רפי פרץ

הרב רפאל (רפי) פרץ (נולד ב-7 בינואר 1956, כ"ג בטבת תשט"ז) הוא שר החינוך, יו"ר מפלגת הבית היהודי, חבר הכנסת מטעמה. קודם לכן שימש ראש המכינה הקדם-צבאית "עצם". כקצין בצה"ל היה טייס מסוקים ובהמשך הרב הצבאי הראשי בדרגת תת-אלוף.

רפי פרץ
Rafi Peretz
מדינה ישראל  ישראל
סיעה איחוד מפלגות הימין, הבית היהודי – האיחוד הלאומי
שר החינוך ה־21
בממשלה ה־34
23 ביוני 2019 – מכהן
(16 שבועות ו-4 ימים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
30 באפריל 2019 – מכהן
(24 שבועות ויומיים)
כנסות ה־2122
תפקידים בולטים
רפי פרץ
HaRav Rafi Peretz
לידה ירושלים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19752016
דרגה תת-אלוף (אוויר) תת-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Atzmona (1)
הרב פרץ ערב פינוי המכינה בראשותו בעצמונה במסגרת תוכנית ההתנתקות

ביוגרפיה

נולד בירושלים ליוסף ולמרגלית, יוצאי מרוקו. גדל בשכונת קריית היובל. למד בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר ב"כיתת האלופים" שממנה יצאו 3 אלופים בצה"ל (אלעזר שטרן, יאיר נוה וישי בר) והיה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא. בשירת בצה"ל כטייס מסוקים בחיל האוויר והשתחרר בדרגת רב-סרן. במסגרת שירות המילואים שירת בהכשרת טייסים בבית הספר לטיסה.

למד בישיבת מרכז הרב והוסמך לרבנות בישיבת הכותל.[דרושה הבהרה] בשנת 1992 הקים את המכינה הקדם-צבאית "עצם" ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. המכינה פעלה במשכנה זה 12 שנים, עד לביצוע תוכנית ההתנתקות, שבעקבותיה עברה המכינה ליתד שבנגב המערבי ובשנת 2011 עברה אל יישוב הקבע נווה השוכן בחולות חלוצה.[1]

ב-10 באוגוסט 1992, במהלך תרגיל בו הטיס מסוק יסעור, נפלו מן המסוק ונספו שני לוחמים של יחידה 669 באסון הכבל. פרץ הנחית את המסוק וחובשים שהיו בו יצאו לטפל בלוחמים שנפלו, ללא הצלחה. ועדה שחקרה את התאונה המליצה למפקד חיל האוויר להעיר לפרץ על כך שלא שלח את נווט המסוק לתמוך בחובשים.[2] בשנת 2010 עתרו בני המשפחות של החללים לבג"ץ, בטענה שאין למנותו לתפקיד הרב הצבאי הראשי בשל מעורבותו בתאונה. העתירה לא מנעה את כניסתו לתפקיד והיא נדחתה במרץ 2011.[3]

על אף התנגדותו לתוכנית ההתנתקות בשנת 2005 שלל נחרצות כל גילוי של התנגדות אלימה או סירוב פקודה. על מעורבות צה"ל בביצוע התוכנית אמר: "גרגר לא יפריד בינינו לבין צה"ל לעולם. זה מאוד קשה לי שכל החברים שלי צריכים לבוא לפה היום. יש בזה ציניות שהממשלה העמידה אותנו בסיטואציה הזאת".[4] במהלך התוכנית, סייע לאלו מתלמידיו אשר ביקשו זאת להימנע מהשתתפות פעילה במבצע על ידי שיתוף פעולה עם גורמים צבאיים.

הרב הראשי לצה"ל

Chief Military Rabbi Hands IDF Chief of Staff the Four Species - Flickr - Israel Defense Forces
הרב הצבאי הראשי תא"ל רפי פרץ עם הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, 2011

ביוני 2010 החל לכהן כרב הצבאי הראשי במקומו של הרב אביחי רונצקי. הוא הועלה לדרגת תת-אלוף והוכשר לרבנות עיר מתוקף תפקידו הצבאי. עם בחירתו לרב הצבאי הראשי הביע דעה נחרצת נגד כל גילוי של סירוב פקודה.[5]

לאחר אירוע בבה"ד 1, שבו יצאו צוערים דתיים מטקס בשל שירת חיילות, אימץ הרב פרץ את דעתו של רמ"ח הרבנות, אל"ם הרב אייל קרים, שלפיה במקום לעזוב, רשאים החיילים הנוכחים במקום להסתפק בהיסח הדעת או בהשפלת מבט. חוות דעת זו אומצה כפקודה גם על ידי הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, ונכנסה מאוחר יותר לפקודת "השירות המשותף". חוות דעת זו ספגה ביקורת מרבנים, אשר ראו בפסיקה זו כניעה ללחץ ראשי הצבא.

