רפואה

רפואה (הנקראת לעיתים גם רפואה קונבנציונלית), היא ענף של המדע ומקצוע, העוסקים באבחון, מחקר, וטיפול במחלות, בשיפור הבריאות וברפואה מונעת. הרפואה מתבססת על הישגיהם של מדעי הטבע, החברה, והרוח ומתקדמת במקביל להם. במרוצת השנים התפתחו במקצוע התמחויות בענפים מרובים, לפי קריטריונים שונים: מבחינים בין רפואה פנימית, רפואת חירום, רפואה כירורגית, רפואת עיניים, אף אוזן וגרון וכו', ולפי התחומים החברתיים - רפואה צבאית, רפואה משפטית, רפואה תעשייתית, רפואת בית חולים וכו'.

השגיה של הרפואה המודרנית ניכרים, בפרט בגידול הדרמטי שחל בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות, גידול שבעיקרו נובע מהישגיה של הרפואה, כגון אנטיביוטיקה וחיסונים, וגם משיפור הסניטציה והתזונה. לעיתים קצרה ידה של הרפואה, ובמחלות מסוימות היא יכולה להציע טיפול סימפטומטי ומסייע למחלה, אך אינה יודעת לרפא או לסייע בהחלמה. אדם שהוא בעל הכשרה והיתר לעסוק ברפואה[1] נקרא רופא (או רופא קונבנציונלי), והוא מורשה לעסוק ברפואה בכלליות ולהתמחות באחת או יותר מההתמחויות הרפואיות השונות.

עיינו גם בפורטל

פורטל הרפואה הוא שער לתחום הרפואה בוויקיפדיה. בפורטל ניתן למצוא קישורים לערכים רבים בנושא גוף האדם, בריאות, תחומי ענף הרפואה, מחלות ועוד.

Esculaap
מטה אסקלפיוס, הסמל למקצוע הרפואה

היסטוריה

הרפואה בימי קדם

Papyrus Ebers
דף מתוך פפירוס אברס (המאה ה-16 לפנה"ס): תיאור תרופה לאסתמה המתבססת על חימום תרופה צמחית על לבנים ושאיפת האדים

ראשיתה של הרפואה עוד בתקופות פרה-היסטוריות. האדם למד מניסיונו את טיבם של הצמחים בסביבתו (אכילים, רעילים, מרפאים), טיפל בפצעים, ניסה לרפא באמצעות הקזת דם, ואפילו קדח בגולגולות. הניסיון הועבר מדור לדור, הורחב ושוכלל. מכיוון שהידע התבסס על ניסיון ואמונה ולא על שיטות מדעיות, ברפואה העממית שימשו בערבוביה יסודות רציונליים ובלתי רציונליים, מזיקים ומועילים יחדיו.

בימי קדם לא ראה האדם במחלות ובמוות תהליכים טבעיים, כי אם פרי התערבות של כוחות עליונים - רוחות, אלים, ומכשפים. ה"רופאים" הראשונים היו שאמאנים וכוהני דת שחיפשו דרכים לרצות את הכוחות הללו ולכפר על עוון החולים. גם בימינו נשאר הקשר ההדוק בין הרפואה לתורת הנסתר ולדת. השימוש בתפילות, קמעות ולחשים כהגנה מפני מחלות, רווח במדינות לא מפותחות וקיים גם במדינות מפותחות.

טקסטים מראשית הציוויליזציה מעידים על התקדמות הרפואה וניסיונות לשוות לה אופי רציונלי יותר, אך עדיין לא פסק האימון באמונות הטפלות ובמאגיה. הידיעות באנטומיה ובפיזיולוגיה היו לקויות מאוד עד לעת החדשה, בעיקר בשל האיסורים בדתות השונות על ניתוחי גופות.

במצרים העתיקה התבססה הרפואה על שילוב של אמונות מאגיות, תרופות וטיפולים. בעיר ממפיס, בה ישב מייסד הרפואה המצרית, אמחותפ (כ-2650 לפני הספירה), היה קיים בית ספר לרפואה, שבו היה נפוץ השימוש במשלשלים ובאמצעי הקאה "לטיהור הדם המקולקל". הטקסט שנחשב לטקסט הרפואי הקדום ביותר, פפירוס אדווין סמית' המיוחס לאמחותפ, עוסק בניתוחי חירום ומפרט לגבי פגיעות ראש, צוואר וגוף. הוא כולל ארבעים ושמונה סוגי פגיעות והטיפול המתאים להן. חלק מההליכים המתוארים נחשבים הליכים רפואיים סבירים לתקופתם. פפירוס אברס (המאה ה-16 לפנה"ס) מתאר מתכונים לשש מאות שבעים ושבע תרופות, וכן תיאורים אנטומיים ופיזיולוגיים.

Medicine aryballos Louvre CA1989-2183
בדיקה רפואית מתוארת על גבי כד עתיק. שנת 470 לפנה"ס. מוזיאון הלובר, פריז, צרפת.

בכתבי היד של חמורבי בבבל (המאה ה-18 לפנה"ס), נכתב כי הסיבות למחלות הם כוכבים, שדים, תולעים השורצים בנהרות ושינויים בדם. הם הראו הבנה של פעילויות כירורגיות בסיסיות המיטיבות עם החולה.

במקרא מוזכרות מחלות רבות, אולם אין פרטים רבים על דרך ריפוין. לעומת זאת, דינים רבים העוסקים ברפואה בכללותה, מראים על תברואה שבטית ואישית מפותחת ועל ידע רפואי. בתקופת המשנה והתלמוד, הושפעה הרפואה מתרבויות הסביבה. טובת החולה דחתה קיומן של מספר מצוות, הרופא היה מנתח ורוקח ואילו הקזת הדם נעשתה על ידי "אומן".

בהודו העתיקה הושגה התקדמות בכירורגיה ובניתוחים פלסטיים. המכשור היה עדין ויעיל, התפתחה מודעות גבוהה לתברואה האישית (טיפול בעור, התעמלות, תזונה נכונה, רחצה וניקיון). עיקר הריפוי היה בצמחים וכן בתרופות מינרליות ומן החי. את המחלות אבחנו על סמך חום הגוף, הנשימה ותפרישי הגוף.

ראשית הרפואה בסין עוד באלף ה-4 לפני הספירה. את המחלות אבחנו על פי הלשון ועל ידי מישוש הדופק, הם הכירו 10 נקודות בו אפשר לחוש אותו. הם תיארו במדויק מחלות כטיפוס, כולרה, קדחת הבהרות. בסין הורכב גם ככל הנראה החיסון כנגד אבעבועות שחורות שנים רבות לפני שעשה זאת אדוארד ג'נר, שלו מיוחס תרכיב החיסון הראשון בעולם. יש סברה שהסינים היו אבות הריפוי במים. עיקר הטיפול היה בצמחים הידועים היום במערב ומהווים חלק מהרפואה המודרנית. שיטת ריפוי סינית עתיקה היא הדיקור במחטים.

