רחל כהן-כגן

רחל כהן-כגן (לוברסקי) (19 בפברואר 188815 באוקטובר 1982) הייתה חברת הכנסת ויו"ר ויצו ישראל. כגן היא אחת משתי הנשים היחידות החתומות על מגילת העצמאות[1] יחד עם גולדה מאיר.

רחל כהן-כגן
רחל כהן-כגן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 19 בפברואר 1888
האימפריה הרוסית אודסה, האימפריה הרוסית
פטירה 15 באוקטובר 1982 (בגיל 94)
?
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1919
השכלה אוניברסיטת אודסה, אוניברסיטת פטרוגרד
סיעה ויצו, ליברלים עצמאיים
חברת הכנסת
1 בפברואר 194920 באוגוסט 1951
(שנתיים ו-28 שבועות)
4 בספטמבר 196122 בנובמבר 1965
(4 שנים ו-11 שבועות)
כנסות 1, 5
תפקידים בולטים
רחל כהן כגן חותמת על מגילת העצמאות 1948
רחל כהן כגן חותמת על מגילת העצמאות 1948

ביוגרפיה

רחל כהן-כגן לבית לוברסקי נולדה בעיר אודסה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) בשנת 1888 למשפחה יהודית מסורתית וציונית. אביה, יעקב לוברסקי היה ממייסדי תנועת חובבי ציון. עיסוקו של אביה חשף אותה כבר בגיל צעיר לגדולי הציונים של אודסה, דמויות דוגמת אחד העם וחיים נחמן ביאליק. למדה בגימנסיה באודסה, ובאוניברסיטאות אודסה ופטרוגרד, וסיימה את לימודיה במגמת מתמטיקה. בשנת 1913 נישאה לד"ר נוח כהן, רופא משפחה וציוני מובהק, אחיה של הרופאה הלנה כגן. כשנה לאחר נישואיהם, עזב בעלה את אודסה לארץ ישראל, אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה אילץ את רחל כהן-כגן להישאר עם פעוטהּ מאחור[דרושה הבהרה]. בשנת 1919 עלתה לארץ ישראל. על סיפונה של האנייה "רוסלאן" פגשה ברחל בלובשטיין (היא רחל המשוררת), אשר כתבה לה באותה הפלגה שיר ברוסית והקדישה לה אותו.[2] במשך שנתיים ימים ישבו הזוג הצעיר ביבנאל, ובשנת 1921 עברו לירושלים, שם השתתפה רחל כהן-כגן, כבת חסותה של הנרייטה סאלד, בהסתדרות הנשים העבריות אשר סופחה לויצו בשנת 1933. אבן הדרך המשמעותית הראשונה שלה הייתה הקמת טיפת חלב, בעזרתה של גיסתה ד"ר הלנה כגן. בשנת 1925 עברה המשפחה לגור בחיפה. בשנת 1933, איחדו כוחות ויצו והתאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל ברשימה לבחירות המוניציפליות. כחברה ברשימה זו מונתה רחל כהן-כגן לעמוד בראש תיק רווחת היהודים בעיריית חיפה. כמו כן נבחרה לוועד הקהילה בעיר. בשנת 1946 החליפה את הנרייטה סאלד כחברת הוועד הלאומי, ועמדה בראש מחלקת הרווחה. כחברה בוועד הלאומי, נמנתה רחל כהן-כגן עם חותמי מגילת העצמאות של מדינת ישראל, והייתה חברה במועצת המדינה הזמנית.

רחל כהן-כגן הייתה אחת משתי הנשים, יחד עם גולדה מאיר, היחידות מקרב 37 החותמים על מגילת העצמאות, כנציגת ויצו. בכתביה תיארה את הרגע ההיסטורי במילים הבאות:

הרגשתי כאילו כולי נתלשת מהמציאות. הקול שקרא את נוסח המגילה, קולו של בן-גוריון, היה מוכר, המילים ברורות, הפנים שמסביב, אף הן מוכרות, ועם זאת, אי אפשר היה לתפוס שכל זה מתרחש במציאות. מאותו יום התחלתי למשל להבין את שאגאל. הדמויות המרחפות שלו החלו לדבר אל ליבי. היה ברור לי מדוע חתן וכלה מרחפים בתמונותיו של שאגאל באוויר, מעל גגות, כי אני עצמי התנסיתי בחוויה דומה. ברגעים בהם חש האדם שחלום הופך למציאות והשמחה ממלאה את ליבו, הוא מסוגל לרחף מעל גגות. ועד היום קשה לי לתת ביטוי במילים לרגשותי באותו יום. שפתי, ואולי שפת אנוש בכללה, דלה מדי. דומני שרק במוזיקה ובאמנות אפשר לתת לכל ביטוי נאות.

