רפי מן

רפי מָן (נולד ב-1952 בתל אביב) הוא פרופסור חבר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, חוקר תקשורת ועיתונאות, היסטוריון, המלמד באוניברסיטת אריאל, ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מחבר ספרים, בנושאי תקשורת והיסטוריה.

רפי מן
רפי מן, 2007

ביוגרפיה

רפי מן נולד ב-1952 בתל אביב, נכדו של הסופר והמתרגם ד"ר יצחק מן. רפי מן הוא עיתונאי לשעבר, שהיה בין היתר מנהל מחלקת החדשות של גלי צה"ל (19771978), כתב גלי צה"ל ומעריב בוושינגטון הבירה (19781983) ואחר כך הכתב המדיני של מעריב, ראש דסק החדשות ומ-2003 עורך מוסף שבת במעריב. ב-2008 מונה לעורך מדור הדעות של העיתון. בראשית 2009 פרש ממעריב לאחר 29 שנות עבודה בעיתון ועבר לסגל האקדמי של בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. ב-2015 קודם לדרגת פרופסור חבר.

בשנת 1976 סיים בהצטיינות תואר ראשון בהיסטוריה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט בנושא "בניין האומה והמאבק על המרחב הציבורי: הממד התקשורתי בפעילותו של דוד בן-גוריון 1948-1963" כתב באוניברסיטת תל אביב במסגרת מסלול ישיר לדוקטורט. בשנת 2010 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת תל אביב,

נמנה, לצד עוזי בנזימן, נחום ברנע וכרמית גיא, עם מייסדי ועורכי כתב העת לביקורת התקשורת "העין השביעית", שהוקם ב-1996 בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה ומופעל מאז אפריל 2015 על ידי עמותת "העין השביעית - עיתונות עצמאית, חוקרת וחופשית".

חבר סגל ההוראה בבית הספר לעיתונאות "כותרת" בתל אביב מאז הקמת בית הספר ב-1990 ועד לשנת 2014.

בשנת 2013 הוענק לו פרס ראש הממשלה להנצחת זכרו של דוד בן-גוריון על ספרו "המנהיג והתקשורת - דוד בן-גוריון והמאבק על המרחב הציבורי 1963-1948".

בשנת 2000 זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות ביחד עם פרופ' יחיאל לימור, על הספר שכתבו "עיתונאות - איסוף המידע, כתיבה ועריכה".

בינואר 2009 הציג בבית סוקולוב תערוכת צילומים "פוסטרמורטם": קרעי ההבטחות - כרזות בחירות במבחן הזמן. בינואר 2015 הציג ב"סטודיו שוקי קוק" ביפו תערוכת צילומים: "המרחב הציבורי - בנימין נתניהו כאייקון פוליטי".

בשנת 2011 החל לפרסם את הבלוג "הערות שוליים להיסטוריה" המוקדש להיסטוריה, תקשורת, פוליטיקה והמרחב הציבורי.

אחיו איזי מן הוא שדרן רדיו בקול ישראל.

מחקריו

תחומי המחקר העיקריים של מן הם עיתונאות, תקשורת ופוליטיקה, מפת התקשורת בישראל ותולדות התקשורת בישראל.

במסגרת פעילות המכון למדיה חדשים, חברה ופוליטיקה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל עורך, מאז 2011, יחד עם ד"ר אזי לב-און, דו"ח שנתי על התקשורת בישראל, סדרי יום, שימושים ומגמות.

תחומי הוראה

תחומי ההוראה של מן הם עיתונאות (תאוריה ומעשה), תולדות התקשורת בישראל, חברה ופוליטיקה בישראל, תקשורת מגזרית בישראל, ראשי ממשלות ותקשורת.

ספרים ופרסומים שכתב וערך

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרס רה"מ להנצחת זכרו של בן-גוריון הוענק לרפי מן
TheMarker

TheMarker (בעברית: דה מרקר) הוא עיתון יומי כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי מבית עיתון "הארץ". הוקם בידי גיא רולניק ואיתן אבריאל. החל מינואר 2008, הוא נמכר כעיתון יומי עצמאי. לעיתון גם ירחון כלכלי (הנושא את השם TheMarker Magazine) ורשת חברתית מקוונת בשם TheMarker cafe. מערכת העיתון פועלת בבניין "הארץ" בתל אביב. העורך הראשי של TheMarker הוא אלוף בן, אבי בר-אלי משמש כעורך תחתיו ועורך המגזין הוא איתן אבריאל.

