רפה

בדקדוק העברי ובספרות המסורה, רָפֶֿה מסמן כמה דברים שונים, שהמשותף להם הוא הגייה "חלשה".

רפה כהיפוכו של הדגש

בניקוד הטברני, קיימת הבחנה בין שתי צורות היגוי לכל אחת מאותיות בג"ד כפ"ת: לכל אחת מאותיות אלו יש הגייה דגושה ("חזקה") והגייה רפה ("חלשה"). כדי לציין זאת, כשאחת מאותיות אלו באה דגושה היא סומנה בנקודה בתוך האות, וכשהיא רפה – בקו מעל האות (על סימן הרפה, ראו עוד בהמשך).

בעברית בת זמננו, נשתמרה ההבחנה רק באותיות ב', כ' ו־פ', בין צורת הגייה סותמת (פוצצת) אשר מסומנת בדגש – /b/,‏ /k/, ו־/p/ – ולבין צורת הגייה חוככת שאינה מסומנת (רפה) – /v/, ‏ /x/, ו־/f/. עם זאת, בחלק מעדות ישראל נשתמרה הבחנה בין שתי צורות היגוי גם באותיות ג', ד' ו־ת' (כולן או חלקן), לפחות בתפילה ובברכות.

סימן הרפה

Aleppo Codex Joshua 1 1
קטע מכתב יד כתר ארם צובא, אשר מרבה להשתמש בסימן הרפה. בשורה הראשונה בתמונה הזאת הוא מופיע באותיות יוד (במילה ויהי), תי"ו (במילה מות) ועל האותיות בי"ת ודל"ת גם יחד (במילה עבד).[1]

רָפֶה הוא גם שמו של סימן דיאקריטי בכתב העברי שמראהו כמו קו אופקי ישר מעל האות. למשל, האות פ' עם סימן רפה מעליה נראית: פֿ.

הרפה סומן על ידי המסרן, בכתבי יד של המקרא. בתמונה משמאל, האות ת' במילה מוֹת ו־משרת, והאותיות ב' ו־ד' במילה עבד, מסומנות בקו הרפה כדי לציין שהן נהגות בצורתן הרפה (moth, evedh, meshareth). בניקוד העברית בת ימינו לא מקובל לסמן את הרפה: המוסכמה היא שהעדר דגש באות, משמעו סימונה כרפָה.

בעת האחרונה, חלק מהסידורים המודפסים עושים שימוש בסימן הרפה כדי לסמן אות רפה, אך גם במשמעות חדשה, כדי לסמן שווא נע.

ביידיש

בכתיב התקני של יידיש, לפי שיטת ייווא, האותיות ב', כ', פ' ות' שאינן דגושות אמורות להיכתב עם סימן הרפה, אך הכותבים ביידיש אינם תמיד מקפידים על כך וספרים רבים מודפסים ללא רפה או משתמשים בו באופן בלתי־עקבי.

בלאדינו

Ladino demo excerpt
רפה בשילוב עם כתב מרובע וכתב רש"י

בלאדינו, בדומה ליידיש, סימן הרפה משנה את ההגיה של האותיות אך הוא פועל מעט שונה מבעברית: ב' b--->v, ג' g--->j, ד' d--->dh (כמו במילה this באנגלית), ז' z--->ž ו־‬‬פ' p--->f. בשילוב עם כתב רש"י צורתו מעוקלת בדרך כלל ( ◌ﬞ ) או קטנה ועגולה עד שנראית כמו נקודה עילית ( ◌ׄ ), ובשילוב עם כתב מרובע הרפה מוחלף בגרש (◌׳).

אצל בעלי המסורה

בעלי המסורה והמדקדקים המסורתיים, השתמשו במונח רפה ובסימן הרפה בהקשרים שונים, ולאו דווקא כמונח ייחודי לצורה החוככת של אותיות בג"ד כפ"ת:

סוג ראשון

כאשר אות מאותיות ט"ס שק"ץ נוזלי"ם, ראויה להידגש בדגש חזק - אבל היא אינה נדגשת (בעיקר באותיות המנוקדות בשווא). למשל, על האות נ' בפסוק "וַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר" (בראשית, ל"ז, י"א), נמסר רפה, לומר שלא כתוב ויקנאו כדין (באות נ' דגושה) בגלל בניין פיעל (כמו במילים וַיְשַׁבְּרוּ, וַיְסַפְּרוּ, וכפי שהפעל קנא בא בדרך־כלל באות נ' דגושה). כדי שיידע הקורא למה מתייחסת הערת המסורה, סומן עיגול חלול מעל האות או המילה שעליה כתב המסרן הערה.[2]

הדוגמה באות י' במילה ויהי בתמונה למעלה, מראה שבמקרים רבים, המסרן רשם את קו הרפה מעל המילה, כשאין בצידה הערת מסורה מפורשת. הערת מסורה תבוא דרך כלל, רק במקרים מיוחדים שעלולים להתבלבל בהם, או כאשר יש מספר מופעים מצומצם של התופעה, שרצו למסור אודותיה.

לעומת זאת, במילים שבאות פעמים רבות במקרא, כגון ויהי, ויקחו, הללויה, לא נדרשו המסרנים להעיר "רפה" בכל פעם ופעם, אף על פי שהן ראויות להידגש בדגש חזק, ופעמים רבות אף לא סימנו רפה מעל האות.

