רציונליזם

רציונליזם (בעברית: שכלתנות) הוא מונח בפילוסופיה שלו מספר משמעויות:

  1. רציונליזם היא התנהגות המקדמת את מטרותיו של האדם, המטרה אינה נקבעת בהכרח באופן מושכל, אולם המבחן הרציונלי בודק אם הפעולה שננקטה מקדמת את אותה מטרה בצורה האידיאלית או לא[1].
  2. הגישה העומדת בבסיס הפילוסופיה המערבית המודרנית, היא גישה שונה מגישתו של רנה דקארט - ה"רציונליזם הטהור", שלפיו ניתן להכיר את המציאות גם על ידי השכל והלוגיקה, אלא גישה המשלבת בין "הרציונליזם הטהור" של דקארט לבין אמפיריציזם של דייוויד יום, לפיו החושים והניסיון הם מקור הידע היחיד. לפי הגישה המשלבת, האדם מבסס את הנחות היסוד שלו על תצפיות אמפיריות ומשתמש בהיגיון דדוקטיבי על בסיס אותן הנחות. את הגישה הזאת נהוג לכנות - נאו-רציונליזם.
  3. אסכולה בפילוסופיה המערבית הגורסת כי מותר ואף צריך להניח קיומן של ישויות, תופעות וידע באמצעות היקשים לוגיים המתבססים על ידע קיים בצורה א-פריורית. מקובל לראות באסכולה הזאת אסכולה מנוגדת לאמפיריציזם, שעל-פיו מותר להניח קיומן של ישויות ותופעות רק על-פי התנסות ישירה. אסכולת הרציונליזם גורסת גם כי חלק מהידע שיש לאדם הוא מולד, וזאת בניגוד לאסכולת האמפיריציזם שעל-פיה כל הידע נלמד מן הניסיון.

הגדרה

הרציונליזם הוא זרם פילוסופי הטוען באופן כללי, שהידע והמושגים שלנו אינם תלוים בניסיון החושים. הרציונליזם במילים אחרות הוא חופש המחשבה - אידאולוגיה המאפשרת חשיבה לאדם וקוראת לו להשתמש בשכלו הישר וטוענת ששכלו הוא הכלי החזק ביותר בטבעו. הרציונליסטים טוענים שהידע שלנו הוא הרבה יותר גדול מהידע שהחושים שלנו מסוגלים לקלוט ולרכוש. "תוספת" ידע זה נובע, בדרך זו או אחרת, מתוכנו, מהחשיבה שלנו. זרם זה מנוגד לזרם האמפיריציזם הטוען שהידע שלנו נובע רק (או לפחות, ברובו) מניסיון החושים.

התזות הרציונליסטיות

ישנן 3 תזות המסבירות את דרך פעולתו של רציונליסט:

  1. תזת האינטואיציה-דדוקציה - לפי השקפה זו, בתחום מסוים X כלשהו, אנו רוכשים ידע בדרך האינטואיציה. פירושו שחשיבה אינטלקטואלית באותו תחום, בעזרת השכל הישר והרציונלי שלנו, גורמת לנו לצבירת ידע אינטואיטיבי בתחום X. ידע זה נראה לנו כאמיתי ואנו גם מאמינים באמונה שלמה באמיתותו. מתוך האמיתות האינטואיטיביות האלו, בדרך של דדוקציה, אנו מגיעים למסקנות שנובעות מהאמיתות בדרך לוגית, במילים אחרות - מגיעים לידע. דרך דדוקטיבית פירושה - הסקת מסקנות, בדרך לוגית, מתוך הנחות אמיתיות שהנחנו בהתחלה (אלו הן האמיתות האינטואיטיביות). אם ההנחות אמיתיות והדרך הלוגית תקפה, בהכרח גם המסקנות (קרי, הידע הסופי) תהיינה אמיתיות. הידע שאנו רוכשים בדרך זו מכונה ידע א-פריורי, כלומר ידע שנרכש ללא קשר לניסיון החושים. ישנן דרגות שונות של "קיצוניות רציונליסטית" - מאלו שטוענים שידע א-פריורי זה הוא אמיתי תמיד ולחלוטין עד לאלו שסבורים שבדרך זו יש גם אפשרות לטעות ולהגיע לאמת שאינה מוחלטת אלא הסתברותית וסבירה.
  2. תזת הידע המולד - לפי השקפה זו האדם הוא יצור רציונלי ועל כן הוא נולד עם ידע א-פריורי. ידע מולד זה לא נוצר בדרך אינטואיציה-דדוקציה ולא בעזרת ניסיון החושים אלא הוא פשוט חלק מטבע האדם (דעה הומניסטית) או ידע שהונחל לאדם על ידי האל (דעה דתית) או נרכש בדרך אבולוציונית של ברירה טבעית (דעה מדעית).
  3. תזת המושגים המולדים - לפי השקפה זו אנו לא נולדים עם ידע א-פריורי אלא עם מושגים (CONCEPTS) מולדים, כלומר לא נרכשים על ידי הניסיון. מושגים מולדים אלו, יכולים, בדרך של חשיבה אינטלקטואלית, לגרום לרכישת אינפורמציה וידע.

