רינה בן-שחר

רינה בן-שחר היא בלשנית, סטיליסטיקאית, וסופרת ילדים ישראלית, פרופסור במכללת אורנים, שם שמשה עד סוף שנת הלימודים ה'תשע"א ראש החוג ללשון עברית. כמו כן היא משמשת מרצה בכירה בחוג ללמידה, הוראה והדרכה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. מחקריה עוסקים בחקר לשון הספרות והתיאטרון, התרגום הספרותי, שפת הדיבור, והוראת העברית בבתי הספר.

Rina Ben-Shachar
פרופסור רינה בן שחר

ביוגרפיה

בן-שחר נולדה בירושלים ומשם עברה משפחתה לגבעת עדה, ומשם לחיפה. למדה בבית הספר הריאלי בעיר.

לאחר שירותה הצבאי החלה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, שם קיבלה תואר ראשון מהחוג ללשון העברית ומהחוג לספרות אנגלית, ותואר שני בחוג ללשון העברית. בשנת 1984 קיבלה תואר שלישי בספרות ובלשנות מאוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופסור איתמר אבן-זהר, ובשנת 2009 הוענקה לה דרגת פרופסור.

בעבר שימשה יועצת מדעית ל"מילון הסלנג המקיף", שכתב רוביק רוזנטל. כיום היא העורכת ראשית של סדרת המחקר “העברית שפה חיה”, בהוצאת הקיבוץ המאוחד והמכון לפואטיקה וסמיוטיקה ע”ש פורטר באוניברסיטת תל אביב, (נכון לפברואר 2015, התפרסמו בסדרה 7 קבצים).

גישות במחקר

חלק נכבד ממחקריה של בן-שחר, עוסקים במגמות סגנוניות בספרות הישראלית, בסיפורת, ובדרמה. היא מטפלת בנושא, מנקודת מבט דיאכרונית: תחנות בהתפתחות הסגנונות בספרות הישראלית ושינויי סגנון בולטים שחלו בספרות במהלך שנות קיומה של המדינה, והן מנקודת מבט סינכרונית: בתקופות ספציפיות בשנות המדינה נבחנים ומעומתים סגנונות שונים בז'אנרים שונים (סיפורת, דרמה), בספרות מקור עברית לעומת ספרות מתורגמת, ובסגנונם האישי של יוצרים בולטים, כגון: נסים אלוני, אפרים קישון, א.ב. יהושע, יעקב שבתאי, ס. יזהר, מאיר שלו, חיים באר, עמוס עוז, יהושע קנז, יורם קניוק, אורלי קסטל-בלום, עוזי וייל, אתגר קרת, דליה רביקוביץ ואחרים. היא עוסקת בהשוואת ממאפייני הלשון העשירה בהתייחס ליוצרים הבולטים העושים בה שימוש, לעומת מאפייני הלשון "הרזה" ונציגיה.

מקום מרכזי במחקר מוקדש למעמדה של העברית המדוברת לגווניה בספרות הישראלית, ולשלבי חדירתה לדרמה ולספרות.

פרסומים

עבודות אקדמיות

ספרים מדעיים

קבצים מדעיים

  • '"העברית שפה חיה", קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-תרבותיים', כרך א', בשיתוף עם עוזי אורנן וגדעון טורי, בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 1992.
  • '"העברית שפה חיה", קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-תרבותיים', כרך ב', בשיתוף עם גדעון טורי, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 1999.
  • '"העברית שפה חיה", קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-תרבותיים', כרך ג', בשיתוף עם גדעון טורי, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 2003.
  • '"העברית שפה חיה", קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-תרבותיים', כרך ד', בשיתוף עם גדעון טורי, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 2006.
  • '"העברית שפה חיה", קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-תרבותיים', כרך ה', בשיתוף עם גדעון טורי, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 2010.
  • '"העברית שפה חיה", קובץ מחקרים על הלשון בהקשריה החברתיים-תרבותיים', כרך ו', בשיתוף עם גדעון טורי, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 2013.

