רותי סיני

רותי סיני היא עיתונאית ישראלית.

רותי סיני
Ruti Sinai crop
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

סיני היא בוגרת החוג למזרח אסיה עם התמחות בסין והחוג לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני בעיתונות מאוניברסיטת קולומביה.

היא הייתה כתבת סוכנות הידיעות אי.פי. (אסושייטד פרס), תחילה בניו יורק, לאחר מכן בישראל ובמשך שבע שנים בוושינגטון, שם כתבה על הפנטגון, על מחלקת המדינה ועל הבית הלבן.

בשנת 1996 החלה סיני לכתוב בעיתון "הארץ". היא ערכה את מוסף "בריאות" ושימשה כממלאת מקום עורך חלק ב' של העיתון. ב-2006 הייתה ממקימי ועד עיתונאי "הארץ".

בין השנים 2001 ו-2009 סיקרה סיני את נושא העבודה והרווחה. בין היתר התמקדה באפליה, פערים סוציו-אקונומיים, אבטלה, עוני, אי אכיפת זכויות עובדים, תוכנית ויסקונסין, עובדים זרים, עובדי קבלן, זכויות נשים וקשישים ועוד. סיני גם מרצה במכללה החברתית כלכלית.

בשנת 2006 (תשס"ו) קיבלה סיני את אות עמותת אומ"ץ על פועלה בתחום החברתי, ואת פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה מטעם עיריית תל אביב-יפו.

ב-16 ביוני 2008 קיבלה הודעה על זימון לשימוע לפני פיטורים מ"הארץ" עקב הטחת ביקורת פומבית על התנהלות העיתון[1], אך לאחר ששורה של ארגונים חברתיים מחו על ההחלטה[2], החליט עורך העתון דב אלפון לחזור בו מכוונת הפיטורים[3].

ב-10 בינואר 2009 פוטרה סיני מ"הארץ"[4]. במרץ אותה שנה היא עברה לעתון "כלכליסט". מדצמבר 2009 הייתה בעלת טור דעות ב-nrg. בחודשים אוגוסט עד דצמבר 2011 שימשה כתבת ופרשנית לענייני חברה ורווחה במעריב עד שפוטרה[5]. היא כיהנה כחברת הוועד המנהל של עמותת ידיד.

עבדה כעורכת בערוץ i24news מהקמתו ב-2013 עד ינואר 2016[6].

קישורים חיצוניים

מאמרים פרי עטה

הערות שוליים

  1. ^ ענת קם, רותי סיני זומנה לשימוע לפני פיטורים, וואלה, 16 ביוני 2008
  2. ^ עידן יוסף, "להתחשב ביחסי כתב-קורא של רותי סיני", nfc‏, 17/06/2008
  3. ^ ענת קם, רותי סיני לא תפוטר, וואלה, 22 ביוני 2008
  4. ^ לי-אור אברבך, פוטרה רותי סיני, כתבת הרווחה של עיתון הארץ, nrg, ‏ 10/1/2009
  5. ^ יובל דרור, ניר חפץ לא חברה, העין השביעית, 19 בדצמבר 2011
  6. ^ עזיבה נוספת ב-i24news: העורכת רותי סיני עוזבת, גלובס, 22 בינואר 2016
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל הוא איגוד של מרכזי סיוע, הפועלים בתשעה מוקדים בכל רחבי ישראל. המוקד הטלפוני של מרכזי הסיוע פועל 24 שעות ביממה ומספרו 1202. במקביל, מפעילים המרכזים גם קו סיוע ייעודי לגברים נפגעי תקיפה מינית, שמספרו 1203.

בית בושת

בית בושת או בית זונות הוא בית עסק, לרוב בלתי חוקי, המציע ללקוחותיו שירותי מין עם זונות. במדינות שבהן אסורה בחוק הפעלת בתי בושת, מוסדות כגון מכוני עיסוי ומועדוני חשפנות מציעים לעיתים ללקוחותיהם שירותי מין.

בתי בושת קיימים בערים גדולות עוד משחר הציוויליזציה. בעיר הרומית פומפיי השתמר אחד מבתי הבושת העתיקים בעולם.

במדינות מסוימות, בהן מותרת הפעלתם של בתי זונות, ניתן לקיים בתי זונות באזורים מיוחדים, המוקצים לכך, בפרוורי הערים. נשים העוסקות בזנות באמצעות בתי זונות חוקיים אלו, משלמות אגרה עירונית לקבלת רישיון לעסוק בכך. בארצות הברית מותרת הקמת בתי זונות בנבדה, במספר מחוזות כפריים. בהולנד הזנות ממוסדת ורובע החלונות האדומים באמסטרדם מהווה אטרקציה תיירותית. זונות במקומות אלה זכאיות לזכויות סוציאליות ובתי הבושת מפוקחים על ידי מוסדות המדינה.