במהלך כהונתו נערך מבצע צוק איתן, שבו קבע, מתוקף תפקידו, את מותם של החיילים הנעדרים, אורון שאול והדר גולדין, ומסר את ההודעה למשפחותיהם.

באוקטובר 2015 המליץ לרבנות הראשית להכיר בשני קצינים ברבנות הצבאית כרבני ערים, הכרה שתגמול כספי בצידה. הוא ננזף על כך בידי הרמטכ"ל, לאחר שנמצא שההכרה אינה עומדת בקריטריונים.[6]

בנובמבר 2016 החליט הרמטכ"ל גדי איזנקוט להוציא מידי הרבנות הצבאית את ענף תודעה יהודית, ולהעבירה לאגף כח האדם, זאת בניגוד לדעתו של הרב פרץ. ביולי 2016 החליט לפרוש מתפקידו. בתקשורת הדתית פורסם בשם מקורביו כי הוא עשה זאת במחאה על פגיעת ראשי הצבא ברבנות הצבאית ובפרט על העברת ענף תודעה יהודית מן הרבנות לאכ"א.[7] בדצמבר 2016 שוחרר מצה"ל והוחלף על ידי תא"ל הרב אייל קרים, ושב לעמוד בראש מכינת "עצם" שהקים.

פעילות פוליטית

ב-3 בפברואר 2019 החליטה המועצה הציבורית שמינתה מפלגת הבית היהודי לצורך איתור מנהיג למפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 להמליץ על מינויו, ולמחרת אישר מרכז המפלגה את ההמלצה.[8] פרץ הגיע להסכם בדבר ריצה משותפת עם האיחוד הלאומי-תקומה, ולפיו הוצב במקום הראשון ברשימת איחוד מפלגות הימין לכנסת. בהמשך הגיעו שתי המפלגות להסכם עם עוצמה יהודית, ולפיו תצטרף גם היא לרשימה, ואחר הבחירות יתפלגו לשתי סיעות. בבחירות קיבלה הרשימה חמישה מושבים בכנסת.

ביוני 2019 מונה פרץ לשר החינוך ה-21 של מדינת ישראל, במסגרת הממשלה ה-34, בכהנה כממשלת מעבר.

בבחירות לכנסת ה-22 עמד פרץ בראש מפלגת הבית היהודי, הוצב במקום השני ברשימה "ימינה" ונבחר לכנסת.

עמדותיו

בישיבת ממשלה ביולי 2019 שעסקה במצב הקהילות היהודיות בעולם אמר פרץ שנישואי תערובת בין יהודים ללא יהודים גרמו לאובדן שישה מיליון יהודים בשבעים השנים האחרונות.[9]

בריאיון אמר שהוא שואף להחיל את הריבונות הישראלית על כל יהודה ושומרון, ולו בשלבים, ללא מתן זכות הצבעה לכנסת לתושבים הפלסטינים. כשנשאל האם הוא מאמין שאפשר להמיר נטייה הומוסקסואלית, השיב שמניסיונו החינוכי הדבר אפשרי. כשנשאל כיצד ייעץ לתלמיד האומר לו שהוא חושב שיש לו נטייה הומוסקסואלית, השיב: "קודם כול חיבקתי אותו ואמרתי לו דברים מאוד חמים, אמרתי לו: בוא נלמד, בוא נחשוב ובוא נתבונן", על מנת שיכיר את עצמו ויחליט.[10] דבריו ספגו ביקורת,[11] והוא כתב במכתב למנהלי בתי ספר כי טיפולי המרה הם פסולים וחמורים, וכי כוונתו בריאיון הייתה שזכותם של בעלי נטייה חד מינית לפנות לגורמים המקצועיים בדרך מכבדת ואוהבת.[12]

