רועה צאן

רועה צאן או נוֹקֵד הוא אדם המטפל בצאן ומשגיח עליו, בדרך כלל תוך היעזרות בכלב רועים, בשטחי המרעה, באחו הפתוח או באזורים הרריים. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו.

רעיית צאן היא אחד המקצועות העתיקים ביותר. ידוע כי רועים היו קיימים במזרח התיכון לפני כ-10,000 שנה, מאז ביות העז והכבש בראשית התקופה הנאוליתית. כבשים גודלו לשם שימוש בחלב, בבשרן ובצמר שלהן.

Rumunia 5806
רועה וצאנו ברומניה
William-Adolphe Bouguereau - The Little Shepherdess - Google Art Project
ציור של רועה משנת 1889

רועי צאן בתנ"ך

רעיית צאן כמקצוע מתוארת גם בתנ"ך ובייחוד בתורה. כינויים נוספים לרועי צאן בתנ"ך: אביר, אדיר - הרועה הממונה על עדר גדול שמועסקים בו רועים אחדים[1], ונוקד - בעל עדרים (מישע מלך מואב, ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'). הרועה הראשון המוזכר בתנ"ך הוא הבל[2]. כרועים שימשו בדרך כלל הבנים הצעירים במשפחה (כגון דוד), אך אם לאב המשפחה לא היו בנים, בנות המשפחה (כגון רחל ובנות יתרו) רעו את הצאן[3]. יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים ל"ט-מ'). לאנשים עשירים, בעלי עדרים גדולים, היו גם רועים שכירים, כמו הרועים של לוט ואברם (ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק ז') ורועי נבל הכרמלי (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים ב'-ז'). הרועים התמודדו עם סכנות רבות, כפי שמתאר דוד את מעשי גבורתו לפני שאול (ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוקים ל"ד-ל"ו וכפי שעולה מספר תהלים, פרק כ"ג, פסוק ד'). חג הרועים הוא חג הגֵּז (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוקים ב'-ג').

החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - והרועה מביא שריד מבעל החיים כעדות והוכחה לכך שנטרף, הוא פטור מתשלום (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוקים ט'-י"ב), כפי שמתואר גם בספר עמוס, פרק ג', פסוק י"ב.

המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: משה[4], דוד[5], עמוס הנביא[6] ואחרים.

בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: "ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני..." (ספר תהילים, פרק כ"ג, פסוקים א'-ב'), "כרועה עדרו ירעה" (ספר ישעיה, פרק מ', פסוק י"א). בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: "אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל" (ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק ב'), "כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני..." (ספר ירמיהו, פרק כ"ג, פסוקים א'-ד') וכן בספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוקים א'-ט"ז.

רועי צאן בתרבות

רועי צאן מוזכרים גם בתרבות הפופולרית. בסרט "מגלה את אמריקה", מתחזה הנסיך יורש העצר לרועה צאן כדי לחזר אחרי האשה שאהב. בספרו של דייוויד אדינגס "הזוהרים" נכתבו פואמות על הזוהרים, כרועי צאן על מנת לייצר סביבם אמפתיה.

כלב רועים

כלב רועים מתאר תפקיד מסורתי שניתן למספר גזעי כלבים במשק הבית האנושי. המטלות הכללות בתפקיד זה מורכבות ומרובות: בנוסף לתפקיד הבסיסי שלהם לדאגה ושמירה על העדר מלוכד, עליהם אף להגן על העדר מפני שודדים וטורפים למיניהם כגון זאבים, וכן להיות בני לוויה במסעותיו הרבים והארוכים מחוץ לבית של הרועה. כלבי הרועים אשר נחשבים קלים לאילוף, מסוגלים אף להגיב לפקודה שניתנה מבעליהם ממרחק של חצי קילומטר. פקודות האילוף כוללות שריקות מיוחדות, תנועות ידיים ואף תנועות עיניים.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ "דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול", ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ח'.
  2. ^ ספר בראשית, פרק ד', פסוק ב'.
  3. ^ ראו רש"י לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ז.
  4. ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק א'.
  5. ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוקים י"א-י"ט.
  6. ^ ספר עמוס, פרק א', פסוק א' וכן פרק ז', פסוק ט"ו.
Bot herder

