רפאל איתן

רפאל איתן ("רָפוּל") (11 בינואר 192923 בנובמבר 2004) היה הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. כהונתו של איתן כרמטכ"ל הייתה הארוכה ביותר, 60 חודשים (5 שנים).

רפאל איתן
רפאל איתן בשנת 1983
איתן ב-1983, עם אמנון אשכול ומרדכי ירושלמי
לידה 11 בינואר 1929
טבת ה'תרפ"ט
תל עדשים, פלשתינה (א"י)
פטירה 23 בנובמבר 2004 (בגיל 75)
כסלו ה'תשס"ה
אשדוד, ישראל
כינוי רפוּל
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1948 - אפריל 1983
דרגה רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מבצע תשורה
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
לגיון ההצטיינות (מפקד) אות לגיון ההצטיינות (ארצות הברית)
תפקידים אזרחיים
חבר הכנסת, שר
Rafael Eitan
רפאל איתן בשנת 1948 בחטיבת הראל

ביוגרפיה

נולד ב-1929 בתל עדשים, בן זקונים לאליהו איתן (קמינצקי) ומרים לבית אורלוב, ממייסדי המושב.[1] אמו נולדה למשפחת איכרים באוקראינה ועלתה לארץ ישראל ב-1904. היא עבדה בסג'רה, שם הכירה את אביו, שגם הוא נולד למשפחת איכרים באוקראינה, עלה בגיל 17 לארץ ישראל והיה ממייסדי ארגון "השומר".[2][3] שני הוריו היו יהודים, בניגוד למיתוס שהשתרש ולפיו רפול היה מצאצאי הסובוטניקים שעלו בעלייה הראשונה. רפול עצמו לא מיהר להכחיש את השמועות, אך בירור היסטורי העלה שמשפחתו היא משפחה יהודית מיוחסת.[4][5]

לרפאל איתן שלושה אחים ושתי אחיות: שמואל איתן, שהיה ניצב במשטרה; מתתיהו, חבר בארגון ההגנה; יוסף, שנפטר בהיותו תינוק;[6] נחמה (מאיר) וציפורה (שחר).

רפאל איתן גדל במושב תל עדשים, שבו התגורר במהלך מרבית שנותיו. אביו אליהו הקנה לכל ילדיו חינוך נוקשה וקפדני תוך שימת דגש על משמעת, מוטיב שליווה את איתן ואחיו לכל אורך חייהם. נטען לא אחת שהמקור למשמעת הקפדנית שאותה תבע רפול בהיותו רמטכ"ל נבע מאותו חינוך שלו זכה בילדותו. כשהיה בן 7 לימד אותו אביו לירות ברובה הציד שלו.[7]

שירותו הצבאי

Dayan w Kuntila Raid comm
הרמטכ"ל, משה דיין, יחד עם לוחמי יחידה 101 של הצנחנים, נובמבר 1955.
עומדים, מימין לשמאל: אל"ם אסף שמחוני, סגן משה עפרון, סרן דני מט, רא"ל משה דיין, סא"ל אריק שרון, סגן מאיר הר-ציון.
יושבים, מימין לשמאל: סרן רפאל איתן, סגן יעקב יעקב, סרן אהרון דוידי.

ב-1946, בגיל 17, הצטרף לפלמ"ח.[8] הוא הוכשר כלוחם במחלקת הסיור של הפלמ"ח - מחלקת משמרות, על ידי חיים פוזננסקי שהשפיע עליו עמוקות.[9] ב-1947 עבר הכשרה כמפקד כיתה.[10] במלחמת העצמאות השתתף בהריסת קיסריה הערבית.[8] לאחר מכן לחם בשורות חטיבת הראל, בגדוד הרביעי. הקרב הראשון שהשתתף בו היה קרב הקסטל, עם הכוח שכבש אותו בפעם האחרונה.[11] הוא נלחם בקרב נבי סמואל ולאחר מכן הגיע לראשונה בחייו לירושלים, שם נלחם בקרב על מנזר סן סימון, בו נפצע קשה מכדור בראשו, אולם המשיך בלחימה. בתום ההפוגה הראשונה חזר למחלקה. בהפוגה השניה נשלח לקורס קצינים מחזור ג', שבסיומו נתמנה לסגן מפקד הפלוגה. לאחר מכן עבר לגדוד העשירי.[12]

ב-1949, לאחר המלחמה, חזר איתן למשקו בתל עדשים, ובמילואים שימש כסגן מפקד פלוגה בחטיבה 9.[13] ב-1950 ירד עם קבוצה של חקלאים צעירים וסייע לעולים חדשים בעבודה חקלאית במושב פטיש. בקיץ 1951 התגייס לשירות קבע כקצין המבצעים של חטיבה 9. באביב 1952 עבר קורס צניחה. באותה תקופה גם למד לטוס ובמהלך תקרית אש בצפון מערב השומרון, פגש לראשונה את אריאל שרון. איתן סיים קורס מג"דים והתמנה למפקד פלוגה במילואים בגדוד הצנחנים 890, ובאמצע 1953 השתחרר וחזר למשק. בתחילת 1955 נקרא שוב למילואים.[14] בפשיטה על משטרת כונתילה ב-28 באוקטובר 1955 הסתער איתן בראש הלוחמים, בעודו מטפס על צוק תלול, מול אש האויב, וחיסל עמדת ירי אשר הפריעה להתקדמות הלוחמים.[15] על כך הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל, שהוסב אחר כך לעיטור העוז.[16] בדצמבר 1955 נפצע בפעולת כנרת ופונה על גבי סירת דיג. בניתוח הוצאו שלושה כדורים מגופו, אחד מהם בחזה. בינואר 1956 שוחרר מבית החולים ולאחר מכן הועלה לדרגת רב-סרן ונתמנה לסגן מפקד גדוד 890.[17] בתקופת שירותו כמ"פ בצנחנים, הונהג שקצינים בכירים עוברים קורס צניחה, ואילו קצינים נבחרים יעברו קורס טיס מקוצר על מטוסים קלים. איתן עבר את הקורס וסיים אותו לאחר הפסקה ארוכה בשל פציעתו בפעולת כנרת.[18] בתום הקורס ב-1956,[11] הוא זכה לענוד כנפי "ק" - "טייס קישור וסיור" (בתום שנות ה-70, הומרו כנפיים אלו בכנפי טיס רגילות). ביולי 1956 יצא עם משלחת של צנחנים לתחרויות צניחה חופשית בברית המועצות. לאחר שובו נתמנה למפקד גדוד 890.[19] במבצע קדש צנח ב-29 באוקטובר 1956 בראש גדוד הצנחנים 890 ממזרח למעבר המיתלה בחצי האי סיני,[20] הצניחה הקרבית הראשונה בתולדות צה"ל ("מבצע מכבש").