במחנה

במחנה היה השבועון של צה"ל, שהופץ לחיילי וקציני צה"ל בשירות חובה ובשירות קבע. במחנה שימש כעיתון הרשמי של צה"ל ונחשב לשבועון הוותיק בישראל. בדצמבר 2016 נסגרה מערכת העיתון המוכרת, והעיתון החל להיות מופץ לראשונה כירחון דגיטלי תחת מדור "במחנה" בדוברות אכ"א.

גלי צה"ל

גלי צה"ל (בראשי תיבות: גל"צ) היא תחנת רדיו בפריסה ארצית, הפועלת במסגרת צה"ל, כיחידה של אגף כוח האדם. מפקד התחנה הוא העיתונאי שמעון אלקבץ.

שידורי גלי צה"ל כוללים יומני חדשות, תוכניות אקטואליה, תוכניות מוזיקה, תוכניות תרבות, שידורים של מופעי מוזיקה, מגזינים בנושאי צבא וביטחון ועוד. בין התוכניות הבולטות של התחנה: "בוקר טוב ישראל" (יומן הבוקר), "נכון להבוקר", "מה בוער", "המילה האחרונה", וילנסקי את ברדוגו (יומן הערב), "ציפורי לילה", "קולה של אמא", "אוניברסיטה משודרת", "24 היום שהיה" ועוד, ותוכניות העבר "נכון לעכשיו", "שעתיים בשתיים", "מה יש".

מכוח חוק השידור הציבורי הישראלי, מועצת תאגיד השידור הישראלי אחראית לפקח על השידורים הלא צבאיים של התחנה (המהווים למעלה מ-90% משידוריה).

אולפני גלי צה"ל ממוקמים מאז 1958 ברחוב יהודה הימית ביפו, והם צפויים לעבור לירושלים. התחנה מפעילה אולפנים גם בבית החייל בירושלים, הקרויים על שמו של העיתונאי ואיש הצבא עמירם ניר.

באוקטובר 2018, הונחה אבן הפינה למתחם התחנה החדש המתוכנן להיבנות במקום, והחלו שידורי מהדורות החדשות ממנו.

תקציב התחנה הוא חלק מתקציב הביטחון של ישראל, וכן יש לתחנה הכנסה מפרסומות ומתשדירי שירות. על פי הערכות עלות הפעלת התחנה היא מעל 40 מיליון ש"ח בשנה, וההכנסות מפרסומות וחסויות עלו מכ-20 מיליון ש"ח בשנת 2011 לכ-32 מיליון ש"ח בשנת 2014.

הבקר

הַבֹּקֶר היה עיתון יומי שיצא לאור בין השנים 1934‏-1965, וייצג את השקפת עולמם של הציונים הכלליים.

העולם הזה

"העולם הזה" היה שבועון חדשות ורכילות ישראלי בעל סממנים רדיקליים, שיצא לאור בשנים 1937–1993.

העין השביעית

העין השביעית הוא כלי תקשורת ישראלי העוסק בסקירה וביקורת של התקשורת, ובפרט תקשורת המונים בישראל. פעל תחילה ככתב עת מודפס, והמשיך כאתר אינטרנט.

מדי יום מתפרסמים באתר דיווחים חדשותיים ומאמרים שונים, וכן "סקירת עיתונות" - ניתוח של התייחסות העיתונים הגדולים למאורעות ולאופי הסיקור שלהם. כתבות התחקיר, הדיווחים החדשותיים והמאמרים המתפרסמים באתר העין השביעית עוסקים בשדה התקשורת במובנו הרחב: באופני התנהלותן של מערכות עיתונאיות, לרבות הטיות פוליטיות ופרסונליות, במבנה שוק התקשורת, בהשפעה של ההון והשלטון על שוק זה ועל התנהלותם של שחקניו, בחדירתם של מסרים פרסומיים ותעמולתיים לתוכן המערכתי, במצב חופש הביטוי בישראל ובניסיונות לפגוע בו, ובנושאים נוספים.

עורך האתר הוא שוקי טאוסיג, כתבי המערכת הם אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, והעורכת הלשונית היא רחל פרץ.

התנועה למען ארץ ישראל השלמה

התנועה למען ארץ ישראל השלמה היא תנועה של אישי ציבור ואנשי רוח מימין ומשמאל שקמה ביולי 1967, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים, ודגלה באידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה. התנועה קראה להחזיק בשטחי יהודה והשומרון וחבל עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן שנכבשו במלחמה זו, ולהתיישב בהם.