סוג שני

אות מ' שוואית בכל הטיות בנייני המפעל המפועל שכולם רפים.[3] למשל "הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם" (שמות, ו', כ"ז), "וְהָיָה בְּכׇל־יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת" (בראשית, ל', מ"א), "לְדָוִד ׀ בָּרוּךְ ה' ׀ צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה" (תהילים, קמ"ד, א'), ורבים כמותם. לאות מ' זו קראו בעלי המסורה "מ' רפויה".

דווקא נדירה, הערת מסורה רפה על בג"ד כפ"ת במובן זה, של היעדר דגש. לדוגמה, "הֲלֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (שופטים, ח', ב') - ב' רפויה.

סוג שלישי

נמסר רפה על אות ה', במקרים שדרך כלל תבוא מופקת, או שיש חשש שיחשבו שהיא מופקת. בעלי המסורה מסרו "רפה", להבהיר שהאות אינה מופקת (אותיות ה"א המובלטות בדומאות להלן אינן מופקות); ויקרא לה נובח, דמי טהרה, ושערה לא הפך לבן וסימניה מיחזקאל: "כאמה בִּתה" (יחזקאל, ט"ז, מ"ד), "ולשכה ופתחה" (יחזקאל, מ', ל"ח).[4] במקרים מסוג זה (אות ה' שאינה מופקת), מסרו "רפה" בהערה.

סוג רביעי

הערות מסורה אשר מוסרות רפה באות גם כשרצו לסמן מיעוט מופעים בניקוד שוואי באותיות שימוש, במקרה שרוב המופעים באים בתנועה. למשל: "ג' רפין", "ו' רפין" וכן הלאה. במקרים אלו, הכוונה היא שאות השימוש (אותיות וכל"ב למשל) באותה מילה, באה במקרא במופע רפה (בשווא), במיעוט מקומות.[5] כמספר הפעמים המצוין בהערה, ורוב המופעים אות השימוש באה בתנועה. במקרה כזה ימסרו את מיעוט המקומות בהערת רפה (למשל בכסף 15 רפין - המילה בכסף כשהאות ב' בשווא מופיעה במקרא 15 פעמים, לעומת ריבוי מקומות שב' השימוש בפתח - וממילא הכף שלאחריה דגושה כי אות השימוש בפתח באה במקום ה' היידוע). דוגמה נוספת; המילה בבהמה. כשאות ב השימוש באה בחיריק ימסר רפה, כי החיריק בא מחמת השוא שאחריו, לעומת זאת במילה בבהמה, בה האות ב' פתוחה במקום ה' היידוע, אז הב' השוואית שלאחריה דגושה. דוגמה נוספת: על האות ו' במילה ויחנו: "וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם", נמסר "ל רפה" (=לית רפה = אין רפה), כלומר מדובר על מופע יחידאי, בו מילת ויחנו מופיעה באות ו' רפה (ו' שוואית), וכל שאר המקומות כתוב ויחנו באות ו' פתוחה (למשל כל מופעי ויסעו ויחנו). לעומת זאת על המילה וישובו באותו פסוק, נמסר ח' רפין (= יש שמונה מופעים באות ו' רפה). דוגמה נוספת: על המילה במים (צללו כעפרת במים אדירים - בשירת הים), נמסר "ז' רפין" (קיימים במקרא 7 מופעים של המילה במים, באות ב' שוואית = רפה).

סימן הרפה

אצל בעלי המסורה, לסימן הרפה (קו ישר אופקי מעל האות) היו מספר משמעויות, מלבד המשמעות כסימן הבחן לאות רפה (אינה דגושה בדגש קל):

הרפה שימש את בעלי המסורה גם לסימון אות שאינה נהגית, למשל אם קריאה. בתמונה למעלה, האות א' במילים ויאמר ו־לאמור, מסומנות כרפות. שורש המילה (א.מ.ר.), פותח באות א', וכדי שיידע הקורא שאין מבטאים את האות א', סימן המסרן את קו הרפה מעל האות א' – לומר שמדובר ב־א' נחה (כלומר שיש לומר את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).

בעלי המסורה סימנו ברפה גם כדי לציין היעדר דגש חזק, כשיש מקום לחשוש לטעות. למשל, בתמונה למעלה, במילה הראשונה "ויהי" יש סימן רפה מעל האות י'. כוונת המסרן, היא להבהיר, שהאות י' אינה מודגשת בדגש חזק, אף על פי שהיא באה אחרי ו' ההיפוך. אמנם, דרך כלל, אחרי ו' ההיפוך בא דגש חזק (ונצעק, ותבואנה, וישב), אך האות י' – אם היא מנוקדת בשווא – אינה מקבלת דגש חזק אחרי ו' ההיפוך.[6] לכן סימן המסרן את הרפה מעל האות י', כדי להפנות את תשומת לב הקורא לעובדה שהאות י' אינה דגושה, ויש להגות vayhi ולא vayyehi.[7]

הקלדה

כך מקלידים את סימן הרפה במערכות הפעלה שונות:

  • Windows ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף Right Alt+]
  • macOS‏: הקלדת האות, ולאחריה המקש \ (מעל מקש ↵ Enter)
  • אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות ר