הרציונליסטים משתמשים בלפחות אחת מהתזות האלו בנוסף לעקרונות הבאים:

  1. ההכרח הרציונלי - האומר שאת כל הידע שרכשנו בעזרת התזות האלו לא יכולנו לרכוש בדרך אחרת, למשל ניסיון החושים.
  2. עליונות הרציונליות - הידע הנרכש בדרך רציונליסטית תמיד עולה על כל ידע שנרכש בדרך הניסיון. לדוגמה, דקרט טוען שידע א-פריורי תמיד מעל לכל חשד של טעות בעוד ידע ניסיוני יכול להיות מוטעה היות שגם חושינו יכולים לטעות. אפלטון אומר שידע א-פריורי עולה מטפיזית (הוא נצחי, מושלם, בלתי משתנה וכו') על ניסיון החושים.

ביקורת הרציונליזם

הביקורת העיקרית נגד הרציונליזם נובעת מזרם האמפיריציזם הטוען שכל הידע שלנו נובע מניסיון חושינו. באופן שטחי ולא לגמרי מדויק, נוהגים לחלק קבוצה של פילוסופים חשובים של המאות 17–18 לקבוצת הרציונליסטים - דקרט, שפינוזה ולייבניץ בני היבשת האירופית וקבוצת האמפיריציסטים - לוק, ברקלי ויום הבריטים.

