאינו קשור גנטית לנתרם. ברובן המוחלט של השתלות איברים ורקמות נעשה שימוש באלוגרפטים.

רקמת תאים או איבר מושתלים שנלקחו מגוף הזהה לחלוטין מבחינה גנטית לזה של הנתרם נקראים איזוגרפט. השתלה של רקמה ממקום אחד לאחר באותו הגוף, כמו השתלת עור, נקראת אוטוגרפט. איבר מושתל הנלקח מתורם ממין אחר נקרא השתלה שלא מבן-מינו או קסנוגרפט.

אלוגרפטים וקסנוגרפטים יזוהו על ידי מערכת החיסון של הנתרם כגופים זרים ולכן יותקפו על ידה בתהליך הנקרא דחייה. תהליך זה אינו מתרחש באוטוגרפטים ואיזוגרפטים למרות שבהשתלות שבין תאומים זהים נעשה שימוש בחומרים המדכאים את מערכת החיסון למקרה שאין התאמה גנטית מוחלטת ביניהם.

אנדותל

אֶנְדּוֹתֵל (לעיתים אֶנְדּוֹתֶלְיוֹן; Endothelium) הוא רקמת תאים המרפדת את פני השטח הפנימיים של כלי הדם והלימפה ומגשרת בין תוכן הכלי לסביבתו. הרקמה מצויה לכל אורך מחזור הדם, מהלב ועד הנימים, ותפקידיה כוללים סינון נוזלים, למשל בכליות ובכלי הדם, גיוס נויטרופילים והעברת הורמונים. תאי האנדותל המצויים במשטחי פנים חדרי הלב נקראים אנדוקרדיום (Endocardium).

רקמת האנדותל נחשבת לסוג של אפיתל מיוחד, אף שהיא אינה משטח חיצוני, אלא משטח פנימי. יחד עם זאת, מכיוון שמקורם של תאי האנדותל הוא במזנכימה, שהם הם מכילים וימנטין ואינם מכילים קרטין ומכיוון שהם מציגים תופעות פתולוגיות השונות מתאי אפיתל אחרים, פתולוגים אינם מחשיבים רקמה זו לאפיתל אלא לסוג של רקמת חיבור.

ביוריאקטור

ביוריאקטור (מאנגלית: Bioreactor; ביוֹ - ביולוגיה, ריאקציה - תגובה) הוא מונח המתאר מתקן או מערכת ייצור או הנדסה, המיועדים לסביבה של פעילות ביולוגית. לדוגמה, בהנדסת תאים, ביוריאקטור הוא המתקן המשמש לגידול תאים או רקמת תאים בתהליך של תרבית תאים. בתעשיות כימיות ובטיהור שפכים נעשה שימוש ברקמה ביולוגית לצורך הפעלת תהליכים כימיים רצויים.

גידולי הריאה

גידולי ריאה הם גידולים בריאה הנובעים מהתחלקות לא תקינה של רקמת תאים. קיימים גידולים שפירים, אך רוב גידולי הריאה המוכרים לרפואה הם ממאירים ומכונים "סרטן הריאה", והם בין גורמי התמותה הראשיים בעולם המערבי, הן אצל גברים והן אצל נשים.

הנדסה ביו-רפואית

הנדסה ביו-רפואית היא ענף הנדסי רב-תחומי המשלב מספר תחומים מדעיים (ביניהם: הנדסה, פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, מדעי המחשב, ביולוגיה, רפואה, אלקטרוניקה ואופטיקה) על מנת לספק פתרונות הנדסיים לבעיות רפואיות, לתכנן ולפתח מכשור רפואי ולחקור בעיות מתחומי מדעי החיים והרפואה לתועלת ולרווחת האדם.

הנדסת רקמות

הנדסת רקמות מוגדרת כשילוב טכניקות בין תאים חיים, הנדסה וחומרים על מנת לשפר או להחליף פונקציות ביולוגיות.