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אהרן בן משה בן אשר שמסר וניקד את הכתר, כתב פעמים רבות קו רפה משותף לשתי אותיות. לעיתים משמעות הרפה ביחס לכל אות שונה, וסימן גרפי אחד עשוי לציין שתי משמעויות שונות
  2. ^ זהו המצב התקני הנכון, אך לעיתים לא הבינו מעתיקי כתב היד את משמעות הערת המסורה, ומהעתקה להעתקה חלו שיבושים. כך יש כתבי יד בהם לעיתים סומן העיגול מעל המילה הלא נכונה. לדוגמה, בפסוק "ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן" (ויקרא, י"ג, כ"ט, בנוגע להערת המסורה "סימן לא תקיפו", לא היה ברור למעתיק איזה מקף יש להשמיט על פי ההערה.
  3. ^ למעט זאת תהיה תורת המצורע - וסימנך בדד ישב מחוץ למחנה.
  4. ^ על ההבדל המוקשה בין "ושערה לא הפך לבן", הכתובה באות ה' לא מופקת, ובין המופע שלאחר מכן; "ושערה הפך לבן", באות ה' מופקת, נתנו בעלי המסורה שני סימנים מיחזקאל, כדי שיידע הקורא שהמופע הראשון של "ושערה" אינו מופק ואילו השני מופק. סימן כזה נקרא במסורה אפ"ס=אחד פסוק סימן, כלומר: המסרן נותן פסוק שרומז על סדר המופעים. על ההבדל במילה ושערה, מוכרים שני סימנים, כי בעלי המסורה עצמם לא "החליטו" מה הסיבה לאי הופעת מפיק במילה "ושערה" הראשונה. האם המילה ושערה הראשונה שאין בה מפיק, באה במשמעות הראויה לקבל מפיק (השיער שלה), או שהיא באה במשמעות שאינה ראויה לקבל מפיק (שערה בודדת). לכן נתנו שני סימנים, באחד המילה הראשונה לא מופקת, אך ראויה לקבל מפיק (כאימה ביתה), ואילו בפסוק השני שניתן כסימן, המילה הראשונה אינה מופקת ואינה ראויה לקבל מפיק (לשכה ופתחה).
  5. ^ בעלי המסורה מוסרים תמיד על מיעוט המקומות. על כן, במצב ההפוך, בו הצורה הדגושה באה במיעוט מקומות והרפה ברוב - ימסרו על המיעוט המודגש. למשל, המילה בכוח - בפסוק "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ"" - באות ב' בתנועת פתח והאות כ' דגושה - באה במקרא במיעוט מקומות, לעומת רוב המופעים במקרא, שהן בכוח, באות ב' שוואית ואות כ' רפויה. לכן נמסר על המילה "בכח" בפסוק "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" - "ד' דגושים", כלומר: רק בארבעה מקומות במקרא מופיעה המילה בכוח באות ב' פתוחה ואת כ' דגושה.
  6. ^ וגם לא אחרי ה' הידיעה, למעט חריגים: היהודים, היענים וכו'.
  7. ^ ויש שהוגים wayhi – אבל לא wayyehi.
איסלנדית

אִיסְלַנְדִית היא שפה צפון גרמאנית המדוברת באיסלנד. השפה מיוחדת בכך שלא השתנתה במידה רבה מאז המאה ה-13, בעיקר הודות לספרות האיסלנדית הכתובה, ולכן משמשת ככלי חשוב בחקר השפות הגרמאניות וההודו־אירופיות.

אלפבית עברי

האלפבית העברי הנוכחי נמצא בשימוש מאז תקופת בית שני, במקום הכתב העברי העתיק, ומקורו בכתב הארמי. האלפבית העברי מונה 22 אותיות ועוד 5 אותיות סופיות. כתב זה משמש עד ימינו לכתיבת השפה העברית, שפת היידיש, לאדינו וערבית יהודית.

אנגלית

אנגלית (באנגלית: English) היא שפה ממשפחת השפות הגרמאניות שמקורה באנגליה, והיא אחת השפות המדוברות ביותר בעולם. השפה רכשה לה מעמד דומיננטי והיא השפה המרכזית והרשמית בארצות רבות. אנגלית נלמדת ומובנת יותר מכל שפות העולם, משמשת שפה שנייה ושפה רשמית במדינות רבות, ולרוב מוגדרת כ"לינגואה פרנקה" בזכות השפעתה העצומה בתחומים רבים.

על-פי הערכות, יש בעולם בין 500 מיליון ל-1.8 מיליארד דוברי אנגלית ברמה כלשהי, בין כשפת אם או כשפה שנייה. מתוכם, בין 300 ל-450 מיליוני בני אדם מדברים אנגלית כשפת אם. אנגלית היא השפה השלטת במדע, באקדמיה, בתקשורת, בעסקים, בתעופה, בים, בדיפלומטיה, בתיירות, בבידור, במחשבים ובאינטרנט.

התפשטות השפה והשפעתה גברו בימי הזוהר של האימפריה הבריטית, אך לא פסקו גם בעת שזו דעכה, בין היתר עקב התעצמותה של ארצות הברית מבחינה מדינית, צבאית, כלכלית, מדעית, טכנולוגית ותרבותית.

זוהי שפה רשמית בבריטניה, אירלנד, קנדה, ניו זילנד, מלטה, הודו, פקיסטן, פיליפינים, סינגפור, ובמספר מדינות באפריקה, באמריקה הלטינית ובאיי אוקיאניה.

בארצות הברית ובאוסטרליה לא מוגדרת שפה רשמית, אך השפה האנגלית משמשת את ממשלותיהן ואת תושביהן יותר מכל שפה אחרת.