בוט הרדר (אנגלית: Bot Herder, רועה בוט) הוא כינוי להאקרים העושים שימוש במערכות אוטומטיות כדי לסרוק רשתות, למצוא מערכות עם פגיעויות ולהתקין בהן תוכנה שתהפוך אותם לחלק מבוטנט.

לאחר ההדבקה הראשונית מחשבו של הקורבן יהפוך לזומבי מכיוון שהוא ממתין לקבלת פקודות מהמפעיל שלו.

השם הוא נגזרת מהמילים רועה צאן ובוטנט משום שמטרתו העיקרית של התוקף היא הרחבת כמות הקורבנות והוספת אזורי תקיפה חדשים.

התוקפים שולחים פקודות מרוחקת אל מחשבי הקורבנות באמצעות שרתי שליטה ובקרה ומשתמשים בשרתי פרוקסי על מנת להסתיר את כתובות ה-IP ושומרים על אנונימיות.

אבו מנה

אַבּוּ מֵנָה, או אַבּוּ מִינַא (בערבית: أبو مينا), הייתה עיר, מנזר ומתחם עלייה לרגל נוצרי חשוב בשלהי העת העתיקה במצרים, במרחק 45 קילומטרים דרומית-מערבית לאלכסנדריה. שרידי האתר הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1979. מבין המבנים המקוריים שרדו מעטים בלבד, אך ניתן להבחין ביסודות של הבניינים העיקריים, כגון הבזיליקה.

בעקבות פעילויות חקלאיות באזור חלה עלייה משמעותית במפלס המים, דבר שגרם למספר בניינים באתר להתמוטט או לאבד מיציבותם. בשנת 2001 הוסף האתר לרשימת אתרי המורשת העולמית המצויים בסיכון.

אטראוס

אטראוס (יוונית: Ατρεύς) הוא דמות מהמיתולוגיה היוונית, בנו של פלופס (שעל שמו קרוי חצי האי פלופונסוס), האח של תיאסטס ואביהם של אגממנון ומנלאוס.

אטראוס ותיאסטס היו אחים תאומים, בניהם של פלופס, מלך אולימפיה והיפודאמיה, אשתו. האחים הרגו את אחיהם החורג, כריסיפוס, הבן של פלופס ושל הנימפה אקסיוכה. השניים קנאו בו ואמם, היפודאמיה, חששה שאביהם ידיח אותם ויעדיף את הבן הצעיר, לכן זרקו אותו לתוך באר (קיימות גרסאות נוספות לגבי מותו, אונס ורצח שביצע בו המחנך שלו או התאבדות בגלל האונס). האב הזועם גירש את השלישייה מארצו והם מצאו מקלט במיקנה, שם תלתה האם את עצמה. האחים שאפו להיות שליטי המקום במקום המלך הנעדר אאוריסתאוס.