תחילת הרפואה המדעית

מולדת הרפואה המדעית היא יוון העתיקה, שהושפעה מהישגי הרפואה בבבל ובמצרים. האנטומיה והכירורגיה היו בדרגה גבוהה, כבר בתקופה ההומרית. לאל הרפואה אסקלפיוס נבנו היכלים רבים, שהיו כעין מרכזי בריאות ושירתו בהם כוהני האל.

כבר במאה ה-5 לפנה"ס עסקו במקצוע רופאים חילוניים, בהם פילוסופים נודעים. כ"אבי הרפואה" נחשב היפוקרטס (460-357 לפנה"ס) שהשתית את עבודתו על תצפיות וניסויים, על חיזוי מהלך המחלה ותוצאותיה. הוא הניח כי קיימות בגוף ארבע ליחות (דם, ריר, מרה צהובה, מרה שחורה). הוא קבע שהמחלה היא תופעה טבעית, וסימניה מראים את תגובת הגוף נגדה, והיא מושפעת מתנאי האקלים, טיב המים, וגורמים סביבתיים אחרים. הוא הניח את היסודות לאתיקה הרפואית, הקרויה היום "שבועת היפוקרטס": שמירת סודותיו של החולה, הגשת עזרה רפואית לכל חולה וכו'. כתבים שיוחסו לו שימשו ספרי לימוד עד המאה ה-19.

אריסטו נחשב לאבי הביולוגיה, הוא הניח יסודות לאנטומיה השוואתית ולאמבריולוגיה (תורת התפתחות העובר).

בתקופה ההלניסטית נוסד באלכסנדריה מצרים, בית ספר לרפואה, בו הועמק חקר האנטומיה והפיזיולוגיה על ידי ניתוח גופות של פושעים.

הרפואה ברומא העתיקה, כמו שאר תחומי המדע, הושפעה מיוון. אסקלפיאדס היווני (המאה ה-1 לפנה"ס) הבחין בין מחלות חדות וכרוניות, הכניס את שיטת חיתוך הקנה (כיום קוניוטומיה), השתמש בעיסויים, הכיר מחלות נפש והמליץ על ריפוי בעיסוק לטיפולן. היווני קלאודיוס גלנוס (200-129), גדול חכמי הרפואה באימפריה הרומית, היה הראשון שפנה לניסויים פיזיולוגיים, קבע כי בעורקים זורם דם (לא אוויר כדעת קודמיו) מבלי שהכיר את מחזוריות הדם, חקר את מערכת העצבים המרכזית (ערך ניסויים בקופים חיים ובשאר יונקים). חיבוריו המדעיים הרבים היוו את ספרות הרפואה בימי הביניים, אולם בשל ריבוי דעות מוטעות, עוכבה התפתחות הרפואה במשך תקופה ממושכת.

הרפואה בימי הביניים

Skeleton system., Avicenna, Canon of Medicine Wellcome L0013314
איור של מערכת השלד מתוך הקאנון של אבן סינא

עם התפוררות הקיסרות הרומית, שקע גם המדע היווני-הלניסטי ונשכחו רבים מהישגי הרפואה. אחד מגורמי הנסיגה הייתה עלייתה של הנצרות, שראתה במחלות עונש על חטאים ובתפילות אמצעי ריפוי. הספרות הרפואית הייתה דתית-מקראית, כזאת שלא פגעה בעליונות הכנסייה (שלא ככתבי קלאודיוס גלנוס).

התקדמות הרפואה הייתה בארצות החליפות המוסלמית, קודמה על ידי ערבים ויהודים, מהם פילוסופים נודעים. כתבי גאלנוס והיפוקרטס תורגמו לערבית ועברית, ואף חוברו ספרי רפואה מקוריים. נוסדו בתי ספר לרפואה בקורדובה ובטולדו המוסלמיות. אל-ראזי מבגדד (923-865) תרם לאבחנה מבדלת בין אבעבועות לחצבת. אבן סינא (1037-980) חיבר את "קאנון" שריכז את כל הידע הרפואי דאז, והיה לספר החשוב ביותר בימי הביניים. הרפואה הערבית תרמה בשטח הכימיה ופיתוח התרופות המוכרות עד היום.

גדולי הרופאים היהודיים היו אסף הרופא (המאה ה-6~), שבתי דונולו (982-913 באיטליה), יצחק בן שלמה הישראלי (המאה ה-10 במצרים), והרמב"ם (המאה ה-12) אשר היה מסוללי הדרך לרפואה המונעת. הרמב"ם היה כנראה מראשוני המבקרים השיטתיים של גאלינוס (לפחות מחצית המאה לפני רוג'ר בייקון). בסוף פרקי משה ברפואה הוא מעודד את הקורא-המתלמד לבקר את דבריו על סמך ההיגיון והניסיון האישי. הרופאים היהודיים קנו לעצמם מוניטין רב, רבים היו בחצרות המלוכה ומקורבים לאצילות, אך בשל דתם לא הורשו ללמד באוניברסיטאות.

עם התפוררות החליפות המוסלמית, עלה חזרה לגדולה המערב. בית הספר הראשון לרפואה באירופה, קם בסאלרנו איטליה במאה ה-9, לימדו בו מורים מהמזרח ובהמשך הוקמו אחרים ברחבי איטליה שהייתה למרכז רפואה. עם תחילת המדע האמפירי במאה ה-13, המבוסס על ניסויים ותצפיות, החלו לזנוח את התאוריות הישנות של גאלנוס ואבן סינא. במאה ה-14 גברה ההתעניינות באנטומיה ובפיזיולוגיה, ומדעים אלו פותחו בתקופת הרנסאנס.

הסטטוס החברתי של הרופא היה נמוך בימי הביניים, עובדה זו בלמה את התפתחות הרפואה. כדי שלא ייחשב עובד כפיים, הייתה מלאכת הניתוח בידי גלב (שהודרך על ידי רופא). הגלב עסק בהקזת דם, העמדת כוסות רוח וטיפול בעלוקות (שהיו מוכרות כטיפול יעיל עד לסוף המאה ה-19). רק החל מהמאה ה-15, עם עליית רמת הלימודים בבתי הספר לרפואה, החל ביקוש מחדש למקצוע, עלתה יוקרתו ושכרו והוכר כמקצוע חופשי.

הרפואה בעת החדשה (המאה ה-15 עד המאה ה-19)

Andreae Vesalii Bruxellensis Wellcome L0063879
מתוך ספר האנטומיה של וסאליוס, De humani corporis fabrica libri septem

עם ההתעניינות המתחדשת באנטומיה ובפיזיולוגיה, תם עידן ימי הביניים והחלה תקופת הרנסאנס. ב-1543 חיבר וסאליוס את ספר האנטומיה, ששלל את כל תורתו של גאלנוס והצטייר כמדויק ואמין יותר. לאונרדו דה וינצ'י עסק, בין השאר, בנתיחת מתים והעשיר את ידיעותינו אודות גוף האדם. פרצלסוס, 1493-1541, ביטל את תורת ליחות הגוף, חקר את חילוף החומרים, התאים את התרופות הידועות אל המחלות כדי לייעל את השפעתם, החדיר את השימוש בתכשירים כימיים. אנשים אלו נחשבים כאבות הרפואה המודרנית. פארא בצרפת שחי במאה ה-16 נחשב לאבי הכירורגיה המודרנית. מיכאל סרווטוס, ספרדי שהתגורר בצרפת גילה במאה ה-16 את מחזור הדם הקטן (או גם מחזור דם ריאתי).