ב-1958 יצא לקורס פו"ם במשך שנה ולאחר מכן נתמנה לסגן מפקד חטיבת הצנחנים.[21] ביוני 1960, בהיותו סגן אלוף, יצא לארצות הברית לשנת לימודים בבית הספר לפיקוד ומטה של המארינס. לאחר שובו נתמנה לראש ענף מבצעים במטה הכללי, תפקיד שמילא במשך שנתיים, במהלכן גם למד באוניברסיטת תל אביב היסטוריה כללית, היסטוריה צבאית וגאוגרפיה של המזרח התיכון.[22] בפברואר 1963 יצא בראש משלחת ישראלית לאליפות העולם בדאייה בארגנטינה. לקראת סוף תקופתו כראש ענף המבצעים, יצא עם משלחת של צה"ל לאתיופיה. במהלך שהותו שם, נפטר בנו הבכור, יוחנן. בתום כהונתו כראש ענף מבצעים, למד במשך שנה במחזור הראשון של המכללה לביטחון לאומי.[23] במאי 1964 נתמנה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה.[24]

בחודש אוקטובר 1966, בחג הסוכות, קבע איתן שיא ישראלי בדאייה, כאשר דאה ממנחת מגידו[דרושה הבהרה] בעמק יזרעאל לנמל התעופה אילת.[25][26] בנובמבר אותה שנה פיקד על הצנחנים בפעולת סמוע.[27]

במלחמת ששת הימים (יוני 1967), בהיותו אלוף-משנה, פיקד על חטיבת הצנחנים שלחמה תחת אוגדה 84 בפיקוד ישראל טל בקרבות בפתחת רפיח וברצועת עזה. במהלך הקרבות נתבשר שבן-אחיו, מפקד פלוגה בגדוד 890, נהרג.[28] ביום הרביעי של המלחמה, בהיותו בזחל"ם הפיקוד, נפצע קשה מכדור בראשו[29] במבואות רומני שבצפון מערב סיני.[דרוש מקור] הוא פונה לבית החולים בבאר שבע, שם הוצאו מראשו הכדור וכן רסיסים שנתקעו בו במלחמת השחרור. באמצע יולי העביר את הפיקוד על החטיבה לדני מט ונתמנה לתפקיד מרכֵּז לקחי המלחמה במטה הכללי.[29] ב-3 בנובמבר 1967[30] התמנה למפקד חטיבת הבקעה (תחת חטיבה 80) וניהל את הלחימה בגזרה זו, שכללה מרדפים אחר מחבלים מארגוני הטרור הפלסטינים, שחדרו מעברו המזרחי של הירדן. במרץ 1968 פיקד על כוח של החטיבה בפעולת כראמה בשטח ירדן. הוא שימש מפקד הכוחות בבקעה עד יולי 1968.[31]

ב-24 ביוני 1968 מונה איתן לקצין צנחנים ראשי במקום אל"ם אהרון דוידי.[11] בתפקידו זה היה בדצמבר אותה שנה מפקד מבצע תשורה, שכלל פשיטה על שדה התעופה הבינלאומי ביירות והשמדת מטוסי נוסעים של חברות תעופה לבנוניות שהיו בו.[32] ב-7 בינואר 1969 הוקמה מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי (קחצ"ר) ורפאל איתן הועלה לדרגת תת-אלוף והוצב בראשה. ביולי אותה שנה השתתף במבצע הפשיטה על האי גרין.[33] בהמשך אותה שנה נשלח לבקר אצל הלוחמים הכורדים בעיראק, במטרה לבדוק אם תנאי הקרב בזירת המלחמה שלהם מתאימים לשינוי אופייה: הרחבת ממדי המלחמה ממלחמת גרילה בלבד להתקפות גלויות נגד הצבא העיראקי. במהלך הביקור נפגש עם מנהיג המאבק הכורדי, מוסטפא ברזאני, אולם מסקנתו של איתן הייתה שלילית.[34] לאחר כארבע שנים בתפקיד קצין צנחנים ראשי, מונה ב-1972[35] למפקד עוצבת געש[36] - אוגדה סדירה של פיקוד הצפון.

ב-6 באוקטובר 1973, יום פרוץ מלחמת יום הכיפורים, התגייסה אוגדתו והחלה להזרים כוחות לרמת הגולן בניסיון לבלום את צבא סוריה.[37] החל משעה 02:00 של 7 באוקטובר מונה למפקד חזית רמת הגולן. משהתגייסה גם אוגדת המילואים 210 בפיקוד האלוף דן לנר, התמקד בבלימת הצבא הסורי בצפון רמת הגולן.[38] אחרי המלחמה פיקד על כוחות צה"ל במלחמת ההתשה במובלעת הסורית.[39] ב-29 באוקטובר 1973 העניק לו הרמטכ"ל דוד אלעזר דרגת אלוף,[40] וב-14 באפריל 1974 מונה על ידי הרמטכ"ל מוטה גור לאלוף פיקוד הצפון. בתקופת כהונתו החל הקשר והסיוע הצבאי לנוצרים בלבנון. בסוף 1976 נפגש בסודיות, על סטי"ל של חיל הים במפרץ ג'וניה, עם מנהיג הפלאנגות, בשיר ג'ומאייל.[41] בתפקידו כאלוף הפיקוד, היה איתן בין מקימי הגדר הטובה. באוגוסט 1977 מונה לראש אג"ם. בזמן כהונתו בתפקיד, יצא צה"ל במרץ 1978 למבצע ליטני.[42]

רמטכ"ל צה"ל

ב-16 באפריל 1978, מונה רפול לרמטכ"ל בהמלצת שר הביטחון עזר ויצמן, והחליף בתפקיד זה את מוטה גור.[42] כבר בתחילת שירותו כרמטכ"ל התבלט איתן בשורת צעדים בעלי משמעות סמלית, שנועדו, כפי הנראה, להכניס רוח של משמעת ויעילות לצבא, שעדיין היה תחת הרושם הכבד של מלחמת יום הכיפורים. צעדים אלו כללו את ההוראה לחזור לחבוש את הכומתה על הראש, את ההוראה לאסוף תרמילים משומשים לאחר מטווחי ירי,[43] את השוואת צבע מדי הבנות לזה של מדי הבנים, וקיצוץ משמעותי בלהקות הצבאיות, עד כדי ביטולן כמעט. כחלק מתפיסתו את תפקידי הצבא כחורגים מביטחון בלבד, דאג איתן לפיתוח פרויקט חיילי מקא"ם (שנודעו בכינוי "נערי רפול"), במסגרתו גויסו נערים משולי החברה במטרה לשלבם בחברה הישראלית.[44][45] במקביל, קיבל רפול את הצעת פרופסור פליקס דותן ופרופסור שאול יציב מן האוניברסיטה העברית להקים את תוכנית תלפיות, שמטרתה לשלב את בוגריה ביחידות מחקר ופיתוח בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות. ב-1979 היה איתן הרמטכ"ל הראשון שביקר בארצות הברית ביקור רשמי.[46] בעת ביקורו בפנטגון, העניק לו מזכיר ההגנה של ארצות הברית את אות לגיון ההצטיינות.[47]

בשירותו כרמטכ"ל, הוציא לפועל ביוני 1981 (כחודש ימים לאחר ששכל את בנו הטייס יורם בתאונת אימונים) את תקיפת הכור בעיראק,[48] ופיקד על פעולות הצבא ופריסתו מחדש במסגרת החזרת חצי האי סיני למצרים, ובין היתר, על פינוי והריסת העיר ימית בסוף אפריל 1982.[49]

כמפקד העליון של הצבא, המוסמך להעניק חנינות לחיילים, קיצר איתן, בצעד שנוי במחלוקת, את עונשם של חיילים שרצחו ערבים: סגן דניאל פינטו, קצין צנחנים וחתנו של דני מט, שהורשע ברצח ארבעה לבנונים בעת מבצע ליטני,[50][51] אבי מכמל, מ"פ בחטיבת גולני שהורשע ברצח שבוי במבצע ליטני, אריה שדה, מג"ד בחיל ההנדסה שהורה לחסל שבוי,[52] וישראל לדרמן, שהורשע ברצח פלסטיני בירושלים בהיותו חייל מילואים, כמעשה נקם.[53]