ג'י וואן פתרונות אבטחה

חברת השמירה בע"מ פועלת משנת 1937, והיא חברת השמירה השנייה בגודלה בישראל לאחר חברת מודיעין אזרחי. בנוסף למאבטחים החברה מעסיקה שומרים אך לא עובדי ניקיון ותחזוקה. לחברה אלפי לקוחות, ובהם מוסדות ממשלתיים, מפעלי תעשייה, בנייני משרדים, קניונים, רשתות שיווק, בתי חולים ובתי מלון.

בשמה הנוכחי, ג'י וואן פתרונות אבטחה בע"מ, נסחרת החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

גילנות

גִּילָנוּת (בלעז: אייג'יזם) היא דעה קדומה כנגד אדם, הנובעת מגילו של אותו אדם. את המושג האנגלי, Ageism, טבע בשנת 1969 הגרונטולוג רוברט באטלר, על משקל מילים אחרות המבטאות אפליה, כגון racism (גזענות).

לגילנות יש שני הבטים עיקריים:

סטריאוטיפ המתקבע על אדם עקב גילו (צעיר, מבוגר, בגיל ההתבגרות וכדומה) בלי להתייחס לתכונותיו האישיות של האדם. מחקרים שנערכו במדינות המערב גילו כי סטריאוטיפ זה קיים במידה זו או אחרת אצל כל אדם.

הביטוי המעשי לסטריאוטיפ זה, אפליה נגד אדם עקב השתייכותו לקבוצת גיל מבוגר או צעיר.

העשירון העליון

העשׂירון העליון או העשירון הראשון הוא מונח במדעי החברה המתייחס לעשרת האחוזים מבתי האב במדינה שהם בעלי ההכנסה השוטפת הגבוהה ביותר. הגדרה חלופית מחלקת את האוכלוסייה לעשירונים לפי שווי הנכסים נטו של בתי האב.

ויקי קנפו

ויקי קנפו (נולדה ב-1960) היא פעילה חברתית ישראלית. קנפו הייתה מנהיגת מאבק האמהות במשפחות החד-הוריות בשנת 2003 נגד מה שנקרא בפיהן "הגזרות הכלכליות", כלומר, קיצוץ הקצבאות שיזם שר האוצר דאז בנימין נתניהו כחלק ממהלך כולל להפחתת ההוצאה הממשלתית בתחומי סעד ורווחה, בפרט בכל הנוגע להבטחת הכנסה של מגזרים חלשים, דוגמת האמהות החד-הוריות.

חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה

חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת שלל מאפיינים המפורטים בחוק, ובכך להבטיח שוויון הזדמנויות לכל המועמדים.

יואב בן צור

יואב בן צור (נולד ב-11 ביוני 1958, כ"ג בסיוון ה'תשי"ח) הוא חבר הכנסת מטעם סיעת ש"ס ויו"ר סיעת ש"ס בכנסת. שימש מנכ"ל החברה הממשלתית "המשקם" בשנים 1997–2007, ומנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני בשנים 2007–2013.

לאה שקדיאל

לאה שקדיאל (נולדה ב-1951) היא אשת חינוך ופעילה חברתית.

מעמד הביניים

מעמד הביניים (או המעמד הבינוני) הוא מונח במדעי החברה המתאר קבוצה חברתית וכלכלית של אנשים בעלי יכולת כלכלית סבירה, אשר אינם בעלי השפעה או עושר יוצאי דופן או ניכרים לעין.

ההגדרה המצמצמת של מעמד הביניים על פי משקי בית שהכנסתם ברוטו נעה בין 75% ל-125% מההכנסה הממוצעת. לפי אופן חישוב מקובל אחר, מעמד הביניים מוגדר על פי משקי בית שהכנסתם נעה בין 75% ל-125% מההכנסה החציונית (קו ההכנסה שמחצית מהשכירים משתכרים מעליו ומחצית משתכרים מתחתיו). בישראל 2010 כוללת קבוצה זו את משקי הבית מן העשירון הרביעי עד השביעי, כשליש מהאוכלוסייה.

ההגדרה המרחיבה של מעמד הביניים נובעת מחלוקה של אוכלוסייה לפי מעמדות סוציו-אקונומיים. חלוקה זו מבחינה בין מעמד גבוה (למשל 1% העשירים), ומעמד הפועלים, כשבתווך נמצא מעמד הביניים. חלוקה זו מגדירה את החלוקה המצמצמת כ"מעמד בינוני-נמוך".

