רצח יצחק רבין

רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין הוא רצח פוליטי שאירע ב־4 בנובמבר 1995 (י"ב בחשוון ה'תשנ"ו) בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. הרצח בוצע בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו, בידי יגאל עמיר, שהתנגד לדרכו המדינית של רבין ובמיוחד לחתימתו על ההסכמים.

הרצח גרם לזעזוע בישראל, היו לו השלכות רבות גם על המצב הפוליטי במדינה, והוא אף תואר כנקודת שבר ביחסים בין הימין לשמאל.[1] בעקבות הרצח נקבע יום הזיכרון ליצחק רבין, החל מדי שנה בתאריך י"ב בחשוון.

רצח יצחק רבין
Rabin Murdered Yediot
שער העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שאחרי הרצח
תאריך 4 בנובמבר 1995
מקום כיכר מלכי ישראל, תל אביב, ישראל
מטרה יצחק רבין
קואורדינטות 32°04′55″N 34°46′51″E / 32.08188889°N 34.78094444°E
סוג רצח פוליטי
הרוגים 1 (יצחק רבין)
פצועים 1 (יורם רובין, מאבטחו של רבין)
מבצע יגאל עמיר
מניע התנגדות להסכמי אוסלו
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain
 
רצח יצחק רבין
רצח יצחק רבין

האווירה הציבורית לפני הרצח

התקופה שלאחר חתימת הסכמי אוסלו הייתה תקופה סוערת בישראל. טבח מערת המכפלה וגל של פיגועי התאבדות בישראל בשנים 19941995, שבהם נרצחו עשרות אנשים, עוררו קרע חריף בין הימין לשמאל. הימין האשים כי מדיניות הממשלה בראשות יצחק רבין מובילה לפיגועי טרור פלסטיני, ומסע ציבורי נרחב נוהל נגד מדיניות הממשלה ונגד רבין, שעמד בראשה. כמה אנשי ימין, בהם חברי כנסת, טענו כי הממשלה, שהייתה ממשלה צרה, אינה לגיטימית ומתחו עליה ביקורת חריפה, אגב השוואת פעולותיה לאלו של משתפי פעולה עם גרמניה הנאצית.[2][3]

הפגנות ופעולות מחאה רבות נערכו בכל רחבי הארץ – הפגנות מאולתרות שאורגנו בזירות פיגועים מיד לאחר התרחשותם, והפגנות מאורגנות, שחלקן כללו חסימת כבישים וצמתים, פעולות שארגנה בעיקר התנועה "זו ארצנו" בהנהגת משה פייגלין, שניסתה להוביל מרי אזרחי בלתי־אלים כנגד ממשלת ישראל. בהפגנות נשמעו קריאות קראו "רבין בוגד" ו"רבין רוצח", וכרזות המציגות את רבין עטוי כאפייה ומחבק את ערפאת נתלו ברחבי הארץ והונפו בהפגנות הימין.[4] במרץ 1994 נערכה בצומת רעננה הפגנה בהשתתפות ראש האופוזיציה בנימין נתניהו שבה נשאו מפגינים ארון קבורה עם הכתובות "ישראל בסכנה", "רבין ממית ציונות"[5] ו"רבין קובר ציונות",[6] וכרכו חבלי תלייה סביב צווארם.[7][8] בעקבות ההפגנות התקיימה ישיבת ממשלה שבה נידונה האפשרות להעמיד לדין את מי שמתיר את דמו של ראש הממשלה ומסית לפגוע בו באופן פיזי.[9]

בעקבות ההתקדמות בתהליך אוסלו וחתימת הסכם ביניים נוסף, שהעניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים הפלסטיניות הגדולות ובעוד כ־450 כפרים בגדה וברצועה, שוסעה המדינה במחלוקת פנימית עזה. באוגוסט ניסה צעיר לדרדר את מכוניתו של השר יוסי שריד לתהום,[10] וב־2 באוקטובר נערך טקס פולסא דנורא מול ביתו של רבין בירושלים. בליל הדיון על הסכמי אוסלו ב התקיימה הפגנת רבבות בכיכר ציון בירושלים, ששם נאמו ראשי מפלגות הימין. במהלך ההפגנה נשמעו קריאות "בדם ואש את רבין נגרש" ו"מוות לרבין" וכן נשרפו תמונותיו של רבין.[11] בתום ההפגנה צעדו כמה מאות מהמפגינים מהכיכר למשכן הכנסת ושם השתוללו באלימות, ניסו לפרוץ לרחבת הכנסת והרסו את מכוניותיהם של שרי הממשלה וחברי הקואליציה.[12] יו"ר הכנסת, שבח וייס, שלל מחבר הכנסת חנן פורת את זכות הדיבור במליאה בשל המהומות שהתחוללו בחוץ והורידו מהדוכן בצעקות "תרגיע את האנשים שלך שם שבחוץ". במהלך ההפגנה ולאחריה פורסמה כרזה שיצר קטין, ובה הוצג רבין כשהוא לבוש במדי אס אס, ואחד מעותקיה נמסר לכתב הטלוויזיה ניצן חן על ידי סוכן שירות הביטחון הכללי אבישי רביב.

במחנה השמאל היו שהתריעו מפני פגיעה ברבין בידי פעילי ימין קיצוני. למשל, אריה כספי כתב בעיתון "הארץ" שבועיים לפני הרצח: "'רבין בוגד' הוא ביטוי שיכול להביא מישהו מהמאזינים של הימין לחסל את החשבון עם הבוגד. כל מי שמשתמש בביטוי יודע זאת."[13] אל מול האשמות וחששות אלה, היו בימין שהאשימו את השמאל בפרובוקציה ובניסיון לסתימת פיות.[14]

גם במחנה הימין התריע אהרן דומב, איש מועצת יש"ע, במכתב לרבין: "באם תמשיך בדרך זו תישא לפחות 'באחריות עקיפה' בגין פעולה שטנית של יחיד" (רצח פוליטי).[15]

כמשקל נגד להפגנות הימין, ארגנו תנועות השמאל הפגנה גדולה לתמיכה בקואליציה, בממשלה וברבין תחת הכותרת "כן לשלום, לא לאלימות", ההפגנה שבסופה נרצח רבין.

