רחוב שינקין

רחוב שינקין הוא רחוב בלב תל אביב הקרוי על שם מנחם שינקין.

הרחוב, העובר ממזרח למערב, מרוחק כמה מאות מטרים מחוף הים. בקצהו המערבי נמצאת כיכר מגן-דוד, שהיא צומת סואן של חמישה רחובות ידועים: המלך ג'ורג', אלנבי, נחלת בנימין, הכרמל (שבו מצוי שוק הכרמל) ושינקין.

שלט רחוב.svg
רחוב שינקין
SHEINKINSt.
Sheinkin-yohanan
עיר תל אביב
רובע 5
שכונה מרכז בעלי מלאכה, לב תל אביב
קרוי על שם מנחם שינקין, מנהיג ציוני, ממייסדי העיר
שנת הקמה 1913
אתרים כיכר מגן דוד, בית כנסת גאולת ישראל
קואורדינטות 32°04′08″N 34°46′29″E / 32.068916666667°N 34.774777777778°E

היסטוריה

הרחוב היה רחובה הראשי של שכונת מרכז בעלי מלאכה, שהוקמה על ידי מנחם שינקין ב-1913. הרחוב נקרא על שמו של שינקין בשנת 1925. בתקציב עיריית תל אביב לשנת 1930 נכלל תקציב לסיום סלילת הכביש וריצוף המדרכות[1]. בתחילת שנות ה-30 נפתחו ברחוב חנויות רבות וגם בית דפוס של הוצאת אמנות, בניגוד לתוכנית המתאר שייחדה את הרחוב למגורים. העירייה נקטה צעדים נגד החנויות ברחוב[2]. בשנת 1935 נענתה העירייה ללחץ הסוחרים ובעלי הבתים והתירה פתיחת חנויות ברחוב. כן פעלה להרחבת הרחוב על ידי דרישה להכנסת הבתים החדשים הנבנים מטר נוסף פנימה[3]. בשנת 1937 נקבע שהתנועה ברחוב תהיה חד סיטרית[4][5].

עם השנים שינה רחוב שינקין את אופיו, מרחוב של בעלי מלאכה למעונם של צעירים ויוצרים, שביקשו בו, תחילה, מקום מגורים זול, ושינו בהדרגה את אופיו. כמה בתי־עסק בולטים שנפתחו בו, ובהם גלריה "תת-רמה" וחנות התקליטים (ואחר־כך דיסקים וסרטי וידאו) "האוזן השלישית", הפכו את שינקין אתר מועדף על בתי־עסק ייחודיים, והרחוב הפך בהדרגה סמל התרבות התל אביבית הצעירה, הפתוחה והחופשית. עם השנים נדחקו בעלי המלאכה מן האזור וגם מספרן של החנויות הייחודיות התמעט, ובמקומן נפתחו בו חנויות רשת וחנויות מוצרי יוקרה, אך הרחוב עדיין משמש מוקד עניין לצעירים, בעיקר בשעות אחר־הצהריים ובמיוחד בימי שישי בשעות הבוקר והצהריים, כשאז נערכים בו לעיתים מופעי רחוב והוא גדוש ערב־רב של ליצנים, נגנים, חסידי ברסלב ואחרים.

באזור רחוב שינקין מתגורר מספר רב של תושבים דתיים וחרדים, חלק גדול מהם חסידי גור, שנשלחו על ידי האדמו"ר של החסידות לשליחות במקום, וכן חסידי בעלזא שבית הכנסת שלהם שוכן ברחוב אחד-העם בין הרחובות שינקין ובלפור. האוכלוסייה הדתית והחרדית חיה לצד האוכלוסייה החילונית במקום ללא עימותים כלשהם. בבית כנסת גאולת ישראל שמאחורי גינת שינקין שוכן בית חב"ד המרכזי של תל אביב, ומתקיימת בו פעילות בנושאי קהילה ומסורת במשך כל השנה ובעיקר בחגים.