האמפיריציסטים טוענים שאם כבר אינטואיציה-דדוקציה יכולה להביא לידע, זה יהיה רק ידע בנושאים של עולמנו הפנימי כמו אמונות דתיות, עקרונות מוסר וכו' ולא ידע הנוגע לעולם החיצוני לנו כמו עולם הטבע. דקרט אומר שדרך האינטואיציה-דדוקציה אנו יכולים לדעת שאלוהים קיים, שהוא יצר את העולם, שיש הבדל בין גוף לנפש ושסכום זוויות המשולש 180 מעלות. אנחנו מאמינים לחלוטין בידע זה, הוא ממשיך, ולאמונה כל כך מלאה לא היינו יכולים להגיע רק דרך ניסיון החושים. הרי החושים יכולים לטעות, להיות חלק מחלום, משגעון או ממניפולציות של שד (דימון) רע. האמפיריציסטים טוענים שאין שום דרך להוכיח את נכונות האינטואיציות שלנו. שגעון ו"שדים רעים" יכולים לגרום שגם האינטואיציה תטעה. דקרט טוען שהאינטואיציה תמיד אמיתית כי אלוהים ערב לאמיתותה. אם כך, עונים המתנגדים, נכשל דקרט כשל לוגי מעגלי - אלוהים ערב לאמיתות האינטואיציה הקובעת שאלוהים קיים. בנוסף, תהליך אינטואיטיבי-דדוקטיבי דורש מאמץ רב של זיכרון וכידוע, לא תמיד ניתן לסמוך באופן מוחלט על הזיכרון. לייבניץ אומר שחושים מספקים לנו מידע ואמת רגעיים בלבד לגבי התחום הנחקר ואנו לא יכולים לקבוע אמת כללית על סמך רגעים אקראיים אלו. האמת המלאה והכללית נקבעת רק בדרך האינטואיציה שאינה תלויה ברגעיות החושים אלא היא כוליות בפני עצמה. לייבניץ מוסיף ואומר שבתחומים כמו מתמטיקה או גאומטריה, המושגים והעקרונות מולדים. שום ניסיון אמפירי לא יכול להביא אותנו לעקרונות אלו. בתחומים אחרים כמו מוסר, שיפוט, מטפיזיקה ולוגיקה הידע נרכש בדרך אינטואיטיבית. ניתן כאן לראות את אחת החולשות החשובות של הדעה הרציונליסטית. רציונליסט מאמין באמונה שלמה שהידע שלו שהושג בדרך האינטואיציה, הוא אמיתי. האם הוא יכול להוכיח זאת ללא שום שימוש אמפירי? אתה יודע אינטואיטיבית שגוף אדום לא יכול להיות כחול באותו הזמן ושאם גוף נמצא במקום A הוא לא יכול להמצא באותו הזמן, גם במקום B. אך האם תוכל להגיע לעקרון הראשון ללא ידע אמפירי על האדום והכחול? ( יש המנסים לפתור בעיה זו באומרם שהרציונליסט יודע אינטואיטיבית מה חייב להיות ללא קשר הכרחי למה שישנו במציאות - כלומר אני יודע אינטואיטיבית שאדום שונה מכחול ושגוף לא יכול להיות דבר אחד ודבר שונה באותו זמן, על כן לא יכול להיות אדום וכחול באותו הזמן. זאת ללא קשר אם אני יודע מה זה כחול או אדום). אך אני יודע אינטואיטיבית שגוף לא יכול להיות בשני מקומות שונים באותו הזמן ואני משוכנע באמיתות עקרון זה. אך מכניקת הקוואנטים אומרת אחרת ואז יש שתי אמיתות, אחת אינטואיטיבית ואחת אמפירית המנוגדות ביניהם. אזי או שאחת מהן היא שקרית - ואיך אקבע איזו היא השקרית?-או ששתיהן נכונות ואז נוצר כאן כשל לוגי.

יום מסכים שישנם תחומים רבים שבהם הידע הוא אינטואיטיבי - מתמטיקה, אלגברה, גאומטריה, לוגיקה, אתיקה, אסתטיקה, מטפיזיקה ועוד. אך תחומים אלו עוסקים ביחסים בין מספרים וזוויות, רגשות, דעות, טעם, שיפוט ערכי וכו' ולא בעולם ממשי. בכל התחומים האלו המשפטים יסודם בטאוטולוגיה (Tautology), כלומר, משפטים שגם אם הם אמיתיים, הם אינם נותנים שום מידע לגבי העולם הממשי ולא ניתנים להוכחה אמפירית. אפלטון ניגש לבעיה בדרך אחרת. הוא מביא סוג של פרדוקס - כשאנו ניגשים לחקור דבר מסוים עלינו לדעת מראש מה בדיוק אנו חוקרים. אך אנחנו לא יכולים לדעת זאת מראש, לפני שחקרנו. אם, מאידך, אנחנו ניגשים לחקירה מבלי לדעת מראש מה אנו בדיוק חוקרים, אז מה נחקור? אפלטון פותר זאת באומרו שיש לנו ידע א-פריורי מולד אך הוא נמצא ברוחנו ובלתי מודע להכרתנו. ידע א-פריורי זה יוסט לכוון הכרתנו על ידי גורם חיצוני היכול להיות גם אחד מחושינו. מכאן נובע שכאשר אנו חוקרים נושא אנחנו לא חוקרים דבר חדש ( שהיה יוצר את הפרדוקס שלמעלה ) אלא מעלים אל ההכרה ידע מולד קודם, שהיה קיים עד עכשיו ברוחנו ומעבר להכרתנו. הרבה מתנגדים היו להסבר זה. מאידך, ברור לכל אחד שיש בנו ידע על העולם החיצון שלא נרכש בדרכי ניסיון או אינטואיציה ולא נישאר אלא לקבל שהוא ידע מולד. הדוגמה הבולטת ביותר היא השפה. אנשים לומדים מילים אך הם מסוגלים ליצור משפטים ומבנים לשוניים מורכבים מבלי שרכשו ידע זה בשום צורה מוקדמת. מכאן שזה ידע מולד.

