רכב קרבי משוריין

רכב קרבי משורייןראשי התיבות: רֶקֶ"ם) הוא רכב בעל מיגון ושריון לכלי רכב שמשמש ללחימה או לתמיכת לחימה.

Merkava3dKasag001
טנק מרכבה סימן 3ד קס"ג - דוגמה לרכב קרבי משוריין

מאפיינים

M113A1-latrun-1
נגמ"ש M-113. תובת הנגמ"ש שימשה בסיס למגוון רב של כלים, ובהם תותח נ"ט, אמבולנס ורק"ם חילוץ

רכב משוריין הוא בדרך כלל רכב כבד בעל מעטה שריון ואמצעי מיגון המסוגל לספוג פגיעה מכלי נשק שונים, על פי סוג השריון, תוך שמירה על מערכותיו החיוניות ושלום הנוסעים בו. כלי רכב שלא יוצרו עם שריון ומיגון כזה הוסף להם מאוחר יותר (כגון אוטובוס, מכונית־שרד או רכב שטח) נקראים בעברית "רכב ממוגן".

דגמי הרכב המשוריין

סוגים נפוצים של רכב משוריין הם הטנק, התותח המתנייע, נושא הגייסות המשוריין, רכב הנדסה קרבית ומשחית טנקים. סוגים אלה מהווים בסיס למרבית כלי הרכב בעלי השימושים המשניים, כגון נגמ"ש לחימה, תותח נ"מ מתנייע, טנק חילוץ, נגמ"ש לוגיסטיקה, רכבי טספקה (דוגמת האלפ"א בצה"ל) וזחל"ם.

כלי נשק וחימוש

לרוב רכב קרבי משוריין נושא עליו גם כלי נשק בנוסף למיגון, בדרך כלל מקלעים, כדי לאפשר ללוחמים שבכלי להגיב לאש אויב ולהגן על עצמם. בכלי רק"ם מסוימים (כגון טנקים ותומ"תים) הנשק נועד בעיקר למטרות התקפיות וכולל חימוש כבד יותר בנוסף למקלעים. יש כלי רק"ם, כגון טנקי גישור, שאינם חמושים.

כלי נשק נפוצים על רק"ם:

  • מקלעים – לרוב בקליבר 7.62 מ"מ, מיועדים בעיקר להגנה עצמית ולעיתים לאש רתק התקפית.
  • מקלע מקביל / מקלע בשלט רחוק – לרוב מקלע כבד בקליבר 0.5 אינץ' הנשלט מתוך הכלי, ומטרתו התקפת מטרות אויב, סיוע באש כבדה ומדויקת לחי"ר ואש רתק כבדה.
  • מרגמה – מיועדת לסיוע קרבי וירי מגוון פצצות כגון רסס, מיסוך עשן ותאורה. מרגמת סיוע היא לרוב בקוטר 60 מ"מ, אך ישנם כלי רק"ם בהם המרגמה היא החימוש העיקרי, ואז קוטרה הוא 120 מ"מ ומעלה.
  • משגר טילי נ"ט – נגד טנקים וכלי רק"ם אחרים.
  • תותח אוטומטי בקליבר 20–40 מ"מ – החימוש העיקרי של נגמ"ש לחימה, מטרתו התקפית והוא יעיל נגד מגוון מטרות בהם חי"ר, מבנים וכלי רק"ם אחרים.
  • תותח טנק – החימוש העיקרי של הטנק, תותח מדויק וכבד בקליבר 75–125 מ"מ שייעודו העיקרי הוא השמדת כל מטרה יבשתית בשדה הקרב, ובפרט טנקים אחרים.
  • תותח הוביצר – החימוש העיקרי של התותח המתנייע (תומ"ת), משמש לירי ארטילרי.

תכנון וייצור של רכב משוריין

חלק מסוגי הרכב המשוריין מתוכננים באופן ייעודי לביצוע תפקיד מסוים, כגון טנקים, אך חלק גדול מנצלים תכנונים קיימים תוך ביצוע התאמות נדרשות. יש דוגמאות למשפחות של כלי רכב משוריינים, כל אחד עם תפקיד שונה, הבנויים על גבי תובה אחת וגרסאותיהם נבדלות זו מזו רק בסוג הצריח, החימוש והאמצעים שמותקנים על הכלי. ברוב מהמקרים מדובר בהסבות בדיעבד של טנקים ונגמ"שים תוך ניצול התובה הקיימת, אך בצבאות של מדינות עשירות ומתקדמות נפוץ יותא גם תכנון מראש של משפחת רק"ם המבוססות על אותה תובה ואותם מכלולים.

דוגמה למשפחה של כלי רק"ם היא הכלים המבוססים על טנק השרמן: טנק, תותח מתנייע, משגר רקטות, אמבולנס וטנק חילוץ, כאשר חלק מהכלים הם הסבות בדיעבד שלא היו חלק מהתכנון המקורי של הכלי. עוד דוגמה היא משפחת הכלים המבוססת על נגמ"ש ה־M-113 שכוללת לצד הנגמ"ש הבסיסי כלים ייעודיים כגון ה־M163 VADS, הצ'פארל ואלפ"א. נגמ"ש הסטרייקר האמריקני תוכנן מלכתחילה כמשפחה של כלים - החל מרכב סיור קל וכלה בתול"ר 105 מ"מ מתנייע המבוססים על אותו מרכב, דבר המקל מאוד על אחזקת צי כלי רכב כזה. מנגד, נגמ"ש האכזרית מבוסס על טנק T-55 שהצריח שלו באופן שלא היה קיים בתכנון המקורי ונעשה על מנת ליצור נגמ"ש כבד במהירות ובזול יחסית.