ב-19 באפריל 1983 סיים רפול את כהונתו בתפקיד ראש המטה הכללי, שנמשכה 5 שנים ו-3 ימים,[54] יותר מכל רמטכ"ל אחר. לקראת פרישתו מצה"ל, המליץ לשר הביטחון משה ארנס למנות כרמטכ"ל את האלוף אביגדור בן-גל, אולם ארנס לא קיבל את המלצתו ולתפקיד מונה האלוף משה לוי.[55] לאחר סיום כהונתו כרמטכ"ל, התנדב איתן לשירות מילואים כטייס, קיבל דרגת ייצוג של רב-סרן והשתתף במשימות קישור ומודיעין.[56]

ארבע שנים לאחר פרישתו מתפקיד הרמטכ"ל, איים לחשוף תוכנן של שיחות טלפון של אלופי המטכ"ל בתקופתו. לדבריו קיבל אישור מהדרג מדיני לביצוע האזנות סתר, וזאת בשל מכת הדלפות.[57]

מלחמת לבנון

ארגון אש"ף הקים בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 אזורי שליטה במדינת לבנון שכללו בסיסי צבא ומצבורי נשק. ריכוז המחבלים של ארגון אש"ף התקרב לעשרת אלפים לוחמים. כוחו המדיני בלבנון גדל ובחסות סוריה וחלק ממדינות ערב חומש הארגון והיווה סכנה לגבולה הצפוני של מדינת ישראל וליציבות המשטר בלבנון. איתן, כרמטכ"ל, הגדיר את מיטוט הארגון והסבת פגיעה קשה לו ולאנשיו, והשבת הביטחון לגבול הצפון כמשימת צה"ל בעת פעולה צבאית נרחבת בלבנון.[58] ב-3 ביוני 1982 התנקש ארגונו של אבו נידאל בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. בתגובה הפציץ חיל האוויר מטרות של אש"ף בלבנון, ואלו הגיבו בירי על יישובי הצפון במטחי קטיושות עזים שנפלו גם במרכז העיר קריית שמונה. ב-4 ביוני הורתה הממשלה על פתיחת "מבצע שלום הגליל", הוא מלחמת לבנון הראשונה, שהחלה ב-6 ביוני. מטרות המלחמה, שתוכניותיה נוסחו זה מכבר תחת שמות הקוד "אורנים גדול" ו"אורנים קטן", היו סילוקה של הישות הפלסטינית המזוינת מגבול הצפון, וכן כינונו של משטר שלטוני בלבנון, בהנהגת באשיר ג'ומייל, אוהד לישראל.

צה"ל מימש את מטרותיו הראשונות בסילוק אש"ף מלבנון ואף סילוק הסורים מלבנון. אחרי סילוק אש"ף מלבנון נשאר צה"ל בלבנון ופופולריות המלחמה החלה לרדת בציבור עקב הצטברות כמות נפגעים והרוגים במלחמה שהתמשכה. במהלך המלחמה הדיח רפול את אל"ם אלי גבע מתפקיד מפקד חטיבה בשל סירוב פקודה. מבחינה צבאית היה לצבא הישג מרשים בלבנון, סילוק אש"ף מלבנון, סילוק הסורים מלבנון, מבצע ערצב 19, הפלת 80 מטוסים סורים ללא אף מטוס קרב ישראלי שיורט על ידם. אך לאחר מכן אירעה שורת כשלים, אשר אחד החמורים בהם הוא הקרב בסולטאן יעקוב. התמשכות המלחמה בלבנון יצרה מחאה שהגיעה לשיאה בהפגנת השמאל כנגד אירועי סברה ושתילה.

פרשת סברה ושתילה

במהלך שהות צה"ל בבירת לבנון ביירות, בספטמבר 1982, ערך הארגון הלבנוני "הפלנגות הנוצריות" טבח במחנות הפליטים הפלסטיניים סברה ושתילה שבעיר. הטבח אירע לאחר רצח בשיר ג'ומאייל, מנהיג הפלנגות, שנבחר בתמיכת ישראל לנשיא לבנון. בעקבות הרצח של ג'ומייל השתלט צה"ל על מערב ביירות, המאוכלסת במוסלמים (עד אז שלט רק בצד המזרחי, הנוצרי). טיהור מחנות הפליטים מלוחמים פלסטינים הוטל על ידי ישראל על כוחות הפלנגות. הפלנגות נכנסו למחנות הפליטים סברה ושתילה בערבו של 16 בספטמבר, ותוך זמן קצר החלו בהרג חסר הבחנה. הם יצאו מהמחנות בבוקר 18 בספטמבר על פי דרישת צה"ל, ורק במהלך היום החלו להתברר ממדי הטבח. אין ידיעה מדויקת על מספר הנספים בטבח, וההערכה היא שמדובר בכ-700 עד 800 איש.

בעקבות לחץ דעת הקהל בארץ ובעולם מונתה ועדת חקירה ממלכתית, ועדת כַּהָן, לחקור את הטבח. הוועדה קבעה כי אכן לא הייתה מעורבות ישירה של צה"ל בטבח. אולם הוסיפה כי שר הביטחון אריאל שרון אחראי בכך שהתעלם מהסכנה שהפלנגות יערכו במחנות הפליטים פעולות נקם על רצח מנהיגם. בקשר לרפאל איתן קבעה הוועדה, שהייתה לו אחריות למניעת הטבח, ושהוועדה לא תמליץ על הדחתו מתפקיד הרמטכ"ל מהסיבה שהוא ממילא עומד לסיים את תפקידו.[59]

הכניסה לפוליטיקה

רפאל איתן
Rafael Eitan 2002
רפאל איתן, 2002
מדינה ישראל  ישראל
סיעה תחיה, צומת, הליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת, סיעת יחיד
שר החקלאות ה־17 (כהונה ראשונה)
11 ביוני 199031 בדצמבר 1991
(שנה ו-29 שבועות)
יו"ר הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול ה־2
28 ביולי 199217 ביוני 1996
(3 שנים ו-46 שבועות)
שר החקלאות ופיתוח הכפר ה־17 (כהונה שנייה)
18 ביוני 19966 ביולי 1999
(3 שנים)
סגן ראש ממשלת ישראל
18 ביוני 19966 ביולי 1999
(3 שנים)
השר לאיכות הסביבה ה־6
18 ביוני 19966 ביולי 1999
(3 שנים)
חבר הכנסת
13 באוגוסט 19847 ביוני 1999
(14 שנים)
כנסות 11 - 14
פרסים והוקרה

איתן שובץ במקום ה-25 הסמלי ברשימת "שלומציון" בבחירות לכנסת ה-9, אך פרש מהמשך דרכו הפוליטית, שרק החלה, על מנת להמשיך לתפקד כאלוף פיקוד צפון, ובעתיד - גם כרמטכ"ל. לאחר פרישתו מתפקידו באפריל 1983, והחלפתו על ידי רב-אלוף משה לוי, נכנס איתן לפוליטיקה בשנית. זה מכבר הייתה לו תדמית של "הישראלי השורשי". בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות, ודאייה בדאון (הוא היה אף בעל רישיון טיס), ובמיוחד בשל האופן הישיר והמשובש לעיתים בו התבטא, נמשכו חוגים רחבים בציבוריות הישראלית אל דמותו. כן בלט בדאגתו לעניינים אקולוגיים - ידועה קריאתו "להתקלח בזוגות" לשם חיסכון במים. האמין גם, כי על האזרח לקחת כמה שיותר יוזמה בנושאים שונים (למשל, להיות "פועל הניקיון" של סביבתו) וכי יש לצמצם ולפשט את הבירוקרטיה בישראל. בתחום הכלכלי, דגל בכלכלת שוק.

