רות לפידות

הפרופסורית רות לפידות (נולדה ב-1930) היא כלת פרס ישראל לשנת 2006 בתחום חקר המשפט. מבכירי המשפטנים בישראל בתחום המשפט הבינלאומי. חוקרת בכירה במכון ירושלים לחקר ישראל.

רות לפידות
Lapitod crop
לידה 1930 (בת 89 בערך)
השכלה האוניברסיטה העברית
תפקידים בולטים פרופסור באוניברסיטה העברית
פרסים והוקרה פרס ישראל לשנת 2006 בתחום חקר המשפט

ביוגרפיה

נולדה בגרמניה בשנת 1930, עלתה עם משפחתה לישראל זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והתגוררה ברמת גן. לפידות התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל הרפואה. לאחר מכן, בעצת אמה, למדה משפטים באוניברסיטה העברית והצטיינה בהם, ונבחרה להתמחות בבית המשפט העליון. לאחר קבלת תואר מוסמך מן האוניברסיטה העברית למדה משפט בינלאומי באוניברסיטת פריז.

עם שובה לישראל, הצטרפה לפידות לאוניברסיטה העברית בירושלים. היא מונתה לפרופסור מן המנין ב-1980. בין השאר היא חקרה את ההיבט המשפטי של חופש השיט. היא בדקה את מעמדם של מצרי טיראן וכן את זכויות השיט בתעלת סואץ. בשנת 1976 הוזמנה לפידות להצטרף למשלחת ישראל לאו"ם ובשנת 1979 מונתה לפידות ליועצת המשפטית של משרד החוץ.

בשנים 19841986, שימשה יושבת הראש הראשונה של המועצה הלאומית לקידום מעמד האישה. ב-1986 מונתה מטעם ישראל לחברה בצוות הבוררים בסכסוך הגבולות בין ישראל למצרים על טאבה.

בשנים הראשונות של המאה ה-21 התמקדו מחקריה של לפידות בסלעי המחלוקת עם הפלסטינים, מעמד הפליטים ובעיקר מעמדה המשפטי של ירושלים, של העיר העתיקה ושל האגן הקדוש. לפידות נחשבת לאחת מהמומחים הגדולים בעולם למעמדה המשפטי של ירושלים.

בחגיגות יום העצמאות בתשנ"ה, הוזמנה לפידות להשיא משואה. היא נשואה לפרופסור אריה לפידות, אם לעמוס, תמר ומיכאל, שנפל בעת שירותו הצבאי, וסבתא לנכדים.

תפקידים אקדמיים בארץ

אותות הוקרה ופרסים

  • 1995 הדלקת משואה בחגיגת יום העצמאות ה-47, ירושלים
  • 2000 פרס לאישה מצטיינת במשפט בינלאומי מהאגודה האמריקנית למשפט בינלאומי
  • 2001 פרס על שם עדנה ואוסקר גאס על חקר ירושלים
  • 2004 אות הוקרה מטעם לשכת עורכי הדין בישראל.
  • 2006 פרס ישראל בתחום חקר המשפט

ספרים חשובים

  • 1959 Les rapports entre le droit international public et le droit interne
  • 1962 La conclusion des traités internationaux en Israël
  • 1972 Les détroits en droit international
  • 1982 The Red Sea and the Gulf of Aden
  • 1995 Whither Jerusalem? Proposals and Positions Concerning the Future of Jerusalem (with M. Hirsch & D. Housen-Couriel)
  • 1997 Autonomy: Flexible Solutions to Ethnic Conflicts

קישורים חיצוניים

ממאמריה:

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' רות לפידות, באתר של מכון ירושלים לחקר ישראל
2006 בישראל

2006 (ה'תשס"ו – ה'תשס"ז) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 58 שנה מיום היווסדה. שנה זו עמדה בסימנה של מלחמת לבנון השנייה שפרצה בקיץ של אותה שנה.

בראשית השנה, בעיצומה של מערכת בחירות, לקה ראש הממשלה, אריאל שרון, באירוע מוחי ושקע בתרדמת. סמכויותיו הועברו לממלא מקומו, אהוד אולמרט, שהוביל את מפלגת קדימה לניצחון בבחירות שנערכו באותה שנה לכנסת. ממשלה חדשה בראשותו של אהוד אולמרט הושבעה ודליה איציק נבחרה ליושבת ראש הכנסת, האישה הראשונה בתפקיד זה.

