רעו

רְעוּ הוא השישי ברשימת האנשים המנויים בתנ"ך בעשרת הדורות שבין נח לאברהם (בראשית יא יח; יא כא; דברי הימים א א כה), בנו של פלג ואביו של שרוג. הוא נולד בשנת א'תשפ"ז לבריאת העולם (1974 לפנה"ס) ומת בשנת ב'כ"ו (1735 לפנה"ס).

Reu
מקור "Promptuarii Iconum Insigniorum " יוצר Guillaume Rouille (1518?-1589

מקור השם

השם רעו לא נתפרש בתנ"ך. אולם מקבילות לו – כנראה שמות ארמיים – מופיעות בכתבים נאו-אשוריים מנינוה (המאה ה-7 לפנה"ס) בצורות Ra’u וגם Ra’unanu. השם מופיע באלף הראשון לפנה"ס בכתבים עבריים חוץ-מקראיים, וגם באמורית, פיניקית (פונית), ובמיוחד באכדית בתקופות רבות.

עיצורי השם – רע"ו – אולי מקבילים לצורה רע"ה שבשפה השמית המערבית, שבין משמעויותיו: "לרעות" (בשדה), "להתחבר" (לאדם), וגם להיות שבע או שלו. לכן משמעותו כשם תואר יכולה להיות "רועה", "ידיד", "איש נעים" (כלפי אחרים), וגם "נעים" כתואר.

שם זה יכול להתחבר גם אל שמות האל כמאפיין לתוארי האל, או במקרה של השם "אל" גם לתאר את האדם שנושא שם זה כ"ידיד האל" (בדומה לשם "ידידיה"), כמו בשם המקראי המקביל "רעואל". ייתכן גם ש"רעו" המקראי מהווה קיצור של "רעואל".

שנותיו של רעו

רעו נולד לפלג כאשר אביו היה בן שלושים שנה (בראשית, י"א, י"ח), וזה הגיל הכתוב גם באבי סבו (בראשית, י"א, י"ד).

רעו הוליד את שרוג כאשר היה בן שלושים ושתיים שנה, וחי עוד 207 שנה, סה"כ 239 שנה, כמספר שנותיו של אביו, פלג.

לפי משה דוד קאסוטו (מנח עד אברהם, עמ' 174-175, 180-181), כל המספרים ברשימות היחס ("תולדות") שבספר בראשית משתמשים, כמו בכרונולוגיות מספוטומיות, בשיטת מספרים "משמעותיים", והם תמיד כפילויות והוספות של מספרי יסוד. במקרה של רעו:

  • שלושים = מספר יסודי.
  • 207 = 200 + 7.
  • 239 = 200 + תוספת של 36 שנים + תוספת של 36 חודשים.

לקריאה נוספת

איליאדה

האיליאדה (ביוונית: Ἰλιάς, אִילִיאס) היא הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס (השנייה היא האודיסיאה) ובה נפרשים לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. רוב החוקרים מתארכים את חיבור שתי היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, למחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. האיליאדה נכתבה ביוונית הומרית, וחולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה מזמורים (או ספרים), אשר הקצר בהם מונה 424 טורים (מזמור יט) והארוך - 909 (מזמור ה).

השנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, בה צרו מלכי יוון על העיר, מהווה את הרקע לאפוס. השם 'איליאדה' עצמו נגזר מן השם אִילִיוֹן (ובלטינית איליום) - שמה האחר של טרויה. השירה נפתחת "In medias res", והעלילה שהיא מגוללת ותקופת הזמן אותה היא מתארת נמדדת בשבועות בודדים. בפרט, האיליאדה אינה מתארת את תחילת מלחמת טרויה ואת הסיבות לה, אם כי היא מזכירה מאורעות אלו פעמים רבות. גם סיפור הסוס הטרויאני כלל אינו מופיע, אלא מוזכר כבדרך אגב בחלק השמיני של האודיסיאה (שורות 492–495). גם מות אכילס בחץ מקשת פאריס שפגע בעקבו, לא מוזכר.

