רחוב הארבעה

רחוב הארבעה הוא רחוב במרכז העיר תל אביב. הרחוב מחבר בין רחוב קרליבך ורחבת סינמטק תל אביב במערב לבין דרך בגין (פינת שדרות יהודית) במזרח. משם הוא צפוי בעתיד להמשיך צפונה, במקביל לדרך בגין, עד המגדל של קריית הממשלה בתל אביב. הוא קרוי על שמם של "הארבעה" - ארבעת חברי ההגנה עמירם בלינקוב, שרגא הר, אהרן ידידיה ואריה קסלמן שנהרגו ב-22 בפברואר 1946, בהתקפה על מפקדת המשטרה הניידת שישבה בשרונה, במסגרת ליל המשטרות.[1]

שלט רחוב.svg
רחוב הארבעה
HA'ARBAASt.
Drom-kirya01
מגדלי רחוב הארבעה במבט מדרך בגין. מימין: מגדל פלטינום, מגדל התיכון ומגדל המילניום. בחזית: תחמ"ש הקריה.
מדינה ישראל
עיר תל אביב-יפו
רובע 6
שכונה דרום הקריה
קרוי על שם ארבעת חברי ההגנה
קואורדינטות 32°04′13″N 34°47′08″E / 32.07029444°N 34.78561111°E
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain
 
רחוב הארבעה
רחוב הארבעה

מבנה

הרחוב מתחיל ברחבת סינמטק תל אביב הנקראת "כיכר השוטר ע"ש רב-שוטר שמואל ויצמן" במפגש עם רחוב קרליבך ורחוב שפרינצק, שהייתה כיכר בצורת משולש לפני הקמת הסינמטק ב-1989. תוואי הרחוב היה גבולה הדרומי של המושבה הגרמנית שרונה ועד היום נמצאים מצפון אליו מספר בתים טמפלרים. הבתים הקרובים אל רחוב הארבעה נבנו מאוחר יותר, באופן יחסי לשאר בתי המושבה, והם כבר הושפעו בסגנונם מהסגנון הבינלאומי לפיו נבנו מרבית הבתים החדשים של תל אביב בשנות ה-30, טרם נטישת המושבה. כיום הרחוב הוא חלק מרובע העסקים של תל אביב והוא מקביל לאזור העסקים של רחוב החשמונאים והוא חלק מפרויקט דרום הקריה. במסגרת פרויקט זה נבנו עד כה בקצהו המזרחי של הרחוב, בסוף שנות ה-90, שלושה מגדלי משרדים - מגדל המילניום, מגדל התיכון ומגדל פלטינום ולידם תחנת משנה של חברת החשמל. עם החברות השוכנות במתחם המגדלים נמנות החברה לישראל, כימיקלים לישראל ו-KPMG. במגדל התיכון שוכנים משרדי מבקר המדינה. במגדל המילניום שוכנת מסעדת מסה, של השף אביב משה. בקצה הרחוב מצוי "יקב טמפלרי" ליד המושבה הגרמנית-טמפלרית "שרונה" ובצמוד לשוק האוכל המקורה הגדול בישראל שרונה מרקט.

ברחוב זה שוכנים גם משרדי מבקר המדינה ומרכז השלטון המקומי בישראל.

בעבר שכנה ברחוב זה החנות המרכזית למכירת פרסומי הממשלה, עד לסגירתה של ההוצאה לאור של משרד הביטחון.

מגדלי הארבעה

בשנת 2017 נחנך מתחם מגדלי הארבעה, שני מגדלי משרדים בגובה 160 ו-152 מטר שביניהם טרקלין "תלוי" ולובי משותפים.

