רזא ח'אן

רזא שאה פהלוויפרסית:رضاشاه پهلوی, תעתיק מדויק: רצ'אשאה פהלוי; 16 במרץ 1878 - 26 ביולי 1944; בלידתו נקרא רזא ח'אן, פרסית: رضاخان) היה קצין איראני שעלה לשלטון באיראן בהפיכה צבאית. פהלווי ייסד שושלת על שמו ששלטה באיראן עד המהפכה האיראנית ב-1979, בה הודח בנו מוחמד רזא שאה פהלווי מהשלטון. נכדו, רזא כורש עלי, חי כיום בארצות הברית.

ח'אן היה קצין בכיר בצבא האיראני, ובשנת 1921 ארגן הפיכה צבאית מוצלחת בסיוע בריטניה ומאז שאף להשתחרר מהאחיזה הבריטית. כיהן כשר המלחמה והמפקד העליון של צבאו, ובשנת 1923 היה גם ראש ממשלת איראן. ב־1925 הכריז עצמו כשאה. ב־1935 שינה את שם ארצו מפרס לאיראן זאת כדי להמחיש את תהליך השינוי והמודרניזציה שהונהג במדינה, וכן כדי להדגיש את מורשתה הלאומית העצמאית. השם הקודם, "פרס", מקורו ביוונים הקדומים שכינו כך את האימפריה שעמדה מולם בעת העתיקה. השם "איראן" מקורו בתרבות האיראנית עצמה.

בתקופת שלטונו התבצעו רפורמות רבות והתהדקו קשרי איראן עם שכנותיה. ח'אן ריכז את השלטון בטהראן, הקים רשת חינוך ארצית, ייסד אוניברסיטה בטהראן, צמצם את סמכויות בתי הדין הדתיים לענייני ירושה ואישות ומיסד אותם בבתי הדין הממשלתיים, אסר על הנשים להתכסות בצ'אדור, חוקק חוק המחייב גברים לחבוש כובעים אירופיים, לענוד עניבות וללבוש חליפות, וטיפח את הלאומיות האיראנית.[1]

בשנת 1941, לאחר ששיחק בין בריטניה לגרמניה, הבריטים והסובייטים פלשו לאיראן, ורזא ח'אן נאלץ לוותר על כס מלכותו לטובת בנו מוחמד רזא שאה פהלווי.

לאחר שנים בגולה נפטר רזא ח'אן בשנת 1944 בדרום אפריקה ונקבר בקהיר שבמצרים. בשנת 1950 הוחזרו שרידי הגופה לאיראן ונקברו בטהראן. זמן קצר לפני המהפכה האיראנית, ב-14 בינואר 1979, השרידים הועברו בחזרה למצרים.[2] בשנת 2018 נתגלתה גופתו החנוטה בעת שיפוץ במדרשה שהוקמה על חורבות המוזילאום שלו אחרי המהפכה האירנית.[3]

לרזא ח'אן היו שש נשים ותאג' אלמלוכ הוכתרה למלכה האם.

רזא שאה פהלווי
رضا پهلوی (פרסית)
Reza Shah Pahlavi Official Portrait - Colorized 2
לידה 16 במרץ 1878
מאזנדראן, המדינה הנשגבת של פרס פרס (1910-1925)
פטירה 26 ביולי 1944 (בגיל 66)
יוהנסבורג, דרום אפריקה דרום אפריקה (1928-1994)
מדינה איראן
שושלת שושלת פהלווי
שאה איראן ה־1 בשושלת פהלווי
15 בדצמבר 192516 בספטמבר 1941
(15 שנים)
פרסים והוקרה

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ עזרא שפייזהנדלר (1974), יהדות איראן, קיומה ובעיותיה, המכון ליהדות זמננו, מדור שפרינצק, האוניברסיטה העברית, עמ' 12-13.
  2. ^ Historical Iranian Sites and People. 12 December 2010
  3. ^ Saeed Kamali Dehghan, Mummified body found in Iran could be of ex-ruler Reza Shah, the Guardian, ‏2018-04-24 (באנגלית)
29 בפברואר

29 בפברואר הוא היום ה-60 בשנה בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. תאריך זה חל רק בשנה מעוברת. עד לסיום השנה, נשארו עוד 306 ימים.

