ריבונות

ריבונות היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים כדוגמת מדינה או שבט (לפי ניסוחו של מקס ובר). ריבונות לרוב מוענקת לממשלה או לסמכות פוליטית. לעיתים, ריבונות תוענק לאינדיבידואלים, למשל במונרכיה, המונרך (מלך, שליט יחיד) נחשב לריבון.

ריבונות מדינית

במשפט הבינלאומי, ריבונות היא מושג מרכזי הקשור להיתר של מדינה להשתמש בכוח: הן פנימה והן כלפי חוץ. כוח יכול להתבטא במספר דרכים, אחד מהם הוא ריכוז אמצעי האלימות של המדינה (צבא, משטרה) בידי הסמכויות הפוליטיות. משמע, למדינה ולבאי כוחה בממשל יש יכולות להגן על המדינה מפני גורמים עוינים לה מבפנים ומחוץ, ולאכוף את חוקיה על האזרחים.

המשפט הבינלאומי רואה את הריבונות להלכה כזכות החוקית של מדינה להפעיל כוח. אחד ההיבטים של הריבונות הוא החסינות הריבונית, כלומר: חסינותה של מדינה מפני תביעות בבתי משפט של מדינות אחרות. מדינות אחרות יכולות להכיר או שלא להכיר בריבונות של מדינות על שטחים. למשל, ישנן מדינות שאינן מכירות בריבונות של סין על טיוואן למרות טענותיה של סין לריבונות שכזו.

הגדרתה של הריבונות נדונה לאורך ההיסטוריה, ועדיין נערכים דיונים בדבר מהותה ובדבר קיומה המוחלט.[1][2] משמעותה השתנתה במהלך ההיסטוריה האנושית, ובעיקר במהלך תקופת הנאורות, אז החלו להתגבש המושגים המודרניים של מדינה. על פי תפיסות מודרניות הריבונות מורכבת מכמה תנאים, שחלקם מתחלפים: טריטוריה, סמכות, עליונות, אוכלוסייה, שלטון, עצמאות והכרה בינלאומית.[3][4] על פי סטיבן קרסנר , ניתן להבין את המונח בארבע דרכים שונות:[4][5]

  • ריבונות מקומית (Domestic sovereignty) – אופי ומבנה השלטון במדינה, ויכולת הפיקוח הפנימית של הממשל
  • ריבונות תלות-הדדית (Interdependence sovereignty) – היכולת של הממשל לפקח על מעבר של רכוש, אנשים, מידע ורעיונות דרך גבולות המדינה
  • ריבונות משפטית בינלאומית (International legal sovereignty) – הכרה רשמית של מדינות אחרות בשליטה העצמאית מבחינה פוליטית בישות מסוימת
  • ריבונות וסטפאלית (Westphalian sovereignty) – העדר התערבות והשפעה של סמכויות חיצוניות (כמו כנסייה, ארגון פוליטי או כל ארגון חיצוני אחר) על הנעשה במדינה

קבלת ריבונות על שטח

על פי המשפט הבינלאומי יש ארבע דרכים מקובלות להחיל ריבונות של מדינה על שטח חדש[6]:

  1. רכישה מכורח ניהול לאורך זמן - מדינה אשר מפעילה את סמכויותיה על שטח מסוים לאורך זמן בדרכי שלום (גביית מיסים, רישום מקרקעין ואוכלוסייה, אכיפת חוק המדינה בשטח, סימון במפה ופעילות משטרתית וצבאית), וללא התנגדות מצד מדינות אחרות בעלות עניין - רשאית להחיל את ריבונותה בשטח.
  2. העברה שטח מרצון ממדינה למדינה - הסכמי שלום, הסכמי הפסקת אש וצורות אחרות של הסכמים בין מדינות מאפשרות העברת שטח מריבונותה של מדינה אחת לריבונותה של אחרת באופן חוקי על פי המשפט הבינלאומי.
  3. תפיסת שטח הפקר - בעבר היה מקובל כי מדינה המגיעה לשטח שאינו שייך למדינה אחרת יכולה להכיל בו את ריבונותה. כיום לא נותרו בעולם שטחי הפקר. שטחים שהם נחלת כל המדינות (res communis) כגון הים והחלל החיצון אינם ניתנים להחלת ריבונות.
  4. התווספות שטח חדש - התווספות שטח מקרקעית הים בתחום גבולה הימי של מדינה תרחיב את שטחה הריבוני. כך למעשה פעלה הולנד משך שנים רבות כאשר ייבשה את הים הצפוני והרחיבה את גבולותיה צפונה על מנת להרחיב את העומק האסטרטגי שלה.

כמו כן, שינוי גאוגרפיים של גבולות טבעיים כגון תזוזה טבעית של נהר תשפיע גם היא על הגבול הריבוני של המדינות שביניהן עובר הנהר.

בעבר היה נהוג כי סיפוח שטח בתום מלחמה הוא דרך חוקית להחלת ריבונות על שטחים חדשים. כיום הדבר אינו מקובל על פי המשפט הבינלאומי והחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם מגדירה מפורשות "שרכישת טריטוריה בדרך של מלחמה היא פסולה"[7].