פוירשטין אמיל. נשים שעשו היסטוריה. משרד הביטחון. 1989. תל אביב. עמ' 69

בבחירות לאספה המכוננת נבחרה מטעם רשימת ויצו, כנציגה יחידה. בכנסת הראשונה הציעה את חוק המשפחה ושוויון האישה. הצעתה טורפדה על ידי חוגים דתיים בקואליציה ובמקומו הובא חוק מטעם הממשלה, לו התנגדה כשראתה כי לכוונותיה המקוריות לחקיקתו לא נותר זכר. בשנת 1951, לאחר השינוי בנוסח הצעתה לחוק שיווי זכויות האשה, התפטרה מהכנסת. במשך עשר השנים הבאות כיהנה כיו"ר ויצו. בשנת 1961 נבחרה לכנסת החמישית, מטעם המפלגה הליברלית וכיהנה בה עד שנת 1965.

פעילות חברתית-פוליטית-פמיניסטית

על פי פרופ' פנינה להב, כנציגה היחידה, הראשונה והאחרונה של מפלגת נשים, ייצגה יותר מכל חברה וחבר בכנסת הראשונה את עניין שוויון האשה.[3] בשנת 1951 הציעה את "חוק המשפחה ושוויון האשה". הייתה זו הצעת חוק רחבה ומפורטת, המתמודדת עם סוגיות מגוונות של שוויון בין המינים, הן בחברה והן במשפחה. למרות היקפה של הצעת החוק, הכנסת לא אישרה הצעתה זו, וקיבלה אותה שנה את חוק שיווי זכויות האשה. היא עצמה נמנעה מלהצביע בעד הצעת חוק זו, בנימוק לפיו הצעה זו אינה מאפשרת שוויון זכויות לאשה בישראל. לאחר שקיבלה הכנסת את החוק אמרה:

אינני שוללת את הטוב שיש בחוק [...]. לעצם העניין, חשוּב שנעשה ניסיון לנגוע בבעיות העדינות הללו, לנסות להזיז את הלך המחשבה ולהעבירו לפסים המתאימים למציאות ולרוח הזמן. אלא שיחד עם זה מתעוררת בקרב הנשים החרדה, שמא התיקונים הקלים הללו ירגיעו את הלבבות וידחו לזמן בלתי-מוגבל את הפתרון הרצוי לכל המערכה הנדונה. האם לא זהו אחד מאותם המקרים, כשהפליאטיב רק מקלקל?[4]

שנים לאחר מכן, בשנת 1973, עבר חוק דיני קניין משותף, אשר מבוסס על הצעתה של רחל כהן-כגן משנת 1951.[5]

בכנסת נאבקה כהן-כגן למען זכויות האישה בישראל. בין ההצעות אותן העלתה היו החרפת ענישת המינימום על אלימות של גברים בתוך המשפחה ופתרון למסורבות גט. היא טענה שלנשים פוטנציאל רב להשפיע על החיים הציבוריים. היא תמכה בשירות נשים בצה"ל בתפקידים קרביים וטענה שאין סיבה פיזית אמיתית למנוע מנשים לשרת ביחידות אלה. כמו כן טענה כי האישה הישראלית עדיין לא זכתה למקומה הראוי בחברה וכראייה לכך הצביעה על ייצוגן הזעום של נשים בכנסת.[6]

כהן-כגן פעלה גם במישורים אחרים ודאגה למגזרים ומיעוטים שונים. בעקבות הקמת תנועת הפנתרים השחורים יזמה את הקמת ועדת הפער החברתי אשר הפכה לימים למחלקת רווחת המשפחה בארגון ויצו. בנוסף, סייעה בהקמת ספריית ויצו ניידת אשר הגיעה למקומות מרוחקים בארץ ובהקמת הלשכה לייעוץ משפטי לענייני משפחה של ויצו. כנשיאת כבוד של ויצו הייתה מעורבת בנושאים הנוגעים לקשישים, והקימה בין היתר את הקרן לידידות למען נזקקים יוצאי ויצו. כהן-כגן טענה בהזדמנויות שונות כי המדינה אינה דואגת די הצורך לקירוב לבבות בין העדות, לקידום השכבות העניות, לצמצום הפער החברתי והכלכלי ולהדרכת הדור הצעיר אל יעדי הבנה ושיתוף עם המבוגרים.