מעמד הביניים הוא המעמד עליו מתבססת החברה המתועשת. התושבים במעמד זה הם, בדרך כלל, העובדים המאיישים את מרבית המערכות במגזר העסקי והציבורי, והם גם הצרכנים העיקריים של מוצרי הצריכה השונים בשוק. בסוציולוגיה המרקסיסטית, לעומת זאת, משמש הביטוי "מעמד הביניים" ככינוי למעמד בעלי הרכוש הבורגנים, המתפרנסים מבעלות על עסקים, מניהול וממקצועות חופשיים, בניגוד לפרולטריון - מעמד עובדי-השכר המתפרנס מעבודת כפיים.

מרכז אדוה

מרכז אדוה הוא מכון לחקר החברה הישראלית, הדוגל בגישה כלכלית-חברתית סוציאל-דמוקרטית. המרכז נוסד בשנת 1991 על ידי פעילים משלוש תנועות חברתיות: התנועה לשוויון של יהודים מזרחים, התנועה הפמיניסטית והתנועה לשוויון זכויות לאזרחים ערבים.

מנהלת המרכז היא ברברה סבירסקי. המנהל האקדמי הוא ד"ר שלמה סבירסקי ויושב הראש הוא פרופ' יוסי דהאן.

סחר בבני אדם

סחר בבני אדם הוא ביצוע של גיוס, העברה, מתן מחסה או קבלה של אנשים לצורך ניצולם. סחר בבני אדם כולל תהליך של שימוש באמצעים בלתי חוקיים כמו שימוש בכוח או איום בשימוש בו, או באמצעים אחרים כמו כפייה, חטיפה, הונאה או רמייה.

בניצול הכוונה לניצול מיני כמו זנות, העסקה בכפייה, עבדות או נהלים דומים לעבדות, וכן לסחר באיברים להשתלה.סחר בבני אדם כולל בהרבה מקרים הברחת בני אדם ממדינות עניות אל מדינות עשירות. התהליך מנצל את הפערים העצומים ברמת החיים בין מדינות עניות למדינות עשירות. הסוחרים מרמים את הקרבנות וגורמים להם להאמין שבמדינה אליה יקחו אותם יוכלו לעבוד בעבודה מכובדת כמו אומנת, או להרוויח סכומים גדולים של כסף ולהעלות את רמת החיים שלהם. על פי עדויות, לעיתים קרובות נעשה שימוש גם באלימות פיזית כנגד הקרבנות.

קרבנות הסחר מוברחים לארץ היעד ושם הם מוחזקים בתנאים קשים, שכוללים כליאה או איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים שלהם. המבריחים משכנעים את הקרבנות כי הם חייבים למבריחים תשלום על הברחתם לארץ היעד ותשלום זה נגבה באמצעות עבודה. גובה החוב וכמות העבודה הנדרשת כדי לשלם אותו נקבעים על ידי המעסיקים, בצורה שרירותית ולעיתים מעורפלת בכוונה. מצבם של הקורבנות רע במיוחד, יחסית לסוגי ניצול אחרים, בגלל הפער התרבותי בין תרבותו של הקורבן לתרבות המקום אליו הגיע. לקורבנות בדרך כלל יש נגישות נמוכה מאוד למידע ולסיוע, דבר המקל על המנצלים אותם ומהווה תמריץ לניצול בני אדם בדרך זו.

בשנת 2006 הוגדרה ישראל בדו"ח של מחלקת הסמים והפשיעה של האו"ם כאחד היעדים המרכזיים אליהם מובלים קורבנות הסחר בבני-אדם. לאחר טיפול נמרץ של רשויות החוק בתופעה, ממדיה קטנו באופן ניכר.

עובד משק בית

עובד משק בית הוא נותן שירות בשכר בבית המעסיק (לרוב המעסיקה) שתפקידו לדאוג לניקיון ותחזוקת משק הבית. יש עובדים שבאחריותם גם טיפול בילדים ועבודות כמו בישול, קניות ועוד. הרוב המוחלט של המועסקים בעבודות הניקיון והתחזוקה בבתים פרטיים הם נשים, וכינויין בישראל "עוזרות בית". מרבית עוזרות הבית מועסקות על בסיס יומי בתכיפות משתנה (בדרך כלל חד שבועית). יש גם עוזרות בית הלנות בבית המעסיק.