ריבונות במדינת ישראל

מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, המנהלת את ענייני החוץ והפנים שלה בעצמה. מבחינת ענייני פנים, ישראל מנוהלת על ידי שלוש רשויות: הכנסת – הרשות המחוקקת, הממשלה – הרשות המבצעת ומערכת בתי המשפט – הרשות השופטת. פועל בה גוף אחראי בעל סמכות ענישה, הוא המשטרה. לישראל המנון, דגל, סמל ומטבע הייחודיים לה. מבחינת יחסי חוץ, ישראל מקיימת יחסים דיפלומטיים עם מרבית מדינות העולם, ובין השאר חתמה על הסכמי השלום עם מצרים וירדן. למדינת ישראל צבא, הנקרא צה"ל (צבא הגנה לישראל), האחראי על ביטחון המדינה.

מאז מלחמת ששת הימים שולטת ישראל בשטחי יהודה והשומרון, שבהם הריבון הוא המפקד הצבאי, אלוף פיקוד המרכז.

ריבונות בשפה המדוברת

מבחינת המשפט הבינלאומי, ריבונות (Sovereignty) היא השליטה בשטח והזכות לקבוע בו חוקים. זכות זו נמצאת בדרך כלל בידיה של מדינה, המחילה את חוקיה על השטח שבגבולותיה.

מבחינת השפה המדוברת, ריבונות היא פשוט שליטה בשטח. למשל, בראיון עם גדי שמני הוא אומר: "הריבון ביהודה ושומרון זה צה"ל, אלוף הפיקוד הוא הריבון, הוא זה שקובע."[8] או במאמר על אוניברסיטת אריאל נכתב: "...אבל "האמת המשפטית" היא שהריבון בשומרון הוא "אלוף הפיקוד" ולא ממשלת ישראל."[9] הריבונות, במשמעות זו, היא בדרך כלל ריבונות צבאית, אך זו לא נתונה בהכרח בידי צבא פורמלי. למשל, אלוף פיקוד דרום התייחס לשליטת חמאס ברצועת עזה: "חמאס הוא הכתובת בתוך הרצועה. הוא הריבון והוא אחראי לרצועה. אנחנו מכירים בזה, העולם מכיר בזה, כל מי שברצועה מכיר בזה."[10]

משמעות זו רלוונטית גם לביטוי "ריבונות שבטית", המתייחס לשליטתם של שבטים בשטחי מחייתם. דוגמה לכך היא שליטתם של שבטי האינדיאנים בארצות הברית בשטחי השמורות, בהם ניתנה להם סמכות מוגבלת לקבוע חוקים.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ Núñez, Jorge Emilio (2014). "About the Impossibility of Absolute State Sovereignty". International Journal for the Semiotics of Law 27 (4): 645–664. doi:10.1007/s11196-013-9333-x.
  2. ^ מאמרים בנושא מהות הריבונות באתר JSTOR
  3. ^ תנאים לקיומה של מדינה ריבונית באתר "תמיד אזרחות" של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  4. ^ 4.0 4.1 יוסף שלהב, לקראת הסדרי הקבע: תמורות במושגי הריבונות, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה
  5. ^ Krasner, Professor Stephen D. (2001). Problematic Sovereignty: Contested Rules and Political Possibilities. עמ' 6–12. ISBN 9780231121798.
  6. ^ רובי סייבל, משפט בינלאומי, בהוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ירושלים תשס"ג-2003, עמ' 35-63.
  7. ^ הנוסח העברי של החלטת מועצת הביטחון 242, באתר הכנסת, 22 בנובמבר 1967
  8. ^ קרולינה לנדסמן, אמנות הכיבוש על פי גדי שמני, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2016
  9. ^ אורי שטרוזמן, ההכרה של אלוף הפיקוד באוניברסיטת אריאל, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 18 בינואר 2013
  10. ^ אמיר בוחבוט‏, אלוף פיקוד הדרום על האפשרות למשול בעזה: "לא ביכולות שלנו", באתר וואלה! NEWS‏, 7 בספטמבר 2015
אוטונומיה

אוֹטוֹנוֹמְיָה (מיוונית: αυτονομία "עצמיות בחוק"; מקור המושג בצירוף המילים αὐτο - עצמי, ו-νόμος - חוק, שמשמעו: 'הקובע חוק לעצמו'), מושג רחב שהוראתו הכללית מציינת מידת ריבונות או יכולת תפקוד בלתי תלויה, בתחום פעילות כלשהו או ביחס לפרמטרים כלשהם. המושג עשוי לשמש להתייחסות לאופן הפעולה של פרט או גוף חברתי, כמו גם של מערכות ביולוגיות ושל מכונות ועצמים מופשטים (כגון, פונקציות מתמטיות), ומהווה מושג בסיסי במגוון תחומים החל מפילוסופיה של המוסר ותאוריה פוליטית וביואתית, דרך סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד לביולוגיה, רפואה, הנדסה ומתמטיקה.