בדיעבד התברר, על פי הודאתו של יגאל עמיר בחקירתו, כי לרצח קדמו שלושה ניסיונות קודמים שלא צלחו: בינואר, באפריל ובספטמבר 1995.

הרצח

Itzhak Rabin Cadillac
מכונית הקאדילק שהסיעה את רבין אל המרכז הרפואי תל אביב לאחר שנורה. המכונית מוצבת כיום במרכז רבין לחקר ישראל (2008)

הרצח אירע בליל י"ב בחשוון התשנ"ו, בשעה 21:42[16] בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בתום הפגנת התמיכה בממשלה "כן לשלום, לא לאלימות".[17] העצרת הסתיימה בביצוע "שיר לשלום" שבו השתתף גם רבין. הדף ובו מילות השיר נותר בחולצתו של רבין והוכתם בדמו, והפך מאוחר יותר לאחד מסמלי האירוע.

הרוצח, יגאל עמיר, תושב הרצליה וסטודנט למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, בעל השקפה ימנית קיצונית, סבר, על פי דבריו בחקירתו, שהסכמי אוסלו הם סכנה קיומית למדינת ישראל. הוא תכנן למנוע את קידומם בידי ראש הממשלה, על ידי התנקשות בו. עמיר הודה במעשה וטען שפעל לבדו ועשה זאת "בקור רוח".[18][19]

לדברי חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר שסייע לו בהכנות לביצוע הרצח, יגאל עמיר חשש כי השב"כ עוקב אחריו, ועל כן מידר את חגי אחיו מפרטים על זמן יציאתו ועל דרך הגעתו למקום העצרת. יגאל עמיר מילא בעצמו את מחסנית אקדחו לסירוגין בכדור מסוג הולופוינט ובכדור רגיל, מתוך חשש שרבין ילבש אפוד מגן, שאותו כדור ההולופוינט אינו חודר. בתחתית המחסנית סידר יגאל עמיר כדורים מיוחדים שהכין אחיו חגי, שלהם ייחס חגי יכולת חדירה טובה יותר. סמוך למקום העצרת ביצע יגאל עמיר תרגילים שונים כדי לוודא כי אינו תחת מעקב.[20] עמיר הסתיר את כיפתו בכיסו וניסה להתלבש בסגנון דומה לפעיל שמאל, להסוואה.

עמיר התמקם באזור הירידה מבמת העצרת אל החניה, בלא שעורר את חשדם של המאבטחים ושל השוטרים שהוצבו במקום. עמיר היה יכול לפגוע בשמעון פרס, שעבר בקרבתו זמן קצר קודם לרבין, אך נמנע מכך מאחר שראה בראש הממשלה רבין אובייקט משמעותי יותר לפגיעה.

בעת שצעד רבין מהמדרגות היורדות מן הכיכר אל עבר דלת מכוניתו הפתוחה, מלווה במאבטחיו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, התקרב עמיר לעבר רבין וירה לעברו שלוש יריות מטווח קצר. שתיים פגעו ברבין, שלא לבש אפוד מגן, במרכז הגוף, ואחת במאבטחו יורם רובין. רבין הוחש אל מכוניתו והובל למרכז הרפואי תל אביב, שם נפטר מפצעיו כעבור 40 דקות. עמיר נעצר מייד במקום הרצח לאחר שהמאבטחים והשוטרים השתלטו עליו, בלא שהשתמשו בנשקם.

ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה
ההודעה על רצח רבין בכתב ידו של איתן הבר

לאחר שרופאי המרכז הרפואי תל אביב אשר טיפלו ברבין הכריזו על מותו בתום מאבק קצר על חייו, קרא מנהל לשכתו, איתן הבר, הודעה מטעם הממשלה לציבור, מחוץ לשערי בית החולים, ובה אישר את מותו של רבין. לשון ההודעה: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב. הממשלה תתכנס בעוד שעה לישיבת אבל בתל אביב. יהי זכרו ברוך".

ההודעה נוסחה בידי הבר בשיתוף שמעון פרס ומילותיה הראשונות, "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", הפכו למטבע לשון. את המילה "בתדהמה" הוסיף יוסי שריד, כאשר הבר שאל לדעתו על נוסח ההודעה הסופי.[21]

הלוויה והאבל

Rabin Grave
קבר יצחק רבין בהר הרצל, דצמבר 1995
Rabins' Grave
קברם של יצחק ולאה רבין בהר הרצל בתכנונו של האדריכל משה ספדיה (2005)
Yitzhak Rabin memorial in Kibbutzim College
כתובת זיכרון לרצח יצחק רבין בסמינר הקיבוצים
אבנים ליד קברם של הזוג רבין 026
אבני זיכרון שהותירו תיירים ליד קברו של יצחק רבין (2010)
Kikar rabin
מצבת הזיכרון ליצחק רבין באתר הירצחו בסמוך לבניין עיריית תל אביב (2006)
PikiWiki Israel 12023 yizhak rabin memorial plate in tel avi medical cen
לוחית זיכרון בכניסה לחדר המיון של המרכז הרפואי תל אביב (לשעבר "איכילוב"), שאליו הוחש יצחק רבין לאחר שנורה (2011)
PikiWiki Israel 12022 yizhak rabin memorial plate in tel avi medical cen
פסוק מ"עקידת יצחק" בכניסה לחדר המיון במרכז הרפואי תל אביב (לשעבר "איכילוב"), שאליו הוחש יצחק רבין לאחר שנורה (2011)

ארונו של רבין הוצב ברחבה שלפני משכן הכנסת בירושלים ואנשים רבים, שהגיעו למקום ביום ובלילה, המתינו בתור ארוך כדי לעבור על פני הארון. מרבית גופי החדשות העריכו את מספר העוברים על פני הארון במאות אלפים, אך היו גם הערכות נמוכות יותר (עשרות אלפים) וגבוהות יותר (עד למעלה ממיליון). זכורות במיוחד מילות הפרידה שאמר בעברית נשיא ארצות הברית ביל קלינטון: "שלום, חבר".

רבין נקבר בהלוויה ממלכתית בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. בהלווייתו השתתפו כ־80 ראשי מדינות.

