רועי צ'יקי ארד

רועי צ'יקי ארד (נולד ב-5 בינואר 1977 בבאר שבע) הוא עיתונאי, משורר, מוזיקאי, עורך ואמן ישראלי. ארד הוא מייסד ועורך כתב העת "מעין" וכתב בעיתון "הארץ".

רועי צ'יקי ארד
רועי ארד, 2009
לידה 5 בינואר 1977 (בן 42)
מדינה ישראל  ישראל
קישורים חיצוניים
פייסבוק chicky99
טוויטר chickos99, englishchicky

ספרות

בישראל פרסם מספר ספרים וכן שירים בכתבי עת שונים בישראל ובעולם. ב-2016 נבחר ספרו "החלום הישראלי" על ידי "מאקו" כאחד מעשרה הספרים העבריים הגדולים של המאה ה-21. מלבד היותו עורך "מעין", השתתף ארד בעריכת שלוש אסופות שירה: אנתולוגיית השירה המעמדית "אדומה" (הוצאות מעין, הכיוון מזרח ואתגר), האסופה "לצאת"[1] נגד מבצע עופרת יצוקה (הוצאות אתגר, דקה, מעין, סדק גרילה תרבות) שיצאה ביום השביעי למבצע, וחלקים ממנה תורגמו לערבית והתפרסמו בלבנון ו"שירון המהפכה", בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011. כתב העת 'מעין' לא מנוקד וגם רוב שיריו מפורסמים כשהם חסרי ניקוד.

ארד הגה סגנון שירה חדש בשם "קימו", שאותו הגדיר כגרסה ישראלית להאיקו. הקימו אף הוא שיר בן שלוש שורות, ובו 10 הברות בשורה הראשונה, 7 בשנייה ו- 6 בשלישית. דוגמה לקימו (פרי עטו של ארד):

  • מתחת לשיירת אווזים (10 הברות)
  • מציצה מים שקט (7 הברות)
  • פדחת הפקיד (6 הברות)

בשנת 2002 התקבל ה"קימו" כסוגה שירית קבילה על ידי אתר האינטרנט "במה חדשה".

ארד הוא אחד המשוררים שהיו הפעילים בגרילה תרבות ואחד ממייסדי קבוצת "מאבק המשוררים". שירו "הינשוף" השתלב עם עבודתה של האמנית מיכל הלפמן בביאנלה בוונציה של שנת 2003. בשנת 2009, שירו של ארד, "המנון סוף הלילה", הולחן על ידי אלה מילך-שריף ובוצע בניצוחו של זובין מהטה על ידי הפילהרמונית תל אביב בהופעות מיוחדות לרגל 100 שנה לייסוד תל אביב.

ספריו:

  • "הכושי", שדוריאן, (2000)
  • "אירובי", שדוריאן, (2003). עורך: רואי וולמן
  • "שירים וציורים 2000–2003", שדוריאן וגלריה טל אסתר.
  • "רובים וכרטיסי אשראי", פלונית, (2009). עורך: שלמה קראוס
  • "החלום הישראלי", הוצאת חרגול-עם עובד, (2010). עורך: אלי הירש
  • "שכר הולם", מעין, (2013)
  • "השקנאי", הוצאת חרגול-מודן (2013). עורך: אלי הירש
  • "נושאת המטוסים" מעין (2014). עורך: אהרן שבתאי

טלוויזיה ותיאטרון

ב-2003 יצר יחד עם שאול בצר וארז הימן את זהירות מצלמה, הסרט המוקומנטרי הראשון בישראל באורך כזה, העוסק בחייו של החלוץ הבדיוני של סרטי המתיחות, מקס טונה שרייבר. הסרט שודר במסגרת שידורי קשת והועלה לאינטרנט לצפייה חופשית.

כמו כן, שימש תסריטאי משותף יחד עם יובל שגב בסדרה "רנו פסקל" ותסריטאי הסדרה "טופי והגורילה" באותו ערוץ. ארד היה אחד מיוצרי המיני-סדרה המוקומנטרית החיים האמיתיים, ששודרה בערוץ 10. פרק מתוכו, בכיכוב אביב גפן, זכה במקום הראשון בפסטיבל המוקומנטה לסרטים מוקומנטריים בשנת 2011. ב-2013 שודר בטלוויזיה החינוכית במסגרת סדרת ואקום סרטו הדוקומנטרי "אין עניין בפועלי בניין" בעקבות סדרת כתבות של ארד שפורסמו ב"הארץ" ובאתר העיתון הבריטי "לונדון רוויו אוף בוקס" בנושא ריבוי תאונות המוות בקרב פועלי בניין בישראל.