מתחם גבעון

לאורך הקטע הדרומי של הרחוב קיימת שורת מבני משרדים כחלק מ"מתחם גבעון" הנמצא בין הרחובות הארבעה מצפון, החשמונאים מדרום וקרליבך במערב. מתחם זה הוקם על ידי עיריית תל אביב-יפו בשנות ה-60 על אדמות הטמפלרים הפנויות, כדי לפתח אזור זה כאזור מסחר ועסקים. המתחם המכונה גם "מתחם הארבעה" כולל בנייני משרדים טוריים הסובבים רחוב פנימי קטן בשם גבעון (על שם העיר התנ"כית גבעון). לאורך כל בנייני המתחם בנויה אכסדרה מסחרית הממשיכה לקרליבך ולאכסדרה הראשית של רחוב אבן גבירול ובכך מהווה רצף לשטח המסחר המקורה (באופן דומה להמשך האכסדרה של אבן גבירול באזור כיכר רבין וכיכר מסריק).

לאורך האכסדרה הדרומית של הרחוב מצויות מסעדות רבות, שבזכותן הפך הרחוב לשם דבר כרחוב של מסעדות. בשיתוף פעולה עם מסעדות אלה התחילה המסורת השנתית של פסטיבל "טעם העיר" של תל אביב. ברחבת הסינמטק ובצד זה של רחוב הארבעה נערכים אירועים תרבותיים שונים בהם טעם העיר אשר החל שם וברחבת גבעון בשנת 1996 ומאוחר יותר עבר לפארק הירקון כדי לאפשר לקהל גדול יותר להגיע.

כיכר גבעון

בשנת 2010 החל מיזם שיפוץ במתחם גבעון הנמצא באחריותה של החברה העירונית "אחוזות החוף". במסגרת המיזם החניון הפנימי במפלס הקרקע הפך לחניון תת-קרקעי בו 1000 מקומות חניה ומעליו הוקמה כיכר עירונית בשם "כיכר גבעון". המיזם בוצע ומתופעל בשיטת ה-BOT (בנה-הפעל-העבר). חברת גינדי השקעות זכתה במכרז שהוציאה עיריית תל אביב להקמה ותפעול החניון למשך 20 שנה[2]. הקמת החניון והכיכר הסתיימה ביוני 2015.

כדי לעודד את החוכרים במתחם גבעון לשפץ את הבניינים, אישרה עיריית תל אביב זכויות בנייה ל-3-2 קומות נוספות לכל בניין. כמו כן הודיעה כי תסכים להאריך את תקופת החכירה (שמסתיימת בשנת 2025) לחוכרים שישפצו את הבניינים[3].

החל מנובמבר 2016, מתקיים בכיכר פעמיים בשבוע שוק עתיקות ויד שנייה, שעבר מכיכר צינה דיזנגוף.

גלריה

31.03.09 Tel Aviv 076 Ha'arbah

מראה כללי

Giv'on Street

מגרש החנייה הפנימי (רחוב גבעון) של המתחם שהפך ל"כיכר גבעון"

Doron Cinema Center in Tel Aviv

סינמטק תל אביב יחד עם כיכר השוטר בתחילת רחוב הארבעה

Giv'on Complex 2016

מתחם גבעון לאחר השיפוץ והקמת החניון התת קרקעי

Giv'on Complex PG

מראה בתוך החניון התת קרקעי שהוקם כחלק משיפוץ מתחם גבעון

תחנת משנה "הקריה", תל אביב

תחנת משנה של חברת החשמל ברח' הארבעה, בתכנון אדריכל ירון כ"ץ.

Haarbaastreet18

מתחם גבעון ומימין רחוב הארבעה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמירם בלינקוב, אהרן ידידיה, אריה קסלמן, שרגא הר, דבר, 24 בפברואר 1946
  2. ^ רנית נחום-הלוי, גינדי השקעות זכתה במכרז להקמת חניון גבעון בתל אביב, באתר TheMarker‏, 19 באוגוסט 2010
  3. ^ מדריך מתוקן לחוכר "מתחם גבעון" (הארבעה) - שיפוץ חזיתות
KPMG סומך חייקין

"KPMG סומך חייקין" היא פירמה ישראלית לראיית חשבון וייעוץ, חברה ברשת העולמית KPMG, אחת מארבע הפירמות המובילות בעולם לשירותים פיננסים וייעוץ עסקי.