השימוש הראשון המוכר במונח הוא מאמצע המאה השבע עשרה (1623-4) אך את שורשיו הרעיוניים ניתן למצוא כבר בפילוסופיה היוונית העתיקה.

בשימוש העממי מבטא המונח בדרך כלל שאיפה לחירות בתחום מסוים של החיים. שימוש זה מטשטש את ההבחנה שתבעו פילוסופים בין 'אוטונומיה אישית', ל'אוטונומיה מוסרית' ו'אוטונומיה פוליטית'. "אוטונומיה מוסרית, ששורשי הדיון בה מיוחסים בדרך כלל לעמנואל קאנט, היא היכולת של הפרט להתלבט ולבחור לעצמו את חוקי המוסר המנחים אותו, במקום להיענות ללא שיקול דעת לתכתיבים חיצוניים; אוטונומיה אישית היא יכולתו של פרט לקבל החלטות לגבי עצמו ולנתב את פעילותו (הגדרה זו אינה מתייחסת בדרך כלל להיבטים או תכנים מוסריים); ואוטונומיה פוליטית היא מצב בו החלטותיו של הפרט מכובדות, מוערכות ונענות במסגרת הקשר פוליטי."

בהקשרים מדיניים משמש המושג אוטונומיה להגדרת מצב בו לאוכלוסייה מוגדרת (אם מבחינה טריטוריאלית או זהותית) מוענקת ריבונות עצמית מוגבלת. לרוב מדובר בממשל עצמי האחראי לניהול ענייני הפנים (כולל חקיקת חוקים), כאשר בכל הנוגע לענייני חוץ, ביטחון, מסחר וקשרי חוץ, הישות האוטונומית כפופה לחלוטין לשלטון המרכזי; לעיתים מדובר בריבונות רחבה או צרה יותר (למשל, אוטונומיה תרבותית).

בהקשרים שאינם חברתיים, כבהתייחסות למערכות ביולוגיות ומכניות או לעצמים מופשטים, משמש המושג לציון מידת החופש של המושא לפעול ללא תלות במערכות חיצוניות או פרמטרים מסוימים.

אולימפיאדת לונדון (1908)

אולימפיאדת לונדון (1908) היא האולימפיאדה הרביעית בעת החדשה. היא נמשכה כמעט שבעה חודשים, מ-27 באפריל עד 31 באוקטובר 1908. השתתפו בתחרויות 2,008 ספורטאים מ-22 מדינות.

תחילה תוכנן כי המשחקים ייערכו ברומא, אך עקב התפרצות הר געש וזוב ב-7 באפריל 1906 והרס העיר נפולי, הועברו המשחקים ללונדון.

אצטדיון וייט סיטי, בו נערכו המשחקים, יכול היה להכיל 68,000 צופים דבר שנחשב כדבר יוצא דופן באותה עת.

בטקס הפתיחה לא הונפו דגלי שוודיה וארצות הברית. גורמים בהפקה טענו כי הדגלים אבדו, ושתי המדינות הביעו את מחאתן. כמו כן, דגל פינלנד לא הונף גם הוא משום שפינלנד הייתה באותה העת תחת ריבונות רוסית שאפשרה לנבחרת פינלנד להתחרות, אולם אסרה עליה להניף את דגל פינלנד אך אפשרה לה להניף את דגל רוסיה. בנסיבות אלו, פינלנד העדיפה להופיע בטקס הפתיחה ללא דגל.

באולימפיאדה זו, רצי המרתון התחילו את הריצה בטירת וינדזור על מנת שנכדיה של המלכה אלכסנדרה יוכלו לצפות בפתיחת המירוץ. משום שהיה על הרצים לסיים את המרתון באצטדיון המשחקים, מרחק ריצת המרתון נקבע ל-42.195 מטר, והוא שימש מאוחר יותר כתקן לריצות המרתון העתידיות.

בעקבות בעיות שהתעוררו במהלך התחרויות, סוכם בתום האולימפיאדה, כי יש לארגן כללים אחידים לענפי הספורט השונים ולהזמין שופטים לא רק מהמדינה המארחת.

אימפריה

אימפריה (מהמילה הלטינית imperium - סמכות עליונה) או קיסרות היא ריבונות פוליטית, למשל מדינה, השולטת על שטחים נרחבים בהם מתגוררות אוכלוסיות השונות מבחינה אתנית ותרבותית ממרכזה השלטוני.

הדרך העיקרית בה נוצרות אימפריות היא יציאה של מדינה למסע כיבושים של שכנותיה. כך, למשל, האימפריה הרוסית נוצרה מהשתלטות רוסיה על פולין, סיביר וקרים. דרך אחרת להיוצרות אימפריה היא מסע ימי לגילוי ארצות שקל להשתלט עליהן. כך למשל נוצרו האימפריה הבריטית, האימפריה ההולנדית, האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית.