חינמון

חינמון הוא עיתון או כתב עת המחולק בחינם. החינמון מופץ באמצעות הצבתו או חלוקתו בנקודות נגישות לקהל היעד שלו, ולעיתים באמצעות צירופו כנספח לעיתון גדול יותר המופץ בתשלום. את המילה "חינמון" טבע אורי אבנרי בשנות ה-60 כביטוי מזלזל למקומונים החדשים.

המודל העסקי העומד מאחורי חינמון הוא בדרך כלל מימון באמצעות פרסומות, כאשר העובדה שהוא מחולק חינם מגדילה משמעותית את תפוצתו והופכת אותו אטרקטיבי יותר למפרסמים. פרסום בחינמון נחשב כלי יעיל לחדירה בתפוצה נרחבת לקהל מגזרי ממוקד. ישנם חינמונים הממומנים בידי אגודות, ארגונים וגורמים בעלי עניין, הרואים בהם פלטפורמה להפצת מסר בקרב קהל מטרה. לעיתים קרובות מחולקים חינמונים בצמתים של תחבורה ציבורית, כגון תחנות רכבת תחתית, ומספקים לנוסעים חומר קריאה לשעת הנסיעה.

חינמון נחשב לעיתים כנחות לעומת עיתון המופץ בתשלום, עקב ההנחה כי אלמלא היה ניתן חינם לא היה נדרש ונקרא. ברוב המקרים החינמונים קטנים יותר בהיקפם מעיתונים בתשלום וסגנונם קליל יותר ומיועד לקריאה זריזה ולא מתעמקת.

חלקם של החינמונים בשוק העיתונות רשם עלייה מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, ועד המשבר הכלכלי העולמי שהחל בשנת 2008. החינמון "מטרו", שהחל את דרכו בסטוקהולם שבשוודיה ב-1995 זכה להצלחה רבה ומהירה, וקבוצת התקשורת השולטת בו החלה להוציא עשרות חינמונים ברחבי העולם, חלקם עירוניים וחלקם ארציים. המשבר הכלכלי פגע קשות בענף החינמונים, כמו בכל ענף העיתונות בעולם.

חרות (עיתון)

חֵרוּת היה שמם של ביטאונים ועיתונים אחדים, שהוציאו לאור אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, חברי אצ"ל ותנועת החרות.

יעקב ארז (עיתונאי)

יעקב ארז (נולד ב-17 במרץ 1939) הוא עיתונאי ישראלי. כיהן ככתב הצבאי, כראש אגפי המוספים והחדשות של עיתון "מעריב" וכעורך העיתון בשנים 1992–2002. חתן פרס סוקולוב (1984) על תחקיר עיתונאי בנושא מלחמת לבנון הראשונה.

כותרת (בית ספר)

כותרת הוא בית ספר לעיתונאות ולתקשורת, שממוקם כיום בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב.

בית הספר הוקם בשנת 1990 על ידי דב יודקובסקי, לשעבר העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", בשיתוף קרן ברטלסמן הגרמנית. תחילה שכן בית הספר בבניין ברחוב ברודצקי ברמת אביב, עד שעבר בשנת 2006 למתכונת חדשה כחלק מאוניברסיטת תל אביב.

בית הספר מציע שתי תוכניות לימודים:

לימודי עיתונאות, המשלבים סדנאות רדיו, טלוויזיה וכתיבה עיתונאית, וכוללים שיעורים עיוניים לצד תרגול מעשי. הלימודים מתבצעים בשני מסלולים: מסלול דו שנתי, לסטודנטים הלומדים לתואר ראשון בכל מוסד אקדמי מוכר, ומסלול חד-שנתי לבוגרי תארים.

לימודי ייעוץ תקשורת, דוברות ויחסי ציבור, המשלבים סדנאות מעשיות לצד שיעורים עיוניים. הלימודים מתקיימים במסלול חד שנתי, לבעלי תואר ראשון ומעלה.מורי בית הספר הם אנשי תקשורת מוכרים, וכיום מלמדים שם, בין היתר, העיתונאי הוותיק זאב פרי, איש הרדיו קובי מידן, עיתונאי "מעריב" לשעבר ד"ר רפי מן, כתבי "חדשות 10" צבי יחזקאלי וברוך קרא, ויו"ר מועצת הרשות השנייה לשעבר נורית דאבוש. את בית הספר מנהל כיום העיתונאי ואיש התקשורת הוותיק דוד גלבוע.

יודקובסקי שימש כיו"ר מועצת המנהלים של "כותרת", עד מותו ב-2010.

בית הספר נחשב לגוף המוביל בארץ בהכשרת עיתונאים: כ-84 אחוז מהבוגרים מועסקים כיום בכלי התקשורת.