דרום תל אביב

"דרום תל אביב" הוא מונח המתייחס לאזורה הדרומי של העיר תל אביב. הגדרת האזור אינה חד משמעית, ובדומה ל"צפון תל אביב" נתונה לפרשנויות שהשתנו עם הזמן.

ההגדרות הרשמיות של דרום תל אביב, על פי חלוקת הרבעים המוניציפלית הם רבעים 7 ו-8 ללא יפו. על אף שיפו נמצאת בדרומה של "תל אביב-יפו" לא נהוג להתייחס אליה כ"דרום תל אביב". מבחינה זו, הגבול בין מרכז תל אביב ולבין דרומה הוא קו רחוב הרכבת, רחוב יהודה הלוי ודרך יפו-תל אביב, ועל פי גבול זה כוללת דרום תל אביב את שכונות נוה שאנן, פלורנטין, קריית שלום, שכונת שפירא, נווה עופר וגבעת הרצל.

עם זאת, שכונות רבות במזרח תל אביב (רובע 9), כגון שכונת התקווה וכפר שלם, נחשבות גם הן לדרום העיר, למרות שבאופן רשמי מוכר האזור כ"רובע מזרח". כמו כן, אזורים נוספים ושכונות מסוימות הנכללות ברבעים 5 ו-6 (מרכז תל אביב) נתפשים בציבור באופן סובייקטיבי ומוגדרים אף הן כדרום. רחוב אלנבי לדוגמה, הנחשב על ידי תושבי מרכז תל אביב כרחוב מרכזי בליבה של העיר, נתפש מבחינות רבות, ועל ידי תושביה הצפוניים יותר של העיר, כגבולו הצפוני של דרום תל אביב. כך גם סביבת רחוב המסגר ואזור מתחם הרכבת. הסיבה לכך שאזורים בלתי דרומיים נכנסים תחת ההגדרה "דרום תל אביב" היא הזיהוי של דרום תל אביב עם האזורים העניים והמוזנחים יותר של העיר, אך עם תנופת השיפוצים בעשור האחרון, הגבולות הולכים ומטשטשים, ורחובות תעשייתיים כמו רחוב הארבעה הופכים לאזורי בילוי מטופחים.

מסיבה זו ובדומה ל"צפון תל אביב", המושג "דרום תל אביב" הוא מושג סוציו-אקונומי הרבה יותר מאשר הגדרה גאוגרפית. שנים רבות נחשב אזור דרום תל אביב לאזור החלש ביותר של העיר מבחינה כלכלית, ואזורים רבים בו סובלים מהזנחה ממושכת. בנוסף, מוקדי הפשיעה העיקריים של העיר וכן אזורי המגורים של אוכלוסיות שוליים, מסתננים מאפריקה ועובדים זרים אחרים המרוכזות בשכונות דרום העיר.

הארבעה

הארבעה הוא הכינוי שבו נזכרו ארבעת חברי ההגנה: עמירם בלינקוב, שרגא הר, אהרון ידידיה ואריה קסלמן, שנהרגו ב-22 בפברואר 1946 במהלך התקפה על מחנה הצבא הבריטי בשרונה שבתל אביב, המקום הנקרא כיום הקריה. ההתקפה הייתה חלק מפעולת מחאה נגד סגירת שערי הארץ בפני עולים יהודים.

באותו יום ההגנה ערכה פעולות חבלה בבסיסי המשטרה הניידת הבריטית בשפרעם, בכפר ויתקין, בג'נין ובשרונה. ארבע הפעולות תואמו לשעה מוסכמת, אך רק השתיים הראשונות בוצעו בהצלחה. הכח בג'נין נסוג לאחר שכוונת התקיפה נחשפה.

משימת הפעולה בשרונה הוטלה על הגדוד השני של הפלמ"ח ופלוגה ב' בחי"ש בתל אביב. תחילת המבצע התאחר בשעתיים וכשהגיעה היחידה המבצעת למקום כבר היו הבריטים במצב הכן אבל עובדה זו לא הובאה לידיעתו של מפקד הפעולה דני מס. במהלך ההתקפה נפגעו מספר מתקנים, והוצתו מוסכי המכוניות ומחסן הדלק.

