רחביה

רחביה היא שכונה בירושלים. היא משתרעת מדרום-מערב לרחוב קרן היסוד ולרחוב המלך ג'ורג', וגובלת בשכונת נחלאות מצפון, בשכונות טלביה וקריית שמואל מדרום, ובשכונת שערי חסד ממערב. על פי השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים ב-2016 בשכונה התגוררו 7,710 תושבים[1].

רחביה
רחוב רמבן 2
רחוב רמב"ן, אחד הרחובות הראשיים בשכונה
מידע
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1922
קואורדינטות 31°46′28″N 35°12′43″E / 31.774475°N 35.21199722°E
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2
 
רחביה
רחביה
Recavya1950
רחביה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, מבט מקרית שמואל. בחזית בית קדימה, ומשמאל למטה הפילבוקס בצומת עזה-טשרניחובסקי.
Bernheim003
ראש רחביה (1937-1936) מאת אלפרד ברנהיים. אוסף מוזיאון ישראל
רחוב אלחריזי
מסמטאות רחביה (רחוב אלחריזי)
Rehavia22
מופע רחוב ב'מוזיאון חי' ברחביה, 2008
רחביה ממגדל העיר
רחביה בתצפית ממגדל העיר לכיוון דרום מערב. הבניין עם חזית הזכוכית בימין התמונה הוא מרכז ז'ראר בכר.

היסטוריה

השכונה הוקמה בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 על אדמות בבעלותה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, אשר כונו ג'נזריה[2], והוחכרו לחברת הכשרת היישוב בשנת 1922. החברה העסיקה את האדריכל היהודי יליד גרמניה, ריכרד קאופמן, שתכנן אותה כשכונת גנים בהשראת עיר הגנים האירופאית, תוך יישום עקרונות הסגנון הבינלאומי שרווח באותה עת בארץ ישראל. בוני השכונה היו ברובם מהפכנים, אנשי גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור שאת אוהליהם פרסו ליד מנזר רטיסבון. בשלב הראשון תוכננה "רחביה א'", שגבולותיה היו רחוב המלך ג'ורג' במזרח, רחוב רמב"ן בדרום, רחוב אוסישקין (אז - הקרן הקיימת) במערב, ורחוב הקרן הקיימת (אז - שמואל הנגיד) בצפון. בשלבים מאוחרים יותר הורחבה השכונה דרומה, והיא תחומה ברחובות ז'בוטינסקי ובלפור.

הבית הראשון בשכונה, בית אליעזר ותלמה ילין בתכנונם של האדריכלים אליעזר ילין ווילהלם הקר, נבנה בשנת 1924 ברחוב רמב"ן (היום מס' 14, פינת רחוב אלחריזי). במקביל נבנו בשכונה גם בית גד פרומקין וביתו של דניאל אוסטר (כיום בית הכנסת "חורב"), גם הם בתכנון הקר וילין. הראשונים לגור בשכונה היו יצחק בן צבי ואריה דוסטרובסקי שהקימו במקום צריפים ונכנסו לגור כבר בשנת 1924[3].

מאוחר יותר נבנו גם הרחבות לשכונה - רחביה ב'[4], ג' וד' שהשתרעו עד רחוב התיבונים ובן סרוק בדרום מערב, והרחובות שלמה מולכו ורד"ק בדרום מזרח. על פי התקנות המקוריות של ועד השכונה הותר לפתוח בתי מסחר רק בשני הרחובות הראשיים שבשולי השכונה, וזאת כדי לשוות לה אופי פסטורלי. הרחובות שנועדו למעבר לכלי רכב היו צרים כדי שלא יהפכו לסואנים מדי, ואילו השדרה הירוקה החוצה את השכונה מצפון לדרום נועדה להולכי רגל ולמטיילים והיא רחבה יחסית. על פי המסופר, נבנו הרחובות כשהם מעוקלים - סגולה נגד שדים ומזיקים.