משפחתו

פרץ נשוי למיכל לבית היימן (אחותו הגדולה של תת-אלוף יוסי היימן), ואב ל-12 ילדים.[13] עד לביצוע תוכנית ההתנתקות התגורר ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. מאז מתגורר ביישוב נווה שבחבל שלום. אחד מבניו, רב-סרן אלעד פרץ, שימש כסגן מפקד גדוד 202 בחטיבת הצנחנים והתפטר מתפקידו, בעידודו של אביו, בעקבות תקרית אש כוחותינו בגבול רצועת עזה שבה נהרג אחד מחייליו.[14] בנו תום משמש כמפקד גדוד. בנו, הרב רעי, החליף אותו בתפקיד ראש מכינת עוצם לאחר שמונה למנהיג הבית היהודי.[15]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במבי שלג ונעמה צפרוני, להתעלם מן הכאב, ארץ אחרת
  2. ^ שמואל מיטלמן, המדינה לבג"ץ: יש לאשר מינוי הרב הצבאי, באתר nrg‏, 1 ביוני 2010
  3. ^ בג"ץ 3194/10 לאה צוריאנו ומאיה נוסבאום נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-23 במרץ 2011
  4. ^ איה בן עמוס, עצמונה: התושבים התפנו בשירה מבית הכנסת, באתר ynet
  5. ^ יהושע בריינר, הרב הצבאי החדש: אין מקום לסרבנות בצה"ל, 26 בינואר 2010, וואלה.
  6. ^ יקי אדמקר‏, נזיפה מהרמטכ"ל: הרב הצבאי הראשי חילק תעודות שלא כדין, באתר וואלה! NEWS‏, 29 באוקטובר 2015.
  7. ^ דיווח: הרבצ"ר ביקש להתפטר מתפקידו; צה"ל: "לא היה ולא נברא", באתר "סרוגים", 19 ביולי 2016.
  8. ^ יהונתן קליין, ‏המועצה הציבורית בחרה: יו"ר הבית היהודי - הרב רפי פרץ, באתר כיפה, 3 בפברואר 2019.
  9. ^ השר פרץ בישיבת הממשלה: "נישואי התערובת - כמו שואה שנייה", www.maariv.co.il
    טל שניידר, ‏ערב של חרטות לשר החינוך: התנצל על אמירת "השואה השנייה", באתר גלובס, 16/07/2019
  10. ^ דנה ויס, "שר החינוך: "טיפולי המרה אפשריים"", ריאיון לדנה ויס ששודר בחדשות 12 ב-13/07/19, 10:39 דקות לאחר תחילת הריאיון; חזקי ברוך, לא טענתי שצריך לשלוח ילד או ילדה לטיפולי המרה, באתר ערוץ 7, 13 ביולי 2019
  11. ^ מורים גאים נגד פרץ: "אנו מזועזעים. טיפולי המרה מסוכנים וגורמים לנזק בלתי הפיך", ynet, ‏2019-07-14 (בעברית)
  12. ^ עטרה גרמן, ‏השר פרץ במכתב למנהלי בתי ספר: "אני יודע שטיפולי המרה הם דבר פסול וחמור", באתר "סרוגים", 16.07.19 י"ג בתמוז תשעט
  13. ^ חנן גרינברג ואיה בן עמוס, קצין צנחנים ראשי פינה את האופניים של מתניה, באתר ynet, 22 באוגוסט 2005
  14. ^ עמיחי אתאלי ואמיר בוחבוט, הקצין הבכיר עודד את בנו הסמג"ד להתפטר, באתר nrg‏, 18 בינואר 2011.
  15. ^ בנו של הרב רפי פרץ יחליף אותו בראשות המכינה, סרוגים, ‏2019-02-05 (בעברית)
איחוד מפלגות הימין

איחוד מפלגות הימין הייתה רשימה ישראלית שהורכבה ממפלגות הבית היהודי, האיחוד הלאומי - תקומה ועוצמה יהודית, התמודדה בבחירות לכנסת העשרים ואחת וקיבלה חמישה מנדטים.

בבחירות לכנסת העשרים ושתיים התפרקה הרשימה והמפלגות המרכיבות אותה (למעט עוצמה יהודית) הרכיבו, לצד הימין החדש, את רשימת "ימינה" בראשות איילת שקד.

אלכס קושניר

אלכסנדר קושניר (נולד 2 בנובמבר 1978, ב' בחשוון ה'תשל"ט) הוא פוליטיקאי וחבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו, שכיהן כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה.