על פי המסופר, אטראוס הבטיח לארטמיס להקריב לה את הצמר המשובח ביותר. לאחר שמצא את גיזת הזהב הוא לא רצה להקריב אותה, לכן מסר אותה לאשתו, איירופה, כדי שתחביא אותה מפני האלה. איירופה שהתאהבה בתיאסטס, האח של אטראוס, נתנה לו את גיזת הזהב ללא ידיעת בעלה. תיאסטס ואטראוס התחרו על המלוכה במיקנה. תיאסטס אמר לאטראוס שרק מי שיוכל להשיג את גיזת הזהב יהיה ראוי למלוך ואטראוס, שחשב שהגיזה ברשותו (אצל אשתו), הסכים לכך. תיאסטס הציג את גיזת הזהב וזכה בכיסא המלוכה. מאוחר יותר הביא אטראוס אישור מהרמס לכך שהוא זכאי למלוכה ועל כך השיב לו אחיו, שיחזיר לו את המלוכה, כשהשמש תנוע אחורה על מסילתה בשמים. זאוס עשה זאת ואטראוס זכה במלוכה. בהזדמנות זו נודע לאטראוס על בגידת אשתו עם אחיו והוא תכנן את נקמתו. אטראוס הזמין את תיאסטס למשתה התפיסות. אטראוס הרג את בניו של תיאסטס ובישל את בשרם, פרט לידיהם ורגליהם. בארוחה הגיש אטראוס לאחיו את בשר ילדיו (רעיון שאינו חדש במשפחה זו, ראו מה עשה טנטלוס לפלופס) בעזרת ידיהם ורגליהם. תיאסטס ברח, אך חיפש דרך לנקום באחיו. אורקל ניבא לתיאסטס שאם יביא לעולם בן מבתו, פלופיה, בן זה יהרוג את אטראוס. תיאסטס עיבר את בתו ונולד להם בן בשם אייגיסתוס. פלופיה הפקירה את בנה, אך רועה צאן מצא אותו והביא אותו אל אטראוס. אטראוס גידל את אייגיסתוס והתייחס אליו כאל בנו. כשאייגיסתוס בגר, הגיעה תיאסטס, סיפר לאייגיסתוס שהוא אביו וסבו והסית אותו נגד אטראוס. אייגיסתוס הרג את אטראוס ויחד עם אביו/סבו תיאסטס מלך במיקנה והגלה את בניו של אטראוס, אגממנון ומנלאוס, אל ספרטה.

מלך ספרטה, טינדאראוס, השיא לגולים את בנותיו, קליטמנסטרה והלנה. כשמת טנידאראוס, ירש אותו מנלאוס וכמלך ספרטה עזר לאחיו להפיל את אייגיסתוס ותיאטסס ולזכות במלוכה במיקנה. לאחר שאגממנון יצא למלחמת טרויה בגדה בו אשתו, קליטמנסטרה, עם אייגיסתוס. מהמלחמה חזר אגממנון המנצח כשהוא מביא איתו פילגש חדשה, את קסנדרה. קליטמנסטרה ואייגיסתוס, רצחו את אגממנון ואת קסנדרה ואת ילדיהם, התאומים פלופס וטלדאמוס. ילדי אגממנון, אלקטרה ואורסטס שאפו לנקום את מות אביהם. אורסטס, יחד עם חברו פילאדס ובסיוע אחותו, אלקטרה, רצח את אמו, קליטמנסטרה, ואת אייגיסתוס.

אייגיסתוס

אייגיסתוס (ביוונית עתיקה: Αἴγισθος) בנם של תיאסטס ושל בתו, פלופיה, המאהב של קליטמנסטרה, אשת אגממנון ואבי אלטה.

בין האחים התאומים אטראוס ותיאסטס היה סכסוך שלווה בפגיעות קשות. אטראוס הרג את בניו של תיאסטס והגיש לו את בשרם למאכל. תיאסטס חיפש דרך לנקום ואורקל אמר לו שאם בתו פלופיה תלד לו בן, הבן הזה יהרוג את אטראוס. תיאסטס עיבר את פלופיה. לאחר הלידה, פלופיה הנכלמת מכך שהרתה לאביה, זנחה את התינוק, אך רועה צאן שמצא אותו מסר אותו לאטראוס מבלי שהם ידעו את זהות התינוק. אטראוס גידל את התינוק, אייגיסתוס, והתייחס אליו כאל בנו. כשאייגיסתוס בגר, הגיע תיאסטס, סיפר לאייגיסתוס שהוא אביו וסבו והסית אותו נגד אטראוס. אייגיסתוס הרג את אטראוס ויחד עם אביו/סבו תיאסטס מלך במיקנה והגלה את בניו של אטראוס, אגממנון ומנלאוס, אל ספרטה.