ב־25 ביוני תקפו מחבלים פלסטינים טנק צה"ל סמוך לגדר המערכת בכרם שלום, חטפו את החייל גלעד שליט והרגו שניים אחרים. שלושה ימים לאחר מכן פתח צה"ל במבצע גשמי קיץ. ב־12 ביולי פתח ארגון חזבאללה בהפגזת יישובי הצפון כפעולת הסחה ובמקביל תקף שני כלי רכב צבאיים שסיירו על קו הגבול, הרג שלושה חיילים וחטף שניים. למחרת יצאה ישראל בסדרת מבצעים צבאיים בלבנון, כשמנגד ירה חזבאללה טילים ורקטות לעבר יישובי הצפון, במה שנודע לאחר מכן כמלחמת לבנון השנייה. המלחמה הסתיימה עם כניסתה לתוקף של החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם והפסקת האש ב־14 באוגוסט.

בעיית הפליטים הפלסטינים

בעיית הפליטים הפלסטינים היא שאלת מעמדם וגורלם של ערביי ארץ ישראל אשר יצאו את תחומי המנדט הבריטי ומדינת ישראל במהלך מלחמת העצמאות (המכונה על ידיהם בשם הנכבה), אלו שהפכו פליטים ממקום מושבם בגדה המערבית במהלך במלחמת ששת הימים וכן צאצאיהם, שמדינת ישראל מנעה את שיבתם לבתיהם בתום המלחמה. רבים מן הפליטים וצאצאיהם חיים במחנות הפליטים, בערים ובכפרים ברצועת עזה, ביהודה ושומרון, בירושלים המזרחית, בירדן, בלבנון ובסוריה וכן במדינות אחרות בעולם.

מדינות ערב סירבו לסייע ביישוב הפליטים בשטחיהן, מחשש שצעד כזה יתפרש כהשלמה עם קיום מדינת ישראל ויחליש את המאבק בה.להבדיל משאר פליטי העולם המטופלים על ידי נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), בעלי סטטוס של פליטים פלסטינים מטופלים על ידי אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (UNRWA). בערך זה המונח "פליט" מתייחס לפליט לפי הגדרת אונר"א. בתור שכאלה הפליטים הפלסטינים הם אוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שבה גם צאצאי הפליטים ובני-זוגם זכאים למעמד של פליט. הגדרת הפליטים של אונר"א אף אינה מחריגה ממצבת הפליטים את אלה מהם שקיבלו אזרחות במקום מושבם החדש או את אלה שביצעו פשעים שונים או אף פעלו נגד מטרות האו"ם (תנאים שיכולים לפסול זכאות של פליטים רגילים). המנדט שניתן לאונר"א, בניגוד למנדט הנציבות, אינו כולל טיפול בהשבת הפלסטינים למקום ממנו יצאו.אוכלוסייה נוספת הקשורה במונח הם אלה מערביי ישראל שעזבו את ביתם הקבוע כתוצאה מהמלחמה אך עדיין נותרו בתחומי מדינת ישראל.

סמל מוכר של המאבק על זכויות הפליטים הוא מפתח המייצג את זכויותיהם על הבתים והקרקעות אשר נעזבו.

גבעת המבתר

גבעת המִבְתָּר היא שכונה יהודית בצפון-מזרח ירושלים, מצפון לקו הירוק, בין שכונת רמת אשכול לבין מחלף שער מזרח והגבעה הצרפתית. השכונה הוקמה על גבעה שהייתה זירת קרב במלחמת ששת הימים. עד המלחמה היה במקום מוצב ירדני שהיווה חלק ממערך מוצבים אשר נועד להבטיח את ניתוק הר הצופים משטח מדינת ישראל. השכונה נבנתה כחלק מרצף שכונות הבריח שהוקמו לאחר איחוד ירושלים, במטרה ליצור רצף התיישבות עברי עם הר הצופים. רוב בתי השכונה נבנו תחילה כבתים דו-משפחתיים צמודי קרקע ובמהלך השנים נוספו להם קומות עליונות. רוב אוכלוסיית השכונה נחשבת אמידה.

שם השכונה בא כנראה ממבתר שנחצב לפני 1967 בכביש ירושלים-רמאללה סמוך למקום השכונה העתידית, כדי להקל על מעבר כלי רכב.

