רצח עם

רֶצַח עַם (או במינוח המדויק יותר: הַשְׁמָדַת עַם), בלועזית גֵ'נוֹסַיְיד (Genocide), הוא ניסיון מכוון של שלטון להשמיד קבוצה חברתית מסוימת – עם, קבוצה לאומית, אתנית או קבוצה דתית – באמצעות רצח המוני.

Armenian woman and her children from Geghi, 1899
אישה ארמנית מחפשת מפלט עם ילדיה לאחר רצח בעלה, 1915.

את המונח טבע רפאל לֶמְקין, משפטן יהודי-אמריקני. בהשפעתו נחתמה בדצמבר 1948 אמנת האו"ם בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, שאושררה בינואר 1951 על ידי כלל חברות האו"ם.[1][2]

מעשי טבח מוכרים מתרבויות שונות בדברי ימיה של האנושות. בעת העתיקה התבצעו רציחות המוניות שניתן להגדירן כרצח עם: כך למשל בסופה של המלחמה הפונית השלישית טבחו הרומאים כמעט בכל תושבי קרתגו ורצחו מאות אלפים מתושביה; יוליוס קיסר השמיד רבע מאוכלוסיית גאליה ומכר רבע נוסף לעבדות. ההיסטוריה של האימפריה הרומית ומסעותיו של ג'ינגיס חאן מספקות עוד דוגמאות רבות להשמדה שיטתית של אוכלוסייה.

במאה ה-19 נרצחו מיליוני בני אדם בכל היבשות המיושבות ושבטים ועמים נוספים הוכחדו;[3] כך למשל ברצח העם הצ'רקסי בשנת 1864 בקווקז, רדיפת האינדיאנים באמריקה והאבוריג'ינים באוסטרליה ועוד.

לחצו כדי להקטין חזרה
באבי יארגטו לחוואמאלי טרוסטינץויניצהרומבולהקייזרוואלדגטו וילנהגטו קובנהפונארגטו ביאליסטוקטרבלינקהסוביבורמיידנקבלזץגטו לבובאודסהטרנסניסטריהמוהיליב-פודילסקיגטו צ'רנוביץקישינבגטו קולוז'ווארגטו ורשהגטו בודפשטסרדנובקיאושוויץגטו קרקובגטו לודז'חלמנומחנה הריכוז שטוטהוףגרוס-רוזןטרזיינשטטמחנה הריכוז ואיווארהראוונסבריקזקסנהאוזןמחנה הריכוז נוינגמהברגן-בלזןארבייטסדורףדורה-מיטלבאונידרהאגןבוכנוואלדפלוסנבירגמחנה הריכוז דכאומאוטהאוזןאבנזהיאסנובאץמחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוףוסטרבורקמחנה הריכוז אמרספורטפיכטמחנה המעבר מכלןמבצר ברנדונקמחנה הריכוז דראנסימחנה הריכוז קומפייןמחנה המעבר פיטיבייהמחנה המעצר גירסמחנה ורנהיהדות אסטימחנה הריכוז פוסוליריזיירה די סן סאבהמחנה הריכוז ראבשאבאץמחנה הריכוז סיימישטהמחנה הריכוז טופובסקה שופהסומוביט (מחנה ריכוז)מחנה הריכוז צרווני קרסטWW2-Holocaust-Europe-he.png

מפת השואה: אזורי השליטה הנאצית ונתיבי התעבורה אל מחנות ההשמדה


במאה העשרים הגיעה תופעת הרצח ההמוני לשיא, בהשמדה המאורגנת ביותר, השיטתית ביותר ובממדים הגדולים ביותר שיצר האדם. מעשי הרג המוני של אזרחים לא חמושים הובילו למותם של למעלה מ-150 מיליון בני אדם במאה העשרים.[4] הדוגמה הקיצונית ביותר לרצח-עם היא שואת העם היהודי שבה נרדף כל מי שהוגדר כיהודי על ידי הרוצחים, שביקשו לשים את ידם על כל היהודים בעולם.[5] אלא שקצב השמדת היהודים בשואה (שהתגבר עם יישום הפתרון הסופי והקמת מחנות השמדה ייעודיים) לא עלה על קצב השמדת הטוטסי ברצח העם ברואנדה, שהתבצע ברובו באמצעות נשק קר.

ביטוי נוסף לטכנולוגיה המאפשרת רצח המוני "בלחיצת כפתור" מהווה החימוש בנשק גרעיני, אשר בשימוש היחיד שנעשה בו בהירושימה ונגסקי אבדו חייהם של רבע מיליון בני אדם. פיתוחו של הנשק הגרעיני וייצורו בכמויות גדולות על ידי המעצמות הביא לכדי אפשרות ממשית את השמדת האנושות כולה.[6]

אטימולוגיה וטיפולוגיה

המונח "ג'נוסייד" (genocide) נטבע בשנת 1944 על ידי רפאל למקין, משפטן יהודי שברח מפולין לארצות הברית בראשיתה של השואה. למקין החל לחקור את תופעת השמדת העמים כבר בראשית שנות השלושים וכבר אז החל במאמציו להגדיר פשע מסוג זה בחוק הבינלאומי. למקין הציע טיוטה לחוק בינלאומי בנושא זה כבר בשנת 1935, בכנס במדריד שבו אף הזהיר כי גרמניה הנאצית עלולה לבצע פשע מסוג זה.

למקין הבין כי הפשע אותו הוא מבקש לאסור הוא פשע מודרני חסר שם[7] ועל כן המציא את שמו. השם הורכב מצירוף המילה היוונית γένος (גנוס) שמשמעותה "עַם" והמילה הלטינית cide (סידס) שמשמעה "לרצוח",[8] על משקל המונח "הומיסייד" (Homicide) שמשמעו רצח של אדם בודד. כאשר טבע את המושג "ג'נוסייד" ב-1944, הביא לו כדוגמה תקדימית את רצח העם הארמני ב-1915.[9] דבריו אלה נכתבו בעת שנאבק למען קבלת אמנת האו"ם בנושא רצח עם.[10]

רק לאחר השואה, בה נספו 49 מבני משפחתו של למקין ושישה מיליונים מבני עמו, נחקק המונח ג'נוסייד כאשר ב-9 בדצמבר 1948 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם. אמנה זו נכנסה לתוקף בינואר 1951.[11]

Surviving Herero
ניצולי רצח עם ההררו לאחר הבריחה דרך מדבר אומאקה

החל משנות השמונים, עסקו חוקרים רבים בסיווג המושג רצח עם: כתיבת הגדרות לרצח עם[12] וחלוקתו לקבוצות ותתי קבוצות מושגיות, וזאת במטרה לערוך בהן מחקר השוואתי, לאתר צורות התנהגות ודפוסי חשיבה ולהגדיר את סוגי הפשעים השונים, שבהם נכלל רצח המוני. הטיפולוגיה של המונח נערכה תמיד לאור הביקורת הרבה שנמתחה על הגדרת האו"ם.[2]

המונחים הנוספים, בשדה המושגי של חקר הג'נוסייד, הם תולדה של התפתחות הדין הבינלאומי ומחקר ביקורתי המקיף היסטוריות של קבוצות רבות, והם מבטאים סוגים שונים של פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והחרבה מכוונת של תרבויות. המושגים נידונים לרוב במוסדות אקדמיים ובאגודת חוקרי הג'נוסייד שהוקמה בשנת 1994. מושגים אלו ברובם לא התקבלו על ידי מערכת המשפט הבינלאומי ועל כן נותרו בשדה המחקרי בלבד.[13]

דמוסייד (Democide)
רצח המוני של בני אדם לא חמושים על ידי השלטון. המושג מכיל רצח עם, פשעים נגד האנושות וכל צורה אחרת של הרג שהתבצע במתכוון נגד אוכלוסייה. המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: דמו (demos) שמשמעו "אוכלוסייה", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". לפי מחקריו של טובע המושג, רודולף ראמל, במאה העשרים נרצחו יותר מ-174,000,000 בני אדם בעשרות מקרים שונים של רצח המונים. החוקר דניאל גולדהגן נקב במספר 125,000,000-175,000,000.[4] חוקרים שונים העלו לרשת מאגרי מידע על מספרי קרבנות הדמוסייד בהיסטוריה.[14]
פוליטיסייד (Politicide)
רצח המוני של בני אדם, הנמנים בקבוצה המתנגדת לשלטון, שלא התבצע בגלל השתייכותם הלאומית, האתנית או הדתית. המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: "פוליטי", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". המונח פוליטיסייד הופיע לראשונה בסוף שנות השישים. עד שנות השמונים השתמשו במושג כמעט ורק בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי. בשנות השמונים ערכה ברברה הארף רשימה של 45 מקרים של פוליטיסייד והוכיחה כי זהו הסוג הנפוץ ביותר של רצח המוני במחצית השנייה של המאה העשרים. המונח "קבוצה פוליטית" הופיע בכמה מהטיוטות לאמנת האו"ם אך ירד ממנה בשל לחצים שהפעילה ברית המועצות. חוקרים ומשפטנים בימינו מצוים במחלוקת לגבי נחיצותו ומעמדו המשפטי של מושג זה.[15]
אתנוסייד (Ethnocide)
הרס תרבותה וזהותה של קבוצה אתנית מבלי לרצוח את כל חברי הקבוצה, כלומר, הכחדת הקבוצה על אופיה ומאפייניה הנעשית מבלי להשמידה. שורשיו של המושג נטועים בכתביו הראשונים של רפאל למקין שנתן לו תחילה שמות שונים כגון: "פשע ברבריות" ו"השמדת תרבות".[8]
אומניסייד (Omnicide)
רצח-כל האנושות. המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: אומני (omni) שמשמעו "כָּל", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". אומניסייד יכול להתבצע בתא שטח על ידי שימוש בנשק גרעיני או בכל כדור הארץ כתוצאה ממלחמה גרעינית. המושג אומניסייד נתבע בראשית שנות השמונים וחוקרים רבים השתמשו בו לתיאור סכנותיה של המלחמה הקרה. חוקרים ומדינאים רבים סבורים כי כל מלחמה גרעינית שתפרוץ תוביל להשמדת האנושות כולה וזאת בגלל מנגנונים אוטומטיים של מכה שנייה.[16]
טיהור אתני (Ethnic cleansing)
לפי הגדרתו הרשמית של האו"ם, הוא הפיכת אזור להומוגני מבחינה אתנית, באמצעות שימוש בכוח או בהפחדה להוצאת אנשים מקבוצה אתנית או דתית אחרת מאזור נתון.[17] על אף שטיהור אתני מתבצע בעיקרו באמצעות גירוש וסילוק (טרנספר), במקרים רבים הוא גולש גם למעשי טבח.:

היבטים מוסריים

פילוסופים, אינטלקטואלים ואנשי רוח סבורים כי הקיום האנושי כולו עומד על סף כיליון, שהביא על עצמו, ורצח המוני הוא הראשון במבטאיו. זה מכבר הגדיר רוג'ר סמית', את המאה העשרים בשם "עידן הג'נוסייד" וזאת מתוקף הטענה כי מעשי רצח המוני עיצבו את אפיו המוסרי של המין האנושי יותר מכל דבר אחר במאה העשרים.[18] היחיד נולד לתרבות שהוא יודע כי היא בת השמדה. הבריות כולן שותפות לעולם בו ידוע לכל כי כולם עלולים להירצח בהחלטתם של מעטים. אנשי רוח רבים סבורים כי דרכה היחידה של האנושות לשרוד כרוך בשינוי תודעתי כולל.[19] חוקר השואה יהודה באואר ביטא זאת במילים אלו:

כדאי שנוסיף על עשר הדברות עוד שלוש דברות נוספות: "לא תהיה המבצע, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה קורבן, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה בשום פנים ואופן לא אתה ולא בניך ולא בני בניך לעולם, משקיף סביל לרצח המונים"

בצל האיום ברצח-עם וברצח-כל הופכת ההישרדות עצמה ל"גרעין האוטופי" של האנושות, משמע: התפילה לחיים טובים יותר מוחלפת בתחינה לשרוד, האנושיות שבאדם מאוימת. יצירת עולם ללא אימה היא האפשרות היחידה לשמור על צלם האדם.[6] כפי שטען הפילוסוף תיאודור אדורנו, אפשרותה היחידה של האנושות להתקיים היא אם ימוגרו תופעות אלה:[20]

היטלר כפה על בני האדם במעמד אי החופש שלהם צו קטגורי חדש: לערוך את חשיבתם ופועלם כך שאושוויץ לא יישנה ודבר דומה לא יתחולל עוד לעולם

מניעים לרצח עם

פילוסופים וחוקרים רבים דשו בשאלה: מה מניע קבוצה של בני אדם להפוך למבצעי רצח עם (באנגלית: Genocidairs)? האם כל אדם עשוי בנסיבות מסוימות למצוא את עצמו מבצע רצח עם? שאלות אלה אשר מוכרות בחקר השואה כ"פולמוס גולדהאגן־בראונינג" (האם הגרמנים היו "תליינים מרצון" או "אנשים רגילים"?) עולות שוב ושוב בחקר מקרים שונים של רצח עם. ניתן לחלק את המחקר אודות המניעים לשני צירים: הראשון, במורשתו של כריסטופר בראונינג מנסה להתחקות אחר סיבות רציונליות, גם אם אלה אבסורדיות או ניתנות להפרכה,[21] בעוד השני, במורשתו של דניאל גולדהגן יתאר את תהליך ההיפוך המוסרי שעוברת החברה לפני ותוך כדי ביצוע רצח עם.[22]

מניעים רציונליים

K 0261A
טבח ריירבאזר בבנגלדש. חלק מרציחת אינטלקטואלים במהלך רצח העם הבנגלי, 1971.

החוקר ליאו קופר הציע ניתוח מקיף של התהליך והמניעים של התופעה רצח עם. קופר חילק את רציחות ההמונים לשתי קבוצות וסיווג את המניעים, בכל קבוצה, לכמה קטגוריות:

רצח עם פנימי המבוצע בעקבות פערים ושסעים בתוך החברה עצמה, סוג זה כולל ארבע קטגוריות:

רצח עם חיצוני המבוצע בעקבות מאבקים ולוחמה בינלאומית. בקטגוריה זו כלל קופר את הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, את פלישת סין לטיבט, את פלישת אינדונזיה לטימור המזרחית ואת מלחמת ווייטנאם.[23]

החוקר רוג'ר סמית', שהגדיר את המאה העשרים "עידן הג'נוסייד", הציע לאפיין רצח עם על פי מניעיו של המבצע. לשיטתו יש חמישה סוגים של מניעים:[18]

  1. נקמני/תגמולני: רצח המבוצע כחלק מצורך בנקמה.
  2. מוסדי: מבוצע בעיקר בעת כיבוש צבאי ואופייני לעת העתיקה ולימי הביניים.
  3. תועלתני: מונע על ידי הדחף לצבירת נכסים.
  4. מונופוליסטי: מבוצע במגמה ליצור מונופול על השלטון בייחוד בחברות רב-אתניות.
  5. אידאולוגי: מבוצע כדי לכונן או לכפות רעיון של גאולה או היטהרות.

סמית' מדגיש את השינוי שחל במניעים לרצח עם במרוצת ההיסטוריה. בעבר היו בקרבנות נבחרים בשל מקום מגוריהם או בשל רכושם, ואילו בעת החדשה הם נבחרו בגלל זהותם.

Notes of Heinrich Himmler, Chief of Nazi Guard (SS), for a Speech to SS Generals - NARA - 305265
הערות של היינריך הימלר לנאומו בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן –4 באוקטובר 1943

היפוך מוסרי

רצח עם מבוסס על מערכת ערכים המייחסת לרצח החפים-מפשע (אשר אינם מהווים איום) המשתייכים לקבוצה מסוימת ערך מוסרי, הופכת אותו לטוב מבחינה מוסרית, ואולי אף מגדירה רצח זה כערך עליון. זהו היפוך מוסרי ההכרחי לקיומו של רצח עם. כאשר חברה מסוימת, מכוננת מערכת ערכים שכזו בליבה, בהובלת הנהגתה הפוליטית הרי שרצח עם עלול להתרחש. עדות להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של נשיא גואטמלה לשעבר אפראין ריוס מונט שאמר לקהל של מאיה ב-18 ביולי 1982: "אם אתם אתנו, נאכיל אתכם; אם לא, נהרוג אתכם", וזאת באותו היום בו רצח צבא גואטמלה כ-250 בני מאיה משבט אָצִ'י, מרביתם נשים וילדים, בכפר פְּלַאן דה סאנְצֵ'ס במחוז באחה וראפאס.[24] עדות נוספת להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של היינריך הימלר:[25]

ברצוני לדבר אתכם בגלוי על עניין רציני. עלינו לדבר על כך בינינו לבין עצמנו בגלוי, אך לעולם לא נדבר על כך בפומבי… אני מתכוון לפינוי היהודים, להשמדת הגזע היהודי. זהו דבר שקל לדבר עליו. "הגזע היהודי הולך ומתחסל" אומר חבר מפלגה אחד, והרי זה ברור, זה נאמר במצע שלנו – חיסול היהודים, ואנו עושים זאת – משמידים אותם. ואז באים הם, שמונים מיליון גרמנים טובים, ולכול אחד יש "יהודי הגון" שלו. השאר הם, כמובן, שרצים, אבל זה, האחד הזה, הוא יהודי סוג א'… אף אחד מהם לא התנסה בכך. אתם יודעים מה משמעות הדבר כאשר 100 גופות מוטלות זו ליד זו. או 500 גופות או 1,000. פרט ליוצאים מן הכלל שמקורם בחולשה אנושית – הצלחנו להישאר הגונים, זה מה שחישל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו שמעולם לא נכתב ושלעולם לא ייכתב.

אמצעים לרצח עם

WannseeList
מסמך מועידת ואנזה ובו מספרי היהודים המיועדים להשמדה

המהפכה התעשייתית, והתמורות החברתיות שבאו בעקבותיה (תיעוש, עיור, חברת המון ועוד) אפשרו לבני האדם להגדיל את ממדי הרצח ההמוני עד כדי רצח עם והשמדה שיטתית של מיליונים. ניתן לחלק את האמצעים להשמדה המונית לשני סוגים.

אמצעים מערכתיים

אמצעים מערכתיים בדמות מערכת ביורוקרטית, גבולות מדיניים, צבא, תקשורת המונים, רישום אוכלוסייה, פקידים מנהלתיים, חוקים, תקנות וכדומה, המשמשים בדרך כלל לשמירה על הסדר ולהגנה על החיים עלולים לשמש לרצח המוני. ניתן להבחין באמצעים אלה בכל מקרה של רצח עם. להלן כמה דוגמאות:

  • רצח העם הארמני: ב-27 במאי 1915 אישר הפרלמנט העות'מאני את חוק התח'יר אשר לפיו גורשו כל הארמנים, אזרחי האימפריה לעבר המדבר הסורי. התקציב שאושר בפרלמנט לצורך יישומו של החוק עמד על מעל ל-100 מיליון דולר. כמיליון וחצי ארמנים הובלו בשיירות מוות לעבר המדבר. רובם מתו בדרכים או במחנות בהם נכלאו במדבר.
  • שואת היהודים: אמנם השמדת העם היהודי החלה בקיץ 1941 אלא שבינואר 1942 התכנסו בועידת ואנזה בכירים בדרג הביצועי-מנהלי, נציגים מכל משרדי הממשל הנאצי על מנת להסכים על תוכנית סדורה להשמדת יהודי אירופה.
  • רצח העם ברואנדה: תקשורת ההמונים שימשה כאמצעי ראשון במעלה במהלך רצח העם ברואנדה. בשנים שקדמו לרצח העם הופעלה תעמולה גזענית באמצעי התקשורת הרואנדים ובמיוחד במספר עיתונים שחולקו בחינם, בתחנת הרדיו הפרטית RTLM וברדיו הממלכתי. לאורך שלושת החודשים של רצח העם, שידרו תחנות הרדיו קריאות לרצח והשמדה סופית של הטוּטסִי ודרכם ניהלו הרוצחים את המצוד אחר בני טוטסי שהסתתרו.[26] שלושה אנשי תקשורת רואנדים הורשעו ב-2003 בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה.[27]

אמצעים טכניים

אמצעים טכניים המשמשים להרג בני אדם מופיעים בכל רצח עם. לעיתים מדובר באמצעים שבמקורם מיועדים לשימוש צבאי (כגון נשק, נשק גרעיני, נשק כימי או בתי כלא), ולעיתים באמצעים שמטרתם היחידה היא השמדת המונים (כגון נשק להשמדה המונית, מחנות השמדה, רעלים, גטאות, מחנות ריכוז, צעדות המוות וכדומה).