הנדסת רקמות מאפשרת יצירת רקמת תאים חיה מחוץ לגוף מתרביות תאים, שתאפשר כנראה בעתיד החלפת איברים חולים או פצועים באיברים בריאים ללא צורך בתרומת איברים.

בזמן שרוב ההגדרות של הנדסת רקמות מכסות שימושים רבים, בפועל השימוש במונח מתייחס לרוב ליישומים שמטרתם לתקן או להחליף חלקים או רקמות שלמות. (לדוגמה, עצמות, סחוס, כלי דם, שלפוחית השתן, עור). לרוב, הרקמות דורשות מאפיינים מכנים ומבנים ספציפיים על מנת לתפקד כראוי.

המונח גם משמש למאמצים המושקעים ביצירה של פונקציות ביוכימיות באמצעות תאים הנמצאים בתוך סביבה מלאכותית (לדוגמה לבלב או כבד מלאכותיים). לפעמים משתמשים במונח "רפואה רגנרטיבית" להגדיר הנדסת רקמות, אף על פי שרפואה רגנרטיבית שמה יותר דגש על השימוש בתאי גזע ביצירת הרקמות.

הסתיידות

הסתיידות היא תהליך בו יונים של סידן ומגנזיום מתגבשים על פני משטח או רקמת תאים בגוף החי.

זיז (אנטומיה)

זיז (באנגלית Process) באנטומיה הוא בליטה או התפתחות מגוף גדול יותר אחר. דוגמה לזיז היא הזיז הווי של הלסת התחתונה.

חיים

חיים הם מאפיין המבדיל ישויות חומריות המקיימות תהליכים ביולוגיים (ונקראות יצורים או אורגניזמים) מיישויות חומריות אחרות. קיימות צורות שונות של חיים, כגון צמחים, בעלי חיים, פטריות, פרוטיסטים, ארכאנים וחיידקים. הקריטריונים להגדרת חיים יכולים לעיתים להיות מעורפלים ויכולים להגדיר או לא להגדיר נגיפים, וירואידים או חיים סינתטיים פוטנציאליים כ"חיים". ביולוגיה היא ענף המדע העוסק בעולם החי.

מח עצם

מֵחַ עצם (ידוע גם כמֹחַ עצם או לְשַׁד העצמות) הוא הרקמה הממוקמת בחלק הספוגי של העצם, ובה נוצרים תאי מערכת הדם: תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות דם. משקל רקמה זו מהווה כ-4% ממשקל גוף האדם, ולכן היא אחת הרקמות הגדולות בגוף.

מיקרוטום

מיקרוטום (באנגלית: Microtome) הוא מכשיר לחיתוך רקמות המשמש במחקר הביולוגי.

המיקרוטום כולל סכין פלדה חדה ביותר אשר נעה מעלה ומטה באמצעות מנוע חשמלי. הדגימה לחיתוך מקובעת בפרפין; החיתוך במיקרוטום מפיק יריעות דקות של רקמת תאים (עוביין בין 2 ו-25 מיקרומטר). את יריעות הרקמה מניחים לאחר מכן על גבי משטח זכוכית לשם צפייה תחת המיקרוסקופ. המיקרוטום משמש לעיתים קרובות בהיברידיזציה באתר.

תהליך הקיבוע אורך זמן רב (כ-16 שעות); לחלופין ניתן להקפיא את הרקמה לפני חיתוכה ולחתכה כשהיא קפואה. תהליך זה חוסך זמן רב (הוא אורך מספר דקות) ומשתמשים בו לעיתים קרובות ברפואה, כשנדרשת אבחנה מהירה בזמן ניתוח, למשל.

מכשירי אולטרה-מיקרוטום מסוגלים לבצע חיתוכים ברוחב של 60 ננומטר. הלהב במכשירים אלו עשוי יהלום או זכוכית. חיתוכים אלו משמשים להכנת דגימות לצפייה במיקרוסקופ אלקטרונים.