בשנת 2015, לאחר ירידה במספר הסטודנטים ולאחר שבית הספר נקלע לקשיים כלכליים, הוחלט על מיזוגו של בית הספר לתוך מסגרת החוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, וזאת במסגרת רפורמה בתוכנית הלימודים לתואר ראשון בחוג.

בשנת 2016 החל החוג לתקשורת פיילוט להקמת מגזין מקוון, ובשנת 2017 הושק באופן רשמי מגזין "כותרת" של החוג לתקשורת, אליו יוצרים סטודנטים תכנים עיתונאיים באופן שבועי ושוטף.

כתב נוער

כתב נוער הוא ילד, או נער, המשתתף בכתיבת עיתון ילדים ונוער. המונח "כתב נוער" (בראשי תיבות: כ"נ) שימש בשבועון "מעריב לנוער", ובעיתוני ילדים אחרים היו מונחים דומים. כך למשל, המקבילה ב"הארץ שלנו" הייתה "עיתונאי קטן" (ע"ק), ב"ראש אחד", "כתב צעיר" (כת"צ), וב"כולנו", "עיתונאי צעיר" (ע"צ). גם בטלוויזיה, בתוכניות אקטואליה לילדים (למשל בתוכנית האקטואליה "חמש וחצי" ששודרה בערוץ הילדים), משתתפים לעיתים כתבים צעירים.

בשבועון "מעריב לנוער" כתבו במרוצת השנים מאות כתבי נוער, מה שהיווה את תחילת דרכם בעולם התקשורת. ביניהם ניתן למנות את אורי אלוני, חנן עזרן, צחי הנגבי, עמנואל רוזן, יוסי ביילין, שרה נתניהו, מנחם בן, יעקב אילון, יואל אסתרון, יגאל גלאי, יאיר בן-דוד,יקיר אביב, אמיר גבע, אבשלום קור, עופר טלר, עופרה עופר, סמדר שיר, רפי מן, ירון פריד, גיא בכור וכן את האחים בלפור והרצל חקק.

כתבי הנוער מאוגדים תחת "ארגון העיתונאים הצעירים", הדואג לזכויותיהם.

מעריב לנוער

מעריב לנוער הוא שבועון מבית ציבלין הוצאה לאור, הפונה לבני נוער. השבועון ראה אור לראשונה בשנת 1957, בהוצאות "מעריב" ונחשב למגזין הראשון בישראל שיועד לבני נוער.

בשנות השמונים, כאשר העורך היה אמנון בירב, הגיע השבועון לשיא התפוצה בכל הזמנים: כ-100,000 עותקים, והיה אחד משני המגזינים הנפוצים בישראל (לצד "לאשה"). בשנת 2006 הפסיד השבועון את הבכורה למתחרהו, ראש1 (זאת לפי נתוני סקר קוראים).

עם עורכיו הקודמים נמנים ראובן ינאי (עד 1971), אמנון בירב (עד 1993), אבי מורגנשטרן (עד 1998), גדי חגאי (עד 2008) ואלון צרפתי (עד 2010, ומ-2012 עד 2014). העורך האחראי במעריב לנוער כיום הוא אורן ציבלין. עורכת המגזין היא גייל זאבי ציבלין.

חלק מהכתבות בעיתון נכתבות בידי בני-נוער המכונים כ"נים (כתבי נוער), המועסקים בתשלום על ידי העיתון, זאת לצד עיתונאים בוגרים, סלבריטאים אורחים ובעלי מקצוע. מאות כתבי נוער כתבו בעיתון במרוצת השנים, מה שהיווה בעצם את תחילת דרכם בעולם התקשורת ובהם אורי אלוני, חנן עזרן, צחי הנגבי, עמנואל רוזן, יוסי ביילין, שרה נתניהו, רפי רוזנפלד, מנחם בן, יעקב אילון, יואל אסתרון, יגאל גלאי, יקיר אביב, אמיר גבע, אבשלום קור, עופר טלר, עופרה עופר, דורית לנדס, אילן שחורי, שהיה "כתב נוער" לתחום הספורט, רפי מן, ירון פריד, גלעד פדבה, גיא בכור, האחים בלפור, הרצל חקק ורבים אחרים. כמו כן סופרי ילדים רבים התחילו את דרכם בעיתון, בהם פוצ'ו (ישראל ויסלר), סמדר שיר, משה יהלום ואדיר צבי.

ביולי 2015 רכש ציבלין את "מעריב לנוער" מ"תכלת תקשורת", והושק אתר האינטרנט של המגזין, כערוץ בתוך אתר "mako".

במאי 2017, המגזין המתחרה "ראש אחד" נסגר, וכיום "מעריב לנוער" הוא עיתון הנוער השבועי היחידי בישראל.

