רפיח

רָפִיחַערבית: رفح, רַפַח) היא העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה, תושביה ערבים מוסלמים, ומרביתם פליטים פלסטינים.

ברפיח פועל מעבר גבול אל מצרים, והוא משמש בעיקר את תושבי רצועת עזה.

רפיח
رفح
18 - Destroyed mosque
מסגד ברפיח
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה רפיח
ראש העיר עיסא ח'ליל אל-נשאר[1]
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 164,000[2] (2016)
קואורדינטות 31°17′19″N 34°15′07″E / 31.288611111111°N 34.251944444444°E 
אזור זמן UTC +2
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev
 
רפיח
רפיח

מבנה

רפיח מורכבת משלושה אזורים נושקים[3]:

  • העיירה - האתר ההיסטורי של העיירה המורכבת משכונות הנושאות שמות משפחה של שבטים שהתגוררו באזור כמו קישטא ושאער.
  • מחנה הפליטים - הוקם ב-1949, והתיישבו בו פליטים ממלחמת העצמאות[4]. המחנה מחולק לשכונות המסומנות באותיות: בלוק O, בלוק P, וכו'
  • שכונות חדשות שהוקמו על ידי ישראל לצורך יישוב של פליטים שפונו ממחנה הפליטים. שכונות אלו כוללות את שכונת ברזיל בדרום רפיח ושכונת תל א-סולטאן בצפונה.

היסטוריה

במקום שבו נמצאת רפיח שכנה עיר קדומה חשובה על "דרך הים", ששימשה מקום לקרבות של צבאות שבאו ממצרים לארץ ישראל או מארץ ישראל למצרים. העיר מוזכרת בתעודות מצריות מתקופת פרעה סתי הראשון (המאה ה-14 לפנה"ס). בשנת 925 לפנה"ס עצר בה צבאו של שישק במסעו לארץ ישראל. בשנת 720 לפנה"ס כבש אותה סרגון השני, מלך אשור. בשנת 100 לפנה"ס כבש אותה אלכסנדר ינאי, והרס אותה.

בתקופה הביזנטית שכן בעיר הגמון. בשנת 634 נכבשה על ידי הערבים שהפכו אותה לעיר מסחר פורחת, והתפתחה בה קהילה יהודית גדולה. העיר חרבה בסוף המאה ה-12.

Rafah Crossing
מעבר רפיח

עד מלחמת העולם הראשונה לא התקיים במקום יישוב של קבע. תושבים מח'אן יונס עיבדו במקום חלקות קרקע ולעיתים התגוררו במקום בעונת העבודה החקלאית[5]. לאחר שהאזור נכבש על ידי הבריטים בקרב רפיח (1917), החל להתגבש במקום יישוב של קבע. תרמה לכך הקרבה למחנות הצבא הבריטי והקרבה לגבול בין ארץ ישראל ומצרים. חלק מהחנויות במקום נבנו ממש על הגבול, על מנת להקשות על גביית מכס. כך, בשנת 1922 מנתה אוכלוסיית רפיח 600 תושבים ובשנת 1948 הגיעה האוכלוסייה ל-2,500 תושבים. רוב האוכלוסייה התפרנסה מחקלאות וגידול צאן. הבתים במקום נבנו בתחילה בפיזור רב זה מזה, אך עם הזמן התגבשו במקום רחובות מסודרים שלאורכם בתים. רובה של רפיח היה בצד הארצישראלי של הגבול, בעוד תחנת הרכבת נמצאה בצד המצרי של הגבול[5]. בשנת 1946 שכן ברפיח מחנה מעצר, אליו הועברו רבים מעצורי "השבת השחורה". מחנות רפיח, אליהם הועבר ציוד רב במהלך סיום המנדט, היו השטח האחרון אותו פינו הבריטים בארץ ישראל, ביולי 1948.