האבל הקיף רבים בעם: נוסף על ההמונים שעברו על פני הארון והשתתפו בהלוויה, אלפי בני נוער התאספו במקום הרצח כדי להתייחד עם זכרו של רבין בשירים ובהדלקת נרות זיכרון (לימים הם כונו "נוער הנרות"). לאחר מכן עלו רבים לקברו ועשרות אלפים השתתפו בעצרת זיכרון לזכרו. שמה של כיכר מלכי ישראל שונה ל"כיכר רבין" ובמקום הרצח הוקמה אנדרטה לזכר רבין. גם חלק מהכתובות וציורי הקיר שנכתבו בזמן האבל מוצגים בכיכר. על שמו של רבין נקראו רחובות בכל הארץ, מרכז רפואי ובנייני ציבור.

חוק יום הזיכרון ליצחק רבין קובע את יום י"ב בחשוון, מועד הרצח לפי הלוח העברי, כיום זיכרון ממלכתי, שיצוין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי הספר.

נוסף ליום זיכרון זה, נערכת מדי שנה עצרת הזיכרון המרכזית לרבין, שאינה ממלכתית, במוצאי שבת הקרובים ל־י"ב בחשוון, בכיכר רבין בתל אביב. בעצרת נואמים אנשי רוח ופוליטיקה, ומופיעים אמנים.

תיעוד הרצח

לאחר הרצח התברר כי רוני קמפלר, רואה חשבון במקצועו העובד במשרד מבקר המדינה, תיעד במצלמת וידאו את ההתנקשות ברגע התרחשותה. קמפלר השתתף בעצרת שבסופה נרצח רבין. לדבריו ביקש להנציח את האירוע לצורך הכנת סרט אישי, בהיותו צלם חובב. לקראת סיום העצרת הסתובב עם מצלמתו ברחבה הסמוכה למדרגות בית עיריית תל אביב, מאחורי בימת הנואמים, וצילם את הנעשה בה בזמן שנשמעו הנאומים על הבמה. כשראה שהצפיפות אינה מאפשרת לו לצלם, עלה לגג קניון "גן העיר" הסמוך, שממנו נשקפה אותה רחבה.[22] בין היתר התמקדה עדשת מצלמתו ביגאל עמיר, שהסתובב ברחבה. בהמשך הסרט נראה רבין יורד במדרגות ומתקרב למכוניתו, ועמיר מתקרב אליו עם אקדח שלוף ויורה בו בגבו. לאחר מכן תועדה המהומה המתפתחת במקום, עד שהצילום הסתיים בחטף.

קמפלר מסר את הקלטת שצילם לוועדת שמגר, ועל פי מכתב תודה שקיבל ממנה, לדבריו, סייעה הקלטת רבות לחקירת הרצח.[23] הקלטת שימשה גם ראיה במשפטו של הרוצח.

בדצמבר 1995, חודש וחצי לאחר הרצח, מכר קמפלר לחברת החדשות של ערוץ 2 ולעיתון "ידיעות אחרונות" שמונה דקות מתוך הסרט, אותן דקות גורליות שצילם ברחבה, מאחורי במת הנואמים ומגג בניין גן העיר. הקלטת זכתה לצפיית שיא בערוץ 2, וכן לפרסום עולמי לאחר שרשתות זרות שידרו קטעים ממנה.

חקר נסיבות הרצח

בעקבות הרצח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ("ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל"). ב־28 במרץ 1996 פרסמה הוועדה את ממצאיה. היא מתחה ביקורת על תפקוד השב"כ בהגנת ראש הממשלה, אך שללה תאוריות קשר שהועלו באשר לרצח.

על ראש השב"כ, כרמי גילון, כתבה הוועדה: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח", וציינה כי החלטתו להתפטר תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת". דרור יצחקי, ראש אגף האבטחה בשב"כ, התפטר מתפקידו מייד לאחר הרצח. גם בעניינו קבעה הוועדה כי לא מילא כראוי את תפקידו. הוועדה המליצה שבני להב, ראש היחידה לאבטחת אישים, "לא ימשיך במילוי תפקידו בשירות הביטחון הכללי", והוא פוטר מהשירות. הוועדה ציינה אנשי שב"כ נוספים שהתרשלו בתפקידם.[24]

על המהפך שחולל הרצח כתבה הוועדה:

מאז כינונה של מדינת ישראל היה כוחה בשילוב ובאיזון ההכרחיים בין טיפוח כוחה, לבין ההגבלות המוסריות שנטלה על עצמה. גאוותה של מדינת ישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הייתה בין השאר בכך שתופעות שליליות, כגון רצח פוליטי, אינן מצויות בתרבות הפוליטית שלה. ראינו את עצמנו משוחררים מלחצים של אלימות פנימית, שאפיינה לא אחת מדינות אחרות באזור. לא העלינו על דעתנו כי חשבונות פוליטיים או מחלוקות אידאולוגיות יוכרעו במדינת ישראל בלחיצה על ההדק. לא האמנו כי יישוב מחלוקות אידאולוגיות נמצא בטווח של ירייה. סירבנו להשלים עם המחשבה כי שפיכות דמים בין יהודים תהפוך להיות דרך שאיש או קבוצה, ויהיו קיצוניים ככל שיהיו, תתייחס אליה כאמצעי שניתן לנקוט בו במסגרת של מאבק פוליטי־אידאולוגי. האמנו כי כוחנו המוסרי יעמוד לנו לעצור את התהליכים השליליים.

שלוש יריות אקדח ב־4 בנובמבר 1995 שינו כליל את הנחות היסוד האמורות. מדינת ישראל שלאחר רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, לא תשוב להיות מה שהייתה לפניו.

לאחר הרצח

הממשלה, שהתכנסה עוד בליל הרצח, בחרה פה אחד בשמעון פרס לראש הממשלה בפועל, וב־22 בנובמבר הציג פרס את ממשלתו החדשה, שבה שימש גם שר הביטחון, והיא כיהנה עד לניצחונו של בנימין נתניהו במערכת הבחירות בשנת 1996.