מאמרים - עברית

  • "בעיית תרגומם של מילות פנייה, קללות, קריאות וקַשרים ריקים כפי שהיא משתקפת במחזות שתורגמו לעברית מאנגלית ומצרפתית". בכתב העת במה, חוברת 108, עמ' 51–57, 1987
  • "הוראת התחביר: הצעה לגישה אחרת". עיונים בחינוך - 47/46 עמ' 205–220, ספטמבר, 1987
  • "'פקעת הקיום': על לשונו של יעקב שבתאי ברומאנים 'זיכרון דברים' ו'סוף דבר'". בתוך: מחקרים בלשון ב'-ג', בעריכת משה בר-אשר עמ' 30–42, האוניברסיטה העברית, המכון למדעי היהדות, ירושלים, עמ' 389–397, 1987
  • "על לשון מחזות עבריים מקוריים משנות הארבעים-חמישים". בכתב העת במה, חוברת 111, 1988
  • "'עליזה בארץ הפלאות': קווים לשוניים-סגנוניים לתרגומו של אהרן אמיר". מעגלי קריאה, עמ' 75–88, 18 בפברואר, 1989
  • "נורמות לשוניות-סגנוניות בתרגום מחזות אנגליים וצרפתיים לעברית בשנות החמישים-שישים". דפים למחקר בספרות, 6-5, עמ' 331–344, 1989
  • "יעקב שבתאי - סגנון הרומאנים 'זיכרון דברים' ו'סוף דבר' וסימני השפעתו על סגנונם של סופרים אחרים". בלשנות עברית, 30-29-28 (טבת ה'תש"ן). קובץ מיוחד: תורת הסגנון והטקסט הספרותי, עורכים מ. פרוכטמן ומ.צ. קדרי,
    עמ' 83 - 90, 1990.
  • "לשאלת העיצוב הפונטי של לשון הדיבור בספרות העברית החדשה". בתוך: שי לחיים רבין: אסופת מחקרי לשון, עורכים משה גושן-גוטשטיין, שלמה מורג ושמחה קוגוט. סדרת ספרי מחקר במדעי היהדות, אקדמון, ירושלים,
    עמ' 25 - 53. 1990
  • "מאפיינים סגנוניים אחדים של מערכוני 'הגשש החיוור'". לשון ועברית - 1, עמ' 31 - 35, 1990.
  • "על לשון הרומן 'בתו' ליורם קניוק, ועל מגמות סגנוניות בסיפורת הישראלית של שנות השמונים". לשון ועברית - 4, עמ' 36 - 44. 1990
  • "מאמיר ועד אופק - מה נשתנה? על שני תרגומים ל'עליזה בארץ הפלאות' ועל נורמות של התרגום הספרותי לעברית". בתוך: מלילות, אסופת מאמרים בנושאי חינוך לשוני ואוריינות, עורכות צביה ולדן ובלהה ארצי. מכללת בית ברל ומשרד החינוך והתרבות, ירושלים, ה'תשנ"א, עמ' 7 – 24, 1991.
  • "היחס בין לשון דיבור ולשון כתב בסיפורת הישראלית של שנות השמונים". בתוך: העברית שפה חיה, כרך א', עורכים עוזי אורנן, רינה בן-שחר וגדעון טורי. הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, עמ' 163 - 174, 1992.
  • "תרגום יסודות לשוניים לא-רפרנציאליים: הבעיה והשתקפותה בתרגום הספרותי לעברית". בלשנות עברית - 38 תמוז ה'תשנ"ד, עמ' 7 - 24, 1994
  • "שינוי ושימור בהתפתחות צורות דקדוקיות: היבטים עיוניים ודידקטיים". עיונים בחינוך - 59/60, אוגוסט, עמ' 353 - 366. 1994.
  • "התפתחות לשון הדיאלוג בסיפורת הישראלית: תחנות עיקריות". בתוך: סדן: מחקרים בספרות עברית, כרך ראשון, עורך דן לאור. אוניברסיטת תל אביב, מפעלים אוניברסיטאיים, עמ' 217 - 240, 1994.
  • "תרגום דיאלוג ספרותי: היבטים תאורטיים ותיאוריים".בתוך: מחקרים בלשון ז, עורך משה בר-אשר. האוניברסיטה העברית, המכון למדעי היהדות, ירושלים, 193 - 217, 1995.
  • "על הנתק שבין חקר הלשון לחקר הספרות". בתוך: העברית שפה חיה - כרך ב', עורכים רינה בן-שחר וגדעון טורי, הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, תל אביב, עמ' 39 - 58, 1999