המילה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μῆνιν" (מֵנין), שפירושה "זעם; חרון אף", וזאת משום שהנושא העיקרי של השירה היא חמתו של אֲכִילֵס, גדול הגיבורים היוונים. האפוס טווה את סיפור זעמו והתפייסותו של אָכִילֵס, ודרך סיפור זה משתקפת חלקית המלחמה עצמה: בראשית רב אכילס עם המלך אגממנון, המפקד העליון של הצבא היווני, ונוטש את המערכה. העדרו מאפשר להֶקְטוֹר, נסיך טרויה ובחיר לוחמיה, להרוג את פטרוקולוס, רעו של אכילס. שטוף תאוות נקם, שב הגיבור למלחמה, והעלילה מגיעה לשיאה בדו-קרב שבו הוא קוטל את הקטור. בפרקי הסיום, נעתר אכילס לבקשת פריאמוס, מלך טרויה, להשיב את גופת בנו. השירה מסתיימת בתיאור הלוויתו של הקטור, והטור האחרון "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים." (בתרגומו של שאול טשרניחובסקי). האפוס מתחיל בכעס של אכילס ומסתיים בהתפייסות שלו.

האיליאדה אינה מזכירה כלל את תחבולת הסוס הטרויאני ואת חורבן העיר, שכן ברור שגורלה נגזר עם מות הקטור.

אכילס

אֲכִילֵס או אֲכִילֵאוּס (ביוונית: Άχιλλεύς) הוא אחד מן הגיבורים המרכזיים במיתולוגיה היוונית, שסיפור עלילותיו וכל מעשה תקפו וגבורתו, המתוארים במקורות שונים, מציגים אותו כגדול המצביאים והלוחמים היווניים במלחמת טרויה. האטימולוגיה של שמו מקורה ככל הנראה בהֶלְחֵם המילים "אֲכוֹס" (ἄχος), שפירושה "יגון", ו"לָאוֹס" (λαός), שפירושה "אומה" או "שבט" (ולפי פירוש אחר: מצבת חיילים, מסדָר). במילים אחרות, משמעות שמו של אכילס היא "תוגת-עַמו", שם ההולם היטב את אבלו המר והמתמשך על מותו של רעו הטוב פטרוקלוס, שהיה גם הוא מגדולי הגיבורים היווניים במלחמות טרויה, כמתואר באריכות באיליאדה. שם זה הפך נפוץ בקרב גברים יווניים החל מן המאה השביעית לפנה"ס ואילך, ומן המאה הרביעית לפנה"ס ניתן גם למצוא גרסאות נשיות של שם זה, בדמות אֲכילֵיאָה (Ἀχιλλεία) או אֲכילִיָה - שם המלחמה של גלדיאטריס (המקבילה הנשית לגלדיאטור) הנלחמת בגלדיאטריס נוספת בשם "אמזונה", כפי שניתן ללמוד מתבליט שיש שנמצא בהליקרנסוֹס.

בקעת יבנאל

בִּקְעַת יַבְנְאֵל (בערבית: "סהל אלחמא") היא בקעה במזרח הגליל התחתון, בין רמת פוריה שמעל הכנרת מצפון-מזרח, לרמת יבנאל מדרום-מערב. אורכה המרבי כ-9 קילומטרים ורוחבה 4–5 קילומטרים.

הבקעה משתפלת מגובה כ-50 מטרים מתחת לפני הים בצפון-מערב, לכ-70 מטרים מתחת לפני הים בדרום-מזרח, ומנוקזת על ידי נחל יבנאל הנשפך אל נהר הירדן בקרבת דגניה ב'.

נזכרת לראשונה בתיאור דרום נחלת שבט נפתלי בספר יהושע: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד-לַקּוּם".

בתחום הבקעה ובשוליה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים המעידים על יישוב קדום שהיה בה בתקופות שונות, בייחוד בתקופת התלמוד, ובהם:

תל ינועם – "תל אל-נעמה", מזוהה כיום על ידי מספר חוקרים עם יבנאל המקראית, וזוהה בעבר עם העיר הכנענית ינועם הנזכרת במצבת ישראל.

חורבת ימה – "ח'רבת ימא", מזוהה עם היישוב התלמודי "כפר ימה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם יבנאל המקראית.

תל אדמי – "ח'רבת דאמיה", מזוהה עם היישוב התלמודי "דמין", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "אדמי".

חורבת עטוש – "ח'רבת עטושה", ממנה הגיע ככל הנראה האמורא מהדור השלישי רבי יצחק עטושיא.

