רן אהרנסון

רן (רני) אהרנסון (נולד ב-1950) הוא פרופסור חבר במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

רן אהרונסון
לידה 1950 (בן 69 בערך)
ענף מדעי גאוגרפיה
מקום מגורים ישראל

ביוגרפיה

אהרנסון נולד בשנת 1950 בחיפה. למד בבית הספר היסודי והתיכון בבית הספר הריאלי בחיפה, ובתוך כך שנה בנהלל לשם עברה משפחתו; הצטרף לגרעין לקיבוץ רביבים, עשה שרות קרבי בנח"ל (בנח"ל המוצנח ובסיירת). את לימודיו האקדמיים החל באוניברסיטת תל אביב, משם המשיך לתואר שני ושלישי באוניברסיטה העברית אותם סיים בהצטיינות. פרופסור יהושע בן אריה שימש כמנחה לאהרנסון במהלך לימודיו. במהלך לימודיו המתקדמים נפצע קשה בעת שרות מילואים, פציעה מורכבת המלווה אותו כנכה צה"ל עד היום.

אהרנסון הוא פרופסור חבר במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ופעיל בתוך האקדמיה הישראלית ומחוץ לה. תחום התמחותו העיקרי הוא גאוגרפיה יישובית-היסטורית בתחילת העת החדשה (מסוף המאה התשע עשרה עד אמצע המאה העשרים), בדגש על תהליכי שינוי והתחדשות בארץ ישראל ובמרכזם – ראשית ההתיישבות היהודית. אהרנסון חוקר ומלמד בתחומים של שימור אתרים היסטוריים עירוניים, קורות היחיד ופיתוח אזורי ("גאו-ביוגרפיה"), יישובים כפריים שיתופיים, קולוניזציה ומודרניזציה, ועוד.

אהרנסון פרסם עשרות מאמרים, כתב וערך עשרה ספרים, בהם: 'הברון והמושבות, ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בראשיתה' (2000); ‘De Bonaparte a Balfour: La France, l’Europe occidentale et la Palestine 1799-1917’ (2001) ; 'לכו ונלכה, סיורים במושבות עליה ראשונה' (2004); 'מבוא לשימור: מקראה' (2004); ו– ‘De Balfour a Ben Gourion: Les puissances europeennes et la Palestine’ (2008) .

בין תפקידיו באקדמיה הישראלית כיהן אהרנסון כמנהל 'מרכז צ'ריק לתולדות הציונות היישוב ומדינת ישראל' של האוניברסיטה העברית, כמזכיר האגודה הגאוגרפית הישראלית וכעורך בטאונה 'גאוגרפיה'. בין עיסוקיו מחוץ לאקדמיה היה פעיל מרכזי בשימור אתרים, כולל חבר בוועדת השימור של ירושלים וחבר בהנהלה הארצית – אחר כך, הוועד המנהל - של המועצה לשימור אתרים בישראל; שימש כחבר וועדות היגוי וועדות שיפוט ב'יד יצחק בן צבי'; כיהן כחבר וכיו"ר וועדות מקצועיות בתחומי הגאוגרפיה, החברה וידיעת הארץ של משרד החינוך; ושימש יועץ מדעי למוזאונים יישוביים היסטוריים ברחבי המדינה, בהם מוזאון 'העלייה הראשונה' בזכרון יעקב, 'מרכז רוטשילד' במוזאון ארץ ישראל בתל אביב, המוזאון הפתוח בגדרה, המוזאון העירוני בראשון לציון.[דרושה הבהרה]

אהרנסון שהה תקופות ארוכות כחוקר בכיר או כפרופסור אורח באוניברסיטאות מובילות בעולם - ב'סורבון' שבפאריס (UP-IV), בלונדון (UCL), בוושינגטון (UM), בברקלי (UCB), בשיקגו (UC) ובמוסקבה (UGM).[דרושה הבהרה]

ספרים ופרסומים מדעיים

ספרים

כתיבה

  • אהרנסון רן, 'הבארון והמושבות - ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל בראשיתה, 1890-1882, יד בן-צבי, ירושלים, 1990
  • Aaronsohn Ran, Rothschild and Early Jewish Colonization in Palestine, Magnes Press and Rowman & Littlefield, Jerusalem and New York, 2000
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934, ט"ז באב ה'תר"ה – כ"ד בחשוון התרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב נקרא על שם בנו, בעוד מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

אהרן אהרנסון

אהרן אהרנסון (ברומנית: Aaron Aaronsohn, ‏21 במאי 1876 – 15 במאי 1919) היה בוטנאי, אגרונום

וגאולוג, ראשון לאנשי המדע היהודים בארץ ישראל וראש מחתרת הריגול ניל"י.