  • "ס. יזהר: מאפיינים לשוניים-סגנוניים בספריו המאוחרים".בתוך: ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת לשון, עורכות עלית אולשטיין, שושנה בלום-קולקה ואורה שורצולד. כרמל, ירושלים, עמ' 103 - 124, 2000
  • "יעקב שבתאי כמספר וכמחזאי: אפיוני סגנון". בתוך: אדרת לבנימין: ספר היובל לבנימין הרשב - כרך ב', עורכת זיוה בן-פורת. הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, תל אביב, עמ' 205 - 242, 2001
  • "צרות בדקדוק העברי: עברית במבט פוליכרוני". בתוך: ספר בן-ציון פישלר: מחקרים בלשון העברית ובהוראתה, עורכים אורה (רודריג) שורצולד ורפאל ניר. רכס, אבן יהודה, עמ' 37 - 51, 2001
  • "לשונו של ברדיצ'בסקי ברומן 'מרים'". בתוך: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי - מחקרים ותעודות, עורך אבנר הולצמן. מוסד ביאליק, ירושלים, עמ'. 583 - 618, 2002
  • "חבל על הטרנד: הפואטיקה של אורלי קסטל-בלום". בתוך: למ"ד לאיל"ש: קובץ מחקרים במלאת שלושים שנה לאגודה הישראלית לבלשנות שימושית, עורכים יצחק שלזינגר ומלכה מוצ'ניק. צבעונים, תל אביב, עמ' 78 - 93, 2003.
  • "תפיסת המילה במרכז והשפעתה על התרגום הספרותי". בתוך: העברית שפה חיה, כרך ג', עורכים רינה בן-שחר וגדעון טורי. הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, תל אביב, עמ' 51 - 66, 2003
  • "על סגנון הכלה המשַחררת ויצירות אחרות של א.ב. יהושע". בתוך: קול ליעקב: אסופת מאמרים לכבוד פרופ' יעקב בן-טולילה, עורכים דניאל סיון ופבלו-יצחק הלוי קירטצ'וק. הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, באר-שבע,
    עמ' 73 - 87, 2003
  • "עברית שפה שנואה? המורה ללשון בתנאים של שפה משתנה". פנים, 24, עמ' 29 - 42, אביב - 2003
  • "על לשון דמויות מזרחיות במחזות ובמערכונים עבריים". בתוך: התיאטרון הישראלי: תהליכי דמוקרטיזציה בחברה הישראלית (מקראה), עורך דן אורין. האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, עמ' 91 - 104, 2004
  • "נסים אלוני בשלושה ז'אנרים: מאפיינים לשוניים-סגנוניים בדרמה, בסיפורת ובמערכוני הבידור". בתוך: על מלכים, צוענים ושחקנים: מחקרים ביצירתו התיאטרונית של נסים אלוני, עורכת נורית יערי. הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, תל אביב, עמ' 72 - 93, 2005
  • "העברית המדוברת והסלנג: מבוא. מילון הסלנג המקיף, עורך רוביק רוזנטל, כתר, ירושלים, עמ' ט-יב, 2005
  • "תרגום שיר נונסנס של לואיס קארול לעברית: אילוצים ובחירות". העברית שפה חיה, כרך ה', עורכים רינה בן-שחר, גדעון טורי וניצה בן-ארי. הקיבוץ המאוחד והמכון לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, תל אביב, 129 – 147. 2010
  • "אופני עיצוב דיבור בראיונות עיתונאיים". עיונים בשפה וחברה - 3 עמ' 84 – 103, 2010
  • "הסיפור האישי והסיפור הציוני: עוז, שלו וקניוק". חלקת לשון: שי לחוה (ספר הוקרה לחוה בת-זאב שילדקרוט), 43 – 44, עמ' 119 – 135. 20112012
  • "בין ספרות לתיעוד: מֵענברי ועד קסטל-בלום". בתוך: מחקרים בעברית החדשה ובלשונות היהודים, מוגשים לאורה [רודריג] שורצולד, עורכים מלכה מוצ'ניק וצבי סדן. כרמל, ירושלים, עמ' 362 – 373, 2012
  • "על אמצעים לשוניים-סגנוניים בעיצוב עולם האבסורד במחזות חנוך לוין". דברים (מכללת אורנים), עמ' 9 – 19, 5 באוקטובר 2012