טיפוסית היא התבטאותו ב-12 באפריל 1983 בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לפיה יש להגיב לזריקת אבנים בכבישי יהודה ושומרון בתגובה ציונית הולמת של הקמת יישובים עד שהערבים יוכלו רק "להתרוצץ כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק".[60]

בתחילה היה פעיל במסגרת חוג עין ורד, "חוג נאמני ארץ ישראל השלמה של ההתיישבות העובדת"[61] ולאחר מכן במסגרת מפלגה עצמאית בשם צומת. רפול ייצג קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר מחד, וליברליות בנושאים הנוגעים לדת ולמדינה מאידך. הוא נבחר לכנסת ה-11 במסגרת רשימת התחיה-צומת, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות בין השנים 19901991.

לקראת הבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 הנהיגה מפלגת צומת תעמולת בחירות שמוקדה בדמותו של רפאל איתן. על פי סקרים שעשתה המפלגה בחודשים שלפני הבחירות, נמצא שעיקר התמיכה במפלגה נובעת מהערכה אישית לאיתן. תומכים מהמעמד הנמוך הדגישו במיוחד את עברו כרמטכ"ל, את התוכניות החינוכיות שקידם בצבא ואת תמיכתו ברפורמה בחינוך. תומכים ממעמד הביניים הדגישו יותר את יושרתו, התנגדותו לכפייה דתית, תמיכתו בגיוס בחורי ישיבות ואת תמיכתו בשינוי שיטת המשטר. בנוסף נמצאה בסקרים קבוצה גדולה של מצביעים ששקלה להצביע עבור צומת בגלל עמדותיו הביטחוניות, שכללו התנגדות לנסיגות ברמת הגולן וביהודה ושומרון ותגובה נוקשה נגד הטרור.[62]

בבחירות עצמן הצליחה תנועת צומת להשיג הישג יוצא דופן של שמונה חברי כנסת, אשר פרט לרפאל איתן לא היו מוכרים במיוחד לציבור. רפאל איתן השאיר את תנועתו באופוזיציה, ולא הצטרף לממשלתו של יצחק רבין. בצומת החלו סכסוכים פנימיים ואיתן לא הצליח לשלוט בסיעתו החדשה. בינואר 1994 פרשו מהסיעה שלושה מחבריה, גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ, והקימו את סיעת יעוד. סיעה זו הצטרפה בינואר 1995 לקואליציה ולממשלת יצחק רבין, ובזכות תמיכתה אושר בכנסת הסכם אוסלו ב'.

בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, שהיו לראשונה בחירות אישיות לראשות הממשלה, הייתה תמיכתו של רפול חשובה, שכן הבחירות הוכרעו לבסוף בהפרש של כאחוז מכלל הבוחרים. רפול החליט לרוץ עם מפלגת הליכוד, שרצה בבחירות אלו כתנועה מאוחדת עם מפלגתו "צומת" ועם מפלגת גשר שבראשות דוד לוי. לאחר ניצחון בנימין נתניהו בבחירות, הובטח לו תפקיד השר לביטחון פנים, אך עקב חקירה פלילית שהתקיימה נגדו על שימוש פוליטי בפרטים אישיים שהוצאו ממאגרים צבאיים (לאחריה הוא הועמד לדין וזוכה מחוסר אשמה), הוא היה מנוע מלכהן בתפקיד זה. רפול קיבל את התפקיד של שר החקלאות ואיכות הסביבה, וכן מונה לסגן ראש הממשלה. הייתה זו תקופת כהונתו האחרונה בכנסת ובממשלה. השפעתו בתקופה זו הייתה שולית, והתמיכה הציבורית שלה זכה התמעטה והלכה.

לקראת הבחירות בשנת 1999 כשלו המגעים של צומת בראשות איתן לרוץ שוב ברשימה משותפת עם הליכוד, והמפלגה התמודדה בבחירות באופן עצמאי, קיבלה רק 4,128 קולות, ולא עברה את אחוז החסימה.

הפרישה מהפוליטיקה ומותו

Statue of Rafael Eitan in Ramat Gan
פסל של איתן בבית הספר ע"ש רפאל איתן ברמת גן

בבחירות לכנסת השש עשרה שהתקיימו בשנת 2003 התמודדה צומת בראשות משה גרין, שקיבלה את ברכתו של איתן, אך הוא לא היה ברשימת לכנסת, ולמעשה פרש מעסקי הציבור. צומת שוב לא עברה את אחוז החסימה, וזכתה רק ב-2,023 קולות.

ב-23 בנובמבר 2004 הגיע, כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו, עם מכוניתו לנמל אשדוד, מתוקף תפקידו בהנהלת החברה הקבלנית שזכתה במכרז להקמת "נמל היובל" כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים.

הנצחתו

אחר מותו נקראו מספר פרויקטים מרכזיים בישראל על שמו. הנמל בו מצא את מותו נחנך באוגוסט 2005 ונקרא על שמו "נמל איתן". קטע כביש בכביש 60, מצומת תל עדשים ועד למבואות נוף הגליל, העובר בדרכו מעל גשר ודרך מנהרה שנחצבה בהר הקפיצה, נקרא אף הוא על שמו. הכביש נחנך בנובמבר 2008, אך כאשר הסתבר לראש עיריית נצרת, ראמז ג'ראיסי, כי הכביש נקרא על שם איתן, נטש ג'ראיסי את הטקס.

Hakfizatunnel
קטע כביש 60 הנקרא על שמו של רפאל איתן

בשנת 2004, במסגרת הארגון החברתי מעשה הוקם גרעין התנדבות הקרוי על שמו של רפול - גרעין איתן. גרעין איתן הוא גרעין המיועד לצעירים מהמגזר היהודי בגילאי 18–22 תושבי פריפרייה גאוגרפית וחברתית. ייעוד הגרעין הוא מתן הזדמנות לצאת לשנת התנדבות ומסלול נח"ל לצעירים אשר עד כה לא ניתנה להם האפשרות.

ב-2010 נקראו על שמו בסיס האימונים של חטיבת הצנחנים, וכן בית ספר תיכון מקיף ברמת גן.[63]

עמותת "רפול" להנצחתו יזמה מספר רב של פעילויות - מפעל של מלגות שניתנות על שמו ופרס שנתי, הקמת אתר מבקרים בתל עדשים, הקמת מכון מחקר בנושא התיישבות וביטחון במכללת עמק יזרעאל ופעילויות נוספות ברוח זו.