הרבה מתנגדים לרעיון הידע המולד. אחת הטענות היא שאם יש ידע מולד הוא צריך להיות אוניברסלי. אך אנו יודעים שגם אם נתיחס כמולד לידע שגוף אינו יכול להמצא בשני מקומות שונים באותו הזמן, הרבה ילדים ישללו זאת. אם כך, ידע זה אינו מולד. מנסים לפתור זאת בטענה שאומנם הידע מולד אך הוא אינו חייב "להופיע" ישר בלידה אלא רק בשלב מאוחר יותר בחיים. רגע ה"הופעה" נקבע בדרך אבולוטיבית והתפתחותית ועל כן, בילדים (שעדיין לא הגיעו להתפתחות המתאימה) הידע עדיין לא קיים ודומה במפגרים שהתפתחותם פגומה. העובדה שידע זה נוצר בנו בדרך ארוכה של אבולוציה והתפתחות, היא גם ערובה לאמיתות הידע. אך למרות כל ההסברים הללו, עדיין קיים הקושי הגדול להוכיח מעל לכל ספק שידע מסוים הוא מולד ולא נרכש. מצד שני, אין שום קושי (כמעט) להוכיח את ההפך כלומר שידע מסוים נרכש בדרך ניסיון. אפילו האמונה באלהים אינה הוכחה לידע מולד. לפי דקרט אני יודע מנסיוני שאני סופי (אמות בעתיד) ולא שלם (אינני מסוגל לכל דבר), אך רכישת ידע על סופיות ואי-שלמות מחייב ידע א-פריורי על נצחיות ושלמות (קרי, אלהים). זו לא רק הוכחה לקיום אלהים אלא גם הוכחה שקיומו הוא ידע מולד. אך ישנן תרבויות ואידאולוגיות שאינן מקבלות מושגים אלו ואינן מכירות בקיום אלהים. אם אני שייך לאידאולוגיה זו, הייתכן שיש בי ידע מולד שאני מודע לו אך אני מתכחש לו? יש כאן כשל לוגי.

לפי לוק - האדם נולד כ"לוח חלק" (טאבולה ראסה) שהניסיון ממלא אותו במשך הזמן. לפי לייבניץ - האדם נולד כגוש שייש שהניסיון יפסל אותו במשך הזמן אך ניסיון זה צריך להתחשב בצורתו ההתחלתית ובעורקי השייש המגבילים במידה מסוימת את הפסל הסופי. גורמים אלו הם - כשרונות, נטיות, פוטנציאל ומשכל שהם אינדיווידואליים בכל אדם.

יש הרואים בסיבתיות הוכחה לידע מולד. אני רואה צלחת נופלת לרצפה ונשברת ואני יודע שהצלחת נשברה כי נפלה על הרצפה. דבר זה מחייב ידע מוקדם שלכל תוצאה יש סיבה המקדימה אותה. לוק שולל זאת באומרו שגם הסיבתיות נרכשת בצורת ניסיון היות שבמשך זמן אנו רואים זוגות של פעולות שתמיד כאשר מתרחשת הראשונה בהן, ברגע סיומה מתרחשת גם השנייה. מהנסיון הזה אנו מסיקים שיש סיבות ויש תוצאות.