במאה ה-17 החלה הרפואה להתקדם, בהישענה על המדעים האחרים:

  • ויליאם הארווי הוכיח ב-1628 את קיומו של מחזור הדם בגוף, והניח יסודות לאמבריולוגיה המודרנית. רבים חלקו על דעתו, אולם עירוי הדם הראשון שבוצע ב-1666 הוכיח את נכונותה.
  • בתקופה זו הומצא המיקרוסקופ על ידי לבנהוק, לוטש עדשות הולנדי, אשר ראה את התאים והחיידקים.
  • מרצ'לו מלפיגי גילה את כדוריות הדם, את מחזור הדם בנימים ואת שכבות העור. בבית הספר בפדובה, נלמדה הרפואה בצמוד למיטת החולה.
  • בעקבות מלחמות שפקדו את צרפת קודמה הכירורגיה, הוכרה החשיבות בטיפול בפצעים ובעצירת שטפי דם למניעת הלם.
  • ב-1713 פרסם ראמציני ספר על מחלות מקצועיות (השפעת תעשיית המשי על עובדיה).
  • סידנהם הדגיש את חשיבות התצפית על החולה.
  • אלברט האלר, בן המאה ה-18, ערך ניסויים בבעלי חיים ומוכר כיוצר הפיזיולוגיה החדשה.
  • בישה מצרפת ניסח את המושג ריקמה וכך ייסד את ההיסטולוגיה.
  • ק.פ. וולף פיתח את התאוריה על השינויים המתרחשים ברחם ועל השתנות העובר.

התקדמות נוספת באה בשטחי הכירורגיה, המיילדות והפתולוגיה. המסכת ומכשיר הרפלקסים נעשו למרכיב מרכזי בבדיקה הקלינית. הוכרה חשיבות מדידת החום אצל כלל החולים. האנטומיה הפתולוגית ונתיחת הגופות, נעשו לשיעורי חובה בלימודי הרפואה. חקר מערכת העצבים התפתח ונעשה למדע בתוך הרפואה. אדוארד ג'נר האנגלי, הרכיב ב-1796 את החיסון לאבעבועות שחורות, והניח יסוד לרפואת המניעה המודרנית. תרמו לכך החוקים הסניטריים המחמירים באנגליה, במחנות צבאיים ובעתות מלחמה.

הרפואה במאה ה-19

Anaesthetics; J.T. Clover Wellcome L0018240
שימוש בכלורופורם להרדמת מטופל, אמצע המאה ה-19
ספר רפואות ועצות וילנה 1836
ספר ביידיש 'רפואות ועצות', כיצד להציל אנשים ממוות, וילנה, 1836

בתחילת המאה ה-19 כבר הכירו הרופאים את גוף האדם לפרטיו, ולובנו ביסודיות התהליכים הפיזיולוגיים. החל חקר התא על ידי וירכוב והופרכה תיאורית ליחות הגוף. אופקים נרחבים העלה הניסוי, שבמהלכו דקר קלוד ברנאר בקרקעית החדר הרביעי של המוח ובכך הביא להפרשת סוכר בשתן. ברנאר הבליט בניסויו הרבים את השוני בין בלוטות הפרשה חיצונית לבלוטות הפרשה פנימית, והוא נחשב לאבי האנדוקרינולוגיה. המצאת כלים לבדיקת פנים העין והאוזן, העידו על עידון הבדיקות של איברי הגוף, ועל אפשרויות דיאגנוסטיות נוספות, כולל הבנת מוח האדם.

להתקדמות עצומה בתחום הרפואה הביאה התגלית שמספר מחלות וכן זיהום פצעים נגרמים על ידי מחוללים זעירים ביותר - החיידקים. ב-1862 שם לואי פסטר קץ לדעה שהחיים נוצרים מעצמם. הוא יצר חיסונים כנגד כלבת, גחלת, וכולרה, והמליץ על שיטת חימום החלב כדי לשמרו מחיידקים - פיסטור. מכון פסטר שהוקם ב-1888 קידם את ענף המיקרוביולוגיה ואת ההכרה בחיידקים כגורמי מחלה.

ליסטר האנגלי, הכניס לכירורגיה שיטות חיטוי של ידיים ובגדים ומאוחר יותר הכניס את השימוש בכפפות ובמסכות. כך תרם להפחתת הזיהום אצל חולים והפחית את מקרי התמותה לאחר לידות של ההרות. רוברט קוך גילה את מתג השחפת ולפלר את מתג הדיפטרייה. עד מהרה גם זוהו פרזיטים מסוימים כמחוללי מחלות (מלריה, הקדחת הצהובה).

בעקבות תגליות אלו החלו לייחס ערך תחלואי לרעלנים שמקורם בחיידקים, וערך הגנתי לנוגדנים בדם. אלברט מצ'ינקוב הוכיח את תפקידן של כדוריות הדם הלבנות במערכת ההגנה של הגוף. פותחו חיסונים לטטנוס, דבר, דיזנטריה ועוד. נחקרו מחלות רבות כעגבת וקדחת הבהרות.

בתחומי רפואה אחרים הועמק הידע לגבי בעיות אנדוקריניות, הרדמה, מחלות כליות ולב ועוד. ב-1846 הדגים תומאס מורטון הרדמה כללית באתר ושנה מאוחר יותר הוכנס לשימוש הכלורופורם, אשר פתח אפשרויות חדשות בתחום הכירורגיה.

בשלהי המאה ה-19 המשיכו התגליות המסעירות ששינו את עולם הרפואה. בשנת 1895 גילה וילהלם רנטגן את קרני ה-X (קרני רנטגן). ב-1898 גילו פייר ומארי קירי את קרני הרדיום. בתחום מחלות הנפש הונח יסוד לתורת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. בנוסף, חלה התקדמות בתחומי הכימותרפיה, אימונולוגיה, ומדע התזונה, שפותחו ושוכללו במאה ה-20.

הרפואה במאה ה-20

ההתמחות המקצועית והפיצול לתחומי התמחות צרים הולך וגדל; הדבר נובע מריבוי הרופאים וכן מהצטברות במשך השנים של כמות רבה של ידע בכל אחד מתחומי הרפואה, דבר המאפשר התמקדות טובה יותר. הטיפול ניתן כיום במרפאות, בבתי חולים, בקליניקות פרטיות ולעיתים אף בבית החולה. הרופא אינו עובד לבדו, כלי עזר רבים עומדים לרשותו: מכוני מחקר, מכוני רנטגן, מעבדות וטכנאים.

לאור ההתפתחות המהירה של מדעי הרפואה חשוב מאוד עדכון מתמיד של העוסקים בתחום בהתפתחויות האחרונות. בהקשר לכך חלק מהשתלמויות מאורגנות על ידי גופים מסחריים כגון יצרני התרופות. בארצות הברית שמים דגש מיוחד על השתלמויות במסגרת שלא תלויה בגופים מסחריים - פירוט אקדמי.