הסתרה והכחשה

ArmenianGenocideRecognition
  מדינות שבהן השלטון המרכזי מכיר רשמית ברצח העם הארמני
  מדינות שבהן השלטון המרכזי אינו מכיר רשמית ברצח העם הארמני,
אך יש בהן סיעות פוליטיות או שלטונות מקומיים המכירים בו

הסתרה של רצח עם בעודו מתבצע והכחשתו לאחר סיום המעשה הם אימננטיים לתהליך רצח העם. מטרת ההסתרה, בעיני הרוצחים, היא להסוות את הפשע הנורא, הכרוך ברצח המוני חפים מפשע, מפני העולם. מטרת ההכחשה שלאחר מעשה היא לבטל את עצם קיומה של הקבוצה שהושמדה ואת תביעת הניצולים לצדק. הכחשה כמוה כפגיעה נוספת בעם שנרצח, שכן, למעשה כמוה כביטול הלגיטימציה לקיום של העם. משמעה כלפי העם היא כי הוא איננו ראוי להתקיים. ההכחשה לא מאפשרת לעם מרפא שלם. "רצח-עם מושלם" אינו נזכר בדברי הימים ואין בידי המדע ידיעות ברורות אודות מקרים של רצח עם, שאירעו במאתיים השנים האחרונות, ולא נותרו מהם ניצולים, מלבד הידיעה כי ככל הנראה היו מקרים כאלה.

דוגמאות להסתרה

דוגמאות להכחשה

  • הכחשת השואה: שם כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי השואה, הסרת אחריות ממבצעיה ואף טענות כי היהודים בדו אותה מלבם.
  • הכחשת רצח העם הארמני: טורקיה ואזרבייג'ן מובילות את ההכחשה הכוללת לצד גימוד ממדי רצח העם הארמני גם השמדת ראיות, האשמת הארמנים בביצוע רצח עם, והפעלת לחץ דיפלומטי על מדינות על מנת שלא יכירו ברצח העם.[30]
  • רצח העם ברואנדה: הכחשת רצח העם ברואנדה הוא מושג כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי רצח העם, הסרת אחריות ממבצעיו ואף טענות כי הטוטסי הם האשמים ברצח העם.[31]

האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם

האמנה נחתמה ב-8 בדצמבר 1948 ונכנסה לתוקף בינואר 1951.[32] ובחוק שהתקבל פה אחד בכנסת ישראל ב-29 במרץ 1950,[33][34] הוגדר הפשע רצח עם במילים אלו:

אחד המעשים המפורשים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי, באשר הוא קיבוץ כזה. ואלה המעשים:(א) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ב) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ג) העמדת הקיבוץ בכוונה תחילה בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתו הגופנית, כולו או מקצתו; (ד) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ; (ה) העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.

ביקורת על האמנה

Choeungek2
שרידי קרבנות רצח העם הקמבודי, הנספים ברובם הואשמו בהשתייכותם המעמדית

המחקר האקדמי אודות רצח עם, כתופעה היסטורית, תרבותית וסוציולוגית, מלבד מחקרים יוצאי דופן, החל רק בשנות השמונים של המאה העשרים. החוקרים הראשונים שפרסמו ספרים בנושא, וביניהם ישראל טשרני, הלן פיין , ברברה הארף , רוברט מלסון , ארווין לואיס הורוביץ וליאו קופר מתחו ביקורת רבה על אמנת האו"ם. האמנה נוסחה כתוצאה של משא ומתן דיפלומטי הן בין המעצמות, והן בין מדינות בינוניות וקטנות והנוסח שלה התרחק מהצעתו של למקין. עיקר הביקורת על אמנת האו"ם נוגעת בנקודות הבאות:

  • קבוצות הקרבנות - הביקורת הראשונה שנכתבה על אמנת האו"ם היא ביקורת אודות הקבוצות המוזכרות באמנה שנגדם לכאורה עלול להתבצע הפשע: השמטת "הקבוצה הפוליטית" וקבוצות אחרות מהאמנה (טענה שהעלה החוקר פיטר דורסט שמונה שנים לאחר כניסת האמנה לתוקף).[35] כאמור למקין הכניס לטיוטות החוק שניסח גם "קבוצה פוליטית" אך הנוסח שונה בעקבות לחץ דיפלומטי שהפעילה ברית המועצות. קבוצה נוספת שלא נכללה בהגדרה, אף על פי שהוזכרה בדיונים, היא "קבוצה מעמדית". ברצח העם בקמבודיה למשל, שלטון הקמר רוז' הרגו את כל מי שזיהו כבורגני ובכלל זה מיליונים מבני עמם. כיום עולה ביקורת על כך שקבוצות נוספות לא מוגדרות באמנה, למשל "קבוצה מגדרית" (נשים, תינוקות נקבות ודומה), "קבוצה על בסיס נטייה מינית" (הומואים, לסביות וכדומה) ועוד.
  • מניעת רצח עם - בשמה של האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם מודגשת האפשרות למניעתו של הפשע מבעוד מועד, אלא שהמושג "מניעה" והכלים להשיגו אינן מוזכרות כלל באמנה. יטען המחוקק כי עצם האיום בענישה הוא שיוביל למניעתו, אלא שעשרות מיליוני הנרצחים בעשרות מקרים של רצח עם שהתבצעו לאחר חתימת האמנה מעידים כי בתנאים הפוליטיים הנוכחים הענישה איננה מאיימת דיו. האפשרויות לחיזוי רצח עם ולמניעת רצח עם הוצגו על ידי ליאו קופר ואחרים החל משנת 1985.[23]
    • חיזוי לשם מניעה - רצח עם הוא תופעה תהליכית. כך למשל היטלר לא יכול היה להקים את טרבלינקה ב־1933, דרוש היה שהעם הגרמני יעבור תהליך של שינוי ערכים. הנאצים שינו את תוכניות הלימוד וכוננו אתוסים חדשים בחברה. על מנת לדרדר חברה אנושית להיות חברה רוצחת דרושים שינויים מבניים בחברה. שינויים אלה ניתנים לניטור ועל כן רצח עם הוא תהליך הניתן לחיזוי. ישראל טשרני היה הראשון להציע "מערכת אזהרה מוקדמת" (Early Warning System) להתפתחות רצח עם בשנת 1981.[36] בשנים האחרונות פותחו פרמטרים רבים לחיזוי רצח עם, ושיטות שונות להערכת סיכונים. גם האו"ם החל לעסוק בחיזוי רצח עם אך זאת ללא קשר לאמנה, במנדט שאין לו תוקף פוליטי מספק. השיטה של ברברה הארף להערכת סיכונים משמשת את האו"ם ואת הממשל האמריקאי.[37]
    • מניעה דפקטו - לאחר שנחזה כי רצח עם עלול להתרחש במדינה, סכסוך או מלחמה נדרש להוביל שינוי אלא שבאמנת האו"ם לא כתוב כיצד לעשות זאת. זה מכבר העידה ברברה הארף כי כבר ב-2008 הזהירה כי "לא ייתכן שרצח המוני לא יתרחש בסוריה" אלא שהן לפקידי האו"ם והן לפקידי הבית הלבן לא היה מה לעשות במידע זה. דוגמה נוספת היא חוסר היכולת לפעול נגד מדינות שמצהירות כי ישמידו עמים ואף מייצרות נשק להשמדה המונית לשם כך, למשל, התביעה שהוגשה על ידי כמה שרי חוץ אירופאים, כנגד מחמוד אחמדינז'אד ומשמרות המהפכה האסלאמית, על הסתה להשמדת ישראל וייצור נשק אטומי, אפילו לא הגיע לדיון במועצת הביטחון.[38]

יישום האמנה

מאחר שהגוף המבצע של האו"ם הוא מועצת הביטחון, הרי שרק זו יכולה להפעיל את האמנה. ומאחר שבמועצת הביטחון 15 חברות, וביניהן 5 חברות קבועות המחזיקות בזכות וטו, אין אפשרות לפעולה כלשהי אלא אם יש הסכמה על כך של חמש המעצמות (ארצות הברית, צרפת, בריטניה, רוסיה וסין) ושל לפחות 3 מדינות נוספות. מאז שנכנסה האמנה האו"ם לתוקף, במרבית המקרים בהם התבצע רצח עם, מנעה מועצת הביטחון את מניעתו, ואף מנעה את הענשת הפושעים לאחר שהסתיים. למשל, סין הטילה וטו על כל פעולה של מועצת הביטחון שנגעה בסודאן השנים 2006 ל־2008 וכך מנעה את מניעתו של רצח העם בדרפור.[39] דוגמה אחרת היא רוסיה שהטילה וטו על התביעה שהוגשה נגד בשאר אל-אסד ב־2014 על ידי 58 מדינות.[40]

לאחר סופה של המלחמה הקרה התרחשו כמה מקרים היוצאים מכלל זה ומהווים הוכחה לכך שרצח עם יכול להימנע. הדוגמה המוכרת ביותר היא מניעת רצח העם בקוסובו בשנת 1999 לאחר שהסרבים החלו לטבוח ולגרש באלימות את האלבנים מחבל קוסובו. 20,000 בני אדם נהרגו בטרם נאט"ו כפתה על סרביה (באמצעות הפצצה אווירית) לסגת מקוסובו. במקדוניה היה חשש כבד שהתפרצות אלימות, שאירעה באביב 2001, בין הרוב המקדוני (הסלבי) למיעוט האלבני תדרדר לרצח עם. בדיונים בנושא במועצת הביטחון לא עלתה כל התנגדות לכך שנאט"ו יתערב, ומשלחת צבאית של נאט"ו הצליחה להרגיע את הסכסוך. אותו דבר קרה בקניה לאחר בחירות 2008, מהומות שהחלו בין קבוצות אתניות שונות במדינה הובילו למותם של אלף אנשים והיה חשש שזה ידרדר לרצח עם. קופי אנאן נשלח לקניה, ובגיבוי המעצמות הצליח לפייס בין מנהיגי הקבוצות.[41]

דת ומיתולוגיה

מוכרים לנו סיפורים רבים ממיתולוגיות וכתבים עתיקים שונים, אודות השמדתם של עמים ושבטים קדומים. בחלק מהמקרים ישנם תעודות היסטוריות המוכיחות כי אכן התרחשו, למשל טיהור לאשורים ולבבלים הייתה מדיניות להרוג או להגלות משטחים שכבשו את ההנהגה והאצולה של העם הנכבש (על משפחותיהם) לאזור אחר באימפריה, כדי למנוע מרידות עתידיות. ישנן עדויות רבות על עמים שהוגלו ונכחדו. עדויות אלה אודות החרבת עמים, בין אם התרחשו ובין אם לאיו, משפיעות גם היום על האופן בו בני האדם מכירים את עצמם. הופעתם של סיפורים כאלה על השמדת עמים בדתות ומיתולוגיות שונות יוצרות אצלנו את ההכרה כי זהו אופיו הטבעי של האדם וכי ככה נידונה האנושות לפעול.