בשנים 2011–2012 שיפצה עיריית תל אביב את הרחוב בעלות של כ-30 מיליון שקל. תוכנית הרחוב הוכנה על ידי משרד אדריכלי הנוף דן צור וליאור וולף.

בלי קשר הכרחי למתרחש בו בפועל הפך רחוב שינקין סמל שהשתרש עמוקות בתרבות הישראלית וסטריאוטיפ ה"שינקינאי" העמיק שורש וחל גם היום, כאשר אוכלוסייה אמידה יותר זורמת לרחובות המשיקים לשינקין. ה"שינקינאי" הטיפוסי מתואר, חליפות, כמשכיל, מקורי, פתוח לדעות, מתקדם, רגוע ורודף שלום, ומן העבר השני כ"מנותק", אדיש, אנוכי, יהיר, עצל, ראוותני ושטחי. התואר "שינקינאי" משמש לעיתים קרובות, במיוחד בפיהם של כאלו שאינם מבקרים ברחוב שינקין בפועל, כשם נרדף למי שלכוד ב"בועה התל אביבית", מתייחס בזלזול ובלעג ליושבי כל מקום אחר, ונותן דעתו רק על העניינים הקרובים לו ולבית הקפה האהוב עליו.

הוויית הרחוב מתוארת בסרט "הבועה" של איתן פוקס וגל אוחובסקי, והרחוב מוזכר תכופות ביצירות אמנות; בשיר "לב זהב" (מילים ולחן: דני שושן) מתגאה שרית חדד כי "אין לי שגעונות סטייל שינקין פלורנטין". דוגמה בולטת אחרת היא השיר "גרה בשינקין" שביצעה להקת מנגו ב-1989. השיר מדבר על צעירה שגרה בשינקין ו"שותה בקפה תמר", שהיה מבתי הקפה הוותיקים ברחוב, ובו ישבו אישים ידועים, רובם בני גיל הזהב. להקת הפאנק "קוקו בלוף והיתושים" הקליטה את השיר "שינקין זה רחוב ללא מוצא". השיר מותח ביקורת על אורח החיים הנהנתני והמזויף של התושבים והמבקרים ברחוב.

קישורים חיצוניים

Tel aviv diversité
דיון ציבורי ליד גינת שינקין

הערות שוליים

  1. ^ העבודות הציבוריות בתקציב עירית תל אביב לשנת 1930, דואר היום, 15 בנובמבר 1929
  2. ^ על פתיחת חנויות בלי רשיון, דואר היום, 11 באוקטובר 1934
    לענין החנויות ברחוב שינקין, דבר, 11 בנובמבר 1934
    ישיבת מועצת העירייה, דואר היום, 8 בנובמבר 1934
  3. ^ רחוב שיינקין - אזור חנויות, דואר היום, 30 ביולי 1935
  4. ^ תחבורה והובלה שפורים ותקונים בסדרי התנועה בתל־אביב, ידיעות עיריית תל אביב, 15 באוקטובר 1936 - תאריך הספר שגוי והוא יצא לאור אחרי מרץ 1937.
  5. ^ להסדרת התנועה בעיר, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביולי 1937
כיכר מגן-דוד
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
כיכר מגן-דודמדרחוב נחלת בנימיןשוק הכרמלרחוב שינקיןרחוב המלך ג'ורג' (תל אביב)רחוב אלנביבית פולישוקכרם התימניםבית גוטגולדהלל הזקןרחוב ברנר (תל אביב)Magen david map.jpg
אורנה ואלה

אורנה ואלה הייתה מסעדה תל אביבית.

בית כנסת גאולת ישראל

בית כנסת המרכזי 'גאולת ישראל' הוא בית כנסת ותיק, גדול ומפואר ברחוב מרכז בעלי מלאכה, בצדה הצפוני של גינת שיינקין בשכונת לב העיר בתל אביב. מ-1990 משמש את חסידי חב"ד.