במהלך מלחמת העצמאות התנהלו בסביבות העיר קרבות בין צה"ל לצבא המצרי, ומשיקולים מדיניים נסוגו כוחות צה"ל מסיני, והעיר עברה לשליטת מצרים. בשנת 1967 מנתה אוכלוסיית רפיח 55,000 תושבים. במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים הייתה העיר אזור קרבות שדרכו פרץ צה"ל (בעיקר אוגדה 77 ואוגדה 84) לצפון סיני.

בעקבות מלחמת ששת הימים עברה העיר לשליטת ישראל. במהלך דיכוי הטרור שיצא מעזה בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 הרחיבה ישראל את הצירים בתוך המחנה ולצורך כך הרסה בתים במחנה. כדי ליישב את הפלסטינים שבתיהם נהרסו, ישראל הקימה שתי שכונות חדשות: שכונת ברזיל ושכונת קנדה בסיני. שכונת ברזיל נקראה על שם מחנה של חיילי כוח החירום של האומות המאוחדות מברזיל שהיה במקום. ישנן גרסאות שונות למקור השם שכונת קנדה. ישנם מקורות המציינים שהיה במקום מחנה של חיילים מקנדה. מקור אחר גורס כי המדובר בבדיחה. לשכונת קנדה בסיני עברו בשנים 1975-1973 כ-500 משפחות מורחבות של כ-5,000 תושבים ממחנה רפיח[6]. עם נסיגת ישראל מסיני על פי הסכם השלום בין ישראל למצרים, נחצתה רפיח, וחלקה שמדרום מערב לקו הגבול הבינלאומי עבר לשליטת מצרים. על פי ההסכם, מצרים הייתה אמורה לממן את יישובם מחדש של תושבי שכונת קנדה בסיני בתל א-סולטאן, שנודע כשכונת קנדה החדשה. תהליך היישוב מחדש החל בשנת 1989 ונמשך עד שנת 2000 במימון של קנדה וכווית[7].

ברבות השנים חפרו מבריחים, מתחת לגבול הבינלאומי, מנהרות שקישרו את שני חלקי העיר ושימשו להברחת סחורות ואנשים.

Smuggling tunnel in Rafah (2009)
מנהרת הברחה ברפיח, 2009

עם הקמת הרשות הפלסטינית הועברה העיר לשליטת הרשות, כשלכל אורך הגבול הבינלאומי נקבעה רצועה צרה ("ציר פילדלפי") שבשליטת ישראל. רצועה זו נועדה ליצור חיץ בין רצועת עזה ובין מצרים. חיץ זה נוצר במידה חלקית בלבד, משום שמנהרות המבריחים, שעברו מתחת לחיץ זה, שימשו להברחת אמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה. אזור "ציר פילדלפי" היווה בכל שנות האינתיפאדה השנייה אזור לחימה בין צה"ל לפלסטינים. ב-12 במאי 2004 נפגע נגמ"ש של צה"ל שנסע בציר פילדלפי ועסק בפיצוץ מנהרות, וחמשת חייליו נהרגו. בעקבות זאת יצא צה"ל ל"מבצע קשת בענן" - מבצע רחב היקף ברפיח, שבו, על-פי הודעת מפקד אוגדת עזה, נהרגו 41 מחבלים ו-12 אזרחים, אותרו שלוש מנהרות ונהרסו 56 בתים. הנזק שנגרם לפלסטינים גרר ביקורת בינלאומית. המבצע העלה לסדר היום את בעיית "ציר פילדלפי" בתוכנית ההתנתקות. ב-23 בינואר 2008 פרצו הפלסטינים ברפיח מצד ישראל את הגבול עם מצרים במעבר רפיח, ובכך איפשרו למצרים להעביר מזון ואולי אף נשק לרצועת עזה.

במהלך מבצע עופרת יצוקה, שהחל ב-27 בדצמבר 2008, היו מנהרות ההברחה המובילות לרפיח יעד מרכזי לתקיפות חיל האוויר הישראלי. בנוסף לתקיפת המנהרות בציר פילדלפי, הוחרבו, על פי צה"ל, מאות בתים שאל חלקם הובילו מנהרות.