ראשוני תושביה באו ממשפחות ספרדיות מבוססות שהשפיעו על בחירת שמות הרחובות[5] ומנהיגי היישוב היהודי הנבנה בארץ ישראל, ורבים מתושביה הבאים לאורך הדורות היו מנכבדי המדינה. בין תושביה המפורסמים היו זלמן שזר, משה שרת, אליעזר ילין, ארתור רופין, מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי, דב יוסף, גרשם שלום, אליעזר סוקניק, מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון, משה לנדוי, אברהם חן, מנחם אלון, ישעיהו ליבוביץ, גד פרומקין, נתן ברדקי, דוד תאודור אולמן ויוסף לכמן. בשנת 1936 התגורר ברחביה היילה סלאסי, מלך אתיופיה הגולה, במשך שלושה חודשים בווילה לאה, ברחוב בן מימון שבשכונה. לרחביה יצא שם של שכונה אריסטוקרטית של יוצאי מרכז אירופה, אף על פי שבפועל התגוררו בה גם משפחות ספרדיות רבות.

בראשית פברואר 1947 החרימו השלטונות את בתיהם של כשליש מתושבי רחביה לצורך הצבא הבריטי ואלו נאלצו למצוא לעצמם מקומות מגורים אחרים[6].

בתחילת המאה ה-21 החלה התעוררות לכך שהחכירה של האדמות מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית מסתימת עד אמצע המאה ה-21[7]. ובמקרה של בתי ראש רחביה, אף לפני כן. ב-2016, עדיין לא היה שינוי במצב זה. פרט למקרה של ראש רחביה. שם, חוכר אחר שילם עבור הארכת החכירה ב-200 שנה. אולם כל דייר קיים יאלץ לשלם חלק ניכר משווי דירתו אם ברצונו שהחזקה בה תשאר בידיו אחרי סיום החכירה הראשונית.

מבני ציבור

אחד המוקדים המרכזיים בשכונה הוא בנייני המוסדות הלאומיים, הכוללים את משרדי הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד,היכל שלמה, בית הכנסת הגדול, שעל ידם הוקמו בנייני הגימנסיה העברית. במרכז השכונה ההיסטורית שוכן גם מתחם יד בן צבי, המשמר את המקום בו עמד בעבר צריף המגורים של הנשיא יצחק בן צבי שלידו (בית ולירו) שכן משכן נשיאי ישראל עד שנת 1971.

תדמית

בשכונה התגוררו סלתה ושמנה של ירושלים. בשנת 1926, לאור פינוי גדוד העבודה מהשכונה, טענו המפונים שוועד השכונה הביא לפינויים מהשכונה מפני שהיו כתם לשכונה המכובדת[8]. כן התלוננו אנשי הגדוד על שאנשי השכונה מנעו מהם לקיים מחצבה בשכונה משום שהיא מפריעה את שנת הצהריים שלהם[9][10].

בנוגע לתדמית "רחביה" שדבקה במיוחד בשופטי בית המשפט העליון, אמרה דורית ביניש:

מילת גנאי חדשה התפתחה בעשור האחרון ושמה "רחביה". אני מניחה שרבים מבני הדור הצעיר ברחבי הארץ אינם יודעים כלל מה משמעות רחביה. לפני שנים – עשרות שנים – הייתה זו שכונה יוקרתית בירושלים, שיוקרתה לא הייתה בכך שהיא שכונה של עשירים, אלא בכך שחיו בה אינטלקטואלים, אנשי רוח, מרצים באוניברסיטה העברית, ראשי הציונות וגם חלק מהשופטים שתרמו מכישוריהם לבית המשפט העליון; יהודים לאומיים, כנשיא לנדוי והמשנה לנשיא מנחם אלון. לימים, המציא מאן דהוא גימיק פופוליסטי כאילו רחביה היא של העשירים המנותקים מהעם בישראל, וכיום היא מוצגת – ללא כל ביסוס במציאות – כמעוז השמאל. אנשים תמימים שאינם יודעים במה המדובר קנו כבר את התדמית הסמלית והמזויפת שמבקשים ליתן לבית המשפט העליון.