גימנסיה נורדיה

גימנסיה נוֹרדִיָּה נוסדה בתל אביב בשנת 1927, בשם גימנסיה לעם, על ידי קבוצת מורים ומהנדסים, במסגרת של אגודה שיתופית, "קואופרטיב חבר המורים".

מטרת המייסדים הייתה לאפשר להורים שאמצעיהם מצומצמים להקנות לילדיהם השכלה תיכונית מלאה, שגימנסיה הרצליה לבדה לא יכלה לספק לכל, כיוון שבשנות ה-20 של המאה ה-20 לא הוקצה תקציב ציבורי לתמיכה בבתי ספר תיכוניים, שנחשבו אז לרשות ולא לחובה.

בשנת 1929 החליטו הורי התלמידים להחליף את שם המוסד ל"גימנסיה נורדיה", ע"ש ד"ר מכס נורדאו. בשנת 1931-1932 הוספו כיתות בית ספר יסודי לגימנסיה. בשנת 1934 הפך בית הספר למוסד ציבורי בניהולה של "החברה לחינוך ולתרבות בע"מ" ונכלל ברשת החינוך של כנסת ישראל.

גימנסיה נורדיה הייתה השלישית בתל אביב, אחרי גימנסיה הרצליה וגימנסיה גאולה.

גימנסיה נורדיה הכינה את תלמידיה לבחינות בגרות במקצועות הומניים וריאליים ובשפות (אנגלית, צרפתית ואיטלקית). בתוכנית הלימודים נכללו גם ציור ושרטוט.

חבר המורים במחזור הראשון שסיים בשנת 1930 כלל את: ד"ר א. אפרתי, י. הלל, שמואל הר, אינג' וינוקור, ש. כפכפי, זאב נבון שלימד ציור, דב סלפין, אינג' א. פלקוביץ, ד"ר מ. ריגאי, שמואל שרייר-שרירא, שכיהן בהנהלת הגימנסיה ובסוף שנות ה-30', לאחר משבר שפקד את המוסד, נותר מנהלה היחיד. בשנת 1937 ניהל את המוסד ד"ר יוסף שוסטר.

המורים המייסדים היו רובם מורים בגימנסיה בנימינה, גימנסיה ראשונה לבני איכרים בראשון לציון שנוסדה בשנת 1925 - בהם נמנו ד"ר אפרת, ש. הר, א. וינקור, א. כפכפי, אהרון פלקוביץ, ד"ר משה ריגאי וש. שרירא. שני האחרונים היו המורים הראשונים ב"גימנסיה בנימינה", ובהמשך חברי הנהלה ב"גימנסיה נורדיה" ושותפים במפעל חיבור ספרי לימוד לבתי הספר התיכוניים שהתקיים בגימנסיה נורדיה.

ד"ר טוני הלה, חברת סגל המורים, פרשה בשנת 1937 עם ד"ר מאיר בלוך וד"ר אפרת וייסדה את בית הספר תיכון חדש עם אהרן ברמן. הלה לימדה פסיכולוגיה ב"גימנסיה נורדיה".

הבניין הראשון של הגימנסיה היה ברחוב יהודה הלוי, והשני ברחוב בן יהודה פינת רחוב פרישמן בשכונת תל נורדאו. הגימנסיה עברה למשכנה הקבוע ברחוב יוחנן הסנדלר 18 (מול גינת נורדיה, כיום גינת שינקין) בשכונת מרכז בעלי מלאכה בתל אביב בשנת 1930. חזית שתי הקומות התחתונות של המבנה משוחזרת ותואמת את תמונות המבנה המקורי.

מצבת המורים בשנת 1933 הייתה של 20 מורים, שלימדו בגימנסיה בתנאי שכר מינימליים כדי לא להעיק על תקציב המוסד.

ספריית הגימנסיה נקראה ע"ש ח"נ ביאליק.

התלמידים הגיעו מבתי ספר של החינוך הכללי כמו גם מתחכמוני ואחרים. התלמידים חלקם היה בתנועות נוער כמו "המחנות העולים".