ה'תשס"ו

ה'תשס"ו (5766) ובקיצור תשס"ו –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-4 באוקטובר 2005, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 22 בספטמבר 2006.המולד של תשרי חל ביום שני, 16 שעות ו-876 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג גכה, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים.זו שנה חמישית לשמיטה, ושנת 9 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 26 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,937 לחורבן הבית, ושנת 2,317 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשס"ו 58 שנות עצמאות.

האגן הקדוש

האגן הקדוש או האגן ההיסטורי הוא כינוי חדיש לאזור גאוגרפי בירושלים הכולל את העיר העתיקה וסביבתה המיידית. שם זה הוטבע בדור האחרון בשיח הפוליטי-עיוני כדי להתייחס לאזור בו מרוכזים האתרים ההיסטוריים והקדושים בירושלים .המונח "האגן הקדוש" לקוח מתחום המחקר הגאוגרפי ומשמש במחקרים גאו-פוליטיים עכשוויים העוסקים בתכנון עירוני, כגון תוכניות מתאר ובמחקרים הדנים בעתידה המדיני של העיר.

החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 242 היא ההחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות לאחר מלחמת ששת הימים, ב־22 בנובמבר 1967. ההחלטה מצהירה כי היא מושתתת על עקרונות מגילת האו"ם המחייבים יצירת שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון.

עיקרי ההחלטה:

1. מן הראוי ששלום זה יכלול את נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון.

2. סיום הלחימה וכיבוד והכרה בריבונותן ובעצמאותן של מדינות האזור.

3. הבטחת חופש השיט בנתיבים בינלאומיים.

4. השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים.

5. הבטחת שלמותן הטריטוריאלית ועצמאותן המדינית של כלל מדינות האזור (באמצעות הקמת שטחים מפורזים).

6. בקשה ממזכ"ל האו"ם דאז או תאנט למנות נציג מיוחד במזרח התיכון שידאג שיתקיימו מגעים בין המדינות הנוגעות בדבר, במטרה לקדם הסכמה ולסייע להשגת הסכם שלום על בסיס החלטה זו. בנוסף הדו"ח דרש גם דיווח מהיר ככל האפשר על התקדמותו של הנציג המיוחד.

החלטה זו אוזכרה גם בהחלטה 338 והחלטה 339 שנתקבלו באו"ם לאחר מלחמת יום הכיפורים. החלטה 242 יחד עם החלטה 338 מוזכרות במסמכי תהליך השלום במזרח התיכון כבסיס לתהליך. החלטה 242 מעוגנת בפרק השישי למגילת האומות המאוחדות, שעניינו "יישוב סכסוכים בדרכי שלום". בהחלטה אין אזכור לפרק השביעי למגילה המקנה למועצת הביטחון סמכות לאכוף החלטה מסוג זה מכוח "פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות". ההחלטה מחייבת מפני ששני הצדדים בחרו לאמץ אותה - הן מדינת ישראל והן הרשות הפלסטינית אך לא חייבה את הצדדים לתוצאה מסוימת משום מהותה - הנחיות כלליות להסדר.

ההחלטה התקבלה כמעט מיד על ידי מצרים וירדן. ישראל קיבלה את ההחלטה בדצמבר 1967. עיראק התנגדה לה, וסוריה קיבלה את ההחלטה רק לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא חאפז אל אסד.

הכרזת ירושלים כבירת ישראל

הכרזת ירושלים כבירת ישראל הייתה בנאום של ראש הממשלה דוד בן-גוריון בכנסת ב-13 בדצמבר 1949. מיום הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 ועד הכרזת ירושלים כבירת ישראל, לא הייתה למדינת ישראל עיר בירה ובפרק זמן זה הוצעו כמה חלופות. הכרזת ירושלים כבירת ישראל הביאה לקביעת מעמדה החוקי של ירושלים לפי החוק הישראלי, וחתמה תהליך מתמשך ומורכב. ההכרזה חלה על מערב ירושלים שעם תום קרבות מלחמת העצמאות בחזית ירושלים הייתה בשליטת ישראל, בה בעת שירושלים המזרחית הייתה בשליטה של ירדן עד מלחמת ששת הימים.

המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (באנגלית: Jerusalem Center for Public Affairs או בראשי תיבות: JCPA) הוא מכון מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, אשר הוקם בשנת 1976 על ידי פרופסור דניאל אלעזר ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי. המרכז מתמקד במחקרים ובניתוחים אסטרטגיים, מדיניים ומשפטיים ובהפצתם למקבלי ההחלטות ומעצבי דעת קהל בארץ ובעולם, באמצעות ניירות עמדה, ספרים ופרסומים. רבים ממחקריו של המרכז עוסקים בזכויותיה של ישראל על–פי המשפט הבינלאומי, הטרור הגלובלי, הגרעין האיראני ובחינת רעיונות חדשים לפתרונות אזוריים במזרח התיכון.

המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ממוקם בבית מילקן ברחוב תל-חי 13 בשכונת קטמון בירושלים.

המשט לעזה (2010)

המשט לעזה היה משט אוניות שיצא מטורקיה במאי 2010 לכיוון רצועת עזה. על פי הצהרת מארגניו ומשתתפיו מטרת המשט הייתה הומניטרית: להעביר ציוד הומניטרי לתושבי הרצועה, חרף הסגר על רצועת עזה, שהוטל לאחר השתלטות ארגון הטרור הפלסטיני חמאס, במהלך העימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, ולעורר את דעת הקהל העולמית לנושא. לעומת זאת, עמדת ישראל הייתה כי מטרתו האמיתית של המשט היא תמיכה בטרור החמאס באמצעות התגרות שנועדה לקעקע את זכותה של ישראל להילחם בטרור ובדרך זאת לסייע למאבקו, מאחר שהמצב ההומניטרי ברצועת עזה טוב, בין השאר, משום שניתן להעביר סיוע הומניטרי דרך מעברי הגבול היבשתיים עם ישראל ומצרים.

במשט השתתפו 6 אוניות שיצאו מחופי טורקיה ועליהן מאות נוסעים פרו-פלסטיניים, חברי ארגונים אסלאמיים, כגון IHH (שהיה ממארגני המשט), פוליטיקאים ומספר עיתונאים. לדברי דובר צה"ל, השתתפו במשט גם 40 שכירי חרב שהצטרפו למשט במטרה ליצור עימות אלים. ישראל סירבה לאפשר את פריקת האוניות בנמל עזה, ובמקום זאת הציעה למארגני המשט להעביר את הציוד שבאוניות לידי ישראל, וממנה, לאחר בדיקה, לעזה על ידי אנשי האו"ם והצלב האדום. משתתפי המשט סירבו והמשיכו לשוט לכיוון הרצועה.

בעקבות זאת עלו לוחמי שייטת 13 על הספינות, והשתלטו עליהן מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. בחמש מהאוניות ההשתלטות נתקלה בהתנגדות פסיבית והיו בהן מעט נפגעים, אך במהלך ההשתלטות על האונייה הגדולה ביותר, "מאווי מרמרה" (מכונה בקצרה "מרמרה"), התרחש עימות אלים. חלק מהנוסעים תקפו את החיילים באלות, מוטות ברזל, סכינים, ולטענת צה"ל גם רימוני הלם, בקבוקי תבערה, וירי מאקדחים שנחטפו מהחיילים. נוסעים אף חטפו חלק מהחיילים. החיילים פתחו באש לעבר התוקפים, הרגו 9 מנוסעי האונייה ופצעו 20. 10 מחיילי צה"ל נפצעו, בהם שניים שנפצעו קשה. רוב ההרוגים והפצועים זוהו עם ארגון IHH או עם ארגונים אסלאמיים טורקיים.הפעולה תועדה על ידי כלי תקשורת ישראליים וזרים שנכחו על ספינות המשט. למעט מקרים בודדים, כל החומרים שצולמו על ידי הפעילים על הספינות הוחרמו על ידי צה"ל ולא יצאו לציבור. יחידת דובר צה"ל תיעדה אף היא את ההתרחשויות ופרסמה מספר סרטוני וידאו בעיתונות ובאתר יוטיוב.הציוד שהיה על הספינות נפרק מהאוניות בנמל אשדוד, אך כאשר צה"ל החל בהעברתו לרצועה סירב החמאס לקבלו.