ב-2018 נקראה על-שמו של איתן תחנת הרכבת עפולה, שנמצאת במרחק קילומטרים אחדים ממושבו תל עדשים.[64]

משפחתו

Raful ofra
רפאל איתן רפול ורעייתו עפרה מאירסון

בינואר 1952 נשא רפול לאישה את מרים (אותה הכיר בתל עדשים כשהיה בן 8),[65] אם חמשת ילדיו, בהם בנו הבכור, יוחנן, שנפטר בהיותו בן עשר וחצי מהתקף אסתמה,[66] ויורם, טייס חיל האוויר שנהרג במאי 1981 כאשר מטוסו התרסק בתאונה שבועיים לאחר נישואיו לאופיר, בתו של אלוף-משנה זוריק לב.[67] אחת משלוש בנותיו של רפול, נורית איתן גוטמן, משמשת באמצע העשור השני של המאה ה-21 כמנהלת השירות הסוציאלי בשירותי בריאות כללית.

שנים אחדות לפני מותו התגרש מאשתו מרים ונשא לאישה את עפרה מאירסון, מנהלת פנימיית אהבה ופעילת שמאל. בראיון לעיתון בשנות האינתיפאדה הראשונה סירבה מאירסון להתייחס לשאלות על יחסו של בעלה לקריאותיה בעד סרבנות. לאחר מותו התפרסם ראיון עם מאירסון בו טענה, כי למרות תדמיתו הקשוחה בציבור, סבל רפול מטראומה שנבעה מתקופת שירותו הצבאי.[68]

פרסומים

ספרים

מכתבים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אחיה הם חנה אורלוף וצבי נשרי. בן אחיה, מאיר דב, הוא זאב אורלוב, מחללי מאורעות תרפ"א בפתח תקווה, שעל שמו רחוב במרכז פתח תקווה.
  2. ^ סיפור של חייל, עמ' 29–31.
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "אליהו איתן", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3272
  4. ^ נחום ברנע, חמישה בעקבות אחד, מוסף לשבת של ידיעות אחרונות, 10 ביוני 2011, עמוד 3
  5. ^ ב-1985 כתב רפול באוטוביוגרפיה שלו (עמ' 31): "על הכול היה אבא מדבר אתי. על משפחתו ומוצאו – אף מלה אחת. כאילו גונז בלבו סוד. מוצאו באוקראינה. זהו. בלי תולדות. עד היום לא נתפענחו לי המסתורין. כאשר שאלתי אותו – סירב בתוקף. המשפחה – לא".
  6. ^ סיפור של חייל, עמ' 29: נהרג לאחר שנפל מעגלה.
  7. ^ סיפור של חייל, עמ' 32.
  8. ^ 8.0 8.1 סיפור של חייל, עמ' 33–34.
  9. ^ סיפור של חייל, עמ' 11, 14, 321.
  10. ^ סיפור של חייל, עמ' 19.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 יצהר פורת, "רפול" מן הצנחנים, למרחב, ‏ 28 ביוני 1968.
  12. ^ סיפור של חייל, עמ' 36–43.
  13. ^ סיפור של חייל, עמ' 45.
  14. ^ סיפור של חייל, עמ' 51–52.
  15. ^ סיפור של חייל, עמ' 55–56.
  16. ^ עיטור העוז שהוענק לרפאל איתן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  17. ^ סיפור של חייל, עמ' 57–59.
  18. ^ סיפור של חייל, עמ' 46–47.
  19. ^ סיפור של חייל, עמ' 59, 63.
  20. ^ סיפור של חייל, עמ' 64–65.
  21. ^ סיפור של חייל, עמ' 72.
  22. ^ סיפור של חייל, עמ' 73–75, 77.
  23. ^ סיפור של חייל, עמ' 78, 80–81.
  24. ^ סיפור של חייל, עמ' 84.
  25. ^ יאיר שטרן, הדאון היה ישראלי..., מעריב, 5 באוקטובר 1966
  26. ^ ראו גם: סיפור של חייל, עמ' 47–50.
  27. ^ סיפור של חייל, עמ' 86.
  28. ^ סיפור של חייל, עמ' 89, 91, 93–96.
  29. ^ 29.0 29.1 סיפור של חייל, עמ' 97–99.
  30. ^ סיפור של חייל, עמ' 103.
  31. ^ סיפור של חייל, עמ' 108–109.
  32. ^ סיפור של חייל, עמ' 114–116.
  33. ^ סיפור של חייל, עמ' 111.
  34. ^ סיפור של חייל, עמ' 117–122.
  35. ^ סיפור של חייל, עמ' 123–124.
  36. ^ גל פרל פינקל, ‏המפקד שבחר לתקוף, בעיתון מקור ראשון, 8 במאי 2019.
  37. ^ סיפור של חייל, עמ' 128.
  38. ^ סיפור של חייל, עמ' 131.
  39. ^ סיפור של חייל, עמ' 141.
  40. ^ סיפור של חייל, עמ' 143.
  41. ^ סיפור של חייל, עמ' 151–155.
  42. ^ 42.0 42.1 סיפור של חייל, עמ' 160, 162.
  43. ^ סיפור של חייל, עמ' 165, 167.
  44. ^ סיפור של חייל, עמ' 168–171.
  45. ^ טלי יצחקי, יורים ולומדים: "פרויקט 'נערי רפול' עדיין חיוני", באתר ynet, 24 בנובמבר 2004
  46. ^ סיפור של חייל, עמ' 175.
  47. ^ הרמטכ"ל קיבל עיטור כבוד אמריקאי, דבר, 7 בנובמבר 1979
  48. ^ סיפור של חייל, עמ' 185–189.
  49. ^ סיפור של חייל, עמ' 201–202.
  50. ^ תום שגב, היה מקרה, נגמר, מתוך "הארץ", 21 בנובמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש
  51. ^ נחום ברנע, "מסעותי עם פנקס", ידיעות ספרים, 2008, עמ' 142-143
  52. ^ אביחי בקר, מקולל, מתוך "הארץ", 3 בדצמבר 1999, כפי שהועלה באתר "פרש"
  53. ^ סיפור של חייל, עמ' 163–165.
  54. ^ סיפור של חייל, עמ' 329.
  55. ^ סיפור של חייל, עמ' 310.
  56. ^ דני אשר, אנציקלופדיית יפעת לתולדות התעופה והחלל בישראל, עמ' 623
  57. ^ מנחם רהט, ח"כ ארצי לרפול: אם תפתח את הפה תתן את הדין, מעריב, 17 באפריל 1987
  58. ^ אמיר אורןמי שינה את ההוראה מחקר בצה"ל: שרון תרם לכישלונות מלחמת לבנון, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
  59. ^ זאב שיף, לוחם נועז, איכר בנשמתו, מתוך "הארץ", 24 בנובמבר 2004, כפי שהועלה באתר פרש
  60. ^ העכבר ששתק, באתר פרש, 28 בנובמבר 2004
  61. ^ תשובה נוסח רפול לשלום עכשיו, דבר, 8 באוגוסט 1983
  62. ^ Daniel Judah Elazar, Shmuel Sandler, Israel at the polls, 1992, Rowman & Littlefield, 1995, pages 87-88
  63. ^ ברמת-גן נחנך בית ספר המקיף ע"ש רפאל איתן ז"ל, באתר Local
  64. ^ יניב אעידן, "רפולה": התחנה הבאה - תחנת רפול – עפולה, באתר עמקניוז, 20 בפברואר 2018
  65. ^ סיפור של חייל, עמ' 52.
  66. ^ סיפור של חייל, עמ' 80.
  67. ^ הענף לאיתור נעדרים, תא"ל ארלוזור ("זוריק") לב ז"ל, באתר צה"ל (הקישור אינו פעיל, 17.8.19)
  68. ^ רוני הדררפול של הלילות, באתר הארץ, 3 בינואר 2006
11 בינואר

11 בינואר הוא היום ה-11 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 354 ימים (355 בשנה מעוברת).