בוגרי הגימנסיה רכשו במסגרתה חינוך ריאלי והומני כאחד. בסיום לימודיהם רכשו מקצועות חופשיים, שירתו ב"בריגדה היהודית", ונמנו ביניהם עיתונאים, סופרים, עורכים, מהנדסים, אנשי ספר ועוד.

בחודשי הקיץ התקיימו שיעורים מיוחדים לילדי עולים חדשים ולתלמידים, שהתקשו בחלק מן המקצועות. קייטנה בהשגחת המורים התקיימה בשעות הבוקר על שפת הים. לקייטנה התקבלו גם תלמידים מחוץ לגימנסיה.

התקיימו גם טיולים בגימנסיה, ביניהם טיול לליטני.

גינת שינקין

גינת שינקין היא גן השוכן בצידו הצפוני של רחוב שינקין בתל אביב, בין רחוב יוחנן הסנדלר ממזרח ורחוב יצחק נפחא ממערב. בצידו הצפוני של הגן ניצב המרכז הקהילתי לב אביב.

גרה בשינקין

גרה בשינקין הוא פזמון שכתב יאיר לפיד והלחין רמי קלינשטיין, בביצוע להקת מנגו.

לפיד כתב את השיר ב-1988, בעת שהתגורר ברחוב שינקין בתל אביב, והוא מתאר דמות סטריאוטיפית של תושבת הרחוב: "לובשת תמיד שחור", "שותה בקפה תמר", "רוצה לעשות סרט קצר" ויותר מכל, "מסובכת". לימים ציין לפיד כי נשים רבות באזור חשבו שהשיר נכתב עליהן, אך למעשה "ההיא שגרה בשינקין הייתה סיכום של כל אלה שגרו שם או שהסתובבו שם בתקופה ההיא, כשזה היה רחוב עם תמימות ואמנות, ובחורות שלבושות בשמלות שחורות".

המשפט "אך בלילות הקרים היא יודעת שזה הולך ומסתבך" הוא התייחסות ל"שיר ערב", שירו של נתן זך, שנועדה ללעוג לדמות המתוארת בשיר על כך שהיא רואה עצמה כמשוררת.

השיר היה הסינגל הראשון מתוך האלבום היחיד של שלישיית מנגו, והוא זכה להצלחה רבה. במצעד הפזמונים השנתי של שנת תשמ"ט דורג השיר במקום השישי.

בנובמבר 2010 התאחד ההרכב של מנגו פעם נוספת בערב הצדעה לצדי צרפתי, המנהל האומנותי של הלהקה, בו שרו הבנות את השיר בעיבוד מחודש, מהופעה זו הופק סינגל.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

האוזן השלישית

האוזן השלישית היא חברת מדיה ישראלית המפעילה רשת חנויות למכירת אלבומי מוזיקה,בובות פופ מחברת פאנקו והשכרת סרטי די.וי.די. החברה משכירה ומוכרת סרטים ואלבומי מוזיקה קלאסיים ועכשוויים לצד סגנונות אלטרנטיביים, ייחודיים או נדירים, המיובאים מכל העולם.

הבועה

"הבועה" הוא סרט קולנוע ישראלי של איתן פוקס וגל אוחובסקי, אשר יצא לאקרנים ב-29 ביוני 2006. פוקס ביים את הסרט, ואוחובסקי כתב את התסריט.

יובל אברמוביץ'

יובל אברמוביץ' (נולד ב-28 בנובמבר 1976) הוא שדרן רדיו, עיתונאי, תסריטאי, שחקן, מרצה, סופר, בעל הוצאת ספרים ויזם ישראלי.

כיכר מגן-דוד

כיכר מגן-דוד היא כיכר הנמצאת בלב תל אביב במפגש הרחובות המלך ג'ורג', שינקין, רחוב הכרמל (שבו נמצא שוק הכרמל), רחוב הלל הזקן, מדרחוב נחלת בנימין ורחוב אלנבי. הכיכר ממוקמת בצדה הצפון-מזרחי של שכונת כרם התימנים.