מלך ספרטה, טינדאראוס, השיא לגולים את בנותיו, קליטמנסטרה והלנה. כשמת טנידאראוס, ירש אותו מנלאוס וכמלך ספרטה עזר לאחיו להפיל את אייגיסתוס ותיאסטס ולזכות במלוכה במיקנה. לאחר שאגממנון יצא למלחמת טרויה בגדה בו אשתו, קליטמנסטרה, עם אייגיסתוס. מהמלחמה חזר אגממנון המנצח כשהוא מביא איתו פילגש חדשה, את קסנדרה. קליטמנסטרה ואייגיסתוס רצחו את אגממנון ואת קסנדרה ואת ילדיהם, התאומים פלופס וטלדאמוס. ילדי אגממנון, אלקטרה ואורסטס שאפו לנקום את מות אביהם. אורסטס, יחד עם חברו פילאדס ובסיוע אחותו, אלקטרה, רצח את אמו, קליטמנסטרה, ואת אייגיסתוס.

איירופה

איירופה (ביוונית: Αερόπη), בתו של קטראוס מלך כרתים ונכדתו של מינוס, אחותם של אלתיימנס, אפמוסינה וקלימנה, ואימם של אגממנון, מנלאוס ואנאקסיביה.

קטראוס שמע נבואה שעל פיה מותו יבוא מידי אחד מילדיו. לאחר הנבואה אלתיימנס ואפמוסינה עזבו את כרתים מרצונם, אך קלימנה ואיירופה נמסרו למכירה לנאופליוס. נאופליוס נשא בעצמו את קלימנה ומכר את איירופה לאטראוס (או לפליסתנס, תלוי בגרסה). איירופה התאהבה בתיאסטס וכשבעלה נתן לה את גיזת הזהב כדי שתטמין אותה במקום מבטחים. אך היא מסרה אותה לאהובה, תיאסטס, ללא ידיעת בעלה. תיאסטס ואטראוס התחרו על המלוכה במיקנה. תיאסטס אמר לאטראוס שרק מי שיוכל להשיג את גיזת הזהב יהיה ראוי למלוך ואטראוס, שחשב שהגיזה ברשותו (אצל אשתו), הסכים לכך. תיאסטס הציג את גיזת הזהב וזכה בכיסא המלוכה. מאוחר יותר הביא אטראוס אישור מהרמס לכך שהוא זכאי למלוכה ועל כך השיב לו אחיו, שיחזיר לו את המלוכה, כשהשמש תנוע אחורה על מסילתה בשמים. זאוס עשה זאת ואטראוס זכה במלוכה.

בהזדמנות זו נודע לאטראוס על בגידת אשתו עם אחיו והוא תכנן את נקמתו. אטראוס הזמין את תיאסטס למשתה התפיסות. אטראוס הרג את בניו של תיאסטס ובישל את בשרם, פרט לידיהם ורגליהם. בארוחה הגיש אטראוס לאחיו את בשר ילדיו (רעיון שאינו חדש במשפחה זו, ראו מה עשה טנטלוס לפלופס) בעזרת ידיהם ורגליהם. תיאסטס ברח, אך חיפש דרך לנקום באחיו. אורקל ניבא לתיאסטס שאם יביא לעולם בן מבתו, פלופיה, בן זה יהרוג את אטראוס. תיאסטס עיבר את בתו ונולד להם בן בשם אייגיסתוס. פלופיה הפקירה את בנה, אך רועה צאן מצא אותו והביא אותו אל אטראוס. אטראוס גידל את אייגיסתוס והתייחס אליו כאל בנו.

כשאייגיסתוס בגר, הגיעה תיאסטס, סיפר לאייגיסתוס שהוא אביו וסבו והסית אותו נגד אטראוס. אייגיסתוס הרג את אטראוס ויחד עם אביו-סבו תיאסטס מלך במיקנה והגלה את בניו של אטראוס, אגממנון ומנלאוס, אל ספרטה.