חורבת אבצם – "ח'רבת בצום", במקום מערכת מחילות מסתור ומבנה קבר גדול.

חורבת בית גן - "ח'רבת בית ג'ן", במקום התגלו שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד.

חורבת ציידתה – "ח'רבת ציאדה", מזוהה עם היישוב התלמודי "ציידתה", אשר זוהה בעצמו על ידי חז"ל עם העיר המקראית "הנקב".

חורבת סרגונה – "ח'רבת סרג'ונה", עיירה תלמודית ממנה הגיעו מספר חכמים.בתקופת העלייה הראשונה נרכשו אדמות בקעת יבנאל על ידי הברון רוטשילד, והוקמו עליהן המושבות יבנאל (1901) ובית-גן (1904). סמוך להן הוקמו המושבים משמר השלושה (1937) וסמדר (1953). ארבעת יישובים אלו אוחדו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 למועצה המקומית יבנאל. בצפונה של הבקעה הוקם בתקופת חומה ומגדל מושב הזורעים (1939).

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור: 'משם הלך לטבריה.... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים...באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה'.

ואהבת לרעך כמוך

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא ביטוי בתורה, מצוות עשה, ולדעת התנא רבי עקיבא, הוא גם מושג יסוד.

משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את רעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בתורה.

"ואהבת לרעך כמוך" הוא מושג מרכזי גם בנצרות, הפסוק מוצג על ידי ישו ופאולוס בברית החדשה כבסיס לתורת המוסר הנוצרית.

בניסוחים שונים הוא מופיע גם בדתות ובשיטות-מוסר אחרות.

טוקמק (אוקראינה)

טוקמק (אוקראינית: Токмак) היא עיר במחוז זפוריז'יה אוקראינה.

העיר קיבלה את שמה על שם נהר טוקמק, בזמנו לידה טטרים רעו סוסים (טוקמק בטטרית משמעותו שׂבע).

מחיקת השם

מחיקת השם הוא איסור הלכתי למחוק את אחד משבעת שמותיו הקדושים של הקב"ה. איסור זה נלמד מהפסוק "לא תעשון כן לה' אלֹוהיכם" שנסמך לאמור על עבודה זרה "ואִבדתם את שמם מן המקום ההוא".

מינאס טירית

מִינַאס טִירִית הוא שמן של שתי ערים בדויות הממוקמות בארץ התיכונה. הן מופיעות בלגנדריום של ג'ון רונלד רעואל טולקין וחלק גדול מעלילת הספר שר הטבעות קשורה אל השנייה שבהן.

מינאס טירית הראשונה הייתה ממוקמת בטול סיריון שבצפון בלריאנד, ושמרה על מעבר הסיריון שבין ארד וותרין - הרי הצל, ורכס הרי האכוריאת - ההרים המקיפים. היא נבנתה על ידי פינרוד שבא יחד עם אחיו במרד הנולדור בראשית העידן הראשון, אך מי ששלט בה ברוב הזמן היה אחיו של פינרוד - אורודרת, לאחר שזה התמקם בנארגותרונד. בשנת 457 לעידן הראשון השתלט סאורון משרת מלקור על העיר והפכה למבצרו, שם נשבה פינרוד עצמו יחד עם ברן וכמה מאנשיו, והומת.

מינאס טירית השנייה (בשמה הקודם - מינאס אנור, "מגדל השמש"), שנקראה גם העיר הלבנה, הייתה בירתה של ממלכת גונדור, הממלכה הדרומית של הדונדאין מנומנור בארץ התיכונה (דונאדאין - אנשי המערב: דון - מערב, אדאין - בני-אדם). נבנתה בשנת 3320 לעידן השני בידי אֲנַארְיוֹן, אחיו של איסילדור ובנו השני של אֱלֶנְדִיל, מלך ארנור, הפלג הצפוני של מלכות הדונאדאין. אוסטוהר, מלכה השביעי של גונדור, שיקם את העיר בשנת 420 לעידן השלישי. עם הזמן עלתה קרנה של העיר על חשבון קרנה של אוסגיליאת, בירתה הקדומה של גונדור. מלחמת האחים ומגפת 1636 פגעו במעמדה של אוסגיליאת, ומקום ישיבת המלך הועתק למינאס אנור בשנת 1640, עת שלטון טארונדור. נוכח כיבוש מינאס איתיל ("מגדל הירח") בידי הנאזגול ושינוי שמה למינאס מורגול ("מגדל הכשפים"), הוסב שם העיר למינאס טירית, שפירושו "מגדל השמירה", שכן היה לעיר תפקיד מרכזי בהגנה על גונדור בפרט והארץ התיכונה בכלל מפני הרוע שבמורדור. בלשון רוהאן כונתה העיר מונדבורג, "העיר אשר נבנתה על הגבעה".