השם ניתן לה מכיוון שממנה יוצאים ששה רחובות שהם כמספר צלעותיו של מגן דוד (לעיתים רחוב אלנבי נחשב כשני רחובות מכיוון שהוא יוצא לשני כיוונים שונים מהכיכר ורחוב הלל הזקן אינו נספר מפני שהוא "מצטרף" לכיכר בפנייה בלבד). הבתים הפינתיים בכיכר בנויים באדריכלות הסגנון הבינלאומי, מה שהופך את הכיכר, אחת הראשונות בתל אביב, לנקודת ציון עירונית חשובה ומובחנת.

כיכר זו נחשבת לאחד המקומות המתוירים בעיר והיא מרכז פופולרי בקרב צעירים ומבוגרים כאחד, אשר מגיעים אליה מן הרחובות הסמוכים. האזור שופע במסעדות, בתי קפה וחנויות והיא אחת הכיכרות הפעילות ביותר בארץ.

בשנת 1962 נבנו בכיכר (ובכיכר המושבות) מעברים תת-קרקעיים להולכי רגל (מהמקומות הבודדים בתל אביב שבהם נבנו מעברים תת-קרקעיים להולכי רגל) ובוטלו מעברי החצייה שהובילו לכיכר. בסוף 2004 נסגרו המעברים התת-קרקעיים עקב הזנחה וריכוז של חסרי בית בהם, אך בתי השימוש שמוקמו בהם שופצו ונפתחו מחדש. חציית רחוב אלנבי מתאפשרת כיום על ידי מעברי חצייה. בשנת 2005, במסגרת פרויקט שיפוצים באזור, שודרג אזור הכיכר.

לב תל אביב

אזור לב תל אביב (או "לב העיר", בפי התל אביבים) נמצא, כמשתמע משמו, במרכז תל אביב כפי שהייתה בחמישים שנותיה הראשונות. גבולותיו הם:

רחוב המלך ג'ורג' בצפון-מערב, דרך בגין ורחוב קרליבך במזרח, שדרות בן-ציון ומרמורק בצפון, רחוב אלנבי בדרום-מערב וחלקן הדרומי של שדרות רוטשילד, בדרום. האזור מתאפיין בבתי מגורים שנבנו בסגנון הבינלאומי ובסגנון האקלקטי, אם כי חלקם נהרסו ברבות השנים, אחרים שינו את ייעודם, ורבים הידרדרו והוזנחו. עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת מגמה של שימור, חידוש ושיפוץ הבתים.

מנחם שינקין

מנחם שֶׁיְנְקִין (בכתיב יידי: שיינקין; תרל"א, 1871, אוּלַה (בלארוס), פלך ויטבסק, האימפריה הרוסית – י"ג בכסלו תרפ"ה, 3 בנובמבר 1924, שיקגו, ארצות הברית) היה מנהיג ציוני, ממייסדי תל אביב.

מרכז אדמונד דה רוטשילד

מרכז אדמונד דה רוטשילד הוא מרכז אמנות ותרבות בשדרות רוטשילד בתל אביב המאפשר לסטודנטים, מרצים, ואנשי אקדמיה להציג את יצירתם. את המרכז ייסדה קרן רוטשילד קיסריה.

מרכז קהילתי לב אביב

מרכז קהילתי לב אביב, המכונה גם בית תמי, הוא מרכז קהילתי השוכן בבית ברחוב בעלי מלאכה 16 בתל אביב, והגובל בגינת שינקין ובבית כנסת גאולת ישראל. המרכז נוסד בנובמבר 1994 במטרה להעניק מענה לצורכי האוכלוסייה המתחדשת באזור רחוב שינקין, ומאז 1997 הוא קרוי על שמה של תמי שטיינמץ.

פעילויות המרכז נערכות בבניין המרכזי ובשלוחת הספורט של המרכז הקהילתי הפועלת בבנין ברחוב מזא"ה 11. בשלוחה זו, שנחנכה בשנת 1998, פועלים חדר כושר, אולם ספורט, וחדר אימונים.