בצבאות גדולים ישנם מקרים הפוכים, בהם כל תפקיד ממולא על ידי רכב שתוכנן למשימה באופן ייעודי כולל תובה חדשה. העלות הגבוהה של תכנון ופיתוח רכב חדש גורמות לכך שמצב זה נדיר וקיים בעיקר בצבאות גדולים, בדרך כלל של מדינות בעלות אמצעים.

ממדים ותכונות

הרק"ם הוא לרוב כלי זחלי וכבד. בגלל משקל המיגון שעליו וגודלו משקלו מגיע לעשרות טונות. מבנה הרכב מקנה לו קשיחות רבה המאפשרת לנגח בעזרתו מבנים מסוימים וכלי רכב רגילים. לצד הרק"ם הכבד, ישנם גם כלים קלים יותר שמשקלם נע בין עשר לעשרים טונות. כלים אלה הם בדרך כלל בעלי גלגלים ומשמשים לסיור והתערבות מהירה. יתרונם הגדול על הרק"ם הכבד הוא תחזקה קלה יותר ויכולת להובילם באופן אווירי.

רוב הרק"מים מונעים על ידי מַזְקוֹ"ם (מערכת זחלים קפיצים ומרכובים) - מערכת הנעה שבה הגלגלים נעים על גבי רצועה עשויה חוליות מתכת המסתובבת מתחתיהם (ומכונה "זחל"). צורת הנעה זו מקנה אחיזה טובה יותר ומפזרת את משקלו של הרכב הכבד על פני שטח גדול, וכך מאפשרת תנועה גם בשטחים שרכב רגיל עשוי להתחפר ולהתקע בהם. המזקו"ם אינו סובל מתקרים. הנעה זחלית חשופה לבלאי גבוה בשל החיכוך בין חוליות השרשרת. אחזקת הזחל יקרה ומסובכת יותר מאשר אחזקת גלגלים.

מאפיינים הגנתיים

הסוואה והקטנת חתימות

המושג חתימה מתייחס לעוצמת האותות מסוג מסוים שהכלי מייצר ומאפשרים את גילויו וזיהויו כמו החזרת אור, יצירת רעש ופליטת חום. הנמכת חתימת עין מבוצעת על ידי צביעת הכלי כך שהניגודיות שלו ביחס לשטח תהיה נמוכה. כמעט כל כלי הרכב הצבאיים צבועים בצבעי הסוואה: בצה"ל - חאקי־זית, בצבאות אירופה - בסכמות מנומרות, בארצות מושלגות בלבן ואילו בארצות הברית בצהוב בהיר (צבע מדברי). כיום, עם התפתחות אמצעי ראיית הלילה, לסכמת הצביעה משקל משני במניעת התגלות הרכב. גם צורת הכלי משפיעה על החתימה, וכלים בעלי מבנה נמוך הם בעלי חתימת עין נמוכה יותר. עם התפתחות מערכות הראייה התרמיות (מערכות ראיית לילה ה"רואות" את החום שפולט הכלי) וטילי נ"ט מתבייתי תת־אדום הפכה גם הקטנת החתימה התרמית לבעלת חשיבות. נעשים ניסיונות בדרכים שונות להקטין את הטמפרטורה של הדופן החיצונית של הכלי.[1] הקטנת חתימת רעש יכולה להיעשות למשל על ידי פיתוח מנועים שקטים יותר. הקטנת חתימת מכ"ם שכיחה פחות בכלי רכב קרקעיים. גם פיזור עשן במטרה להסתיר את הכלי היא טכניקה להקטנת חתימת עין, אולם יעילותה משתנה מאוד בהתאם לנסיבות, והיא מנצלת אמצעים מתכלים כמו דלק או רימוני עשן.

לאחרונה נעשים גם ניסיונות להפיכת חפצים לבלתי נראים. רעיון זה נחשב עד לא מזמן כמדע בדיוני אך צבאות שונים עוסקים במחקר בתחום וייתכן כי בעתיד ניתן יהיה ליישם מערכות כאלה ברכב משוריין.[2]

מיגון פסיבי

הסוג השכיח והוותיק יותר של מיגון רכב משוריין הוא על ידי בניית דופן קשיחה ובעלת עובי גדול יחסית לכלי, כך שחימוש שנורה עליו לא יחדור אותו ויפגע באנשי הצוות. ההגדרה מקיפה צורות מיגון נוספות פרט לשריון.

IDF-D9-Zachi-Evenor-001
דחפור D9R של צה"ל. מיגון הדחפור כולל לוחות שריון על תא המפעיל והמערכות המכניות, חלונות מזכוכית משוריינת ומיגון "כלוב" כנגד רש"ק חלול.

המיגון הפסיבי כולל מספר סוגים: עטיפת הרכב בלוחות שריון עשויים פלדה או חומרים מרוכבים (כגון צ'ובהם או חומרים קרמים אחרים) שחוזקם הפיזי וגמישותם מאפשרים להם להדוף קליעים, רימונים, רסס, פיצוצים ואף נשק נ"ט (תלוי בסוג השריון). ניתן לשפר את רמת המיגון באמצעות שינוי הגאומטריה של השריון (כגון שריון משופע) או בנייתו ממספר שכבות של חומרים שונים (שריון מרוכב), לעיתים עם מרווחי אוויר ביניהן. קיימים סוגי שריון שנקראים באופן גנרי שריון מרוכב, העשויים מחומרים שהם קשים יותר מפלדה כגון סיבים קרמיים וחומרים מרוכבים. סוגי החומרים משתנים ממדינה למדינה ואופן ייצור לוחות השריון המתקדמים נחשב במרבית המדינות לסוד צבאי. במקרים בהם יש צורך לשמור על שדה ראייה עבור מפעילי הכלי בלי להפחית את רמת המיגון עושים שימוש בזכוכית משוריינת ליצירת חלונות.