אנדימיון

אנדימיוֹן (Ἐνδυμίων), לפי המיתולוגיה היוונית, היה רועה צאן שסלנה, בתו של הטיטאן היפריון, התאהבה בו ובשל כך לא מילאה את תפקידה כראוי, כאלת הירח.

אתלסטאן, מלך אנגליה

אתלסטאן (Æthelstan, בערך 894 - 27 באוקטובר 939) היה מלך אנגליה בשנים 924–939.

אתלסטאן היה בנו של המלך אדוארד הזקן, וירש אותו ב-2 באוגוסט 924. מעמדו החוקי לא ברור, בשל העובדה שאמו נודעה בתחילה כבתו של רועה צאן, שבה אדוארד התאהב, אך מאוחר יותר נטען שהייתה בת אצולה.

אתלסטאן היה מלכה הראשון של אנגליה כולה. הוא נחל ניצחונות רבים על יריביו, בהם הויקינגים, ושלט אף על חלקים מויילס וקורנוול. ב-927 כבש את יורק מידי הדנים. ניצחונו הגדול ביותר היה בקרב ברונאבר, כשהדף את פלישתם של מלכי סקוטלנד, סטראתקלייד ודבלין, ב-937. בעקבות זאת זכה בהכרתם של המלכים הזוטרים יותר בבריטניה.

אתלסטאן עסק גם בדת ובתרבות, והיה אספן של יצירות אמנות ושרידים בעלי משמעות דתית. לעיתים העביר חלקים מהאוסף שלו לכנסיות ולבישופים כדי לזכות בתמיכתם. בנוסף, כרת אתלסטאן בריתות רבות באמצעות נישואין פוליטיים, והשיא את אחיותיו למלכים שונים, אך הוא עצמו לא נישא. הוקון הטוב, מלך נורווגיה, גדל בילדותו בחצרו של אתלסטאן כחניכו.

אתלסטאן נפטר בגלוסטר ב-27 באוקטובר 939, בעת שהיה בשיא כוחו, וירש אותו אחיו-למחצה, אדמונד הראשון.

בוקר (מקצוע)

בּוֹקֵר (אנגלית: Cowboy; ספרדית: vaquero וכן caballero) הוא אדם האחראי על בקר ועל סוסים בחוות בקר ובשטחי מרעה בעיקר בצפון ודרום אמריקה.

באופן מסורתי, הבוקר הוא בדרך-כלל כוח עזר בחוות המטפל בסוסים ובבקר. מעבר לכך, התפתחה תרבות בוקרים, הכוללת השתתפות ברודאו ובוקרים רבים עובדים בתחום התיירות (כמדריכים ומארחים של תיירים במערב ארצות הברית) או בתחום הרודיאו.

גם בישראל יש בוקרים, בעיקר בגולן, בגליל ובאזור הכרמל.

הבוקר מופיע הרבה במערבונים, סרטי קולנוע שמתרחשים במערב הפרוע במאה ה-19. במערבונים רבים הבוקר מתואר כגבר קשוח, רוכב על סוס וחמוש ברובה ואקדח תופי כדי להגן על עצמו מפני אינדיאנים ופושעים פורעי-חוק.

דוד וגוליית

סיפור דָּוִד וְגָלְיָת הוא סיפור מקראי של קרב אלופים המתרחש ברקע מלחמה בין ישראל לפלשתים בעמק האלה. דוד, נער רועה צאן, גובר על גוליית, ענק ממחנה הפלשתים שגידף את ישראל ואלוהיו. במערכה זו מתגלה דוד כגיבור בעל עוז רוח, וכמנהיג שאינו חושש ללחום בחזית בשם האל בחירוף נפש, כתגובה לפגיעה באמונות להם הוא קנא, תוך הבעת ביקורת על העם והמלך העומדים מנגד, סופגים קללות וגידופים, ולא עושים דבר. סיפור דוד וגָּלְיָת הפך לשם נרדף למצב שבו בעימות בין שני צדדים מנצח הצד הנראה חלש, בזכות צדקתו, חוכמתו או אמונתו. הסיפור מובא בספר שמואל א בפרקים י"ז וי"ח.