אוניברסיטת טהראן

אוניברסיטת טהראן (בפרסית: دانشگاه تهران) היא האוניברסיטה הגדולה והוותיקה באיראן.

ספריית האוניברסיטה נחשבת כספרייה הגדולה ביותר באיראן. האוניברסיטה נוסדה בשנת 1934 ולומדים בה כיום 32,000 סטודנטים.

מיקומה של האוניברסיטה בטהראן, המהווה את המרכז הפוליטי, הכלכלי והחברתי של המדינה, מעלה את חשיבותה ויוקרתה. האוניברסיטה מארחת סמינרים ומפגשים יוקרתיים רבים.

האוניברסיטה, שנוסדה באופן פורמלי בשנת 1934, מבוססת על מוסדות לימוד איראניים ותיקים יותר, העיקרי בהם היה "דאר אל-פונון" (Dar al-Funun), שנוסד בשנת 1851 על ידי האמיר קאביר. ב-1925 הכריז על עצמו רזא ח'אן כשאה, ובתקופת שלטונו התבצעו רפורמות רבות, ביניהן מינוי שר חינוך ותרבות בממשלתו, ותחילת בנייתו של הקמפוס החדש לאוניברסיטת טהראן.

האוניברסיטה נוסדה בתחילה כמקום לימוד לגברים בלבד, כפי שהיה מקובל במוסדות הלימודים העתיקים באיראן. הדבר שונה ב-1937, כאשר בהחלטת השלטונות הורשו נשים ללמוד בה. בשנת 1986 הופרד מאוניברסיטת טהראן "בית הספר למדעי הבריאות", על 13,000 תלמידיו, והוקם כמוסד אקדמי נפרד, אך עדיין קיים קשר קרוב בין שני המוסדות.

הרפובליקה האסלאמית של איראן מתהדרת באוניברסיטת טהראן כאחד המקומות החשובים שבהם נעשה שילוב בין אסלאם ומדע, ותמונתה של אוניברסיטת טהראן אף מופיעה על גבי שטר של 500 ריאל.

אחמד שאה קאג'אר

אחמד שאה קאג'אר (בפרסית: احمد شاه قاجار; 21 בינואר 1898–21 בפברואר 1930) היה שאה איראן בין השנים 1909–1925. אביו, מוחמד עלי שאה קאג'אר, הודח מתפקידו כשאה לאור התנגדותו להגבלות החוקתיות על הממלכה ואחמד שאה מונה תחתיו בגיל 11 בלבד.

בתקופת מלכותו נאלץ אחמד שאה קאג'אר להתמודד עם אנרכיה פנימית והתערבות זרה בקנה מידה רחב, בעיקר של האימפריה הבריטית והאימפריה הרוסית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נכנסו כוחות צבאיים עות'מאנים ורוסים לחלקה הצפוני של איראן ועשו בשטח זה כבשלהם.

אחמד שאה נדחק מהשלטון בשנת 1921 בעקבות התקפה של רזא פהלווי ובשנת 1923 עזב את איראן יחד עם משפחתו. הוא הודח רשמית בשנת 1925 עם הכתרתו של רזא ח'אן פהלווי לשאה החדש.

הוא נפטר בשנת 1930 בצרפת.

אשרף פהלווי

הנסיכה אשרף פהלווי (בפרסית: شرف پهلوی,‏ 26 באוקטובר 1919 - 7 בינואר 2016) הייתה אחותו התאומה של מוחמד רזא פהלווי, השאה האחרון של איראן. הייתה לבתו המועדפת על אביה, רזא ח'אן, שטען שחבל שמוחמד רזא שאה פהלווי יצא הזכר ולא היא.