אמנות נאיבית

אמנות נאיבית (Naïve art) היא סוגה של אמנות פלסטית, לרוב ציור אך גם פיסול בחומרים שונים. הסוגה מאופיינת ביצירה של אמנים ללא הכשרה אומנותית רשמית, אך קיימת גם אצל אמנים שלמדו אמנות באופן מסודר ומחקים את הסגנון במכוון. הסוגה מתאפיינת לא אחת בפשטות ילדותית לכאורה, חוסר פרופורציות, תמונות מרובות פרטים ודמויות, ויצירות מחיי היומיום. אחד האמנים המשפיעים בסוגה זו הוא אנרי רוסו. הסוגה נקראת לפעמים בטעות "אמנות פרימיטיבית".

הדוגמה הטובה ביותר לציור הנאיבי הם ציורי ילדים.

דוגמאות אחרות הן יצירות הפיסול של עמים שונים, כגון: באפריקה או בדרום אמריקה לפני הכיבוש הספרדי.

האמנות הנאיבית מאופיינת פעמים רבות בסצנות אידיליות מחיי היום-יום, בהאדרת התמימות כמו גם בשימוש בצבעים בהירים מלאי חיוניות התואמים פרספקטיבה של ילדים. הציורים קלים מאוד להבנה ולפרשנות והפשטות היא אחד מסימני ההיכר הבולטים שלה. אמנים נאיביים רבים מבטאים בציוריהם את משאלת לבם לאיך אמור להראות עולמנו. חזון זה בא לידי ביטוי בצבעוניות הרבה ובראיית עולם אופטימית וחיובית.

המאפיינים של אמנות נאיבית:

מספרים סיפור פשוט לקליטה מחיי יום יום, לרוב עם בני אדם.

מיצגים אידיאליזציה של הצייר את המציאות - מיפים את המציאות.

אי שמירת פרספקטיבה- בעיקר פירוט גם בפרטים מרוחקים.

שימוש רב בתבניות חוזרות - ריבוי פרטים.

צבעים חמים ועזים.

לפעמים דגש על קווי מתאר.

לרוב הדמויות שטוחות, חסרות נפח אם כי לא תמיד.

אין עניין במרקם, בהבעה, בפרופורציות נכונות ובאנטומיה.

אין שימוש רב באור וצל אבל חלק נותנים אפקטי תלת מימד.

לעיתים קרובות אין עניין בקומפוזיציה.

נדיר לראות בסגנון אימפרסיוניסטי ויותר קרוב לסגנון הפיגורטיבי.המושג אמנות נאיבית מניח את הימצאותה של דרך ביטוי אמנותית מושכלת אך עם זאת, באופן פרדוקסלי לכאורה ישנם בתי ספר של אמנים נאיבים. עם הזמן הפך הסגנון למקובל ואף כזה שאמנים בוחרים בו מרצונם, כביטוי להעדפה אמנותית. הסגנון הפך לפופולרי ומוכר עד כדי כך שישנן דוגמאות רבות הנחשבות "פסאודו-נאיביות" (pseudo-naïve art).

בין הנציגים של האמנות הנאיבית בעידן המודרני נמנים אנרי רוסו, אלפרד וואליס, פול קלה, פיקאסו, גוגן, סראפין מסנליס והציירת האמריקאית אנה מארי רוברטסון הידועה בכינויה סבתא מוזס. בין הציירים הישראלים שיצרו בסגנון נאיבי היו שלום מושקוביץ', יוחנן סימון, ראובן רובין, נחום גוטמן, יפים לדיז'ינסקי, חיים חרבון, משה אל-נתן, נתן הבר ורחל רובין ובימינו גבריאל כהן, רפי פרץ, נירה לב, מיכאל פלק, אהרן ציגל, תירזה חורין קרגולה, יצחק (איקי) בוברמן, שלומי אשר, אילנה הלן כהן, עדי לב, שרה פלד, אברהם קאן, טובה צביק, אביבה סונסינו, רחל טוקן שיין, מלכה טנציפר, אנה גנלין ורחל קנופ. וגליה רון

גלריה ג'ינא בתל אביב היא היחידה מסוגה בעולם אשר מציגה יצירות בינלאומיות. [דרוש מקור] בגלריה כ-200 ציורים של אמנים שונים מ-33 מדינות שונות ברחבי העולם.