ב

ב' (שם האות: בֵּית, ברבים: בֵּיתִין) היא האות השנייה באלפבית העברי. שמה, בֵּי"ת (בפי יהודי תימן בֵּי), נגזר משמה הקדום בַּיִת, וצורתה התפתחה מצורה הדומה לצורת בית בכתב העברי העתיק.

ב' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה או לאחר שווא נח. כשהיא דגושה הגייתה כזו של האות B באנגלית או כשל האות בָּא (ب) בערבית, וכשהיא רפויה הגייתה כשל האות V באנגלית. במשך התפתחות השפה הערבית חדל הצליל V להתקיים בה, והאות המקבילה לב' בערבית משמיעה רק את הצליל B (כמו במילים "כתב" ו"ארנב", הנהגות בערבית "כַּתַּבּ" ו"אַרְנַבּ"). הבלשן יצחק אפשטיין גיבש את הניב העברי הגלילי, ואחד ממאפייניו היה הגיית ב רפה כדגושה; ניב זה דעך במרוצת השנים. ב' היא גם אחת מאותיות השימוש (בכל"ם).

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ב' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות – אותיות בומ"פ. מבחינה פונולוגית, בּ' דגושה מייצגת עיצור דו-שפתי, סותם, קולי
([b] ‏:IPA), וב' רפה מייצגת עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי ([v] ‏:IPA).

בגימטריה ערכה 2, ולפיכך "יום ב'" הוא יום שני וכתה ב' היא הכתה השנייה בבית הספר (אך בכדורגל בישראל ליגה ב' היא הליגה החמישית, משום שאת ליגה ב' מקדימות ליגה א', הליגה הארצית, הליגה הלאומית וליגת העל). כאשר האות ב' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה אלפיים, למשל: שנת ב'תנ"ג היא השנה ה-2453 בלוח העברי.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ב' עומדת על כ־4.98% מכל אותיות האלף-בית.

בקבלה האות ב' מסמלת בריאה ויצירה.

בתורת הקבוצות משמשת האות ב' בסימון לציון עוצמת הרצף . (ראו גם: ב (מתמטיקה))

האות ב' היא האות הראשונה בתנ"ך, הנפתח במילה "בראשית". ביהדות מתייחסים לצורתה של האות ב', ואומרים כי כמו שהאות סגורה מימינה ופתוחה משמאלה, כך אין לחקור את שאירע לפני הזמנים המתוארים בתורה. מצד שני, הדעה הרווחת בקרב חוקרי התנ"ך היא שכאשר נכתב הספר במקור, הכתב שבו השתמשו היה שונה מהכתב העברי שאנו משתמשים בו כיום, והאות ב' נראֲתה שונה לחלוטין.

האות ב' מופיעה במושגים:

בלארוסית

בלארוסית היא שפה סלאבית מזרחית מקבוצת השפות הסלאביות במשפחת השפות ההודו־אירופיות וככזו היא קרובה לאוקראינית, רותנית (רוסינית), פולנית (בגלל ההשפעת הפולנית בתקופת האיחוד הפולני-ליטאי) ורוסית. הבלארוסית מדוברת בפי כ-6 מיליון בני אדם ברחבי העולם. בהיותה השפה הרשמית של בלארוס, מדוברת הבלארוסית בפי 7,905,000 בני אדם במדינה המהווים 98% מהאוכלוסייה שהם גם דו לשוניים עם הרוסית.

גיד

גיד הוא אגד קשיח של רקמת חיבור סיבית המחבר בדרך כלל שריר ועצם. הרכב הגידים דומה להרכב רצועות – רקמת חיבור צפופה וסדירה של סיבי קולגן בעיקר, המסודרים במקביל לאורך הגיד. הרכב הגידים מאפשר עמידה במאמצי המתיחה המופעלים עליהם בעת תיווך בין כוחם של שרירים מתכווצים לבין עצמות. ברקמת הגיד יש מעט כלי דם, ולכן יכולת ההתחדשות שלה מועטה. משום כך, גיד שנקרע אינו נרפא מעצמו, אלא על ידי תפירה רפואית.

סיבי הקולגן בגיד עשויים בעיקר מקולגן מסוג I. סיבים אלה מאורגנים בקרבה רבה באגדים ראשוניים (fascicle) העטופים רקמת חיבור רפה. בכל אגד ראשוני נמצאים גם פיברוציטים הערוכים בשורות מסודרות ולהם מעט ציטופלזמה. האגדים הראשוניים בתורם יוצרים יחד אגדים שניוניים, שגם עטופים ברקמת חיבור רפה. הגיד כולו עטוף ברקמת חיבור צפופה יותר.

גידים נראים בצבע לבן בשל הכמות הגדולה של סיבי הקולגן בהם. להכנתם לצפייה תחת מיקרוסקופ, גידים נצבעים בצביעת המטוקסילין-אאוזין בצורה אצידופילית (ורודה).

גרמנית

גרמנית (Deutsch (מידע • עזרה) - דּוֹיְטְש), היא שפה גרמאנית מערבית השייכת לקבוצת השפות הגרמאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות. זוהי אחת השפות המדוברות בעולם עם מעל 100 מיליון אירופים (כרבע מכלל האירופים) הדוברים אותה כשפת אם. גרמנית היא השפה המדוברת ביותר באיחוד האירופי כשפת אם. היא השפה השלישית או הרביעית בפופולריות שלה כשפה זרה הנלמדת ברחבי העולם, והשנייה בפופולריות שלה כשפה זרה באירופה, ארצות הברית ומזרח אסיה (יפן)[דרוש מקור]. היא אחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי, והשפה השכיחה ביותר באינטרנט, אחרי האנגלית[דרוש מקור].