במהלך מבצע צוק איתן, שהחל ב-8 ביולי 2014, חיילי כוחות צה"ל נכנסו אל תחומי העיר בניסיון לנטרל מחבלי חמאס. ב-24 ביולי, כ-150 פלסטינים מאזור העיר, בהם מחבלים, הסגירו את עצמם בלילה לידי כוחות חטיבת גבעתי ששהו בעיר. במהלך הפסקת אש הומניטרית שהחלה ב-08:00 בבוקר של יום ה-1 באוגוסט 2014, מחבלי חמאס ששהו בעיר הגיחו מפירי מנהרות ותקפו את כוח פלס"ר גבעתי ששהו בעיר, במהלך ההיתקלות נהרגו 3 מחיילי הכוח לרבות מפקדם. עקב התקרית והחשש לחטיפת אחד מהחיילים, הופעל נוהל חניבעל שבמהלכו הומטרה אש כבדה מאוד על העיר שהביאה למותם של למעלה מ-70 פלסטינים, תושבי רפיח. ביום המחרת כוח צה"ל המשיך לתקוף בעיר והרג עוד 35 פלסטינים. כוחות צה"ל נסוגו מהעיר עם סיום הפעילות הקרקעית בשעות הערב של יום ה-2 באוגוסט.

חורבן רפיח המצרית

במהלך שנת 2014 מחקה ממשלת מצרים הרסה את כל העיר רפיח המצרית, ונתנה פיצוי קל לתושבים המפונים שלא נחשדו במעשה טרור, וזאת במסגרת מלחמת בארגון דאעש שבחצי האי סיני, ומאז חדלה להתקיים רפיח המצרית וקיימת רק העיר שברצועת עזה.

סרטוני יו טוב שהראו את החורבן הושמדו מהרשת.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמית כהן, ארגון חמאס חוגג: 20 שנות טרור, באתר nrg‏, 14 בדצמבר 2007
  2. ^ Localities in Rafah Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016
  3. ^ Human Rights Watch (Organization), Razing Rafah: mass home demolitions in the Gaza Strip, 2004, page 31
  4. ^ מנחם תלמי, פגישה עם מכרים וותיקים - עם תושבי יאזור ויפו במחנות הפליטים ברצועה, מעריב, 30 בנובמבר 1956
  5. ^ 5.0 5.1 יוסף ברסלבסקי, רפיח, דבר, 12 ביולי 1946
  6. ^ Dick Doughty, Mohammed El Aydi, Gaza: legacy of occupation--a photographer's journey, Kumarian Press‏, 1995, page xxii
  7. ^ Oroub El-Abed, Unprotected: Palestinians in Egypt since 1948, IDRC, 2009, pages 2000-2001
אוגדה 84

אוגדה 84 הייתה אוגדה בצבא הגנה לישראל שהשתתפה במלחמת ששת הימים, תחת פיקודו של האלוף ישראל טל. מוכרת גם בשמות "אוגדת הפלדה", ו"אוגדת טל".

האוגדה, כאחת משלוש אוגדות משימתיות שצוותו בחזית הדרום (עם אוגדת אריאל שרון - אוגדה 38 ואוגדת אברהם יפה - אוגדה 31), הבקיעה ראשונה את המערך המצרי בגזרת צפון סיני, וכבשה חלקים נרחבים מצפון סיני. כעבור ארבע יממות הגיעו כוחותיה אל תעלת סואץ בקנטרה ומול איסמעיליה.

גזרת הפעולה של האוגדה הייתה הגזרה של אוגדה 77 במבצע קדש.

פעולות האוגדה תועדו בספר "חשופים בצריח" של שבתי טבת.