הרציונליזם בדת היהודית

הניסיון לנסח את עיקרי היהדות בהתאמה לפילוסופיה האריסטוטאלית היה מהלך שהחל בקרב פילוסופים יהודים בספרד כמו הפילוסופים חסדאי קרשקש ויוסף אלבו בעל "ספר העיקרים" והגיע לשיאו הדיסקורסיבי ב"מורה נבוכים". גישתו הרציונלית של הרמב"ם קיבלה ביטוי למשל בסוגיית "ביאת המשיח וימות המשיח"[דרוש מקור]. מגמה זו זכתה לאהדה ולהמשך בקרב מייסדי ספרות ההלכה הספרדים שביקשו ליצור בסיס משפטי שיטתי ומובנה המבוסס על ניסיון אמפירי, המקבל ביטוי נרחב בספרות השאלות והתשובות, מתוך גישה ביקורתית לשיח הבלתי שיטתי-האסוציאטיבי של הדיון התלמודי, הקופץ מדיון לסיפור ומסיפור לאגדה ומאגדה חוזר לדיון, מבלי שהדיון יוביל למסקנה לוגית או להיסק לוגי בסופו. "משנה תורה" להרמב"ם, ו"התלמוד הקטן" של ר' יצחק אלפסי הובילו מהלך עיוני שתכליתו לחולל רדוקציה של מכלול הידע שהצטבר עד זמנם לקודקס חוקים מקיף ולוגי, שהגיע לשיאו ב"שולחן ערוך". הוגה יהודי שהושפע במיוחד מגישות רציונליסטיות הוא הרמב"ם. כמעט כל הגותו של הרמב"ם שוללת הסברים מיסטיים ומחייבת הסברים לוגיים לעקרונות היהדות ולתופעות הטבע. הרמב"ם פעל בצדם של מוסלמים חסידי האסכולות מועתזילה וכלאם והושפע מהם במידה רבה. הוא ניסה להשתמש בשיטתם כדי לנסח את עקרונות היהדות, למשל בספרו מורה נבוכים. אף כי שיטתו של הגאון מווילנה הייתה דומה לשיטתו של הרמב"ם בכך שהשתמש בטיעונים לוגיים וסלד מהסברים מיסטיים לעקרונות היהדות, הוא התנגד לדעותיו של הרמב"ם בספר "מורה נבוכים", ואף כתב כי "הפילוסופיה היטתה את לבבו". מגמה דומה רווחה בקרב אנשי הלכה ופוסקים בארצות אגן הים התיכון, מהיעב"ץ בפאס ועד ר' חיים פלאג'י באימפריה העות'מאנית.

רציונליזם באסלאם

באסלאם היו נפוצות בימי הביניים תורות רצינליסטיות של הכלאם כמו המועתזילה. חסידי התורות האלה הושפעו מאוד מהפילוסופיה היוונית, בפרט מכתבי אפלטון ואריסטו שתורגמו לערבית, וניסו לבסס את עקרונות האסלאם על הלוגיקה היוונית.

בנצרות

הנצרות מתבססת במידה רבה על תאולוגיה, כלומר על ניסוח לוגי של עקרונות הדת. התאולוגיה נבדלת מהרציונליזם הפילוסופי המודרני בהנחות היסוד שהיא מניחה על העולם. קיומו של האל, למשל, הוא הכרחי בתאולוגיה, ועם זאת, הנוצרים ראו צורך בניסוח לוגי פורמלי של ההוכחות לקיום האל. דוגמה לכך היא ההוכחה שניסח אנסלם מקנטרברי במאה ה-11, המכונה הטיעון האונטולוגי. אנסלם מקנטרברי נחשב למייסד הסכולסטיקה, שהיא שיטה המתבססת בין היתר על לוגיקה ועל דיאלקטיקה כדי להוכיח אמונות ודוגמות.
מרטין לותר שנחשב כמייסד הנצרות הפרוטסטנטית במאה ה-16, התנגד נחרצות להסבר דוגמות ואמונות באמצעים לוגיים. מרטין לותר ידוע באמרתו: "התבונה היא הזונה הגדולה ביותר של השטן" (בגרמנית: Vernunft ... ist die höchste Hur, die der Teufel hat., דרשה בעיר ויטנברג, 17 בינואר 1546). כוונתו של לותר הייתה שהאדם מתפתה להוכחות הגיוניות בשעה שהוא נואש מהאמונה, כשם שגבר מתפתה לזונה כשהוא נואש מאשתו החוקית. אף על-פי כן, תאולוגיה התפתחה גם בנצרות הפרוטסטנטית.

בהומניזם

הומניזם אינו דת, אלא תורת מוסר. יש לו מאפיינים המזכירים דת, בפרט את הדת הנוצרית, אולם הוא אינו מניח את קיומו של האל, כך שאדם יכול להיות הומניסט בין אם הוא מאמין ובין אם הוא אתאיסט. תורת המוסר ההומניסטית היא תורה המבוססת על לוגיקה ועל דיאלקטיקה. מבחינה זו הדיון בעקרונות המוסר בהומניזם דומה לדיונים סכולסטיים. ההומניסטים מאמינים כי עקרונות המוסר נובעים מן השכל האנושי ולא מישות על-אנושית, וכי לפיכך כולם ניתנים לניסוח לוגי.