מכשירי מיקרוטום לייזר משתמשים בקרן לייזר במקום בסכין. במכשירים אלו, אשר פותחו לאחרונה והם יקרים מאוד, אין צורך בהכנה מיוחדת של הרקמה.

המיקרוטום הוא מהמכשירים המסוכנים ביותר במעבדה; חוסר זהירות ואי-הקפדה על הנהלים מביאים לפציעות חמורות.

הפיזיולוג והאנטומיסט הצ'כי יאן אוונגליסטה פורקינייה נחשב לפעמים לראשון שהשתמש במיקרוטום.

ממברנה ביולוגית

ממברנה ביולוגית היא קרום העוטף מבנה ביולוגי, כמו התא ומבנים תוך תאיים, ומשמש כמחסום בין המבנה הביולוגי לסביבתו. רובן המוחלט של הממברנות הביולוגיות עשויות על שלד של דו-שכבה ליפידית המכיל בתוכו חלבונים הנקראים חלבוני ממברנה. ממברנות שאינן מבוססות על דו-שכבה ליפידית נמצאות בחלק מהחיידקים הקדומים, בהם יש שכבה יחידה של ליפידים בעלי שני "ראשים", אחד בכל קצה של "זנב". ממברנה ביולוגית אינה סימטרית, הן בהרכב השומנים והן בהרכב החלבונים, ובעלת מטען חשמלי.

מריסטמה

מריסטמה היא רקמת תאים מיוחדת בצמחים המכילה תאים בלתי ממויינים בה מתרכזת הגדילה של הצמח. תאי מריסטמה מאפשרים התפתחות של כלל איברי הצמח.

בשונה מרוב בעלי החיים, שגדילתם מוגבלת לשלב התפתחותי צעיר, צמחים ממשיכים לגדול כל חייהם. זאת מכיוון שגדילה של צמחים מתרכזת באזורים מיוחדים של הצמח – המריסטמות. כמעט כל חלוקות התאים מתבצעות באזור זה של הצמח. בצמחים צעירים, רוב הפעילות תתרכז במריסטמות הקודקודיות, הממוקמות בקצוות הנצר והשורש ומאפשרות התארכות של הצמח. בצמחים מעוצים ישנה חשיבות רבה גם למריסטמות הלאטרליות המאפשרות את גדילת הצמח בהיקפו.

תאים מריסטמטים מתחלקים בתדירות גבוהה יחסית, כאשר חלק מהתאים החדשים ימשיכו להתמיין עד ליצירת רקמות ואיברים חדשים, ואילו חלקם ישארו מריסטמטיים ויאפשרו המשך של הגדילה. תאים אשר שומרים על היכולת להתמיין נקראים בצמחים באופן מסורתי "תאים איניציילים" (initial cells), אך כיום מקובל יותר להשתמש במונח תאי גזע, לאחר שהראו שפעילותם דומה מאוד לזאת של תאי גזע בבע"ח.

עלה

עלה הוא איבר בצמח, המשמש בעיקר לקליטת אור בתהליך הפוטוסינתזה. לעיתים לעלה תפקידים נוספים; באזדרכת מצויה, למשל, משמשים העלים גם כקוטלי חרקים.

פילי

במיקרוביולוגיה, פִּילִי (באנגלית: יחיד - Pilus, רבים - Pili, בתרגום מלטינית: שיער) הן שלוחות חלבוניות קצרות, דמויות ריסונים, הממוקמות על גבי קרום התא של חיידקים גראם-חיוביים וגראם-שליליים. שלוחות אלה, שמורכבות מחלבונים הקרויים פִּילִינִים (Pilins), קצרות במידה ניכרת מהשוטונים ומטרתם לאפשר לחיידקים להצמד אחד לשני, לרקמת תאים ולמשטחים מלאכותיים (קתטרים), לבצע תנועת גלישה-החלקה, וקוניוגציה.

על פני הפילי נמצאים קולטנים שחלקם מהווים אתרי הצמדות לבקטריופאג'ים.