הרפואה במאה ה-21

המאה ה-21 הביאה בכנפיה סדרת מהפכות נוספות שמשנות לאיטם את פני הרפואה המודרנית כיום: התפתחות הביוטכנולוגיה, מחקר בתאי גזע, מחקרים פורצי דרך בתחום הגנטיקה והתקדמות מהירה בתחום הננוטכנולוגיה מאפשרות כיום טיפול רפואי למחלות שנחשבו בעבר חסרות מרפא או ניתנות לריפוי אך בקושי. מאידך הרפואה בתחילת האלף החדש נאלצת להתמודד עם אתגרים חדשים שלא היו בעבר: האיידס, שכיחות גבוהה של סרטן בקרב האוכלוסייה ועוד.

לימודי רפואה

Artificial patient FBE CTU
סטודנטים מתאמנים על בובת אדם בבית ספר לרפואה בפראג

בעולם בכלל, לימודי רפואה אורכים בדרך כלל 6–7 שנים, כאשר שנה עד שנתיים מהן מוקדשות להשלמת ידע בסיסי ומגוון המבסס את הלימודים עצמם (כלומר, רכישת ידע המבסס את העיסוק ברפואה כמו ידע בסיסי יחסית בפיזיקה[2], וכן, ידע בכימיה, ביולוגיה, פרמקולוגיה, פסיכולוגיה, ביוטכנולוגיה, תזונה, היסטוריה של הרפואה, סוציולוגיה, פילוסופיה, מקצועות פרא-רפואיים, ועוד), זאת כאשר דגש איתן מושם על תחום הכימיה (אשר הידע הנרכש בהקשרה ישמש אחר כך מצע ללמידה מעמיקה של סוגיות פרמקולוגיות). דגש רב מושם גם על ביולוגיה וביוכימיה, שכן הרפואה, הן זו המיועדת לבני אדם והן זו המיועדת לבעלי חיים אחרים (וטרינריה), היא למעשה, לפחות ברמה הטכנית, בעיקר יישום של ידע ביולוגי וביוכימי לפתירת בעיות הנוגעות למבנה הגוף ותפקודו, הנדרש לשירות רפואי מיטבי.

אחר שהסטודנט רכש ידע מדעי, הומני, ופרא-רפואי בסיסי כפי שתואר, או לחלופין, אחרי שהראה בקיאות מספקת בו, הוא מתחיל ללמוד יותר סוגיות הנוגעות למקצוע הרפואה עצמו. תחילה מושם דגש על עקרונות אנטומיים ואנטומיה של גוף האדם או בעלי חיים נפוצים (בלימודי וטרינריה), ובהדרגה מסתעף מסלולו ללימוד על הפיזיולוגיה והפתופיזיולוגיה, רדיולוגיה ודיאגנוסטיקה של פתולוגיות שונות.

במדינות מסוימות מסלול הלמידה הוא כתואר אחד, שאורכו כשש או שבע שנים; זהו המסלול המקובל בישראל וברוב העולם. באחרות, התואר מפוצל למספר תארים הנלמדים במוסדות שונים; זה המסלול המקובל בארצות הברית. במסלול כזה הלימודים בבית הספר לרפואה אורכים כארבע שנים ומוצעים בדרך כלל לבעלי תואר ראשון, בתחום קרוב כגון ביולוגיה, ביוכימיה, כימיה, רוקחות, או מדעי המוח ופסיכולוגיה.

לימודי רפואה בישראל

בישראל פועלים חמישה בתי ספר לרפואה: באוניברסיטת בן-גוריון, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב, בטכניון, ואוניברסיטת בר-אילן (הפקולטה לרפואה בגליל). רוב הלימודים בישראל הם בתוכניות אחודות (שבע שנים) אך יש מספר תוכניות מפוצלות (תואר ראשון נפרד), בפקולטה לרפואה בצפת של אוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב.

מספר המקומות המוגבל בבתי הספר הקיימים וביקוש גדול למקומות אלו גרר שתי תופעות הקשורות זו בזו. מצד אחד, תנאי הקבלה לבתי הספר הללו קשים מאוד, ובמשך שנים רבות רף הקבלה ללימודי רפואה הוא הגבוה מבין כל תחומי הלימוד. מצד שני, היות תנאי הקבלה ללימודי תואר דוקטור לרפואה בישראל נחשבים לתובעניים ביותר, הרי שישראלים רבים נאלצים לצאת ללמוד רפואה בחו"ל, שם תנאי הקבלה מחמירים פחות, ואף מסלולי הלימוד קצרים יותר. יעדים נפוצים למטרה זו הם הונגריה, אוקראינה, ואיטליה. חלק ניכר מהרופאים בישראל הם בוגרי מוסדות זרים.

העיסוק ברפואה בישראל

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – משרד הבריאות, מערכת הבריאות בישראל, בית חולים, קופת חולים

היתר לעיסוק ברפואה בישראל ניתן רק למי שרכש תואר דוקטור ברפואה קונבנציונלית ממוסד אקדמי מוכר בארץ או מחוץ לה, ועמד בבחינות סיום הנערכות בארץ. העיסוק ברפואה בישראל מוגדר בפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז-1976 כ"בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפויים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא; לרבות ריפוי באקופונקטורה". רשאים לעסוק ברפואה רופאים מורשים בלבד. יוצאים מהכלל הם רוקחים מורשים, מיילדים מורשים ורופאי שיניים מורשים לפי הפקודות החלות עליהם או מטפלים ומייעצים באקראי וללא שכר או גמול וכן העובדים תחת פיקוחו הישיר של רופא מורשה.

בסוף 2014 היו בישראל 34,231 רופאים רשומים, שהם 342 לכל 100,000 נפש. מספר מסיימי לימודי הרפואה בישראל עלה בהדרגה מכ-250 ב-1990 לכ-400 ב-2012. מאז 2005 ניתנים מדי שנה כ-120 רישיונות לעולים [1].

הרופאים המתמחים בישראל מתלוננים על תנאי עבודה ושכר ירודים, ובשנת 2011 נקטו צעדי מחאה חריפים, תוך עימות לא רק עם המעסיקים, אלא גם עם ההסתדרות הרפואית בישראל.

רפואת חירום

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – עזרה ראשונה, חדר מיון

רפואת חירום מתייחס לפעולות רפואיות דחופות לרוב במטרה למנוע פגיעה קשה בנפש לרבות מוות. רפואת חירום כוללת פעולות כהנשמה, הנשמה מלאכותית מכנית והחייאה. לרבות כשלים במערכת החיסון וזיהומים מסכני חיים.

סיעוד

תחום העוסק במטרה לסייע לחולה לשמר, להגיע או לשחזר מצב בריאותי אופטימלי ואיכות חיים מסוימת. רוב הפונים לטיפול מסוג זה משתייכים למחלקת הגריאטריה, אחרים נפגעי תאונות דרכים. לעיתים אנשים פונים לתיירות מרפא או פיזיותרפיה במטרה להשיג תוצאה שכזו.