המרכז עוסק בפעילויות שונות ובהן חוגים לילדים ולמבוגרים, בתחומי אומנות, דרמה, מוזיקה וספורט, עריכת הרצאות וסדנאות, הפקת הצגות תיאטרון שוליים ועוד. במקום פועלים חוג מחול לילדים ("מחולצ'יק") ולהקת מחול למבוגרים ("להקת תמי/נמרוד פריד") המופיעה ברחבי ישראל ומחוצה לה. כ-1,500 משתתפים רשומים ומאות מבקרים מזדמנים פוקדים את פעילויות התרבות והספורט של המרכז הנערכות בשני המבנים.

משה שק

משה שֶׁק ("ג'וּק") (1936 – מרץ 2011) היה פסל ואמן קרמיקה ישראלי יליד פולין, ממייסדי קיבוץ בית ניר. יצירתו הושפעה מן המסורת של ייצור הקרמיקה הארץ-ישראלית. ברבות מעבודותיו מופיעות צורות ביו-מורפיות ודמויות הקרובות ברוחן אל הפיסול ה"כנעני".

פנזין

פנזין (באנגלית Fanzine, הלחם בין Fan ו-Zine, קיצור של מגזין) הוא כתב עת לא-מקצועי העוסק בתחום ספציפי. פנזינים אינם ממומנים על ידי גופים ציבוריים או מסחריים, והמוציאים לאור, העורכים והכותבים בדרך כלל אינם מקבלים כסף על טרחתם. המחיר של הפנזין הוא בדרך כלל זעום, ומשמש לכיסוי ההוצאות בלבד. פנזינים רבים הודפסו בסטנסילים או במכונת צילום.

כתבי-עת עצמאיים החלו לצאת לאור בארצות הברית עם התפשטות טכנולוגיית הדפוס, כבר באמצע המאה ה-19. את הפנזינים הראשונים פרסמו חובבי המדע הבדיוני בשנות ה-30 של המאה ה-20. הפנזינים היו מבוססים על קובצי מכתבים ששלחו קוראי כתבי-עת שונים למערכת, או אחד לשני, בו הם מציעים את גרסאותיהם האישיות לסיפורים שפרסמו עורכי המגזינים הגדולים. בשלב מסוים הבינו הקוראים שהם יכולים לעקוף את מערכת כתב-העת ולהדפיס ולפרסם את גרסאותיהם באופן עצמאי. את המושג "פנזין" טבע Russ Chauvenet, שהיה ממקימיה של קהילת Science Fiction Fandom, בשנת 1940. "The Comet" (כוכב הלכת), שראה אור לראשונה בשנת 1930 בשיקגו, נחשב הראשון שיצא לאור והיה מבוסס על מכתבים ששלחו קוראי המגזין “Amazing Stories” (סיפורים מופלאים).

בישראל צמיחת הפנזינים קשורה בתרבות האנרכו-פאנק, שהתקיימה מסוף שנות השבעים. הפנזינים החשובים שראו אור למשך תקופה משמעותית בישראל והופצו בחנויות תקליטים היו "אבק" (פנזין מוזיקה תל אביבי, 1992–1993), "הכל שקרים" (1991–1993), "סטיות של פינגווינים" (כפר סבא, 1991–1998) ו"נקרופיליה לנוער" (להבות הבשן וקיבוצי הסביבה, 1991-1994). בשנות התשעים הופצו בישראל פנזינים רבים, רובם קצרי-חיים, באזור רחוב שינקין בתל אביב, בדוכנים באירועים כגון פסטיבלים ברחבי הארץ ובחנויות תקליטים. חלק ניכר מהם ראו אור בהוצאת צירופימקרים התל אביבית. הפנזינים גוועו במקביל לעליית האינטרנט והאפשרות להתבטא דרך אתרי אינטרנט ובלוגים אישיים, באופן זול יותר, נוח יותר ועם קהל יעד גדול יותר.