באר "מצאנו מים"

באר "מצאנו מים" (ע"ש יוסף פיינברג) היא הבאר הראשונה בה נמצאו מים בראשון לציון. חפירת הבאר הושלמה ב-23 בפברואר 1883, עם ההגעה לעומק של 48 מטרים. הקריאה "מצאנו מים!", שעלתה ממעמקי הבאר, נחקקה בסמל העיר והעניקה לבאר את שמה. לצד הבאר נבנו בית מרחץ ומקווה, בריכות מים ומגדל מים. ב-1977 נפסקה השאיבה מהבאר, וכיום היא משמשת כאתר תיירותי במסגרת מוזיאון ראשון לציון. מבנה הבאר הוא אתר מורשת מוכרז.

בית הייסמן

בית הייסמן - מהבתים הראשונים שהוקמו בראשון לציון ב-1882. נבנה על ידי שרגא פייבל הייסמן עבור משפחתו. לאחר מספר שנים נמכר למשפחת אמציסלבסקי ולבסוף נמכר לעיריית ראשון לציון ששיקמה אותו. משמש מאז שיפוצו כמוזיאון ומהווה חלק ממוזיאון ראשון לציון. במרתפו של הבית התגורר, תקופה מסוימת, נפתלי הרץ אימבר.

בית קנר

"בית קנר" הוא בית משפחת יעקב ובתיה קנר, מוותיקי העיר ראשון לציון.

גמלא (יישוב עתיק)

גַּמְלָא הייתה עיר יהודית ברמת הגולן שחרבה במרד הגדול בסוף ימי הבית השני. חפירות נרחבות התקיימו בגמלא מ-1976 ועד 1991 בניהולו של הארכאולוג שמריה גוטמן. היום מהווה אתר החפירות של העיר גמלא חלק משמורת הטבע גמלא ונחשב לאתר תיירות חשוב. סך השטח הבנוי של העיר היה כ-180 דונם, שטח שנחשב גדול בעת העתיקה.

שמה של העיר נגזר מהשם "גמל" על שם ההר דמוי דבשת גמל עליו היא שכנה.

העלייה הראשונה

העלייה הראשונה היא גל עלייה המוני של יהודים לארץ ישראל העותומאנית משנת תרמ"ב (1881), עד שנת תרס"ד (1904) שהגיע בעיקר ממזרח אירופה ותימן. הערכה שבין 25,000–35,000 יהודים עלו לארץ העותומאנית במהלך העלייה הראשונה. במסגרת עלייה זו הוקמו הישוביים החקלאיים הראשונים בעידן המודרני. יישובים אלו נקראו מושבות. אנשי עלייה אלו עסקו במקצועות חופשיים, מסחר וחקלאות.

בראשית התקופה מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל כ-26,000 נפש. במשך התקופה באו אליה עולים רבים ממגוון מדינות ביבשות אירופה, אפריקה ואסיה. בסיומה, נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ כ-55,000 נפש.

תקופת העלייה הראשונה נקראה כך בשל ממדיה הגדולים, ובזכות הצלחתם של העולים לממש לראשונה התיישבות עצמאית עירונית וחקלאית נרחבת בארץ ישראל.

לאחר הצהרת בלפור בשלהי מלחמת העולם הראשונה החלו פובליציסטים בארץ ישראל לכנות את העלייה הגדולה שצפו שעומדת להגיע בשם העלייה השלישית. בכך הם כיוונו לעליית ששבצר ו-או זרובבל בתור העלייה הראשונה הגדולה, ועליית עזרא כמה עשרות שנים אחר כך בתור העלייה השנייה. לימים, משלא הגיעה העלייה הגדולה המתוכננת, נשתרש השם העלייה השלישית עבור העלייה שאחר המלחמה ואילו לשני הגלים הגדולים שקדמו לה ניתן השם עלייה ראשונה ושנייה.