ארד כתב ופרסם מספר מחזות פרי עטו, מהן הופקה קדימה, העוסקת בצד החברתי של מלחמת לבנון השנייה. קדימה הוצגה בין השאר בצוותא. יחד עם המחזאי יונתן לוי, היה שותף בבימוי ההצגה אנרגיות טובות, המבוססת על הקראת פרוטוקול מקוצר של דיון ועדת הכלכלה בנושא הגז הטבעי. ההצגה הוצגה בין השאר במסגרת פסטיבל מתחת להר בירושלים כשבקהל נוכחים שר האוצר יובל שטייניץ, איתן ששינסקי, מחבר דו"ח ששינסקי שבו עסק הפרוטוקול וכן חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שהשתתפה בדיונים שהוקראו. קוראי המחזה היו יוצרים ופעילים חברתיים וההצגה יצאה לאחר מכן כספרון שיצא במסגרת הוצאת מעין ולאחר מכן הוצגה במספר תיכונים בישראל על ידי תלמידים.

דמותו הופיעה ב"הבועה", סרטו של איתן פוקס וגל אוחובסקי מ-2007, העוסק ברייב נגד הכיבוש, שארד היה בין יוזמיו, ובו מופיע השחקן יותם ישי כדמות "צ'יקי". בננות (2013), סרטו של איתן פוקס, בוסס על ניסיונו של פוקס כבמאי להקת פינג פונג באירוויזיון, והדמות המקבילה היא של השחקן עופר שכטר. ארד מופיע בתפקיד עצמו בסרט "השוטר" (2012) של נדב לפיד ושר שני שירים, "אני ואנונו" ו"ישראליות בחלל" שיצא כסינגל לרדיו באותה שנה.

מוזיקה

את דרכו המוזיקלית התחיל ארד בלהקת קנאק\פופ, בה שימש כסולן וכותב השירים. הלהקה פעלה בין 1994 ל-1999, אך לא הוציאה אלבום בזמן פעילותה. ב-2014, אחרי הפסקה ארוכה, יצא אלבומה "המהפכה המעניינת האחרונה"[2] כאלבום-רשת.

עם חברו ללהקה, שי נובלמן, כתב ב-2007 את שיר הנושא לסדרה "טופי והגורילה". בשנת 2000 היה ממקימי להקת "פינג פונג" שהוציאה אלבום אחד, "בין מוסר לאופנה" (הד ארצי), הופיעה באירוויזיון 2000 עם השיר "שמח" בליווי דגלי סוריה וישראל והגיעה למקום 22 מתוך 24. ועדת החינוך של הכנסת קבעה כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל ולתרבות הישראלית", וארד פוטר ממשרתו בערוץ 1 עם חזרתו לארץ.

לאחר שהתפרקה הלהקה, הוציא כזמר סולו חמישה אלבומים בסגנונות שונים - פופ, אוונגרד, אקוסטי ופאנק. את רוב אלבומי הסולו אפשר להוריד חינם בתנאי רישיון Creative Commons. ארד הסביר זאת כאידאולוגיה: "חשוב לי לתת את האלבומים שלי בחינם על האינטרנט, דבר שיוצר להם חשיפה גדולה וגם חושף אותי לקהל ששומע מוזיקה בעולם. אני לא מבין אמנים ישראלים שנלחמים באינטרנט במקום להתמסר לו, זה הדבר הכי טוב שקרה למוזיקאים מאזור מרוחק כמו ישראל"[3].

אלבומיו:

אלבומיו עם להקות:

אמנות

Rcarad
עבודת וידאו וסאונד של ארד, שהוצגה בגלריה קלישר בתערוכה "סרק", עשור ל"רצח רבין", ינואר 2006

כאמן, ארד הציג מספר תערוכות יחיד בגלריה "טל-אסתר" והשתתף במספר תערוכות משותפות, בין השאר בגלריה גבעון וב-NGBK ברלין. ב-2006 היה מאוצרי "דורון", תערוכה קבוצתית של כתב העת "מעין", שעסקה בקשר בין אמנות ובין ניצול חברות כוח אדם וב-2012, יחד עם יהושע סימון וארי ליבסקר, אצר את התערוכה "איראן" שהוצגה בגלריה "החללית" ומחתה נגד אפשרות תקיפה באיראן. ארד סייע בארגון "רייב נגד הכיבוש", מסיבות מחאה נגד פעולות ממשלת ישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה.