עיתונות בישראל

עיתונות בארץ ישראל החלה עוד בימי היישוב הישן. מאז יציאת החבצלת בירושלים ב-1863 על ידי ישראל ב"ק, ראו אור עיתונים עבריים באופן סדיר בארץ ישראל. העיתונות שימשה כלי ראשון במעלה בתחיית הלשון העברית, הן כזרז לצורך לחדש מילים לצורך דיווח על העולם המודרני והן כבמה לפרסום תחדישים. בשנת 1884 ראה אור גליונו הראשון של הצבי, עיתונו של אליעזר בן-יהודה והיומון הראשון בעברית בארץ ישראל. מראשית העלייה השנייה (1904) ועד מלחמת העולם הראשונה צמחה בארץ ישראל עיתונות עברית מקורית ואידאולוגית. ב-1915 הוציא השלטון העות'מאני בארץ ישראל צו סגירה לעיתונים העבריים, פרט ל"החרות", שהמשיך להופיע עד 1917. תחילת המנדט הבריטי בישרה לראשונה על חופש עיתונות יחסי בארץ ישראל. רוב העיתונים ביישוב היו עיתונים מפלגתיים, כמות העיתונים היומיים ביישוב, שיצאו על ידי כל פלג אידאולוגי, הייתה בלתי פרופורציונלית לגדלו הזעיר. כן ראו אור עיתונים פרטיים בהם, "הארץ" (1919), "ידיעות אחרונות" (1939) ו"מעריב".

ציפי גון-גרוס

ציפי גון-גרוס (נולדה ב-30 בנובמבר 1952) היא שדרנית רדיו, פסיכולוגית וסופרת ישראלית.

שידור חי

שידור חי (או "שידור ישיר") הוא שיטה להפצת תוכן באופן מיידי או בהשהיה קצרה (מספר שניות עד מספר דקות) באמצעי התקשורת האלקטרוניים. שידורים חיים נהוגים במגוון ז'אנרים טלוויזיוניים: מהדורות חדשות ואקטואליה, תחרויות ספורט, מופעי בידור, תוכניות אירוח (Talkshows) ותוכניות מציאות.

בשידורים אלה תפקידם היחיד של העורכים הוא בבחירת התוכן המשודר (בחירת סדר הנושאים או סדר הדוברים/מרואיינים, ובטלוויזיה בחירת זוויות צילום), בהוספה ובשילוב של קטעים מוקלטים מראש, ולעיתים בהשמטה של קטעים שנמצאו לא מתאימים לשידור.

השידור החי היה נהוג כבר מתחילת שידורי הרדיו והטלוויזיה. בעבר היה נהוג לשדר בשידור חי גם תכנים קומיים ודרמטיים המבוססים על תסריט מוכן מראש. אך עם התפתחות ושכלול אמצעי הקלטה ואמצעי עריכה, גופי השידור השונים העדיפו לבצע הקלטה וצילום מראש, ולבסוף לשדר את התוכנית המוקלטת ובדרך כלל ערוכה.

היתרון העיקרי בשידור החי הוא המיידיות שבה התוכן מגיע אל הקהל, כמו גם היכולת להציג מידע ואירועים עדכניים.

בתחום הבידור, מספר סדרות הכילו פרק או יותר ששודרו בשידור חי. בין הסדרות: ER, רוק 30 ועוד.

בינואר 2017 סרט קולנוע צפוי להיות משודר בשידור חי מבריטניה לכ-500 אולמי קולנוע ברחבי העולם.

שלום רוזנפלד

שלום רוזנפלד (13 בדצמבר 1914 – 14 באפריל 2008) היה מבכירי העיתונאים בישראל, עורך "מעריב" בשנים 1974–1980, מייסד התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס סוקולוב לעיתונאות (1975) ופרס ישראל לעיתונות (1986).

שמואל שגב

שמואל שגב (סבאג) (16 באפריל 1926 – 9 באוגוסט 2012) היה עיתונאי, סופר ואיש מודיעין ישראלי שעסק בעיקר בענייני העולם הערבי והמזרח התיכון.

תנועת החרות

תנועת החֵרוּת (ובקיצור חֵרוּת) הייתה מפלגת ימין, שפעלה בישראל מתחילת ימי המדינה, ואשר נוסדה על ידי יוצאי הארגון הצבאי הלאומי בראשות מנחם בגין. ארבעה רעיונות מרכזיים של תנועת החרות תומצתו לכדי: "לשלמות המולדת, לקיבוץ גלויות, לצדק סוציאלי, לחרות האדם".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.