קישורים חיצוניים וספרות מומלצת

ראו גם

חשיבה רציונלית

האסכולה הרציונליסטית

הערות שוליים

  1. ^ ראו גם דברי פרופ' ישראל אומן, מוסף Markerweek 8 ביולי 2010, עמ' 16
אמפיריציזם

אֶמְפִּירִיצִיזְם (לפי האקדמיה ללשון העברית "נְסוּתָנוּת"; מקור המילה במילה "אמפירי" שמשמעותה תצפיתי) הוא זרם מרכזי באפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) של תקופת הנאורות. על פי האמפיריציזם המקורות היחידים של הידע האנושי הם הניסיון החושי והתצפית המדעית. על פי האמפירציזם כל ידע הוא אפוסטריורי (ידע הנובע מהניסיון) ולכן מה שמכונה "ידע א-פריורי" (שאינו תלוי בניסיון, הנובע מהשכל בלבד) אינו אפשרי. כל ידיעה מקורה או בניסיון או בהסקה אינדוקטיבית (הסקה מאוסף מקרים פרטיים אל הכלל) מן הניסיון. הזרם המקביל והמנוגד לאמפיריציזם באותה תקופה, היה הרציונליזם על פיו הרציו (השכל) הוא מקור הידע האנושי. האמפיריציזם והרציונליזם היו ניסיונות לבנות את הידע האנושי מאפס, גישה רדיקלית זו איפיינה את הפילוסופיה של תקופת הנאורות שבהשפעת המהפכה הקופרניקאית דחתה את כל הפילוסופיות שקדמו לה. שלושת ההוגים המרכזיים של האמפיריציזם היו דוברי אנגלית: ג'ון לוק (אנגלי), ג'ורג' ברקלי (אירי) ודייוויד יום (סקוטי). לרעיונות האמפיריציסטים, מקום מרכזי גם בזרם פילוסופי מאוחר יותר (במאה ה-20) המכונה פילוסופיה אנליטית או פילוסופיה אנגלו-אמריקאית.

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

ברייטס

בְּרַייטס (מאנגלית: Brights movement) היא תנועה חברתית בה חברים אנשים שהשקפת עולמם היא נטורליסטית (כלומר שלפיה הכל מתנהל לפי חוקי הטבע), והם גוזרים את האתיקה והפעולות שלהם מהשקפת עולם זו.

תנועת הברייטס נוסדה ב-2003 על ידי פול גייזרט (Paul Geisert) ומינגה פוטרל (Mynga Futrell). גייזרט טבע את המונח "ברייט", ופוטרל קבעה את הגדרת שלוש הנקודות.

דיאלקטיקה

דיאלקטיקה (מיוונית: διαλεκτική - אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח) היא מונח פילוסופי מערבי המשמש לתיאור שיטות שונות להשגת האמת או לתיאור תנועת ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, או שניהם יחד. השימוש הנפוץ ביותר במילה דיאלקטיקה הוא כהתפתחות מתוך קונפליקט.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

הוליזם

הוליזם (מיוונית: όλος; שלם, כולל) הוא הרעיון שתכונות מערכת לא יכולות להיקבע או להיות מוסברות אלא רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. המילה, יחד עם התואר הוליסטי, נטבעו על ידי יאן סמאטס בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. במילון אוקספורד, סמאטס מגדיר את ההוליזם כ"נטייה בטבע ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו על ידי אבולוציה יצירתית".

הוליזם מוגדר לעיתים כהיפוכו של הרדוקציוניזם, למרות שתומכי הרדוקציוניזם המדעי טוענים כי מוטב להתייחס אליו כאל היפוכו של הרדוקציוניזם התאוותני. אפשר להנגיד אותו גם עם אטומיזם. כמה מבקרים טוענים שהוליזם הוא ניסיון למיזוג בין רעיון הבריאתנות לבין רעיון האבולוציה.