דפניס

במיתולוגיה היוונית דפניס או דפני (ביוונית: Δάφνις - Δάφνι - עלה דפנה) היה בנם של הרמס ונימפה מסיציליה. על פי המסופר במיתולוגיה, דפניס היה רועה צאן שהתאהבה בו הנאידה נומיה אולם הוא לא שמר לה אמונים, והתאהב באל פאן אשר לימד אותו לנגן בחליל פאן (או, לפי ה-Varia Historia התאהב באל הרמס, ולא היה בנו). המיתולוגיה מספרת שהנימפה, כנקמה, הפכה אותו לאבן.

הבל

בתורה, הֶבֶל היה בנם של אדם וחוה, אשר נרצח על ידי אחיו קין. סיפור הרצח מופיע בתנ"ך, בספר בראשית, פרק ד'.

כאשר גירש אלוהים את אדם מגן-עדן, הוא שלח אותו לעבוד את האדמה אשר ממנה לוקח: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן-עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח" (ספר בראשית, פרק ג', פסוק כ"ג).

על רקע זה מסופר שהבל היה רועה צאן ואילו קין היה עובד אדמה.

כאשר הביאו הבל וקין קורבנות לאלוהים, הביא הבל ממבחר צאנו, בעוד שקין הביא מהפרי הממוצע שהצליח להוציא מהאדמה שהייתה מקוללת. אלוהים שעה אל קורבנו של הבל ולא אל קורבנו של קין, דבר שעורר את קנאתו של קין וחשף את העימות שהוביל לרצח הבל – הרצח והמוות הראשונים המופיעים בתנ"ך.

שמו של הבל מוזכר במדרש כשם שיש בו צניעות אך גם ריקנות שהובילה אותו לבחירת עבודת הצאן על פני עבודת האדמה.

הקרבת הקרבנות בידי הבל אשר הביא מבכורות צאנו לאל, נתפרשה במסורת הנוצרית כמתן האוכריסטיה. מהות החיים היא סמל לקורבן הדם של הנרצח הבל.

כטוב בעיניכם

כטוב בעיניכם (באנגלית: As You Like It) היא קומדיה שנכתבה על ידי ויליאם שייקספיר בשנת 1599 או בתחילת 1600.

היצירה כטוב בעיניכם מבוססת על הרומנסה הפסטורלית "רוזלינד" (Rosalynde) של תומאס לודג', שיצאה לאור ב-1590 בלונדון.

מלמד בקר

מלמד או למד הוא כלי שבעזרתו מכוון רועה צאן או בקר את הכבשים, הפרות והעיזים. באמצעות המלמד מכוונים את הבהמה כדי שתחזור למסלול או מזרזים אותה. בעבר הכלי היה בנוי כמקל אליו מחובר וו מתכת חד ומעוקל שנקרא "דרבן". בחקלאות התעשייתית נפוץ השימוש בשוקר חשמלי שהחליף את מלמד הבקר המסורתי, וכן בצינורות גומי או פלסטיק.

מרדכי גומפל

מרדכי גומפל (1912 - 7 ביוני 2009) היה צייר ופסל יליד גרמניה. את הכשרתו קיבל גומפל בפרנקפורט מן הצייר היהודי הרמן ליסמן. במהלך תקופה זו זכה במלגה מקרן רוטשילד. בשנת 1937 הצטרף להכשרה חקלאית בדנמרק במסגרת תנועת החלוץ, ושנה לאחר מכן עלה לישראל והצטרף כחבר לקיבוץ שדה נחום. במקביל לעבודתו בקיבוץ כגנן, רועה צאן ורפתן, המשיך ליצור ויצר קשרי חברות אמיצים עם הצייר חיים אתר, מייסד המשכן לאמנות עין חרוד.