Jasenovac victims
אתר ההנצחה במחנה יאסנובאץ בו נרצחו סרבים, יהודים, מתנגדי משטר וצוענים

במקרא

בתנ"ך מופיעים סיפורים בהם מושמדים עמים, ערים וקבוצות, הן על ידי בני ישראל, הן על ידי אלוהים (למשל סיפור המבול), והן על ידי עמים אחרים כנגד בני ישראל (למשל חורבן בית המקדש הראשון).

בספר במדבר לאחר שבני ישראל הורגים את כל המדיינים ושובה את נשותיהם ואת ילדיהם, מורה עליהם משה להרוג גם את הנשים והטף: "וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם" (ספר במדבר, פרק ל"א, פסוקים י"ז-י"ח)

בספר דברים אלוהים מורה על בני ישראל להשמיד את עמי כנען על נשותיהם וילדיהם ספר דברים, פרק כ', פסוק ט"ז ומצווה על רצח העמלק "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ט).

מנגד, לא תרצח הוא הדיבר השישי בעשרת הדיברות והוא גם אחת משבע מצוות בני נח, ולכן לפי התורה אסור לאף אדם להרוג אדם אחר.

בקוראן

הקוראן עוסק רבות בדינם של היהודים והנוצרים (ד'ימי): "הכופרים נמשלו לבהמות"(סורה 2, פסוק 171) ו"עונש כבד צפוי להם" (סורה 2, פסוק 174). בקוראן לא מופיעה הוראה מפורשת להרוג את היהודים והנוצרים, אך יש המפרשים את השוואתם לחיות והבטחת העונש שלהם כהתרת דמם ואף כהסתה להרוג אותם.

על פי הקוראן, מי שהיו מוסלמים והמירו את דתם, "יבואו על עונשם ותחול עליהם קללת אלוהים" (סורה 3, פסוק 87) אך לפי החדית', "חובה להרוג את מי שממיר את דתו"[42]

היסטוריה

Truganini and last 4 tasmanian aborigines
ארבעת האבוריג'ינים הטסמנים האחרונים ששרדו את רצח העם הטסמני

משחר האנושות כל מפגש בין קבוצות בני אדם (משפחות, חמולות, שבטים, עמים וכדומה) מגיעה לכדי אחת או יותר מהתוצאות הבאות: א. שיתוף פעולה בין הקבוצות המתבטא ביחסי שלום ומסחר. ב. שיעבוד של אחת הקבוצות לקבוצה השנייה. ג. הסתלקותה של אחת הקבוצות מתוך חשש לביטחונה. ד. רצח של אחת הקבוצות על ידי השנייה. ב–2010 נמצאו קברים מהתקופה הנאוליתית בגרמניה ובאוסטריה שקבורות בהם קבוצות אנושיות שלמות - גברים, נשים, ילדים ותינוקות - שנרצחו על ידי בני אדם, כפי שמעידים כלי הקטל שנמצאו ליד השלדים.[43] גילויים אלו מעלים את השאלה: האם רצח עם הוא פשע היסטורי או אל-היסטורי?

החוקרים חלוקים בנוגע לשאלה האם כל הרג של קבוצה או שבט יכונה רצח עם או שמא רק השמדתן של קבוצות בקפידה על פי תכנון מקדים ראויים לכינוי זה. מהאפשרות השנייה, שהיא מקובלת יותר (במיוחד בקרב מוסדות), ניתן להסיק כי לא התבצעו רציחות עמים על ידי חברות שטרם עברו מהפכה חקלאית שכן אין בידם של חברות לקטים ציידים לתכנן מעשים מסוג זה. אחרים סבורים כי רצח עם היא תופעה מודרנית במהותה, שכן, על מנת לבצעה נדרשים אמצעים להשמדה המונית, אין הכוונה רק לנשק להשמדה המונית אלא גם למערכת הביורוקרטית שהתאפשרה רק עם התפתחות המודרנה.[44]

בספרו מודרניות והשואה[45] טוען זיגמונט באומן כי השואה היא אירוע מודרני מובהק ואיננו אירוע של נסיגה מהמודרנה אלא ביטוי מובהק שלה שצומח מתוך תפיסות עולם וממבנה הקיום המודרניים.[19] ספר זה הפך לאבן יסוד בין החוקרים ושוררת כיום הסכמה כי שואה ורצח עם הן תופעות מודרניות מובהקות וכי גם אם הושמדו עמים בעת העתיקה ובימי הביניים, אין הדבר דומה כלל לתופעה שאנו עדים לה כיום.[46]

Choeung Ek memorial stupa
מונומנט שדות הקטל שהוקם לזכר הנספים ברצח העם בקמבודיה. המונומנט מלא כולו בגולגולות של נרצחים, (צולם ב-2005)
סקירה חלקית של רציחות עמים
רצח עם שנים מקום רוצחים קרבנות הערכות לגבי מספר ההרוגים[47]
רצח העם הטסמני 18281830 טסמניה בריטים (מתיישבים) אבוריג'ינים 6,000
רצח העם הצ'רקסי 1864 אדיגיה רוסיה צ'רקסים 1,000,000
רצח העם של ההררו והנאמה 19041907 דרום-מערב אפריקה הגרמנית גרמניה הררו ונאמה 75,000
רצח העם הארמני 19151918 אנטוליה טורקיה (הטורקים הצעירים) ארמנים 1,500,000
רצח העם האשורי 19151918 טורקיה (דרום מזרח) טורקיה (הטורקים הצעירים) אשורים 400,000
רצח העם היווני-פונטי 1914-1923 חוף הים השחור טורקיה (הטורקים הצעירים) יוונים פונטים 450,000-900,000
השואה 19391945 אירופה וצפון אפריקה גרמניה הנאצית יהודים 6,000,000
רצח העם הצועני 19391945 אירופה גרמניה הנאצית צוענים 500,000
רצח העם בביאפרה 19661970 ביאפרה ניגריה איגבו 3,000,000
רצח העם הבנגלי 1971 בנגל פקיסטן בנגלים 3,000,000
רצח העם בבורונדי 1972 בורונדי טוטסי הוטו 200,000
רצח העם בקמבודיה 19751979 קמבודיה קמר רוז' קמבודים 2,000,000
רצח העם במזרח טימור 19751999 מזרח טימור אינדונזיה טימורים (בני מזרח טימור) 200,000
רצח העם הבוסני 19921995 יוגוסלביה סרביה בוסנים מוסלמים 100,000
רצח העם בגואטמלה 19821984 גואטמלה גואטמלה מאיה 200,000
רצח העם ברואנדה 1994 רואנדה הוטו טוטסי 800,000
רצח העם בדארפור 20032015 דארפור סודאן פור, מאסאליט וזח'אווה 500,000
רצח העם הכורדי (מידע חלקי ניתן למצוא בערך האנגלי על העם הכורדי, ) 1916 לערך - היום המזרח התיכון איראן, דאעש, טורקיה, סין, עיראק כורדים 90,000

העת החדשה

בסוף ימי הביניים החלו מספר תהליכים שהובילו להרג של עשרות מיליוני בני אדם:

תהליכים אלה הובילו לשינוי פונדמנטליסטי באנושות אשר על בסיסו החלו להתבצע רציחות עמים שיטתיות, החלה מהמאה ה-19. רציחות העמים הראשונות כוונו כנגד קבוצות ילידים. להלן מספר דוגמאות מובהקות לכך:

Morgenthau336
גופות של כמה ממילון וחצי קרבנות רצח העם הארמני

מלחמת העולם הראשונה

המאה העשרים, שנולדה משופעת תקוות להיות מאת הנאורות, הקדמה, הרציונליות וההומניזם, הייתה למאה הכי עקובה מדם בהיסטוריה. במאה זו נרצחו על ידי השלטונות, ברוב המקרים על ידי ממשלותיהם הם, שנועדו לדאוג לרווחתם, יותר מ-170 מיליון בני אדם נטולי הגנה, בשואה אוניברסלית חסרת תקדים בתולדות האנושות. וזה בנוסף לעשרות מיליוני לוחמים ואזרחים שמתו במלחמותיה העולמיות. ראשיתו של מרחץ דמים זה במלחמת העולם הראשונה, במהלכה הוציאו לפועל הטורקים הצעירים את רציחות העמים הגדולות הראשונות בהיסטוריה האנושית:

מלחמת העולם השנייה

עוד טרם מלחמת העולם השנייה תחת שלטונו של סטלין בברית המועצות, נהרגו מיליונים ברעב מעשה ידי אדם, שנוצר בכוונה תחילה נגד העם האוקראיני, המוכר כיום בשם הולודומור. מיליונים נוספים הוצאו להורג, בהוראתו של סטלין, במה שמוכר כיום בשם הטיהורים הגדולים. מקרים אלו שהתרחשו בשנות ה-30 ובשנות ה-40 עומדים היום במחלוקת בפני החוקרים, שחלקם מגדירים אותם כרצח עם וחלקם טוענים שהם סוגים אחרים של הרג המוני.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעה האנושות לתחתית התהום. עם פרוץ המלחמה החלה גרמניה הנאצית במבצע אותנסיה בו רצחו הנאצים באמצעים שונים, לרבות תאי גזים, כ-90 אלף גרמנים שסבלו מפגמים גופניים, כמומים מולדים, לקות שכלית, מחלות כרוניות וכן מקשיים נפשיים.[51] בהמשך הובילה גרמניה הנאצית לרצח המוני של כ-11 מיליון בני אדם לא חמושים. בין הנרצחים כ-6 מיליונים היו יהודים, שהיוו כשליש מהאוכלוסייה היהודית בעולם כולו באותו הזמן, ורובה ככולה של האוכלוסייה היהודית בארצות הכבושות. היהודים ו"אוכלוסיות נחותות" אחרות שהושמדו בשואה נרצחו במהלך מתוכנן ("הפתרון הסופי") שנבע מאידאולוגית סדורה. אוכלוסיות אחרות שנרדפו על ידי הנאצים היו, צוענים, עדי יהוה, הומוסקסואלים, וכן יריבים פוליטיים ביניהם סלאבים, קומוניסטים ואנרכיסטים.