הגזע הארי

הגזע הארי הוא מושג שהתפתח בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 במסגרת מחקרים בבלשנות היסטורית ואתנוגרפיה של העמים (בין השאר בעקבות התאוריה הנורדית ובמקביל לה), ובעקבות שורה של תגליות לשוניות שזיהו כי מרבית השפות האירופיות קשורות ללשונות מאזור פרס והודו (השפות ההודו-אירופיות). לפי רעיון זה, הדמיון בשפות מצביע על גזע קדום שממנו התפתחו העמים האירופים לאחר שבני הגזע הזה פלשו לאירופה. כיום הוכח כי תאוריה זו הייתה שגויה וכי השפות ההודו-אירופאיות לא התפתחו מהפרסית העתיקה, אלא כי כולן (כולל הפרסית העתיקה) התפתחו מהשפה הפרוטו-הודו-אירופאית . כיום המושג "ארי" משמש לתיאור קבוצות עמים שהם מצאצאי העמים הקדומים דוברי השפות הפרסיות.

בעוד שבמקור מושג זה נועד לתאר סיווג אתני-לשוני נייטרלי, הרי שהאידאולוגיה הנאצית והנאו-נאציזם, השתמשו בתאוריות הלשוניות לטיעונים בדבר עליונות לבנה בכלל ועליונות "הגזע הארי" בפרט.

הנסים המלכותיים של איראן

הנסים המלכותיים של איראן היו דגליהם הרשמיים של השאה, הקיסרית ויורש העצר של איראן, החל משנת 1971.

הנס המלכותי של השאה היה בעל רקע תכלת, עם דגל איראן בפינה השמאלית העליונה ושלט האצולה של שושלת פהלווי במרכז. בראש שלט האצולה הופיע כתר שושלת פהלווי כדוגמת הכתר שנוצר להכתרתו של השאה רזא ח'אן בשנת 1926. המוטו של משפחת המלוכה האיראנית היה "Mara dad farmud va Khod Davar Ast" שמשמעו "הוא נתן לי את הכח לשלוט, והוא זה השופט". הצבע הרשמי של משפחת המלוכה האיראנית היה תכלת.

הנסים המלכותיים היו בשימוש החל משנת 1971 ועד לשנת 1979, אז הודחה משפחת המלוכה האיראנית מהשלטון בעקבות המהפכה האיראנית. הנס המלכותי של השאה היה בשימוש רק בידי השאה מוחמד רזא שאה פהלווי, עד שזה הודח מתפקידו במהפכה. הנס המלכותי של אשת השאה, אשר נשאה בתואר "שאהבנו" שמשמעו "קיסרית" היה בשימוש רק בידי הקיסרית פארה דיבה. למעשה, התואר קיסרית נוצר בידי השאה עבור פארה דיבה והיא היחידה שהחזיקה בתואר זה לאורך כל שלטון משפחת המלוכה האיראנית. הנס המלכותי של יורש העצר היה בשימוש רק בידי רזא כורש עלי פהלווי, שמשפחתו הודחה מן השלטון בהיותו בן 19 ועל-כן לא זכה לרשת את אביו.

לאחר המהפכה האיראנית בשנת 1979 השלטון האיראני ביטל את כלל התארים והזכויות של בני משפחת המלוכה האיראנית ובכלל זה את הנסים המלכותיים. עם זאת, ישנן מדינות רבות ובהן ארצות הברית, ישראל, דנמרק, ספרד וגרמניה, הממשיכות להכיר בתוארי האצולה של בני משפחת האצולה האיראנית. כך נוהגים אף תומכי משפחת המלוכה ומתנגדי המשטר באיראן.

הפיכה

הֲפִיכָה (שני מונחים לועזיים הפכו בינלאומיים: המונח הצרפתי coup d'état "קוּ דֵטָה", ובקיצור coup "קוּ", והמונח הגרמני Putsch "פּוּטְשׁ") היא החלפת הקבוצה השלטת במדינה שלא על פי הכללים הקיימים לחילופי שלטון, אך ללא שינוי רדיקלי של סוג המשטר. הפיכה מצומצמת במיוחד היא הפיכת חצר, שבה נמנה השליט החדש עם הקבוצה השלטת עוד בטרם היותו לשליט.