הגרמנית מדוברת בעיקר בגרמניה, אוסטריה, ליכטנשטיין, חלקים גדולים של שווייץ, לוקסמבורג, אזור דרום טירול (Südtirol) שבאיטליה, חלק קטן מפולין, הקנטונים המזרחיים בבלגיה, אזורים ברומניה ובצ'כיה, חבל אלזס וחלק מחבל לורן בצרפת. בנוסף, במושבות לשעבר של גרמניה, דוגמת נמיביה, ישנם חלקים באוכלוסייה הדוברים גרמנית, ויש גם כמה מיעוטים דוברי גרמנית במזרח־אירופה ברוסיה, בהונגריה ובסלובניה. גם בצפון אמריקה ובמדינות בדרום אמריקה כארגנטינה ישנן קהילות דוברות גרמנית. כמו כן האמיש וחלק מהמנוניטים מדברים בניב גרמני.

דיבוב

דיבּוב הוא תהליך של הקלטה והחלפת קולות בסרט קולנוע או טלוויזיה, לאחר סיום הפקת הסרט. השימוש הנפוץ ביותר מתייחס לשיטה להגשת תרגום הפסקול של תוכניות טלוויזיה, סרטים או קטעי וידאו.

תרגום זה מוגש באמצעות החלפת הפסקול המקורי בפסקול חדש שבו הדיבור הוא בשפה המקומית. בהחלפת הפסקול מנסים בדרך-כלל לשמור על נימת הקול של השחקנים המקוריים וגם להתאים את התרגום לתנועות השפתיים שלהם. בהחלפת הפסקול מנסים בדרך-כלל לשמור על האלמנטים בפסקול המקורי שאינם קשורים בדיבור, כגון צלילים ומנגינות, אך לפעמים מחליפים גם חלק מהם.

יש המשבשים את שם בעלי המקצוע באומרם "מדובבים" (בתנועת O ובבי"ת רפה), אף שהצורה הנכונה היא "מדַבְּבים". מדוֹבֵב הוא אדם הגורם למישהו אחר לספר את סיפורו, למשל אדם המפתה עציר או אסיר להתוודות על פשע, ובכך מסייע להפללתו – ואילו "מדבב" מוצאו מן הפועל האנגלי "to dub", שפירושו שכפול פסקול.

לעומת ישראל בה הדיבוב נעשה בעיקר לסרטים לילדים, במדינות רבות באירופה, באמריקה הלטינית ובאסיה הדיבוב נעשה גם לסרטים שנועדו לקהל בוגר.

הולנדית

הולנדית (בהולנדית: Nederlands) היא שפה אירופית המשתייכת לענף השפות הגרמאניות המערביות במשפחת השפות ההודו-אירופיות.

ההולנדית מדוברת כשפת אם בפי למעלה מ-23 מיליון אנשים ברחבי העולם, מרביתם תושבי הולנד (15 מיליון) ובלגיה (6 מיליון). רבע מיליון נוספים דוברים את השפה במושבה ההולנדית לשעבר סורינאם. 5 מיליון אנשים נוספים דוברים אותה כשפה שנייה, רובם תושבי בלגיה. יש המונים בין דוברי הולנדית גם כ-15–23 מיליון דוברי אפריקאנס, שפה הקרובה מאוד להולנדית והמדוברת בדרום-אפריקה. בבלגיה מכונה השפה לעיתים פלמית (הולנדית: Vlaams; אנגלית: Flemish), אך במסמכים רשמיים, מילונים וכדומה היא נקראת תמיד הולנדית. ההבדלים בין ההולנדית המדוברת בהולנד לבין זו המדוברת בבלגיה מסתכמים בעיקר בתחום המבטא, ובאופן מוגבל באוצר המילים. אף על פי שההולנדית היא השפה ה-37 בעולם בתפוצתה (מתוך 6,500 שפות לערך), זוהי השפה ה-11 בתפוצת הפרסומים בעולם, והוויקיפדיה בשפה ההולנדית היא השישית בגודלה בעולם (נכון ליולי 2019).

הולנדית היא אחת השפות הקרובות ביותר לשפות האנגליות, בפרט מבחינת אוצר המילים שלה (השפה הפריזית המדוברת בצפון הולנד קרובה לשפות האנגליות אף יותר), אך מבחינת מבנה המשפט וההגייה היא קרובה יותר דווקא לגרמנית תחתית (Plattdüütsch). השפה ההולנדית נכתבת באמצעות האלפבית הלטיני. לצורך כתיבת ההולנדית נעשה שימוש ב-26 אותיות.

כ

כ' היא האות ה-11 באלפבית העברי. האות קרויה כ"ף (כָּף) משום שצורתה מזכירה את צורת כף היד.

כ' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. היא גם אחת מאותיות השימוש (בכל"ם).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, כ' נמנית עם ארבע האותיות החכיות: גיכ"ק. מבחינה פונולוגית כ' דגושה מייצגת עיצור וילוני, סותם, אטום ([k] ‏:IPA), וכ' רפה מייצגת עיצור ענבלי, חוכך, אטום ([χ] ‏:IPA) ומזדהה עם הגיית חי"ת מודרנית.