הארבעה גדלו והתחנכו בתל אביב, ואחרי מותם הובאו בה לקבורה, בבית העלמין נחלת יצחק. מסע ההלוויה הפך למפגן הזדהות המוני עם דרך המאבק בשלטון הבריטי. מעל 50 אלף איש ליוו את הארבעה בדרכם האחרונה למרות מזג האוויר הסוער.

המשטרה הניידת

המשטרה הניידת (באנגלית: Police Mobile Force, ובראשי תיבות: PMF) הייתה יחידה של משטרת המנדט שהוקמה בשנת 1940, כאשר משטרת המנדט לקחה על עצמה חלק מהמשימות שקודם לכן היו בידי הצבא הבריטי שהיה עסוק בלחימה כנגד מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. עם הקמתה מנתה היחידה, שנחשבה יחידת עילית, כ-550 איש, שכללו כ-50 קצינים בריטיים, 250 שוטרים בריטיים וכ-250 שוטרים ארץ ישראליים, יהודים וערבים. החל משנת 1944 שימשה היחידה במאבק כנגד המחתרות שקמו ביישוב העברי ולצורך כך גויסו אליה עוד כ-2000 שוטרים בריטיים והשוטרים הארצישראליים שוחררו ממנה. היחידה התנייעה באמצעות שריוניות ושימשה ככלי חשוב במאבק הבריטים כנגד המחתרות, שהחמיר בשנת 1945 עם הקמת תנועת המרי העברי. תקציבה בשנים 1945-1946 הגיע למעל מיליון לירות. מפקדה האחרון של היחידה היה הבריגדיר ברנרד פרגוסון.

בליל ה-22 בפברואר 1946 תקף הפלמ"ח ארבעה מבסיסי המשטרה הניידת, בג'נין, בשפרעם (במקום בו מצוי כיום בית הספר לשוטרים של משטרת ישראל), בכפר ויתקין (במקום בו מצוי כיום מחנה משטרת החופים בנעורים) ובשרונה (במקום בו מצויה כיום הקריה בתל אביב). בפעולת שרונה נהרגו ארבעה מאנשי הפלמ"ח, המכונים "הארבעה" וכיום נקרא על שמם רחוב הארבעה בתל אביב.

בדצמבר 1946, בעקבות המלצתו של צ'ארלס ג'ורג' ויקהאם, הודיע הקולונל ויליאם ניקול גריי, מפקד משטרת המנדט, על פירוק היחידה, והטמעת שוטריה בשורות המשטרה הכללית. הסיבה שניתנה לכך הייתה כי בעת הקמת היחידה, בשנת 1940, לא יכול היה הצבא להעניק סיוע צבאי למשטרה, אך לאחר מכן השתנה המצב, ואין עוד צורך בפעילות היחידה.

הפועל

הפועל הוא איגוד ספורט אשר הוקם כאיגוד של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, ומטרתו טיפוח תרבות הגוף, הבריאות והספורט בקרב הפועלים. המשורר עמנואל הרוסי חיבר את המנון הפועל, אשר הולחן על ידי מרדכי זעירא.

חי"ש

החי"ש, חיל השדה של ארגון ההגנה בשנים 1939–1948, היה ארגון צבאי חשאי (כלומר נסתר משלטונות המנדט הבריטי), שהורכב ממתנדבים בעלי כושר קרבי בגילאים 26-18. החי"ש היה בנוי במבנה צבאי תקני של כיתות, מחלקות, פלוגות וגדודים, ולקראת מלחמת העצמאות אף חטיבות. מנובמבר 1947 ואילך היה החי"ש המסגרת הצבאית המרכזית של כוח המגן העברי, ועל בסיס חטיבותיו הוקמו, החל מסוף מאי 1948, חטיבות צה"ל הסדירות.