גוש קטיף

גוש קטיף היה גוש התנחלויות ששכן בדרום רצועת עזה. גוש קטיף כלל 17 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. שלושה יישובים נוספים היו בצפון רצועת עזה, ואחד במרכזה. סך הכל 21 יישובים. באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים, רובם בגוש קטיף.

ה'תרס"ג

ה'תרס"ג (5663) או בקיצור תרס"ג היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-2 באוקטובר 1902, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 21 בספטמבר 1903. שנה מסוג השא, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנת שמיטה.

הסכם השלום בין ישראל למצרים

הסכם השלום בין ישראל למצרים הוא הסכם שנחתם על ידי נשיא מצרים אנואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, על מדשאות הבית הלבן ב-26 במרץ 1979. חתימת ההסכם הייתה אחד מרגעי השיא בתהליך שהחל עם ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977 ונאומו בכנסת, והסתיים ב-1982 עם השלמת פינוי חצי האי סיני והעברתו לידי מצרים.

הקו הראשי של רכבת ישראל

הקו הראשי של רכבת ישראל הוא הכינוי שניתן למסילת הרכבת החוצה את ישראל מצפון לדרום, מנהריה למסוף המטענים שבהר צין.

קו זה הוא למעשה מספר מסילות נפרדות שנבנו בתקופות שונות וחוברו בשלב מאוחר לקו אחד - מסילת החוף, מסילת איילון, מסילת הרכבת לירושלים (מקטע תל אביב-לוד) ומסילת הדרום. מהקו הראשי מתפצלות שלוחות - מסילת עכו-כרמיאל, העמק, מסילת השרון, המסילה המזרחית, מסילת הירקון, מסילת הרכבת לראשון לציון הראשונים, קו הרכבת למודיעין וירושלים, מסילת הרכבת לירושלים, מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום, המסילה המזרחית ושלוחות לנמלי ים (נמל אשדוד ונמל חיפה) ולמסופי משא ומטען (מסוף המטענים ברמת חובב, ממגורות חיטה בדבירה וליד גן שמואל, בתי הזיקוק בחיפה ועוד).

לאורך המסילה פועל קו נוסעים בינעירוני של רכבת ישראל שמנצל את הקו כמעט למלוא אורכו - קו נהריה-חיפה-בנימינה-תל אביב-לוד-באר שבע, וקו פרברי בין הקריות לחיפה. בשאר קווי הנוסעים הבינעירוניים והפרבריים נעשה שימוש בחלק מהמסילה לצד שימוש בשלוחות המתפצלות ממנה.

בשנת 2018 פוצל קו הנוסעים לשניים עקב מחסור בציוד נייד ומערכי הקרונות נלקחו לטובת הקו המהיר לירושלים. קו הנוסעים פעיל בסופי השבוע במתכונתו המלאה וצפוי לשוב לפעול בכל ימות השבוע ברבעון השלישי של 2019.

ימית

ימית הייתה עיר ישראלית בפתחת רפיח, שהוקמה בשנת 1973 בקצהו הצפון-מזרחי של חצי האי סיני, על חוף הים התיכון בין רפיח לאל עריש. העיר הייתה מרכזו של אזור התיישבותי שזכה לשם חבל ימית, וכלל יישובים נוספים. ימית הייתה מתוכננת להיות עיר גדולה, הכוללת נמל עמוק-מים. ב-21 באפריל 1982 במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים פונתה העיר ונהרסה.

ישראל במשחקים האולימפיים לנוער

ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקי הקיץ האולימפיים לנוער החל מראשיתם באולימפיאדת סינגפור בשנת 2010, והחלה להשתתף במשחקי החורף האולימפיים לנוער החל משנת 2016 באולימפיאדת לילהאמר