בשל הפעולה ותוצאותיה החלה סערה תקשורתית בישראל ובעולם, שהעלתה לדיון את הסגר על עזה ופעולות ישראל. בזירה הדיפלומטית ספגה ישראל גינויים ממדינות רבות וכן במועצת הביטחון של האו"ם, ושגריריה זומנו לשיחות או גורשו. בייחוד הורעו היחסים בין ישראל לטורקיה, שרוב נוסעי המשט היו אזרחיה. בעקבות הסערה הציבורית הוקמו כמה ועדות חקירה ישראליות ובינלאומיות לבדיקת אירועי המשט.

ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט, שבין חבריה היו שני משקיפים זרים, קבעה שבעת ההשתלטות על "מרמרה" חיילי השייטת פעלו באופן סביר, ישראל פעלה בהתאם לחוק הבינלאומי, פעילי IHH הם שאשמים באלימות הקשה, והטלת הסגר הימי על רצועת עזה נעשתה בהתאם לדין הבינלאומי ולהנחיות אמנת סן רמו הנוגעות להטלת מצור ימי.

בתחילת 2013, בסיועו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, התנצלה ישראל בפני טורקיה במהלך שיחה טלפונית שניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו עם עמיתו הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן, בה הוא הבהיר שהתוצאות הטרגיות של המשט לא היו מכוונות, הביע בשם ישראל צער על פגיעה ואובדן חיי אדם, והתנצלות על כל טעות שיכלה להוביל לאובדן חיי אדם. ביוני 2016 הכריזו ישראל וטורקיה על הסכם פיוס ביניהן, במסגרתו תשלם ישראל פיצוי של כ-20 מיליון דולר לנוסעי המרמרה.

העיר העתיקה (ירושלים)

העיר העתיקה בירושלים (בערבית: بلدة القدس القديمة, נהגה: בִּלִדַת אֶלקוּדְס אֶלקָדִימָה) היא האזור העירוני העתיק של ירושלים. שטחה המוקף על ידי חומות ירושלים הוא כ-850 דונם. כמו כן נכללים בעיר העתיקה הר ציון ועיר דוד, הנמצאים מחוץ לחומות, בסמוך ומצד דרום.

העיר העתיקה מחולקת ל-4 רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. כיום מתגוררים בה כ-39,000 בני אדם. בחומת העיר העתיקה שמונה שערים: שער יפו, שער שכם, שער ציון, שער הרחמים (סגור), שער האריות, שער הפרחים, השער החדש ושער האשפות.

העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות ואומות שונות, הבאים מרחבי העולם לבקר באתרים הקדושים להם הנמצאים בה, ובהם: הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר.

העיר העתיקה במתכונת ובגבולות המוכרים לנו כיום, נבנתה בתקופה העות'מאנית. ברם, "צורת העיר העתיקה, מערך השטח הבנוי שלה, חומתה הנוכחית, שעריה, רחובותיה, שווקיה ורבעיה, הם פרי יצירה של תקופות חשובות שקדמו לה בהרבה". רבים מהאתרים המצויים בתחומה על פני מפלס החיים ומתחת לו, מקורם מן העת העתיקה. העיר העתיקה בנויה על חורבות בתים, קמרונות ושפכי הריסות אשר נבנו ונהרסו לסירוגין במשך אלפיים שנה. תחת בתים רבים יש בורות מים ומעברי ניקוז קדומים. מפלס החיים בעיר העתיקה בימינו הוא כ-4–8 מטר מעל מפלס הרחוב בעיר בימי הבית הראשון, וכ-2–4 מטר ממפלס העיר בתקופה הרומית במאות הראשונות לספירה הכללית.ב־1981 הוכרז מתחם העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

זכות השיבה

זכות השיבה (בערבית: حق العودة الفلسطيني) היא מונח המשמש לציון תביעת הפלסטינים והעולם הערבי שתינתן לכ-4.4 מיליון (נכון ל-2007) פליטים פלסטינים האפשרות לשוב לבתיהם בתחומי ארץ ישראל, אותם עזבו, הם או אבותיהם, לפני מלחמת העצמאות ובמהלכה ולאחר מלחמת ששת הימים.התביעה לשיבת הפליטים היא מחלוקת מרכזית בסוגיית הפליטים הפלסטינים, סלע מחלוקת מרכזי במכלול נושאי הליבה בסכסוך הישראלי-ערבי.