הפיכה צבאית היא הפיכה שבה משתלט הצבא על מרכזי הכוח במדינה, לרוב תוך מינוי חלק מראשיו לתפקידי ההנהגה הבכירים (כינון שלטון של כת צבאית או "חונטה"). הפיכות צבאיות מתרחשות בעידן המודרני בעיקר במדינות עולם שלישי, שבהן הצבא הוא אחד ממייצבי המשטר הבולטים, ומעורב בחיים האזרחיים. על מנת להפחית את האיום בהפיכה צבאית, מקפידות ממשלות רבות להצר את צעדי הצבא בתחומים האזרחיים, ולעיתים גם מחליפות את מפקדי הצבא הבכירים בקצב גבוה כך שלא יוכלו לצבור כוח רב.

לעיתים חורגת השפעתה של הפיכה מגבולותיה של המדינה שבה אירעה, ומשנה את פני כלל התרבות והחברה האנושית; במקרה זה היא נקראת מהפכה. דוגמה לכך היא מהפכת אוקטובר, שהחלה כהפיכה ברוסיה, וייצאה את הקומוניזם לרחבי העולם. לפעמים משתמשים במושג "מהפכה" לתיאור הפיכה שבה לא נעשה שינוי מהותי בסוג המשטר, לרוב מסיבות של נקודת מבט לאומית מצומצמת, ובעיקר מסיבות של רטוריקה ותעמולה. לעיתים מזומנות מחלחל השיח התעמולתי גם להיסטוריוגרפיה, על אף שהדבר אינו מדויק מבחינה מושגית.

יחסי איראן–טורקיה

יחסי איראן–טורקיה הם היחסים בילטרליים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לבין הרפובליקה הטורקית.

במשך השנים, היחסים בין איראן לטורקיה היו שלווים, אך לעיתים היו גם מתוחים. איראן וטורקיה הן שותפות סחר גדולות. לאיראן ולטורקיה ישנה השפעה הדדית כבדה זו על זו, בשל הקרבה הגאוגרפית, היחסים הלשוניים והאתניים והיבטים תרבותיים רבים משותפים.

משהד

מַשְׁהַד (בפרסית: مشهد, מילולית: מקום הקרבה, קרוב למילה הערבית "שהיד") היא העיר השנייה בגודלה באיראן ובירת מחוז ח'וראסאן רזאווי. היא מונה מעל שלושה מיליון תושבים וקרובה לגבול עם טורקמניסטן ועם אפגניסטן.

העיר קדושה לשיעים בשל מקדש האימאם א-רידא בו נמצא קברו של האימאם השמיני עלי א-רידא (בפרסית נהגה שמו לעיתים קרובות אֵמאם רֵזה). מיליוני מאמינים שיעים פוקדים את הקבר מדי שנה. העיר ידועה גם כעירו של פירדוסי, המשורר האיראני שכתב את שאהנאמה, שנחשב לאפוס הלאומי של איראן, וקברו נמצא בקרבת העיר.

עלי רזא פהלווי

הנסיך עלי רזא פהלווי (בפרסית: علی‌رضا پهلوی, בתעתיק מדויק: עלירצ'א פהלוי; 1 במרץ 1922 - 17 באוקטובר 1954) היה בנו של רזא ח'אן, ואחיו הצעיר של מוחמד רזא פהלווי. לאחר שהוגלה אביו בעקבות הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן, התלווה אליו למאוריציוס ומאוחר יותר ליוהנסבורג.

עלי רזא היה בוגר תואר במדע המדינה מאוניברסיטת הרווארד. הוא נספה בתאונת טיסה בשמי אלבורז.

פאוזיה פואד

פאוזיה פואד (בפרסית: شاهدخت فوزیه, ובערבית: الأميرة فوزية; 5 בנובמבר 1921 - 2 ביולי 2013) הייתה נסיכה מצרייה, בתו של פואד הראשון ואחותו של פארוק הראשון. הראשונה לשושלת מוחמד עלי. אבי השושלת, מוחמד עלי, היה ממוצא אלבני והתיישב במצרים. תוארי המלכות המצריים נלקחו ממנה לאחר המהפכה במצרים של 1952, ואחיינה פואד השני שהוכרז למלך מצרים וסודאן כשנושל במהפכה של 1952 עבר להתגורר בשווייץ.