פרדינאן שבאל - אדריכל "נאיבי"

אסון הכבל

אסון הכבל הוא תאונת אימונים שהתרחשה בליל 10 באוגוסט 1992: בזמן אימון חילוץ מוסק של יחידה 669 ליד ערד נקרע הכבל שקשר את שני לוחמי היחידה, אסף רוזנברג וגיל צוריאנו, בזמן שהועלו למסוק יסעור. השניים נפלו מגובה 15 מטרים ונהרגו.

האימון נועד לתרגל עליית לוחמים וירידתם, כמחלץ ומחולץ, במנוף הצלה של מסוק יסעור, בזמן שהמסוק מרחף מעל שטח האימון. בעת שרוזנברג וצוריאנו היו מול פתח המסוק, נקרע לפתע כבל המנוף ושניהם נפלו מגובה של כ-15 מטר. צוריאנו נמצא ללא סימני הכרה. רוזנברג התלונן על כאבים בגבו ודקות ספורות לאחר מכן איבד את הכרתו. קברניט המסוק, רס"ן רפי פרץ, הזעיק מסוק חילוץ רפואי ונחת בסמוך למקום האסון. הבקר הקרקעי שהיה במקום הנפילה החל מיד בטיפול רפואי בלוחמים, ואליו הצטרף הבקר האווירי שהיה במסוק. שני הבקרים, שהיו חובשים מוסמכים, עשו כל שביכולתם מבחינה רפואית להציל את הפצועים, עד שהגיע המסוק עם הצוותים הרפואיים. לאחר ניסיונות מספר של החייאה וייצוב שנעשו בשטח על ידי הצוותים הרפואיים, הוטסו השניים לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם נקבע מותם.מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, מינה ועדת-חקירה פנימית בראשותו של אל"ם שמעון בן נר, וזו קבעה שהאסון קרה עקב כשל טכני. בעקבות המלצותיה של הוועדה קבע האלוף בודינגר 31 מטלות ליישום בחיל האוויר. במקביל מונתה ועדה נוספת לחקירת התאונה בראשותו של תא"ל (מיל.) גיורא זורע. הוועדה מנתה שש סיבות אפשריות שייתכן וגרמו לכשל, מבלי לקבוע איזו מהן בעלת הקשר הסיבתי הדומיננטי ומהי מידת תרומתה לאירוע, אם בכלל. פרקליטות חיל האוויר החליטה שאין יסוד להעמיד לדין או לנקוט בהליך משמעתי כלשהו נגד מי מהמעורבים באירוע בשל העדר תשתית ראייתית לכך, והחלטה זו אושרה על ידי הפרקליט הצבאי הראשי.

מאבק ממושך של ההורים השכולים שהסתיים בעתירה לבג"ץ, הוביל להקמת ועדת חקירה לפי חוק השיפוט הצבאי בראשותו של השופט אליהו וינוגרד, בה היה חבר גם תא"ל (מיל.) נחמיה דגן. מסקנות הוועדה, שהוגשו ביוני 1997, קבעו שהפעלה לקויה של מנוף החילוץ בידי המכונאי המוטס וכשלי בטיחות נוספים הם שהובילו לתאונה, והמליצה להעמיד לדין את מפקד הטייסת, את מפקד היחידה ואת המכונאי המוטס. לאחר שלא יושמו החלטות הוועדה עתרו ההורים לבג"ץ בשנית, ובעקבות כך הועמדו לדין הקצינים האמורים, חמש שנים לאחר האירוע.בין השאר המליצה הוועדה למפקד חיל האוויר להעיר לטייס המסוק רפי פרץ על הימנעותו משיגור הנווט אל הנפגעים. בעקבות ההודעה על מינויו לרב הצבאי הראשי בתחילת 2010, עתרו הורי הנספים לבג"ץ בדרישה לבטל את המינוי. העתירה נדחתה במרץ 2011, ופרץ מונה לתפקיד.המסוק שהיה מעורב באירוע, יסעור 066, התרסק ב-31 במרץ 1996 בתאונה במדבר יהודה מערבית לים המלח, כ-5 ק"מ ממצפה שלם. בהתרסקות נהרגו 7 חיילים ובהם שני הטייסים והמכונאי המוטס. 2 חיילים נוספים נפצעו.