פימבריה (בקטריולוגיה)

פִימְבְּרִיָה (באנגלית: יחיד - Fimbria, רבים - Fimbriae, בתרגום מלטינית: גדילים. מוכרים גם בתור: Common pili) הן שלוחות חלבוניות קצרות דמויות ריסונים וזיפונים הממוקמות על גבי קרום התא של חיידקים גראם-חיוביים, גראם-שליליים ובסוגי ארכאונים מסוימים. שלוחות אלה קצרות ודקות במידה ניכרת מהשוטונים ומטרתם היא לאפשר לחיידקים להצמד אחד לשני, לרקמת תאים ולמשטחים מלאכותיים, דוגמת קתטרים ומסתמי לב. בשל גודלן הקטן ניתן לצפות בפימבריה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים בלבד.

צלקת

צלקת היא סימן או מבנה ויזואלי הנוצר כתוצאה מתהליך ביולוגי של ריפוי פצע בעור או בכל רקמת תאים אחרת.

רקמת צלקת איננה זהה לרקמה אותה היא מחליפה, והיא בדרך כלל בעלת איכות תפקודית נמוכה יותר. צלקות בעור למשל פחות חסינות מול קרינה אולטרה-סגולה (UV). בנוסף, בלוטות זיעה, מלנוציטים וזקיקי שיער אינם מתפתחים ברקמה התחליפית. התקפי לב גורמים ליצירת צלקות בשריר הלב, אשר בתורן מביאות להיחלשותו של השריר ולאפשרות לכישלונו (המתבטא באי-ספיקת לב גדשתית). מצד שני, ישנן רקמות תאים המסוגלות להתאחות ללא כל הידרדרות מבנית או תפקודית. רקמת עצמות, למשל, עשויה להיות חזקה יותר מבחינה מבנית לאחר איחוי שבר.

קדם

קַדָּם או מקדם (באנגלית: Promoter; בתעתיק לעברית לעיתים, במיוחד בעגה המדעית: פרוֹמוֹטר) הוא אזור המצוי ב-DNA של כל היצורים החיים, אליו מתקשר ה-RNA פולימראז ובכך מאפשר את תחילתו של תהליך השעתוק - בניית גדיל RNA המבוסס על תבנית ה-DNA.

כמעט כל גן מכיל קדם בתחילתו (כלומר, באזור 5' שלו). רצף הנוקלאוטידים של הקדם מאפשר היצמדות יעילה של RNA פולימראז, האנזים המבצע את תהליך השעתוק. בנוסף נצמדים לקדם לעיתים קרובות גורמי שעתוק - חלבונים המעודדים או מעכבים את היצמדות ה-RNA פולימראז אל הקדם ובכך מווסתים את תהליך השעתוק ואת התוצאה שלו - סינתזת חלבונים בתא. לעיתים קרובות נצמדים גורמי השעתוק אל גורמי שעתוק אחרים שכבר צמודים אל הקדם.

רוב הקדמים מחולקים למספר אזורים מוגדרים. רצף הנוקלאוטידים באזורים אלו השתמר היטב במשך ההתפתחות האבולוציונית, ואזורים מקבילים בקדמים של יצורים שונים מראים תאימות רבה. במקרים רבים נעזרים החוקרים בקדמים לשם זיהוי מיקומם של גנים. זיהוי זה מתאפשר בשל קיומם של רצפים דומים בפרומוטורים של כל האורגניזמים, למשל קופסאות 'TATA' ו'CAT', שהן חזרות של רצף נוקליאוטידים אילו. רצף הנוקלאוטידים בעשרות אלפי הגנים השונים (כ-25,000 גנים בגנום האדם, למשל) שונה מאוד מגן לגן, ובהתחשב בעובדה שרק מיעוט זעום מהגנום מוקדש לגנים המקודדים לחלבונים, הרי שקיים קושי ניכר במציאתם. באמצעות זיהוי רצפים המתאימים לאזורים המוגדרים של הקדם ניתן לחזות שברוב המקרים מדובר בתחילתו של גן.

שער

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.