סופן של רוב האימפריות היה התפרקות כתוצאה מסיבות שונות כמו מרידות, סכסוכים פנימיים על נושאים כגון ירושה, התפוררות כלכלית, כיבוש על ידי אימפריות אחרות ולחצים בינלאומיים. אפשרות אחרת היא מיזוג תרבותי ואתני של האוכלוסיות באימפריה, כך שהאימפריה, ברובה, הופכת למדינה.

אנטארקטיקה

אנטארקטיקה היא היבשת שבה נמצא הקוטב הדרומי של כדור הארץ. שטחה כ-14,000,000 קמ"ר והיא היבשת החמישית בגודלה אחרי אסיה, אפריקה, אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית.

השם "אנטארקטיקה" הוא הלחם של המילים "אנטי" ו"ארקטיקה", כלומר "מול ארקטיקה", שהיא הקוטב הצפוני.

אנטארקטיקה היא המקום הקר ביותר בעולם, ורובה ככולה מכוסה קרח לאורך כל השנה. באנטארקטיקה אין תושבי קבע בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, אולם ממשלות רבות ברחבי העולם מחזיקות בה תחנות מחקר, שחלקן מאוישות כל השנה וחלקן מאוישות רק בקיץ.

הים הלבן

הים הלבן (רוסית: Белое море) הוא שלוחה של ים ברנץ בצפון מערב רוסיה. עומקו הממוצע 67 מ' ועומקו המקסימלי 340 מ'.

הוא מוקף בקרליה ממערבו, ובחצי האי קולה מצפון לו. תעלת בלומורקנאל מקשרת את הים הלבן אל הים הבלטי. הים כולו הוא תחת ריבונות רוסית ונחשב לים פנימי של רוסיה.

הנמל החשוב ארכאנגלסק נמצא בחוף הים הלבן, ובמשך רוב שנות ההיסטוריה הרוסית היה נמל זה מרכז הסחר הימי שלה. בעידן המודרני הוא הפך לבסיס צבאי של צי ספינות הקרב והצוללות הסובייטי.

הים הלבן הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית על שם שמות צבעים - כשהאחרים הם הים השחור, הים האדום, והים הצהוב.

המנון לאומי

המנון לאומי הוא שיר או לחן מוזיקלי שמעלה על נס את ההיסטוריה, המסורת, השאיפות הלאומיות והמאבקים של בני עם מסוים, ואשר מוכר כשיר הלאומי על ידי שלטונות המדינה. לעיתים אין להמנון הלאומי מעמד רשמי אך הוא מקובל כהמנון על ידי אזרחי המדינה.

מקור המילה המנון ביוונית Hymnos, ופירושה שיר שבח. בשנות היצירה של מדינות הלאום במאות ה-19 וה-20, אימצו רוב הלאומים המנון עם הכרזתם על ריבונות לאומית. בהמנון הלאומי נהוג לפתוח או לחתום אירועים ממלכתיים, אירועים צבאיים וכן אירועי ספורט.

מטבעו, ההמנון הלאומי צריך להיות קצר. האורך הממוצע של המנון לאומי הוא כדקה. סגנונם של רוב ההמנונים הלאומיים הוא שיר לכת או מזמור. קומץ מדינות בחרו בתרועת חצוצרה כהמנונן הלאומי. הקולוניאליזם האירופאי השפיע על המושבות שמעבר לים, ולכן גם מדינות באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית אימצו המנונים בסגנון מוזיקלי אירופאי.

ההמנון הלאומי העתיק ביותר הוא ככל הנראה המנון הולנד " Het Wilhelmus" (הולנדית: שירו של וילהלמוס), שנכתב בין השנים 1568 ו-1572 במהלך מלחמת שמונים השנים והוכרז באופן רשמי כהמנון הלאומי ב-1932. מילותיו של ההמנון הלאומי היפני אף עתיקות יותר, אולם הלחן המוזיקלי נוסף רק בראשית המאה ה-20, והשיר לא נחשב להמנון לאומי רשמי עד 1999.

המנון הופך להמנון לאומי של מדינה על פי חוקת המדינה (כמו בצרפת), באמצעות הוראת חוק (כמו בארצות הברית), או בכוח המסורת בלבד (כמו במקרה של בריטניה). שינויים דרמטיים במשטר או אירועים דרמטיים אחרים מובילים לעיתים לשינוי ההמנון הלאומי. כך למשל, שונה המנון רוסיה חמש פעמים מאז 1833.

הפטרכיה

הֶפּטַרכיה (ביוונית: ἑπτά - שבע, וἀρχία - ריבונות) הוא שמן של שבע ממלכות אנגלו-סקסוניות קדומות אשר התקיימו באנגליה בין סוף השלטון הרומאי במאה החמישית ועד לאיחודה של הארץ לממלכה אחת תחת כתר אחד במאה העשירית.