גינקולוגיה

גינקולוגיה הוא תחום ברפואת הנשים הכולל פעולות כמו טיפול במחלות מין, אי-פוריות נשית, בדיקות רפואיות הקשורות להריון נשי ולידה, לרבות ניתוח קיסרי, אי יכולת האם להניק וטיפולי פוריות.

רפואת ילדים

טיפול בפגים, לרבות מומים מולדים, אימונולוגיה, אונקולוגיה.

נוירולוגיה

תחום העוסק בניתוח ההיבטים השונים של מערכת העצבים, והמערכת המוטורית הקשורים למוח (נוירולוגיה), בסיוע היבטים מתחום האנדוקרינולוגיה, מדע הקוגניציה, ומדע המוח תוך התמקדות במציאת פתרונות למחלות ופתולוגיה שמקורן במערכת העצבים, בהתמקדות בתחום הפסיכיאטריה ומחלות נפש. לעיתים גם דרך בחינת רמת הפרשת ההורמונים האופטימלית לצורך הגעה לאפטימציה מסוימת בתחום מסוים, בין אם בתחום הקשב (כמו בשימוש בריטלין), מוטוריקה, ראייה ועוד.

רפואת שיניים

תחום העוסק בשיניים והחניכיים, תיקון חורים, השלמת שיניים, שתל דנטלי, שיניים תותבות ויישור שיניים. לרבות שימוש במברשת שיניים ומשחת שיניים, ושטיפת פה.

רפואת הנפש

טיפולים הקשורים בתחום הנפש לרבות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה.

רפואה כירורגית

כירורגיה היא תחום ברפואה העוסק בריפוי מחלות, פציעות ומצבים רפואיים אחרים באמצעות ניתוח פולשני של גוף החולה.

ניתוחים המשתייכים לתחום זה הם: ניתוחי כבד, כיס מרה דרכי המרה, ניתוחי מח, עצבים ועמוד השדרה.

בתחום הכירורגיה נעשה גם שימוש באמצעי תרומת איברים מלבד איברים תותבים, במטרה להחליף איברים או רקמות שהגיעו לאי-ספיקה סופנית. כיום כחלק מתחום ההנדסה הגנטית קיים גם אפשרות אפשרות לגידול איברים במעבדה ויצירת איברים להשתלה בהדפסה תלת-ממדית.

אופטומטריה

מקצוע פארא-רפואי העוסק בתיקון נזקי ראיה הקשורים בעין האנושית.

רפואה פנימית

תחום העוסק במניעה, אבחון ובטיפול תרופתי או חיסוני במחלות מבוגרים שלא דורשת התערבות ניתוחית.

מדעי הרוקחות

תחום העוסק ברוקחות והפקת תרופות בין אם מגורמים ביולוגים או כימיים (ביוסימילר, תרופה ביולוגית מול תרופה כימית).

מעבדה רפואית

תחום העוסק בהיבטי הבדיקות הרפואיות הדרושות לקבלת החלטת הרופא ביחס לחולה ומצב בריאותו, בהתייחס לאבחון, טיפול, מניעת מחלות ויצירת חיסונים ותרופות על-פי המדדים לבדיקות אבחון. לקיחת המדדים מתבצעים במעבדה רפואית, ומנותחים על ידי לבורנט כשהתוצאות נשלחות לרופא המשפחה. כיום נעשים מהלכים לקידום רפואה פרטית במסגרת שירותי הבריאות הכללים, שתתאים לכל חולה באופן אישי, ובתוך כך תכלול היבטים מתחום רפואה ראשונית, שניונית, שלישונית ורביעונית, רפואה מבוססת ראיות, רפואה מגדרית, תוך שקלול והתחשבות בכלל רשומות הרפואית האישיות של החולה המטופל.

תחום הרדיולוגיה עוסק בשימוש באמצעי דימות רפואי לצורך ביצוע אבחנה. הביולוגיה הסינתטית נועד לקדם בינוי מכשור מתאים בתחום ההנדסה הביו-רפואית, כמו בניית מכשור מתאים לביצוע בדיקות שונות ובהם: בדיקת אולטרה סאונד רפואית, MRI וCT. העוסקים בתחום הם מעבדנים רפואיים.

רפואה וטרינרית

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – רפואה וטרינרית

תחום העוסק באבחון, טיפול וריפוי בעלי חיים. לרוב טיפול בחיות מבויתות, חיות מחמד וחיות משק. במקרה של חיות משק לרוב תחום זה מתמקד באופטימציית הפקת התוצר מצד בעלי החיים ופריון חיות המשק (ברירה מלאכותית בהזרעה מלאכותית): כמו כמות החלב, הטלת ביצים וילודה. לעיתים אף תוך שימוש במדעים מתחום ההנדסה הגנטית, הכלאה לאחור, שיבוט חיות כדוגמת מקרה הכבשה דולי. בתחום האתיקה הרפואית והביואתיקה, רעיונות אלו לעיתים מסווגים כלא אתיים.

רפואה משפטית

תחום העוסק ברפואה לצורך זיהוי והבהרה בתחום המשפט הפלילי או המשפט האזרחי. רוב העוסקים בתחום זה מתמחים בתחום הפתולוגיה. כשעיקר תרומת רופאים אלו בפענוח תיקים פתוחים או מקרי מוות מגיע בביצוע נתיחה שלאחר המוות, או ניתוח פסיכולוגי וקרימינולוגי של המואשם.

תעשיית התרופות

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תעשייה פרמצבטית בישראל

ענף בתחום הרפואה העוסק בפיתוח והפקת תרופות תוך חקר אימונולוגי, אנדוקרינולוגי, פרמקוגנטי וביוטכנולוגי כחלק מחקר התרופות והשלבים השונים שעל חברה המבקשת להנפיק תרופה חדשה לעבור טרם קבלת אישור ממשרד הבריאות או הFDA על-פי מסלולי האישור השונים (כדוגמת מסלול תרופה יתומה), כמו גם השיקולים של אותם הגופים האם להכליל תרופה זו בסל הבריאות.

כחלק משלב ייצור, ניסוי ואישור התרופה על התרופה לעבור מספר תהליכים, כשהקריטיים שבהם הם: שלב הניסוי הקליני לבדיקת אפקטיביות ויעילות התרופה, שימוש בקבוצות בקרה, מדגם לרבות פלצבו, והוכחת תוקף לתרופה (פרמקולוגיה). כשבין כל ניסוי לניסוי נדרשת הפסקה של בין מספר חודשים לשנים. לעיתים נעשה גם שימוש בניסויים בבעלי חיים, ובמידה ואכן כך היה, המוצר יסומן ככזה, עם סמל של ארנב.

תעשיית התרופות עושה שימוש בשקלולים שונים מתחומים שונים במטרה לבדוק השפעה פיזיולוגית סביבתית הנוגעת למחלה הנבחנת, תוך בקשה להגיע לאופטימציה תרופתית ביצור תרופה. זאת תוך חקר תופעות פיזיקליות ופיזיולוגיות בייצורים חיים וצמחים (אתנוביולוגיה) לצורך בדיקת השפעת הסביבה, ובעיקר אקלים, רמת קרינת שמש, כח הכבידה ומערכת השמש, פוריות הקרקע בהתפתחותם ומבנם, כגורם למחלות או שימור רמה בריאותית. ואפשרות קיומם, נביטתם ונדידתם של אורגניזמים שונים, באזורים שונים בעולם תוך שימוש בכלים שונים מתחום הביומטריה. תוך הסתייעות במחקר מתחומים שונים ובהם: מטאורולוגיה, ביולוגיה קוונטית, גאופיזיקה, אוקיינוגרפיה, ביואינפורמטיקה, ביופיזיקה, מדעי הרפואה, ביולוגיה מערכתית, פיטוגאוגרפיה, ביוגאוגרפיה, גאולוגיה, אבולוציה, אקולוגיה, קוסמולוגיה.