קיימת גם תצורה של מיגון פסיבי המכונה "מיגון כלוב" (נקרא גם "מיגון סולמות" ו"מיגון סטטיסטי") שבה סדרת מוטות מתכת מוצבים בסמוך אחד לשני, אך לא בצמוד, במרחק מה מגוף הרכב המשוריין. המבנה שיוצרים מוטות המתכת מזכיר סולמות, או כלוב, ומכאן שמו של מיגון פסיבי זה. תצורת מיגון זו נועדה כנגד מטען חלול חד־שלבי הנפוץ בעיקר ברקטות נ"ט כגון לאו, RPG-7 ודומיהן. היא איננה יעילה כהגנה מפני טילי נ"ט טאנדם, פגיעת קליעים או רסיסים, ומשמשת כשכבת הגנה נוספת לשריון לוחות פסיבי. מטרתה להסב נזק מבני למטען החלול, שישבש את יעילותו, או לגרום לו להיזם במרחק גדול מדי מגוף הרכב המשוריין ובכך להקטין את יכולת חדירות השריון שלו. מיגון זה קיים היום על נגמ"שי הסטרייקר האמריקאים ורכבי הווריור הבריטים בעיראק ועל דחפורי ה־D9R, הנגמחו"ן וטנק החילוץ M-88 בישראל.

קיימים גם אמצעי מיגון מאולתרים, כגון שקי חול, למשל בנגמ"שים כמו ה M-113 והסטרייקר. השקים מוצבים מעל המיגון המקורי של הכלי. השימוש בשקי חול הוא לרוב אלתור שמתבצע על ידי החיילים בשטח, שלא מרוצים מהביצועים של המיגון התקני שהותקן ברכב.[3] לעיתים משתמשים בשריון מאולתר המכונה "סנדוויץ'". שריון כזה כולל שני לוחות פלדה (בדרך כלל דקים) וביניהם חומר אחר - לרוב עץ, בטון או חול. שריון כזה הותקן בכלי הרכב שעלו לירושלים הנצורה בשיירות, בזמן מלחמת העצמאות.

מיגון ריאקטיבי

M2a3-bradley07
נגמ"ש לחימה (IFV) מדגם בראדלי עם מיגון ריאקטיבי. ניתן לראות בבירור את קסטות חומר הנפץ שהותקן בחזית הכלי, בצדדיו ואף על צריחו. חבילת מיגון זו היא מתוצרת חברת רפא"ל הישראלית.

מיגון ריאקטיבי הוא סוג שריון המגיב לפגיעת נשק בצורה המקטינה את הנזק לרכב עליו מותקן המיגון. מיגון כזה יעיל בעיקר נגד חימוש מטען חלול. קיימים סוגים שונים של מיגון ריאקטיבי, אולם מרביתם עושים שימוש ביחידות של חומר נפץ הודף המותקנות על הדופן החיצונית של הרכב ומתפוצצות עם פגיעת החימוש, וכך מפחיתות משמעותית את יעילותו. טכנולוגיה זו פותחה לאחר מלחמת ששת הימים על ידי חוקר גרמני בשם מנפרד הלד שעסק בניתוח הפגיעות שנגרמו לטנקים ישראליים במלחמה. הפיתוח של הלד הוא הבסיס למרבית מערכות המיגון הריאקטיבי המצויות בשימוש כיום.

מיגון אקטיבי

קיימים שני סוגים של מערכות הגנה אקטיביות עבור טנקים: מערכות הגנה "רכות" המשבשות את מערכות ההנחיה של טילים מונחים נגד טנקים, ומערכות הגנה "קשות" המיירטות את האיום במהלך מעופו לעבר הטנק.

פיתוחם של מערכות ההגנה האקטיביות ידע שיטות שונות ופיתוחים רבים. החל ממערכת הגנה שפותחו בסופם שנות ה־40 של המאה ה־20, זאת כי בתקופה זו איכות הפלדה הייתה נמוכה והמשמעות של שריון עמיד היא משקל רב ופגיעה ביכולת התנועה והעבירות, אחת משלוש היכולות העיקריות והחשובות בטנק. המערכות שפותחו בשנים היו "צמודות דופן", אלו היו מבוססת על רשתות המקיפות את הצריח ויירוט פיזי של האיום באמצעות מטעני רסס.

בעשורים האחרונים פותחו מספר מערכות מסוג זה, בשל האיום שנשקף מפני רקטות נגד טנקים וטילים נגד טנקים: החל במערכת השטורה המורכבת משבשים ומיועדת לשיבוש מערכות ההנחיה של הטילים, עבור במערכת הארנה ליירוט פיזי וכלה במערכת מעיל רוח המבצעית, המשלבת שיבוש של מערכות ההנחיה (הגנה "רכה") ויירוט של האיום בעזרת כדוריות מתכת (מטען רסס; הגנה "קשה")

היסטוריה

British Mark I male tank Somme 25 September 1916
טנק סימן 1 הבריטי. הרכב הקרבי המשוריין הראשון
M3-Halftrack-latrun-2-2
זחל"ם M3 אמריקני שהיה בשימוש צה"ל

בעקבות עליית כוח האש במלחמת העולם הראשונה, הבינו הצבאות המודרניים שבמגבלות הטכנולוגיות שריון אישי הוא חסר טעם. לעומת זאת, רכב משוריין היה רעיון שנשקל בחיוב מאחר שכלי רכב ממונע יכול לסחוב מעטה שריון עבה ועמיד יותר מאשר חייל רגלי פשוט. אף על פי שתותחים בעלי שריון ועגלות עץ שהגנו על רובאים הופיעו עוד במאה ה־19, ב־1916 הופיע הרכב הממונע המשוריין הראשון בשדה המערכה: היה זה הטנק הבריטי "סימן 1".