השטח של חשיבת מערכתית התפתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם מספר גדול של נושאים תוך שימוש במושגים הוליסטיים.

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מטאפיזיקה

מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά "פיזיקה", "אודות הטבע") היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. מקור המונח בספרו של אריסטו, שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".

אך במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הגשמי. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.

נטורליזם (פילוסופיה)

בפילוסופיה, נטורליזם מתאר קבוצת גישות פילוסופיות (שנבעו בדרך כלל מהגישה המטריאליסטית או הפרגמטיסטית), אשר טוענות כי כל התופעות בעולם נשמעות לאותם הכללים. במיוחד מתייחסת טענה זו למושג העל־טבעיות: אם נגדיר את המונח "תופעה על טבעית" כ"תופעה שהיא מעל לחוקי הטבע" או "נשמעת לחוקים אחרים מאשר חוקי הטבע", טוען הנטורליזם כי לא קיימות תופעות על־טבעיות.[דרוש מקור]. סוג ספציפי של נטורליזם קובע שלא קיים דבר מלבד העולם הטבעי המוכר. סוג זה מכונה נטורליזם מטאפיזי.

רבים מבין הפילוסופים של המדע בימינו משתמשים במונחים "נטורליזם מתודולוגי" או "נטורליזם מדעי" כדי לתאר את התכונה המהותית והבסיסית של הגישה ואורח המחשבה המדעיים ("השיטה המדעית"), שבהם באה לידי ביטוי ההנחה המתודולוגית, שהאופן הטוב ביותר להבין ולהסביר את התופעות שאנו עדים להן בטבע הוא דרך גילויים והבנתם של חוקי טבע כלליים ואוניברסליים, מבלי לקחת בחשבון את שאלת קיומם או חוסר קיומם של יסודות על־טבעיים. כל ניסיון לחקור או להסביר תופעה הנצפית בטבע תוך שימוש ביסודות על־טבעיים או תוך הנחה שאלה קיימים הוא, לפי הגדרה זו, לא מדעי.

לדוגמה: הטענה, שתוך כדי תהליך היווצרות החיים והתפתחותם האבולוציונית היה מעורב כוח אלוהי (הטענה הבריאתנית או הטענה הקרובה אליה של התכנון התבוני), היא מכורח ההגדרה לעיל לא מדעית.

הנטורליסט יטען שאם קיימות תופעות שנהוג לכנותן "על־טבעיות" (כמו קריאת מחשבות, הגדת עתידות, גלגול נשמות, רוחות רפאים או פיות), הן בהכרח נשמעות לאותם חוקי הטבע כמו כל תופעה אחרת בעולם, ולכן ניתן להסבירן ולחוקרן באותם אמצעים ושיטות המשמשים לחקירת כל תופעת טבע (ולפיכך אינן על־טבעיות). אם אין ביכולתנו להסביר באופן זה תופעה שנראית על טבעית, הסיבה לכך, יטען הנטורליסט, היא בהכרח אזלת ידנו להבין את חוקי הטבע במידה מספקת. עם זאת, הנטורליסט פוטר טענות באשר לקיומן של תופעות מסוג זה כבלתי סבירות באופן כמעט מוחלט, מהסיבה הפשוטה, שעד היום כל ניסיון להוכיח את קיומן של תופעות כאלה תחת תנאים אובייקטיביים ומבוקרים ותחת פיקוחם של מדענים, נכשל (ראו: אתגר מיליון הדולר להוכחת העל־טבעי).

לעומת זאת, קיומו של אלוהים, או של כל אל, לדעתם של רוב הנטורליסטים, הוא בלתי אפשרי. כי אלוהים, מעצם הגדרתו הוא על-טבעי, ולטעון שאלוהים נשמע לאותם חוקי הטבע (שאינם מוגדרים 'על-טבעיים'), זה לטעון שאלוהים אינו מתאים להגדרתו כ'על-טבעי'. כלומר: המונח "אלוהים", המוגדר כדבר שאינו נשמע לאותם חוקי הטבע כמו שאר הדברים בעולם, אינו יכול להתייחס לשום דבר הקיים בעולם.