חז"ל

חז"ל (בראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) הם המנהיגים הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל לאחר חתימת המקרא בימי אנשי כנסת הגדולה ובעיקר מתקופת בית שני (החל מתחילת תקופת הזוגות במאה ה-3 לפנה"ס) ועד לחתימת התלמוד הבבלי, בתחילת המאה ה-6. חז"ל הניחו את היסודות לכל התורה שבעל פה ומהווים תשתית לכרונולוגיה וההיסטוריה בתולדות עם ישראל במיוחד בדורות הרבים בהם לא הייתה ריבונות.

יום ירושלים

יום ירושלים הוא יום חג לאומי הנחגג בישראל בכ"ח באייר (מ"ג בעומר) לציון איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית בכ"ח באייר ה'תשכ"ז, לאחר הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. היום נקבע על ידי הכנסת ב"חוק יום ירושלים".

בנוסף לשמו הרשמי, יש המכנים את היום יום שחרור ירושלים, יום חרות ירושלים, או יום איחוד ירושלים, מתוך נקודת מבט הרואה בכינון הריבונות הישראלית בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים שחרור מעול כיבוש זר, והשקפה זו קיבלה חיזוק בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. ביום ירושלים נערכים טקסים חגיגיים בירושלים ומחוצה לה וכן טקסי זיכרון ממלכתיים לחללים שלחמו בירושלים במלחמת ששת הימים, ובמקביל מצוין גם יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל.

מדינה

מְדִינָה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כחברה של בני אדם המתגוררים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית, חוקית ופוליטית. מדינה זהו ארגון פוליטי ליישום אינטרסים אזרחיים בשטח גאוגרפי ספציפי. בדרך כלל מנוהלים ענייני המדינה על ידי אדם שעומד בראש המדינה ובאמצעות קבוצת אנשים המהווים את הממשל או הממשלה - הרשות המבצעת של המדינה.

במהלך ההיסטוריה התקיימו סוגים שונים של מדינות, כגון ערי המדינה של יוון העתיקה, מדינות לאום, פדרציות ועוד.

מדף הקרח רוס

מדף הקרח רוס (באנגלית: Ross Ice Shelf) הוא מדף הקרח הגדול ביותר באנטארקטיקה. שטחו של המדף 487,000 קילומטר רבוע, ואורכו 800 קילומטר (שטחו גדול משטח צרפת).

עובי המדף כמה מאות מטרים, ואורך חזית הקרח הפונה אל האוקיינוס הדרומי כ-600 קילומטר. גובה מדף הקרח מעל פני הים הוא בין 15 ל-50 מטרים, אולם 90% מהקרח המרכיב את המדף נמצא מתחת לפני הים.

מרבית שטח מדף הקרח מהווה חלק משטח חסות רוס המהווה (על פי הכרזתה) חלק מניו זילנד. מרבית מדינות העולם אינן מכירות בתביעת ריבונות זו.

המדף קרוי על שם רב החובל ג'יימס קלארק רוס אשר גילה אותו ב-28 בינואר 1841. רוס מיפה את חזית המדף.

ממדף הקרח רוס ניתק קרחון B-15 שהוא הקרחון הימי הגדול ביותר שתועד. שטחו המקורי היה כ-11,000 קמ"ר, יותר ממחצית שטחה של ישראל. הקרחון ניתק במרץ 2000 ונשבר לאחר מכן למספר קרחוני משנה שהגדול בהם היה קרחון B-15A בשטח 3,100 קמ"ר.

מועצה אזורית גולן

מועצה אזורית גולן היא מועצה אזורית הממוקמת בצפון מזרח מדינת ישראל, ממזרח לכנרת, ברמת הגולן. המועצה קבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1979. שטח שיפוט המועצה משתרע על פני כ-1,100,000 דונם, מהחרמון בצפון ועד חמת גדר בדרום. בתחום המועצה ישנם 32 יישובים, מתוכם 9 קיבוצים, 13 מושבים חמישה מושבים שיתופיים וחמישה ישובים קהילתיים. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 28.3 ק"מ. בתחומי המועצה עשרה בתי־ספר. במועצה חברים 32 חברי מועצה, ובראשה עומד חיים רוקח.

משאל עם

משאל עם הוא העמדת שאלה בעניין חקיקתי, חוקתי או פוליטי, להצבעה של כל בעלי זכות הבחירה. הוא כלי המשמש תחליף לבית המחוקקים, על ידי הפניית שאלה, בסוגיה מהותית, אל העם. לעיתים משאל עם אינו מחייב את הממשלה ששואלת את הציבור והוא רק בגדר משאל עם מייעץ, שמשאיר את פירוש תוצאותיו לבית המחוקקים. משאל עם מחייב קיים ברבות מהמדינות הדמוקרטיות ובמיוחד באירופה ובאמריקה, ולרוב בנושא של חוקה, שינוי אופן המשטר או הריבונות.