מכיוון שהייתה עלייה לארץ ישראל גם בשנים קודמות, המונחים "עלייה ראשונה" זוכים לביקורת רבה מצד כמה חוקרים.

זכרון יעקב

זִכְרוֹן יַעֲקֹב היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. היא נוסדה כמושבה ב-6 בדצמבר 1882 בידי עולים חובבי ציון מרומניה, והייתה המושבה השלישית של אנשי העלייה הראשונה.

המושבה יושבת על חוטם הכרמל, חלקו הדרומי של רכס הכרמל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950.

יהוד (מושבה)

יְהוּד הייתה מושבה חקלאית לשעבר שהקימו מתיישבי פתח תקווה בסוף 1882. היא כללה שבעה בתי מגורים, בית כנסת ובית מרחץ. המושבה נעזבה בשנת 1893. ב-1972 שוקם הבית היחיד שנותר מימי העלייה הראשונה. הבית נמצא כיום במרכז סביון ומכונה "בית הראשונים" ובו מועדון וספרייה ציבורית.

יהושע בן אריה

יהושע בן אריה (נולד ב-1928) הוא גאוגרף ישראלי, פרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית ורקטור האוניברסיטה לשעבר. בן אריה הוא מגדולי חוקריה של ירושלים וארץ ישראל, חתן פרס ביאליק ופרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת תשנ"ט.

מאיר שפיה

מֵאִיר שְׁפֵיָה הוא כפר נוער ליד זכרון יעקב בצדה הצפוני של דרך ואדי מילק. הוא הוקם בשנת 1891 כמושבת בת של זכרון יעקב הקרובה, בשם "מאיר שפיה": "מאיר" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום.

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".בין השנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות, וארבע נוספות הוקמו בחורן.

מטולה

מטולה (מְטֻלָּה) היא מועצה מקומית ומושבה בגליל העליון והיישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל. שטח השיפוט של המועצה הוא כ-10,000 דונם והיא שוכנת על גבעה בגובה 530 מטרים המשקיפה על הרי הגליל, על החרמון, על עמק החולה ועל עמק עיון. מטולה מוקפת בגבול עם לבנון ממזרח, מצפון וממערב.

משפחת אהרנסון

משפחת אהרנסון (בלועזית: Aaronsohn) היא משפחה יהודית ידועה בתולדות היישוב. בני המשפחה עלו לארץ ישראל מבקאו שברומניה בשנת 1882, עם תחילת העלייה הראשונה, ונמנו עם מייסדי המושבה זכרון יעקב. מקימי ארגון המחתרת "ניל"י" ומנהיגיו נמנו עם אנשי המשפחה, ולכן שמה של המשפחה נקשר תדיר לארגון זה.

בני המשפחה שעלו ארצה היו האב אפרים-פישל אהרנסון, האם מלכה והילדים אהרון וצבי (הירש). בארץ נולדו שמואל (סם), אלכסנדר (אלכס), שרה ורבקה. שתי בנות, ויטיה וליבה, מתו בלידתן בשנת 1888, ככל הנראה מקדחת. בנוסף, הגיעו לארץ בשנת 1882 גם קלמן משה אהרנסון, אח צעיר של אפרים-פישל, ואחותו שרה אהרנסון (לימים שוורץ), שהתיישבו בזכרון יעקב והקימו בה משפחות.

אפרים-פישל היה איכר, מחלוצי הכורמים, שהקים משק בזכרון יעקב. לפי כמה מקורות היה אפרים-פישל הראשון ממתיישבי זכרון יעקב שהפסיק לקבל את תמיכת הברון רוטשילד, פילנתרופ היישוב. הבן הבכור אהרון, נחשב איש אשכולות - אגרונום ומדען, סייר, יזם ופוליטיקאי. הוא נמנה עם הבולטים בקרב בני הדור הראשון שגדל בארץ, אשר נקראו אז "האתרוגים" (כינוי שהפך לאחר שנים ל"צברים"). אהרון זכה לפרסום עולמי בעקבות גילויו את 'אם החיטה' בשנת 1906. במהלך מלחמת העולם הראשונה הקים והנהיג את המחתרת "ניל"י", שבה פעלו גם אחותו שרה אהרנסון, אבשלום פיינברג, יוסף לישנסקי ואחרים.