ישראל זכתה בשמונה מדליות, מהן ארבע מדליות זהב, שלוש מדליות כסף ואחת ארד. באולימפיאדת הנוער סינגפור ישראל זכתה ב-5 מדליות, מהן שלוש זהב ושתיים כסף ובאולימפיאדת הנוער בואנוס איירס ישראל זכתה בשלוש מדליות, אחת מכל סוג. ארבע מהמדליות הן בענף השחייה, ומדליה יחידה בגלישת רוח, טאקוונדו, אתלטיקה והתעמלות אקרובטית. שמונה ספורטאים ישראלים זכו במדליות אולימפיות לנוער. במדליות זהב זכו: גילי חיימוביץ', דמיטרי קרויטר, מעיין רפיח ואנסטסיה גורבנקו, בשלוש מדליות כסף זכה יעקב טומרקין והצמד נועה קזדו יקר ויונתן פרידמן ובמדליית ארד זכה דניס לוקטב. מתוך שמונה המדליות, זכו הנערים בשש מדליות, נערה אחת זכתה במדליית אחת וזוג מעורב (נערה ונער) זכה במדליה אחת.

נציגיה זכו במדליות נוספות כחלק מנבחרת לאומים מעורבת, בעיקר בענף הג'ודו, והגיעו לשלבי גמר בתחרויות רבות לאורך השנים.

עד היום שלחה ישראל רק ספורטאי ערבי אחד להשתתף באולימפיאדת הנוער: השחיין מרק חינאווי.

ליגת העל הפלסטינית

ליגת העל הפלסטינית (בערבית: الاتحاد الفلسطيني لكرة القدم) היא ליגת הכדורגל הבכירה ברשות הפלסטינית. בשל ההפרדה בין רצועת עזה לגדה המערבית הליגה משוחקת בשתי מסגרות נפרדות: ליגת העל הפלסטינית בגדה המערבית, והמקבילה שלה ברצועת עזה. בליגה משחקות גם שתי קבוצות ממזרח ירושלים, ג'בל מוכאבר והילאל אל-קודס.

מבצע חורב

מבצע חורב, אשר נקרא גם מבצע עין, היה מתקפה רחבת היקף של צה"ל כנגד חיל המשלוח המצרי בנגב ובמזרח סיני, במהלך שלביה האחרונים של מלחמת העצמאות. המבצע, אשר החל ב-22 בדצמבר 1948 והסתיים ב-7 בינואר 1949, נחל הצלחה ברובו. פרט לרצועת עזה, צה"ל הצליח לעקור את הצבא המצרי מארץ ישראל. בנוסף, נותר צבא מצרי מכותר בכיס פאלוג'ה, בשל כשלונו של מבצע חיסול, אשר התנהל במקביל ל'חורב' ובמסגרתו. צה"ל חדר כמה עשרות ק"מ אל תוך סיני, אך נסוג משם בלחץ בינלאומי. כתוצאה מדינית של המבצע, מצרים פסקה להיות צד פעיל במלחמה והחלה במגעים להסדרת שביתת נשק. עם תום מבצע זה הסתיימו למעשה קרבות מלחמת העצמאות.

למבצע ניתן השם 'חורב', שהוא אחד משמותיו של הר סיני משום שכלל חדירה לשולי מדבר סיני. שמו הנוסף של המבצע, מבצע עין, מקורו באות הראשונה של היעדים העיקריים: עזה עוג'ה, עסלוג', אבו עגילה ואל עריש.

מבצע קשת בענן

מבצע קשת בענן הוא מבצע צבאי שערך צה"ל באזור רפיח וציר פילדלפי ב-18 במאי – 25 במאי 2004. המבצע נערך מספר ימים לאחר שנגמ"ש הנדסה מדגם M-113 פוצץ בידי ירי נ"ט פלסטיני ו-5 אנשי צוותו נהרגו. מטרת המבצע הייתה לפעול כנגד תשתית הטרור של רפיח, לנטרל כמה שיותר מחבלים וליצור סביבת פעולה בטוחה יותר לחיילים בציר פילדלפי. מטרות נוספות של המבצע היו לחשוף ולהרוס מנהרות הברחה וכן למנוע משלוח של טילי נ"ט מדגם סאגר וטילי כתף נגד מטוסים מדגם סטרלה, שחיכו למבריחים במדבר סיני.