רחל כהן-כגן המשיכה בפועלה בויצו ובחוגים סוציאליים עד לפטירתה. בשנת 1961 הוענקה לה אזרחות כבוד של העיר חיפה.[7]

רחל כהן-כגן הייתה נשואה לנח כגן עד למותו ב-1963. נולדו להם שני בנים: אליהו כגן, פיזיקאי, ומיכה כגן, מפיק קולנוע. על שמה קרויים רחובות בערים רעננה, ראשון לציון וחיפה.

פעילות ציבורית ותפקידים מרכזיים

  • פעילה בארגוני עזרה יהודיים בתקופת לימודיה באודסה.
  • גזברית ”הסתדרות נשים עבריות” בירושלים ויושבת-ראש ועדת הילד.
  • פעילה להקמת תחנות טיפת חלב.
  • יוזמת וממקימות בית-התינוקות הראשון בישראל.
  • יו”ר הוועדה לעזרה סוציאלית בוועד הקהילה בחיפה, 1946-1932.
  • מנהלת המחלקה הסוציאלית בוועד הלאומי.
  • חברת הוועד הפועל של ועד הקהילה הרוסית בישראל.
  • יו"ר הוועדה לעזרה סוציאלית של ארגון ויצו.
  • מייסדת "הסתדרות נשים עבריות" (לימים ויצו הארצישראלית).
  • יו"ר ויצו בישראל.
  • נשיאת ויצו העולמית.
  • חברת כנסת בכנסת הראשונה ובכנסת החמישית.

תפקידים בוועדות פרלמנטריות

תפקידים בכנסת הראשונה

  • משקיפה בוועדה לחוקת המעבר.
  • חברה בוועדת החינוך והתרבות.
  • משקיפה בוועדת החוקה, חוק ומשפט.

תפקידים בכנסת החמישית

  • חברה בוועדת משנה בעניין פעולה חינוכית בקרב ההורים.
  • חברה בוועדת השירותים הציבוריים.
  • חברה בוועדת הפנים.

ביבליוגרפיה כתובה

  • נשים בישראל לקסיקון, תל אביב: עם עובד, 1991, עמ' 81.
  • שביט יעקב, גולדשטיין יעקב, באר חיים, לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, תל אביב: עם עובד, 1983, עמ' 276.
  • פוירשטין אמיל, נשים שעשו היסטוריה, תל אביב: משרד הביטחון, 1989, עמ' 69.
  • להב, פנינה, "כשהפאליאטיב רק מקלקל: הדיון בכנסת על חוק שיווי זכויות האשה", זמנים 46-47 (1993), עמ' 149–159.
  • רימלט, נויה, הפמיניזם המשפטי מתאוריה למעשה: המאבק לשוויון בין המינים בישראל ובארצות הברית, חיפה: פרדס, 2010.
  • פוגל-ביז'אווי, סילביה, "דמוקרטיה ופמיניזם: ישראל כמשל", דמוקרטיה ופמיניזם: מגדר, אזרחות וזכויות אדם, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2011, עמ' 157–183.

לקריאה נוספת

  • שי חורב, רחל כהן-כגן, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 201, 2018.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אמיל פוירשטין, נשים שעשו היסטוריה: תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1989, עמ' 69-71.
  2. ^ ראו- שירה של רחל המוקדש לרחל כהן-כגן מתוך אתר שירת רחל. ראו גם: ונדי זירלר, רחל כהן-כגן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  3. ^ פנינה להב, "כשהפאליאטיב רק מקלקל: הדיון בכנסת על חוק שיווי זכויות האשה", זמנים 47-46 (1993), עמ' 149.
  4. ^ להב, שם, עמ' 159
  5. ^ לפירוט ראו: להב, זמנים, עמ' 159-149.
  6. ^ ראו - פוירשטין אמיל. נשים שעשו היסטוריה. משרד הביטחון. 1989. תל אביב. עמ' 69.
  7. ^ אשת לפידות, דבר, טור 1, 2 במאי 1961.
15 באוקטובר

15 באוקטובר הוא היום ה-288 בשנה, (289 בשנה מעוברת), בשבוע ה-42 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 77 ימים.