לוחמי החי"ש היו צעירים שלמדו ועבדו בערים, במושבות ובהתיישבות העובדת. עד פרוץ מלחמת העצמאות לא היו לוחמי החי"ש מגויסים גיוס מלא והמשיכו לעבוד במשרותיהם, אך הקדישו מספר ימים בחודש לאימונים ולשמירה. חלקם השתמשו במקצועם האזרחי (למשל כנהגי אגד, פועלי סולל בונה והארגז) גם בתפקידם הצבאי וסייעו להגנה. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-30 בנובמבר 1947, למחרת החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל, גויסו כל לוחמי החי"ש למלחמה. ערב הקמת צה"ל מנו חיילי החי"ש כ-10,000 איש.לוחמי החי"ש השתייכו לכל שדרות הציבור ביישוב. היו בהם עירונים וחקלאים, חילונים ודתיים, פקידים, חקלאים ופועלים ללא שיוך פוליטי מובהק, אך כולם קיבלו את מרות ההנהגה הציונית (ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית). מבחינת התודעה הציבורית עמד החי"ש בצלו של הפלמ"ח שנחשב כמחתרת העיקרית של הזרם המרכזי. אף שמספר לוחמי החי"ש היה כפול ופריסתו בציבור רחבה יותר, זכה הפלמ"ח בעיקר תהילת הניצחון במלחמת העצמאות.

חנא פרח

חנא פרח כֻּפְר בִּרְעִם או חנא פואד פרח (נולד ב-1960) הוא אמן פלסטיני, בנאי ואדריכל, החי ועובד בתל אביב-יפו.

מגדלי הארבעה

מגדלי הארבעה הם צמד גורדי שחקים בין הרחובות הארבעה והחשמונאים בתל אביב-יפו. המתנשאים לגובה של 34 ו-38 קומות וכוללים יחדיו כ-135,000 מ"ר. בנייתם החלה בשנת 2012 והסתיימה ב-2017.

מרכז השלטון המקומי בישראל

מרכז השלטון המקומי בישראל הוא עמותה רשומה ובה מאוגדות כל העיריות והמועצות המקומיות בישראל (למעט המועצות האזוריות, המאוגדות במרכז המועצות האזוריות), מתוכן 75 ערים ו-128 מועצות מקומיות מכל המגזרים ומכל רחבי המדינה: יהודיות, ערביות, דרוזיות וצ'רקסיות, חילוניות וחרדיות, במרכז הארץ ובפריפריה.

תפקידו העיקרי של המרכז הוא לייצג את הרשויות המקומיות ולקדם את ענייניהן בפני הכנסת ומול גורמי הממשלה השונים. בנוסף מהווה המרכז גוף מנחה ומייעץ מקצועי לרשויות המקומיות בתחומי פעילותן השונים ומרכז את איגודי בעלי התפקידים ברשויות המקומיות.

כיום עומד בראשות מרכז השלטון המקומי ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות, מר חיים ביבס.

סינמטק תל אביב

סינמטק תל אביב הוא סינמטק (ארכיון סרטים) הפועל בתל אביב החל מה-12 במאי 1973.

פיגוע הירי במתחם שרונה

פיגוע הירי בשרונה היה פיגוע ירי שביצעו שני מחבלים פלסטינים ב-8 ביוני 2016 בשרונה מרקט שבמתחם שרונה בתל אביב. במהלך האירוע נרצחו מהירי ארבעה בני אדם, ביניהם אשה אחת שמתה מדום לב. בנוסף נפצעו 16 איש. שני המחבלים, פלסטינים מהעיר יטא שבאזור חברון, נתפסו לאחר מרדף. לפי החקירה, הפיגוע בוצע בהשראת אידאולוגיית המדינה האסלאמית.

רובעי תל אביב-יפו

העיר תל אביב-יפו מחולקת ל-9 רבעים מנהליים, לפי מספרים מצפון לדרום. כל רובע כולל מספר שכונות.

החלוקה לרבעים באה לידי ביטוי בעיקר בטיפולה ובנהליה של עיריית תל אביב-יפו בעניינים הפנים-עירוניים וכן בנושא תוכניות מתאר שונות.