הבחירות לכנסת העשרים ואחת

הבחירות לכנסת העשרים ואחת נערכו ביום שלישי, 9 באפריל 2019 (ד' בניסן ה'תשע"ט), תוצאות הבחירות קבעו את הרכב הסיעות בכנסת העשרים ואחת, אך לראשונה בהיסטוריה הישראלית, הן לא הביאו לכינון ממשלה והכנסת החליטה על התפזרותה כחודש לאחר השבעתה.

הבחירות לכנסת התקיימו כשבעה חודשים טרם מועדן המקורי. בוועדת הבחירות נרשמו 47 רשימות להתמודדות לבחירות, אך לאחר פרישה של 7 מהן התמודדו לבסוף 40 רשימות. מתוכן עברו את אחוז החסימה 11 רשימות.

הבית היהודי

הבית היהודי היא מפלגה וסיעה ציונית בכנסת ישראל המזוהה בעיקר עם הציונות הדתית והימין המדיני. הבית היהודי היא המשכה של המפד"ל, מפלגה ציונית דתית-לאומית יהודית ישראלית.

מפלגת הבית היהודי הוקמה בשלהי הכנסת ה-17 כהמשך לסיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל במטרה לאחד את המפלגות שהיו בסיעה זו (מולדת, תקומה, אח"י ומפד"ל) למפלגת ימין דתית-מסורתית אחת ובראשה עמד הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ. הניסיון נכשל עוד לפני הבחירות לכנסת השמונה עשרה, שבהן ייצגה רשימת הבית היהודי את המפד"ל בלבד תחת הכינוי "הבית היהודי - מפד"ל החדשה". לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הצטרפה מפלגת תקומה מחדש לבית היהודי (בשמה החדש, "האיחוד הלאומי-תקומה"), שוב במטרה להתאחד בהמשך למפלגה אחת, הפעם בראשות נפתלי בנט יו"ר המפד"ל החדשה. בבחירות לכנסת ה-19 זכתה המפלגה ב-12 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-20 נחלשה הרשימה וכוחה הגיע ל-8 מושבים, אך היא קיבלה את משרד החינוך, משרד המשפטים ומשרד החקלאות.

ב-29 בדצמבר 2018 הודיעו בנט והשרה איילת שקד כי הם פורשים עם חברת הכנסת שולי מועלם כדי להקים מפלגה בשם הימין החדש. במקומו של בנט נבחר הרבצ"ר והטייס לשעבר הרב רפי פרץ, בידי ועדה ציבורית. בבחירות לכנסת העשרים ואחת התמודדה מפלגת הבית היהודי במסגרת רשימת איחוד מפלגות הימין שכללה גם את האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית. הרשימה קיבלה חמישה מנדטים, בהם שלושה ממפלגת הבית היהודי, בעוד הימין החדש לא עברה את אחוז החסימה.

הבית היהודי – האיחוד הלאומי

הבית היהודי – האיחוד הלאומי היא סיעה ימנית ישראלית המכהנת בכנסת העשרים ושתיים ומורכבת משתי מפלגות – הבית היהודי והאיחוד הלאומי – אשר התמודדו יחדיו ברשימת ימינה, בראשות איילת שקד, בבחירות לכנסת העשרים ושתיים. הרשימה קיבלה 7 מנדטים ושבוע לאחר כינון הכנסת ה-22 התפצלה הסיעה לשתי סיעות: הימין החדש ו"הבית היהודי – האיחוד הלאומי". בראשות הבית היהודי - האיחוד הלאומי, עומדים הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'.

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ואחת נבחרה בבחירות לכנסת העשרים ואחת שהתקיימו ב-9 באפריל 2019 (ד' בניסן ה'תשע"ט), לאחר שהוקדמו בכחצי שנה ממועד הבחירות המקורי (5 בנובמבר 2019); ישיבת הפתיחה והשבעת חברי הכנסת נערכה ב-30 באפריל 2019, לאחר שנדחתה עקב חג הפסח וחג הפסחא בתאריכו הנוצרי אורתודוקסי.