מאמרים - אנגלית

  • (1994) “Translating literary dialogue: The problem, and its implications for translation into Hebrew”. Target 6:2, 195-221.
  • (1995) “The phonetic representation of spoken language in modern Hebrew literature”. TTR (Translation, Terminologie, Redaction) 8:2, 245-274.
  • (1998) “The language of plays translated into Hebrew from English and French: A cultural-linguistic study". Meta 43:1, 54-67.
  • (2000) “Translation unit”. Encyclopedia of Literary Translation. Editor: Olive Classe, Fitzroy Dearborn Publishers, London and Chicago, 1438-1440.
  • (2014) "Stylistics". In: Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics. Leiden: Brill Academic Publishers.
  • (2014) "The Language of Hebrew Drama". In: Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics. Leiden: Brill Academic Publishers.

קישורים חיצוניים

אהרן אמיר

אהרן אמיר (7 במאי 1923 – 28 בפברואר 2008) היה משורר, מתרגם (בעיקר מאנגלית), עורך וסופר עברי ישראלי.

אורלי קסטל-בלום

אורלי קסטל-בלום (נולדה ב-26 בנובמבר 1960) היא סופרת ישראלית. כלת פרס ספיר לשנת 2015 על ספרה "הרומן המצרי".

בן שחר

בן שחר הוא שם משפחה יהודי ישראלי.

האם התכוונתם ל...

גדעון טורי

גדעון טוּרי (באנגלית: Gideon Toury‏; 6 ביוני 1942 – 4 באוקטובר 2016) היה פרופסור לתורת הספרות, ספרות השוואתית ותורת התרגום בבית הספר למדעי התרבות שבאוניברסיטת תל אביב, הופקד על הקתדרה לתורת התרגום ע"ש מ. ברנשטיין.

הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

הרפתקְאות אליס בארץ הפלאות (במקור באנגלית: Alice's Adventures in Wonderland; בעברית ידוע גם בשמות "אליס בארץ הפלאות", "עליסה בארץ הפלאות" או "עליזה בארץ הפלאות") מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הפופולריים בכל הזמנים. הספר זכה להצלחה ניכרת גם אצל קוראים מבוגרים, ורבים מצאו בו עומק שנסתר מעיניהם של ילדים. קרול כתב גם ספר המשך: "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", ואף הוא זכה להערכה רבה.

צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון היה מרצה למתמטיקה בקולג' "כרייסט צ'רץ'" שבאוניברסיטת אוקספורד. את יצירותיו הבדיוניות פרסם בשם העט לואיס קרול, ובו הוא נודע יותר מבשמו האמיתי. סיפורי אליס נולדו ככל הנראה מתוך המעשיות שסיפר קרול לידידתו בת העשר אליס לידל ולשתי אחיותיה, במהלך שיט בנהר התמזה. הספר ראה אור לאחר שלוש שנים, ב-4 ביולי 1865, מלווה באיוריו של ג'ון טניאל, שנקשרו עם הספר וצורפו למהדורות רבות שלו. מן המהדורה הראשונה נותרו 22 עותקים, ולהם ערך רב בעיני אספני ספרים. מהדורה מתוקנת ראתה אור בסוף 1865.

הספר מצטיין במשחקי מילים ובאיגיון (נונסנס) ועשיר בשירים מחורזים שהם למעשה פרודיה על שירי הילדים של התקופה. נכללו בו מודלים ספרותיים בתחום הפנטזיה והאיגיון שלא היו מקובלים באותה תקופה.

ב-1890, לאור חגיגות 25 שנים להוצאת הספר, כתב לואיס קרול גרסה המתאימה לצעירים: אליס לחדר הפעוטות ('The Nursery 'Alice) והוציאה לאור. ג'ון טניאל בחר 20 איורים נבחרים מתוך הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", שיפר אותם (בדגש בפניה ובשמלתה של אליס) וצבע אותם בעצמו.

זהר לבנת

זהר לבנת היא פרופסור חברה במחלקה ללשון העברית ולשונות שמיות באוניברסיטת בר-אילן ומכהנת כראש המחלקה.

מחזורת

מַחֲזוֹרֶת (בלועזית: פֶּרְיוֹדָה) היא אמצעי סגנוני תחבירי – משפט מורכב ארוך הפותח בחלקים טפלים (פסוקיות) רבים והרעיון המרכזי בו מובע רק בסופו. שימוש במשפטים כאלה מקובל בספרות כדי להציג רקע להתרחשות ולשמור על מתח לפני שמגיעים לעיקר. הקורא מוכנס לאווירה ומגלה את הפרטים בזה אחר זה עד שלבסוף נחשף בפניו החידוש במשפט (הנשוא).

מין דקדוקי

מין דקדוקי הוא מונח בבלשנות המתייחס לחלוקה של שמות עצם למספר קבוצות בשפה נתונה. בעברית, לדוגמה, כל שמות העצם נחלקים לזכר ולנקבה.