רחובות תל אביב-יפו

בעיר תל אביב-יפו יש כ-1,500 רחובות. חלק מרחובותיה ידועים בשל מאפייניהם הייחודיים בעיר ובישראל כולה, התחוללה בהם היסטוריה הקשורה בהתפתחות העיר, וחלקם אף הפכו לשם דבר בתרבות הישראלית כגון דיזנגוף, שינקין או אלנבי. ברחובות מסוימים, מצויים אתרים רבים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית או אדריכלית, כפי ששכיח בעיר מטרופולינית.

ערך זה מצביע על רחובותיה החשובים, הנודעים והראשיים של העיר.

שכונת מונטיפיורי

שכונת מונטיפיורי היא שכונה בתל אביב המשתרעת בין מרכז עזריאלי בצפון ובין רחוב יצחק שדה בדרום, ומנתיבי איילון במזרח עד לרחוב המסגר ולדרך בגין במערב. השכונה הוקמה בשטחו של פרדס מונטיפיורי שהיה הפרדס הראשון בארץ ישראל שניטע וטופל בידי יהודים.

שמות רחובות בתל אביב-יפו

רחובות תל אביב-יפו קרויים בעיקר על שמות אישים חשובים בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל וכן מושגים שונים הקשורים ביהדות, ארץ ישראל והציונות, בדומה למרבית שמות הרחובות בערי ישראל. מלבד רחובות על שם אישים הקשורים בתולדות העיר בעיר מספר רחובות ידועים בעלי שמות ייחודיים ויוצאי דופן או רחובות עם סיפור מיוחד סביב שמם.

שמות הרחובות נקבעים על ידי ועדת השמות של עיריית תל אביב-יפו המחליטה במקביל גם על שמות כיכרות, גנים, גשרים ועוד.

באזור יפו, בה מתגוררים תושבים ערבים רבים, התגלעה לאורך השנים מחלוקת בנוגע לחלק משמות הרחובות ותושבים ערבים מעוניינים לשנותם.

שרונה (מושבה)

שָׁרוֹנָה (בגרמנית: Sarona; הגייה: זָרוֹנָה) הייתה המושבה הרביעית שהקימו הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל, במחצית השנייה של המאה ה-19. המושבה הוקמה ארבעה קילומטרים צפונית ליפו, ואחרוני בתיה שוכנים מאז בתל אביב-יפו בין שדרות שאול המלך מצפון, דרך בגין במזרח, רחוב הארבעה מדרום ורחוב לאונרדו דה וינצ'י ממערב. מקצתם נמצאים היום בתוך בסיס הקריה. המרחב החקלאי של שרונה השתרע לכיוון מזרח על שתי גדותיו של ואדי מוסררה, לשם חציתו בכלי אופן נעזרו בגשר שרונה על מעבר מוסררה, בצפון מזרח לפחות עד פרדס גולדברג ובמערב משני צידי רחוב אבן גבירול של ימינו ועד נחל הירקון.

בתחומה של המושבה התמקמו ברבות הימים מוסדות השלטון הבריטיים, ולאחריהם מוסדות השלטון של מדינת ישראל באזור המכונה "הקריה". מאז שוכנים בחלקה הצפוני מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ועד 2017 שכנו שם גם אולפני רשות השידור. ובחלקה הדרומי - מדרום לרחוב קפלן התבצעו עבודות שימור כחלק מתוכנית פיתוח של האזור. הרחובות המרכזיים של המושבה הם הרחובות קפלן ודוד אלעזר של ימינו, הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות.

שרונה מרקט

שרונה מרקט הוא השוק הקולינרי המקורה הגדול בישראל, הממוקם בפאה הדרומית של פרויקט שחזור מושבת הטמפלרים בשרונה, תל אביב.

שרונה מרקט הוקם על ידי גינדי החזקות, והוא השוק המקורה הראשון שהוקם בישראל בשנת 2015. לאחר הקמתו, הוקמו שווקים נוספים ברחבי ישראל.