כ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שצורתן משתנה בסוף מילה. כאשר היא בסוף המילה צורתה כזו: "ך".

בגימטריה ערכה 20. ערכה של ך הוא 500, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 500 מיוצג על ידי הצירוף ת"ק.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות כ' היא כ־2.29% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ך היא כ־0.41%.

כ' הוא הקיצור של המילה "כבוד" או "כבודו".

ספרדית

ספרדית (בספרדית: Español אספנְיול) או קסטילית (Castellano), היא שפה איברו-רומאנית מתוך קבוצת השפות הרומאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות וקרובה במיוחד לפורטוגזית וגליסית.

הספרדית היא השפה הרומאנית המדוברת ביותר. עם כ-570 מיליון איש דובריה ברחבי העולם, ספרדית היא שפת הדיבור השלישית בתפוצתה בעולם (מבחינת מספר הדוברים הכולל, כשפת אם וכשפה זרה), לאחר מנדרינית ואנגלית. ספרדית משמשת כשפת אם בפי כ-470 מיליון דוברים ובפי השאר כשפה זרה. כשפת אם היא השנייה המדוברת ביותר בעולם. ספרדית מדוברת בפי 40 מיליון איש בספרד ומלבדה היא מדוברת בלמעלה מ-20 מדינות, רובן בדרום אמריקה ובמרכזה. היא גם אחת השפות הרשמיות של האומות המאוחדות.

המסמכים המוקדמים ביותר בהם הספרדית הופיעה בכתב מתוארכים למאה ה־11 לספירה. אוצר המילים הספרדי מכיל בעיקר אוצר מילים לטיני אך גם אוצר מילים ערבי רב. הספרדית התפתחה מהלטינית הוולגארית שדוברה במושבות של האימפריה הרומית. בימי הביניים המוקדמים הושפעה מהערבית וגם מהבסקית. היא התפשטה בכל רחבי חצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה ובכל רחבי אמריקה הלטינית בתקופת האימפריה הספרדית.

עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי

עיצור שפתי־שיני חוכך קולי הוא צליל עיצורי הנפוץ בשפות מדוברות רבות. סימן ה-IPA לעיצור הוא /v/, ובמערכת X-SAMPA הוא נכתב כ-v. זהו הצליל לאותיות בי"ת רפה ו-ו"ו.

ערבית

ערבית (בערבית: اللغة العربية; תעתיק חופשי: א-לּוּעַ'ה אל-עַרַבִּייַה; תעתיק מדויק: אללע'ה אלערביה; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה בענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות. ככזאת היא קרובה מאוד לעברית ולארמית, ששייכות לענף הצפוני של השפות השמיות המערביות. הערבית הספרותית (اللغة العربية الفصحى, "אללע'ה אלערביה אלפֻצְחַא") משמשת בעיקר לכתיבה ולתקשורת בכל רחבי העולם הערבי, והיא בעלת תפקיד מפתח בחיי כל המוסלמים, שכן היא משמרת את שפת הקוראן, אשר נכתב בלהג הערבית של שבט קורייש. לצד הערבית הספרותית קיימת גם ערבית מדוברת (הנקראת בניבים המזרחיים: العامية, "אלעאמִּיַּה", ובניבים המערביים: الدارجة, "אד-דארִגַ'ה"), ולה ניבים רבים, שמשמשים שפת אם לכ-180 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואפריקה (לדוגמה, ערבית לבנונית, מצרית, מרוקאית). הערבית היא שפה רשמית (לאו דווקא יחידה) כמעט בכל מדינות המזרח התיכון (להוציא את ישראל, איראן וטורקיה) ובכל מדינות צפון אפריקה. כמו כן היא אחת מהשפות הרשמיות של ארגון האומות המאוחדות.

לשפה הערבית מעמד מיוחד בישראל, בהתאם לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

לערבית יש ממד דתי: לפי מוחמד הנביא, שפתו של האדם הראשון בגן-עדן הייתה ערבית, והיא נלקחה ממנו לאחר שחטא, אז הוא החל לדבר בסורית. רק כשהאדם חזר בתשובה, האל החזיר לו את ידיעת השפה הערבית. שפת הקוראן נחשבת לשון הקודש של דת האסלאם. לפי דת זו, אלוהים נתן את הקוראן לידי הנביא מוחמד במפורש בשפה הערבית. כל גרסה מתורגמת של הקוראן נחשבת משום כך נחותה בערכה. הערבית משמשת כשפת פולחן בדת המוסלמית, שעל פיה - כל מוסלמי נדרש לדעת את השפה.

לערבית יש גם ממד לאומי: השפה הערבית הספרותית הייתה מיסודות הפאן-ערביות ומיסודות הלאומיות הערבית אשר ראתה בדוברי הערבית במזרח התיכון אומה אחת בעלת שפה, תרבות, ומורשת היסטורית משותפת. עבד אל-ע'ני א-נאבולסי טוען כי הגדרת "ערבי" היא בעבר, בהווה ובעתיד מי שיכול לדבר ערבית באופן טבעי וללא קשיים, כשהניב אינו פוגע בהיותו ערבי.