נשיא המדינה ראובן ריבלין העניק את המנדט לנסות להקים ממשלה לחבר הכנסת וראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו. במשא ומתן לגיבוש קואליציה היוותה הצעת חוק להסדרת גיוס בני ישיבות סלע מחלוקת בין ישראל ביתנו לליכוד ולמפלגות החרדיות. ב-30 במאי 2019 פקעה ההארכה שקיבל נתניהו מהנשיא להקמת הממשלה. אולם, נמנעה מהנשיא האפשרות להטיל את המנדט להרכבת ממשלה על חבר כנסת אחר, כיוון שעם פקיעת המנדט שקיבל נתניהו, אישרה הכנסת את החוק לפיזורה, וקביעת מועד לבחירות לכנסת העשרים ושתיים. בשל כך ממשלת המעבר מסוף הכנסת העשרים המשיכה לכהן לאורך כל הכנסת העשרים ואחת.

בכנסת זו לא היו קואליציה ואופוזיציה ולכן לא מונו התפקידים הנגזרים מכך.

כהונת הכנסת העשרים ואחת נמשכה חמישה חודשים בלבד – הכהונה הקצרה ביותר בדברי ימי הכנסת. כמו כן, זו הכנסת היחידה שֶעד ההצבעה על פיזורה חוקקה חוק אחד בלבד – החוק על עצם פיזורה.

הכנסת העשרים ושתיים

הכנסת העשרים ושתיים היא הכנסת המכהנת לאחר הבחירות שהתקיימו ביום 17 בספטמבר 2019, י"ז באלול ה'תשע"ט. הכנסת הושבעה ב-3 באוקטובר 2019, ד' בתשרי ה'תש"ף.

הרבנות הצבאית

חיל הרבנות הצבאית הוא חיל בצה"ל העוסק במתן שירותי דת לחיילי צה"ל (כולל לאלה שאינם יהודים) וטיפול בחללים. בראש הרבנות הצבאית עומד "הרב הראשי לצה"ל" (נקרא "הרב הצבאי הראשי", ובר"ת: הרבצ"ר), קצין בדרגת תת-אלוף.

הרב הראשי לצה"ל הנוכחי הוא תא"ל אייל קרים.

וליד טאהא

וליד יוסף טאהא (בערבית وليد طه, תעתיק מדויק: טָהָ. נולד ב-7 בספטמבר 1968) הוא איש ציבור, חבר התנועה האסלאמית, המכהן כחבר הכנסת העשרים ושתיים מטעם מפלגת רע"ם בסיעת הרשימה המשותפת.

יחסי ישראל–לוקסמבורג

יחסי ישראל–לוקסמבורג הם היחסים הדיפלומטיים שבין מדינת ישראל בין הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו בשנת 1949, לאחר הקמת מדינת ישראל. שגרירות ישראל האמונה על לוקסמבורג נמצאת בבריסל, בלגיה.

שגרירת ישראל בבלגיה, האמונה על לוקסמבורג, היא סימונה פרנקל. קונסול הכבוד של לוקסמבורג בישראל הוא המשורר והסופר מירון ח. איזקסון, ומשרדו נמצא בתל אביב.

ב-12 ביוני 2001 נועד סגן ראש ממשלת ישראל שר החוץ שמעון פרס פגישות בילטרליות עם ראש ממשלת לוקסמבורג ז'אן-קלוד יונקר.ב-12 בספטמבר 2016 נועד ראש ממשלת ישראל ושר החוץ בנימין נתניהו עם ראש ממשלת לוקסמבורג קסאבייה בטל. למחרת היום ניפגש בטל עם נשיא המדינה ראובן ריבלין.ב-15 ביולי 2019 החרים ראש ממשלת לוקסמבורג אירוע פרידה של שגרירת ישראל במדינה, סימונה פרנקל, בעקבות דבריו של שר החינוך, רפי פרץ בנוגע לטיפולי המרה.

ימינה

ימינה הייתה רשימת ימין ישראלית המורכבת משלוש מפלגות – הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי בראשות איילת שקד. הרשימה התמודדה בבחירות לכנסת העשרים ושתיים וקיבלה 7 מנדטים. לאחר הבחירות התפצלה לשתי סיעות - הבית היהודי – האיחוד הלאומי והימין החדש.

ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר

ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר היא ישיבה תיכונית בירושלים. נקראת גם תיכון עירוני ד' ע"ש לואיס ואטה שיף של עיריית ירושלים. משתייכת למרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא.

כ"ג בטבת

כ"ג בטבת הוא היום העשרים ושלושה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ג טבת היא פרשת שמות אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) ופרשת וארא אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום שני, או בשנה המתחילה ביום שלישי או ביום חמישי.