פילוסופים אחדים מחזיקים בגישה נטורליסטית על האלוהים. המפורסם שבאותם פילוסופים הוא שפינוזה, אשר לפי תפיסתו, אלוהים הוא שם כולל לכל החוקים שבטבע.

הנטורליזם הוא אבן היסוד של השקפת העולם של תנועת הברייטס, אשר שמה לה למטרה לקדם בחברה תפיסה חיובית של הנטורליזם, הכרה בזכותם של פרטים לדגול בו וקבלתם כחברים שווי ערך בחברה.

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה".

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פוזיטיביזם

פוזיטיביזם - מגמה מחשבתית הסוברת כי הטבע כולו פתוח לחקירה אובייקטיבית מלאה של האדם באמצעות המדע. לפי הפוזיטיבסטים, חקירה פוזיטיביסטית מתבססת על מה שנראה בעין, על מה שניתן להוכיחו באופן ברור וודאי. הנתונים הפוזיטביסטים נגישים לאדם באמצעות החושים, כלומר המדע עוסק אך ורק במה שהאדם יכול לקלוט בחושיו. וזאת בניגוד לתפיסות מטפיזיות או תאולוגיות, המניחות הנחות שאותן אי אפשר להוכיח בכלים מדעיים.

על פי הפוזיטביסטים החוקר חייב להיות נייטרלי, חופשי מדעה קדומה, ואסור לו להיות מעורב באופן אישי במחקר. אסור שהאישיות תשפיע על תוצאות המחקר.

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

פילוסופיה יהודית

פילוסופיה יהודית, בהגדרה רחבה, היא הגות הקשורה לדת ולמסורת היהודית, וכן כזו הקשורה למחשבה הפילוסופית של יהודים לאורך השנים.

רלטיביזם

רֵלָטִיבִיזם (Relativism; מלשון 'relative', "יחסי") היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת.

רציונליזם יהודי בימי הביניים

בעולם היהודי של המאות ה־12 וה־13 התנהל ויכוח חריף בין הנוטים אחרי הרציונליזם בהשפעת פילוסופי יוון וערב לבין המאמינים גם במיסטיקה, שהתנגדו בחריפות להסתמכות בלעדית על ההיגיון. המפורסם שברציונליסטים היה הרמב"ם.

תנועת ההשכלה היהודית

תנועת ההשכלה היהודית, ובפשטות ההשכלה, היא כינוי למגמה אינטלקטואלית שפעלה בקרב יהודי מרכז ומזרח אירופה, עם השפעה מועטה גם במערבה ובארצות האסלאם. ראשיתה כהשקפה מגובשת בשנות ה-70 של המאה ה-18 וסיום השלב האחרון בה היה לקראת סוף המאה ה-19, עם עליית הלאומיות היהודית סביב 1881. ההשכלה כיוונה ליעד כפול: מחד שימור היהודים כקבוצה מובדלת בעלת זכויות משלה, יחד עם פעולה לתחייה והתחדשות תרבותית ורוחנית ויצירת ספרות ועיתונות בעברית, שהתנועה הייתה אחראית לתחייתה כלשון ספרותית לצורכי חולין; ומאידך השתלבות מיטבית שלהם במדינותיהם, תוך הקניית השפה, התרבות והערכים של הסביבה. התנועה קידמה רעיונות של רציונליזם, ליברליזם, חופש המחשבה וביקורתיות, ובתוכה עצמה התקיים מנעד רחב בין מתונים שביקשו שמרנות ופשרנות מרביות לקיצונים ששאפו לתמורה מן השורש. היא נתפשת על פי רוב כענף היהודי של מגמת הנאורות הכללית.

בגלגוליה השונים, שיחקה ההשכלה תפקיד ניכר במודרניזציה של יהודי מרכז ומזרח אירופה. נציגיה קראו ופעלו לרפורמות תרבותיות, רוחניות, חינוכיות וציבוריות באורחות הקהילה והפרט. על רקע זה התנגשה התנועה הן עם האליטה הרבנית השמרנית, שניסתה להגן על עולם המסורת בשלמותו, והן עם הדוגלים בטמיעה גורפת שביקשו לצמצם או לבטל את היותם של היהודים קולקטיב מובחן.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקה • רציונליזם • אמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.