עיתונות

רועי ארד החל את דרכו העיתונאית ככתב במקומון "כל הנגב" בבאר שבע, ובמקביל כמו"ל ועורך הפנזין המוזיקלי "סוס" שיצא לאור בבאר שבע בשנת 1992 [1]. במשך שנים, ערך את "פירמה", ירחון עיתון גלובס, יחד עם יעל שחם, לאחר מכן שימש כסגן עורך ב-"7 לילות" של ידיעות אחרונות. במקביל, ארד עורך את כתב העת לשירה "מעין" ומסייע להוציא לאור את עיתון הקולנוע מערבון ואת עיתון האמנות "החדש והרע".

כיום ארד כותב בעיתון "הארץ". בין כתבותיו ניתן למנות תחקירים חברתיים על מותם של פועלי הבניין, תנאי התעסוקה הקשים של נהגי המשאיות וסיקור מהצפת שכונת הארגזים בת"א לצד מאמרים כתובים בנימה אישית מטקס הדלקת המשואות ומוועידת הליכוד.

רועי צ'יקי ארד מתגורר בשכונת התקווה בתל אביב. אחותו, דפנה ארד, היא סולנית ביר7 ועיתונאית "הארץ".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ http://asufa.blogspot.com
  2. ^ המהפכה המעניינת האחרונה
  3. ^ אור ברנע, וענונו ואני, באתר ynet, 16 בנובמבר 2005
5 בינואר

5 בינואר הוא היום החמישי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 360 ימים (361 בשנה מעוברת).

איגיון

איגיון או אִי-גָיוֹן (הלחם בסיסים של אי-היגיון, באנגלית: nonsense - נוֹנְסֵנְס) הוא התבטאות בכתב או בעל-פה, בשפה שלכאורה היא מובנת ותקנית, אך בעצם אין לה משמעות או שהמשמעות אינה הגיונית או אפשרית; היא יכולה להכיל סתירות, הברקות ומוזרויות. האיגיון הוא סוגה בריטית מסורתית ונפוץ במיוחד בחמשירים. איגיון יכול להיות מופנה הן לילדים והן למבוגרים.

אלי הירש

אלי הירש (נולד ב-8 באוקטובר 1962 בפתח תקווה) הוא משורר, עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. חתן פרס היצירה לסופרים עבריים לשנת תשע"ה.

אצבע הגליל

אצבע הגליל היא אזור גאוגרפי בצפון-מזרח ישראל.

אזור אצבע הגליל כולל את עמק החולה ורצועה מזרחית מהרי נפתלי של הגליל העליון. גבולות האזור: במערב ובצפון גבול ישראל-לבנון, במזרח רמת הגולן ונהר הירדן, ובדרום קו דמיוני בין קיבוץ מלכיה במערב לגונן במזרח.

אצבע הגליל היא שלוחה של הגליל העליון הישראלי ועמק החולה, שצורפה לשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשנת 1924, בהסכם בינו לבין המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, בין השאר בעקבות ייסוד היישובים מטולה, תל חי וכפר גלעדי באזור. כינויה ניתן לה בשל צורתה הצרה והמוארכת, כמעין אצבע הבולטת צפונה לתוך תחום השטח הצרפתי.

אקורדיון

אקוֹרדיוֹן (בעברית: מַפּוּחוֹן, לעיתים גרמושקה) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת.

ארד (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

גרש

גֶּרֶשׁ (ברבים: גֵּרְשַׁיִם) הוא שמם של שני סימנים שונים בכתב העברי – אחד מהם סימן פיסוק (׳) והשני אחד מטעמי המקרא ( ֜ ).

דודי פטימר

דודי פטימר (נולד ב-22 בינואר 1987) הוא חוקר מוזיקה, עיתונאי, שדרן ואיש תקשורת ישראלי.

הנסיך הקטן (בית קפה)

הנסיך הקטן הוא בית קפה וחנות לספרי יד שנייה שנקרא על שם ספרו של אנטואן דה סנט-אכזופרי, "הנסיך הקטן". בית הקפה פעל בסמטה פלונית בתל אביב ומשך אליו סופרים, משוררים ואנשי רוח רבים והיה למוקד של חיי תרבות בתל אביב.