שושלת המלכים צאצאי אנאריון הלכה והסתאבה עם השנים, בעיקר בשל סכסוכי ירושה ופחד מפני המוות; ימי חייהם של המלכים התקצרו והם מיעטו ללדת ילדים, עד כי נקטעה השושלת עם מותו של איארנור בשנת 2050 של העידן השני. לאחר מותו משלו בעיר הסוכנים אשר על הבית שלא היו נעלים כמלכים שדם נומנור טהור זרם בעורקיהם, אולם היו בעיני רבים שליטים מוצלחים יותר, אם גם השחיתות לא פסחה גם עליהם. מבין הידועים שבסוכנים ניתן למנות את מארדיל הטוב, העוצר שמינה איארנור תחתיו עם צאתו לקרב, והיה הראשון שבסוכנים שכיהן כמושל העיר בפועל; קיריון, שהעניק את רוהאן לרוהירים; אקתליון, שבנה צריח איתן להגנת העיר, ובנו דנתור, שהיה שורה ברוחו עם סאורון, השר האפל אשר במורדור, באמצעות אבן הפאלאנטיר שהובאה מנומנור; כוח רצונו הכביר של דנתור איפשר לו לנצל אבן זו לתועלתו, ובאמצעותה זכה במידע מודיעיני יקר-ערך, שהביא לניצחונות רבים על האויב שבמזרח, אולם עדיין לא היה חזק דיו לגבור על כוח רצונו של סאורון, שהיה מטריף את דעתו בהראותו לו את צבאותיו העצומים, עד שההתבוננות באבן גרמה לאובדן שפיות דעתו.

בימי אקתליון השני סוכן גונדור, נבנתה חומה מעגלית בשם ראמאס אֱכוֹר סביב שדות הפלנור (ארץ מגודרת בסינדארין), אשר שימשו כשדות תבואה ומרעה. ואולם בניית החומה הועילה אך מעט כשפרצה מלחמת הטבעת, והיא נפלה בידי לגיונות האורקים ממורדור, תחת הנהגתו של אדון הנאזגול, המלך המכשף של אנגמאר.

העיר שוכנת על גבעה בצל הר מינדולוּאין. היא מחולקת לשבעה מפלסים, כל אחד גבוה 100 רגל מקודמו. כל מפלס מגודר בחומות לבנות. השערים שמחברים את המפלסים לא ממוקמים זה אחר זה בקו ישר, כי אם בכיוונים שונים. זיז אבן אשר מגיע לאחרון המפלסים בעיר, בולט מקדמת העיר בכיוון מזרח. הבליטה חוצה את כל מפלסי העיר, להוציא את הראשון. במפלס השביעי שוכן מעוז העיר עם המגדל הלבן שנבנה ב־1900 לעידן השלישי על ידי קאלימהטאר. המגדל מזדקר לגובה של 300 רגל נוספים. במפלס האחרון שכן העץ הלבן של גונדור החל מימי אִיסִילְדוּר, וחוטר שלו נשתל מחדש בימי טארונדור. באוכף אשר בין העיר להר מינדולוּין שוכנים בתי המתים, הם קברי מלכי וסוכני גונדור. ביצורי המפלס הראשון היו האימתניים ביותר, ואולי לא נבנו מאותו חומר כיתר העיר.