לאחר הרצח נשמעו קולות רבים בשמאל,[25] אך גם מימין,[26] אשר טענו כי האווירה הציבורית הטעונה ששררה לפני הרצח היוותה הסתה, ושהיה קשר ישיר או עקיף בינה ובין הרצח, וביקשו לנקוט אמצעים משפטיים נגד המסיתים. גם גורמים משפטיים תמכו בטענה זאת. שופט בית המשפט העליון חיים כהן אמר כי "כל הסימנים מעידים שהחלת דין רודף על ראש הממשלה מפי פוסקי הלכה כלשהם הביאה אחד שומר מצוות לידי שפיכות דמים".[27] השופט אליהו מצא טען שהאווירה הציבורית השפיעה על יגאל עמיר, וראיה לדבריו הביא מדברי עמיר בחקירתו לאחר הרצח: "כל מה שעשיתי לא הייתי עושה, אלא בגלל חובתי הדתית להגנת עם ישראל, מצד דין מוסר, שאליו השתייך רבין, כפי שנאמר על ידי הרבה רבנים".[28][29]

בימין היו קולות שטענו כי מדובר בניצול פוליטי של הרצח, שעשה מתנקש בודד, ובניסיון לבלום את הביקורת נגד הסכמי אוסלו וספיחיהם.[30] היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אמר לימים שלא הוכח כי הסתה גרמה לרצח.[31]

הערכת תוצאות הרצח

היו שטענו שבטווח הרחוק השיג הרצח את תכליתו. נשיא ארצות הברית ביל קלינטון טען שאילולא נרצח רבין, היה מושג הסכם שלום מקיף בין ישראל לפלסטינים בתוך שלוש שנים.[32] יונה יהב, ראש עיריית חיפה, טען בשנת 2012 כי "לא קיים בהיסטוריה רצח פוליטי שהצליח כל כך כמו רצח רבין. רוב העם הפך ימני, השיח הפוליטי הפך להיות לגמרי ימין. הפסקנו לחלוטין את השיח עם שכנינו ועם הפלסטינים תושבי ישראל. גרמנו להתרחקות של הדור הצעיר בארצות הברית ממדינת ישראל. התחלנו להימאס על המועמדים לנשיאות בארצות הברית".[33]

לעומת זאת, טען בועז העצני מימין: "אי אפשר להגזים בחומרת הנזק שגרם רצח רבין לעם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל". לדבריו: "רבין עמד לנחול תבוסה מוחצת בבחירות 1996, שהייתה מובילה להתמוטטות הלגיטימציה להסכמים... הרצח מנע הכרעה בדעת הקהל נגד ההסכמים ואיפשר את המשך ההידרדרות". לדברי משה יעלון, רבין עמד לעצור את הסכמי אוסלו לאחר שהתברר כי ערפאת עומד מאחורי הטרור.[34]

העמדה לדין

חמישה אנשים הועמדו לדין בעקבות הרצח, אך איש מלבד יגאל עמיר לא הואשם ברצח באופן ישיר. הועמדו לדין:[35]

  • יגאל עמיר, שהורשע ברצח יצחק רבין ונידון למאסר עולם על הרצח ולעוד שש שנות מאסר על פציעת מאבטחו של ראש הממשלה. במשפט נוסף (עם אחיו חגי ועם דרור עדני) נידון לעוד חמש שנות מאסר (שלאחר ערעור המדינה הוחמרו לשמונה שנים), על השתתפות בקשר לרצח רבין, על קשירת קשר לביצוע פיגועי טרור נגד פלסטינים וייצור ועל החזקת נשק שלא כחוק. העונשים נגזרו עליו במצטבר. בשנת 2001 תוקן חוק שחרור על־תנאי ממאסר, תשס"א–2001, ונקבע בו שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי־אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. החוק לא פגע בסמכותו של הנשיא לקצוב את העונש או לחון את האסיר.
  • חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר, הורשע בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה ובהחזקת נשק, ונגזר עליו עונש של 12 שנות מאסר (שלאחר ערעור המדינה הוחמר ל־16 שנים). בהיותו בכלא נידון (בשנת 2006) למאסר של שנה (מתוכה חצי שנה לריצוי נוסף למאסרו הקיים וחצי שנה בחופף) ושמונה חודשים על־תנאי בגין איומים על ראש הממשלה אריאל שרון. בקשתו לשחרור מוקדם נדחתה ב־2006, והוא שוחרר במאי 2012.
  • דרור עדני, חבר של יגאל עמיר, נידון לשבע שנות מאסר, על קשר לרצח ראש ממשלה ועל קשר לפגוע בערבים, וריצה אותן במלואן עקב קביעת ועדת השחרורים כי עדני מסוכן לציבור ולכן אין לקצר את עונשו. עדני טען לאורך כל השנים כי הוא חף מפשע, ובצאתו מהכלא אמר שהיה קורבן לעלילה כמו זו שנרקמה סביב אלפרד דרייפוס.[36] מאז שב לאלמוניותו שמלפני הרצח.
  • מרגלית הר־שפי, ממכרותיו של יגאל עמיר, הורשעה באי־מניעת פשע, על כך שידעה על כוונתו של הרוצח ולא דיווחה על כך למשטרה. נגזר עליה עונש של 24 חודשי מאסר, מהם תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על־תנאי. ראש השב"כ עמי איילון המליץ לחון אותה, ולימים נימק זאת בטענה שעל סמך המידע המודיעיני שנחשף לו, היא לא ידעה על כוונת הרצח.