'הנסיך הקטן' נוסד ברחוב קינג ג'ורג' בשנת 2001 על ידי נעים כהן, בנו של סוחר ספרים, ופעל בתחילה כחנות ספרי יד שנייה בלבד. לאחר כשנתיים של פעילות בחנות הספרים החליט כהן להרחיב את פעילותו ולפתוח בסמטה פלונית הסמוכה בית קפה המשולב עם חנות ספרים תחת אותו השם. בתחילה נתון היה המקום בקשיים, אולם לאחר הרחבת הפעילות למתכונת של 24 שעות ביממה, צבר פופולריות. על רקע הסמטאות הציוריות ביניהן הוא ממוקם ומדפיו עמוסי הספרים המצהיבים, הפך הנסיך הקטן למקום מפגש מרכזי של אנשי רוח ותרבות בתל אביב. עם פוקדיו הנודעים נמנו המשורר, המתרגם והעורך יהודה ויזן, הצייר והמשורר טל סלוצקר, העיתונאי והיוצר רועי צ'יקי ארד, הסופרת שהרה בלאו, המשוררת אפרת מישורי המשורר והמו"ל שלמה קראוס, הסופר יורם קניוק, המשורר והמתרגם אהרון שבתאי ובתו המחזאית ננו שבתאי, המוזיקאי יצחק קלפטר, המשורר מתי שמואלוף, המשורר רעואל שועלי, העתונאי נמרוד קמר, הסופר והעורך רן יגיל, המוזיקאי קובי אוז, יגאל סרנה, פרופ' דן לאור, המשוררת דפנה שחורי, סבינה מסג, המשוררת מאיה בז'רנו, שלמה שבא, רועי חן, השחקן איתי שגב, המתרגם גיורא לשם, יהונתן גפן, המשוררת יודית שחר, המשורר רומן באימבאיב ורבים אחרים.

פרופ' גבריאל מוקד אמר על המקום:

במהלך שנות פעילותו נהג בית הקפה לקיים ערבי הקראת שירה מגוונים, אירועי השקת ספרים ואף אירח את חתונתה של השחקנית ריקי בליך, מהלקוחות הקבועים של בית הקפה. גלריה מתחלפת של יצירות צילום ורישום הוצגה על קיר חדר הכניסה ויותר מעשרת אלפים ספרים משומשים למכירה ולמסירה עיטרו את קירות המקום.

בסוף שנת 2010, בעקבות הגבלת שעות פעילות המקום על ידי עיריית תל אביב ומחלוקת עם בעלי הבניין, נסגר בית הקפה. לקראת סגירתו ערכו יושביו הקבועים ערב שירה לפרידה מן המקום והקדישו לו משיריהם שנכתבו במיוחד לכבודו. לקראת סגירתו, יהודה ויזן כתב על בית הקפה ב"טיוטה להספד":

ב-2013 בית הקפה נפתח מחדש ברחוב המלך ג'ורג' 19.

חיית בר

חיית בר היא בעל חיים שנמצא בטבע, ואינה מטופלת על ידי האדם. זאת בניגוד לבעלי חיים מבויתים או בעלי חיים בשביה. חיות הבר מהוות חלק ממערכות אקולוגיות סגורות (כדוגמת מדבריות ויערות גשם) ובלתי סגורות. חלקן אף גרות באזורים אורבניים.

להבדיל מחיית בר, זן בר הוא זן של חיות שזהה גופנית לזה של חיות הבר, אך עשוי להימצא הן בבית הגידול הטבעי שלו והן בשביה. לעיתים פרטים מזנים כאלה המוחזקים בשביה מוחזרים אל הטבע.

יהודה ויזן

יהודה ויזן (נולד ב-28 ביולי 1985) הוא משורר, מתרגם, מבקר שירה ישראלי ועורכו של כתב העת "דחק".

יהושע סימון

יהושע סימון (נולד במרץ 1979) הוא משורר ישראלי, במאי סרטי קולנוע ואוצר תערוכות, עורך מגזין הקולנוע "מערבון", מעורכי כתב העת מעין לשירה וממקימי קבוצת האקדמיה החופשית. מאז 2012 סימון הוא מנהל ואוצר ראשי של MOBY, מערך המוזיאונים העירוני בת ים.