1888

שנת 1888 היא השנה ה-88 במאה ה-19. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1888 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1982

שנת 1982 היא השנה ה-82 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1982 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1982 בישראל

1982 בישראל (ה'תשמ"ב-ה'תשמ"ג) הייתה השנה ה-34 לעצמאותה של מדינת ישראל. פרוץ מלחמת לבנון היה האירוע העיקרי בשנה זו, לצד פינוי חצי האי סיני בהתאם להסכמי השלום, ובכלל זאת העיר ימית.

19 בפברואר

19 בפברואר הוא היום ה-50 בשנה בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 315 ימים (316 בשנה מעוברת).

ה'תרמ"ח

ה'תרמ"ח (5648) או בקיצור תרמ"ח היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-19 בספטמבר 1887, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 5 בספטמבר 1888. שנה מסוג בחג, איננה מעוברת, ואורכה 353 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

ה'תשמ"ג

ה'תשמ"ג (5743) או בקיצור תשמ"ג היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-18 בספטמבר 1982, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 7 בספטמבר 1983. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה שלישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשמ"ג 35 שנות עצמאות.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

ויצו

ויצו (WIZO – ראשי תיבות באנגלית של ארגון נשים ציוני בינלאומי, Women's International Zionist Organization) הוא ארגון נשים יהודיות בישראל ובעולם.

ז' באדר

ז' באדר הוא היום השביעי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השביעי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אדר א', או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות

זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת צו.

כ"ח בתשרי

כ"ח בתשרי הוא היום העשרים ושמונה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושמונה בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ח בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ח תשרי היא פרשת נח, אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום שני, שלישי או חמישי, או פרשת בראשית אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת.

כגן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

לוברסקי

לוברסקי הוא שם משפחה.

האם התכוונתם ל...

ליברלים עצמאיים

ליברלים עצמאיים או בראשי תיבות ל"ע, הייתה מפלגת מרכז בעלת השקפה ליברלית שהתפצלה מהמפלגה הליברלית הישראלית בשלהי הכנסת החמישית, לאחר שזו האחרונה חברה לתנועת החרות בהקמת גח"ל (גוש חרות ליברלים, במסגרתו התמודדו שתי המפלגות במשותף לכנסת).

שמה המלא של המפלגה היה המפלגה הליברלית העצמאית לישראל. רוב חברי המפלגה החדשה היו חברים לפני-כן במפלגה הפרוגרסיבית. המפלגה הייתה מיוצגת בכנסות החמישית עד התשיעית, והייתה חברה קבועה בממשלות מפלגת העבודה עד המהפך.

חברים בולטים במפלגה: משה קול, אשר שימש כשר הפיתוח ושר התיירות, גדעון האוזנר - שימש כשר בלי תיק בממשלה ה-16 וה-17, יהודה שערי - שימש כסגן שר הפיתוח וכסגן שר התיירות, יצחק גולן, נסים אליעד.

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

ממשלת ישראל הראשונה

הממשלה הראשונה פעלה מ-10 במרץ 1949 עד 30 באוקטובר 1950, כשדוד בן-גוריון הגיש את התפטרותו לנשיא, והממשלה הפכה לממשלה זמנית במשך 16 יום, עד לכינון הממשלה השנייה.

ממשלת ישראל השנייה

ממשלת ישראל השנייה הושבעה ב-1 בנובמבר 1950, בעת כהונתה של הכנסת הראשונה, וסיימה את כהונתה ב-8 באוקטובר 1951, לאחר הבחירות לכנסת השנייה.

רוסלאן

רוּסְלָאן (בכתיב רוסי ארכאי: Русланъ; בכתיב המקובל כיום: Руслан) שנשאה את שמו של הגיבור הרוסי "רוסלאן ולודמילה" הייתה האונייה המאורגנת הרשמית הראשונה, ולמעשה גם האחרונה, שהפליגה מהאימפריה הרוסית לשעבר לארץ ישראל בשנת 1919, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועל סיפונה כ-700 נוסעים.

"רוסלאן" נחשבת לסנונית הראשונה שפתחה את תקופת העלייה השלישית, אף שלמעשה הייתה אחת האוניות האחרונות שהגיעו לחופי יפו באותה שנה.

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום) • רחל כהן-כגן • קלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.