  • אבישי רביב, סוכן של השב"כ,[37] הואשם אף הוא באי־מניעת פשע, בטענה שידע על כוונותיו של יגאל עמיר ולא דיווח עליהן למפעיליו, אך זוכה במשפט. במסגרת תפקידו הסית רביב נגד רבין, לרבות הפצת תמונתו במדי האס אס לאמצעי התקשורת. בגין ההסתה הוא לא הועמד לדין, כי היא התבצעה במסגרת פעילותו כסוכן.
  • הקטין שהכין את התמונה נידון לשלושה חודשי מאסר על־תנאי ול־150 שעות עבודה בשירות הציבור. קטין נוסף שהניף אותה בהפגנה בחמישה באוקטובר נידון לשלושה חודשי מאסר על־תנאי ולקנס של 900 ש"ח. שמם אסור בפרסום.[38]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יורם פרי, יד איש באחיו – רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל, הוצאת בבל, 2005.
  • דביר קריב, יצחק – רצח רבין: הסיפור שלא סופר, טפר הוצאה לאור, 2015.
  • דנה אריאלי־הורוביץ, יוצרים בעומס יתר: רצח רבין, אמנות ופוליטיקה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2005.
  • מחזור 95' – אנתולוגיה ספרותית בעקבות רצח יצחק רבין, הוצאת דרור לנפש, 2013. עורכים: ברק סלע, ירדן בן־צור ואלון בר
  • דנה אריאלי (עורכת), אחרי עשרים שנה: עיצוב זיכרון רבין, מכון טכנולוגי חולון ועמותת נט״ל, תל אביב, 2015.
  • Dan Ephron, Killing a King: The Assassination of Yitzhak Rabin and the Remaking of Israel, W. W. Norton & Company 2015.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רצח במחוזות הזיכרון באתר הסתדרות המורים
  2. ^ רחבעם זאבי: "זו ממשלה לא שפויה שהחליטה לאבד את מדינת ישראל לדעת... ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה", נדב שרגאי, הארץ, 6 באוקטובר 1995
  3. ^ אריאל שרון: "בכל פעם שאני שומע את ההצעה הנוראה שהציע אייכמן לקסטנר וליואל ברנד, של "דם יהודים תמורת משאיות", עולה דמי לראשי... כאשר אני רואה היום את העסקאות שמבצעת ממשלה זו עם ראשי הטרור של אש"ף, מתוך אמונה איוולת שזה יציל חיי יהודים, אני מזדעזע באותה מידה","שב"כ בין הקרעים" מאת כרמי גילון, 18 בנובמבר 1994
    "מה ההבדל בין ועד הקהילה היהודית בגטו לבין הממשלה? שם נאלצו היהודים לשתף פעולה, וכאן הממשלה עושה הכל מרצונה", הארץ, 1 באפריל 1994
    רפאל איתן: "מה שקרה בצומת בית-ליד הוא תזכורת ליום השנה לאושוויץ... זו ממשלת המשך לבווין, ממשלת הספר הלבן. לאנשים כאלה היה בעבר כינוי קולע – קוויזלינגים. זה הביטוי היאה להם", "ידיעות אחרונות", "שב"כ בין הקרעים" מאת כרמי גילון, 23 בינואר 1995
  4. ^ ההסתה שקדמה לרצח, אתר הנוער העובד והלומד
  5. ^ חנן עמיאור, שלוש האשמות שווא שהודבקו לנתניהו, פרספקטיבה, ‏20 ביולי 2015
  6. ^ יואש אלרואי, פוסט מספר 717.3: יצחק רבין ז"ל (1995 – 1922), יואש אלרואי TVblog, ‏4 בנובמבר 2017
  7. ^ יוסי גורביץ, התמונה האבודה, החברים של ג'ורג', ‏31 באוקטובר 2012
  8. ^ ארון הקבורה וחבל התלייה, (מאורכב), ‏נובמבר 1997
  9. ^ חנה קים, הארץ, 25 באוגוסט 1995
  10. ^ יוסי שרידהנואם שאני מציע לעצרת, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2015
  11. ^ ‫סרטון המתעד את ההסתה לפני רצח יצחק רבין‬ - YouTube
  12. ^ "מאות מפגינים ניסו לפרוץ לרחבה שמול המשכן, וסירבו לבקשת השוטרים והמארגנים להתפנות לגן הוורדים הסמוך. הם השליכו לפידים בוערים על השוטרים, שעצרו כמה מהם לחקירה. המפגינים פגעו במכוניות של שרי הממשלה ושל ח"כים מהקואליציה. את מכוניתו של ראש הממשלה הם הרסו כמעט לחלוטין. נהגו של יצחק רבין סיפר, כי מפגינים הלמו ברכב באמצעות כלים שונים, פגעו בפח וניפצו את הפנסים. לדברי כמה עדים, טיפסו מפגינים על גג המכונית, רקעו עליה ברגליהם והשמיעו קריאות בגנות רבין והממשלה". נדב שרגאי, הארץ, 6 באוקטובר 1995
  13. ^ אריה כספימישהו עוד יחסל את "רבין הבוגד", באתר הארץ, 13 במאי 2003 פורסם במקור ב-20 באוקטובר 1995, שבועיים לפני רצח רבין.
  14. ^