ב-15 במרץ 1939 נישאה למוחמד רזא שאה פהלווי והייתה לאשתו הראשונה ולנסיכת איראן. הנישואים הוגדרו כנישואים פוליטיים שנועדו לקרב בין הסונים לשיעים. כעבור שנתיים לאחר שהוגלה אביו של מוחמד רזא שאה פהלווי, רזא ח'אן, הפכה למלכת איראן. השניים התגרשו בשנת 1945 לאור קשיי הסתגלותה של פאוזיה באיראן, סכסוך בין משפחתה למשפחתו של מוחמד רזא, חוסר נאמנותו של מוחמד רזא, ולאחר שפאוזיה לא הצליחה להרות יורשים זכרים לשאה האיראני.

לה ולמוחמד רזא שאה פהלווי הייתה בת משותפת אחת, הנסיכה שהנאז פהלווי (נולדה ב-27 באוקטובר 1940).

בשנת 1949 נישאה בשנית לקולונל איסמעיל שירין. השניים התגוררו בקהיר ובאלכסנדריה, ונולדו להם שני ילדים: נדיה ח'אנום וחוסין שירין אפנדי. לאחר מות בעלה בשנת 1994, המשיכה פאוזיה פואד להתגורר באלכסנדריה. בינואר 2005 דווח בטעות על מותה: אנשי תקשורת בלבלו בינה ובין אחייניתה, הנסיכה פאוזיה פארוק, בתו השנייה של המלך פארוק. פאוזיה פואד נפטרה ב-2.7.2013 ונקברה בבית הקברות סיידה נפיסה בקהיר, לצד בעלה השני.

פהלווי

האם התכוונתם ל...

פרסים

פרסים הם בני קבוצה אתנית שמרכזה באיראן, בני הקבוצה דוברים פרסית. בין הקבוצות האיראנית נמנים האיראנים, הכורדים, האוסטים, האזרים, ועוד תושבי מדינות ה"סטאן" כמו הטג'יקים והפרסיוונים, הנמצאים באפגניסטן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן, פקיסטן ובמחוז שינג'יאנג במערב סין. השפה הטג'יקית קרובה מאוד לשפה הפרסית, וכך גם השפה דארי המדוברת באפגניסטן.

הארץ המכונה היום איראן, כונתה שנים רבות פרס ויש המשתמשים בשם זה עד היום. השם "פרס" היה מקובל ביוונית עתיקה בהתייחס לאנשי ממלכת פרס וכך נקלט בלשונות אירופה והיה מקובל באופן רשמי עד שנת 1935. זאת למרות שהאיראנים עצמם מעולם לא קראו לעצמם פרסים. בשנת 1935 דרש השאה האיראני רזא ח'אן מכל מדינות המערב לחדול מהשימוש בשם "פרס" ולאמץ את השם "איראן", ארץ הארים. זאת על סמך התואר שהעניק לעצמו דריווש הראשון, בנוסף לכינוי העצמי שהעניקו לעצמם אנשי ממלכת פרס שמופיע כבר בכתבים פרסיים עתיקים כמו האווסטה, שפירושו: גאה ומכובד.

השם "פרס" הגיע אל היוונית בצורה "פרסיס" (Persis בתעתיק לטיני), ומקורו, ככל הנראה, בשפה האשורית (ניב מאוחר של אכדית), או כמינוח לפרספוליס שהייתה עיר מרכזית באימפריה הפרסית. הפרסים מוזכרים בכתובת אשורית משנת 834 לפני הספירה, שבה מופיע הביטוי "פרס ומדי" (Parsua, Muddai בתעתיק בלשני), שתי הממלכות העיקריות שהרכיבו את האימפריה הפרסית. בתנ"ך מופיע הביטוי "מלך פרס", בהתייחס למלכים כורש ודריווש, בספר דניאל (פרק י', פסוק א'), בספר עזרא (פרק ד', פסוק ג'), ובמקומות נוספים. הביטוי "פרס ומדי" מופיע במגילת אסתר (פרק א', פסוק ג').