תעשיית התרופות עוסקת במבנה ובתפקוד של מיקרואורגניזמים ונגיפים מחוללי מחלות זיהומיות העלולים לגרום לזיהום (אפידמיולוגיה), ומכאן מבקשות למצוא לתופעה תרופה אפקטיבית, בין אם כימית או ביולוגית. בין אם מדובר במחלות ממאירות הנוצרות בתהליך השכפול העצמי וההתמרה הקיים בתהליך הרבייה התאית (תוך שימוש בכלים מתחום הגנומיקה) ולגרום לגורם מסוים להפוך לנשא מחלה מסוימת, כמו איידס. או מחלות הנוצרות על ידי פלישת חיידק זר, במקרה זה התרופה תהיה לרוב חיסון. קיימים סוגים שונים של תרופות כמו קדם-תרופה.

בנוסף להפקת תרופות חברות התרופות לרוב פונות גם לייצור חומרי הדברת מזיקים והתפלת מים, בין עם תוך שימוש בכימיקלים או אורגניזמים מהונדסים גנטית למטרה זו.

מדעים הקשורים לרפואה

תחומי רפואה קלינית

תחומים המסייעים לרפואה הקלינית

סוגיות ברפואה

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

כתבי עת רפואיים באנגלית:

הערות שוליים

  1. ^ דהיינו ברפואה קונבנציונלית.
  2. ^ לרוב ידע בפיזיקה ברמה תיכונית או פחות מכך, תלוי במוסד הלימודים ואם הסטודנט לוקח קורסי בחירה הדורשים דרגה גבוהה יותר גבוהה יותר של ידע בפיזיקה הכולל לעיתים השלמות, (כמו בשביל קורסים העוסקים בפיזיקה רפואית והכרה נרחבת של עולם הרדיולוגיה).
עיינו גם בפורטל:
פורטל רפואה
PubMed

PubMed הוא מאגר מידע ביבליוגרפי העוסק בתחומי מדעי החיים, מדעי הרפואה והמקצועות הפרא-רפואיים. המאגר מכיל רישום ביבליוגרפי של רובם הגדול של המאמרים המדעיים בתחומים אלו שפורסמו החל משנות החמישים של המאה העשרים ולעיתים גם מאמרים ישנים יותר, בכל השפות. PubMed היא חלק ממיזם NCBI של ממשלת ארצות הברית.

רשומת PubMed כוללת את שם המאמר, שמות הכותבים, תאריך הפרסום, שם כתב העת, הגיליון והעמוד, רשימה של הנושאים המופיעים בו (מבוסס על תזאורוס המכונה MeSH), וכן תקציר (למאמרים שפורסמו לאחר 1969). המאמרים עצמם אינם נמצאים במאגר, אך אם המאמר פורסם בכתב עת אלקטרוני המאגר יקשר למקור המקוון.

בוגר אוניברסיטה

"בוגר אוניברסיטה" הוא תואר אקדמי שניתן לאדם שסיים לימודים המובילים לתואר זה במוסד אקדמי מוכר. תואר זה קרוי גם "תואר ראשון", משום שהוא הראשון בסדר התארים האקדמיים שאדם יכול לרכוש. לרוב, הלימודים לתואר הראשון נמשכים 3 שנים, אך ישנם מספר תארים ראשונים שלימודיהם נמשכים 3.5 שנים (כמו משפטים ורוקחות), 4 שנים (כמו הנדסה וסיעוד), 5 שנים (כמו אדריכלות), או 7 (כמו רפואה)

בית חולים

בית חולים או בית רפואה הוא מוסד המספק שירותי רפואה הכוללים גם שירותים הדורשים אשפוז (כלומר, שהייה במוסד הכוללת לינה לפרק זמן כלשהו).

בית החולים הוא מערכת מורכבת הכוללת מערכות קטנות יותר: מחלקות אשפוז, מרפאות, מכונים, חדרי מיון, חדרי ניתוח, מעבדות ועוד, ובדרך כלל הוא עצמו מהווה מרכיב של מערכת גדולה יותר, כגון מערכת הבריאות הממשלתית או גוף פרטי, הכוללים בתוכם גם מרפאות קהילתיות, מוסדות לאספקת שירותי בריאות, בתי חולים אחרים, צוותי חירום ועוד.

מבחינה מבנית, לבית החולים בסיס פיזי לטיפול בחולים, לרוב מבנה קבע, קבוצת מבנים מרוכזת או מבנים הפזורים במקומות שונים באזור גאוגרפי מסוים.

מבחינה תפקודית, כולל בית החולים צוות מנהלי, רופאים, אחים, סניטרים ואנשי תחזוקה. החלוקה בין התפקידים השונים התגבשה בבתי החולים במאות השנים האחרונות, ומהווה את התבנית הבסיסית של הרפואה המודרנית.

בתי החולים יועדו במהלך ההיסטוריה למגוון מטרות, בהן: עזרה וחסד, אבחנה וטיפול בחולים, ביצוע מחקרים רפואיים והכשרת רופאים ואחיות. על אף שעיקר מטרתם של בתי החולים הייתה לרוב הענקת טיפול לחולים הזקוקים לאשפוז, מהווים בתי החולים מקום נוח גם להענקת שירותים רפואיים שאינם דורשים אשפוז, הודות לתשתית האנושית והפיזית שבמקום.

לבית החולים כח רב והשפעה רבה, עקב חיוניותו הרבה עבור התושבים המתגוררים בסביבתו, וזה מנוצל לעיתים לצורך מטרות פוליטיות, דתיות או כלכליות. בתי חולים רבים שואפים גם להשיג יוקרה, וכן לשמור על מקומות עבודה עבור עובדיהם.

בית החולים המודרני מחולק למחלקות שונות, כגון: מחלקת יולדות, מחלקה נוירולוגית, מחלקה פסיכיאטרית וכדומה.

ערך מורחב – מחלקה (בית חולים)בתי חולים שאינם כלליים מטפלים לרוב באוכלוסייה מסוימת (בית חולים לילדים) או בסוג ספציפי של מחלה. בישראל רוב בתי החולים הכלליים הם ציבוריים, כלומר ממשלתיים, או מסובסדים על ידי הממשלה, או שייכים לשירותי בריאות כללית, אך ישנם גם בתי חולים פרטיים.

בית ספר לרפואה

בית ספר לרפואה הוא מוסד חינוכי שלישוני או חלק ממוסד שכזה המלמד רפואה ומכשיר אנשים לעסוק ברפואה כמקצוע. בית ספר לרפואה פועל בדרך כלל במסגרת פקולטה לרפואה, הכוללת גם פעילות מחקר ולימודים בתחומי בריאות נוספים, כגון רפואת שיניים, סיעוד ופיזיותרפיה.