הנאצים לא היו היחידים לבצע רצח עם שיטתי מהלך המלחמה, גם שותפיהם, האוסטאשה רצחו מאות אלפי סרבים ועשרות אלפי יהודים וצוענים באחד מרציחות העמים האכזריים ביותר שידעה האנושות.[52]

Exhumation in San Juan Comalapa Guatemala 03
בור הריגה מרצח העם בגואטמלה, בסאן חואן קומלפה (צולם ב-2005)

המחצית השנייה של המאה העשרים

במחצית השנייה של המאה העשרים רצח עם הפך לכלי כמעט לגיטימי בידי רודנים. נבואתם השחורה של הפילוסופים התגשמה ואכן לאחר שהתנסתה האנושות באושוויץ, צמחו עוד עשרות ניסיונות דומים. השימוש ברצח עם ככלי פוליטי נהיה נפוץ יותר מאי-פעם. החוקרים חלוקים על מספר רציחות העמים שהתרחשו בתקופה זו בשש היבשות המיושבות: ברברה הארף נקטה במספר 45, גרגורי סטנטון נקט במספר 55 וגם חוקר השואה יהודה באואר מדבר על למעלה מעשרה מקרים.[53] להלן כמה מהדוגמאות המוסכמות על החוקרים כי ניתן להגדירם כרצח עם:

המאה העשרים ואחת

המאה העשרים ואחת נפתחה גם היא, כמו קודמותיה, ברצח עם שהתבצע כנגד אוכלוסייה ילידית. אף על פי שאמנת רומא נחתמה ובית הדין הפלילי הבינלאומי החל לפעול, מה שמאפשר לראשונה בהיסטוריה להרשיע רודנים שיבצעו פשעי רצח עם, ואף על פי שהאינטרנט ואמצעי תקשורת המונים מאפשרים לאנושות כולה לדעת מה קורה בכל מקום ובכל שעה, נראה כי רציחות עמים ממשיכות להתרחש.

רצח עם כפשע

ICC member states world map
מצב קבלת האמנה במדינות השונות. בירוק: מדינות שאשררו את האמנה, בצהוב, מדינות החתומות, אך לא אשררו את האמנה.

האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם נפתחת במילים אלה:[32]

בעלי האמנה הזאת [...] האומרת שהשמדת עם הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, והוא בניגוד לרוחן ולמטרתן של האומות המאוחדות ולשמצה בעיני העולם התרבותי; ומתוך הכרה שבכל הדורות הייתה השמדת עם גורמת אבידות גדולות לאנושות; ובהיותם משוכנעים שכדי להסיר מעל המין האנושי את השוט הנתעב הזה דרוש שיתוף פעולה בינלאומי[...] מאשרים שהשמדת עם, בין בימי שלום ובין בימי מלחמה, הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, ובעלי האמנה מקבלים עליהם למנוע אותו והעניש עליו.

אף אל פי שהאמנה נחתמה על ידי כמעט כל המדינות, ובמרבית המדינות נחקקו חוקים על מנת ליישמה, במחצית השנייה של המאה העשרים פושעי רצח עם לא הורשעו בבתי דין.

משפטי נירנברג

בטרם נחתמה האמנה, רפאל למקין היה יועץ למשלחת התביעה האמריקאית במשפטי נירנברג, והמושג "ג'נוסייד" הופיע במשפטים אך לא הופיע בפסקי הדין.[41]

פשעי רצח עם ביוגוסלביה לשעבר

ב-25 במאי 1993, מתוקף החלטה 827 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוקם את בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY). בבית משפט זה הואשמו 8 אנשים בפשע רצח עם, ביניהם ראטקו מלאדיץ' ורדובאן קאראג'יץ'.

פשעי רצח עם ברואנדה

ב-8 בנובמבר 1994 מתוקף החלטה 955 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוחלט להקים את בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR) אשר החל לפעול בינואר 1997 ומקום מושבו בארושה שבטנזניה. במהלך המשפט הראשון שבו עסק בית הדין, משפטו של ז'אן פול אקייסו, ששימש כראש עיר שבתחומה נרצחו בני טוטסי, נקבע לראשונה כי גם אונס יכול להיות פשע מסוג רצח עם. שופטי בית הדין קבעו כי "תקיפות מיניות היו חלק אינטגרלי מתהליך הריסת הקבוצה האתנית של בני הטוטסי, וכי מעשי האונס היו שיטתיים וכוונו רק נגד נשות הטוטסי, מה שמעיד על המטרה המפורשת של המעשים האלה היא לחולל רצח עם". במהלך משפטו של ז'אן קמבנדה, הוא הודה לראשונה שאכן היה רצח עם, וכי הדבר תוכנן מראש. קמבנדה הורשע בעבירות של רצח עם ופשעים נגד האנושות, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. משפט נוסף שהתנהל בין 2000 ל-2003 זכה לכינוי "תקשורת השנאה". הנאשמים במשפט זה היו מנהלי תחנת הרדיו Radio Télévision Libre des Mille Collines, שבסמוך לרצח העם ובמהלכו שידרה שידורי תעמולה והסתה נגד בני הטוטסי, הבלגים, אנשי האו"ם ואף נגד בני הוטו מתונים. שדרניה של התחנה קראו לחסל את בני הטוטסי. לתחנת הרדיו היה תפקיד מכריע במתן לגיטימציה למעשים, ובית הדין גזר על מנהליה (וביניהם, גם פרדיננד נאימנה) עונש של מאסר עולם.

Nuon Chea - 5 December 2011
נון צ'ה, האידאולוג של החמר רוז' המואשם ברצח העם בקמבודיה, (צולם ב-2011)

פשעי רצח העם בגואטמלה

בשנת 1999 הוגשה בספרד תביעה נגד אפראין ריוס מונט, נשיא גואטמלה בשנים 19821983, אוסקר מג'יה, נשיא גואטמלה בשנים 1983 – 1986, ושישה בכירים נוספים, הם הואשמו ברצח עם ופשעים נגד האנושות. ספרד לא הצליחה לעצור את הנאשמים ששהו בגואטמלה וונצואלה. בינואר 2012 נעצר מונט בגואטמלה והואשם בידי התובע הכללי של גואטמלה ברצח עם. משפטו של מונט נפתח ב-19 במרץ 2013 בגואטמלה סיטי. המשפט קיבל מעמד פומבי והעידו בו 140 ניצולים בני גואטמלה. מונט הורשע ונידון לשמונים שנות מאסר.[63] הייתה זאת הפעם הראשונה בה פושע רצח עם הורשע במדינתו.

פשעי רצח העם הקמבודי

בית הדין לפשעים מיוחדים בקמבודיה (ECCC) החל לפעול בינואר 2006, תשע שנים לאחר שראש ממשלת קמבודיה פנה למזכ"ל האו"ם בבקשה להקים בית דין בינלאומי לפושעי רצח העם בקמבודיה. מאז הועמדו לדין חמישה חברים לשעבר בצמרת השלטונית של הקמר רוז'.[64] בית המשפט, הואשם מתחילת דרכו בשחיתות, התערבות פוליטית ופזרנות. הוא סיפק רק הרשעה בשמונה השנים הראשונות לעילותו, הרשעתו של מפקד מחנה ההשמדה S-21 קאינג גואק איב , "התליין של הקמר רוז'". קאינג בן ה-69 נידון למאסר עולם בגין מותם של יותר מ-14 אלף בני אדם. במהלך הדיונים בבית הדין בעניינו הוא חזר ואמר כי "רק מילא פקודות" שניתנו לו ושהוא בסך הכול היה פקיד בדרג נמוך של המשטר. כעת עומדים לדין בבית הדין ECCC, בתיק הידוע בכינוי "תיק 002", חברי המעגל הפנימי של מנהיג הקמר-רוז' פול פוט, שמת בשנת 1998, שנותרו בחיים: האידאולוג הראשי של המשטר ומספר 2 אחרי פול פוט, נון צ'י בן ה-86 וראש המדינה קיו סאמפן בן ה-81.[65]

Omar al-Bashir, 12th AU Summit, 090131-N-0506A-342
עומר אל-בשיר המואשם ברצח העם בדארפור, (צולם ב-2009)

בית הדין הפלילי הבינלאומי

במטרה להסדיר את האופן בו יובאו פושעי מלחמה לדין נכתבה אמנת רומא שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. על האמנה חתומות 139 מדינות, אולם החתימה היא בבחינת הצהרת כוונות בלתי מחייבת. 67 מדינות אשררו אותה ובכך הפכו לחברות באמנה. האמנה מהווה את מקור הסמכות לפעילותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אשר בו אמורים לתבוע ולהעמיד לדין פושעים האשמים בפשעים נגד האנושות ופשעי רצח עם.

סלובודן מילושביץ' נשיא סרביה, היה הראשון שהואשם בבית הדין הפלילי הבינלאומי ברצח עם ובפשעים נגד האנושות. הוא מת בשנת 2006 לפני שמשפטו הסתיים.