1978 בישראל

1978 בישראל (ה'תשל"ח - ה'תשל"ט) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 30 שנה מיום היווסדה. האירוע הבולט בשנה זו היו הסכמי קמפ דייוויד שסללו את הדרך להסכם שלום בין ישראל למצרים.

גדוד הפורצים

גדוד הפורצים הוא כינויו של הגדוד הרביעי של חטיבת הראל של הפלמ"ח על פעולותיהם הנועזות במלחמת העצמאות, בפריצת הדרך לירושלים, סיוע לתושבים הנצורים, ועזרה ללוחמים על הגנת העיר. מפקדיו במלחמת העצמאות היו יוסף טבנקין ודוד אלעזר.

הגדוד הוקם בשנת 1944 והורכב משלוש היחידות המובחרות של הפלמ"ח. הוא השתתף במספר רב של קרבות, אשר שינו באופן משמעותי את פני המלחמה. בין היתר לחם במבצע נחשון, מבצע "מכבי א'" ו"מכבי ב'", מבצע ההר, ובמבצע חורב.

היה זה הגדוד העיקרי מטעם ההגנה שפרץ את הדרך לירושלים, בפעולה שהוגדרה כנקודת מפנה במלחמת העצמאות.

לאחר קום המדינה

רבים מלוחמי הגדוד ומפקדיו התקדמו בסולם הדרגות ומילאו תפקידים חשובים בצה"ל. ביניהם, דוד אלעזר, הרמטכ"ל התשיעי של צה"ל, רפאל איתן הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, אלוף עוזי נרקיס ותת-אלוף אורי בן ארי.

הגדוד הונצח על ידי ועדת השמות של מועצת עיריית ירושלים בקריאת שם רחוב 'הפורצים' על שמו, בדרך המובילה אל אזור לחימתם במערב העיר, כן נקרא על שם הגדוד, רחוב 'פורצי הדרך' באשדוד. בשער ציון, דרכו פרצו לוחמי הגדוד אל העיר העתיקה, נקבע לוח זיכרון לזכר הפורצים.

הגדוד פועל גם כיום במסגרת מבצעית. מפקד הגדוד הוא ערן שכטמן.

דב גולדשטיין

דב גולדשטיין (1931 - 17 באוגוסט 2007) היה עיתונאי וביוגרף. עבד ב"מעריב" מ-1954. נודע ככותב האוטוביוגרפיות של עזר ויצמן, יצחק רבין, רפאל איתן, טדי קולק ושמואל תמיר.

ועדת כהן

ועדת כַּהַן (ובשמה הרשמי: "ועדת-החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות") היא ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ב-1 בנובמבר 1982 כדי "לחקור את כל העובדות והגורמים הקשורים למעשי הזוועה, אשר בוצעו על ידי הכוחות הלבנוניים, באוכלוסייה האזרחית במחנות הפליטים בסברה ושתילה". בראש הוועדה ישב נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, וכיהנו בה היועץ המשפטי לשעבר, שופט בית-המשפט העליון אהרן ברק והאלוף במילואים יונה אפרת.

ב-28 בספטמבר הסכים ראש הממשלה מנחם בגין להקים ועדת חקירה. לרשות חברי הוועדה עמדו שלושה אוספי עדויות: דורית בייניש, עדנה ארבל וניצב-משנה אלכס איש-שלום. השופטים ניסו לראות בעיניהם את מחנות הפליטים. הם נסעו לביירות עם אלוף פיקוד צפון אמיר דרורי, אולם מחסום של צבא לבנון מנע מהם להתקרב. נעשה מאמץ לגבות עדויות מלא-ישראלים, אולם הצלב האדום סירב לשגר לשם כך את אנשיו, ורק העביר מסמכים. גם כתב הניו יורק טיימס, תום פרידמן, לא הסכים למסור עדות. ייתכן ומערכת העיתון חששה מתקדים שיאלץ את כתביה למסור עדויות באירועים דומים בארצות אחרות. נגבו עדויות מכ-200 עדים, בהם גם פאדי פריים, מפקד הפלנגות.הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב-7 בפברואר 1983, וקבעה שלא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח סברה ושתילה, אך מספר קציני צה"ל ידעו במהלך הטבח על קיומו ולא פעלו בנחרצות מספקת להפסקתו.

לא הכל הסכימו עם מסקנות הוועדה. רפאל איתן כתב שמסקנות הוועדה נראו לו מנותקות מן המציאות ושייתכן שהן הושפעו מהאיבה הגלויה ששררה בין יונה אפרת, שבמלחמת שלום הגליל גויס למילואים והיה עוזרו של איתן, לבין אריאל שרון.

במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו", שבאה לתבוע את פיטורי שר הביטחון שרון כפי שהמליצה הוועדה, יונה אברושמי זרק רימון רסס על המפגינים ורצח אחד מהם - אמיל גרינצוויג.

חטיבת הצנחנים

חטיבה 35 היא חטיבת צנחנים סדירה בצה"ל, הכפופה לעוצבת האש. בראש החטיבה עומד קצין בדרגת אלוף-משנה. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אל"ם יובל גז.

חטיבת הצנחנים היא חטיבה בצה"ל ומוגדרת כחטיבה מוצנחת, מוטסת ורכובה. החטיבה מתניידת על גבי האמרים וכלי רכב מיוחדים אחרים. יכולות אלו משפיעות על המקום והאופן בו יופעלו כוחות החטיבה בפעילות מבצעית ובמלחמה.

מהחטיבה צמחו תשעה רמטכ"לים, והם: מרדכי גור, רפאל איתן, משה לוי, דן שומרון, אמנון ליפקין-שחק, שאול מופז, משה יעלון, בני גנץ ואביב כוכבי. שישה מתוכם אף כיהנו כמפקדי החטיבה. רמטכ"ל נוסף שאף שלא נמנה עם יוצאי החטיבה, אך חבש את הכומתה האדומה, היה אהוד ברק, יוצא סיירת מטכ"ל.

בחטיבה 4 גדודים: גדוד 890 - אפעה, גדוד 101 - פתן, גדוד 202 - צפע, וגדוד הסיור 5135 - שרף.

י' בכסלו

י' בכסלו הוא היום העשירי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

כ"ט בטבת

כ"ט בטבת הוא היום העשרים ותשעה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ט טבת הוא ברב השנים פרשת בא. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת וארא.

מבצע ליטני

מבצע ליטני (כינויו הצבאי של המבצע היה אבי החכמה) הוא מבצע צבאי שנערך בחודש מרץ 1978 ובו חדר צה"ל לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד מדינת ישראל ואזרחיה.

מבצע תשורה

מבצע תשורה היה מבצע של צה"ל שנערך ב-28 בדצמבר 1968, ובמסגרתו פשטו כוחות סיירת מטכ"ל וצנחנים בפיקודו של רפאל איתן על שדה התעופה הבינלאומי ביירות, והשמידו 14 מטוסי נוסעים של חברות תעופה ערביות.