מתקנים ייחודיים לבית ספר לרפואה הם מתקן לגידול חיות מעבדה לצרכים לימודיים ומחקריים, ומתקן לעריכת נתיחה שלאחר המוות, כחלק מלימודי האנטומיה.

אל בית ספר לרפואה מסונפים בתי חולים אוניברסיטאיים, המשמשים להוראה קלינית - פעילות שבה הסטודנטים לרפואה צופים בעבודה מעשית בבית החולים ומשתתפים בה, בהדרכת רופאים מסגל בית החולים.

גופה

גופה היא גוף מת שהיה שייך ליצור חי.

לאחר המוות, כשמערכות הגוף אינן פועלות, מתחילה הגופה להיאכל על ידי חרקים וחיידקים מסוימים, המביאים למצב של ריקבון גופה.

במקרי מוות חשודים, הנחקרים על ידי המשטרה, נבדקות הגופות המתות, בהכילן לעיתים ראיות. גם ריקבון הגופה מספק ראיות.

גופות משמשות בלימודי רפואה ללימודי אנטומיה ולתרגול ניתוח. יש התורמים את גופתם למטרה זו. בנוסף, ניתן להשתמש באיברי הגופה לשם השתלתם באדם חי שאיבריו אינם מתפקדים. יש התורמים את גופתם למטרה זו.

גופה של בעל חיים קרויה נבלה. מילה זו משמשת גם לתיאור מבזה של גופת אדם (למשל: "וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ" (ספר ירמיהו, פרק ל"ד, פסוק כ')

דוקטור

דוקטור (בקיצור, ד"ר), או "תואר שלישי", הוא התואר האקדמי העליון, המוענק לאחר השלמת עבודת מחקר בהיקף משמעותי, או הגעה לרמה מקצועית המאפשרת פעילות עצמאית ברמה גבוהה.

המילה דוקטור מקורה בשפה הלטינית: בלטינית הקלאסית פירושה היה מורה, ובלטינית של ימי הביניים מלומד ויועץ דתי. המשמעות הנוכחית, של המחזיק בתואר גבוה באוניברסיטה, התקבעה בסוף המאה ה-14 [2].

זיהום (רפואה)

זיהום (בלועזית: אינפקציה) הוא תהליך של התיישבות מזיקה של גורם זר באורגניזם פונדקאי. האורגניזם המזהם שואף לנצל את משאבי גוף הפונדקאי כדי להתרבות (לרוב על חשבונו של הפונדקאי). האורגניזם המזהם (נקרא גם פתוגן) מפריע לתפקודו הנורמלי של הפונדקאי ויכול לגרום לפצעים כרוניים, נמק, אובדן האיבר המזוהם ואפילו מוות. גוף הפונדקאי מגיב לזיהום בצורה של דלקת. פתוגנים מזהמים יכולים להיות חיידקים, תולעים, טפילים כדוגמת פרעושים, קרציות, קרדיות וכינים, וכן פטרת, נגיפים, פריונים ווירואידים.

ענפים רבים ברפואה ובמדעים קרובים לרפואה עוסקים במחלות זיהומיות ובפתוגנים, ביניהם נמנים פתולוגיה ומיקרוביולוגיה.

חיל הרפואה

חיל הרפואה בצבא הגנה לישראל הוא החיל העוסק ברפואה וכפוף לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של צה"ל. החיל עוסק בקביעת מדיניות הטיפול הרפואי ותורת הסיוע הרפואי לכל הדרגים. מתן טיפול רפואי מיטבי לחיילי צה"ל, במלחמה, בביטחון שוטף ובשגרה, בקידום הבריאות בצה"ל, ובקידום הרפואה הצבאית.

על פי חוק בריאות ממלכתי, מוטלת על חיל הרפואה האחריות המלאה לבריאותו של כל חייל בשירות סדיר, וזאת במקום קופות החולים האזרחיות ששירתו כל חייל טרם גיוסו.

לקצין הרפואה הראשי (קרפ"ר) אחריות רב זרועית בתחום מדיניות הריפוי והשירות הרפואי, תורות ותפיסות חר"פ, הכשרת כח אדם רפואי ושיבוצו, השברת ציוד רפואי ועוד.

חיל הרפואה משולב במערכת הבריאות הלאומית ומהווה מוקד ידע בתחומים ייחודיים כגון רפואת אב"כ, טראומה ועוד. החיל משתתף, במסגרת הרשות העליונה לאשפוז, בתכנון, ארגון, פיקוח על הכוננות, והפעלת מערכת הבריאות בשעת חרום.

קצין הרפואה הראשי (הקרפ"ר) הנוכחי הוא תא"ל ד״ר טריף בדר.

מגפה

מגפה, או פַּנְדֶּמְיָה (מיוונית: πᾶν - כל; δῆμος - עם, כלומר מגפה הפוגעת בכל העם) היא התפשטות מהירה של מחלה בקרב אוכלוסייה. על פי רוב, זו התפרצות פתאומית של מחלה זיהומית. המגפות השכיחות ביותר בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 הן מגיפות שפעת. מגפה בולטת אחרת בתקופתנו, שמתפשטת לאט בהרבה מן השפעת, היא מגפת האיידס.

מחלה

במובן הפיזי, מחלה היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף. מחלה, בהגדרתה הביולוגית היא הפרה של תהליך ההומיאוסטזיס. במקרים רבים למחלה יש הן ביטוי פיזי-גופני והן ביטוי נפשי.

מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי, כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך.

במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים עלולים לסבול ממחלות ואלו נחקרות בתחום הבוטניקה.

מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות באדם:

פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות האירועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.אפידמיולוגיה במובן המקורי שלה - חוקרת את המחלות המדבקות, ברמת האוכלוסייה. אפידמיולוגיה במובן הרחב יותר חוקרת את תפוצת התחלואה בכלל ואת השלכותיה באוכולוסייה מסוימת.

משרד הבריאות

משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. משרד זה אחראי על נושא הבריאות בישראל, ובכלל זה:

אחריות על מערכת הבריאות בישראל, ובכלל זה בתי חולים, מרפאות, ומוסדות רפואיים אחרים.

אחריות על כלל הפעילות בתחום הבריאות בישראל, ובין היתר - רפואה מונעת, בריאות הציבור, בריאות הסביבה, בריאות תלמידים ועובדים, וקידום בריאות.

אחריות על רישוי מקצועות הבריאות, ופיקוח על העיסוק במקצועות אלה בישראל. עם בעלי המקצוע בתחום זה נמנים, בין היתר, רופאים, רופאי שיניים, אחיות, מיילדות, רוקחים, דיאטניות, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, ועוד.