עד היום שורר בלבול בין המונח "פרסים", שהיוו את המנהיגים של האימפריה הפרסית לבין המונח "איראנים". מקובל להתייחס לדוברי השפה הפרסית ולכל מי שאימץ את השפה הפרסית ואת תרבותה כאל "פרסים", אולם פרסית היא רק שפה אחת מבין קבוצה של שפות קרובות המכונות שפות איראניות, והפרסים הם תת-קבוצה בתוך קבוצת האיראנים. כיוון שהמדינה שבה מרוכזים מרבית הפרסים נקראת "איראן", רוב הפרסים מכונים "איראנים" גם בשל מעמדם המדיני כאזרחי איראן.

צ'אדור

צ'אדור (בפרסית: -چادر "אוהל") הוא בגד מסורתי לנשים מוסלמיות, בדרך כלל בצבע לבן, כחול או שחור. הצ'אדור נלבש בעת יציאתה של האישה מביתה ומכסה את כל גופה של האישה מהראש עד הרגליים.

החלק בצ'אדור שמסתיר את הפנים עשוי בדרך כלל מבד מוסלין ואילו החלק שמכסה את השיער עשוי בדרך כלל מכותנה.

הצ'אדור נפוץ בעיקר באיראן.

בימי שלטונו של רזא ח'אן השאה הראשון באיראן הוא פעל בין היתר להתמערבות ולכן ב-1936 חוקק חוק על איסור לבישת צ'אדור או רעלה בציבור, עד כדי כך שהיו שוטרים ברחובות שהיו קורעים את הבגד מעל ראשן של הנשים. הצ'אדור הפך להיות גם כלי פוליטי מצד המנהיגים הדתיים. לאחר המהפכה האיראנית, הוחלט כי נשים יעטו את הצ'אדור או הרעלה בציבור, והחוקים נאכפו על ידי משמרות המהפכה.

רוחאללה ח'ומייני

אייתוללה סייד רוחאללה מוסאוי ח'ומייני (בפרסית: سیّد روح‌الله مصطفوی موسوی خمینی (מידע • עזרה), תעתיק מדויק: סיד רוחאללה מצטפוי מוסוי ח'מיני; 24 בספטמבר 1902 - 3 ביוני 1989) היה כהן דת מוסלמי שיעי ומנהיגה הפוליטי של המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, שבה הורד מכיסאו השאה האחרון – מוחמד רזא שאה פהלווי. לאחר המהפכה שימש ח'ומייני בתפקיד המנהיג העליון – התפקיד החשוב ביותר במערכת הפוליטית של הרפובליקה האסלאמית החדשה. הוא החזיק בתפקיד זה עד יום מותו.

ח'ומייני נחשב מנהיגם הרוחני של מוסלמים שיעים רבים ברחבי העולם. באיראן (ובקרב תומכיו) הוא כונה אימאם ולא "אייתוללה בכיר". ח'ומייני היה גם תאורטיקן פוליטי אסלאמי חדשני ובעל השפעה. התאוריה המפורסמת ביותר שפיתח היה "וֶלַאיַתֶ פַקִיה" – שלטון איש הדת. הוא נבחר לאיש השנה של המגזין "טיים" ב-1979, ונבחר כאחד מ-100 אנשי המאה ה-20 על ידי המגזין.

רזא כורש עלי פהלווי

רזא כורש עלי פהלווי (בפרסית: رضا پهلوی, תעתיק: רִזא פהלַוַי; נולד ב-31 באוקטובר 1960) הוא בנו של מוחמד רזא פהלווי, השאה האיראני האחרון, ונכדו של רזא ח'אן, מייסד שושלת פהלווי. רזא נולד בטהראן לשאה מוחמד רזא פהלווי ולרעייתו, הנסיכה פארה דיבה. ב-1979, לאחר שברית של סוציאליסטים, שמרנים וחכמי דת הפילה את המונרכיה במהפכה עממית, יצא רזא לגלות בארצות הברית יחד עם הוריו כשהוא בן 19. יומיים לאחר שאביו נפטר בשנת 1980 ממחלת הסרטן, הומלך בגיל 20 בדיוק, בקרב תומכיו בגלותו בקהיר ב-31 באוקטובר 1980.