בימי מלחמת הטבעת (3018 – 3019 לעידן השלישי), נאמר כי ישבה בעיר כמחצית האוכלוסייה שהיא יכלה להכיל. בספרו של טולקין "שר הטבעות: שיבת המלך" מתואר כי מוטל מצור על העיר על ידי צבאות מורדור משרתיו של סאורון המאיא, בחסות החשכה הגדולה שהמיט סאורון. ב־15 במרץ 3019, נערך בסמוך לעיר קרב שדות הפלנור. על אף האבידות הקשות, הייתה ידה של גונדור על העליונה בתום הקרב. ב-1 במאי של אותה השנה הוכתר המלך אֱלֶסָר (ארגורן) מחוץ לעיר ונכנס אליה כמלך. העיר המשיכה להתקיים בעידן הרביעי.

העיט אשר הביא את הבשורה בדבר תבוסת סאורון לעיר התייחס אליה כאל "מינאס אנור". אף על פי שלא מוזכר באף מקור כי העיר שינתה את שמה, ניתן להסביר זאת בחלוף הרוע מעל פני הארץ התיכונה. עם זאת, בספר־המשך העוסק בימי אלדאריון בנו של ארגורן, אשר טולקין נטש את כתיבתו, ננקב שם העיר "מינאס טירית".

אחרי המלחמה הגדולה שופצו העיר וחומותיה בידי גמדי עמו של גימלי בן־גלוֹין הגמד, רעו הנאמן של ארגורן באחוות הטבעת. גימלי וחבריו הגמדים התקינו גם שער חדש במקום קודמו שנהרס, שחושל מפלדה וממיתריל.

ממותה צמרית

ממותה צמרית (שם מדעי: Mammuthus primigenius) היא מין בסוג ממותה שחי בתקופת הפליסטוקן. היא אחת מהממותות האחרונות בענף גנטי שתחילתו בממותה האפריקנית (Mammuthus subplanifrons) מתחילת תקופת הפליוקן. הממותה הצמרית התפצלה מממותת הערבה (Mammuthus trogontherii) לפני 150,000 שנה במזרח אסיה. המראה וההתנהגות של מין זה נחקרו יותר מכל חיה פרהיסטורית אחרת, זאת בשל השיירים הקפואים שנמצאו בסיביר ובאלסקה, שם רעו עדרים גדולים של הממותות וליחכו עשבים ודגניים שונים.

ממותה זו הייתה דומה בגודלה לפיל אפריקני בגובה של 2.7-3.4 מטרים ומשקל של קצת יותר מ-6 טונות בערך. כמו הפילים של היום הממותות הנקבות היו קטנות יותר, בגובה 2.6-2.9 מטר ומשקל של 4 טונות. כהתאמתה לחיים בעידן הקרח היא הייתה מכוסה בפרווה עבה על עורה ששמר על חום הגוף. הממותות הזכרים היו בעלי חטים ארוכים ששימשו ללחימה.

לאחר עידן הקרח האחרון לפני 4,000 שנה בערך הממותות נכחדו לחלוטין, ייתכן מאוד שבשל ציד מהאנשים הקדמונים. מאובנים שנמצאו בכמה מערות מוכיחים שאנשים צדו אותם ואולי גררו אותם להכחדה מוחלטת.

כיום קבוצת מדענים מאוניברסיטת הרווארד מנסים "להקים לתחייה" בעל חיים זה בעזרת פיל אסייתי וחלקי דנ"א עתיקים.

מצבת יגיד עליו רעו

מצבת יגיד עליו רעו היא מצבת קבר שהייתה סמוכה לקברו של רבי נתן נטע שפירא בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב, אשר צוינה לבנו - יצחק שפירא, אך במהלך השנים יוחסה לדמות אגדית שנקברה באורח פלאי על ידו.

מקטרת שלום

מקטרת שלום היא כלי טקסי אשר שימש שבטים אינדיאנים רבים כסמל לשלום ולפתרון סכסוכים. בעת יישוב סכסוך היו הצדדים מעבירים ביניהם את המקטרת ונושפים עשן איש אל עבר רעו לאות כבוד. באופן מסורתי המקטרת עוצבה מאבן חרסית, או חרס וקושטה בנוצות. המקטרת שימשה לעישון טבק, אשר נחשב למקודש בקרב שבטי האינדיאנים. מילוי המקטרת לווה בתפילה אל ארבע כנפות תבל, השמיים והארץ.

נחור

בתנ"ך, נָחוֹר היה בנם של שרוג בן רעו ואביו של תרח אבי אברהם.