ערפילית

עַרְפִילִית (האות פ"א רפה) היא ענן בין-כוכבי של גז ואבק המורכב מיסודות. המונח "ערפילית" (nebula - נֶבּיוּלָה) שימש במקורו שם לקבוצה של גרמי שמים, אשר כללה בין השאר גם גלקסיות, אך כיום אין שימוש זה מקובל. בערפיליות הגדולות נוצרים כוכבים חדשים.

כוכבים נוצרים בערפיליות אך הגדולים שבהם מסיימים את מהלך חייהם בתור ערפילית, ממנה יווצרו כוכבים חדשים.

פ

פ' היא האות ה-17 באלפבית העברי. האות קרויה פ"א (פֵּא) משום שהתפתחה מצורת הפה (איבר הדיבור).

פ' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח.

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, פ' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות בומ"פ. מבחינה פונולוגית פ' דגושה מייצגת עיצור דו-שפתי, סותם, אטום ([p] ‏:IPA), ופ' רפה מייצגת עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום ([f] ‏:IPA).

פ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שצורתן משתנה בסוף מילה. כאשר היא בסוף המילה צורתה היא "ף".

בגימטריה ערכה 80. ערכה של ף הוא 800, אך השימוש בו אינו מקובל, והערך 800 מיוצג על ידי הצירוף ת"ת.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות פ' היא כ־1.79% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ף' היא כ־0.19%.

פ"א הפועל הוא כינויה של האות הראשונה בשורש בן שלוש אותיות, על שם האות פ' שהיא האות הראשונה במילה "פעל". מכאן גם סיווגם של פעלים מיוחדים:

חסרי פ"י (חסרי פ"א הפועל-יו"ד): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא י', והיא חסרה בנטיות אחדות, למשל יָשַׁב – יֵשֵׁב.

חסרי פ"נ (חסרי פ"א הפועל-נו"ן): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא נ', והיא חסרה בנטיות אחדות, למשל נָפַל – יִפֹּל.

נחי פ"א (נחי פ"א הפועל-אל"ף): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא א', והיא נחה בנטיות אחדות, למשל אָכַל – יֹאכַל.

נחי פ"י (נחי פ"א הפועל-יו"ד): פעלים שהאות הראשונה שלהם היא י', והיא נחה בנטיות אחדות, למשל יָשַׁן – יִישַׁן.

פאנק (Funk)

במוזיקה, פֿאנק (Funk) הוא סגנון מוזיקלי. הפאנק התפתח ממוזיקת נשמה (Soul) וג'אז תוך שילוב רוק, ומאופיין במקצב קופצני-איטי אך לא רעשני. תחילתו של הפאנק בשנות ה-60 וה-70 ברבעים האפרו-אמריקאים שבערים הגדולות בארצות הברית.

פולנית

פולנית היא שפה סלאבית מערבית במשפחת השפות ההודו־אירופיות הקרובה יחסית לצ'כית, סלובקית וסורבית. מדוברת בפי 38 מיליון איש בפולין המהווים 98% מהאוכלוסייה, מה שהופך את אוכלוסיית פולין לאחת ההומוגניות מבחינה לשונית באירופה. נכון ל-2016 מעל ל-43 מיליון דוברי פולנית ברחבי העולם.

בפולנית, כברוב השפות הסלאביות, קיימות שבע יחסות שמות עצם. שמות העצם הפולניים מתמיינים לפי שלושה מגדרים: זכר, נקבה וסתמי. זוהי השפה הסלאבית היחידה ששימרה את תנועותיה המאונפפות. הטעם נופל בדרך כלל על ההברה הלפני-האחרונה במילה.

אוצר המילים הפולני עשיר במילים זרות שמקורן בגרמנית, ובנוסף מכיל מילים מאיטלקית שנשאלו בתקופת הרנסאנס ומילים שנשאלו מצרפתית במאות ה-17 וה-18.

בלקסיקון הפולני מילים רבות המשותפות לה ולסלובקית, צ'כית, אוקראינית ובלארוסית.

השפה החלה להופיע לראשונה בכתב במאה ה-12.

פורטוגזית

פורטוגזית (על-פי מתקני לשון: פורטוגלית) היא לשון העם בפורטוגל ובחלק ממושבות העבר שלה, ברזיל, אנגולה, מוזמביק, גינאה ביסאו, מזרח טימור, איי כף ורדה וסאו טומה ופרינסיפה. הפורטוגזית מדוברת כיום בפי כמאתיים מיליון בני אדם ברחבי העולם. רוב דוברי הפורטוגזית חיים בברזיל. קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית היא קהילה פוליטית לשיתוף פעולה בין מדינות ששפתן ותרבותן מבוססות על השפה הפורטוגזית, המכונות "מדינות לוזופוניות" על שם הפרובינקיה הרומאית לוזיטניה ששטחה חפף בקירוב את שטח פורטוגל. הקהילה, המכונה בראשי תיבות CPLP, הוקמה בשנת 1996.

השפה הקרובה ביותר לפורטוגזית היא הגליסיאנית, אשר התפתחה יחד איתה במערב חצי האי האיברי מתוך הלטינית הוולגארית שדוברה שם בימי הביניים המוקדמים, כאשר במהלך הכיבוש המוסלמי נספגו בפורטוגזית מילים רבות ממקור ערבי אף שלא הייתה השפעה עמוקה יותר מעבר לאוצר מילים. במובן הזה ניתן להגיד כי הפורטוגזית, מבחינה מורפולוגית ותחבירית, מהווה דוגמה לשפה רומאנית שהתפתחה ללא השפעה ישירה כמעט מהלטינית הוולגרית, כאשר אף כיום 90 אחוז מאוצר המילים הפורטוגזי נובע ממנה.