עמותת עלם

עמותת "עלם – עמותה לנוער במצבי סיכון" הוקמה בשנת 1981 במטרה לסייע לבני נוער במצבי סיכון ומצוקה בישראל להיחלץ ממצבם ולמצוא את מקומם בחברה כבוגרים וכאזרחים התורמים לעצמם, למשפחתם ולחברה הישראלית.

ערן גולן

ערן גולן (נולד ב-1977) הוא עורך דין עצמאי העוסק בדיני עבודה.

פרס סוקולוב

פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית על-שם נחום סוקולוב, הוא פרס ישראלי בתחום העיתונות, בסך 18,000 ש"ח, המוענק מטעם ומתקציב עיריית תל אביב-יפו לעיתונאים מצטיינים.

הפרס מוענק החל משנת 1956 לעיתונאים בתחום העיתונאות הכתובה, ומשנת 1981 גם לעיתונאים בתחום התקשורת האלקטרונית. בנוסף, משנת 2002 מחולק ביחד עם פרס סוקולוב גם פרס דוש למציירי קריקטורות. פרס סוקולוב נחשב לפרס החשוב ביותר לעיתונאים לאחר פרס ישראל לעיתונות.

הפרס חולק מדי שנתיים או שלוש לשניים עד ארבעה עיתונאים. במהלך השנים תדירות חלוקת הפרס שונתה למדי שנה ולמדי שנתיים. על פי תקנון הפרס, הוא יוענק בסמוך ככל האפשר ליום הולדתו של נחום סוקולוב (ה' בשבט), או ליום פטירתו (י"ב באייר), בטקס פומבי ובהתאם להמלצתה של ועדת שופטים.

קו לעובד

קו לעובד היא עמותה הפועלת בישראל מאז שנת 1991 ואשר מטרתה להגן על זכויות עובדים בעלי מעמד נמוך, זרים ואזרחים, בישראל ובשטחים הנתונים לשליטתה. העמותה הוקמה על מנת לסייע לעובדים הפלסטינים הרבים שהועסקו באותן שנים בישראל. העמותה הוקמה ביוזמת חנה זוהר שפנתה לקומץ מתנדבים, ומנהלת מאז את העמותה. עם גלי העלייה ממדינות חבר העמים החלו להגיע עולים חדשים שעבדו יחד עם העובדים הפלסטינים והופנו על ידם לעמותה. מאז הורחבה הפעילות לכל העובדים בעלי מעמד נמוך באשר הם.

העמותה מספקת מידע, ייעוץ וייצוג משפטי לעובדים זרים, לפועלים פלסטינים ולישראלים בעלי הכנסה נמוכה.

שכר מינימום בישראל

שכר המינימום בישראל מונהג מכוח "חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987". גם לפני חקיקת החוק היה נוהג של שכר מינימום במסגרת הסכמים קיבוציים. החל מדצמבר 2017 שכר המינימום החודשי מגיל 18 הוא 5,300 ש"ח.שכר המינימום לנוער בישראל החל מחודש דצמבר 2017 מחושב כך:

(*) חניך הוא נער העובד על מנת לרכוש מקצוע על ידי עבודה מעשית מודרכת ועל ידי לימוד בשיעורי מקצוע המאושרים לפי חוק החניכות.

תנועת אומ"ץ

"אומ"ץ" (או "תנועת אומ"ץ") היא עמותה הפועלת בישראל ונאבקת נגד הקשר ההדדי בין הון ושלטון, נגד השחיתות ולמען שוויון הכול בפני החוק.

העמותה הוקמה במאי 2003 כשדרוג לעמותת אמיתי, שהפסיקה לפעול. בהודעת ההקמה נאמר שהעמותה הוקמה עקב מה שחבריה רואים כשימוש ציני בנושאים ביטחוניים ומדיניים לעסקיהם הפרטיים של כמה מקברניטי המדינה ומקורביהם, וחדירת גורמים פליליים למערכת הפוליטית הממלכתית והמקומית. זוהי עמותה א-פוליטית וא-מפלגתית, המתקיימת מתרומות ומדמי חבר, ללא תקצוב מהמדינה, וחבריה פועלים בהתנדבות. בראשה עמד העיתונאי אריה אבנרי עד לפטירתו. מאפריל 2016 עומד בראש העמותה פליצ'ה פלד.

עמותת אומ"ץ חרתה על דגלה את זכויות האדם, את המלחמה בכל ניסיון להטות את הסדר הקיים לטובת גורמים פרטיים, את המלחמה בשחיתות, ועקרון של מנהל תקין.

העמותה איננה מטפלת בעניינים אישיים של הפונים אליה, אלא רק בנושאים עקרוניים הנוגעים לכלל הציבור.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.