ממשלות ישראל לדורותיהן הביעו התנגדות מוחלטת לדרישה זו, אם כי במסגרת המשא ומתן לשלום שהחל בהסכמי אוסלו שנחתמו בשנת 1993 היה ברור לצדדים הנושאים ונותנים שבעיית הפליטים הפלסטינים היא אחד מנושאי הליבה שיש לדון עליהם לקראת הסדר שלום של קבע. במהלך השנים אף הועלו רעיונות שונים על ידי שני הצדדים שבבסיסם מתן אפשרות לשיבה של כמות מוגבלת של פליטים, ומתן פיצוי כספי לאחרים בתמורה לויתור על הזכות.

ב-14 בדצמבר 2010 פרסם סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, מאמר בעיתון "הגרדיאן" בו כתב כי כל הסדר שלום שלא יפתור את סוגיית הפליטים על בסיס החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם - ייכשל. הוא אף נקב במספר שבעה מיליון כמספרם של הפליטים ברחבי בעולם. במאמר תגובה שפורסם באותו גיליון, הזהיר העיתונאי והפרשן עקיבא אלדר כי משמעותה המעשית של הצהרה זו על מימוש זכות השיבה, היא חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי: "עריקאת אינו יכול לומר בתום לב שהדבר "לא יביא למשבר קיומי עבור ישראל", שכן הוא רומז שבעבור הזמן, ישראל תיעלם ולא תהיה עוד מולדת ליהודים, שכן מעבר לנקודה מסוימת היהודים יהיו מיעוט בגבולות שלפני 1967".

לפידות (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מיכאל לפידות

מיכאל (מיש) לפידות (נולד ב-20 בנובמבר 1939, ברחובות) כיהן כראש עיריית רחובות בשנים 1989–1993.

מכון ירושלים למחקרי מדיניות

מכון ירושלים למחקרי מדיניות (לשעבר מכון ירושלים לחקר ישראל) הוא מוסד אקדמי עצמאי העוסק במחקרי מדיניות והוא המכון המוביל בישראל בחקר המציאות המורכבת והמרקם הייחודי של ירושלים.

המכון, שהוקם ב-1978, מתמקד באתגרים הייחודיים המאפיינים את ירושלים בת זמננו, ומספק ידע מחקרי נרחב ומעמיק לקובעי מדיניות, לאנשי אקדמיה ולקהל הרחב. עבודת המכון משתרעת על כלל ההיבטים של העיר: תכנון פיזי-אורבני, סוגיות חברתיות ודמוגרפיות, אתגרים כלכליים וסביבתיים ושאלות הנובעות ממעמדה הגאו-פוליטי של ירושלים. עבודתו הרב-גונית של המכון לאורך השנים, הקנתה לו פרספקטיבה ייחודית שהובילה להרחבת פעילותו לעבר אתגרים מורכבים וכוללים שעִמם מתמודדת החברה הישראלית – בהם סוגיות עירוניות, חברתיות ואסטרטגיות, אתגרי סביבה וקיימוּת, מימון וחדשנות.

המכון מפתח משאבי ידע, עורך מחקרי מדיניות ותוכניות אב, עוסק בתכנון עירוני ובמחקרי מעקב והערכה. הידע הנצבר בקרבו מופץ באמצעות כנסים, ימי עיון ותדריכים למקבלי החלטות, לבעלי עניין ולציבור הרחב. פעילות המכון מתאפיינת בגישה רב תחומית ואינטגרטיבית, המבוססת על ידע מקיף וניתוח מעמיק.

במחקרי המכון מושם דגש על היבטים יישומיים והמלצות לגיבוש מדיניות. מעת לעת, על-פי פניית קובעי מדיניות, מתגייס המכון לחקור סוגיות מיוחדות. מחקרי המכון משמשים את מקבלי ההחלטות בגופים שונים של ממשלת ישראל, מוסדות ציבור וארגוני חברה אזרחית.

המכון ממוקם ברחוב רד"ק 20 בירושלים.

נחמן כהנא (ירושלים)

הרב נחמן כהנא (נולד בשנת 1937) הוא רב בית הכנסת "חזון יחזקאל" בעיר העתיקה בירושלים ומחבר סדרת הספרים מי מנוחות. אחיו של מאיר כהנא ואביו של מרדכי כהנא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.