מאז החל מרוץ חימוש בין טנקים וכלי רכב משוריינים ורוב הצבאות המודרניים פיתחו חיל שריון המושתת על טנקים משוריינים ובעלי תותח כבד. מנגד, פותחו אמצעי נגד - כגון תותחי נ"ט, רקטות נ"ט וטילי נ"ט - כדי לחדור את השריון של הטנקים.

בזמן מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה נוספו לארסנל גם נושאי גייסות משוריינים (הנגמ"ש הראשון פותח במלחמת העולם הראשונה אך לא היה נפוץ בה), כלי הנדסה משוריינים ורכבי תמיכת־קרב בעלי שריון להגן על הלוחמים, המכונאים ותומכי־הלחימה שבתוכו. מובילי הגייסות והמשוריינים (שלא היו טנקים) הראשונים היו הזחל"מים,[4] רכב משוריין עם הנעה שמשלבת בין רכב אופני (גלגלים מקדימה) לרכב זחלי (מזקו"ם מאחורה). רוב דגמי הזחל"ם אופינו בשריון עבה בדפנות הרכב אך בתא לחימה פתוח, ללא גג.

גרסאות רבות של דגמי הזחל"ם ששירתו בצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה כדוגמת זחל"ם ה-M3 נרכשו החל משנת 1948 בכל העולם על ידי צבא ההגנה לישראל, והובאו לישראל. הזחל"מים בישראל הופעלו כבר במלחמת העצמאות, והפכו לכלי לחימה עיקריים לשימוש החרמ"ש (חיל רגלים משוריין), בו פותחה תורת לחימה מיוחדת עבורם, אשר באה לידי ביטוי בהצלחה במלחמות ישראל. הזחל"מים בצבא ההגנה לישראל. שולבו בכל חילות המערך הלוחם, כאשר שימשו גם כבסיס למרגמות 81 מ"מ, כנושאי תותח 75 מ"מ, כנושאי תותחי נ"מ 20 מ"מ, כרכב לשיגור טילי נ"ט SS-10, כרכב פיקוד משוריין, וכרכב חילוץ וסיוע הנדסי. הזחל"מים שירתו בצה"ל ככלי לחימה עיקריים עד לאמצע שנות ה־70 של המאה ה־20, כאשר לקראת סוף המאה, שימשו בעיקר כרכבי סיור בט"ש. יתרונו הגדול של הזחל"מ הייתה השילוב בין אופי נהיגה ויציבות בדרכים כשל משאית קלה, עם יכולת עבירות משופרת ללא כל הכנות מיוחדות. הזחל"מ היה ניתן לתפעול בביטחון ולאחר הכשרה קצרה, על ידי כל מי שהורשה לנהוג במשאית. עדות לשימוש של צה"ל במשוריינים כבר במלחמת השחרור בשנת 1948 ניתן למצוא לאורך כביש תל אביב־ירושלים, באזור שער הגיא, שם פזורים שרידים של משוריינים שנפגעו בקרבות שיירות ההספקה לירושלים במהלך המלחמה.

בשנות ה־50 של המאה ה־20 כבר תוכננו שתי משפחות נגמ"שים ששינו את ההיסטוריה של הרק"ם: ה־M-113 האמריקני וה־BMP הסובייטי. במקביל, פותחו שריוניות (נגמ"שים אופניים) עבור שדות הקרב של אירופה, המקום בו שיערו אז שתתקיים עיקר לוחמת היבשה של עימות בין־גושי עתידי. שתי משפחות אלה של נגמ"שים הפכו לנגמ"שים הנפוצים בעולם. כל אחת מהן כללה עשרות ואריאנטים, דגמים, גרסאות ושיפורים. כלים אלה נמצאים גם היום בשירות צבאות שונים ברחבי העולם (כולל צבא ארצות הברית, צה"ל ועוד) אך נחשבים למיושנים ופגיעים.

בשנות ה־70 של המאה ה־20 פותחו תומ"תים ממוגנים, רכבי חילוץ והנדסה המבוססים על טנקים, טנקי גישור, טנקי־דחפור ועוד. בשנים אלה הופיעו בשדה הקרב רקטות נ"ט וטילי נ"ט, שהיוו איום מסוכן על כוחות השריון ונתנו לחיל הרגלים יכולת רחבה ומסוכנת להשמיד רק"מים ומטרות משוריינת. יעילותם של רקטות וטילי הנ"ט נגד חיל השריון הודגמה במלחמת יום הכיפורים, והללו מהווים עד היום איום רציני שמתכנני ומפעילי רק"ם חייבים להתמודד עמו. בעוד שטילי הנ"ט השתכללו והפכו לנשק מונחה יקר, המתמחה בחדירת שריון כבד של טנקי מערכה, רקטות הנ"ט - ובייחוד RPG-7 - זכו לתפוצה המונית והקנו לכל לוחם את היכולת לפגוע ולהשמיד מטרות משוריינות, אחרי אימון מועט בלבד.

בתגובה לכך, החלו שוב פיתוחים בשריון ובאמצעי המיגון, ביניהם: "בלטנים", תמרוני התחמקות, ניסויים בחומרים שונים ולא רק בפלדה (החל מאורניום מדולדל וכלה בכובהאם), תוספות שריון בנקודות תורפה ומיגון ריאקטיבי.