נחור חי 148 שנה- משנת א'תתמ"ט לבריאת העולם (1912 לפנה"ס) ועד לשנת א'תתקצ"ז לבריאת העולם (1764 לפנה"ס), ולפי ספר היובלים התחתן עם יסכה. בנו, תרח, נולד לו בגיל 29, הגיל הצעיר ביותר שמוזכר עד אליו בתנ"ך. לפי עדות המקרא, היו לו בנים ובנות נוספים (ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים כ"ד-כ"ה).

בשמו נקרא נכדו, נחור בן תרח.

השם נחור מוכר מן הכתובות שבחרן וקשור בעבודת הירח שהייתה נהוגה שם. בתעודות אשוריות מהמאה ה-13 והשביעים לפנה"ס אוזכרה עיר בשם Til-Nahiri או Nahuru שמיקומה מזרחית לעיר חרן, מערבית לנהר חבור. על בסיס תעודות אלה העריכו חוקרים, כי שם העיר הוא אפונים המשקף דמות היסטורית הקשורה לנחור המוזכר במקרא.

נתן נטע שפירא

רבי נָתָן נָטָע שַׁפִּירָא מקרקוב (ה'שמ"ה, ~ 1584 – 20 ביולי 1633, י"ג באב ה'שצ"ג, 1633) היה מרבני פולין ומחשובי המקובלים בתקופתו, מכונה על שם ספרו מגלה עמוקות.

עינות ענר

עינות ענר (או "נבי ענר") הם קבוצת מעינות ליד היישוב נריה שבמערב בנימין, ששופצו בשנת 2014 על ידי נוער היישוב נריה.

במקום חמש בריכות מים עמוקות המאפשרות שחייה, פרגולות מוצלות ושולחנות פיקניק. במרחק של כ-40 מטר אחת מהשנייה על אותה מדרגת סלע בהר שוכנות שלוש הבריכות הגדולות במתחם:

עין גפן - נקרא כך עקב היות גפן עתיקה גדולה המסוככת על המעיין.

עין נריה - כשם היישוב הסמוך שנערים ממנו שיפצו את המעיינות

עין הנערים - לזכר שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בקיץ תשע"ד (2014) בו שופצו המעיינות.המקום זוכה למבקרים בעיקר במהלך חודשי הקיץ ובחגים. מהמקום נשקף נוף המאפיין את אזור מערב בנימין והרי גופנא. בחגים מתקיימות במעיינות פעילויות בחסות תיירות בנימין ונוער היישוב נריה.

בסמוך נמצאת חורבת קבר "נבי ענר" (יש המזהים אותו עם ענר רעו של אברהם אבינו) ומערה ובתוכה ציורי קיר עתיקים של מנורות, ענף זית ועוד. באחת משתי מערות הקבורה נמצאו שברי סרקופג.בקרבת מקום, כחלק מ"סינגל טלמונים" הוכשר מסלול אופניים "סובב עינות ענר" שאורכו 4.5 ק"מ והוא מדורג ברמת קושי בינונית.

עשן

עשן הוא קולואיד של מוצק בגז הבנוי מחלקיקים מוצקים מיקרוסקופיים ומטיפות נוזל זעירות של תוצרי בעירה של חומר מסוים, או של החומר הבוער עצמו. גזים הנפלטים בכוח חזק יחסי מהבעירה גוררים איתם את חלקיקי החומר היוצרים ענן בצבעים שונים.

תנועת העשן מתוארת בדרך כלל על ידי תנועה בראונית, תנועה אקראית בעקבות לחץ האוויר על החלקיקים.

מערכת גילוי עשן היא מערכת המיועדת לתת התרעה מוקדמת בדבר שריפה.

פלג (דמות מקראית)

פֶּלֶג הוא דמות מקראית המוזכרת בספר בראשית י', כ"ה. הוא היה בנו של עבר, אחיו של יקטן ואביו של רעו. "וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן".

לפי המקרא, חי 239 שנה, משנת א'תשנ"ז לבריאת העולם (2004 לפנה"ס) ועד לשנת א'תתקצ"ו (1765 לפנה"ס). היו לו בנים ובנות נוספים מלבד בנו רעו שנולד כשהיה פלג בן 30.