שמות הרחובות

שמות הרחובות ברחביה הם שמותיהם של חכמים ומשוררים יהודים מתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. השמות ניתנו בזמנו על ידי מוכתר רחביה יצחק רפאל מולכו שהיה ממקימי השכונה ומנושאי המשא ומתן לרכישת הקרקעות מהכנסייה. בין שמות הרחובות ניתן למצוא את אברבנאל, בן מימון והרמב"ן. זאת למעט שני רחובות שקיבלו שמות אחרים, מתוך ההקשר המיוחד: רחוב מנחם אוסישקין, שבמקור נקרא על-שם הקרן הקיימת[11], (כיום נקרא רחוב על-שמו של שמואל הנגיד מחוץ לשכונה). יש בשכונה אף רחובות בשם המטייל היהודי בנימין מטודלה, עובדיה מברטנורא וחיים ארלוזורוב וחוֹצָה אותה לארכה דרך עזה.

גנים ציבוריים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מכון ירושלים למחקרי מדיניות, האוכלוסייה בירושלים לפי רובע ותת-רובע 2016
  2. ^ ג'נזריה. בתוך: תכניות בניה בשביל ארץ ישראל., ריכרד קאופמן., 1921
  3. ^ שכונת רחביה, דואר היום, 26 במאי 1924
  4. ^ כץ, א, רחביה ב' - מפה 1:1000, אוסף המפות ע"ש לאור בספרייה הלאומית.
  5. ^ שמות לרחובות, דבר, 25 במרץ 1926
  6. ^ כאלפיים נפש נושלו, דבר, 11 בפברואר 1947
  7. ^ גור מגידו, ‏קרקעות הפטריארכיה היוונית: העליון הכיר בחיסיון מסמך של הכנסייה, באתר גלובס, 04/09/2016, 18:47
  8. ^ י. למנדברג, כתם על פני שכונה הגונה, דבר, 25 ביולי 1926
  9. ^ דאגת רחביה למנוחת חבריה, דבר, 2 בספטמבר 1926
  10. ^ גדוד העבודה ושכונת רחביה, דבר, 4 באוגוסט 1926
  11. ^ ראו: יהושע בן אריה ירושלים היהודית החדשה עמ' 277 הערה 537 |ערן אבני שכונת רחביה מכון ירושלים לחקר ישראל 2007|עיתון דבר 25.3.1926 'שמות לרחובות ברחביה' שם נכתב בפירוש ששדרות יהודה הלוי הן שדרות ולא רחוב. כך גם במפות מאותה התקופה. מדובר בטעות חמורה שקנתה לה חסידים כאילו שמו הקודם של רחוב אוסישקין היה רחוב יהודה הלוי ואוסישקין שינה אותו ולא היא. רחוב אוסישקין נקרא רחוב הקרן הקיימת, רחוב הקרן הקיימת נקרא רחוב שמואל הנגיד ושדרות יהודה הלוי נקראות היום גן הכוזרי.
לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
אבירמה גולן

אבירמה גולן (נולדה ב-23 בינואר 1950) היא עיתונאית, סופרת, מתרגמת ואשת טלוויזיה ישראלית.

אנציקלופדיה תלמודית

אנציקלופדיה תלמודית היא אנציקלופדיה שמטרתה לתמצת את החלק ההלכתי של התורה שבעל פה. הכרך הראשון התפרסם בשנת ה'תש"ז (1947) והכרך ה-42, המגיע לערך "מוֹרֵד", התפרסם בשנת ה'תשע"ט (2018). בשנת תשמ"ח (1988) זכה המפעל בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

מטרת המפעל היא לתמצת את כל הדיונים התלמודיים וההלכתיים, וכן את עיקרי השיטות של הראשונים והאחרונים בערכים אנציקלופדיים בסדר האלף-בית.

האנציקלופדיה מודפסת על ידי איחוד מפעלים תורתיים-ספרותיים "יד הרב הרצוג" בירושלים. בעבר פעלה המערכת מתוך בניין "יד הרב הרצוג" בשכונת בית וגן בירושלים, ונכון ל-2014 היא פועלת במתחם בית הכנסת ישורון שבשכונת רחביה.

ארתור רופין

ארתור (שמעון) רוּפִּין (Arthur Ruppin;‏ 1 במרץ 1876 – 1 בינואר 1943) היה מנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ממעצבי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. עמד בראש מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית ביישוב והיה יושב ראש הסוכנות היהודית.