אחריות על פיקוח על פעילות קופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

אחריות על נושאים נוספים כגון מחקרים רפואיים בבני אדם ובבעלי חיים, פיקוח על פעילות מגן דוד אדום, שותפות בפיקוח על נושאי איכות הסביבה יחד עם המשרד להגנת הסביבה, פיקוח על ייצור וייבוא מזון, תרופות וכדומה.משרד הבריאות הוא המחזיק והמפעיל של בתי החולים הגדולים במדינה, ותקציבו הוא התקציב השלישי בגודלו בממשלה (לאחר משרד הביטחון ומשרד החינוך). למרות זאת, משרד הבריאות אינו נחשב כמשרד בעל עוצמה בתוך הממשלה, עקב ריבוי הבעיות וחוסר יכולת ממשית לעריכת שינויים משמעותיים וברי-מדידה בזמן קצר, בתחום הבריאות. תפקיד שר הבריאות אינו, בדרך כלל, תפקיד מבוקש, בין השאר בשל הקושי למנות בו מינויים פוליטיים. משרד הבריאות הוא אחד ממשרדי הממשלה היחידים שמנהלו הכללי מתמנה מתחום המקצוע הרלוונטי, רפואה. בדרך כלל התמנה המנכ"ל מבין מנהלי בתי החולים הממשלתיים, או קציני רפואה ראשיים לשעבר, אך בתחילת המאה ה-21 הפך התפקיד לפחות אטרקטיבי, ונוצר קושי למצוא מועמדים מתאימים המעוניינים בתפקיד.

בשנת 2015, הכריז סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שבהמשך הכהונה מונה לשר הבריאות), זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו, כי ימנה את משה בר סימן טוב לתפקיד מנכ"ל המשרד. בר סימן טוב היה סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר וכן הנספח הכלכלי בשגרירות בוושינגטון, אבל לא רופא, ומעולם לא עסק ברפואה. זו הפעם הראשונה שמונה מנכ"ל למשרד שלא בא מעולם הרפואה, והצעד ספג ביקורת מיושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל, ליאוניד אידלמן. ליצמן, מנגד, זקף זאת לזכותו. הממשלה אישרה את המינוי ב-7 ביוני 2015.

נוירולוגיה

הנוירולוגיה (הלחם בסיסים מיוונית: νεῦρον- נוירון - תא עצב ו-λογία- לוגיה - תורה. על פי האקדמיה ללשון העברית: נֵירוֹלוֹגְיָה היא חֵקֶר הָעֲצַבִּים) היא ענף ברפואה, העוסק בחקר התפקוד התקין והבלתי תקין (מחלות, נכויות וכדומה) של מערכת העצבים המרכזית וההיקפית, כולל מחקר תהליכי עיבוד המידע במוח.

פסיכיאטר

פסיכיאטר הוא רופא העוסק בפסיכיאטריה.

בדומה לכל ההתמחויות ברפואה, לשם קבלת רישיון לעיסוק בפסיכיאטריה, יש לסיים לימודי רפואה, ולאחר מכן לעבור התמחות בת לפחות ארבע וחצי שנים בפסיכיאטריה. בשונה מפסיכולוג, ביכולתו של הפסיכיאטר להעניק גם טיפול תרופתי בבעיה.

פסיכיאטרים עוסקים בעבודתם בקליניקות פרטיות, במרפאות ציבוריות או מרכזים קהילתיים לבריאות הנפש ובמסגרת בתי חולים: בבתי חולים פסיכיאטרים, ובמחלקה פסיכיאטרית של בית חולים כללי.

במסגרת משרד הבריאות, במדינת ישראל פועל הפסיכיאטר המחוזי, שבידיו נתונה הסמכות להורות, בהתאם לנסיבות, על בדיקה פסיכיאטרית, אשפוז בכפייה או טיפול מרפאתי כפוי של אדם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית, במקרים בהם מתקיימים שלושת הקריטריונים הבאים: היווי סכנה לעצמו ו/או לאחרים, שיבוש קשה בבוחן המציאות וסירוב להיבדק על ידי פסיכיאטר.

פרמקולוגיה

פרמקולוגיה הוא תחום במדעי הרוקחות, העוסק בחקר פענוח מנגנוני פעולה של תרופות. המילה פרמקולוגיה נגזרת מיוונית (פרמקון = תרופה, לוגיה = תורה).

הפרמקולוגיה קשורה בצורה הדוקה לביוכימיה ולפתולוגיה.

פרמקולוגיה קלינית עוסקת בניסוי תרופות בשלבי הפיתוח האחרונים על אנשים חולים.

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה

פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הפיזיולוגיה או הרפואה. הפרס מוענק על ידי מכון קרולינסקה השוודי.

פתולוגיה

פָּתוֹלוֹגְיָה (באנגלית: Pathology) היא ענף ברפואה העוסק בחקר מנגנוני הפרעה לפעולתו התקינה של אורגניזם; המנגנונים המחוללים מחלות, לקויות ומוות.

רופא

רופא (נפוץ גם הכינוי דוקטור ובכתיב מקוצר: ד"ר, על אף המשמעות הכללית יותר של מושג זה) הוא אדם העוסק במקצוע הרפואה, אשר נקרא גם רפואה קונבנציונלית.

רופא מטפל בחולים ובפצועים על-מנת לרפא אותם וכן עשוי לסייע גם לאנשים בריאים להימנע ממחלות (רפואה מונעת). חלק מהרופאים עוסקים גם במחקר רפואי.

הרופא מוסמך לקבל החלטות מורכבות וגורליות למצבו הבריאותי של החולה כמו כריתת איברים, פעולות כירורגיות מסובכות וכדומה.

מיעוטם של הרופאים הם רופאים כלליים. רוב הרופאים משלימים לפחות התמחות אחת ומוגדרים כמומחים לתחומים מסוימים, כגון רפואה פנימית, כירורגיה, רפואת ילדים, רפואת עיניים, אנדוקרינולוגיה וכיוצא בזה.

האיש הנחשב כראש וראשון מבין הרופאים המפורסמים הוא היפוקרטס, "אבי הרפואה" שתורת ארבע הליחות שלו החזיקה מעמד כאלפיים שנה.

רפואה אלטרנטיבית

המונח רפואה אלטרנטיבית הוא כינוי לקשת רחבה של טיפולים גופניים פסאודו-מדעיים. טיפולים אלה אינם כלולים במסגרת הרפואה הקונבנציונלית המודרנית ומגיעים לרוב מאנשים שאינם בעלי הכשרה רפואית מקובלת.המונח רפואה משלימה, מתאר את השילוב של טיפול רפואי קונבנציונלי עם טיפול מן הרפואה האלטרנטיבית - תוך אמונה, שאינה מוכחת בשיטות מדעיות, כי הטיפול האלטרנטיבי "משלים" את הרפואי.

תסמין

תסמין (בלועזית: Symptom) הוא תופעה המאפיינת מחלה. המונח הלועזי סימפטום מורכב מהמילים Sym ("ביחד") ו-Piptein ("ליפול"), ומשמעותו המקורית ביוונית היא "תאונה".

תסמין מסוים יכול להיגרם על ידי תהליכים פתולוגים שונים.

מטרת תהליך האבחנה היא לאתר את הגורמים המובילים לתסמין המדווח ולגבש החלטה על זהות התופעה הרפואית או הפסיכולוגית שממנה סובל המטופל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.