בעברית המקראית ישנם שמות עצם המשתייכים לשני המינים, כלומר הם מופיעים הן עם התאם של זכר והן של נקבה (מסומנים במילונים: זו"נ - זכר ונקבה). (כדוגמת "מחנה", "רוח", "דרך", "שמש").

גם בתקופות מאוחרות יותר ישנם שמות עצם המשתייכים לשני המינים (כדוגמת סכין, שמש). קיימות מילים ששינו את מינן הדקדוקי בתקופות שונות, כגון המילה "שדה" שבמקרא ובעברית מודרנית מינה הוא זכר ("שדה קצור"), ואילו בלשון חז"ל התייחסו אליה גם כנקבה ("שדה מלאה עשבים" - משנה, מעילה ג ו), כנראה בהשפעת ארמית.

השיוך של שם עצם לקבוצה מסוימת עשוי להיות שרירותי, או עשוי להתבסס על תכונה סמנטית של שם העצם, כגון מינו הביולוגי. המין הדקדוקי בא על פי רוב לידי ביטוי באמצעות התאם של שם העצם עם מילים אחרות במשפט כגון כינויים, תארים או פעלים. הוא עשוי גם להתבטא בצורתה המורפולוגית של המלה (כדוגמת סיומת -ה לנקבה בעברית).

בלעז משמש המונח gender לציון מין דקדוקי. מונח זה מתורגם לעברית כ"מגדר" בתחום מדעי החברה, אך יש לשים שהמלה "מגדר" אינה משמשת בעברית לציון מין דקדוקי. יתר על כן, שאלת קיומו של מין דקדוקי בשפה נתונה נפרדת משאלת התייחסותה למגדר.

קיימות שפות (למשל הולנדית או דנית) בהן שני המינים הדקדוקיים הם "נייטרלי" (או "סתמי") או "כללי" (או "רגיל"), כשהאחרון כולל גם זכר וגם נקבה ללא הבחנה דקדוקית־מורפולוגית ביניהם. אף על פי שבהולנדית ההבחנה בין זכר לנקבה עודנה קיימת רשמית (בספרי דקדוק ובמילונים הולנדיים), מרבית דוברי השפה לא יודעים להבחין במינן של מילים המסווגות כבעלות מין רגיל, פרט לדוברי דיאלקט מאזורים בדרום הולנד.

ניצה בן-ארי

פרופ' ניצה בן-ארי (ילידת קהיר, 1946) היא מרצה בדימוס בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.

ס. יזהר

ס. יזהר או יזהר סמילַנסקי (27 בספטמבר 1916 - 21 באוגוסט 2006) היה סופר עברי בולט וחבר כנסת, חתן פרס ישראל לספרות יפה וחתן פרס א.מ.ת לספרות.

את שם העט ס. יזהר נתן לו המשורר והעורך יצחק למדן כשפרסם את סיפורו הראשון של יזהר, "אפרים חוזר לאספסת", בכתב העת "גליונות" בשנת 1938, ומאז חתם יזהר על יצירותיו הבדיוניות בשם ס. יזהר, ועל כתביו העיוניים בשם יזהר סמילנסקי. נהוג לזהותו כחלק מסופרי דור תש"ח, אם כי הוא עצמו התנגד לזיהוי זה.

עברית ישראלית

עברית או עברית ישראלית (על שמות נוספים ראו להלן) היא שפה שמית המדוברת במדינת ישראל, ובחלק מהקהילות היהודיות-ציוניות ברחבי העולם, החל מתחילת המאה ה-20.

העברית הישראלית התפתחה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בתהליך המכונה "תחיית הלשון העברית". בשנות האלפיים מדברים בה כשמונה מיליון בני אדם – רובם ככולם תושבי מדינת ישראל או מהגרים ישראלים בעולם, מתוכם כארבעה מיליון כשפת אם, כשני מיליון עולים חדשים, כמיליון ערבים ישראלים וכחצי מיליון ישראלים מהגרים או תושבי חוץ ויהודים בקהילות יהודיות ברחבי העולם. בנוסף משתמשים בה כחצי מיליון ערבים[דרוש מקור] בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה לצורך תקשורת עם ישראלים.

העברית הישראלית היא השפה הנפוצה בישראל והינה השפה הרשמית של מדינת ישראל, ועוד לפני הקמתה, הייתה אחת מן השפות הרשמיות של ממשלת המנדט הבריטי. לעברית הישראלית אין ניבים גאוגרפיים, אולם אפשר להבחין בסוציולקטים או באתנולקטים, הבאים לידי ביטוי בעיקר בהגיית העיצורים – במיוחד העיצורים הלועיים. העברית משמשת גם כלשון דיבור וגם כלשון כתב, תרבות, מחקר ומינהל. הגוף החוקר ומכוון את התפתחות השפה העברית באופן רשמי, מתוקף חוק של מדינת ישראל, הוא האקדמיה ללשון העברית.