בסוף שנות ה־80 של המאה ה־20 התרחש עוד גל של פיתוחי רק"מים, ובהן פותחו נגמ"שים הכבדים (דוגמת האכזרית), נגמ"שי לחימה (IFV), תומ"תים ממוגנים ומשופרים, כלי צמ"ה משוריינים (שכלול של דחפורים ממוגנים, שהופעלו כבר במלחמת העולם השנייה), טנקים מתקדמים ועוד. בתקופה זו החלו בהכנסת מערכות אלקטרוניות מתקדמות לרק"ם, בייחוד לטנקים, ביניהן מערכות בקרת ירי מתקדמות, שליטה, בקרה, קשר ופיקוד, שבשים למיניהם ואמצעי ראיית לילה מתקדמים.

במאה ה־21 הבשילה טכנולוגיית המיגון האקטיבי בו מערכות טכנולוגיות מורכבות ומתוחכמות מגינות על הכלי על ידי מניעת הפגיעה של האיום, בין בהחטאה (בשל שיבוש מערכת ההנחיה) ובין בהשמדה פיזית של האיום לפני שיפגע בכלי. נכון ל־2017, מערכת ההגנה האקטיבית (הקשה) המבצעית היחידה לכלי רק"ם היא "מעיל רוח" הישראלית, המותקנת על טנקי המרכבה סימן 4מ ונגמש"י הנמ"ר ונמ"ר הנדסי.

סוגי רק"ם

T-34 76 Westerplatte p d
טנק T-34 סובייטי
M109-beyt-hatotchan-2
תותח מתנייע "רוכב" M-109
M88-ARV-4id
טנק חילוץ M88

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גיא גרימלנדרובוט קטלני וטכנולוגיה להעלמת טנקים: כך ייראה שדה הקרב עתידי, באתר TheMarker‏, 13 ביוני 2010
  2. ^ Josh Clark,‏ Is the army testing an invisible tank?‎, באתר howstuffworks
  3. ^ מחדל מיגון החיילים בצה"ל: ממצאי מבקר המדינה בדוח לשנת 2003!, באתר "הקשב!", 3 באפריל 2004
  4. ^ זחל"ם - זחלי למחצה
גשר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

זחל"ם

זחל"ם, ראשי תיבות של "זחלי למחצה" (מאנגלית: Half-Track), הוא כלי רכב אזרחי או רכב קרבי משוריין המונע באמצעות שני זחלים מאחור וזוג גלגלים בחזית להיגוי. מערכת המזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים) בירכתיים משמשת להנעת הרכב ומאפשרת את העבירות המיוחדת שלו.

המטרה בשילוב בין זחלים לגלגלים היא לשלב בין העבירות בשטח של רכב זחלי דוגמת הטנק עם היגוי ושליטה של רכב אופני. לעיתים מתווסף לרכב זחלי נטל או "משקל מת" כדי לשפר את החיכוך עם הקרקע ואת כוח הגרר של הכלי, אך אפשרות כזו אינה קיימת בזחל"ם ויש להכביד אותו באמצעות הוספת מטען.

מלפנים מותקן תוף גלילי שמסייע לעבירות. כך למשל כאשר הרכב עובר מעל לתעלה ונשאר במצב בו הגלגלים הקדמיים בתוכה, התוף נשען על צדה האחד והזחלים מצדה השני, מנע התוף את התקעות הכלי בתעלה ועל ידי דחיפה של מערכת הזחלים להתקדמות והחלצות ממנה. הזחל"ם אפשר לראשונה ניוד כוחות רגלים במהירות תוך מתן הגנה כנגד אש מנשק קל, אך החיילים נותרים חשופים לירי תלול מסלול, מנשק כגון מרגמות או תותחים עם פגזי רסס.

חפיר

חפיר הוא תעלה שמטרתה להגן על טירה, מבצר, חומה ושאר סוגי ביצורים. החפיר מיועד למנוע את הגישה אל החומה בפני כלי מצור הנדרשים להיצמד אליה, דוגמת מגדל מצור או איל ניגוח. בנוסף, ובפרט כשהוא מלא מים, נועד החפיר להקשות על ניסיונות של חפירת מנהרות מתחת לחומה במטרה לגרום לקריסתה.

כדי לחצות את החפיר נעשה שימוש בגשרים מתקפלים. בתחילה היו אלה גשרים פשוטים מעץ, שהצד המתגונן יכול היה להשמידם בקלות. לאחר מכן נעזרו בגשרים מתקדמים יותר למעבר. שיטה נוספת לחציית החפיר הייתה סתימתו בחול, אבנים וחצץ בקטע מסוים.

אף שהחפיר העתיק ביותר התגלה כבר בעיר העתיקה של יריחו, החפירים מזוהים בדרך כלל עם ביצורי ימי הביניים, ובייחוד עם הטירות בלב אירופה שרבות מהן היו מוקפות בחפירים מלאי מים, שסופקו על ידי נחלים ונהרות סמוכים.

תעלת הנ"ט המודרנית היא במידה מסוימת המשך של רעיון החפיר. זוהי תעלה ברוחב מטר או שניים שמטרתה למנוע מעבר של רכב קרבי משוריין בשדה הקרב, ובפרט לבלום טנקים מסתערים. למרות שתעלות נ"ט באות בעיקר כמכשול עצמאי, פעמים רבות הן נחפרות גם מסביב למוצבים ועמדות שליטה, או כחלק ממערך ביצורים הגנתי.

טנק גישור

טנק גישור (בראשי תיבות: טג"ש) הוא רכב קרבי משוריין המבוסס על תובה של טנק ומכיל התקני גישור, אותם ניתן לפרוש בשדה הקרב. ברוב צבאות העולם, טנקי הגישור מופעלים בידי חיל הנדסה או בידי חיל שריון.