רחוב בוגרשוב

רחוב בוגרשוב הוא רחוב במרכז תל אביב הקרוי על שמו של חיים בוגר (בוגרשוב), ממקימי הגימנסיה העברית הרצליה ופעיל ציוני. בוגרשוב, שהתנגד לקריאת הרחוב על שמו עוד בחייו, עיברת את שם משפחתו ל"בוגר" בעקבות ההחלטה, אולם שם הרחוב נשאר.

הרחוב הוא רחוב מסחרי ברובו המקשר בין רחוב הירקון וכיכר לונדון שבחוף הים וכיכר מיכאל'ס שבמפגש הרחובות המלך ג'ורג' ושדרות בן ציון. הרחוב היה מאז ומתמיד רחוב מסחרי שלאורכו חנויות קטנות רבות, וגם כיום שוכנות בו חנויות רבות בבעלות מקומית, המתמחות באופנת מעצבים ובהלבשה בכלל. יחד עם בתי קפה רבים המצויים ברחוב, מזכיר אופיו של בוגרשוב את רחוב שינקין ותדמיתו.

שוק בצלאל

שוק בצלאל הוא מתחם מסחרי במרכז תל אביב בין הרחובות קינג ג'ורג', בית לחם, טשרניחובסקי (במקור רח' בצלאל) והמכבי.

השוק הוקם בשנות ה-20 של המאה ה-20, בשטח בו אמורה הייתה לקום שכונת יוקרה בתכנונו של האדריכל יוסף טישלר. השכונה לא הוקמה בסופו של דבר, לעומת זאת הוקם מתחם הספורט של אגודת מכבי ולצידו התפתח השוק. בעבר התפרסם שוק בצלאל בזכות דוכני הפלאפל שהיו במקום, והציעו אכילה חופשית בסגנון "אכול כפי יכולתך". רוב דוכני הפלאפל נעלמו והרחובות נשארו מתחם הכולל בעיקר חנויות ודוכנים של ביגוד, הנעלה, כלי בית ומוצרים שונים לשימוש יומיומי. שמו של השוק מפורסם בעיקר בזכות המגוון הרחב של מוצרי ההלבשה מכל הסוגים והדגמים, ולעיתים עודפים של מותגי יוקרה במחירים נמוכים, שניתן להשיג במקום. השוק מהווה צלע מ"המשולש" - כינוי שניתן לאזור מסחרי הכולל את רחוב שינקין ושוק הכרמל.

בעבר, שוק בצלאל היווה מוקד בילוי ומפגש של מוצאי שבת, לפני רחוב שיינקין ומתחם רחובות מרכז בעלי מלאכה כדוגמת העבודה, רש"י ורחוב המלך ג'ורג'.

סמוך לשוק הוקם בעשור השני של המאה ה-21 פרויקט למגורים ומסחר בתכנון ישר אדריכלים, והשוק עצמו הפך למדרחוב.

שוק הכרמל

שוק הכרמל (הכרמל מבוטא במלעיל) בתל אביב הוא השוק המרכזי בעיר והגדול והידוע ביותר בגוש דן. הוא נמצא לאורך רחוב הכרמל, בין כיכר מגן-דוד לבין מסוף כרמלית וגן הכובשים, בואכה אזור מנשייה, והתרחב עם השנים גם לכמה רחובות סמוכים בשכונת כרם התימנים ושכונת נחלת בנימין. החלק הדרום מערבי של שוק הכרמל נקרא גם שוק עזה. השוק קרוי על שמו של הרחוב בו הוא מצוי. הרחוב נמשך במקור עד לאזור שכיום קרוי כיכר רבין. בשנות ה-30 שונה חלקו הגדול של הרחוב לרחוב קינג ג'ורג'.

בשוק הפועל בימים ראשון עד שישי, נמכרים בעיקר מוצרי מזון אך גם פרטי הלבשה, סדקית, אביזרי בית, פרחים ועוד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.