תוך כדי פעולות המחתרת ולאחר חשיפתה, בין השנים 1919-1915, עברו אחדים מחברי המשפחה עינויים, כמו אפרים-פישל, שרה, צבי (וכן אחרים מחברי ניל"י); שרה התאבדה, בעקבות תפיסתה ועינוייה על ידי העותמאנים, ולאחר שגילתה כי הגיעה הוראה להוציאה להורג. אהרון נעלם עם מטוסו מעל תעלת למאנש בין בריטניה וצרפת.

האם מלכה נפטרה בשנת 1912 והאב אפרים-פישל - בשנת 1939. הבן צבי נפטר בשנת 1929, אלכס בשנת 1942, ושמואל בשנת 1950. האחרונה מדור "האתרוגים" והצעירה מבני משפחת אהרנסון, רבקה, נפטרה בשנת 1981.

בביתם של אפרים-פישל ומלכה בזכרון-יעקב, הוא "בית אהרנסון", הוקם מוזיאון לתולדות המשפחה ומחתרת ניל"י. על בני המשפחה ועל ניל"י נכתבו ספרים ומאמרים, ורחובות רבים ברחבי הארץ נקראו על-שם אהרן אהרנסון ועל-שם שרה אהרנסון, שני בני המשפחה הידועים ביותר. כל צאצאיהם של צבי ושל שמואל, היחידים מבני אהרנסון שהקימו משפחות משלהם, חיים ופועלים עד היום בארץ.

ספר העלייה הראשונה

ספר העלייה הראשונה הוא קובץ מחקרים על תקופת העלייה הראשונה ואסופת מקורות שנוצרו במהלכה, בעריכת מרדכי אליאב. ראה אור בהוצאת יד יצחק בן-צבי בירושלים בשנת 1982, לציון מאה שנה לתחילת העלייה הראשונה. הספר כולל שני כרכים; הראשון כולל מבוא ומאמרים, והשני: "תעודות, ביוגרפיות וביבליוגרפיה".

ראש פינה

ראש פינה (רֹאשׁ פִּנָה) היא מושבה ומועצה מקומית במורדות הגליל העליון למרגלות הר כנען והעיר צפת, ובסמיכות לחצור הגלילית, נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 (ב' בטבת ה'תרמ"ג), כהמשך לניסיון התיישבות קודם שהחל ב־1878. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

ראש פינה היא מבין המושבות היהודיות הראשונות, שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה), וההתיישבות בהן נמשכת ברציפות עד ימינו.

ראשון לציון

רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן היא העיר הרביעית באוכלוסייתה בישראל. היא נוסדה ב-31 ביולי 1882 והוכרזה כעיר בשנת 1950. בעבר, נודעה בעיקר כעיר שינה במטרופולין תל אביב, אך מעמדה התחזק וכיום היא כוללת שטחי מסחר רבים ואזורי תעסוקה. העיר נמצאת בקצה הדרומי של אזור גוש דן: בין כביש 44, בת ים וחולון (בצפון) לנס ציונה (בדרום), מחנה צריפין ובאר יעקב (במזרח) והים התיכון (במערב). העיר חברה בארגון פורום ה-15.

העיר הוקמה כמושבה חקלאית ציונית; היא המושבה הראשונה שהקימו אנשי העלייה הראשונה. בראשון לציון עוצב דגל ישראל; חודשה התרבות העברית - בייחוד בשפה ובחינוך. ב-1920 הוכרזה כמועצה מקומית וב-1950 הוכרזה כעיר ואם בישראל. בסוף המאה ה-20 התרחבה העיר מערבה וצפונה וגדלה באופן ניכר, והפכה לאחת הערים הגדולות בישראל.

רחוב הלל

רחוב הלל הוא רחוב מרכזי בירושלים, המהווה חלק חשוב מן המע"ר של ירושלים. הרחוב משמש כציר תנועה המקשר בין רחוב המלך ג'ורג' החמישי לרחוב בן-סירא ולממילא, במקביל למדרחוב בן יהודה. חלקו התחתון של הרחוב גובל מצידו האחד בשכונת נחלת שבעה ומצידו השני בגן העצמאות.

שמחה בונם אוסוביצקי

הרב שמחה בונם אוסוביצקי (1824–1889) היה רב רוסי-חסידי, רבן של המושבות עקרון וזכרון יעקב.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.