מנהרות הברחה ברצועת עזה

מנהרות ההברחה של רצועת עזה הן מנהרות החפורות מתחת למחסום ההפרדה בין רצועת עזה למצרים, ומשמשות, מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, את ארגוני טרור פלסטיני, סוחרים (כולל סיטונאים מרכזיים) וכנופיות להברחת אמצעי לחימה וסחורות ממצרים לרצועת עזה, ולהברחת אנשים בשני הכיוונים.

המנהרות מקשרות בין העיר רפיח המצרית למחנה הפליטים רפיח. מספרן של המנהרות מוערך, נכון לשנת 2014, במאות. המנהרות פעלו בתקופת שליטתו של צה"ל ברצועה, וממשיכות לפעול עד היום.

מנהרות רבות הותקפו ונהרסו על ידי צה"ל במבצע עופרת יצוקה ובמבצע עמוד ענן. ב-2013 נהרסו מנהרות הברחה רבות על ידי צבא מצרים, בעיקר בעקבות זליגת טרור מרצועת עזה לחצי האי סיני.

מסילת הרכבת רפיח - באר שבע

מסילת הרכבת רפיח–באר שבע הייתה שלוחה של מסילת הרכבת הצבאית הבריטית שנסללה במלחמת העולם הראשונה (בין השנים 1916–1918) מקנטרה שבגדה המזרחית של תעלת סואץ (בצפון חצי האי סיני) לעזה ולחיפה. הקטע רפיח-באר שבע, שאורכו כ-60 ק"מ, נסלל בשנים 1917–1918 על מנת לתמוך, לוגיסטית, במאמץ המלחמתי הבריטי לכיבוש הארץ. הוא הוסב לשימוש אזרחי עם תום המלחמה והמשיך לשרת את תושבי הארץ עד לביטולו ב-1927 עקב היעדר כדאיות כלכלית.

מעבר רפיח

מעבר רפיח (ערבית معبر رفح) הוא מעבר הגבול בין רצועת עזה למצרים, בעיר רפיח. המעבר נפתח על ידי ישראל בשנת 1982, לאחר הסכם השלום עם מצרים ונסיגת ישראל מסיני ונוהל על ידי רשות שדות התעופה.

עד פרוץ האינתיפאדה השנייה בסוף ספטמבר 2000, היה המעבר פתוח במשך כל שעות היממה, כמעט כל ימות השנה. לאחר כניסתם של הסכמי אוסלו לתוקף בשנת 1994, הוסיף המעבר להתנהל בדומה בנוגע לתנועת אנשים, והחל גם לשמש לייבוא סחורות לרצועה ממדינות שונות. עם פרוץ אינתיפאדת אל אקצה הוטלו הגבלות שונות על העוברים ברפיח וצומצמו שעות הפתיחה שלו, וכתוצאה מכך חלה ירידה של למעלה ממחצית במספר העוברים בין רצועת עזה למצרים.המעבר הועבר לאחריות הרשות הפלסטינית ב-25 בנובמבר 2005, בעקבות תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה.

המעבר נוהל על ידי כוחות ביטחון פלסטיניים ומצרים, בפיקוח כוח אירופי המכונה "משלחת הסיוע למעבר הגבול ברפיח" (European Union Border Assistance Mission Rafah או EUBAM). מצלמות וידאו שהותקנו במקום אפשרו בקרה ישראלית מרוחקת על המעבר מאתר הבקרה שבכרם שלום, בשטח ישראל. המעבר שימש כשער הכניסה והיציאה היחיד ברצועת עזה שנוהל באחריות פלסטינית. המעבר פעל במתכונת זו עד 25 ביוני 2006 ומאז נסגר בהוראת ישראל בשל סיבות ביטחוניות במשך 86% מהימים. המעבר לא נפתח ליצוא.ביוני 2007 ולאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה, נסגר המעבר לחלוטין, וכוחות האו"ם עזבו את המקום.ב-23 בינואר 2008 הרסו פעילי חמאס את גדר ההפרדה בין רצועת עזה לסיני, וחיסלו בכך את יעילותו של מעבר רפיח כתחנת ביקורת גבולות.