אישומים נוספים הוגשו נגד נשיא סודאן עומר אל-בשיר, נגד השר הסודאני אחמד הרון (Haroun), ונגד מנהיג הג'נג'וויד עלי קושייב (Kushayb), על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כנגד נאשמים אלה, שלא התייצבו למשפט, הוצאו צווי מעצר על ידי בית הדין. מדינות הליגה הערבית וסין תומכות באל-בשיר והודיעו כי לא יסגירו אותו. במרץ 2012 הוציא בית הדין הבינלאומי צו מעצר כנגד שר ההגנה הסודאני, אבדל חוסיין, המואשם ב-41 סעיפים של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה על פעלו בדארפור. בשנת 2011 הוחרפה האשמה נגד עומר אל-בשיר וכעת הוא מואשם ברצח עם.[66] בדצמבר 2014 חדלה התובעת הכללית של בית הדין הפלילי הבינלאומי מפעילותה בתיק דארפור וזאת מפני שלטענתה, מועצת הביטחון של האו"ם לא עושה די כדי להביא את הנאשמים למעצר. אף על פי שעומר אל-בשיר ביקר בקניה, שאשררה את אמנת רומא, הוא לא נעצר ולא הועמד בדין על פשעיו.[67]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Rummel, R.J., Death by Government: Genocide and Mass Murder in the Twentieth Century (ISBN 1-56000-927-6) Transaction Publishers, 1994
  • Neimark Norman M., Fires of Hatred: Ethnic Cleansing in Twentieth-Century Europe, Cambridge, Massachusetts, and London, Englend: Harvard University Press, 2001
  • Samantha Power, A Problem From Hell: America and the Age of Genocide, Basic Books, 2002.
  • Harff, Barbara, Early Warning of Communal Conflict and Genocide: Linking Empirical Research to International Responses, (ISBN 0-8133-9840-1) Westview Press, 2003
  • Ben Kierman, Blood and Soil: A World History of Genocide and Extermination from Sparta to Darfur, Yale University Press, 2007
  • Goldhagen, Daniel, Worse Than War: Genocide, Eliminationism, and the Ongoing Assault on Humanity, (ISBN 1-58648-769-8) PublicAffairs, 2009.
  • Jones, Adam, Genocide: A Comprehensive Introduction, (ISBN 0-415-48619-X) Routledge, 2010
  • Rene Lemarchand, Forgotten Genocides, PENN, 2011.
  • Bloxham, Donald & Moses, A. Dirk [editors]: The Oxford Handbook of Genocide Studies: Interdisciplinary Contributions about Past & Present Genocides, Oxford University Press, 2013.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Raphael Lemkin and the Struggle for the Genocide Convention, John Cooper, 2008
  2. ^ 2.0 2.1 יאיר אורון, היבטים תאורטיים בחקר רצח עם, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006
  3. ^ הכחדה, אוריאל לוי, מתוך ה-8 במאי
  4. ^ 4.0 4.1 החוקר רודולף ראמל שהקדיש את חייו למחקר זה נקב במספר מעל 174,000,000 נרצחים ברציחות המונים במאה העשרים. ראה: STATISTICS OF DEMOCIDE: Genocide and Mass Murder Since 1900, R.J. Rummel, Charlottesville, Virginia, Center for National Security Law, School of Law, University of Virginia, 1997 החוקר דניאל גולדהגן נקב במספר 125,000,000-175,000,000. ראה: Worse Than War: Genocide, Eliminationism, and the Ongoing Assault on Humanity, Daniel Jonah Goldhagen, 2009
  5. ^ השואה המיוחד והאוניברסלי, יהודה באואר, יד ושם
  6. ^ 6.0 6.1 1999 Berel Lang, Genocide and Omnicide: Technology at the Limits, The Future of the Holocaust: Between History and Memory
  7. ^ יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 45: למקין כתב כי "מילה חדשה זו" נטבעה על ידו "כדי להגדיר מעשה ישן בהתפתחותו המודרנית".
  8. ^ 8.0 8.1 פרק 4: ג'נוסייד, Axis Rule in Occupied Europe: Laws of Occupation - Analysis of Government - Proposals for Redress, רפאל למקין, 1944
  9. ^ יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 21.
  10. ^ יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 266, הערה 11.
  11. ^ Samantha Power, A Problem From Hell: America and the Age of Genocide, 2002
  12. ^ ראו הרחבה בערך "הגדרות לרצח עם" בוויקיפדיה באנגלית .
  13. ^ ישראל טשרני (עורך), Encyclopedia of Genocide, הוצאת מכון השואה ורצח עם, ירושלים (ISBN 0-84763-928-2)
  14. ^ * סטטיסטיקות של דמוסייד, רודולף ראמל, אוניברסיטת הוואי, 1997
  15. ^ Barbara Harff and T. R. Gurr, Ethnic Conflict in World Politics, 1994 and 2003 eds.
  16. ^ Rose Somerville; John Somerville, introduction (1981). Soviet Marxism and nuclear war : an international debate : from the proceedings of the special colloquium of the XVth World Congress of Philosophy. Greenwood Press. p. 151. ISBN 978-0313225314.
  17. ^ "New & Old Wars - Organised Violence in a Global Era", מאת מרי קלדור
  18. ^ 18.0 18.1 Genocide and the Modern Age: Etiology and Case Studies of Mass Death, Isidor Wallimann, Michael N. Dobkowski, Syracuse University Press, 1987
  19. ^ 19.0 19.1 זיגמונט באומן, מודרניות והשואה, תרגום: יניב פרקש, תל אביב, 2013
  20. ^ Can One Live after Auschwitz?, Theodor W. Adorno, 2003
  21. ^ אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין, כריסטופר בראונינג, תרגום: לי שיר, תל אביב, 2004
  22. ^ תליינים מרצון בשירות היטלר: גרמנים רגילים והשואה, דניאל גולדהגן, תרגום: איה ברויר תל אביב, 1997
  23. ^ 23.0 23.1 Leo Kuper, The Prevention of Genocide, New Haven: Yale University Press, 1985
  24. ^ Summary of Genocide Proceedings before the Spanish Federal Court
  25. ^ מנאומו של היינריך הימלר בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן –4 באוקטובר 1943
  26. ^ מה מטריד את מנוחתו של ביל, אוריאל לוי מתוך ה-8 במאי
  27. ^ אנשי תקשורת ברואנדה הורשעו ברצח עם, וואלה, 4 בדצמבר 2003
  28. ^ אזהרה מידית לרצח עם בבורונדי, מתוך אתר הוועד למאבק ברצח עם, 6/12/2014
  29. ^ מסרבים לראות את דארפור, אריק ריבס, מאי 2014
  30. ^ כל ההכחשות כולן, אוריאל לוי מתוך ה-8 במאי
  31. ^ רצח עם והכחשתו, אוריאל לוי מתוך ה-8 במאי
  32. ^ 32.0 32.1 האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם באתר האו"ם
  33. ^ חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950 (קריאה שלישית). דברי הכנסת, חוברת י"ט, עמ' 1230.
  34. ^ ספר החוקים, תש"י, 137
  35. ^ Pieter N. Dorst, The Crime Of State, Leyden: A. W. Sijhoff, 1959
  36. ^ ישראל טשרני, Genocide: The Ultimate Human Rights Problem, Social Education: Special Issue on Human Rights 49 (6), 1985
  37. ^ אסטרטגיית פיתוח, מתודולוגיה וכלים לאזהרות מקדימות לרצח עם, לורנס ווצ'ר, נייר עמדה ליועץ מזכ"ל האו"ם למניעת רצח עם 2006
  38. ^ עצומת האחריות למנוע דו"ח בינלאומי על החימוש הגרעיני של איראן, פגיעה בזכויות אדם והסתה לרצח עם
  39. ^ צופים, אך עדיין ממתינים, אקונומיסט, ניו יורק, 16/3/2007
  40. ^ מדינות דורשות מהאו"ם להעמיד את אסד לדין, I24News, מאי 2014
  41. ^ 41.0 41.1 יהודה באוואר, העם המחוצף, נהר ספרים, 2013
  42. ^ הבעיה עם האסלאם, מהומות אלוהים, סם האריס
  43. ^ שואה ורצח עם, תקציר דברים שנישאו על ידי יהודה באואר בפתיחתו של סימפוזיון על שואה ורצח עם שיזמה האקדמיה, ושנתמך על ידיה ועל ידי האוניברסיטה העברית בירושלים ומכון ון ליר בירושלים, הסימפוזיון התקיים בתאריכים ט"ו−ט"ז באלול תשע"ב, 4−2 בספטמבר 2012
  44. ^ מהו רצח עם? באתר הוועד למאבק ברצח עם
  45. ^ Modernity and the Holocaust
  46. ^ Dan Stone, Histories of the Holocaust, Oxford: Oxford University Press, 2010
  47. ^ מתוך ערך אנגלי הנותן סטטיסטיקות הנוגעות לעימותים חמושים,
  48. ^ רצח עם בטזמניה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  49. ^ רצח עם בני ההררו והנאמה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  50. ^ 50.0 50.1 50.2 רצח עם הארמני באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  51. ^ תוכנית T-4 אותנסיה באתר Jewish Virtual Library
  52. ^ רצח העם הסרבי באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  53. ^ רשת היועצים למניעת רצח עם, התאגדות של מומחים המשמשים יועצים פוליטיים לממשלות ופקידים בכירים במטרה למנוע רציחות עמים. יהודה באואר, ממייסדי הארגון, הוא הישראלי היחיד בארגון.
  54. ^ רצח העם בביאפרה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  55. ^ רצח העם הבנגלי באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  56. ^ רצח עם בבורונדי באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  57. ^ רצח עם בקמבודיה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  58. ^ רצח העם בגואטמלה באתר הוועד למאבק ברצח עם
  59. ^ רצח העם הבוסני באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  60. ^ רצח העם ברואנדה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  61. ^ רצח העם בדארפור באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  62. ^ מצבם של היזידים בצפון עיראק באתר הוועד למאבק ברצח עם
  63. ^ Former Leader of Guatemala Is Guilty of Genocide Against Mayan Group, New York Times, May 10, 2013
  64. ^ בית הדין לפשעים מיוחדים בקמבודיה האתר הרשמי
  65. ^ הבנליות של הסיאוב הפוליטי: הון שלטון ורצח עם באתר הוועד למאבק ברצח עם
  66. ^ ICC - Darfur Sudan, האתר הרשמי של בית הדין הפלילי הבינלאומי
  67. ^ האם הייתה זאת טעות להאשים את הדיקטטור ברצח-עם?, Busines Insider, 15/12/2014
19 בפברואר

19 בפברואר הוא היום ה-50 בשנה בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 315 ימים (316 בשנה מעוברת).

1 במאי

1 במאי הוא היום ה-121 בשנה (122 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 245 ימים.

26 בפברואר

26 בפברואר הוא היום ה-57 בשנה בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 308 ימים (309 בשנה מעוברת).

אלי ויזל

אליעזר "אלי" ויזֶל (באנגלית: Eliezer "Elie" Wiesel;‏ ט"ז בתשרי ה'תרפ"ט, 30 בספטמבר 1928 – כ"ו בסיוון ה'תשע"ו, 2 ביולי 2016) היה עיתונאי, פילוסוף, אינטלקטואל וסופר יהודי רומני-אמריקאי ניצול השואה. חתן פרס נובל לשלום על פעילותו למען זכויות אדם (1986). עסק בפעילויות חינוכיות להנצחת זכר השואה ומניעת מקרי רצח עם אחרים ברחבי העולם.

אס אס

האֶס אֶס, קיצור המילה הגרמנית Schutzstaffel (מידע • עזרה) - שׁוּצְשְׁטָאפֶל (חיל ההגנה, או פלוגות המגן), הוא הכינוי שבו מוכר ארגון ההגנה והמודיעין של המפלגה הנאצית, "חיל ההגנה", על פי ראשי התיבות בגרמנית.