מלחמות ישראל

מיום הקמתה, ידעה מדינת ישראל שבע מלחמות, שתי אינתיפאדות וגלי טרור פלסטיני, והייתה מעורבת במספר רב של מבצעים צבאיים, פעולות תגמול, עימותים צבאיים, וסבבי לחימה, שאינם מוגדרים כמלחמות. כל אלה מהווים את ההיבט הצבאי במכלול המורכב של הסכסוך הישראלי ערבי.

ממשלת ישראל העשרים וארבע

הממשלה העשרים וארבע, בראשותו של יצחק שמיר, הוקמה במהלך כהונתה של הכנסת ה-12, ואושרה בכנסת ב-11 ביוני 1990. היא כיהנה במשך כשנתיים, עד 13 ביולי 1992.

מעבר המיתלה

מעבר המיתלה (בערבית: ممر متلة) הוא מעבר יבשתי בין שני רכסי הרים במערב חצי האי סיני. אורכו של המעבר הוא 32 קילומטר וכיוונו הכללי הוא מזרח-מערב. קצהו המערבי נמצא כ-35 קילומטר ממזרח לתעלת סואץ. למעשה, מעבר המיתלה נמצא בקצהו המערבי של המעבר, בעוד ששם קצהו המזרחי, בו התרחש קרב המיתלה במלחמת סיני, הוא מעבר אל חיטאן.חשיבותו של המעבר נובעת מהיותו אחד משני המעברים היחידים (השני הוא מעבר הגידי) המאפשרים תנועה רכובה מחלקה הדרומי של תעלת סואץ אל מרחבי חצי האי סיני. בצדו המזרחי של המעבר בולט ג'בל חיטאן, שנמצא מדרום למעבר. המעבר מהווה חלק מדרך קדומה שחצתה את מדבר סיני והובילה מקצהו הצפוני של מפרץ סואץ אל קצהו הצפוני של מפרץ אילת. קיימת סברה כי מקור שם המעבר הוא "טלע" (לעלות בערבית) וכי מיתלה הוא למעשה "מטלע", כלומר - מעלה.

בצדו המזרחי של המעבר ניצבה עד שנהרסה "מצבת פרקר" לציון שמו של קולונל פרקר (Alfred Chevallier Parker) שהיה המושל הבריטי של סיני בשנים 1907-1910 ו-1918-1923 וכונה גם "פרקר באשה". המצבה הוקמה בפתח המעבר על ידי יורשו בתפקיד, קלוד ג'רוויס, מאחר שפרקר היה זה שיזם את סלילתה של דרך העפר הראשונה בתוך המיצר.

ממזרח למעבר, בסמוך למצבת פרקר, נמצא צומת דרכים שזכה מאוחר יותר לכינוי "צומת פרקר". הכביש צפונה מוביל לביר תמדה ולביר גפגפה. הכביש דרומה מוביל למבצר קלעת אל ג'ונדי ולראס סודר. הכביש מזרחה מוביל לנח'ל, לראס א-נקב ולאילת והכביש מערבה עובר במעבר המיתלה וממשיך מערבה עד לתעלת סואץ.

המעבר התפרסם בעת שב-1956 במבצע קדש, הוצנח בפתחו המזרחי גדוד 890 של חטיבת הצנחנים (חטיבה 202), בפיקודו של רב-סרן רפאל איתן. צניחה זו, שכונתה מבצע מכבש, היוותה את הצניחה הקרבית הראשונה של צה"ל. אל כוח זה חברו למחרת יתר הכוחות של חטיבת הצנחנים, בפיקודו של אריאל שרון, שחצו בצורה רכובה את חצי האי סיני. באותו יום ולמחרת, נוהל קרב המיתלה - קרב קשה בין כוח הצנחנים ובין כוח המגן המצרי, שהשתייך לגדוד החמישי בצבא המצרי, על השליטה במעבר. בקרב זה התפרסם מיתוס הגבורה של יהודה קן דרור אשר נהרג בעת משימתו למשוך אליו את אש החיילים המצרים. על משימה זו הוענק לו עיטור הגבורה. הכוח הישראלי הצליח להשתלט על העמדות השולטות ועל המעבר כולו.

ב-1967, במלחמת ששת הימים, נלכדה במעבר שיירת אספקה גדולה של הצבא המצרי והופצצה על ידי חיל האוויר הישראלי. בהפצצה זו נפגעו והושמדו עשרות כלי רכב מצרים. מאוחר יותר, הגיע לפתחו המזרחי של המעבר, כוח שריון מחטיבה 200 בפיקוד אל"ם יששכר שדמי (מאוגדת אברהם יפה) וניהל קרב כנגד הטנקים המצרים הנסוגים ופגע בעשרות מהם.

במלחמת יום הכיפורים נערך כוח צה"לי, בפיקודו של אלוף מנחם מרון במעברי המיתלה והגידי, במטרה לשמש כוח עתודה לבלימה במידה והצבא המצרי יצליח לפרוץ את קווי צה"ל שממזרח לתעלת סואץ. בקרב ואדי מבעוק ב-14 באוקטובר 1973 נמנעה פריצה של המצרים לכיוון המעבר.

מפלגת צומת

צומת היא מפלגה חילונית שהוקמה בשנת 1983 על ידי הרמטכ"ל הפורש, רפאל איתן. המפלגה הגיעה לשיא כוחה בכנסת השלוש עשרה, אז מנתה שמונה ח"כים. בבחירות לכנסת החמש עשרה שהתקיימו ב-1999 לא עברה המפלגה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת ה-22 התמודדה המפלגה כמייצגת המרחב הכפרי, התיישבות וחקלאות ולא עברה את אחוז החסימה. המפלגה הוקמה כמפלגה ימנית אך כיום נמצאת במרכז המפה הפוליטית.

נמל היובל

נמל היובל, המכונה גם "מסוף איתן" על שמו של רפאל איתן, הוא מסוף מים עמוקים הממוקם בקצה הצפוני של נמל אשדוד. המסוף נחנך באוגוסט 2005 והוא אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר שבוצעו אי פעם בישראל ובבנייתו הושקעו כ-3 מיליארד ש"ח.

המסוף כולל שלושה רציפים - רציפים 22 ו-23 מהווים רציפי מכולות, ורציף 21 המשמש למטען כללי ולפריקת מכוניות.

ראש המטה הכללי

ראש המטה הכללי (או בקיצור: הרמטכ"ל) הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא ההגנה לישראל.

ראש המטה הכללי נתון למרות ממשלת ישראל וכפוף ישירות לשר הביטחון. הוא קצין בדרגת רב-אלוף (רא"ל), הדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל.

רפי איתן

רפאל (רפי) איתן (23 בנובמבר 1926 – 23 במרץ 2019) היה לוחם ואיש קהילת המודיעין הישראלית ששירת בשירות הביטחון הכללי ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ולאחר מכן איש עסקים ויושב ראש מפלגת גיל בכנסת השבע עשרה. כיהן כשר לענייני גמלאים ולענייני ירושלים וכיושב ראש המועצה הלאומית המייעצת להשבת זכויות ורכוש יהודי במשרד ראש הממשלה, יושב ראש מפלגת הגמלאים "דור". איתן נודע בהיותו אחד ממפקדי מבצע לכידת אדולף אייכמן בארגנטינה והבאתו למשפט בישראל.