בין השנים 1939–1945 השלים גומפל את הכשרתו כאמן אצל יצחק דנציגר ועסק בעיקר בפיסול באבן. בעקבותיו של דנציגר אימץ גומפל מוטיבים ארכאיים שהיוו באותן שנים מקור השראה ליצירתו הפיסולית. בחוגו של דנציגר התיידד והושפע מהאמנים יוצאי גרמניה שלום סבא ורודי להמן, והפסל והסופר בנימין תמוז. בשנת 1949 עזב את הקיבוץ בעקבות נישואיו לרעייתו הראשונה, מרים (נולדה 1926), שהייתה שותפה לעבודתו בפסיפס, ופנה לפעילות חינוכית. החל מ-1953 החל לעסוק במוזאיקות, לאחר שעבר הכשרה בנושא באיטליה והוא יצר קירות פסיפס במספר מקומות ברחבי הארץ. כן יצר מספר יצירות קיר במוסדות ישראליים בלונדון ובפריז. בנוסף לפיסול ולמוזאיקות, יצר גומפל בטכניקות אומנות נוספות: חיתוכי עץ, קולאז'ים, יציקות ואקום ותבליטים. כמו כן, עיצב מדליות, בעיקר בהזמנת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות.

בשנת 2002 הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית של יצירות מרדכי גומפל בבית האמנים בירושלים, באצירתם של גליה בר אור וירגן שפלר. באביב 2005 הציג עבודות חדשות בטכניקת הקולאז' בגלריה טל-אסתר בתל אביב.

גומפל התגורר ארבעים שנה במבשרת ציון והכיר שם את תרבות יהודי כורדיסטן. הדבר התבטא במספר יצירות שלו.

גומפל נקבר בחלקה הכורדית בהר המנוחות בירושלים.

נחלת הכלל

נחלת הכלל, המאגר המשותף, רכוש ציבורי או רשות הרבים הם המשאבים והמוסדות התרבותיים ומשאבי הטבע שכלל חברי החברה יכולים לגשת אליהם ולהשתמש בהם; נחלת הכלל כוללת משאבים כמו האוויר, השמש והמים. משאבים אלו יכולים להיחשב בבעלות כלל האוכלוסייה, או כאלו שאינם בבעלות איש. ניתן לחשוב על נחלת הכלל גם כמשאבים שקבוצות מנהלות למען תועלת אישית וקיבוצית. לרוב, ישנן נורמות ודרכי התנהגות שמאפיינות את הניהול של המשאבים המצויים בנחלת הכלל. נחלת הכלל גם יכולה להיות מוגדרת כצורת ניהול חברתית של משאב לא בידי המדינה או השוק, אלא בידי כלל המשתמשים, בניהול עצמי, באמצעות מוסדות שנבחרו לשם כך.

עינאבוס

עינאבוס (בערבית:عينابوس) היא עיירה פלסטינית במחוז שכם שבצפון הגדה המערבית, הממוקמת 12 ק"מ מדרום לשכם. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה העיירה כ-2,840 נפש באמצע שנת 2016.

צאן

צאן הוא שם קיבוצי לבהמות דקות מבויתות, כעזים וכבשים, להבדיל מן המונח בקר המתייחס לפרות.

רועה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

תיאסטס

תיאסטס, דמות מהמיתולוגיה היוונית, בנו של פלופס (שעל שמו קרוי חצי האי פלופונסוס), האח של אטראוס ואביהם של פלופיה ושל אייגיסתוס.