מטרתו של טנק הגישור היא לסייע לכוחות השריון, ובייחוד לטנקים המסתערים, לצלוח תעלות נ"ט וסוללות עפר במהירות, על מנת שלא לעכב את מהלך ההתקפה. מסיבה זו בנוי טנק הגישור על תובה של טנק - דבר המבטיח לו הגנה טובה וכן יכולת ניידות הדומה לזו של הטנק. מעל התובה מותקן הגשר עצמו, ביחד עם מנוף הידראולי המאפשר לפרוש את הגשר ולהתקינו על הקרקע.

ישנם מספר סוגי גשרים והם משתנים בהתאם לסוג המכשול שצריך לפרוץ.

גשר צמד: גשר הנישא על גבי טנק גישור. הגשר תוכנן כך שטנק אחד יוכל לשאת ולפרוש שני גשרים.

גשר כפול ("מספריים"): גשר נפתח שנועד לגשר על מכשולים רציניים יותר דוגמת ואדיות קטנים או נחלים. נישא ונפרש על גבי טנק גישור.

טנקים בשירות צה"ל

טנק הוא רכב קרבי משוריין החמוש בדרך כלל בתותח ובמקלעים. הטנק מוגן בשריון עבה, העוזר לו לשרוד את האש של האויב בשדה הקרב.

הטבלה הבאה מסדרת את דגמי הטנקים ששרתו בחיל השריון הישראלי לפי שנות כניסה לשרות. לחלק מהטנקים לא נתון עובי במ"מ של השריון, אלא מצוין רק סוג השריון. הסיבה לכך היא שברוב הטנקים החדשים הנתון המדויק של עובי השריון מסווג.

כרמל (רכב קרבי משוריין)

כרמל (ראשי תיבות של כלי רק"ם מתקדם ליבשה) הוא מיזם ישראלי, בעשור השני של המאה ה-21, לפיתוח רכב קרבי משוריין (רק"ם) שיהווה פריצת דרך טכנולוגית בתחום זה.

מגוב

מגוב (באנגלית אמריקאית: Mine plow, באנגלית בריטית: Mine plough) הוא התקן הנדסי המותקן על רכב קרבי משוריין כגון טנקים, נגמ"שים וציוד מכני הנדסי שתפקידו לפלס דרך נקייה ממוקשים, ולאפשר לכלי רכב אחרים לנסוע בעקבותיו.

ישנם מספר סוגי מגובים:

מגוב רציף - מעין כף דחפור בצורת V שננעצת בקרקע ומסיטה מוקשים הצידה או הופכת אותם.

מגוב נוכרי - זוג גלגלים כבדים בקדמת הרק"מ ש"חורשים" את הקרקע ומפוצצים מוקשים לפני הזחלים של הכלי.

מגוב מורג - התקן ובו תוף מסתובב אליו מחוברות שלשלאות כבדות החובטות בקרקע ומפוצצות את המוקשים.המגוב הפשוט מכולם, ואחד היעילים שבהם, הוא המגוב הרציף. המגוב דוחף מוקשים שקבורים בקרקע הצידה, ובכך מסיט אותם מהדרך שבה נוסע הכלי, או הופך אותם: מאחר שמוקשי נ"ט מתבססים על פיצוץ מרוכז כדי להשבית טנק, כאשר הם נהפכים על ראשם, עוצמת הפיצוץ שפוגעת בטנק יורדת באופן ניכר (בגלל שינוי כיוון הפיצוץ לכלפי מטה והרחקת הפצצה מגוף הטנק) ובדרך כלל גורמת נזק שולי בלבד לטנק, אם בכלל.

מדוכות עשן

מדוכות עשן הן אמצעי על גבי רכב קרבי משוריין המשגר רימוני עשן על מנת למסך את הכלי ולהקשות על הפגיעה בו, בין השאר על ידי שיבוש לייזר של טילי נ"ט. המדוכות באות בדרך כלל בקופסאות המחוברות לדפנות הכלי (אם מדובר בטנק, אז לדפנות הצריח) ומתופעלות באופן חשמלי מתוך הכלי. בניגוד למיסוך באמצעות המנוע, האפשרי בטנקי מערכה מודרניים, שלוקח זמן עד שיוצר עשן, המדוכות משגרות רימוני עשן היוצרים מיסוך עשן תוך פרק זמן של שניות בודדות ואפילו פחות.

רוב מדוכות העשן בעולם מתבססות על מיסוך באמצעות זרחן לבן המתלקח במגע עם החמצן באוויר ויוצר במהירות עשן לבן.

בישראל, התעשייה הצבאית וחיל החימוש פיתחו מערכת מדוכות עשן בשם "פטל", המאפשרת יצירת מסך עשן מיידי והפעלה בטוחה יותר.

מוביל טנקים

מוביל טנקים הוא סוג של משאית סמי-טריילר המיועדת להובלת כלי רכב כבדים כגון טנקים, רכב קרבי משוריין, כלי צמ"ה ואפילו מסוקים, ולשנעם ממקום למקום.

מוביל הטנקים הוא לרוב כלי רכב צבאי, והוא נקרא כך, מפני שהוא משמש להוביל בעיקר טנקים.

מזקו"ם

מַזְקוֹ"ם הן ראשי תיבות שפירושן "מערכת זחלים, קפיצים ומַרְכּוֹבִים".

בשפה לא מקצועית אין המזקו"ם אלא ה"שרשראות" (הזחלים), הקפיצים והגלגלים של הטנק, במיוחד אלה של רכב קרבי משוריין (רק"ם) כגון טנקים, נגמ"שים ותותחים מתנייעים, או ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) כגון דחפורים ומחפרים. מערכת תנועה זו קיבלה את כינוייה מאופן תנועתה, המזכירה את זה של זחלי הפרפראים.