סיפוח

סיפוח מדיני הוא צירוף חוקי-פורמלי של שטח מסוים לישות פוליטית אחרת לשם יצירת ריבונות על השטח החדש. בניגוד לכיבוש, בסיפוח השטח משתייך למדינה הכובשת דה יורה ולא רק דה פקטו. בניגוד למקרה של מסירת שטחים, שבו טריטוריה ניתנת או נמכרת לישות פוליטית אחרת באמצעות הסכם, או במקרה של מיזוג פוליטי, שבו נשאלים שני הצדדים לדעתם על המיזוג, סיפוח הוא צעד חד צדדי שבו מדינה משתלטת על שטח.

בדרך כלל, מסופחים שטחים קטנים או חלשים יותר לישויות חזקות יותר. המונח "סיפוח" יכול להצביע על צירוף בכפייה, על מדיניות התפשטות והשתלטות, ועל מדיניות חד צדדית של הצד המספח החזק יותר, לאחר הפעלת אמצעי אלימות צבאיים או לפחות איום כי ייעשה שימוש באמצעים אלה. לפיכך, מעדיפים במקרים אחרים לתאר מצב של צירוף שטחים במונחים בעלי נופך חיובי יותר, כמו איחוד פוליטי או איחוד מחדש.

עצמאות

במדע המדינה, עצמאות היא מצב שבו מדינה אינה תלויה בגורם חיצוני לצורך קיומה הפיזי והכלכלי, הגנה על גבולותיה ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק. למעשה לא קיימת עצמאות מוחלטת אלא תמיד העצמאות היא יחסית, החל ממצב של עצמאות כמעט מוחלטת (כמו ארצות הברית) ועד למצב של עצמאות מדומה למעשה (למשל, צרפת של וישי).

עצמאותה של מדינה נמדדת על פי מספר מדדים: מידת עצמאותה בתחומי מדיניות החוץ והביטחון; מידת עצמאותה הכלכלית; עצמאותה הניהולית; ומידת ההכרה הבינלאומית בעצמאותה.

רוב המדינות מציינות את היום בו הושגה עצמאותן במובן השליטה על מדיניות החוץ והביטחון.

מדינות רבות נוהגת לציין את ייסוד עצמאותן באמצעות הכרזה. בין מדינות אלו ניתן למנות את ישראל ואת ארצות הברית.

צריך להבדיל בין המושג "עצמאות" לבין המושג "אוטונומיה". באוטונומיה (בניגוד לעצמאות) יש ריבונות חלקית של ישות מסוימת, עם שליטה כללית של ישות רחבה יותר.

במהלך ההיסטוריה היו שלושה גלים גדולים של יצירת עצמאויות:

1770–1830: היווסדות ארצות הברית וסיום הקולוניאליזם הספרדי באמריקה הדרומית.

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה: בעקבות התפרקותן של האימפריה העות'מאנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית.

1945–1979: נפילתו של האימפריאליזם המודרני באפריקה, באוקיינוס השקט ובמזרח התיכון.

פדרציה

פדרציה (מלטינית: Foedus או Foederis, "ברית". בעברית קרויה: מַאֲחָד) או מדינה פדרלית היא סוג של מדינה ריבונית המאופיינת באיגוד של אזורים או ארצות ריבוניות למחצה תחת ממשל מרכזי. בפדרציה, הסטטוס של החלקים המרכיבים את הפדרציה הוא חוקתי ולא יכול להשתנות בהחלטה חד צדדית של הממשל המרכזי. צורת השלטון או המבנה החוקתי המצוי בפדרציה ידוע כפדרליזם. במידה רבה הפדרציה היא רעיון הפוך לשיטת שלטון אחרת, המדינה האוניטארית. בניגוד ליחידות מנהליות המרכיבות מדינה אוניטארית, ליחידות המשנה המרכיבות פדרציה יש סממנים ריבוניים מסוימים ומידה מסוימת של ממשל עצמי: יש להן מוסדות שלטון יציגים ובתי נבחרים, הקובעים את חוקיהן (במידה שמתירה חוקת המדינה), הן מנהלות תקציב משל עצמן, וכן יש להן סמלים משל עצמן, כגון דגל, המוצגים לצד סמלי המדינה. חלוקת הכוחות בין השלטון המרכזי לרכיבי הפדרציה בנושאים כגון מיסוי, חינוך ובריאות משתנה ממדינה למדינה, ולעיתים ניתנות ליחידות שונות בתוך אותה מדינה רמות שונות של ריבונות. בכל המקרים, הסמכויות בענייני ביטחון לאומי ומדיניות חוץ מסורות בידי השלטון המרכזי.

שבע מתוך שמונה המדינות הגדולות בשטחן הן פדרציות: רוסיה, קנדה, ארצות הברית, ברזיל, אוסטרליה, הודו וארגנטינה. שתי דוגמאות למדינות גדולות, שאינן פדרציות, הן סין וקזחסטן.

ספרד ובריטניה הן דוגמאות למדינות שבהן ישויות אזוריות (ארצות הממלכה המאוחדת והקהילות האוטונומיות של ספרד) מחזיקות בכוח פוליטי רב, כולל סמכויות חקיקה ומיסוי, אך הן אינן עונות במדויק להגדרה של פדרציה כיוון שהשלטון המרכזי יכול, לפחות להלכה, להפקיע את סמכויותיהן של הישויות האזוריות אם רצונו בכך. זאת בניגוד לפדרציה שבה מעמד הרכיבים התת-לאומיים מוגן בחוקה.