בעקבות ההפיכה במצרים, ב-28 במאי 2011 נפתח המעבר באופן קבוע לתנועת פלסטינים בין רצועת עזה למצרים, לראשונה מאז הטלת הסגר על רצועת עזה, אולם עם עליית א-סיסי לשלטון במצרים, חזר המעבר ונסגר לסירוגין.

ב-1 בנובמבר 2017 ובעקבות הסכם בין הרשות הפלסטינית (פת"ח) לחמאס, חזר מעבר רפיח לשליטת הרשות לאחר למעלה מעשור של שלטון חמאס עליו. המעבר נפתח לראשונה בשליטת הרשות ב-18 בנובמבר 2017.

נפות הרשות הפלסטינית

נפות הרשות הפלסטינית נקבעו כחלוקה האדמיניסטרטיבית של שטחי מזרח ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, במסגרת הסכמי אוסלו. כיום ברשות הפלסטינית 16 נפות, מהן 11 בגדה המערבית ו-5 ברצועת עזה.

פתחת רפיח

פתחת רפיח היא אזור גאוגרפי הנמצא מדרום וממערב לעיר רפיח, בקצהו הצפון מזרחי של חצי האי סיני. האזור הוא מישורי עם קרקע חולית אך עבירה בחלקה לרכב. הפתחה משתרעת על פני שטח של כ-250 קמ"ר. גבולה הצפוני בים התיכון והדרומי בשטחי החוליות של חולות חלוצה והמשכן מעבר לגבול המצרי. גבולה המזרחי הוא העיר רפיח והמערבי הוא חולות שיח' זוויד וביר א-ח'רובה.באזור זה נסללה מסילת הברזל שחיברה בין רפיח ואל עריש ונסללו כבישי אורך ורוחב. כמו כן, הוקמו בזמן מלחמת העולם השנייה, מדרום מערב לרפיח, מחנות גדולים של הצבא הבריטי. הנקודה המרכזית באזור היא צומת רפיח אשר בו מצטלבים כביש עוקף עזה (המשכו של כביש 4) הממשיך לכיוון אל עריש וכביש רפיח - עוג'ה אל חפיר.

מיקומה האסטרטגי של הפתחה כמעבר המועדף בין ארץ ישראל וחצי האי סיני הביא לכך שניטשו עליה שלושה קרבות גדולים במלחמות בין ישראל ומצרים במאה ה-20. בשלושת הקרבות הללו הוחזקו מערכי פתחת רפיח על ידי הצבא המצרי והותקפו על ידי צה"ל.

בשנים בהן החזיקה ישראל בסיני, ממלחמת ששת הימים ועד הסכם השלום בין ישראל למצרים, הוקמו בפתחת רפיח מספר מושבים וקיבוצים של מתיישבים ישראלים. יחד עם העיר ימית, אשר הוקמה מצפון לפתחה, על שפת הים התיכון, נקרא אז האזור חבל ימית. בעקבות הסכם השלום ופינוי סיני על ידי ישראל, פונו יישובים אלו ונהרסו.

באזור הפתחה יושבים בדואים ממטות הארמילאת והסווארקה.

ציר פילדלפי

ציר פילדלפי הוא רצועת חיץ בין רצועת עזה למצרים, שהוקמה עם העברת סיני מישראל למצרים ב-1979, והייתה בשליטה ביטחונית ישראלית גם לאחר הסכמי אוסלו, עד ספטמבר 2005.

בציר פילדלפי נכלל גם מעבר רפיח, שנועד לאפשר לתושבי רצועת עזה לעבור למצרים, והוא העניק לישראל אפשרות פיקוח על העוברים במעבר הגבול על מנת לוודא שאינם מבריחים נשק.