בית אגיון

בֵּית אַגיוֹן, המשמש מאז 1974 בית ראש הממשלה ומכונה גם בשם זה, הוא מבנה בשכונת טלביה על גבול שכונת רחביה בירושלים, ברחוב סמולנסקין 9, פינת רחוב בלפור.

המבנה מורכב ממספר גושים רבוּעים המחוברים יחד, ובמרכזו חדר מדרגות המאופיין בטור חלונות בחזית המבנה. בחזית המבנה מצוי אגף בעל צורה מעגלית דמוית ספינה האופיינית לסגנון הבינלאומי. המבנה מחופה אבן ירושלמית. למבנה חצר פנימית (פטיו) – אלמנט שאינו מקובל בסגנון הבינלאומי, שבו בנוי בית זה, אולם מקובל בבנייה המוסלמית; הפטיו הוסף ככל הנראה לבקשת משפחת אגיון.

בית האמנים בירושלים

בית האמנים בשכונת רחביה בירושלים הוא ביתה של אגודת הציירים והפסלים של ירושלים.

דב יוסף

ד"ר דב (ברנרד) יוסף (21 באפריל 1899 – 7 בינואר 1980) היה שר בממשלות ישראל, חבר הכנסת . ולפני כן מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט והמושל הצבאי של ירושלים בעת מלחמת העצמאות. נודע בתפקידו כשר האספקה והקיצוב בתקופת הצנע, וכונה "שר הצנע".

הגימנסיה העברית רחביה

הגימנסיה העברית בירושלים ע"ש יצחק בן צבי, היא בית ספר תיכון, הראשון שהוקם בירושלים, ושוכן בשכונת רחביה.

זלמן שזר

זלמן שַזָּ"ר, במקור: שניאור זלמן רוּבָּשוֹב (בכתיב יידי: רובאַשאָװ; 24 בנובמבר 1889, א' בכסלו תר"ן, מיר, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית – 5 באוקטובר 1974, י"ט בתשרי תשל"ה, ירושלים) היה נשיאהּ השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה.

טלביה

טַלְבִּיֶה היא שכונה בלב ירושלים, בשולי מרכז העיר. היא גובלת בצפון עם שכונת רחביה, בדרום עם שכונת קטמון, בצדה המזרחי נמצא גן הפעמון, ובמערבה משכן הנשיא ומוסדות התרבות שסביבו. השכונה הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20, ואוכלסה בעיקר בידי תושבים ערבים-נוצרים אמידים. במהלך מלחמת העצמאות נטשו התושבים הערבים את בתיהם, והשכונה אוכלסה בתושבים יהודים.

טלביה נחשבת היום, כבראשית ימיה, שכונה יוקרתית ואמידה, בה מתגוררים אנשי אקדמיה, בעלי מקצועות חופשיים, עולים אמידים מארצות הברית, מצרפת ומבריטניה, בכירי ממשל ודיפלומטים זרים. מדינת ישראל מחזיקה מספר דירות שרד בטלביה, ובין היתר שוכנים בה משכן הנשיא ובית אגיון - מעון ראש הממשלה, כמו גם מוסדות כמו תיאטרון ירושלים, המוזיאון לאמנות האסלאם והמנזר של המסדר הקפוצ'יני. בין שנת 1948 לשנת 1999 שימש מתחם המסדר הקפוצ'יני כבית חולים לחולי נפש.

יהודה לייב מאגנס

הרב יהודה לייב מאגנס (באנגלית: Judah Leon Magnes;‏ 5 ביולי 1877, כ"ד בתמוז ה'תרל"ז - 27 באוקטובר 1948, כ"ד בתשרי ה'תש"ט) היה רב רפורמי, ממנהיגי הקהילה הרפורמית בארצות הברית, קאנצלר האוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאהּ הראשון.

יהושע בן אריה

יהושע בן אריה (נולד ב-1928) הוא גאוגרף ישראלי, פרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית ורקטור האוניברסיטה לשעבר. בן אריה הוא מגדולי חוקריה של ירושלים וארץ ישראל, חתן פרס ביאליק ופרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת תשנ"ט.