במדינת ישראל הועלה רעיון להפוך את המדינה לפדרציה או לקונפדרציה כדי לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההצעה הייתה להקים 12 קנטונים אשר כל אחד יהיה אוטונומי במידה מסוימת. אם כי לא צבר פופולריות בקהילייה הבינלאומית, ביחס לפתרון שתי המדינות.

המונח פדרציה משמש בנוסף גם לתיאור גוף המייצג שיתוף פעולה בין מספר חברות או איגודים.

פרסביטריאניזם

פְּרֶסְבִּיטֶרְיאניזם (באנגלית: Presbyterianism) הוא מונח המתייחס למספר זרמים בנצרות הדבקים במסורת התורה הקלוויניסטית, בנצרות הפרוטסטנטית, המאורגנים בהתאם לארגון ההנהגה הפרסביטריאנית הטיפוסית. התאולוגיה הפרסביטריאנית מדגישה באופן מסורתי את ריבונות האל, את כתבי הקודש כמסמך מנחה, ואת ההכרח שבחסד האל באמצעות האמונה בישו.

מקור הכנסייה הפרסביטריאנית הוא בעיקר בסקוטלנד לפני חוקי האיחוד של 1707. רוב הפרסביטריאנים באנגליה יכולים למצוא את שורשי משפחתם בסקוטלנד. אף שהפרסביטריאנים דבקים בתאולוגיה של קלווין וממשיכי דרכו, ניתן למצוא מגוון של השקפות דתיות בפרסביטריאניזם בן ימינו.

שורשי ארגון ההנהגה הפרסביטריאנית המודרנית ברפורמציה הסקוטית במאה ה-16. קהילות מקומיות מונהגות על ידי אספות המורכבות מנציגי הקהילה, גישה מועצתית הנמצאת אף ברמות אחרות של קבלת החלטות - הפרסביטר (בית הדין של זקני העדה), הסינוד, והאספה הכללית. באופן תאורטי לא קיימים בישופים בפרסביטריאניזם, אולם, בחלק מן הקהילות במזרח אירופה, ובקהילות אקומניות, פועלים בישופים. משרת זקן העדה אף היא מאפיין ייחודי לפרסביטריאניזם: אלה אנשים מתוך הקהילה, חסרי הסמכה דתית פורמלית, הנוטלים חלק בניהול הדתי של קהילתם ובתהליך קבלת ההחלטות בכל הרמות.

במאה ה-20 רבות מן הכנסיות הפרסביטריאניות לקחו חלק חשוב בתנועה האקומנית, שמטרתה להביא להבנה ולשיתוף פעולה בין הזרמים הדתיים והדתות השונות בעולם, כולל במועצה העולמית של הכנסיות. קהילות פרסביטריאניות רבות מצאו דרכים לשיתוף פעולה עם זרמים רפורמיסטיים אחרים בנצרות. חלק מן הכנסיות הפרסביטריאניות אף אוחדו עם כנסיות מזרמים אחרים, בהן כנסיות לותרניות ואנגליקניות.

קולוניה

קוֹלוֹנְיָה (או מושבה בעברית, אשר יש להבדיל בינה לבין "מושבה" ו"מושב" במשמעותן כצורת התיישבות ישראלית) היא חבל ארץ הנמצא תחת שליטת ישות מדינית המרוחקת ממנו גאוגרפית. במשמעותה המודרנית, קולוניה מתאפיינת על פי רוב בשליטת מדינה זרה על חבל הארץ כתוצאה מכיבוש, המלווה ביישוב מתיישבים מארץ האם תוך קיפוח זכויותיהם של ילידיו המקוריים. המונח קולוניה קשור קשר הדוק למונחים קולוניאליזם ואימפריאליזם.

מקור המונח קולוניה בלטינית ומשמעותו המקורית היא "שטח אדמה שיועד לעיבוד חקלאי". היות שבעת העתיקה נהגו לא אחת להשיג שטחים אלה באמצעות כיבוש ובהמשך ליישב בהם חקלאים, קיבל המונח את משמעותו המוכרת כיום. העיר הגרמנית קלן נוסדה על ידי הרומאים, שכינו אותה Colonia (וזה גם שמה של העיר בספרדית, באיטלקית, בפורטוגזית ובקטלאנית). בארץ ישראל הייתה מושבה של חיילים רומאים בשם קולוניה, שמיקומה בהרי ירושלים בין מוצא למבשרת ציון. השם קולוניה השתמר בשמו של כפר ערבי בשם קאלוניה (Qalunya) שניטש באפריל 1948.