    שרון: "הידיעות המופצות על סכנה לחיי רה"מ - פרובוקציה סטאליניסטית"... "מה שממשלת רבין עושה כעת בארץ: פרובוקציה תקשורתית על כוונה כביכול להתנקש בחיי רבין ושרי הממשלה, שמטרותיה גלויות לעין"

    נדב שרגאי, הארץ, 15 באוקטובר 1995
  15. ^ ברק רביד, בכיר מועצת יש"ע לרבין ב-94': "דבריך יובילו לרצח פוליטי", באתר החדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 בנובמבר 2018
  16. ^ השעה המדויקת נמצאת במחלוקת, צילום של השעון של השוטר שעצר את יגאל עמיר מראה על השעה 21:32. דו"ח מעצר של יגאל עמיר מציין את השעה 21:30, ועדת שמגר ציינה את השעה 21:45. בקול ישראל דווח לראשונה על היריות בשעה 21:44
  17. ^ מתיה קם, רצח יצחק רבין, באתר קופצים ללוח העברי, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  18. ^ סרטונים ערוץ 2 - המשדר המלא לסיקור רצח רבין, 04.11.1995, בביצוע החדשות הישנות, סרטון באתר יוטיוב
  19. ^ סרטונים ערוץ 2 - המשדר המלא לסיקור רצח רבין, 04.11.1995, בביצוע החדשות הישנות, סרטון באתר יוטיוב
  20. ^ דברים של חגי עמיר שכתב לאחר שחרורו מהכלא ב־2012
  21. ^ איתן הבר, המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 19 באוקטובר 2006
  22. ^ אוריה שביט, מגזין הארץ, קונספרציה? סתם רשלנות פושעת, 19.11.1999
  23. ^ קמפלר בראיון עם גדי בלום, עיתון תל אביב, מדור "שורה ראשונה", 26.10.2001. הדף המקורי איננו זמין עוד, אך ניתן לצפות בהעתק שלו מתאריך 7.8.2007, באתר ארכיון האינטרנט
  24. ^ יוסי מלמןהאשם הלא עיקרי, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2002
  25. ^ אהוד ברק בהתייחסות לתקופה שלפני הרצח: "...אם שוב נרשה שחופש הביטוי יהפוך לחופש ההסתה..." שמעון פרס: "אין ספק שהדיבורים על פולסא דנורא והטפות הרבנים הובילו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין"
  26. ^ "היריות חשפו מה מעוללת שנאה ולמה מסוגלות להוביל הסתה וקריאות "בוגד" נגד העומד בראש מדינה" - דן תיכון בנאומו בכנסת לזכר רבין [1]
  27. ^ משה נגבי, "כסדום היינו", הוצאת כתר. עמוד 213
  28. ^ אליהו מצא, ההסתברות שמילים תהרוגנה.
  29. ^ ראו אמירותיו של יגאל עמיר בסוף הקטע מתוך: חקירת רצח ראש הממשלה
  30. ^ זאב בנימין בגין אמר במליאת הכנסת: "... נעשה גם ניסיון מאורגן, שיטתי, מחושב, להחניק את הדמוקרטיה בישראל על ידי השתקת האופוזיציה הפרלמנטרית, ונעשה ניסיון ציני ליצור אווירה שבה תהיה זהות במוחם של אנשים בין עצם ההתנגדות להסכמי אוסלו לבין תועבת הרצח", זאב בנימין בגין, מליאת הכנסת, 22 בנובמבר 1995, מתוך: סיפור עצוב, עמוד 214
  31. ^ צבי זרחיה ויובל יועז, מזוז: לא הוכח שרבין נרצח בגלל הסתה, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
  32. ^ אטילה שומפלבי, ביל קלינטון: אם רבין לא היה נרצח, היה שלום, באתר ynet, 14 בנובמבר 2009
  33. ^ נתי טוקר, יהב: "יגאל עמיר הצליח ב-100% ולא ירחק היום שתקום ממשלה שתשחרר אותו מהכלא", באתר TheMarker‏, 4 בנובמבר 2012
  34. ^ בועז העצני, דעה: חגי עמיר? לא תודה, באתר ערוץ 7, 13 במאי 2012
  35. ^ איפה הם כולם?, באתר ynet, 16 באוקטובר 2002
  36. ^ בשנת 2009 אמר לכתבי המקור של ערוץ 10 תוכנית המקור, 10 בנובמבר 2009, חלק שני: "לא הייתי קשור לזה. אין לי על מה להתחרט בכלל. מי שרוצה שיאמין. מי שלא רוצה, שלא יאמין".
  37. ^ אבישי רביב נגד מדינת ישראל, באתר פסק דין
  38. ^ עדנה אדטו, "3 חודשים על-תנאי - למכיני כרזת השטנה נגד יצחק רבין ז"ל", מתוך ידיעות אחרונות
אבישי רביב

אבישי רביב (נולד ב־8 ביוני 1967) היה בעבר סוכן של המחלקה היהודית בשירות הביטחון הכללי. גויס בדצמבר 1987 ומילא תפקיד זה עד לחשיפתו בנובמבר 1995, לאחר רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין.

בתקופת העסקתו במחלקה היהודית של השב"כ השתתף רביב בפעילויות אלימות רבות, הקים שני ארגוני מחתרת פיקטיביים ועל פי דעתו של היועץ המשפטי לממשלה פעל כסוכן מדיח, בניגוד לכוונת מפעיליו.

ברי חמיש

ברי חמיש (באנגלית: Barry Chamish;‏ 13 בינואר 1952 - 23 באוגוסט 2016) היה עיתונאי ישראלי; מוכר כיוצר אחת מתאוריות הקשר על רצח רבין.

האנדרטה לזכר יצחק רבין

האנדרטה לזכר יצחק רבין הוקמה באתר הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין בסמוך לגרם המדרגות של בניין עיריית תל אביב, מצפון לכיכר מלכי ישראל, שלאחר הירצחו נקראה על שמו כיכר רבין.

הלוויית יצחק רבין

הלוויית ראש ממשלת ישראל יצחק רבין התקיימה בירושלים ביום שני, 6 בנובמבר 1995, לאחר שנרצח יומיים קודם לכן בתל אביב.

ועדת שמגר (רצח רבין)

ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, שנודעה בקיצור בשם ועדת שמגר, היא ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בנובמבר 1995, זמן קצר לאחר רצח יצחק רבין, שתפקידה היה לחקור את השתלשלות העניינים ותפקוד הגופים האחראים על ביטחונו ושלומו של ראש הממשלה.

יושב ראש הוועדה היה הנשיא (בדימוס) של בית המשפט העליון, מאיר שמגר, ויתר חבריה היו האלוף (מיל.) צבי זמיר ופרופ' אריאל רוזן-צבי.

בפני הוועדה הופיעו ראשי שירות הביטחון הכללי (השב"כ) ובפרט ראשי היחידה לאבטחת אישים, נציגי המשטרה, מלוויו של ראש הממשלה וכן רופאים שטיפלו ברבין והפתולוג, פרופ' יהודה היס, שקבע את סיבת המוות.

הוועדה קיבלה לידיה חומר נוסף, כולל סרט הווידאו שבו צולם הרצח על ידי רוני קמפלר.

הוועדה הגישה את ממצאיה ב-28 במרץ 1996, בדו"ח שכלל חלק גלוי וחלק חסוי. בחלק הגלוי תוארו סידורי האבטחה ביחס להתרעות שהיו קיימות, חלוקת התפקידים בין גורמי האבטחה השונים (שב"כ, משטרה, יס"מ), תיאור ההתרחשות בזירת האירוע, מסלול הפינוי והטיפול הרפואי.

החלק החסוי עסק בין היתר בהפעלתו של סוכן השב"כ אבישי רביב, שהתרועע עם פעילי ימין קיצוני.

חגי עמיר

חגי עמיר (נולד ב־7 בדצמבר 1968) הוא אחיו של יגאל עמיר ושותפו להתנקשות ביצחק רבין בשנת 1995.

יגאל עמיר

יגאל עמיר (נולד ב־23 במאי 1970) הוא רוצחו של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. עמיר רצח את רבין ב־4 בנובמבר 1995, בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו. הוא נלכד במקום הרצח ונידון למאסר עולם.

יום הזיכרון ליצחק רבין

יום הזיכרון ליצחק רבין נקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-1997. הוא חל בי"ב בחשוון, יום הירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לפי הלוח העברי. יום זה אינו חל בשבת, אך אם הוא חל ביום שישי, מועד יום הזיכרון מוקדם ליום חמישי (י"א בחשוון). יש המציינים את יום הירצחו של יצחק רבין לפי הלוח הלועזי, ב-4 בנובמבר 1995.