האס אס הוקם כיחידת שומרי ראש של אדולף היטלר בשם "לייבשטנדרטה אדולף היטלר" (Leibstandarte Adolf Hitler). בהמשך, יחידה זו התפתחה לדיוויזיה שלמה בשם זה שתפקידה היה שמירת האנשים נושאי המשרות הנאצים. תחת הנהגתו של היינריך הימלר, בשנים 1929 עד 1945 (מועד פירוקו לאחר תבוסת גרמניה הנאצית) גדל הארגון, שהחל כגוף קטן, צבאי למחצה, והפך לאחד מהארגונים הגדולים והחזקים ברייך השלישי. הנאצים ראו באס אס יחידת עילית, המשמר הפרטוריאני של המפלגה. אנשי האס אס נבחרו על פי העקרונות של טוהר הגזע ועל פי נאמנות ללא תנאי לפיהרר ולמפלגה הנאצית. עד 1944 הייתה ההצטרפות לאס אס על בסיס התנדבותי, אך עם היחלשות כוחה הצבאי של גרמניה הוחל בגיוס אקראי מבין כלל האוכלוסייה, לעיתים מבני 18 ומטה. כמו כן צורפו ליחידות החמושות של הארגון מתנדבים מארצות אירופה הכבושות.

הזרוע הצבאית של האס אס, ואפן אס אס, התפתחה להיות צבא גרמני שני, בנוסף לוורמאכט, הצבא הגרמני. לוואפן אס אס יצאו מוניטין של לוחמים פאנאטיים ואכזריים מאד; יחידות ואפן אס אס סייעו בחיסול ההתנגדות היהודית במרד גטו ורשה באפריל 1943 ורצחו שבויי מלחמה אמריקניים במחנה ליד העיר מלמדי (Malmedy) במהלך קרב הארדנים ב-1944.

האס אס נבדל מהצבא הגרמני, מהמפלגה הנאצית וממנגנון הפקידות הרשמי על ידי דרגות, תגים ומדים ייחודיים לארגון.

במקביל להשתלטותה הבלעדית של המפלגה הנאצית על הכוח הפוליטי בגרמניה, "נשאבו" יותר ויותר תפקידי מפתח בממשל הגרמני – כמו מערכת אכיפת החוק – לשליטת האס אס והפכו לחלק מהארגון; במקביל, הפכו חלקים מתוך האס אס לגופים ממשלתיים דה פקטו. כדי לשמור על כוחה הפוליטי של המפלגה הנאצית ניתנה לאס אס הסמכות להקים ולהפעיל גופים של משטרה חשאית, הגסטפו והסיפ"ו; משמעותה של סמכות זו הייתה למעשה העמדת האס אס מעל החוק.

האס אס היה גם מכשיר להטלת פחד ואימה במהלך השואה. מנהיג האס אס, היינריך הימלר, היה אחד מיוזמי הפתרון הסופי. בסיוע גדודים מהצבא הסדיר, יחידות האיינזצגרופן (עוצבות המבצע) של האס אס רצחו יותר ממיליון אזרחים, רובם יהודים, באזורים של ברית המועצות שנכבשו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. האס אס היה אחראי להקמתם ולהפעלתם של מחנות ריכוז ומחנות השמדה, שבהם הומתו מיליוני כלואים כתוצאה מהשמדה מכוונת, מהרעבה, מהתעללות ומניסויים רפואיים וכחלק ממדיניות מכוונת של טיהור אתני. אחרי מלחמת העולם השנייה הכריזו השופטים במשפטי נירנברג על האס אס כארגון פשע, אחראי על יישום וביצוע מדיניות גזענית של רצח עם וביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

ברון סטרוקר

ברון וולפגנג פון סטרוקר (באנגלית: Baron Wolfgang von Strucker) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Sgt. Fury and His Howling Commandos #5 מינואר 1964, והיא נוצרה בידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

פון סטרוקר הוא קצין נאצי לשעבר, המשמש כאחד ממנהיגי ארגון הטרור הידרה ואויבם המושבע של סוכנות הביון S.H.I.E.L.D ושל קבוצת האוונג'רס. עיקר מעייניו הוא סיכול ביטחונה של ארצות הברית ושל העולם החופשי. עבר שינוי גנטי כדי להיראות מבחינה פיזית כחסר גיל. נדמה היה שנהרג בעבר, אך הוא חזר לתחייה פעם אחר פעם כדי לרדוף את העולם לצורך שליטה עולמית וביצוע רצח עם.

את דמותו של ברון סטרוקר ביקום הקולנועי של מארוול, ובפרט בסרטי הלייב אקשן "קפטן אמריקה: חייל החורף" ו"הנוקמים: עידן אולטרון", גילם השחקן תומאס קרצ'מן.

האינדיאנים בארצות הברית

האינדיאנים בארצות הברית (באנגלית: American Indians: "אינדיאנים אמריקאים", או Native Americans, "ילידים אמריקאים") הם מיעוט אתני אשר מנה בשנת 2010 יותר מ-2.9 מיליון נפש (כ-1% מאוכלוסיית ארצות הברית). אוכלוסיית האינדיאנים מורכבת מעשרות שבטים והיא האוכלוסייה הוותיקה ביותר ביבשת.

בימי גילוי אמריקה מנו האינדיאנים, על פי הערכות שונות, כ-10 מיליון נפש במאות עמים ושבטים שונים לאורכה ולרוחבה של היבשת. החל משנת 1620, עם תחילת ההתיישבות האירופיאית בצפון אמריקה, ועד סוף המאה ה-19, עת יושבו כל השטחים של ארצות הברית, הוכחדו ונעלמו מרבית השבטים האינדיאנים. הם הוכחדו כתוצאה מצמצום שטח מחייתם, ממחלות שהביאו איתם המתיישבים ומפעילות מלחמתית. כיום חיים חלק (אך לא רוב) מהאינדיאנים בשמורות המוקצות להם, שטחים בתוך ארצות הברית המנוהלים על ידי שבטים של אינדיאנים במסגרת הלשכה לענייני אינדיאנים במחלקת הפנים של ארצות הברית.

בשטחים אלה ניתנת אוטונומיה מסוימת לשבטים, אשר יכולים להחיל בהם את הדין השבטי בעניינים מסוימים וזוכים להגנתו של הממשל הפדרלי של ארצות הברית.

האינדיאנים בצפון אמריקה לא פיתחו כתב טרם הקולוניאליזם ועל כן מרבית המידע והתיעוד הקיים על אורחות חייהם ותרבותם נכתב על ידי חוקרים ומתיישבים אירופאים, אלה הבינו במידה מוגבלת את התרבויות השונות שפגשו.

הולודומור

הולודומור (באוקראינית: Голодомор, "רצח באמצעות רעב" או "הרעבה עד מוות") היה רעב המוני שהתרחש באוקראינה בין השנים 1932–1933. ההולודומור הוא האסון הלאומי הגדול ביותר שפקד את אוקראינה בהיסטוריה המודרנית, ולפי ההערכות מתו כתוצאה מהרעב בין 3 ל-10 מיליון אוקראינים.

ההולודומור היה חלק מרעב שהתרחש בכל ברית המועצות באותה תקופה, אך השפיע ברובו על אזור מרכז אוקראינה, שלא כמו ברעב הקודם באוקראינה (1921–1923) וברעב שהיה אחריו (1946–1947), בהם נפגע אזור דרום אוקראינה, אזור בו הבצורת היא תופעה מוכרת.

חלק מהחוקרים המודרניים רואים את הרעב כמדיניות מכוונת של הממשל הסובייטי, בראשות יוסיף סטלין, ולא כתוצאה של תופעות טבע או כישלון התכנון המרכזי. לפי חוקרים אלה, ההולודומור תוכנן על ידי הסובייטים כדי לפגוע באופן ספציפי בלאומיות האוקראינית ובעם האוקראיני, הן ככוח פוליטי והן כישות חברתית.

המן האגגי

הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי היה, על פי מגילת אסתר שבתנ"ך, הבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס, אשר הסית את מלכו כנגד האוכלוסייה היהודית בממלכה, במטרה לבצע בה רצח עם. המן מכונה במגילת אסתר "צורר היהודים", וכן "איש צר ואויב המן הרע הזה", שביקש להשמיד את כל היהודים במאה עשרים ושבע מדינות. לבסוף סוכלה מזימתו, בעיקר בזכות אסתר והוא נתלה. בשיח היהודי נשתרש כינויו ל"המן הרשע", שם אמו אמתלאי בת עורבתי.

השואה

השואה הייתה שורת מעשי רצח עם ורדיפות אתניות, שבוצעו החל מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה בתחילת 1933, ובמהלך מלחמת העולם השנייה עד כניעת גרמניה הנאצית במאי 1945. פשעים אלו בוצעו על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר, עוזריהם, משתפי פעולה ושלטונות בעלי בריתה, כשתכליתם היו בהתחלה פגיעה במעמד היהודים וגזילת נכסיהם, ובהמשך, בעיצומה של המלחמה, השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי (הפתרון הסופי). מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד בכשישה מיליון.

הנאצים רצחו גם מיליוני לא-יהודים במלחמת העולם השנייה, בהם צוענים, הומוסקסואלים, גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות, אך המושג "שואה" מתייחס להשמדת היהודים. בדברי הימים של העת החדשה מוכרת השואה כגדול הפשעים נגד האנושות.

טבח

טבח הוא רצח המוני ישיר ומכוון, בייחוד של אזרחים לא לוחמים, או אלו שאין ביכולתם להתגונן כראוי. מעשי טבח בעבר הוגדרו כפרעות (במיוחד כשבוצעו נגד יהודים) וכיום מוגדרים לעיתים קרובות כפשעי מלחמה או "זוועות". לפיכך, לא נוהגים להשתמש במילה לתיאור הריגת לוחמים, אלא אם כן התיאור הוא מטאפורי (לעיתים קרבות קשים מכונים כ"טבח" בגלל כמות המתים בהם, למרות ששני הצדדים היו חמושים). עם זאת, רצח המוני ומכוון של שבויים מוגדר לעיתים קרובות כטבח.

כמו כן, השתמשו במילה "טבח" כדי לתאר רצח של אזרחים או חיילי צבא בהיקפים קטנים יותר, אם לאירוע הייתה השפעה פוליטית על אירועים עתידיים אחרים, דוגמת טבח בוסטון. רציחות המתבצעות על ידי קבוצה קטנה של אנשים או אפילו אדם אחד, כונו לעיתים "טבח" (ראו למשל הטבח בווירג'יניה טק).