רוביק רוזנטל

ד"ר ראובן (רוּבִיק) רוזנטל (נולד ב-7 בנובמבר 1945) הוא בלשן, מילונאי, עיתונאי וסופר ישראלי, בעל הטור השבועי "הזירה הלשונית" בעיתון "מעריב", שבעקבותיו עשה דוקטורט בבלשנות והקים אתר אינטרנט בשם זה, העוסק בענייני שפה ובלשנות עם דגש על השפה העברית.

רומן רוסי

"רומן רוסי" הוא רומן הביכורים של מאיר שלו, שיצא בשנת 1988. הפך לאחד מרבי-המכר בשפה העברית, ונבחר לאחד מששת הספרים הנקראים ביותר של הוצאת עם עובד. הספר תורגם לאנגלית, תחת הכותרת "The Blue Mountain". הספר נסוב סביב ההוויה החברתית, החלוצית והחקלאית של התקופה שבטרם הקמת המדינה, של המתיישבים הראשונים במושבים, במושבות ובקיבוצים.

רותו מודן

פרופ' רוּתוּ מודָן (נולדה ב-1 בפברואר 1966) היא אמנית, מאיירת ומחברת ספרי קומיקס ישראלית, זוכת עיטור אנדרסן, פרס אייזנר וארבע פעמים פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק. מודן היא מרצה לאיור בבצלאל.

שכב על הגדר

שכב על הגדר הוא ביטוי עברי שמשמעותו היא "הסתכן ונפגע למען הצלחת הכלל או אדם אחר"..

שם חיבה

שם חיבה הוא שם שניתן לאדם על ידי בני משפחתו או ידידיו, בנוסף לשמו הרשמי, כדרך להבעת חיבה כלפיו. פעמים רבות ניתן שם החיבה לפעוטות, ולעיתים נפסק או מצטמצם השימוש בשם החיבה עם ההתבגרות. פעמים אחרות הופך שם חיבה לנחלת הכלל, עד כי האדם מזוהה בעיקר בשם החיבה שלו.

שם חיבה הוא במרבית המקרים צורת הקטנה של השם הפרטי המקורי. כך, למשל, "ישראל" הופך ל"שרוליק", "אברהם" הופך ל"אבי" או ל"אברום" וכדומה. התופעה קיימת בשפות רבות. באנגלית, למשל, מקובל שם החיבה "ביל" למי ששמו הרשמי הוא "ויליאם", ו"בוב" הוא כינוי ל"רוברט". ברוסית השם הנשי "יקטרינה", הופך לשם החיבה "קטיה" וזה הופך לשם החיבה "קטיושה".

לעיתים נוספת לשמו המקורי של האדם סיומת קצרה המביעה חיבה כלפיו כגון: דבירי, דבירוש, דבירצ'וק וכדומה (שימו לב ששתי הסיומות האחרונות באות משפות סלביות).

לעיתים נגזר שם החיבה משם משפחתו של האדם. שם החיבה של וינסטון צ'רצ'יל היה "צ'רצ'י".

לעיתים נוצר שם החיבה בעקבות אירוע בולט כלשהו. לרחבעם זאבי ניתן שם החיבה "גנדי" לאחר שהגיע לחדר האוכל בבית הספר שבו התחנך, כשהוא קירח, יחף, ומגבת למותניו, הופעה שהזכירה לחבריו את המנהיג ההודי מהאטמה גנדי.

פוליטיקאים ישראלים אחדים, ששם החיבה שלהם הפך לנחלת הכלל, הפכו את שם החיבה לחלק משמם הרשמי. כך למשל אברהם בייגה שוחט, יוסף (טומי) לפיד, בנימין (ביבי) נתניהו. אחד המניעים לכך הוא לאפשר את הופעת שם החיבה בפרסומים רשמיים, כגון רשימת המועמדים לכנסת, שבהם נרשמים אנשים רק לפי שמם הרשמי המופיע במרשם האוכלוסין.

בכתב אישום שהוגש ביולי 2015 נגד ראש עיריית אור יהודה, דוד יוסף, נטען שבהמלצתו נקרא אחד מרחובות עירו בשם "באלי", שם החיבה של מי שהייתה המאהבת שלו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.