לאחר רצח רבין הועלתה דרישה ציבורית לציין את הירצחו באופן שנתי. הצעה לציין את צום גדליה כיום הזיכרון לרבין, בשל הקשר בין הרצח הפוליטי של גדליה בן אחיקם ובין הרצח הפוליטי של יצחק רבין, נדחתה עד מהרה[דרוש מקור]. חקיקת החוק התעכבה בצורה משמעותית בשל קשיים פוליטיים לגבי החוק הנוסף העוסק בהנצחתו של רבין, חוק המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין, התשנ"ז-1997 (ובמיוחד לגבי תקצובו של מרכז יצחק רבין לחקר ישראל) והושלמה רק לקראת יום השנה השני.

יום הזיכרון מצוין בטקסים ממלכתיים, בהר הרצל (שם קבור רבין), בכיכר רבין (שם נרצח) וברחבי ישראל. דגלי המדינה מורדים לחצי התורן בכל המוסדות הממלכתיים. בחוק נקבע כי

"בבתי הספר יצוין יום הזיכרון -

(1) בפעולות שבהן יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין;

(2) בפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה".מיד לאחר קביעת היום הציעו רבנים רפורמים בולטים לקיים מנהגי אבלות ויום צום ביום הזיכרון, קריאה שלא זכתה להיענות בקרב הציבור הרפורמי. מספר שנים לאחר מכן החלה קבוצת אזרחים קטנה לצום ביום רבין ולעודד אחרים לעשות כן. אולם גם קבוצה זו לא הצליחה להנחיל את היום כיום צום.

יום הזיכרון מצוין בבתי המדרש הפלורליסטיים בערבי לימוד, בהם נלמדים המקורות היהודיים העוסקים בהתמודדות עם מצבים של מחלוקת וחוסר הסכמה, תוך שימת דגש על מקורות יהודיים המעודדים סובלנות דתית.

בנוסף ליום זיכרון זה, נערכת מדי שנה עצרת הזיכרון המרכזית לרבין, שאינה ממלכתית, במוצאי שבת הקרובים ל-י"ב בחשוון, בכיכר רבין בתל אביב. בעצרת נואמים אנשי רוח ופוליטיקה, ומופיעים אמנים.

ימים נוראים (סרט)

ימים נוראים (באנגלית: Incitement) הוא סרט דרמה ומותחן פסיכולוגי-פוליטי ישראלי משנת 2019 של הבמאי ירון זילברמן. הסרט עוקב אחר האירועים שהובילו לרצח יצחק רבין מנקודת מבטו של הרוצח יגאל עמיר. הוא נכתב על ידי רון לשם, ביחד עם זילברמן ויאיר היזמי. הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו. זוכה פרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר לשנת 2019.

יצחק רבין

יִצְחָק רַבִּין (להאזנה (מידע • עזרה);‏ א' באדר תרפ"ב, 1 במרץ 1922 – י"ב בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995) היה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל וראש ממשלת ישראל החמישי.

רבין היה מפקד גדוד בפלמ"ח, מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל עליו פיקד בעת מלחמת ששת הימים. לאחר פרישתו מצה"ל היה שגריר ישראל בארצות הברית וראש ממשלת ישראל מטעם מפלגת העבודה בשתי קדנציות: הראשונה בשנים 1974–1977, במהלכה יצא אל הפועל מבצע יונתן, והשנייה בשנים 1992–1995, שבמהלכה נחתמו הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן. בנוסף כיהן כשר הביטחון במשך כתשע שנים.

על חלקו בהסכמי אוסלו זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1994 (יחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת). רבין נרצח במהלך כהונתו כראש ממשלה בידי מתנקש יהודי-ישראלי, יגאל עמיר, שהתנגד להסכמי אוסלו.

כיכר רבין

כיכר רבין היא הכיכר העירונית הראשית של תל אביב, והיא נמצאת מדרום לבית העירייה, ברחוב אבן גבירול. הכיכר נקראה בעבר כיכר מלכי ישראל, ושמה הוסב לכיכר רבין לזכרו של ראש הממשלה, יצחק רבין, שנרצח בשוליה בתום עצרת שנערכה בה ב-4 בנובמבר 1995.

לכיכר צורת מלבן, ורוב שטחה מרוצף. בחלקה הדרומי של הכיכר נמצאת אנדרטת השואה והתקומה, יצירתו של הפסל יגאל תומרקין. האנדרטה היא בצורת פירמידה הפוכה (ניצבת על קודקודהּ), עשויה ברזל חלוד וזכוכית. בקצה הצפון-מזרחי של הכיכר, במקום שבו נורה ונרצח יצחק רבין, נקבעה אנדרטה לזכרו. בחלקה הצפוני של הכיכר נמצאת רחבה מוגבהת, המחברת את הכיכר לבניין העירייה. כאשר מתקיימות עצרות בכיכר, משמשת רחבה זו את הנואמים.

בהיותה הכיכר הראשית של העיר, היא משמשת לעצרות מסוגים שונים: חגיגות יום העצמאות, הפגנות, קונצרטים פתוחים, עצרות בחירות ועוד. כמו כן היא משמשת לירידים שונים, שהבולטים שבהם הם שבוע הספר העברי ויריד ארבעת המינים. הצורך באבטחה מוגברת שנוצר בעקבות פיגועי ההתאבדות של האינתיפאדה השנייה, אבטחה שהיה קושי לבצעה בכיכר הפתוחה לכל עבר, הועברו אחדים מאירועי הכיכר למקומות קלים יותר לאבטחה. עם הירידה בפיגועי ההתאבדות, חזרו לכיכר האירועים ההמוניים דוגמת "שבוע הספר העברי", תחת אבטחה היקפית כבדה.

על תפקידה של הכיכר בעיצוב המרחב הציבורי הישראלי נעשה סרט תיעודי בשם "הזירה".

כרמי גילון

כרמי גילון (נולד בינואר 1950) היה ראש השב"כ (ממרץ 1995 עד פברואר 1996), שגריר ישראל בדנמרק, וראש מועצת מבשרת ציון לשעבר.

לאן פרחו הפרפרים

"לאן פרחו הפרפרים" הוא האלבום ה-31 של הזמר אריק איינשטיין, בשיתוף פעולה עם שם טוב לוי, שיצא בשנת 1997.