מטען גחון

מטען גחון הוא מעין מוקש מאולתר, המופעל כנגד רכב קרבי משוריין וכלי רכב במטרה להשביתם ואף להשמידם.

נגמ"ש

נגמ"ש (ראשי תיבות של נושא גייסות משוריין או נוֹשֵׂאת גְּיָסוֹת מְשֻׁרְיֶנֶת) הוא רכב קרבי משוריין (רק"מ) שמטרתו העיקרית היא תובלה ממוגנת של כוחות אל ובחזרה משדה הקרב. בעברית, המונח נגמ"ש ציין את רוב הרקמ"ים הזחליים שאינם טנקים או תומ"תים. לנגמ"ש גלגלי קל מקובל לקרוא שיריונית. נגמ"ש הלחימה, שהופיע לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים, משלב יכולת נשיאת גייסות של נגמ"ש, עם חימוש ועוצמת אש כשל טנק קל, מחליף מאז את הנגמ"ש, כשהוא מוסיף לרשימת המשימות של הכלי לחימה משמעותית בשדה הקרב, באופן אורגני מלא עם יחידות הרגלים אותם הוא מוביל. נגמשים ייעודיים נוספים הם נגמש"י פיקוד, נגמשי נ"ט, ציוד עבירות כגון גשרים ואסדות, רפואה ופינוי, חוליה טכנית, נשיאת חימוש ארטילרי, ומשימות נוספות.

נגמ"ש לחימה

נגמ"ש לחימה (באנגלית: Infantry fighting vehicle, בראשי תיבות: IFV, תרגום: רכב לחימת חי"ר) שם פחות נפוץ: (mechanized infantry combat vehicle או MICV) הוא רכב קרבי משוריין המשמש לנשיאת חיילים אל שדה הקרב ותמיכה בהם וחיפוי באמצעות אש, תוך לחימה כחיל רגלים ממוכן.

סוללה (הנדסה אזרחית)

סוללה היא ערימה מלאכותית של עפר, אדמה או מצע היכולה לשמש כביסוס לדרך, כאמצעי להסדרת ניקוז, לבידוד אקוסטי מפני רעש, כאמצעי להגנה מפני ירי, כאלמנט לפיתוח נופי ולשימושים רבים נוספים.

בדרך כלל אורכה של הסוללה גדול משמעותית מגובהה ורוחבה ואילו החתך של הסוללה טרפזי. בניית הסוללה דורשת עבודות עפר שנעשות על ידי ציוד מכני הנדסי, לרוב מסוג דחפור, מחפר או יעה אופני. דחפורים מקימים סוללות עפר ביעילות על ידי גריפת ודחיפת עפר ופיזורו בשיפוע.

הגורם המרכזי בתכנון ובביצוע הסוללה הוא זווית החיכוך הפנימית של החומר ממנו בנויה הסוללה, זו הזווית שקובעת את השיפוע הנדרש כדי שהסוללה תישאר יציבה ולא תתמוטט. לכל סוג קרקע או מצע זווית חיכוך פנימית האופיינית לו.

בהנדסה הצבאית יש שימוש רב לסוללות כאמצעי מיגון (מגנן או חומת מפגע) או כמחסום נגד רכב קרבי משוריין.

בישראל נעשה שימוש בעבר בסוללות עפר כתחליף לגשרי כביש בנקודות חצייה של נחלים עמוקים, כדוגמת כביש 85 (מעבר נחל עמוד ונחל עכברה, הסוללות הוסרו במסגרת עבודות שדרוג הכביש ב־2013), ודרך פרויד בחיפה (מעבר נחל אחוזה). מילוי נחל בסוללת עפר מאפשר את חצייתו ללא צורך בגשר בעל ניצבים גבוהים שלבנייתו נדרשים מאמצים הנדסיים גדולים, אך פוגע בנחל עקב חסימתו למעבר בעלי חיים ומטיילים.

פרא (רכב קרבי משוריין)

פרא הוא רכב קרבי משוריין בשירות חיל התותחנים הישראלי, המבוסס על תובת טנק המגח. לדרישתו של צה"ל, הוסב הטנק והותקנו בו משגר מתרומם בעל 12 קנים המכילים טילי תמוז, וכן תורן תצפית המגיח מן הכלי ומאפשר לצוות לאתר מטרות אויב מרוחקות ולהשמידן במדויק. הפרא פותח ברפא"ל ובתע"ש בשנות השמונים כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים, וזאת כדי להתמודד עם דיוויזיות הטנקים של צבאות האויב.

כדי שיקשה על האויב לזהות את הכלי ולהשמידו, הותקן בו קנה דמה עשוי פח, שמאפשר לכלי להיטמע בין הטנקים הרגילים המשתתפים בקרב. בעבר היה לקנה דמה זה יתרון נוסף, שכן קיומו של הפרא נשמר בסוד קרוב לשלושים שנה לא מעט בזכות דמיונו של הפרא לטנק המגח.

קטלנית (אמצעי לחימה)

קטלנית (שם רשמי באנגלית: Samson Remote Controlled Weapon Station) היא עמדת כלי ירייה המותקנת על כלי רכב צבאיים או רכב קרבי משוריין ונשלטת מבפנים. הקטלנית פותחה ומיוצרת על ידי חברת רפא"ל הישראלית.

שריונית

שריונית היא רכב קרבי משוריין המונע על גלגלים עטויי צמיגים (ולא על זחלים) ומוגן בדרך כלל בשריון קל וחמוש בכלי נשק קלים, כגון מקלעים, או בתותח בקוטר קטן. לרוב, מדובר בכלי רכב המיועד לסיור וקשר ואינו מיועד לקרבות גדולים.