ב-10 בספטמבר 2005, נסוג צה"ל מהציר כחלק מתוכנית ההתנתקות, והשלמת היציאה מרצועת עזה.

קרב רפיח (1917)

קרב רפיח (1917), שעיקרו נערך מדרום מערב לעיירה רפיח, היה חלק מן המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. כתוצאה מהקרב, שנסתיים בניצחון בריטי, כוחות האימפריה הבריטית, בהם ניכרה, בשלבים אלה של המערכה הנזכרת, דומיננטיות של כוחות אוסטרלים וניו זילנדים, השלימו את דחיקת כוחות האימפריה העות'מאנית מחצי האי סיני, ונכנסו לארץ ישראל בדרך לכיבושה, ובסופו של דבר להוצאת האימפריה העות'מאנית מן המלחמה בסתיו 1918. הקרב נערך ב-9 בינואר 1917.

קרב רפיח (2014)

קרב רפיח הוא מהקרבות הבולטים במהלך מבצע צוק איתן. הקרב נערך ביום שישי, 1 באוגוסט 2014, באזור רפיח, ונהרגו בו שלושה לוחמי סיירת גבעתי, 42 מחבלים ועשרות אזרחים פלסטינים.

רפיח ים

רפיח ים הייתה ההתיישבות הדרומית ביותר בגוש קטיף, במרחק של כמה מאות מטרים מגבול מצרים. היא נחשבה ליישוב היהודי המערבי ביותר בארץ ישראל עד פינויה והתגוררו בה כ-30 משפחות.

היישוב הוקם בקיץ תשמ"ד (1984), זמן קצר לאחר החלטת הממשלה על הקמתו, שהתקבלה ביום 22/7/1984. היישוב הוקם כיישוב קהילתי על ידי גרעין של זוגות צעירים מרחבי הארץ שהתיישבו באתר זמני. הכוונה הייתה שהתושבים יתפרנסו מתיירות, אולם בעקבות הרעת המצב הביטחוני פנו ברובם לחקלאות במסגרת תכנון ממשלתי וקיימו חקלאות מתקדמת וחממות בהן גידלו עגבניות שרי אורגניות. תושבים אחרים ניהלו מתפרות פרטיות שייצרו עבור רשתות האופנה בישראל. בסוף שנת 1991 עבר הגרעין לבתי קבע ביישוב.

רפיח ים היה בעל אופי חילוני. הוא נודע בזכות חוף הים היפה והנוח לגישה שלו, "חוף אשלים", ששירת את תושבי היישובים בגוש קטיף. ביישוב פעל גן ילדים וילדי בית הספר הוסעו באופן מאורגן לבתי ספר בחבל אשכול.

בנובמבר 2002 אירע פיגוע ירי ביישוב, כאשר פועל פלסטיני, שעבד בחממות פתח באש על העובדים ממנה נהרגו תושב המקום עמוס סעדה ותושב בדולח אסף צפירה. בגלל קרבתו של רפיח ים לרפיח נורו עליו פצצות מרגמה רבות במהלך האינתיפאדה ומספר משפחות עזבו אותו בשל כך.

עוד לפני יישום תוכנית ההתנתקות נעשה ניסיון מקרב התושבים לעבור כגוש אחד לקיבוץ נווה ים, אולם המגעים נכשלו.

רפיח ים פונה באוגוסט 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות. אחרי ההתנתקות פוזרו המשפחות באתרי הקרווילות בניצן, מבקיעים, אושרה ועמוקה. התושבים שעסקו בחקלאות עברו למבקיעים ולניצנים בהתאם ל"הסכם מבקיעים" ו"הסכם ניצנים", על פיהם ניתנו להם זכויות של בעלי נחלה, למרות שמבחינה טכנית רפיח ים לא היה מוגדר כמושב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.