בגואטמלה היו נפוצים בעבר מעשי טבח באינדיאנים משבט המאיה, ובעקבות זאת, הגיעה מועצת זכויות האדם במדינה להסכמה אודות ניסוח מדויק לתיאור טבח: "טבח ייוחס להוצאה להורג של חמישה אנשים או יותר, באותו מקום, כחלק ממבצע שקורבנותיו במצב בו אינם יכולים להגן על עצמם". בקולומביה, המילה "טבח" שימשה על פי הגדרתה הרשמית, לתיאור רצח של שישה אנשים או יותר באותה העת.

מעשי טבח נפוצים בתקופות מלחמה ובייחוד בזמן מלחמת אזרחים. כמו כן, מעשי טבח רבים נערכים בעת ניסיונות לביצוע טיהור אתני או רצח עם (דוגמת השואה - אשר היקף מעשי הטבח השיטתי והמוסדר של 10 מיליון נפש במהלכה היו מקרה שלא היה כדוגמתו במאות השנים האחרונות), בעת ניסיונות של משטרים דיקטטוריים לדכא את האופוזיציה או את הקבוצה האתנית שאיננה משתייכת לקבוצה השלטת, וכן בעת ביצוע פעולות טרור (דוגמת הפיגוע במלון פארק). מעשי טבח מבוצעים לעיתים גם ללא מניע פוליטי או אחר (כדוגמת הטבח בתיכון קולומביין).

השימוש במילה זו לעיתים שנוי במחלוקת, במיוחד כאשר הוא נועד לגייס את דעת הקהל הבינלאומית נגד מבצעי הפשע כביכול. דוגמה לכך הוא השימוש במילה "טבח" לתיאור הקרב בג'נין על ידי סאיב עריקאת (ולאחר מכן על ידי אחרים ברשות הפלסטינית או במסגרת הסרט ג'נין ג'נין). דוגמה נוספת היא כינוי הקרבות ב-13 באוקטובר 1990 בשלהי מלחמת האזרחים בלבנון בין תומכי מישל עון למיליציות הנוצריות האחרות וצבא סוריה כ"טבח", למרות שהתנהלו קרבות די שקולים בין הכוחות.

יהודה באואר

יהודה באואר (נולד ב-6 באפריל 1926) הוא פרופסור אמריטוס במכון ליהדות זמננו שבאוניברסיטה העברית, המתמחה בחקר השואה. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2000, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ח 1998, יקיר ירושלים לשנת תשס"ח 2008, זוכה פרס א.מ.ת בחקר השואה לשנת 2016.

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (באנגלית: United States Holocaust Memorial Museum) הוא מוזיאון לאומי הממוקם בקרבת המול בעיר וושינגטון די. סי., בירת ארצות הברית. במוזיאון מתבצעת פעילות תיעוד, לימוד ופירוש ההיסטוריה של השואה והוא משמש כמפעל הנצחה למיליוני יהודים ובני עמים אחרים שנספו בשואה. הוא פועל מאז 1993.

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. מספר החללים במלחמת העולם השנייה (לפי ההערכות המקובלות) עמד על כ-64.5 מיליון בני אדם, יותר מבכל מלחמה אחרת בהיסטוריה.

בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 (י"ז באלול ה'תרצ"ט), עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 (כ"ה באייר ה'תש"ה), עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי. בזירה האסייתית החלו אירועי המלחמה עם תחילת מלחמת סין-יפן השנייה ב-7 ביולי 1937, והסתיימו ב-15 באוגוסט 1945 עם כניעת האימפריה היפנית לארצות הברית, וב-2 בספטמבר (של אותה שנה) עם כניעתה הרשמית של יפן לבעלות הברית. במהלך מלחמה זו נעשה בפעם היחידה בהיסטוריה שימוש מבצעי בנשק גרעיני.

במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה גם השואה – רצח עם שיטתי בו נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם כשישה מיליון יהודים. המלחמה העולמית אפשרה לנאצים להחריף באופן קיצוני את פעולותיהם נגד היהודים. לפני המלחמה התמקדה מדיניותה של גרמניה הנאצית בעיקר באפליית יהודים ובעידוד הגירתם. בזמן המלחמה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים באירופה, עברו הנאצים לפעולות חריפות הרבה יותר כלפי היהודים: ריכוזם בגטאות ובמחנות, ושילוחם למחנות השמדה לצורך רצח עם שיטתי והשמדה המונית, שבוצעו מתוך קנאות אידאולוגית אנטישמית קיצונית. מלבד היהודים, הושמדו במהלך המלחמה גם עשרות אלפי צוענים, ועשרות אלפי נכים, מוגבלים שכלית, הומוסקסואלים, בונים חופשיים, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות.

במלחמה לחמו שתי בריתות: מדינות הציר כנגד בעלות הברית. המדינות העיקריות במדינות הציר היו גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית והאימפריה היפנית. המדינות העיקריות בבעלות הברית היו הממלכה המאוחדת, צרפת, ברית המועצות, ארצות הברית, ובהמשך המלחמה גם סין. צרפת חדלה להיות חלק מבעלות הברית בעקבות תבוסתה לגרמניה ב-1940 ועליית ממשלת וישי. (אך המשיכה להילחם במסגרת צבא צרפת החופשית) ברית המועצות שיתפה פעולה עם גרמניה עד 1941 וחברה לבעלות הברית לאחר שנבגדה על ידי גרמניה ביוני 1941 ("מבצע ברברוסה"). ארצות הברית הצטרפה לבעלות הברית לאחר שהותקפה על ידי יפן בסוף 1941 ולאחר שגרמניה הכריזה עליה מלחמה (בתגובה לתקיפה היפנית בפארל-הרבור). סין נלחמה נגד הכיבוש היפני במלחמת סין-יפן השנייה, שהייתה אחת הזירות במלחמה.

מדינות נוספות חברו למדינות הציר או לבעלות הברית ממניעים שונים, כגון כיבוש, איום או רצון חופשי. מספר מדינות נותרו נייטרליות, כגון שווייץ ושוודיה. הגורם העיקרי למלחמה היה מדיניותן התוקפנית של מדינות הציר, ובעיקר גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר.

המלחמה התנהלה בשלוש זירות עיקריות: זירת אירופה (הנחלקת למזרח ומערב), זירת צפון אפריקה והמזרח התיכון, וגם זירת האוקיינוס השקט והמזרח הרחוק.

במהלך המלחמה השתלטו מדינות הציר על רוב אירופה, כולל שטח נרחב בברית המועצות. אך לאחר הצלחה ראשונית שכללה את כיבוש רוב שטחה של אירופה היבשתית, איום על מעמדה של בריטניה בצפון אפריקה, והשתלטות על טריטוריות נרחבות במזרח הרחוק ואיים באוקיינוס השקט על ידי האימפריה היפנית, הצליחו בעלות הברית בעזרת מאמצים רבים ליצור מפנה בחזיתות שונות, ולנצח במלחמה. התוצאה העיקרית של המלחמה הייתה היווצרותם של שני גושים פוליטיים: הגוש המערבי, בעל מכוונות דמוקרטית, הכולל את ארצות הברית, מערב אירופה, רובה של אמריקה הלטינית, יפן, אוקיאניה ועוד, ובמקביל נוצר הגוש המזרחי, בעל מכוונות קומוניסטית, הכולל את ברית המועצות, מזרח אירופה ועוד.

משפטי נירנברג

משפטי נירנברג היו סדרת משפטים שבהם הועמדו למשפט הנאשמים בפשעי המלחמה, פשעים נגד האנושות כגון רצח עם, וראשי המשטר בגרמניה הנאצית, לאחר מלחמת העולם השנייה בעיר נירנברג שבבוואריה (גרמניה). פסקי הדין שניתנו במסגרתם קבעו הלכות חדשות בתחום דיני מלחמה, במסגרת המשפט הבינלאומי הפומבי.

קמר רוז'

קמר רוז' (בצרפתית: Khmers rouges; בקמרית: ខ្មែរក្រហម, בעברית: קמרים אדומים) הוא כינוי לתנועה הקומוניסטית ששלטה בקמבודיה בין 1975 ל-1979 לאחר שעלתה לשלטון במהפכה צבאית. משטרו של פול פוט, ראש התנועה, אחראי לביצועו של רצח העם בקמבודיה, אשר קורבנותיו היו הקמבודים עצמם והמיעוט הוייטנאמי, הסיני, הצ'מי המוסלמי והנזירים הבודהיסטים. מניין הנרצחים עומד על לפחות מיליון ושבע מאות אלף בני אדם.

רצח העם בדארפור

רצח העם בדארפור הוא רצח עם מכוון ושיטתי שמתבצע על ידי צבא סודאן והג'נג'וויד כנגד השבטים האפריקאים הילידים בחבל דארפור שבמערב סודאן מאז 2003 ועד היום. על-פי נתוני האו"ם מוערך כי כ-450,000 אנשים נהרגו או הורעבו למוות במהלך השנים 2010–2003 וכי למעלה משלושה מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם ומוגדרים כפליטים.

רצח העם ברואנדה

רצח העם ברואנדה היה רצח עם מכוון ושיטתי שהתבצע על ידי ממשל רואנדה (הוטו) כנגד בני הטוטסי בשנת 1994 ובו נהרגו כחצי מיליון בני אדם. את רצח העם ביצעו בעיקר שתי מיליציות של בני הוטו - אינטראהאמווה (Interahamwe) ואימפוזאמוגאבי (Impuzamugambi). רצח העם נמשך כמאה ימים, החל מ-6 באפריל ועד אמצע יולי 1994. לפחות 500 אלף בני טוטסי ומאות מתונים מבני ההוטו נרצחו. על פי הערכות אחרות, מספר הנרצחים היה בין 800 אלף למיליון.

רצח העם הארמני

רצח העם הארמני (בארמנית: Հայոց Ցեղասպանութիւն), המכונה גם שואת הארמנים ובמסורת הארמנית "הפשע הגדול" (בארמנית: Մեծ Եղեռն, בתעתיק עברי: מֶץ יגֶרְן), היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסייה הארמנית שבשטחה.

רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה המשיכו טורקים, כורדים ואזרים לטבוח בארמנים עד שנת 1923. ההערכה הרווחת היא שכמחצית מהאוכלוסייה הארמנית בטורקיה, בין מיליון למיליון וחצי ארמנים, נספתה. קבוצות אתניות נוצריות אחרות, כמו האשורים והיוונים, נטבחו אף הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק ממדיניות ואידאולוגיה מכוונת ומתוכננת של העות'מאנים לטהר את אסיה הקטנה מנוצרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.