שרונה מרקט מתפרש על פני 8,700 מ"ר, ובו פועלים כ-90 בתי עסק, ביניהם חנויות קמעוניות, דוכני אוכל ומסעדות.

תוסף מזון

תוסף מזון הוגדר על ידי ועדה משותפת של ארגון הבריאות העולמי וארגון המזון והחקלאות ב-1955/1956 "כל חומר שמוסף למזון בכמויות קטנות במטרה לשפר את המראה, הטעם, הטקסטורה או תכונות השימור שלו". מאז ועד היום חלה הרחבה בהגדרה והיא מאפשרת לתעשיית המזון מגוון שימושים בחומרים רבים (כ-3000) ובלבד שיהיו בכמויות קטנות ושיוכח שאינם פוגעים בבריאות הציבור. מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA), מאפשר לחומרים אלה להשתלב במזון, רק תוך מיגבלות רישוי כמותיות. מקצתם היו בשימוש מזה מאות שנים כמשמרי מזון ואיכותם לאורך זמן הוכחה מעל לכל ספק, לדוגמה: חומץ - בשימור ירקות, מלח - בשימור בשר, סוכר - בשימור וטעם של מרקחת פירות, ואפילו סולפטים כחומר המשמר יין. מנהל המזון והתרופות האמריקאי מאפשר להשתמש באלה האחרונים כמעט ללא הגבלה וללא צורך ברישוי. עם ההתקדמות הטכנולוגית מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 הוכנסו תוספי מזון רבים, ממקור טבעי או סינתטי. תוספי המזון כוללים גם חומרים שהוכנסו למזון באופן עקיף במהלך תהליך עיבודם, אריזתם או הובלתם.

תל אביב-יפו

תל אביב-יפו (בערבית: تل أَبيب-يافا), המוכרת לרוב כתל אביב, היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה־15. תל אביב-יפו שוכנת לחוף הים התיכון על אדמת כורכר. בשטחה זורמים נחל הירקון ונחל איילון. היא גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.

תל אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. שוכנים בה מרכזי המערכת הבנקאית של ישראל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות העיתונים הגדולים בישראל, התיאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית, בית העצמאות (בו הוכרז על הקמת המדינה) ומרכזי תרבות ארציים נוספים. "העיר הלבנה" בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית.

תל אביב-יפו מוגדרת כ"עיר עולם בהתהוות". העיר היא אחת הערים המתוירות בישראל, עם כמיליון וחצי תיירים זרים בשנה.

לתל אביב תפקיד מרכזי בהוויה הישראלית. רבים מהאירועים ההיסטוריים והמחאתיים שעיצבו את זהותה ואופיה של המדינה מראשית דרכה ועד היום התרחשו בה.

בעיר מתגוררים (נכון לסוף 2017) בערך 443,900 תושבים, ומספר התושבים לקמ"ר הוא 8,572 איש. באותה עת התגוררו במחוז תל אביב 1,318,300 איש, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3,918,800 נפש. בתל אביב פועלים (נכון לשנת 2015) למעלה מ70 אלף בתי עסק המהווים 13 אחוז מכלל העסקים בישראל. בעיר בולטת תופעת היוממות הגדולה בישראל – כ־64% מהעובדים בתל אביב גרים מחוצה לה.

עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת בתנ"ך ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי לארץ ישראל. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בראשית המאה ה־19 גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו, וברבע האחרון של המאה ה-19 החלה התיישבות יחידים מחוץ לחומות יפו ולאחריה הקמת שכונות חדשות, כמו שכונות נווה צדק, מחנה יהודה, נווה שלום, יפה נוף וכרם התימנים מצפון ליפו.

תל אביב זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה" מכיוון שהייתה המיזם היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי היישוב הישן וחלקו אנשי היישוב החדש בשיתוף עם מוסד ציוני בראשית דרכו – קרן קיימת לישראל. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. רשויות המנדט הבריטי העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר 1934.

ב־1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.