במאה ה-16, עם תחילת המסעות הימיים והגילויים הגדולים (ראו האימפריה הפורטוגזית), התפשטה הפורטוגזית לחלקים בדרום אמריקה, אפריקה ואסיה, ואז גם החלו להתרחש מרבית השינויים בשפה הפורטוגזית. ישנם הבדלים מסוימים בהגייה, באוצר המילים ובתחביר בין הפורטוגזית האירופאית לפורטוגזית הברזילאית, עקב הריחוק הגאוגרפי, דבר שניכר בעיקר באמרות וביטויים פופולריים.

בתקופת המסעות הימיים, הגילויים הגדולים וההתיישבות הייתה הפורטוגזית בסיס ליצירת כמה שפות קריאוליות, המדוברות בעיקר בקהילות מעורבות של פורטוגזים וילידים.

השפה הפורטוגזית נודעת בכינוי "שפתו של קמואש" ("A língua de Camões"), כהוקרה ללואיש דה קמואש, משורר פורטוגזי בן המאה ה-16, מחבר היצירה האפית "הלוסיטנים". המשורר הברזילאי אולאבו בילאק תיאר אותה בכינוי "פרח לאטיום האחרון, פראי ויפה" ("a última flor do Lácio, inculta e bela"). מיגל דה סרוונטס, המשורר הספרדי הנודע, תיאר את הפורטוגזית כ"שפה מתוקה שערבה לאוזן".

צ'כית

צ'כית (מכונה לפעמים גם בוהמית) היא שפה סלאבית מערבית, מתוך קבוצת השפות הסלאביות של משפחת השפות ההודו אירופאיות. השפה הצ'כית קרובה יחסית לסלובקית, לפולנית ולסורבית. במשך יותר מאלף שנות התפתחותה באזורים החופפים פחות או יותר את שטחה של הרפובליקה הצ'כית של ימינו, היא הושפעה רבות מהשפה הגרמנית המדוברת באזורים השכנים ממערב לה. הצ'כית מדוברת בפי כ-12 מיליון דוברים, 10 מיליון מתוכם הם אזרחי הרפובליקה הצ'כית, שהיא שפתה הרשמית, ועד ל-1991 הייתה הצ'כית שפתה הרשמית של רפובליקת צ'כוסלובקיה.

הצ'כית החלה להופיע בכתב במהלך המאה השלוש עשרה בערך, תחילה היו ניבים צ'כיים רבים אך במאות החמש עשרה והשש עשרה לספירה, עם הרפורמות הדתיות באותה התקופה, התפתחה השפה הצ'כית לצורתה התקנית, על בסיס הניב של פראג. בצ'כית ישנן שבע יחסות שמות עצם בדומה להרבה שפות סלאביות אחרות. בצ'כית ישנה הבחנה ברורה בין תנועות קצרות ותנועות ארוכות המסומנות כקו נטוי מעל האות (á) והטעם נופל לרוב על ההברה הראשונה של המילה.

בדומה לפולנית ואוקראינית (אך לא לרוסית), קיימת בצ'כית פלטליזציה (ריכוך) של עיצורים 'קשים' בסוף המילה בנטיות היחסה. כך למשל:

Praha (פראג) -> V Praze (בפראג).צ'כית היא שפה עשירה בעיצורים, נפוצים בה צרורות של כמה עיצורים בלי שתישמע ביניהם תנועה כלשהי. הצ'כית מאפשרת הברות ואפילו מילים שלמות ללא תנועה. לדוגמה prst (אצבע).

הכתיב הצ'כי קל יחסית לקריאה, לכל צליל שמבטאים, הן תנועה והן עיצור, יש סימן ייחודי משלו.

רוסית

רוסית (ברוסית: Русский להאזנה (מידע • עזרה) רוסקי), שפתה הרשמית של מדינת רוסיה ושל ברית המועצות לשעבר, היא שפה סלאבית מזרחית המשתייכת לקבוצת השפות הסלאביות במשפחת השפות ההודו-אירופיות. רוסית היא השפה הסלאבית המדוברת ביותר והשפה המדוברת ביותר באירופה, עם 277 מיליון דוברים, מתוכם 144 מיליון (נכון לשנת 2002) דוברים שבפיהם היא שפת אם, המצויים בעיקר בשטחי רוסיה, במזרח ומרכז אירופה (כולל המדינות הבלטיות), בקווקז ובמרכז אסיה, וכמו כן גם במדינות שדוברי השפה היגרו אליהן, בעת ההתפרקות של ברית המועצות ב-25 בדצמבר 1991.

הרוסית דומה בדקדוקה לאוקראינית ולבלארוסית – שתיהן התפתחו מהשפה הסלאבית המזרחית של ימי הביניים. השפה התקנית מבוססת על הלהג המדובר במוסקבה, שהפכה במאה ה-15 למרכז התרבות הרוסית. במאה השמונה עשרה חדרו לרוסית מילים לועזיות רבות עקב ההיפתחות להשפעת המערב שהוביל פטר הגדול. ברוסית נכתבת ספרות ענפה בנושאים מגוונים; כמה מן הסופרים והמשוררים הגדולים בתולדות הספרות יצרו ברוסית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.