השם פלג ניתן לו על ידי אביו עבר, על פי המסופר בתנ"ך, כי בימיו נפלגה הארץ - כשהכוונה היא, ככל הנראה, למעשה בלילת הלשונות שבסיפור מגדל בבל. מכאן דרשו חז"ל ש"עבר נביא גדול היה". מכיוון שלא סביר ששמו ניתן לו על שם מאורע שהתרחש במהלך חייו, ייתכן כי הכוונה היא כי בלילת הלשונות אירעה בימיו של עבר, אביו. יש הגורסים כי השם פלג זהה לשמו הגאוגרפי של נהר פרת הנקרא ביוונית "Phalga".

רועה צאן

רועה צאן או נוֹקֵד הוא אדם המטפל בצאן ומשגיח עליו, בדרך כלל תוך היעזרות בכלב רועים, בשטחי המרעה, באחו הפתוח או באזורים הרריים. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו.

רעיית צאן היא אחד המקצועות העתיקים ביותר. ידוע כי רועים היו קיימים במזרח התיכון לפני כ-10,000 שנה, מאז ביות העז והכבש בראשית התקופה הנאוליתית. כבשים גודלו לשם שימוש בחלב, בבשרן ובצמר שלהן.

רעות (ערך)

רעות הוא מונח המסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי באינטרסים של אחד מהצדדים. הרעות יכולה להיווצר בשני אופנים מרכזיים: ידידות ארוכת שנים, היוצרת הכרות עמוקה בין הרעים, או מצב המחייב כוחות משותפים וערבות הדדית.

מבחנה הגדול של הרעות הוא במקרים בהם צריך לוותר צד אחד על האינטרסים שלו על מנת להטיב עם רעו. לדוגמה, כאשר אחד הרעים נחשד או מורשע בפלילים, נדרשים רעיו להחליט עד כמה חשובה בעיניהם הרעות - האם ימשיכו לקיימה ולהגן על הרע שחטא, או יפנו לו עורף.

דוגמה מובהקת נוספת היא בשדה הקרב, אז נקראת הרעות לעיתים בשם "אחוות לוחמים". במצב זה נדרשת נאמנות, אמון וערבות הדדית למען מטרת הכלל. בשם ערך הרעות נדרש הפרט לוותר על טובתו האישית, לעיתים תוך סיכון עצמי.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מצביעים על התאמה בין הרעות לסיכון החיים. ככל שהסיכון עולה כך גם הרעות עתידה לעלות.

שלח (דמות מקראית)

בתנ"ך, שֶׁלַח היה בנו של ארפכשד בן שם ואביו של עבר. בתרגום השבעים ובספר היובליםמופיע קינן או קינם כבנו של ארפכשד וכאביו של שלח.

שלח חי 433 שנה (460 שנה לפי השבעים), משנת א'תרצ"ג לבריאת העולם (2068 לפנה"ס) ועד לשנת ב'קכ"ו (1635 לפנה"ס). בגיל 30 נולד לו בנו, עֵבֶר. לפי עדות המקרא, היו לו בנים ובנות נוספים (בראשית יא, יד-טו). שלח עדיין חי כאשר נולד יעקב.

המסורת המוסלמית מזהה אותו עם הנביא צאלח. לפי המסורת המוסלמית הגר הייתה צאצאית שלו.

שרוג

בתנ"ך, שְׂרוּג היה בנו של רעו ואביו של נחור.

שרוג חי 230 שנה, משנת א'תתי"ט לבריאת העולם (1942 לפנה"ס) ועד לשנת ב'מ"ט (1712 לפנה"ס). בנו, נחור, נולד בהיות שרוג בן 30, ואחריו בנים ובנות נוספים (ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים כ"ב-כ"ג).

בספרות החיצונית, בספר קדמוניות המקרא המיוחס לפילון האלכסנדרוני, בפרק ד פסוק ט"ז נאמר כי בעוד יושבי הארץ החלו לעסוק בעכו"ם ולהעביר את בניהם ובנותיהם באש שרוג ובניו לא הלכו בדרכם.

יש הטוענים כי מוצאם של השמות נחור, תרח ושרוג מתייחס למקום מוצאם. יישובים, שנמצאו באזור הם בעלי שמות זהים. השם סרוג הוא שם הקיים גם היום, כשם עיירה בטורקיה, ȘURAC.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.