מכינה קדם-צבאית עצם

מכינת עֹצֶם היא מכינה קדם-צבאית דתית-לאומית ישראלית שהוקמה בשנת ה'תשנ"ב (1992) ביישוב עצמונה שבגוש קטיף.

בעקבות תוכנית ההתנתקות המכינה עברה למושב יתד, ולאחר כמה שנים עברה למקומה הנוכחי במושב נווה ששוכן בחבל שלום בדרום.

משרד החינוך

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל.

המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, כלומר גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

פרץ

האם התכוונתם ל...

רפי פרץ (צייר)

רפי פרץ (נולד ב-1965) הוא צייר ישראלי הידוע בייחוד בזכות יצירתו בתיאור ההוויה ההומו-לסבית וציורי נוף נאיבי של ערים בישראל.

חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראל
ראש הממשלה, שר הביטחון, שר התפוצות, שר הבריאות ושר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בנימין נתניהו

שר האוצר משה כחלוןשר החוץ והשר לענייני מודיעין ישראל כ"ץהשר לביטחון הפנים, השר לנושאים אסטרטגיים ושר ההסברה גלעד ארדןשר המשפטים אמיר אוחנהשר האנרגיה יובל שטייניץשר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעישר התחבורה והבטיחות בדרכים בצלאל סמוטריץ'שר החינוך רפי פרץשר העלייה והקליטה יואב גלנטהשר להגנת הסביבה ושר ירושלים ומורשת זאב אלקיןהשרה לשוויון חברתי גילה גמליאלשר התיירות יריב לויןהשר לשירותי דת יצחק וקניןשרת הבינוי והשיכון יפעת שאשא-ביטוןשרת התרבות והספורט מירי רגבשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאלשר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניסהשר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבישר הכלכלה והתעשייה אלי כהןשר התקשורת דודי אמסלם

Emblem of Israel
שרי החינוך בממשלות ישראל
זלמן שזרדוד רמזדוד בן-גוריוןבן-ציון דינורזלמן ארןאבא אבןיגאל אלוןאהרן ידליןזבולון המריצחק נבוןיצחק שמירזבולון המרשולמית אלונייצחק רביןאמנון רובינשטייןיצחק לוייוסי שרידאהוד ברקלימור לבנתמאיר שטריתיולי תמירגדעון סערשי פירוןבנימין נתניהונפתלי בנטבנימין נתניהו • רפי פרץ סמל מדינת ישראל
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים ושתיים
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים בממשלת מעבר)
כחול לבן (33) גנץלפידיעלוןאשכנזיניסנקורןמאיר כהןחיימוביץ'שלחהנדלברביבאיביטוןטרופרגרמןהאוזרפרקש-הכהןאלהררמירב כהןרזבוזובזמירשישטרןלויינקלביץ'תמנו-שטהמריחבן ברקשוסטרסגלוביץ'שפעטופורובסקיפרומןגינזבורגיברקן
הליכוד (32) נתניהואדלשטייןישראל כ"ץארדןכחלוןסעררגבלויןגלנטברקתגמליאלדיכטראלקיןחיים כץאלי כהןהנגביאקוניסשטייניץחוטובליאמסלםאוחנהאופיר כץעטייהקישביטןברקקרעיזוהרשאשא-ביטוןהשכלשירשטרית
הרשימה המשותפת (13) עודהשחאדהטיביעבאסתומא סלימאןטאהאכסיףיזבקסעדיג'באריןאלחרומיעסאקלהאבו שחאדה
ש"ס (9) דרעייצחק כהןנהרימרגיבן צורמלכיאליארבלאזולאיאבוטבול
ישראל ביתנו (8) ליברמןפוררסובהאבידרמלינובסקיעמארקושניראיפראימוב
יהדות התורה (7) ליצמןגפניפרושמקלבטסלראשראייכלר
העבודה-גשר (6) עמיר פרץלוי-אבקסיסשמולימיכאליבר-לבסויד
המחנה הדמוקרטי (5) הורוביץשפירגולןזנדברגגילאון
הבית היהודי – האיחוד הלאומי (4) רפי פרץסמוטריץ'יוגבסופר
הימין החדש (3) שקדבנטכהנא

הערות
הרבנים הצבאיים הראשיים של צה"ל Rabbinate-logo.jpg
שלמה גורןמרדכי פירוןגד נבוןישראל וייסאביחי רונצקי • רפי פרץ • אייל קרים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.