אטראוס ותיאסטס היו אחים תאומים, בניהם של פלופס, מלך אולימפיה והיפודאמיה, אשתו. האחים הרגו את אחיהם החורג, כריסיפוס, הבן של פלופס ושל הנימפה אקסיוכה. השניים קנאו בו ואמם, היפודאמיה, חששה שאביהם ידיח אותם ויעדיף את הבן הצעיר, לכן זרקו אותו לתוך באר (קיימות גרסאות נוספות לגבי מותו, אונס ורצח שביצע בו המחנך שלו או התאבדות בגלל האונס). האב הזועם גירש את השלישייה מארצו והם מצאו מקלט במיקנה, שם תלתה האם את עצמה. האחים שאפו להיות שליטי המקום במקום המלך הנעדר אאוריסתאוס.

על פי המסופר, אטראוס הבטיח לארטמיס להקריב לה את הצמר המשובח ביותר. לאחר שמצא את גיזת הזהב הוא לא רצה להקריב אותה, לכן מסר אותה לאשתו, איירופה, כדי שתחביא אותה מפני האלה. איירופה שהתאהבה בתיאסטס, האח של אטראוס, נתנה לו את גיזת הזהב ללא ידיעת בעלה. תיאסטס ואטראוס התחרו על המלוכה במיקנה. תיאסטס אמר לאטראוס שרק מי שיוכל להשיג את גיזת הזהב יהיה ראוי למלוך ואטראוס, שחשב שהגיזה ברשותו (אצל אשתו), הסכים לכך. תיאסטס הציג את גיזת הזהב וזכה בכיסא המלוכה. מאוחר יותר הביא אטראוס אישור מהרמס לכך שהוא זכאי למלוכה ועל כך השיב לו אחיו, שיחזיר לו את המלוכה, כשהשמש תנוע אחורה על מסילתה בשמים. זאוס עשה זאת ואטראוס זכה במלוכה. בהזדמנות זו נודע לאטראוס על בגידת אשתו עם אחיו והוא תכנן את נקמתו. אטראוס הזמין את תיאסטס למשתה התפיסות. אטראוס הרג את בניו של תיאסטס ובישל את בשרם, פרט לידיהם ורגליהם. בארוחה הגיש אטראוס לאחיו את בשר ילדיו בעזרת ידיהם ורגליהם (רעיון שאינו חדש במשפחה זו, בדומה למה שעשה טנטלוס לפלופס). תיאסטס ברח, אך חיפש דרך לנקום באחיו. אורקל ניבא לתיאסטס שאם יביא לעולם בן מבתו, פלופיה, בן זה יהרוג את אטראוס. תיאסטס עיבר את בתו ונולד להם בן בשם אייגיסתוס. פלופיה הפקירה את בנה, אך רועה צאן מצא אותו והביא אותו אל אטראוס. אטראוס גידל את אייגיסתוס והתייחס אליו כאל בנו. כשאייגיסתוס בגר, הגיעה תיאסטס, סיפר לאייגיסתוס שהוא אביו וסבו והסית אותו נגד אטראוס. אייגיסתוס הרג את אטראוס ויחד עם אביו תיאסטס מלך במיקנה והגלה את בניו של אטראוס, אגממנון ומנלאוס, אל ספרטה.

מלך ספרטה, טינדאראוס, השיא לגולים את בנותיו, קליטמנסטרה והלנה. כשמת טנידאראוס, ירש אותו מנלאוס וכמלך ספרטה עזר לאחיו להפיל את אייגיסתוס ותיאטסס ולזכות במלוכה במיקנה. לאחר שאגממנון יצא למלחמת טרויה בגדה בו אשתו, קליטמנסטרה, עם אייגיסתוס. מהמלחמה חזר אגממנון המנצח כשהוא מביא איתו פילגש חדשה, את קסנדרה. קליטמנסטרה ואייגיסתוס, רצחו את אגממנון ואת קסנדרה ואת ילדיהם, התאומים פלופס וטלראמוס. ילדי אגממנון, אלקטרה ואורסטס שאפו לנקום את מות אביהם. אורסטס, יחד עם חברו פילאדס ובסיוע אחותו, אלקטרה, רצח את אמו, קליטמנסטרה, ואת אייגיסתוס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.