יצחק בן-צבי

יצחק בן-צבי (שימשלביץ') (י"ח בכסלו ה'תרמ"ה, 6 בדצמבר 1884 – כ"ט בניסן ה'תשכ"ג, 23 באפריל 1963) היה נשיאהּ השני של מדינת ישראל, חלוץ בתקופת העלייה השנייה, היסטוריון ומראשי תנועת העבודה בארץ ישראל. בין תפקידיו הציבוריים היה ממייסדי "פועלי ציון", יו"ר הוועד הלאומי, חבר ועד הקהילה בירושלים וחבר הכנסת מטעם מפא"י. כחוקר עסק בתולדות עם ישראל וארץ ישראל והתמקד בחקר קהילות ישראל השונות, בראשן עדות המזרח. נבחר שלוש פעמים לכהונה כנשיא מדינת ישראל.

מיכאל אבי-יונה

מיכאל אבי-יונה (בּוּכְשׁטַבּ; 26 בספטמבר 1904, תרס"ה, לבוב – 26 במרץ 1974, ירושלים) היה מבכירי הארכאולוגים, הגאוגרפים וחוקרי התרבות והאמנות הקלאסית בארץ ישראל.

מנחם אוסישקין

אברהם מנחם-מנדל אוּסישְקין (ברוסית: Усышкин;‏ 14 באוגוסט 1863 - 2 באוקטובר 1941) היה מראשי הציונות, איש חובבי ציון וראש לקבוצה שכונתה ציוני ציון, אשר פעל רבות בקונגרסים הציוניים, יזם וניהל את "הכנסייה הארצישראלית" והקים מוסדות שונים של התנועה הציונית, ועמד בראש קרן קיימת לישראל.

ניות

ניות היא שכונה בדרום-מרכז ירושלים, שהוקמה בשנת 1960. השכונה ממוקמת בסמוך לגבעת רם ולעמק המצלבה, בין השכונות רחביה, רסקו, גבעת מרדכי ונווה שאנן. היא בנויה ממבנים מוארכים דו-קומתיים, "בלוקים".

קריית שמואל (ירושלים)

קריית שמואל היא שכונה מבוססת במרכז העיר ירושלים, הגובלת בשכונות רחביה בצפון, קטמון בדרום וטלביה במזרח. השכונה קרויה על שמו של הרב שמואל סלנט, שהיה רבה של הקהילה האשכנזית בירושלים.

שכונת קריית שמואל נוסדה בשנת 1926 על ידי "אגודת אוצר החסד קרן שמואל". קרן זו הוקמה במטרה להקים שכונה יהודית שתתנהל על פי רוח התורה ותיקרא על שמו של הרב שמואל סלנט שהיה הרב הראשי האשכנזי של העיר.

רותה קופפר

רותה קופפר (נולדה ב-6 במרץ 1964, כ"ב באדר התשכ"ד) היא עיתונאית, בעלת טור, עורכת ומבקרת טלוויזיה ישראלית.

רחל ינאית בן-צבי

גולדה לישנסקי (לעיתים, רחל ינאית בן-צבי), (אייר תרמ"ו, מאי, 1886 – 16 בנובמבר 1979) הייתה סופרת ומחנכת, אגרונומית בהשכלתה. בן-צבי הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, פעילה בהגנה העצמית היהודית ביישוב ואשת ציבור במדינת ישראל. אשתו של איש הציבור, ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי.

ריכרד קאופמן

ריכרד קאופמן (בגרמנית: Richard Kauffmann;‏ 20 ביוני 1887 – 3 בפברואר 1958) היה אדריכל ומתכנן ערים יהודי-גרמני שפעל רבות בתקופת היישוב ונחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר בתולדות הבנייה בישראל. קאופמן תכנן בתקופת היישוב למעלה ממאה יישובים חקלאיים, בכללם קיבוצים ומושבים, וכן שכונות ויישובים עירוניים, ובכך השפיע בצורה מכרעת על דמותו של היישוב בישראל, השפעה שניתן לראות אותה עד ימינו. נטמן בהר המנוחות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.