תחנת הרכבת עפולה

תחנת הרכבת עפולה על-שם רפאל איתן (רפול) היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל המשרתת את העיר עפולה וסביבתה. תחנת עפולה החדשה, שתוכננה על ידי אדריכל אליאסף בר, נבנתה כחלק מהקמת קו הרכבת חיפה - בית שאן. בשונה מיתר התחנות על הקו, התחנה לא נבנתה על התוואי ההיסטורי או בקרבה אליו, והיא ממוקמת במרכז העירוני החדש של האזור הנמצא בשטח פתוח בין עפולה לעפולה עילית בכביש 65 וממזרח לכביש 60.

תקיפת הכור הגרעיני בעיראק

תקיפת הכור הגרעיני בעיראק, הידועה גם כמבצע אופרה ומבצע תמוז, הוא מבצע הפצצת הכור הגרעיני העיראקי תמוז (אוסיראק) ב-7 ביוני 1981 ערב חג השבועות ה'תשמ"א על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי. התקיפה בוצעה על ידי רביעיית מטוסי F-16 מטייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה"), רביעייה נוספת של מטוסי F-16 מטייסת 110 ("טייסת אבירי הצפון") ומבנה של שישה מטוסי F-15 לחיפוי. המטוסים המריאו מבסיס חיל-האוויר "עציון" וטסו 1,100 ק"מ מעל ערב הסעודית. בתום הפעולה הושמד הכור העיראקי, הופסקה תוכנית הגרעין העיראקית, והוסר האיום הפוטנציאלי על מדינת ישראל. בני בריתה של ישראל הופתעו מהפעולה, ועימותים דיפלומטיים הביאו לגינוי ישראל באומות המאוחדות ולסכסוך עם ארצות הברית שהתנגדה לפעולה ולשימוש שנעשה בכלי נשק אמריקאיים. בישראל הייתה תקיפת הכור הגרעיני בעיראק לסוגיה מרכזית בקרב מפלגות הליכוד והמערך במערכת הבחירות לכנסת העשירית, שהתקיימו שלושה שבועות לאחר מכן, וייתכן שהכריעה את הבחירות לטובת הליכוד.

רפאל איתן - תבניות ניווט
שרי החקלאות בממשלות ישראל
אהרן ציזלינגדב יוסףפנחס לבוןלוי אשכולפרץ נפתליקדיש לוזמשה דייןחיים גבתיאהרן אוזןאריאל שרוןשמחה ארליךמנחם בגיןפסח גרופראריה נחמקיןאברהם כ"ץ-עוזיצחק שמיר • רפאל איתן • יצחק שמיריעקב צוראהוד ברקחיים אורוןאהוד ברקשלום שמחוןציפי לבניישראל כ"ץזאב בויםאורית נוקדיאיר שמיראורי אריאל סמל מדינת ישראל
שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל
רוני מילוארפאל אדרייצחק שמיראורה נמיריוסי שריד • רפאל איתן • דליה איציקצחי הנגבייהודית נאותאילן שלגישלום שמחוןגדעון עזראגלעד ארדןעמיר פרץבנימין נתניהואבי גבאיזאב אלקין סמל מדינת ישראל
יושבי ראש הוועדה למאבק בסמים
עובדיה עלי • רפאל איתן • אלי בן מנחםטלב א-סאנעיחיאל חזן, יאיר פרץנסים זאבמוחמד ברכה, טלב א-סאנעמוחמד ברכהתמר זנדברג
ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורייגאל ידיןמרדכי מקלףמשה דייןחיים לסקובצבי צוריצחק רביןחיים בר-לבדוד אלעזרמרדכי גור • רפאל איתן • משה לוידן שומרוןאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקשאול מופזמשה יעלוןדני חלוץגבי אשכנזיבני גנץגדי איזנקוטאביב כוכבי דגל הרמטכ"ל
מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png
אברהם יפהצבי זמירעוזי נרקיסאלעד פלדשמואל גונן • רפאל איתן • אביגדור בן-גלאמיר דרוריאורי אוראורי שגיאעמרם מצנעאביגדור קהלנימתן וילנאייהודה פלדנתי גולןמאיר דגןעמירם לויןיצחק בריקמשה עברי-סוקניקשי אביטלבני לידורצבי גנדלמןאבי מזרחיגרשון הכהןאלי רייטרסמי תורג'מןאייל זמירתמיר הימןיצחק תורג'מןיעקב בנג'ואבי גיל
ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ)
ראשי אג"ם יגאל ידיןמרדכי מקלףמשה דייןיוסף אבידרמאיר עמיתחיים לסקובצבי צורמאיר זורעיצחק רביןחיים בר-לבעזר ויצמןדוד אלעזרישראל טלרחבעם זאבייצחק חופיהרצל שפיריקותיאל אדם • רפאל איתן • משה לוידוד עברידן שומרוןאמיר דרוריאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקמתן וילנאישאול מופזעוזי דיין
ראשי אמ"ץ דני חלוץגיורא איילנדדן הראלישראל זיוגדי איזנקוטטל רוסויעקב איישיואב הר אבןניצן אלוןאהרון חליוה
מפקדי פיקוד הצפון (פצ"ן) PazanLogo.svg
משה כרמליוסף אבידרמשה דייןאסף שמחוני (ממלא מקום)משה צדוקיצחק רביןמאיר זורעאברהם יפהדוד אלעזרמרדכי גוריצחק חופימרדכי גור • רפאל איתן • אביגדור בן-גלאמיר דרוריאורי אוריוסי פלדיצחק מרדכיעמירם לויןגבי אשכנזיבני גנץאודי אדםגדי איזנקוטיאיר גולןאביב כוכבייואל סטריקאמיר ברעם
קציני חי"ר וצנחנים ראשיים (קחצ"ר) Logo hir.png
אהרן דוידי • רפאל איתן • עמנואל שקדדן שומרוןאורי שמחונימתן וילנאיעמוס ירוןיצחק מרדכישמואל ארדדוד אגמוןדורון אלמוגגיורא איילנדיאיר נוהישראל זיוגדי שמנייוסי היימןיוסי בכרנעם תיבוןמיקי אדלשטייןאיתי וירוביהודה פוקסרסאן עליאןנמרוד אלוני
מפקדי חטיבת הצנחנים Tag shfifonN-1.png
אריאל שרוןמנחם אבירםאלי זעיראיצחק חופי • רפאל איתן • דני מטחיים נדללוי חופשעוזי יאיריאריה צידוןמתן וילנאיעמוס ירוןאמנון ליפקין-שחקדורון רוביןיורם יאירשמואל ארדמנחם זטורסקינחמיה תמרישאול מופזדורון אלמוגמשה יעלוןמתי הרריישראל זיובני גנץיצחק גרשוןגדי שמניאביב כוכבייוסי בכרחגי מרדכיהרצי הלויאהרון חליוהאמיר ברעםאליעזר טולדנונמרוד אלונייקי דולף
מפקדי חטיבת הבקעה Logo-hativat-417.png
רפאל איתן • אריה רגביהודה רשףמשה לויעוזי עילםמשה יוסף • עמוס מדרוני • יהודה בריצחק מרדכיחיים אורןיהודה דובדבניאברהם אלרן • שמיל בין • מיכה טמיראהרון סבגיוסף מישלב • דני זאבי • עמר בר-לבאביעזר סגלאבי בורגריגאל שרוןאפרים מושקטודרור פלטיןיחיאל סופררוני בלקיןמוטי אלמוזיגאל סלוביקרוני בלקיןיוחאי בן ישינוחי מנדלירון בית-אוןאופיר לויוסאודי צור

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.