ב"עידן האימפריאליזם", שהחל בהקמת האימפריה הספרדית באמריקה במאה ה-15 והסתיים בפירוק האימפריה הבריטית במאה ה-20, נהגו מדינות אירופה, ארצות הברית ואחרות לתפוס שליטה פוליטית בחלק ניכר מהטריטוריות בעולם. המילה "קולוניה" קיבלה את משמעותה כמושג המאפיין טריטוריה מחוץ לגבולות המדינה אך בשליטתה, שבה מרבית האוכלוסייה היא "ילידים".

מרבית העולם שמחוץ לאירופה היה בשלב כלשהו קולוניה של מדינה אירופית זו או אחרת. כך גם חלק ממדינות ארצות הברית, בעיקר אלה שבחוף המזרחי, שהחלו את דרכן כקולוניות בריטיות. מרבית מדינות אמריקה הלטינית היו קולוניות ספרדיות. אוסטרליה הייתה קולוניה בריטית, וכך גם חלקים ניכרים מאסיה ומאפריקה. צרפת אחזה בקולוניות בצפון אפריקה ובמערב אפריקה. גם פורטוגל, הולנד, בלגיה ומדינות אירופיות נוספות החזיקו קולוניות מעבר לים, וגם ארצות הברית, לאחר קבלת עצמאותה, הייתה לבעלת קולוניות משלה.

הקולוניות שימשו את מדינות האם לצרכים צבאיים וכלכליים. הן יושבו לרוב במתיישבים מארץ האם, בין אם כאלה שעברו אליהן מרצונם, ובין אם הוגלו אליהן כצעד של ענישה. אוסטרליה, למשל, החלה את דרכה כ"מושבת עונשין" לעבריינים בריטים. במקביל, ראו בהן השליטים הזרים שטחי השפעה להפצת תרבותם, דתם ושפתם. הקולוניות נבדלו זו מזו במידת האוטונומיה שקיבלו לניהול ענייניהן האדמיניסטרטיביים.

ארץ ישראל, אף שהייתה בשליטת האימפריה העות'מאנית ומאוחר יותר האימפריה הבריטית, לא הוגדרה כ"קולוניה". לא התקיימו בה תהליך של התיישבות מארץ האם או ניסיונות להטמעת השפה והתרבות של האימפריה השולטת.

תהליך ה"דה-קולוניזציה", או הענקת ריבונות ועצמאות לקולוניות, החל עם מלחמת העצמאות של ארצות הברית לקראת סוף המאה ה-18, והסתיים לקראת סוף המאה ה-20. הדרישה לעצמאות באה בין אם מצד הילידים המקוריים, ובין אם מצד המתיישבים ה"חדשים". עצמאותה של זימבבואה (לשעבר קולוניית רודזיה) בשנת 1980 סימלה את סוף הקולוניאליזם. מספר מועט של קולוניות לשעבר העדיפו, משיקוליהן שלהן, להישאר במעמד "מדינת חסות" של מדינת האם ללא עצמאות מלאה, אך עם זכויות פוליטיות מלאות לתושביהן. גם מרבית הקולוניות שקיבלו עצמאות מלאה, עדיין שומרות במידה כלשהי על זיקה תרבותית (כגון שפה), כלכלית ופוליטית לארץ האם.

קלוויניזם

קלוויניזם (ידוע גם בשם נצרות רפורמית, נצרות מתוקנת) הוא זרם בנצרות הפרוטסטנטית, הקרוי על שם אחד ממייסדיו, התאולוג והמשפטן ז'אן קלווין (1564-1509). קלווין לא היה התורם הבלעדי ואפילו לא המכריע לאמונה המתוקנת: הוא המשיך במידה מסוימת את רעיונותיו של אולריך צווינגלי ורעיונותיו שלו פותחו על ידי תלמידיו, בעיקר תאודור בזה וגיום פארל, ועל ידי הוגים נוצרים-רפורמים במאות השנים הבאות. הזרם הקלוויניסטי השפיע בעיקר על הנצרות הפרוטסטנטית בשווייץ, בהולנד ובסקוטלנד, ומאוחר יותר התפשט בצפון אמריקה.

קלווין פרסם את משנתו בשני חיבורים עיקריים: "מוסדות הדת הנוצרית" ו"הדרכה באמונה נוצרית".

העיקרון המרכזי של הקלוויניזם הוא עיקרון ריבונות האל. התאולוגיה הקלוויניסטית מייחסת לאל מעורבות מוחלטת בכל היבטי החיים – הרוחניים, הגופניים והאינטלקטואליים, החילוניים והדתיים, הפרטיים והציבוריים, השמימיים והארציים; הכול הוא חלק מתוכנית אלוהית בראשיתית שנקבעה עוד לפני יצירת האדם ולפי הגיון אלוהי שאין האדם מסוגל להבין אותו, והכל נעשה לפי רצונו וכתוצאה מהתערבותו הישירה של האל. לפי תפישה זו, האדם תלוי לחלוטין באל, לא רק כאשר הוא עוסק בפנייה ישירה אליו, כמו תפילה, אלא בכל אשר יעשה. כיוון שכך, אורח החיים הקלוויניסטי דורש מהמאמינים מודעות מתמדת למילוי רצונו של האל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.