שריוניות הופיעו בסוף המאה ה-19, אך הפכו לנפוצות רק בתחילת מלחמת העולם הראשונה. השריוניות היו נפוצות עד אחרי מלחמת העולם השנייה, ובהדרגה הוחלפו בנגמ"שים כבדים יותר, חלקם זחליים וחלקם אופניים (כלומר: נעים על גלגלים עטויי צמיגים).

בארץ ישראל, חיילי המנדט הבריטי הפעילו שריוניות, ומאוחר יותר, במלחמת העצמאות, הן צה"ל והן הכוחות הערביים הפעילו שריוניות. השריוניות הופעלו כתחליף לטנקים תקניים, מאחר שהיישוב העברי לא היה מצויד במספיק טנקים ערב פרוץ המלחמה. אחרי מלחמת העצמאות, כאשר צה"ל רכש כמות מספקת של טנקים דוגמת ה-M4 שרמן, הוצאו השריוניות משירות.

תובה

תובה (תֻּבָּה; אולי מן תיבה, באנגלית: Chassis) היא השלדה של רכב קרבי משוריין, שבה נמצאות המערכות האוטומטיביות של כלי הרכב, בהן המנוע, ממסרת, המזקו"ם (או הגלגלים), מכלי דלק ותא הנהג. התובה ממוגנת בדרך כלל במעטפת שריון כבדה.

לעיתים קרובות תובה אחת (למשל של טנק או נגמ"ש) משמשת בסיס למשפחה שלמה של כלי רכב משוריינים. דבר זה נעשה הן בתכנון מראש (תובה אחת מתוכננת למשפחה שלמה של כלי רכב והתקנת המרכבים השונים היא פשוטה יחסית, כגון משפחת הסטרייקר) והן בתכנון שבדיעבד, כלומר בהסבת תובות באופן שלא היה בתכנון המקורי (לדוגמה: הסבת טנק ה-T-55 לנגמ"ש "אכזרית" על ידי צה"ל).

תותח מתנייע

תותח מתנייע (בראשי תיבות תומ"ת) הוא רכב קרבי משוריין המורכב מקנה ארטילרי המותקן על תובה זחלית או אופנית המאפשרת לו כושר ניידות עצמאי.

טנק
ערכי משנה היסטוריה של הטנקיםמבנה הטנקסוגי טנקיםדגמי טנקים עיקריים (לפי ארצות) Merkava-Mk4m-transparent
מיגון הטנק שריון פסיבישריון מרוכבשריון ריאקטיבימערכת הגנה אקטיבית לטנקיםמדוכות עשן
ראו גם לוחמת שריוןחיל שריון • רכב קרבי משוריין • טנקים בשירות צה"לחיל השריון הישראלי
נגד טנקים נגד טנקיםרקטה נגד טנקיםטיל נגד טנקיםתעלת נ"טבזנ"טמטען גחון
דגמים נבחרים • טנקי מערכה מודרניים
אמצעי תחבורה
חלליים מעבורת חללחלליתרכב הנחיתה הירחירכב הנדידה הירחיתרמיל ריחוף
אוויריים
ממונעים מטוס (מטוס סילוןמטוס קרבמטוס מנהליםמטוס מטעןמטוס קלמטוס דו-כנפי) • מסוקספינת אווירצפליןתרמיל ריחוף
לא ממונעים כדור פורחדאוןמצנח רחיפהגלשן אוויר
ימיים
ממונעים אונייה (מכליתמכלית נפטאוניית צובראוניית נוסעיםמשחתתנושאת מטוסים) • סירת מנועאופנוע יםיאכטהצוללת (צוללת גרעינית) • מעבורת (נחתת) • רחפתואפורטו
לא ממונעים מפרשית (דאו) • גלשן רוחסירה (סירת הצלהקיאקקאנוגונדולה) • רפסודהחסקהאַרְבָּה • בוצית • ג'ונקהאוניית מפרשים
יבשתיים
מכוניות מכונית מיקרומכונית מיניסופרמינימשפחתית • משפחתית גדולה • מוניתניידת משטרהגראן טוריסמומכונית משוריינתמיניוואןאמבולנס • קרון מתים • קלנועיתמכונית ספורטרודסטרקבריולהמכונית-על
רכבות רכבת מהירהרכבת פרווריתרכבת בינעירוניתרכבת נוסעים דו-קומתיתרכבת קלהרכבת תחתיתמונוריילפוניקולררכבלחשמליתגונדולהקטרקרון
אוטובוסים אוטובוס ארוךאוטובוס קומתייםאוטובוס נמוך-רצפהמיניבוסאוטובוס בית ספרטרוליבוסמערכת אוטובוסים מהירה
דו-גלגלי ממונע אופנועקורקינט ממונעקטנוערכינוע
רכבי שטח טרקטורג'יפSUVטרקטורון • באגי • תומקארגארדיוםאוונגרד • שלג (אופנוע שלגחתול שלגמפלסת שלג) • רכב קרבי משוריין (טנקנגמ"ששריוניתזחל"ם) • ציוד מכני הנדסי (דחפורמחפריעה אופנימחפרוןמפלסת)
משאיות טנדרמסחריתטיוליתכבאיתסמי-טריילר • פול-טריילר
מונעים בכוח אדם אופניים (אופני טנדםחד-אופןאופנוחתלת-אופן) • קורקינטגלגיליותסקייטבורדאפריוןריקשהמגלשייםעגלת תינוק
מונעים בכוח בהמה כרכרהמרכבהמזחלתקוודריגהדיליז'נסעגלהקרון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.