לבכות לך

לִבְכּוֹת לְךָ הוא שיר עברי שכתב והלחין אביב גפן. השיר מוכר בביצועיהם של אריק איינשטיין ואביב גפן.

גפן כתב את השיר לזכר חברו, ניר שפינר, שנהרג בתאונת דרכים טרם גיוסו בשנת 1991. השיר יצא כסינגל של אריק איינשטיין ב-1993 בעיבודו של יוני רכטר, ובהמשך הוקלט שוב עבור אלבומו "יש בי אהבה", בעיבודם של רכטר ושם טוב לוי. במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת התשנ"ד (1994), דורג השיר במקום ה-12.

ב-4 בנובמבר 1995 הוזמן גפן לעצרת "כן לשלום, לא לאלימות" שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ובמהלכה נאם ראש הממשלה יצחק רבין. גפן אמור היה לשיר בעצרת את השיר "מיליארד טועים", אך לבסוף החליט לבצע את "לבכות לך" על הבמה של העצרת, שבה נרצח ראש הממשלה רבין. מאז קיבל השיר משמעות חדשה והפך למזוהה עם רצח רבין. באלבומו של גפן, "המכתב", נכללה הקלטת הביצוע של גפן לשיר בעצרת לזכרו של רבין.

מרגלית הר-שפי

מרגלית הר-שפי (נולדה ב-1975) נמנתה עם מכריו של יגאל עמיר, לפני שרצח את יצחק רבין, והורשעה לאחר הרצח באי מניעת פשע, בנימוק שידעה אודות כוונותיו של הרוצח ולא דיווחה עליהן למשטרה. מאסרה קוצר, לאחר שריצתה שני שלישים מגזר הדין, בחנינה מטעם נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם ראשי השב"כ לשעבר כרמי גילון ועמי איילון שאמרו לו שהיא לא ידעה על כוונת הרוצח.

עוף גוזל

עוּף גוזל הוא שיר שכתב ושר הזמר אריק איינשטיין (לחן: מיקי גבריאלוב) שיצא בשנת 1987 באלבומו ה-25, "על גבול האור", והפך ללהיט גדול, ולאחד משיריו המוכרים ביותר של איינשטיין.

השיר נכלל בקלטת וידאו לילדים "כמו גדולים", ובה משיריו של אריק איינשטיין, שיצאה ב-1991.

בשנת 1995 נכלל השיר באלבום אוסף כפול "שלום, חבר", שהופק במשותף על ידי חברות התקליטים אן אם סי, הד ארצי, הליקון ופונוקול בעקבות רצח יצחק רבין, כאלבום זיכרון.

השיר הגיע למקום השני (אחרי "עטור מצחך") במצעד שיריו של אריק איינשטיין שנערך בגלגלצ בינואר 2006, לרגל הוצאת אלבומו של איינשטיין "רגעים".בשנת 2014 הגיע השיר למקום השלישי (אחרי "עטור מצחך" ו"אני ואתה") במצעד שירי אריק איינשטיין, ששודר ביום העצמאות ברדיו תל אביב (102FM) ובתחנות רדיו נוספות, בשיתוף עם ynet.

שלום, חבר

שָׁלוֹם, חָבֵר הוא צמד המילים העבריות שבהן בחר ביל קלינטון, נשיא ארצות הברית ה-42, להיפרד מיצחק רבין בליל הירצחו, ב-4 בנובמבר 1995. את הביטוי חיבר כותב הנאומים שלו, טוני בלינקן.

תאוריות הקשר על רצח רבין

תאוריות הקשר על רצח רבין הן תאוריות קשר העוסקות ברציחתו של יצחק רבין, ומציגות את הרצח בצורה שונה מזו בה הוצג בבית המשפט שהרשיע את יגאל עמיר ברצח ובדו"ח שחיברה ועדת שמגר, שעסקה בחקר נסיבות הרצח. התאוריות שונות זו מזו בפרטיהן, חלקן מייחסות את הרצח ליגאל עמיר בידיעת השב"כ שלא הצליח או לא רצה למנוע את הרצח, ואחרות כופרות בכך שיגאל עמיר הוא הרוצח.

התאוריות פותחו בעיקר בימין הרדיקלי, אך היו גם במרכז ובשמאל הפוליטי שקיבלו את הטענות שהן מעלות. סקרים אחדים העלו כי כרבע מהציבור מאמין בווריאציות שונות של תאוריות קשר כאלה.

תגובת החברה הדתית לרצח רבין

חלק גדול מן הציבור הדתי-לאומי במדינת ישראל נאבק בממשלתו של יצחק רבין ועם מדיניותו בשנים 1992–1995. יגאל עמיר, רוצחו של רבין, זוהה עם ציבור זה. תגובת החברה הדתית לרצח רבין עוצבה לרוב על ידי ההסתייגות הברורה ממעשה הרצח.

יצחק רבין
משפחתו רוזה כהן (אמו) • נחמיה רבין (אביו) • לאה רבין (אשתו) • דליה רבין (בתו) Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11)
ממשלותיו ממשלת ישראל השבע עשרהממשלת ישראל העשרים וחמש
כללי נאצר מחכה לרביןנאום הר הצופיםפרשת חשבון הדולריםפנקס שירותבלי בג"ץ ובלי בצלם
הרצח ועדת החקירה לעניין רצח רביןתאוריית הקשר על הרצחתגובת החברה הדתית לרצחהלוויית יצחק רביןיגאל עמיראבישי רביבמרגלית הר-שפיחגי עמיר
הנצחה יום הזיכרון ליצחק רביןכיכר רבין והאנדרטהאורות רביןפארק יצחק רביןמכינה קדם-צבאית רביןמרכז יצחק רביןמרכז רפואי רביןשלום, חבר
ההיסטוריה של מדינת ישראל

הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק

שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | ישראל במלחמת סיני | אירועי ואדי סאליב

שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | קריה למחקר גרעיני - נגב | ישראל במלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה

שנות ה-70: הפנתרים השחורים | ישראל במלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע יונתן | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים

שנות ה-80: מלחמת לבנון הראשונה | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה

שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מברית המועצות לשעבר | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין | המהפכה החוקתית

עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה | מבצע עופרת יצוקה

עשור שני של המאה ה-21: המחאה החברתית | מבצע עמוד ענן | מבצע צוק איתן | הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל


Flag of Israel

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.