מעין (כתב עת)

מעין הוא כתב עת לשירה וספרות היוצא לאור החל משנת 2005 ופרסם עד כה 15 גיליונות. עורכיו הם רועי צ'יקי ארד והמשורר-קולנוען יהושע סימון. הכותבים רובם ילידי שנות השבעים עד התשעים. כתב העת מציג את עצמו כ"חלון ראווה לשירה חדשה", על כן רבים בו השמות החדשים והלא-מוכרים, חלקם צעירים מאוד. לצד כתב העת מופצים "מערבון", מגזין עצמאי לקולנוע, "החדש והרע", מגזין לאמנות, וחוברות שירה שיצאו בהוצאת "מעין".

מצוקי דרגות

מְצוּקי דְּרָגות - משמש כמרכז לתיירים ולמבקרים במדבר יהודה. המרכז הארחה מצוקי דרגות, יושב באתר שבו הייתה בעבר היאחזות הנח"ל של קיבוץ מצפה שלם, עד שהקיבוץ עבר למקום הקבע שלו למרגלות המצוק. ב-20 שנה האחרונות הושכר מקיבוץ "מצפה שלם" לבעלות פרטית ומשמש ככפר ואכסניית מטיילים לתיירים מכל רחבי העולם. מצפון למוצאו של נחל דרגה שבמדבר יהודה. מצוקי דרגות הוא גם שמו של מסלול הליכה מסומן באזור. מצוקי דרגות ממוקם מעל כביש 90 מול נופו של ים המלח כחלק ממצוק העתקים.

ביישוב היה עד שנת 2005 בית הארחה 'אקולוגי' שבמקורו היה אכסניית נוער ושימש תקופה מסוימת כבית ספר לטיפוס הרים, ומספר משפחות שבנו את בתיהם מבוץ, בקבוקים וקש. רוב הגרים במקום עוסקים ברפואה אלטרנטיבית.

כמו כן לבית ההארחה קבוצות אורחנים (צימרים).

משנת 2007, מארח היישוב מדי שנה בחודש נובמבר את פסטיבל נאטראז' - פסטיבל מוזיקה וניו-אייג'.

נסים קריספיל

נסים קריספיל (נולד ב-1947) הוא חוקר ואוטודידקט ישראלי. כתב ספרים ומאמרים רבים בחקר ארץ ישראל ובמיוחד בנושא צמחי הבר שלה ושימושיהם בתרבות האנושית.

סנדלר

סנדלר הוא אדם העוסק בייצור או בתיקון של נעליים וסנדלים. יש סנדלרים המתמחים בסוג מסוים של נעליים, כגון נעליים אורתופדיות.

הסנדלרות היא מקצוע שהולך ונעלם, ממספר סיבות. ראשית, מרבית הנעליים מיוצרות כיום בייצור המוני בבתי חרושת. שנית, אנשים רבים מעדיפים לרכוש נעליים חדשות מאשר לתקן את נעליהם הישנות, הן משום שהבדלי העלות אינם משמעותיים והן בשל תרבות הצריכה בעולם המערבי. שלישית, אמצעי הייצור והחומרים מהם עשויות נעליים השתנו, ונעליים רבות כיום לא ניתנות לתיקון עם התבלותן.

עפרי אילני

ד"ר עפרי אילני (נולד ב-9 באפריל 1979) הוא היסטוריון, עיתונאי, עורך, בלוגר, מבקר ספרות ופעיל פוליטי ישראלי. אילני הוא בעל טור שבועי בעיתון "הארץ" ומבקר ספרי עיון בעיתון "ידיעות אחרונות".

פלינדרום

פָּלִינְדְרוֹם הוא מילה, מספר, משפט או כל רצף סמלים אחר שקריאתו מימין לשמאל ומשמאל לימין היא זהה (כאשר מתעלמים בדרך כלל מסימני ניקוד, סימני פיסוק, סימני פעולות חשבון ומתווים מיוחדים אחרים). מקור המילה ביוונית: πάλιν (פַּלִין - "שוב", "הפוך") ו-δρóμος (דרוֹמוֹס - "כיוון").

פלינדרום מילולי הוא מקרה פרטי של אנגרמה ומשמש, בין היתר, לשעשועי לשון.

באימפריה הביזנטית נהוג היה לחרות על אגן טבילה (למשל בכנסיית איה סופיה) את הפליננדרום ביוונית ΝΙΨΟΝ ΑΝΟΜΗΜΑΤΑ ΜΗ ΜΟΝΑΝ ΟΨΙΝ שפירושו: רחץ חטאיך, לא רק פניך".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.