בשנת לאחר שהחלה מלחמת איראן-עיראק, הציע רזא להצטרף לכוחות חיל האוויר ולהילחם בעיראקים, הצעתו נדחתה על ידי הגנרל ולי-אללה פלאחי (בפרסית: ولی‌الله فلاحی), מפקד הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית דאז. הוא ניסה לחזור לשלטון לאחר שהתחייב בפני המנהיג העליון אייתוללה רוחאללה ח'ומייני כי רוב הסמכויות יהיו בידי זה האחרון, אך גם הצעה זו נדחתה.

מספר ניסיונות הפיכה, בסיוע תומכיו בצבא איראן, המשטר הסעודי וישראל כשלו. בשל כך, הוא הקים בשנת 2013 את הממשלה האיראנית הגולה והיום עומד בראשה. בשנת 2014 יסד את ערוץ הרדיו והטלוויזיה "افق ایران" (באנגלית: OfoghIran). עלי ממשיך גם כיום להתגורר בארצות הברית, שם נישא לאישה ממוצא איראני בשם יסמין, ולהם שלוש בנות נור, אימאן ופארה.

שושלת פהלווי

שושלת פהלווי (בפרסית: دودمان پهلوی) היא שושלת המלוכה האחרונה באיראן.

שמס פהלווי

הנסיכה שמס פהלווי (בפרסית: شمس پهلوی, 28 באוקטובר 1917 - 29 בפברואר 1996) הייתה בתו הבכורה של רזא ח'אן ואחותו של מוחמד רזא פהלווי, השאה האחרון של איראן. במהלך שלטונו של אחיה שמס תפקדה כנשיאת האריה האדום ואיחוד האור. בהוראת אביה, נישאה בשנת 1937 לפרידון ג'ם, בנו של ראש ממשלת איראן דאז, מחמוד ג'ם. הנישואים היו אומללים והתפרקו עם מותו של אביה, רזא ח'אן.

שמס ליוותה את אביה בגלותו לאחר הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן של 1941 בפור לואי, מאוריציוס ויוהנסבורג, דרום אפריקה. תאריה נשללו ממנה לתקופה קצרה לאחר שהתחתנה בשנית למהרדאד פהלבוד, וחיה בארצות הברית בין השנים 1945-1947. כשהושג הפיוס עם בית המשפט והיא ובעלה חזרו לאיראן לתקופה קצרה, עד משבר אבדאן. בשנת 1940 המירה את דתה לנצרות קתולית, ובעלה וילדיה אחריה. כשחזרה לאיראן לאחר ניסיון ההפיכה של מוחמד מוסאדק ב-1953, הורידה פרופיל והסתפקה בניהול ההון העצום שהוריש לה אביה. זאת בניגוד לאחותה אשרף פהלווי. לאחר המהפכה האסלאמית עזבה את איראן ועברה לגור בארצות הברית.

בימי המהפכה האיראנית שמס הייתה למקור זעם ההמון ודוגמה להתנוונות מוסר בית המלוכה האיראני ושושלת פהלווי, זאת לאור התנצרותה והתקופה הממושכת בה חייתה בארצות הברית.

תאג' אלמלוכ

המלכה תאג' אלמלוכ (בפרסית: تاج‌ الملوک; 17 במרץ 1896 - 10 במרץ 1982) הייתה המלכה הראשונה של איראן מבית שושלת פהלווי, אשתו של רזא ח'אן מייסד שושלת פהלווי, ואמו של מוחמד רזא פהלווי. היא השתייכה למשפחת גנרלים ולוחמים מאזור הקווקז. מלכה לצד בעלה בין השנים 15 בדצמבר 1925 - 16 בספטמבר 1941, עד שהופל והוגלה. תאג' הייתה למלכה הראשונה באיראן ששיחקה תפקיד ציבורי כמו הביעה את עמדתה הרשמית בציבור, ושיחקה תפקיד משמעותי בתקופת שלטונו של בעלה, כמו בנה מאוחר יותר. לתאג' היו ארבעה ילדים: שמס פהלווי, מוחמד רזא פהלווי, אשרף פהלווי ועלי רזא פהלווי. מתה בשנת 1982 לאחר מאבק ממושך בלוקמיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.